יחס דבדו -אליהו רפאל מרציאנו

יחס דבדו -אליהו רפאל מרציאנו

סיד יוסף

ובסי׳ רמ״ט משם ברכ״י סי׳ תנ״ג כתוב וז׳׳ל שמוסף ר״ח רחל אמנו תיקנה אותו שצפתה ברוה״ק שעתידות נשי מדבר שלא יכשלו בעגל ורמזה שמה בר״ת ר׳אשי ח׳דשים ל׳עמך נתת ר״ת רח״ל עכ״ל. א״ב הנשים יש להם זכות גדולה. ואפשר לומר שעל זה אמרו רז״ל שבזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים, כי הקב״ה יודע דנשים שארו בצדקתן ולא יסייעו בעגל ולא עוד אלא שיסייעו במשכן. ואשרי מי שזכה ולקח לו אשה צדקנית דהגם אם הוא לא היה מאושר היא תדריכהו ותאשרנו.

וכן הובא ג״כ במדרש אליהו, שנתן הקב״ה שכר לנשים לשמור את ר״ח, לפי שלא נתרצו לעשות שקץ ותועבה במעשה העגל עכ״ל. וכן ראיתי באיזה ספר (שאיני זוכר כעת את שמו) על מה שנאמר ויתפרקו, לפי שלא רצו הנשים ליתן להם נזמיהם, נתקו אותם מן אזניהם בעל ברחם, באופן דהנשים יש להם זכר שלא עשו העגל, ולכן הם מתקשטות בנזמיהם עד עתה ולעד, לזכר שלא היו במעשה העגל. אף אגן נוכל לומר דגם הזכרים של משפחתנו שמתקשטים בנזמי זהב באזניהם הטעם הוא לזכר עולם יהיה צדיק, שלא נתנו נזמיהם לסייע במעשה העגל. ולכן מחזיקים בנזמיהם כקדם וכבתחילה, לא כן שאר משפחות שאינם נוהגים בן.

ואם תאמר אם האי טעמא הוא אמת ,למה הכהנים שלא עשו העגל אינם נוהגים במנהג זה להתקשט בנזם זהב באזניהם לזאת אשיב דשאני כהנים שאינם יכולים לעשות חור באוזן כדי לשים בו נזם זהב, והטעם הוא משום ראם יעשו חור באוזן נקרא מום והם כהני ה׳ ועתידים לשרת בביהמ״ק שיבנה בב״א ולא יהיה בו מום כתיב וכל אשר בו מום לא יקרב, ולכן אין עושין חור באזניהם. ודבר ידוע הוא שהכהנים לא עשו את העגל, חיל קרי בי רב הוא דלא עבדו את העגל, לא כן אנן צריכים לזכר ולאות שאנחנו טהורים ונקיים מעון העגל, ולכן מתקשטים בנזם על אוזן שומעת לדבר ה׳, ומנהג טוב וישר הוא.

דקדק עלי רב אחד, אם טעם זה נכון הוא מדוע אנחנו נוהגים לאכול בשר בשבת איכה, ומשפחות שאינם נוהגים לאכול בשר בשבת איכה קורין לנו אנחנו שאוכלים עאג׳מאיין ור״ל שעשינו העגל ולכן קורין לנו שבת לעג׳אמא. והשבתי לו דהטעם שאמרתי הוא טעם נכון, ומה שקורין לנו בשם זה עג׳מאיין אין הכוונה שעשינו העגל, אלא ר״ל שאנחנו באנו מן עאג׳מאיין המדברים בלשון לעז, ומקרא מלא כתיב דכתיב בית יעקב מעם לועז. ובמסכת מגילה תנן הקורא את המגילה ללועזים בלעז, הרי שם שקורים לנו עג׳מאיין ר״ל שבאנו מעם לועז המדברים בלעז וע״ז קורין לנו עאג׳מאיין.

והטעם שאנו אוכלין הבשר בשבת איכה, שמעתי באומרים דמשפחות שלנו מיום שגלו מחורבן בית ראשון לא חזרו בבית שני בימי עזרא, אלא נשארו בגלותם, וחורבן בית שני חמיר לן וכיון שלא היו בחורבן בית שני לכן אוכלין בשר ודו״ק.