רבי ש.משאש ז"ל-אורה של ירושלים
אורה של ירושלים
פרקים מסכת חייו המופלאים של שר התורה והיראה
מרן הרב שלום משאש זצוק"ל
רבה הראשי וראב"ד ירושלים עיה"ק ת"ו
למעלת רבנו הגדול עטרת ראשנו ונזר תפארתינו
א
רב ועצום ממנו, וראש אב בית דיננו.
מימיך אנו שותים ומידך לך נתנו
בתכונות פיך תנחנו, וענוותך תרבנו
אשרינו מה טוב חלקנו, אשר בצילך חסינו,
טעמנוך, ומערת דבש מצאנוך, ויאורו ענינו,
אה! זה היום שקיונו מצאנו ראינו
תורה יוצאת בהינומה ־ וזרח כשמש אורנו
כי ממזרח שמש יורה דעה, שמועה יביננו.
במשא ומתן של הלכה, ישביע בצחצחות נפשנו
מבורו הנובע ירוה צמאוננו
כי ידבר שלום. ב
רב עוד יוסף להשביע נפש שוקקה מתבואות שמשו
שו״ת על ד׳ טורים סדורים ובאים מבית מדרשו
פסקים מזוקקים ומצודקים – צדק לבש וילבשו
מיופים משופים ומנופים בנפת רוח קדשו
ובית שמ״ש אשר בנה לר״ם במז״ל לתאוה גרסה נפשו
עם דרושים אשר דרש שבת בשבתו וחדש בחדשו
דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב ולמורשו
וחם השמש לעורר לבבות ולחמם נפשות מנוגה נגדו ושביב אשו
לדעת מה יעשה ישראל כלפי קדושו ומרים ראשו
אל א-להים ה׳ אבי עד שר שלום
רב פעלים מקבציאל אסף וקיבץ תורת ראשונים
ביוזמתו הנעלה ורעיונו הנפלא דובב שפתי ישנים
חרות בכתב ורשום בספר תורות אמת צרופים ומלובנים
יין ישן בקנקן חדש – טועמיו לי ־ לי אומרים ועונים
לא ברעש אך מי מנוחות לחמו נתן מימיו נאמנים
את פני מבין חכמה מלב מבין דלה דלה רב פנינים
דברי שלום ואמת הביע בטוב טעם ודעת זקנים
דברי משה ודברי מרדכי ודברי יוסף רוזני הארץ האיתנים
גם מקדש הציב בגבול בנימין חצי גבור שנונים
זכרה ה׳ אלהים לטובה וצו בריתך אתו החיים והשלום
ד
רב אתה וכוח גדול לך – ואיש אין בארץ
לתאר ולספר עד כמה היה עצום ורב המרץ
אשר השקעת בהצילך משני הטחב והשרץ
גליוני שפוני טמוני חול צפוים היו אל קרץ
ומי יגיד עוז רוחך בו נגשת למלטם מכליון וחרץ
משפטי ה׳ אמת צדקו יחדיו כנתינתם מערץ
ידי מחוקקים עשום ויכוננום בשקידה וחרץ
יושבי כסאות למשפט גבורים לעמוד בפרץ
רוח ה׳ דבר בם אמרי יושר נמרצו מרץ
בקש לו ה׳ איש כלבבו ויקרא לו ה׳ שלום
הערת המחבר :
תחב והשרץ – רקבון ותולעים
שפוני = חשובים (עי׳ רש״י מגילה ו.)
קרץ = שבורים מלשון קרוץ מחומר.
חרץ = גמור (עי׳ ישעיה י־כב,כג)
מערץ = מלשון עריץ וחזק.
וחרץ = וחריצות
מרץ = מלשון עז וחזק.
