פאס וחכמיה-ד.עובדיה

פאס וחכמיה-ד.עובדיה

באותה שעה שנשמע הדבר הזה שמת הארור מולאי חפיץ׳ נבהלו נחפזו רעדה אחזתם כל אנשי המדינה גוים של פא׳ס אזדי׳ד ושל פאס אל־ באל׳י והגוים של פאס אלבאלי שהיו בהאלמלאח באותה שעה היו נחבאים בחצרות היהודים ובורחים על הגגות מחצר לחצר ועמי היה נחבא אלכ׳וואזא » ס׳ מחמד עדייאל בזורייא אחת בחצר אחת קרובה לצד בית הקברות מפני שבאותה שעה שנשמע הקול הייתי קונה בשר לכבוד ש״ק וכשנשמעו הדברים ברחו בני אדם יהודים וגוים ויש שהניח חנותו פתוחה וברח וננעלו כל החנויות וכל א׳ סגר דלתי ביתו עליו ומי שהיה רחוק מחצירו לא היה יכול ללכת לחצירו עד שעברו ג׳ שעות.

והיו הולכים בני אדם לבתיהם על הגגות. אח״כ נשמע הדבר במקנא׳ס למסיר״ה שמת בנו, ואמו ג״כ שמעה ותהי הרעשה גדולה בפא׳ס ובמכנא׳ס הוי הוי כל ז' הימים היו שולחים אחרי הנשים לספוד אותו. וביום ש״ק ב׳ ימים לאדר המהודר שלח מסיר״ה לשאת את מתו ולהוליכו אצל אמו, ובא אחיו מולאי למתוכי׳ל לשאת את אחיו המת, ועשה לו לקאייד עבדלא ארוצי ארון ונשאו אותו עד מקנא׳ס וקברוהו במקום ידוע שמו סי׳ מכרי׳ז ונכנס פחד גדול בלב בני אדם מפני שלא ידעו מה יהיה אחרית דבר והתפללנו תפלת שחרית של ש״ק בלילה קודם עלות השחר וקריתי הפי בס״ת לאור העששית שהיתה דולקת. והמנחה שהכינו הקהל לתת למולאי חפיץ׳ נשארה בידם ובשעת התפלה התנדבו אותה הקהל לתתה צדקה לעניים ונדרו עוד לתת צדקה אחרת כשיצאו מאפילה לאור בע״ה.

מי יכול לספר התלאות והצרות שעברו עלינו בחייו ובמותו. שבימים ההם ובזמן הזה ברחו אנשי המדינה כל מי שיש לו יד ושם וכל ת״ח כולם ברחו להרים ולגבעות ולמדינות הקרובות והרחוקות ולא נשארו במדינה ב״א העניים ולא נמצאו כאן בזמן הנס ת״ח ולאחר מותו בג׳ ימים והנה מולאי למתוכי׳ל אחיו של מת בא עם המשרתים הרשעים של אחיו ומרוב הפחד שהיו אומרים שבא לנקום נקמת אחיו ברחו בני אדם ונחבאו ואין שום א׳ יוצא לשוק בין גדולים וקטנים ונשים וטף ומי שהוא יוצא מדלתי ביתו לחוץ מתחייב בנפשו, וזה היה בהכרזה במאמר ראשי הקהל והנגידים והמשרתים שבאו עמו היו מלמדים אותו ואומרים לו כך וכך היה עושה אחיך ליהודים וכך וכך רצה לעשות להם ביום פי.

 למחר שלח ליהודים לתת לו  דאיירא די סכרנא׳ט ונכנסו המשרתים להאלמלאח ולא מצאו שום יהודי בשוק. תפשו ב׳ יהודים עניים והוליכום אליו ואמר להם תביאו לי דאייר׳א הנז'. מה טוב ואם לאו אשרוף אתכם. וילכו עם המשרתים שלו לפא׳ס אלבאל׳י ובקשו סקרנא׳ט ולא מצאו מפני שגם הגוים נכנס פחד בלבבם וטמנו והחביאו סחורתם וכל אשר להם. ויבואו אליו היהודים הנז׳ ויאמרו בקשנו ולא מצאנו סקרנא׳ט ויאמר לעבדיו השליכו היהודים ברהטים בקשתות המים. וישליכו אותם. ועמד ה״ר אברהם טולידאנו ובקש מלפניו עליהם והעלה אותם מן המים וגזר עליהם שיתנו אלף אוקיות. וילך ה״ר אברהם הנז' וחילה את פניו וא״ל שיתנו מאתים אוקיות ודאייר׳א אחת שחורה וכן עשו.

נתנו לו דאיירא אחת במאה ועשרים אוקיות ומאתים אוקיות קדומים מעות בעין, ועוד נתנו סוכ׳רא לעבדיו מאתים אוקיות ולמחר שלח עוד אחר דאייר׳א של ברנאט׳א וקנו אותה במאה ושלשים אוקיות ונתנו אותה זה היה בז׳ ימי אבלו ובשבוע שני וישלח אחרי היהודים לתת לו ארבע מאות מתקאלים ולא מצאו שום א׳ מראשי הקהל ותפשו לזקן א׳ שמו אפרים ובחור א׳ שמו מימון בכה״ר נסים אבן דנאן והיה מכה ומענה אותם עד שהלך אליו אלקאיי׳ד לערביי אלגסא׳ם וחלה את פניו והציל את היהודים הנז׳ ונתנו לו הקהל שבע מאות אוקיות ונתנו סוכ׳רא ארבע מאות וחמשים אוקיות והלך לו למקנא׳ס יע״א ערב פורים.

