ברית מס 29- מרוקו הספרדית-מוזיאון וארכיב יהדות מרוקו לתרבות חיה – מארק אליאני

כתב העת ברית מספר 29.

אשרך ארץ רבת בנים וקברים ( השורה הראשונה של בכתובת על קברו של כבוד הרב אברהם בן סאעוד..

על בית העלמין ה"חדש " של מוגדור – אשר כנפו.

6- מוזיאון וארכיב יהדות מרוקו לתרבות חיה – מארק אליאני

דברים שנאמרו בכנס 'ברית יוצאי מרוקו׳ בים המלח(כח בטבת תש״ע)

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ,

 וביום הששי, יצר את האדם,

וחווה עזר כנגדו, ואמר:

 הרי לכם מעשי יצירה להשלים ובצלמי תחיו.

 קיטרגו מלאכים על אדם וחווה

. ניצבו מנגד מיכאל, גבריאל ורפאל, ואמרו:

 בתלמוד, מעשים וחסדים,

 ישתבחו אדם וחווה למעלות שמים.

הקשו המלאכים הקנאים, ואמרו:

אי לכם צדיק אחד בכל כנפי הארץ, ונפתח לו את שערי השמים.

 חגו מיכאל, גבריאל ורפאל, מעל ראש צדיק צנוע, ואמרו:

 הרי לכם צדיק גמור.

 במה נשתבח צדיק זה, שאלו המקטרגים?

השיבו להם המלאכים, שאהבו את הצדיק:

צדיק זה, בן עדן הוא, שהרחיק לכת מבית הוריו להשכיל,ומשהשכיל, פרס תלמודו.

 ולא הסתפקו המלאכים שאהבו את הצדיק בזכויותיו והוסיפו:

פלוני בן פלוני, צדיק הוא, כל חייו דרש:

שלך שלך, ושלי גם שלך, שתם היה בנדיבותו כל ימיו.

 פתחו מלאכי השרת את שערי השמים, ובא בם הצדיק.

מופת היה לי אותו צדיק. התגלם בו כל הטוב שביהודי מרוקו מקדמת דנא, טוב שנעלם כלא היה.

מעשה הצדיק הצנוע עמד לנגד עיני כל חיי.

לאורו שאפתי להתעלות להשלים את היצירה, שחיי שמים, לא יישארו נחלת מעלה, שיתקיימו כאן, על פני הארץ, פני האדמה.

יש מקטרגים רבים על ארצנו הקטנה.

מלומדים, נביאים בני ימינו, יאמרו שהיא ראויה לקטרוג.

 לעתים אני עצמי בין המקטרגים,

שרבים מבני עמנו שקועים במעשה עולות וזבחים, וזנחו את דרך הישר, דרך היצירה, דרך החסד, דרך שנותנת משמעות לחיינו עלי אדמות, הדרך שעושה את יציאת מצרים לניסיון יומיומי, לשחרר אותנו מעבדות בת זמננו, שנעסוק בהשלמת היצירה, שנהיה ראויים לבריאה בצלם.

למדתי בדרך הרב יצחק אלפסי, לשאוב הלכות מתלמוד גדול, להעמיד כדוגמת הרמב״ם, תרומה רוחנית לבני עמי, לישראל.

פרשתי ממעשה עול ופרנסה לבנות מוזיאון וארכיב להאיר את יהדות מרוקו באור חדש-ישן, אור הצניעות, ההסתפקות במועט, נדיבות לב, העזרה לזולת, הכנסת האורחים, דרך ארץ, הנימוס. קוראים לזה היום, גם דרכי נועם, גם הקרבה, להעמיד דור חדש, לתפארת בני עמי, תפארת ישראל.

את המוזיאון והארכיב, אני בונה במושב שדות מיכה, בחצי הדרך בין ירושלים לתל אביב, מחצית הדרך בין קריית שמונה לאילת, ביישוב דל אך ראוי להתחדשות, להראות בו את הערך לרב-תרבותיות, להצביע באמצעותו על הדרך שישראל כל כך זקוקה לה: דרך הסובלנות ההדדית, דרך הכבוד ההדדי. אני בונה את המוזיאון והארכיב במו ידיי, יומיום ולאט לאט. עוזרים לי מתנדבים זרים, כי עד עתה לא מצאתי חסד אצל מקומיים, לא בעבודה, גם לא בתרומות.

קבלתי ברכה מוועד המושב לבנות את המוזיאון והארכיב. דרך הייסורים של הביורקרטיה הישראלית עוד מחכה לי.

יש לי הבנה עם הרב ד"ר ( כיום פרופסור עמאר ) משה עמאר, מנהל אורות המגרב, על שיתוף פעולה בכל הקשור למרכיב רבני מרוקו בארכיב.

הבנה דומה יש לי עם פול דהאן, מנהל המרכז למורשת יהדות מרוקו בבריסל, באשר לשימוש במיצגים שלרשותו, ובאוסף רב הערך של תרבות החומרית שברשותו. גם אשר כנפו, עורך 'ברית' – כתב העת של יהודי מרוקו נרתם למאמץ, והוא מוכן לכך שיברית^, יהיה גם הביטאון של המוזיאון. בשלושת המקרים, יש עוד לסכם דברים בצורה ממשית יותר.

הופעתי כאן בחסות ברית יוצאי מרוקו וד"ר שמעון אוחיון ( כיום חבר כנסת ), מסמנת פתח לשיתוף פעולה פורה. ב-25 למרץ יתכנסו אצלי פעילי ארגונים שונים במטרה להרחיב את מסגרות שיתוף הפעולה. ואני מקווה שעם הזמן ימצאו אנשים וגורמים, שירתמו למימוש המפעל של המוזיאון והארכיב במעשים ובנדיבות, לא למעני, אלא למען יהדות מרוקו, לשם שמים, למען ישראל אחרת, ישראל טובה יותר.

שהיתי בשדות זרים שנים רבות. חזרתי ארצה לפני שנים אחדות. לבנות ארכיב ליהודי מרוקו, מוזיאון לבני ישראל, מקום לראות בו את האחר שבכולנו, מקום לכבד בו את השונה מאיתנו.

אני בונה אותם בזכות אותו צדיק צנוע, שעל ברכיו התחנכתי, ושלזכרו אני מתכוון להאיר את יהדות מרוקו באור שלא נודע בישראל.

סוף המאמר מוזיאון וארכיב יהדות מרוקו לתרבות חיה – מארק אליאני