מנהגי קהילת יהודי סאלי

מנהגי קהילת יהודי סאלי

מנהג הנשים

נהגו הנשים שלא להסתפר כלל, כמובא בדברי הבאי״ח וכמובן היו מכסות את כל שערותיהן בכסוי ראש ־ מטפחת.

כבוד חכמיס ינחלו

 בסאלי התייחסו אל החכמים בהערצה גדולה ובכבוד רב.

בקונטריס ״עוטר אור״ נראה על יחסו של אוהחה״ק לתלמידי החכמים העניים וכן ב״אור המרפ״א״ על יחסו של רבי רפאל אלנקאוה לתלמידי חכמים יתומים.

צו״ן לעיל כי רבי שמואל דאבילא חיבר חיבור מיוחד על מעלת ת״ח ועל החובה לפוטרם ממיסים וארגוניות (״כתר תורה״) ובשו״ת ״נבחר מכסף״ לרבי יאשיהו פינטו, נשאל הרב [ח״מ סימן קי״ד] על ת״ח שתורתו אומנותו ומלאכתו ארעי, האם רשאים ליטול ממנו מיסים שמטילים המלך והגויים על היהודים, הרב הביא את דברי ״כרם חמר״ לרבי אברהם אלנקאוה שיוזכר לקמן, (א) כי גאוני ירושלים הטילו חרמות שלא לקחת מיסים מת״ח שבירושלים, עפ״י דברי הרמב״ם בפ״ו מהלכות ת״ת ועפ״י הגמרא פ״ק דבבא בתרא.

לימוד תורה

כמנהג אבותיהם, רבני העיר הקדמונים, נהגו יהודי סאלי להקפיד ללמוד תורה. לא רק האברכים והרבנים למדו, אלא גם הסוחרים. מפורסם הסיפור על אוהחה״ק שנלקח לגוב האריות כאשר סירב לעבוד שעות נוספות בשביל המלך. כך נהגו גם הסוחרים לעבוד מעט וללמוד הרבה. סיפר לי מו״ר אבי זצ״ל על רבי יעקב אמזלג, דודו של רבי שלמה, חתנו ותלמידו של רבי רפאל אלנקאוה, שהיה סוחר חסיד, שנהג לעבוד מספר שעות בחנותו ולאחר מכן היה שם פעמיו לביהמ״ד. ביום שישי אחד, סגר את חנות הבדים שלו, נטל את צרור הכסף הגדול שנצטבר מן המכירות והלך לביתו להתכונן לשבת, בדרכו שם לב שאיבד את ארנקו. רבי יעקב לא סיפר מאומה לבני ביתו וקיבל את השבת בשמחה.

תמים היה רבי יעקב, נהג לנעול נעליים שחורות לזכר החורבן ובתשעה באב הניח ראשו על אבן.

ביום ראשון רבי יעקב הולך לחנותו ובפתח החנות נתקל באבן. התכופף רבי יעקב לסלק את האבן והנה מתחת לאבן מוצא הוא את ארנקו. כך כיוונה ההשגחה העליונה שלא לצער את רבי יעקב אלא רק לנסותו ולצרפו.

הגניזה

סיפר לי מו״ר אבי זצ״ל שעסק גדול היו עושים מטקס הגניזה.

במהלך כל השנה היו בני הקהילה מביאים את גניזתם לחדר של רבי עמרם בן דיוואן. הם היו מקפידים לגנוז כל נייר שנכתבו או הודפסו עליו דברי קודש או ספרים שנתבלו.

יום לאחר חג השבועות, באיסרו חג, היו מקיימים את הטקס. כל בני הקהילה היו מתאספים לרחבה הסמוכה לשער המלאח, לוקחים את כל דברי הגניזה בשקים ומובילים אותם בכבוד גדול, בשירה כבהכנסת ספר תורה אל בית העלמין, שם היה מקום מיוחד לקבורת הגניזה. ״במלאח שבסלא מול ביתו הגדול והיפה של שייח החברה [קדישא] ומשם יצא אל בית הקברות. אחרי טקס הקבורה בבית הקברות, נערכה קבלת פנים חגיגית״.