רב צינה ומגן עת זרועות קדשך ענדו
בשורך בתי מדרשות, בם אך שרידים שרדו
עמודיהם יתפלצון, בעצלתים תחתיהם רעדו
בקנאה עצורה אז נצבת וכל יצוריך חרדו
ותקרא מי לה׳ אלי! עושו ובואו והתלכדו
ובהתאסף ראשי עם כי לקראתך יחדיו נועדו
ותשא מדברותיך על נאות יעקב אך שדדו
ועלימו תטוף מלתך עד אשר קמו ויתעודדו
ותקשור כתרים לתורה בצילם בחורי חמד למדו
מידך היתה זאת דורש טוב לעמו ודובר שלום
ו
רב טובך יביעו וצדקתך בך צדיקים יכתירו
ויום עשרה באדר תש״ד לזכר עולם יזכירו
עת היוסד שתי הכותרות הגדילו תורה ויאדירו
חברת וישיבת כתר תורה יסדת עוז ויאירו
על גבי מרומי קרת מכנאס כזוהר הרקיע הזהירו
עדות נאמנה על מסירותך העמוקה בשפה יפטירו
שם הרבצת תורה ואברכים בנכסי הרוח יעשירו
שנים על שנים לימדתם ולמבועי ים התלמוד החדירו
משמר נכנס ומשמר יוצא וממעינך המתגבר חיילים הגבירו
שפתי צדיק ירעו רבים יום ליום יביע משמיע שלום
ז
רב כיד המלך הנותן מחוכמתו ליראיו וכסא כבוד הנחילם
כל העם מקצה כבדוך מקטנם ועד גדולם
לעת מצוא השמעתם קולך לפקוח עיני שכלם
לנחותם הדרך ישכון אור ותאר את שבילם
תבונתך הרחבה ועצתך הטובה היתה נר לרגלם
דרשותך השנונים ובאוריך המצוינים משכו לב כולם
לקחך הטעים ומוסרך הנעים נתנו את יבולם
הלצותך המתובלים ורמזך המהוללים היו שמחת גילם
והיו לפיהם כדבש למתוק וכרביבים מזבולם
אוזן שמעה ותאשרך והתענגו על רב שלום
ח
רב זרעך וצאצאיך זה אוהליך אוהל ישרים
יבורך מפי עליון המאיר לארץ ולדרים
ברכות שדיים ורחם וברצונו קרנם תרים
בני חיל יהי מקורך ברוך וישמחו מאשת נעורים
כל רואיהם יקירום כי הם זרע ברך יוצר היצורים
ובנות החן בחיק יראי ה׳ תינתנה תפארת בחורים
אנשים חכמים ונבונים בזר התורה עטורים
ועינכם תראינה נינים ונכדים כסנסני תמרים
מגודלים בנעוריהם כולם אהובים ברורים
באושר ועושר אורך ימים ושנות חיים ושלום.
ט
רב הנה שפתי לא אכלה מלברך על המגילה
לנות בית כבודה קריאתה זה הוא הלולה
שמה נאה לה כי מכל טובה היא כלולה
רבות בנות עשו חיל והיא על כולנה מעולה
משמים זיכו לה כי אל מים רבים היא שתולה
איש ואישה שזכו שם יה בינהם למעטה תהילה
אשת חן תתמוך כבוד. הן מאבן תסכל המסילה
להשביע בן זוגה נחת ללמוד וללמד קושט סלה
כמה טובה אישה טובה שהתורה בה נמשלה
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
י
רב העם אשר אתך גרסה נפשו לתאבה
להציג בשע״ר המזר״ח מלתו הרצופה אהבה
מקירות הלב נוקרה ומצור הנפש חוצבה
למזכרת לאות אמירה נעימה כתיבה יהיבה
כי הקשר אמיץ בקשר של קיימא, לא בעניבה
ואנו ליה עינינו לתחינתינו תהי אוזנו קשובה
נא אל יחסר המזג, אגוד׳׳ה אח״ת עד זקנה ושיבה
כערוגת הבושם בטללי רצון תמיד רטובה
והיית לנו לראש ואצלת עלינו מרוחך הנדיבה
ויקיים כל חכמי ישראל, ובמקום הזה אתן
שלום. סוף