עליית הנוער ותנועת שרל נטר

איבט קאלאמרו הייתה בתו של מי שעתיד לעמוד בראש הפדרציה הציונית במרוקו, פול קאלאמרו, וכינויה בצופים היה פוּק. השלושה מצאו לנכון להצטרף כצעד נבון לתנועת נוער יהודית מוכרת על ידי השלטונות, ומובן ששרל נטר הייתה הולמת מבחינת יעדיהם.

" שרל נטר " בוטלה בשנת 1940 על ידי ממשלת וישי ושבה לפעילות עם ביטול החוקים האנטי יהודיים בשנת 1943. אגודת " שרל נטר " היוותה מסגרת של נוער מגיל 15 ואילך, ולא התאימה לגיל הצעיר יותר שמיסטראל שאף לעבוד עמו, גילאים 8 עד 12.

לוי וקלאמארו פנו לשרל נטר והציעו להקים " מחלקה של ילדים בני 10, שמטרה לעסוק בצופיות ולהפוך באחד הימים לאגודת E.I.F, פנייתם נענתה בחיוב. וכך נוסדה ב-17 בפברואר 1944 מחלקה חדשה., בשם " ביל"ו " . תוך זמן קצר נרשמו אליה כ-180 נערים. בד ובד הוקמו שלוש קבוצות – " אסתר ", "דבורה ", ו "רחל " – שמנו 20 – 30 ילדים . כמו כן הוקמו שתי קבוצות בוגרות יותר, " מיימוניד " ( רמב"ם ) ו " אדמונד פלג " .

אגודת שרל נטר העניקה למחלקת " ביל"ו " אוטונומיה מלאה והתחייבה לסייע לה להשתלב בפדרציה E.I.F. עד מהרה תפסה ביל"ו מקום של כבוד מבין האגודות הצופיות שפעלו בקזבלנקה זה מכבר. קבוצה יהודית של צופים בעלת אופי חילוני וקבוצת הצופיות היהודית E.D.F בהנהגת איבט קלאמארו.

דומה כי הדוגמא של ביל"ו שופכת אור על סגנון העבודה שנתהווה באגודת שרל נטר שאִפשר במשך השנים לכעשרים ארגוני נוער ותנועות נוער שונים להסתפח אליה מבלי לאבד את האוטונומיה שלהם, תוך שיתוף פעולה על יסוד יעד חינוכי חברתי משותף :

משמעת, חינוך גופני, חיים בחיק הטבע, עזרה לזולת, לימודי יהדות ותולדות העם היהודי, ולבסוף לימוד ארץ ישראל והציונות בדורות האחרונים. לימים נוצר פסיפס תנועות מאוחד ומתואם מסביב לעיקרון ערכי יהודי..

אגודת שרל נטר זכתה להכרת שלטונות הפרוטקטורט, שראה בה אגודה לא פוליטית חיובית, המונעת נהירת נוער לאידיאולוגיות לא רצויות. מאידך גיסא סירבו השלטונות להעניק רישיונות להקמתן של אגודות נוער יהודיות חדשות, ולכן שימשה שרל נטר מעין ארגון גג לקבוצות נוער בעלות נטיות שונות.

שרל נטר נקטה פלורליזם שאפשר לקבוצות שונות להתגדר בהשקפותיהן ולפעול על פיהן במסגרת תקנון האגודה. תנועת ביל"ו, ברצותה להרחיב את פעילותה, שילבה בזירת האירועים דמות חַשובה מאוד, בלתי צפויה, ושיטת עבודה המחדדת את הלגיטימציה שלה : עורכת דין קאזס בן עטר, מהארגון הפילנתרופי היהודי אמריקאי " הג'וינט " בקזבלנקה.

היא עתידה להטביע את חותמה בתנועת שרל נטר לאורך השנים בזכות האהדה הרבה שהפגינה כלפי פעילות חינוכית בלתי פורמלית זו. במשך כל השנים הקפידו ב " שרל נטר " לפעול באופן חוקי, דהיינו להשיג את האישורים מהשלטונות הצרפתיים. ההקפדה על כלל ברזל זה אפשרה לפעול בחשאיות במעטה של ארגון חוקי.