רבי חיים בן עטר זצוק"ל

הקדמה

" עוטר אור "

קורותיו של אור ההיים הקדוש, תורתו, הנהגתו, קדושתו והשפעתו.

הקדמה

רבי חיים בן עטר – שלא בכדי נקרא בפי כל העם, ״אור החיים הקדוש״, נולד למשפחת רבנים מפוארת במרוקו בעיר סאלי בשנת התנ״ו. ימי חייו היו בסה״כ 47 שנים, אך תרומתו העצומה לעם ישראל ולחקר התורה, לא תסולא בפז.

כדי להבין איך צמחה אישיות כה דגולה שהשפעתה הכבירה ניכרת עד ימינו, צריך להכיר את הסביבה בה גדל, הרבנים על ברכיהם למד והאווירה ששרתה במלאח (שכונת היהודים) בה התגורר.

עם ישראל ניחן בכוחות רוחניים אדירים בבחינת ״סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״, זוהי המדריגה שחתמה התורה בבשרנו וההנהגה שעוצבה ע״י האבות הקדושים והאימהות הטהורות.

משנשתלחה השכינה בגלות בחורבן בית שני, נתפזרו היהודים בקרב אומות העולם, גלתה שכינת עוזנו וליוותה אותם בכל אתר ואתר. כך רואים אנו גדולי עולם, ענקי התורה שצמחו בקהילות שונות וזכו להנהיג את עמנו בצוק העיתים. הם זכו שהשפעתם תהא ניכרת גם בדורנו, כי דבריהם היו בבחינת נבואה שנאמרה ונכתבה לדורות.

היו שזכו לדרגה עילאית ששמם ודבריהם מוזכרים בכל עת, בכל בית יהודי, בכל בית מדרש, ישיבה, בית כנסת בדרשות ובספרים תורניים.

כך מוצאים אנו, בנוסף לדברי התנאים והאמוראים, המשנה, הגמרא, המכילתות והמדרשים, את חיבורו של התנא הקדוש – רשב״י – הזוהר הקדוש. ספר הנלמד בכל מקום, בכל שעה ובכל דור ודור. כך זכה ספרו של מרן – בעל השו״ע להילמד בכל עת.

אך הפלא הגדול הוא הספר ״אור החיים״ על התורה לאוהחה״ק. הספר שנכתב בדורות האחרונים, לא ע״י תנא, לא ע״י אמורא, לא מן הסבוראים ולא מתקופת הגאונים ואף לא מתקופת הראשונים שדבריהם נתקבלו בצמא.

הספר נכתב ע״י אחד האחרונים המאוחרים, לפני כ – 260 שנה, אך התקבל בכל תפוצות ישראל, כאילו נכתב ע״י אחד התנאים. בחיבורו פרץ את גבולות הדורות, הארצות, הקהילות, העדות, ההשקפות (חסידים – ליטאים) ובדיעבד הסתבר גם חילוניים רבים, שבכח השפעתו חזרו בתשובה.

בחיבור אשתדל זה בס״ד לבאר הדברים, כך שיובהר ויובן – הכיצד זכה רבי חיים בן עטר זצוק״ל להכרה אדירה ובלתי מעורערת בקרב כל קהילות ישראל, בקרב כל החוגים, החצרות, החסידיות והזרמים התורניים, מדוע זכה לכינוי הקדוש כמו הזוהר הקדוש, השל״ה הקדוש.

כיצד קרה שתנועת התשובה העולמית של מוסדות ״אור החיים״ בראשות הרב ראובן אלבז שליט״א, הצליחה להשפיע על חוגים רחבים בישראל, גם בתקופה בה רבו המחלוקות, הניכור, האיבה ובאר השיטנה ולגרום בקרב רבים התעוררות של אהבת התורה ויראת הרוממות. וזה החלי.