ארכיון יומי: 11 ביוני 2012


רבי דוד חסין – פייטנה של מרוקו

3 – אביעה רננות אמלל

פיוט יסדתי ושלחתי להחכם השלם, מוכתר בכתר תורה וכתר מלכות, ויש לו שם בחכמת הקבלה, כבוד הרב שלם די לאמאר.

אביעה רננות אמלל / אל אלהי מערכות

אבוא בם אודה ואהלל / איש אמונות רב ברכות

נבחר הוא ממין אנושי

אעדנו בכתר לראשי

ידידות רוחי וגם נפשי

חקק בקרבי חק תוכות

ידיו רב לו באמונתו

בהון ועשר בביתו

עדי עד עומדת צדקתו

שתי ידיו כאחת זוכות

דעתו דעת זכה וברה

בעיון ובסברא

ומטיל בגנה של תמרה

קצרות וגם ארוכות

ומכבוד יקר וחכמה

שלם ומשנתו שלמה

ואחרי עצתו המה

דברי מלכות הן נחתכות

דבריו מפז הם יקרים

מעטר בשני כתרים

ועל ראשו המה קשורים

כתר תורה, כתר מלכות

בחכמה בתבונה ובדעת

שעתו השערה קולעת

עד מקום שידו מגעת

עיניו כחשבון ברכות

נאות דשא ירבץ וישב

מעלה ממעל לח"שב

ולפני מלכית יתיצב

ימצא סעד גם סמוכות

חיליתי פני דר כרובים

ישים זרעו כמים רבים

לקולם חברים מקשיבים

בכל יום שונים הלכות

סחור סחור יה סובבהו

מעשק אדם פדהו

הוד והדר תעטרהו

בעקביו יהיו כרוכות

יחזו אויביו ויכלמו

בחרבו ישכלמו

וגם ידרך על במותימו

כענבים הדרוכות

נפך ספיר ולשם שבו

הן שפתי לך יערבו

ועל ספרך יכתבו

שמורות וגם ערוכות. 

רבי דוד חסין – פייטנה של מרוקו- אביעה רנני אשיר בהגיוני.

4 – אביעה רנני אשיר בהגיוני.

 שיר לנועם " יאמר נא ישראל "

 

אביעה רנני / אשיר בהגיוני / אזמר לה' / אלהי ישראל

בוראי יוצרי / קוני / בקש מבור עוני / בן הנקרא בני / בכורי ישראל

גער חית קנה / גורה תוך משכני / גאון עזך וקנה / גם בני ישראל

דודי צח והדור / דביר פרוץ גדר / דבר אחד לדור / דוד על ישראל

האר לנו פנים / השוכן המעונים / השמד גוי עז פנים / העבד ישראל ?

ולבד בגדי נקם / ושבור בוגדים ריקם / ואכלו את חקם / וגבר ישראל

זכור ואל תנשה / זבות נעקד כשה / זבח עולה תרצה / זמירות ישראל

חי שוכן עליה / חזה ציון קריה / חנה שם דוי י- / חד שבטי ישראל

טבועים בין ערב / טובך להם יקרב / טרם יכלו, ורב / טוב לבית ישראל

יחיד רם ועליון / יחונן עם אביון / יתן אל מציון / ישועות ישראל

כביר שמחנו / כימו עיניתנו / כבוד לך יתנו / כל זרע ישראל

למה תישן ? עורה / לפדות שה פזורה / לצמיתות מכורה / לבוזזים ישראל

מתי צור עזנו / משול ימשול בנו / משיח צדקנו / מלך על ישראל ?

נעימות בימינך / נצח שים לבנך / נין דוד עבדך / נלחם בישראל

סמוך נהלאה / סבךוץ עול משאה / סור גואלה\ וא – סף נדחי ישראל

עם גוי עז בן עולה / עליון עשה כלה / עמו, כי נבלה / עשה בישראל

פעל ישע עושה / פרס שלום כסה / פדה מעמים שה / פזורה ישראל

צור לבבי שמח / צר צורר ימח / צמח דוד הצמח / צבא ישראל

קדוש גדול דעה / קומם מחלה נעה / קשב, שמע צע – / קת בני ישראל

רדף באף תספה / רמי קומה תכפה / ראה בפרע פ – / רעות ישראל

שבר מטה רשע / שגב שבי פשע / שלח צדיק נושע / שלום על ישראל

תחנתי הקשב / תמורת שור כשב / תשעה קדוש יושב / תהלות ישראל

הספרייה הפרטית של אלי פילו-הקהלה והשדרי"ם-דוד עובדיה

הקהלה והשדרי"ם

קהלת צפרו

סקירה כללית

כאשר גמל ה׳ עלי לטובה, והוצאתhakehila ve-hashadarim

כידוע שלכל שד׳ר כוללות בארץ ישראל היתה אכסנייא מיוחדת אצל אחד אמיד מבני הקהלה, לכל שליח ושליח מאותה כוללות שתהיה, וכמו שכתב חוקר תולדות יהודי מרוקו, רבי יעקב משה טולידאנו נר המערב ירושלים תרע״א עמ. 216 ״אהבתם לארץ ישראל נפלאה עד מאד.