פיקוחו של אגף הנוער והספורט של ממשלת הפרוטקטוראט היה בבחינת חוק בל יעבור, וראשי שרל נטר הקפידו עליו מאוד. רתיעתה של הנציבות נבעה מהחשש שמא תנוצל פעילות הנוער ככיסוי לפעילויות לאומיות מוסלמיות וציוניות.

תנועת הצופים עדיין לא הוכרה רשמית בין השנים 1945 -1948, אולם היא פעלה להרחבת שורותיה במרוקו. בוועידת הצופים שנערכה בנובמבר 1948 נתחדדה משנתה החינוכית. מבחינה פוליטית הגדירו אנשיה את עצמם א-פוליטיים.

ביחסם לארץ ישראל ביקשו לא להיות מזוהים עם השמאל הסוציאליסטי או עם הציונות הדתית המוצהרת כ " מזרחי ", אולם הגדירו את עצמם כתנועה דתית.

 בשנים 1949 זכתה תנועת הצופים להכרה במרוקו. צופי ה E.I.F  השיגו מדור בירחון " נוער ", הביטאון של תנועת " שרל נטר ", תחת קורת הגג של תנועת " שרל נטר ", במסגרת שירותי הנוער והספורט ומטעמם, פעלה תנועת הצופים תוך שהיא מקפידה לשמוא על מערכת יחסים טובה עם הפרוטקטוראט.

השאיפה המוצהרת של תנועת הצופים במרוקו הייתה לקדם את " ההתפתחות הפיסית והרוחנית של הצעירים; לחזק את האופי האישי והיושר ; לטפח את העזרה לזולת ולחברה, הכבוד ההדדי, המחויבות האישית והאחווה הבין לאומית.

כל אלה באמצעות פעילות שדה ומחנאות וסיורים, מעניין לציין כי עם הפיכתה לתנועה לגלית במרוקו ביקשה תנועת הצופים להשתחרר מהחסות שנאלצה לקבל טרם הכרתה, וכן כך אירע במכנט=אס וברבאט, אולם בקזבלנקה לא נותקו הקשרים עם אגודת שרל נטר, בשל הזיקה הרעיונית והאישית החזקה שבין התנועות, במיוחד בין אדגר גדג' ואלפונסו צבע.

בקיץ 1950 הצליחו לארגן קייטנות שמנו ארבעת אלפים ילדים יהודים, דבר שנחשב להישג מרשים.

" היחידות העממיות, שהוקמו על ידי תנועת הצופים ושרל נטר, נועדו לענות על השאלה החברתית המעיקה על יהדות מרוקו – דהיינו, גורלם של אלפי ילדים יהודים שלא השתלבו במערכות החינוכיות הרגילות הקיימות, שעיקרן ברשת בתי הספר של כל ישראל חברים.

יסודו של ארגון זה, המהווה מפעל חינוכי חברתי מרשים ביותר, במאורעות אוג'דה ב-7 -8 ביוני שנת 1948. במאורעות אלה נרצחו 39 יהודים ונפצעו קשה 30 יהודים. המאורעות פרצו על רקע הקמת המדינה הציונית הצעירה.

ההסתה האנטי יהודית מצד המוסלמים הביאה לפגיעה אנושה בקהילה היהודית. קברניטי שרל נטר נזדעזעו עמוקות מטרגדיה זו, ונתגלתה לעיניהם במלוא עוזה הבעיה החברתית של יהודי מרוקו הממוקדת בשכונות היהודיות העתיקות, המללאח.

הם נרתמו לסייע לילדי הקורבנות ועקב כך נולדה החשיבה השיטתית המתבקשת באשר לנוער היהודי.

בנסיבות אלו נולד הרעיון להקים ארגון המסוגל לקבל על עצמו את חינוכו החברתי של הנוער היהודי במללאח. ארגון זה קם בקזבלנקה בסתיו 1948 ונקרא " המחלקה החינוכית של הנוער היהודי " Departement Educatif dela JeunesseJuif– D.E.J.J.

היוזמה להקמת הארגון הייתה של אדגר גדג'. הארגון היה מור לספק את הצוותים – המדריכים המנהיגים שיפעלו בקרב הקבוצות של ילדי המצוקה. כך נוצר שיתוף פעולה הדוק בין אגודת שרל נטר, תנועת הצופים והמחלקה החינוכית של הנוער היהודי.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
יוני 2012
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
רשימת הנושאים באתר