ברית מס 23 מבט על קהילת ואזאן-דן אלבו – חג המימונה בקהילת ואזאן

דן אלבו

חג המימונה בקהילת ואזאן

בית הכנסת על שם הצדיק רבי עמרם בן דיוואן

בית הכנסת על שם הצדיק רבי עמרם בן דיוואן

כמו התחדשות הטבע בתחילת האביב, המימונה מסמלת את מושג הראשית. החג מסמל את תחילת השנה החדשה ואת ההזדמנות להתחיל דברים שוב מבראשית. החג הוא הזדמנות לשקם יחסים צוננים או משובשים בתוך המשפחה, בין שכנים, לחמם יחסים, להתקרב למי שרחק ולקרב רחוקים. הביקורים ההדדיים של המימונה נועדו ליצור אווירת שמחה, קרבה וחמימות. ״הבית הפתוח״ מכאן ומנהג הביקורים מכאן היו הצדקה, תואנה, וסיבה לבקר כל אדם מעבר למחיצות המעמדיות והמשפחתיות. משום שהדלת פתוחה לכל דיכפין והמארח לא יכול לעצור בעד מי מאורחיו להיכנס בצל קורתו, ומשום שכל אדם יודע מלכתחילה גם אם יחסיו עם הזולת צוננים שביקורו יתקבל בברכה והמארח יקבלו בלב פתוח ובסבר פנים יפות, ידיעה וודאית זו שמשה תמריץ לחידוש קשרים, להפגת מתחים חברתיים, להשכנת שלום בין יריבים עסקיים, אלה באו מלווים במגשרים מחברי המעמד כדי לחדש יחסים ולהתחיל שוב, כמו הטבע, מההתחלה.

מי הולך למי? זאת שאלה שמעטים עסקו בה. לכאורה אם כולם מתארחים וסובבים בבתי האחרים אזי איש לא יישאר בביתו לארח ולקבל אורחים. הכלל הוא שישראל הולך לכהן לקבל ברכת כהנים, הדיוט הולך לרב ותלמיד חכם לקבל ברכה וצעיר הולך לזקן ממנו. הנוהג הוא שילדים, ילדות, נערים ונערות כל אחד עם חוג חבריו וכל אחת בחוג חברותיה סובבים בבתי הדודים, הדודות הקרובים השכנים, ובבתי החברים כרצונם. תלמידי תלמוד תורה, כקבוצה אחת שוטטו בין הבתים עד שעות הבוקר המוקדמות ועם זריחה הלכו עם הפייטן ימין נחמניבראשם – בתהלוכה למעיין ״עין אגמיר״לטבול ידיים ופנים במימיו הזכים. הבנים הנשואים והבנות הנשואות הולכים תחילה להורי החתן והכלה. אם הם בעלי משפחות וילדים, תחילה מתארחים אצל הוריהם ולאחר ביקור שאורכו מתקבל על הדעת, לא פחות מרבע שעה הולכים לביתם לקבל אורחים.

 עובדים ושכירים התארחו אצל מעסיקיהם תחילה לפני שהלכו לקבל את אורחיהם. אנשים מן השורה וקרובים רחוקים נהגו לבקר אצל עשירי הקהילה. בעוד שעשירי הקהילה דאגו לערום על השולחן מכל טוב ובכמויות כדי לענות על צרכי כל האורחים. בהכללה ניתן לומר כי האמידים מארחים הרבה ומתארחים מעט שוהים רוב הערב בביתם והעניים מתארחים הרבה בבתי האחרים ומארחים מעט. במאה הי״ט ובתחילת המאה העשרים רבניה ודייניה הדגולים של הקהילה ר' יעקב שטרית בשליש הראשון של המאה הי״ט, ר׳ משה ביבאס באמצע המאה הי׳׳ט, ר׳ משה אלבז, ר׳ יוסף אלבו, ר׳ דוד גיגי [לימים דיין ורב ראשי בקהילת לקסאר], ר׳ רפאל פימיינטה [לימים שד"ר של כוללות טבריה], ר׳ שאול נחמיאש בעל ״גבעת שאול׳ בשלהי המאה הי״ט ור׳ אברהם אביטבול, [רבה הראשי של ישיבת מראכש] שכיהן כרב ראשי בוואזן בשנות העשרים של המאה הקודמת, נהגו מנהג חסידות, לאחר תפילת ערבית יצאו לבקר בבתי העניים תחילה, לחלות את פניהם בברכות ואיחולים, ורק לאחר מכן הלכו לביתם לקבל אורחים.

הערת המחבר : ימין נחמני יליד 1890 לערך, נהג לצאת בראש תהלוכת תלמידי תלמוד תורה למעיין ״עין אגמיר״ עד סוףשנות הארבעים. הילדים העולצים והעומד בראשם ימין נחמני נהגו לשיר שיר עליז בעברית משובץ במלים ביהודית מוגרבית שמלותיו נשכחו מזיכרון האינפורמנטים שלנו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
נובמבר 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  
רשימת הנושאים באתר