באותו שבוע באה שמועה אלינו שמולאי עבדל׳א אחיו של מתאכי׳ל היה משולח ומשוטט בדווא׳ר א׳ של עראב שראגא ושבה מהם בתולה א׳ מבנות הגדולים שלהם וילך אליו אחיו למתוכא׳ל הנז' להביאו ויהי בדרך והנה שיירה של יהודים לקראתו ושלל כל אשר להם עד שהניחם ערומים ויבוא השר אשר הוא שליט בסראג׳א למסיר״ה ויאמר לו אדוני המלך כו״כ עשה בנך. וישלח מסיר״ה אחריו ויביאו אותו לפניו וימלא 2 קופות ברזל ועופרת ויתלה לו קופה א׳ בצוארו וקופה א׳ ברגליו וישליכו אותו ברהטים בשקתות המים ותכף ומיד נחנק ומת כ״י כא״י. באותו שבוע והמלך יושב בביתו והנה מולאי למעאט׳ס בנו של המלך רצה לבוא אל בית אביו והוא שכור ולא הניחוהו הסריסים אשר על פתח הבית ונלחם עמם ויגיע הדבר לפני המלך וימית גם אותו. אח״כ בא המלך אל תוך החצר ומצא אמו שהיא בוכה ומצא לפניה בנו אחיו של המת הנז׳ וכשראה אותה בוכה לקח הבן האחר והשליכו אל שוקת המים ומת במ״ה.

אנחנו בזה הצער והנה הנגיד המעולה כה״ר אברהם מאימראן שלח לקהל פא׳ס אהד מהמשרתים שלו לתת לו אלפים אוקיות ממה שהלוה להם ועוד יתנו לו מאה וחמשים מתקאלים שהלוה להם מולאי מחמד ן׳ מלוך ובעוה״ר לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם במה לפרוע וילכו אצל גוי א׳ ושמו ס׳ מחמד ן׳ ג׳מיל וקנו ממנו חטים ברבית ארבעה וחמשים סחפ׳א בסך חמשה ושלשים אוקיות לסחפ׳א ופרעונם לסוף שנה. והלוה להם עוד בתורת הלואה ל״ו סחפ׳א בתורת חסד וזמן הפרעון לימות הקציר ומכרו הקהל החטים הנז' בסך עשרים אוקיות לסחפ׳א ופרעו לנגיד מדר אברהם הנז' ולא הספיק להם לפירעון החטים הנז' וקנו חטים אחרים ברבית מאת אשת המלך יר׳׳ה, ארבעים סחפ׳א אחרים בסך שלשים אוקיות לסחפ׳א ומכרו אותו בעשרים אוקיות ההפסד שהפסידו בו מחצה למחצה ופרעו לנגיד•

עוד זה מדבר וזה בא מאת הנגיד הנז' לתת לו חמשים מתקאלים ותכף נתנו אותם ובששה לניסן ש׳ התס״ד נתייעצו הקהל והסכימו שיגבו המס על פיו של הפנקס שמפונקס מסך אלף אוקיות וישב הריספטו׳ר של הקהל לגבות ולא מצא מי שיתן לו אפי׳ פרוטה א׳ והנושים תופשים אותו וכמעט שהיה רוצה להמיר דתו מפני שלא מצא ממי לגבות, אח״כ לקחו הקהל ברבית כל מה שהיו צריכים לגבות וגבו.

וביום ח׳׳ה של פסח שנה הנז׳ בא ס׳ לחאג מסעוד כסו״ס ועמו סי׳ עלאל בן מאמו וסגר דלתי שערי האלמלאח וקבץ כל היהודים כדי לייתן באותו יום האלגזיי׳א ואחרי כמה פיוסים ושוחדות נתנו מאה אוקיות והמתין להם עד שיעבור הפסח וכן היה, לאחר חג הפסח בא וגבה האלגזיי׳א הנז'.

עוד זה מדבר והנה הנגיד הנ״ל שלח משרת א׳ ואגרת המלך בידו לקהל פאס יע״א לתת לו שלשים מרגליות ירוקות כדי שיעשה בהם חמאלא. – חגורת החרב – אחת למלך עודם קוראים האגרת והנה משרת א׳ מעבדי מולאי למתוכיל בא ואמר ליהודים לתת לו ששים אוקיות ויצעקו עליו כל הקהל ויאמרו לו, לא נתן לך כלום והיה העבד הנז׳ אומר להם שמחים אתם על מיתת מולאי חפיץ׳ ואח׳׳כ נתפשדו עמו בל׳ אוקיות.

ביום ב׳ הלכו היהודים לפא׳ס אלבאל׳י וקנו המרגליות וישלחום ביד המשרת. סוף דבר איני יכול לעלות על ספר עול המס הכבד שנתנו קהל פא׳ס בש׳ הנז׳ שנת התפ״ד. ונחלה מלפניו ית׳ יסלק חרון אפו מעל עמו ישראל. ויאמר לצרותינו די אוי״ר.