 את פרוטתם האחרונה מנדבים הם לא״י ולקופת רבי מאיר בעל הנס, ורבי שמעון בר יוחאי, והשד"ר הבא מא״י אם ספרדי או אשכנזי הוא מתקבל אצלם בכבוד גדול ונותנים לו אכסנייא נאה ומתת כסף בנדבות נפרזה מכפי יכולתם״ וראה עוד בספר שלוחי ארץ ישראל א. יערי עמ. 35.

רבי דוד עובדיה ז"ל

פאס וחכמיה

פאס וחכמיה

המגורשים בדרך כלל, לדעת דוד קורקוס, נחלקו לשתי קבוצות :

1 – יוצאי קסטיליה ואראגון כונו כמוסלמים טאכארינוס כלומר מאראגון מוולנסיה ומקאטאלאן הם כונו " קאשטיליאנוס " רובם גלו למערב אלג'יריה ולמרוקו ומשם עברו לפאס. שפתם הייתה ספרדית ומעט ידעו עברית וערבית.

פאס וחכמיה

2 – קבוצה שנייה, יוצאי הממלכה המוסלמית האחרונה בספרד שגראנאדה הייתה עיר הבירה שלה הללו מקראו בעיקר אנדאלוסיה והנוצרים קראו להם מוריסקוס כיוון שדיברו ערבית או " עזמייא ". שמות המשפחה שלהם היו אבן עטר, אבן וואליד, אבן צור, חסאן.

3 – היהודים מפורטוגל שהיו מן האנוסים ועברו לפאס ובעיקר למראכש גדי לשוב ליהדות ובפאס, כבערים אחרות היו חילוקי מנהגים עם התושבים.

ויש לציין שהמגורשים שמלפני שנת 1492 היו שמים עצמם " תושבים " ביחס למגורשים החדשים מספרד ומפורטוגל ולדוגמא משפחת אבן דנאן ועוד. 

בתוך העיר שטח המיועד לחניית שיירות, אבל אין מקום מתאים לאיכסונם של תיירים אירופים. המלון היחיד בעיר הוא של סוחר גרמני בשם ריכטר, שהתיישב שם בשנת 1894, ואצלו התאכסן. אסור לצלם ומי שעובר על כך זוכה לעלבונות. נוצרים אחרים התאכסנו אצל יהודים. ביניהם מיסיונרים.

בשנים הבאות עלה מספרם של האירופים בהדרגה, ביניהם גרמנים שעסקו במסחר. ב-1904 היו בפאס 50 אירופים, מהם 8 גרמנים. אלה ניסו להכניס שיטות ייצור חדשות, אבל היו מגבלות על מגמה זו. לפי מידע מ-4 ו-24 במאי 1598, תבעו מוסלמים בפאס שאנגלי אשר הביא טחנת קמח ממוכנת לעיר, ימכור אותה למוסלמים, כי הוא מתחרה בטחנות המסורתיות.

הקידום הטכנולוגי לא היה לרוחם של האומנים שהיו רגילים לעבוד בשיטות ישנות. לעומתם היו הסולטאנים מעוניינים לתעש את המדינה כי הכירו בחשיבותה לפיתוחה, דבר שניתן היה לבצע רק באמצעות זרים.

לפי מידע משנת 1898 היה לסולטאן בית חרושת לנשק בפאס, שנבנה במטרה שלא יהיה תלוי ביבוא מאירופה. ברבע האחרון של המאה ה-19 השתלבו כמה מהמשפחות של אנשי הדת – העולמא – בפאס במערכת המנהלית של המדינה לאחר שלמדו גם לימודים כלליים

קונסוליות.

בשנות ה-80 של המאה ה-19 היו אירופים שכתבו על הצורך בפתיחת קונסוליות גם בעיר פאס, מפאת היותה עיר המלוכה. הגרמני שטהלין שביקר בשנים אלה כותב שאין בפאס נציגים קונסולריים של מדינות אירופיות, אלא רק סוכנים יהודים מקומיים.

הסולטאן והוזירים שלו לא ראו תחילה בעין יפה יסוד קונסוליות זרות בעיר, מחשש שהדבר יפגע באפייה הקדוש של העיר, והמקומיים יקנו תעודות חסות זרות שיבדילום משאר התושבים. הייתה גם יוזמה להעברת השגרירויות מטנג'יר לפאס, ושגריר צרפת נכנס רשמית לפאס ב-27 במאי 1895.

