סאלי וחכמיה

הוא השיב לטענות המגורשים בקונטריס ״עץ חיים״ וחיזק את ידי המתיישבים הוותיקים לבל יאכלו בהמה ״מנופחת שכזו״ (קונטרים זה הוזכר ב״פרי תואר״ לאוהחה״ק ־ בסימן ט״ל ).

כגגד טענת המגורשים כי הטריפות הן מדרבנן ובמקרה הנפיחה, זהו ספיקא דרבנן ולכן נקטינן לקולא, השיב הרב שאין זה מדרבנן אלא מדאורייתא ולכן אין להקל. הוא מגלה כי ויכוח דומה היה כשלושים שנה קודם לכן בספרד וכתב כי מה שהתירו את הנפיחה בזמן הגירוש היה, משום שהשלטונות הנוצריים אסרו על היהודים למכור את הטריפות לגוי ולכן השתדלו הרבנים להיתלות בקולות שונות על מנת להתיר את הנפיחה.

קורות העיר

סאלי היושבת על הנהר ־ נהר הבורוגרג היפה, סמוכה לעיר הבירה רבאט כששתיהן שוכנות לחוף האוקיאנוס האטלנטי והנהר מפריד ביניהן.

נופים מרהיבים מעטרים את סאלי כבספרד, דבר שהבטיח השראה רוחנית גדולה, כדברי רבותינו על דירה נאה המרחיבה דעתו של אדם.

בסמוך לעיר, ישנה עיר קדומה – העיר הרומאית הקדומה, שלה, אליה הגיעו, קרוב לוודאי מגולי ציון בגלות רומא.

בתקופה הרומית, לפני כ – 2200 שנה, ערי החוף המערבי – צפוני של מרוקו ־ סלה וטינגיס (טנג׳יר), נשלטו על ידי קרתגו וכן בתקופת הקיסרות הרומית לפני כ-1900 שנה, נשלטו סלה, וולובליס, טינגיס וטמודה (באיזור תיטואן) על ידי הקיסרות. בתקופה זו ישנן עדויות על ישובים יהודיים קדומים בוולובליס, סלה (סאלי העתיקה) וטינגיס (טאנג׳יר העתיקה).

במקום זה היה ישוב פניקי עתיק סאלא ומאוחר יותר עיר קרתגית.

ישנה אגדה לפיה לכאן הגיעו אוניותיו של שלמה המלך לקנות זהב. לפיכך נותרו במרוקו כמה מבני שלמה המלך.

בתקופת הרמב"ם (לפני כ-900 שנה), נרדפו הערים פז, סאלי וסביבותיהן על ידי כת אלמוואחדין.

בתקופת הגירוש מספרד, הייתה סאלי מן המקומות המועדפים על ידי המגורשים. דבר שסייע לבניינה של סאלי כמרכז תורני חשוב.

סאלי שימשה כמרכז ליהדות דתית אדוקה ומרכז יהודי חשוב ששמר על קשר קהילות אחרות בצפון אפריקה, באירופה ובארץ ישראל.

לפני כ-700 שנה הושלמה הרקונקויסטה (כיבושה מחדש של ספרד מידי חליפות אלמוואחדין הערבית ). באותה תקופה שימשו סאלי וטנג׳יר כערי חוף למעבר בין ספרד, פורטוגל ומרוקו. במעבר זה השתמשו סוחרים, נודדים, שודדים, סוחרי עבדים ויהודים גולים.

היהודים הפליטים נהרו למרוקו בשני זרמים גדולים: בתקופת הגירוש הקטן מספרד ־ בשנת הקנ״א, 1391 בעיקר מאיזור סביליה והגירוש הגדול ־ בשנת הרנ״ב 1492 מחבלי ספרד השונים ובעיקר ממחוז קסטיליה וכן מפורטוגל.

יוצא מכאן שתושבי סאלי היהודים באו משתי קבוצות:

א.      קבוצה קדמונית – המתיישבים צאצאי הגולים מגלות רומא.

ב.      קבוצת הגולים – מגורשי ספרד.

רבי אברהם בן דוד מתאר את הרדיפות שהיו לפני כ שנה:

״בשנת תתק״ב (ד׳ אלפים תתק״ב) שגזר להוציא את ישראל מן הכלל… וכן לא השאיר להם בכל מלכותו ושאר מדינת צלא (סאלי) מקצה העולם ועד מדינת אלמהדיה ".

בתקופת גירוש ספרד הגדול, נמצא תיאור הקהילה היהודית במרוקו על ידי פורטוגזי אלמוני והוא מציין כי בדמנאת (עיר בעלי הגמרא), (א) חיים יהודים רבים וכן גדול מספרם ב-סלא (סאלי) והם עשירים, מתיאור זה עולה שבתקופה זו, הייתה הקהילה היהודית בסאלי גדולה ומבוססת.

בשנת התפ״ד, מונה רבי משה בן עטר מסאלי, על ידי המושל איסמאעיל לנגיד היהודים במלכותו. הוא סייע במאמצים דיפלומטיים להשגת חוזה שלום בין מרוקו לאנגליה ועסק בפידיון שבויים, כן עסק בכך חמיו רבי אברהם מאימראן הי"ד.

בשנת התפד״ה ב-ז׳ באדר. גזר המלך עונש שריפה על רבי משה ורק בדרך נס ניצל ברגע האחרון. רבי יעקב ששפורטס, עליו נדבר בהמשך, ציין ״שאין בסאלי בית תפילה בגזרת מלכותו״, גזירה זו נפוצה אז בערי מרוקו.

ב״נר המערב״ לרבי יוסף טולידאנו הובאו דברי הראב״ד: ״שאתה מוצא קהילות ישראל שהיו פושטות ממדינת סלה (סאלי) בקצה המערב עד תהארת בראש המערב״.