רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א.ע.

בעזרת ה'

אל מעי"ן העד"ן

הרב מאיר אלעזר עטיה

קורות חייו ונפלאותיו של הצדיק הקדוש המלומד בניסים

רבי עמרם בן דיוואן זצ"ל

אשר הגביר בניסיו ונפלאותיו

אמונה בשם, יחודו והשגחתו

קראו לילד שם עמרם ע״ש הצדיק

הרב יהודה אלבז מעיר צפרו אשר הכיר מקרוב את הצדיק רבי עמרם בן דיוואן בעת שהתאכסן אצלו לשם עריכת מגבית עבור עניי וחכמי חברון כדרכו בקודש, כארבע עשרה שנה אחרי פטירת הצדיק רבי עמרם, אשתו עמדה מלדת וביקשה מבעלה שיתפלל עליה ללדת עוד בן. מיד נדר שאם אשתו תלד בן יקרא את שמו ע״ש הצדיק ״רבי עמרם בן  דיוואן״.

והנה מיד התקבלה תפילתו ובאותה שנה שנת תקנ״ט אשתו הרתה וילדה בן אשר נקרא ״עמרם״ על שם הצדיק כפי שבעלה נדר. ילד זה גדל ונתעלה בתורה ובקדושה עד שהתמנה לרב ודיין בעיר צפרו וכבר בגיל י״ח חיבר ספרים ופסקי דינים

הערת המחבר : ראה סיפור זה בספר מלכי רבנן עמוד ק"ב באות " עמרם אלבז " בשינוי קצת. ושם כתוב שבהיות רבי עמרם בביתם ביקש רחמים על אשתו ואמר לה כעת חיה ותלד בן ותקרא את שמו עמרם על שמי……

הצדיק התגלה בחלום לאדם שפקפק בנסיו ונפלאותיו

המספר אומר שהוא בעצמו היה נוכח באחד ממראות הנסים כשהביאו אילם וזרקו אותו כשהוא יחף על האבנים בסמוך ללהבה הבוערת שלשונה היה מגיע אל על צמרת עץ הזית הזקן במאות שנים, הובא העלם על הקבר של הקדוש, ומכח החום הלוהט של הלהבה הקרובה אליו ומרוב הצער פתח האילם את פיו ואמר בהתחלה בגימגום יא רבי עמרם בן דיוואן, הקהל הרימו קול בצעקות אין כמוך יא רבי עמרם ״והמטפלים״ באילם לא הרפו ממנו ואמרו לו: עוד תצעק רבי עמרם, והוא, פעם אחר פעם היה מבטא יותר טוב את השם רבי עמרם. הרפו ממנו רק כאשר ביטא בבירור את שם הצדיק, ומאותו רגע המשיך לדבר באופן חופשי נוכח הקהל המאיץ בו להמשיך לפתוח פיו ולדבר.                                                                                        

הערת המחבר : 'סיפור אישי אשר קרה בחול המועד סוכות של שנת תשצ״ח (1936) הביאו מר בן עמי בספר חערצת הקדושים ונשלח אלינו בטוב טעם ע״י מר משה דהאן נ׳׳י, אחותו של האילם סיפרה את הסיפור, בביקורי בהילולת הצדיק  בוואון בט״ו באב התשנ"ו ואמרה לי שהוא גר עם משפחתו בקירית גת ועד היום דיבורו איטי, באופן שמורגש בו שהיה אילם……עד כאן

כששמע האורח את הסיפור מחבירו פיקפק ולא האמין במה שסיפר לו וטען שאנשים שעשו זאת ביימו הצגה לשם תרמית מול הצופים                                                                                              

באחד הלילות ראה האורח שלא מאמין בחלומו את אחד מתלמידיו(הוא היה מורה) שאמר לו: אבי רוצה לראותך. ושם אביו היה עמרם, וכך סיפר האיש על חלומו:

איך שבאתי אל האיש גער בי מאד וסתר לי על הפנים ואמר לי: אינך מתבייש לפקפק במה שאומרים עלי, אתה מבייש אותי לעיני האנשים, עניתי לו חם וחלילה לא ביישתי אותך, ובחלומו הוא ממשיך לספר, הרגשתי שאני נשלחתי לבית סוהר, וכשהתעוררתי הבנתי מיד שהצדיק רבי עמרם כעס עלי על כך שלא האמנתי שבכחו וביכולתו לעשות נסים.

ושוב באותו לילה כשחזרתי לישון נגלה אלי בחלום אותו תלמיד ואמר לי: אבי שוב רוצה לראות אותך, כמקודם בחלומי הלכתי אחרי הנער כשכולי רועד, כשהגעתי אל האיש מצאתי אותו זורע גרעיני דלעת בגינתו, הרים עיניו ואמר לי הרגע! הפעם אין לך ממה לחשוש, רק להבא תיזהר מאד בדבריך.

התעוררתי ביראה וברעדה, ומאותו יום והלאה התחלתי להאמין בנסים ובכל מה שהיו מספרים על הקדוש, ומאותו מקרה אני הייתי מספר לאחרים את כל מה ששמעתי על הצדיק רבי עמרם, וסיפרתי להם את אשר קרה לי ומה שראיתי בחלומי, וביראת כבוד ובאמונה שלמה יותר לא פקפקתי, לכל מה שהיו אחר כך מספרים לי על הנסים והנפלאות, אני מצטער שהייתי יוצא דופן מכל אלה ששמעו וראו נפלאותיו של רבי עמרם הצדיק עליו השלום. מעשה זה קרה לפני כשישים שנה בערך.