החל משנת 1890 ואילך בדקו מדינות אירופיות וארצות הברית את האפשרות של מינוי נציגים קונסולאריים בפאס, בתיאום עם הסולטאן. סגן הקונסול הבריטי הראשון היה ג'ימס מקלוד בעל בית מסחר בטנג'יר, שפתח סניף בפאס, והכיר את תנאי המקום.

הוא החל לכהן ב-6 ביולי 1892. דרכו לא הייתה סוגה בשושנים. בית המשלחת הבריטית הותקף, אבנים הושלכו וחלונות נופצו. התקרית פגעה ביוקרתו ובאינטרס של הסולטאן, שהעניש את המושל. צרפת מינתה סוכן קוסולרי באוגוסט 1894. בשלב מאוחר יותר הועלה לדרגת סגן קונסול.

למן המחצית הראשונה של המאה הט"ו כשלא הורשו יהודי ספרד ופורטוגל להמשיך קיומם בגלוי מצאו להם מקלט בערי החוף של מרוקו כמו ארג'יליה סאלי אזמור ואספי. ערי נמל אלה שימשו כשער לפנים הארץ  לפאס או למראכש. בין המגורשים שמניינם נאמד בשלושים אלף איש היו בוודאי בעלי מלאכה ועשירים שהביאו עושרם עמהם, ועל זה מעיד אנדרס בירנאלדיס, שהיה עד ראיה לגירוש, ולפי התעודות המתייחסות לגירוש ספרד שפורסמו לאחרונה על ידי לאוי סויאריז פירנאנדיז שקהלה קטנה שילמה 6.000 זהב לרב חובל אחד שהעביר את אנשיה למלכות פאס ותלמסאן והקברניט רימה אותם הם הפסידו את הכסף ובלי ספק נאלצו לשלם פעם שניה כדי להגיע למרוקו מחוז חפצם.

בהם נמצאו רבנים רופאים ומלומדים בעלי מלאכה, עניים ועשירים ואחדים מהם התכוון רבי אברהם זכות שכתב ספר היוחסין, רבי חיים בן חביב בעל ביאורים למקרא, רבי אברהם אלמו שנינו, רבי מימון בן שמואל בן דנאן, המגורש מקאסטיליא שנהרג על קידוש ה' לפני 1526, ורבי יעקב קאניזל בעל ביאור על התורה שקבורתו בפאס, ואנוסים רבים עברו לפנים הארץ לפאס או למראכש, הערים שימשו מרכזים לשיבה ליהדות.

רבי יעקב קניזל – אנציקלופדית " ארזי הלבנון.

חי במאה הג' לערך. ידוע לצדיק ובעל מופת, ובעתות צרה ליהודי פאס היו הולכים להשתטח על קברו ונענים. ובמיוחד שעת שיש עצירת גשמים הלכו להתפלל על קברו. רבי יעקב קבור בקרבת קברו של רבי יהודה בן עטר זלה"ה.

רבי יעקב היה מחכמי פאס. רגילים לדבר שאת ספרו, פירושים על רש"י, הכולל בעיקר לקט עשיר על ראשוני פרשני רש"י, כתב בין השנים רמ"ו – רס"ו – 1586 – 1587. מלבד זאת אין לנו ידיעות כל שהן על חייו ופועלו ולא על מותו.

ספר פירושיו נדפס לראשונה בשנת רפ"ד בקירוב בקושטא, כאשר לא היה בין החיים, רבנו ליקט בספרו פירושים מסוגים שונים מדברי פרשנים ידועים ובלתי ידועים, ומצויים בו פירושים רבים שאינם מוכרים ממקור אחר. הספר יוצא לאור מחדש בירושלים תשנ"ח על ידי רבי משה פיליפ.

מנהגי הנישואין, הגירושין והירושה, של המגורשים היו שונים בהרבה משל "התושבים " היו מעוניינים לרתק המגורשים ואסרו את שחיטתם דבר זה הביא למריבה גלויה בין שתי הקהילות, נמשכה משנת רפ"א עד רצ"א – 1526 – 1535, פרשת מריבה זו מסופרת בקונטרס עץ חיים לרבי חיים גאגין אחד מן המגורשים שהיה משתתף בוויכוח זה ובסופו של דבר הצליחו המגורשים במלחמתם על השחיטה, אך הקרע עם התושבים לא נתאחה עש לשנים האחרונות. כלומר במשך ארבע מאות וחמישים שנה.

מולאי מומד אשיך 1472 – 1505, התייחס אל המגורשים דאז בסבק פנים יפות וסייע להם להיקלט ומשפרצה הכולירה ( חולי-רע ) שעשתה שמות בעיקר במגורשים פתח המלך אוצרותיו והשתדל שהחולים ימצאו מזור ומתיהם העניים ייקברו על חשבון המדינה, רבי אברהם אדרוטל היה עד לכך ומספר זאת בספרו " ספר הקבלה " מהדורת הרכבי עמוד 21.

בשנת רס"ח – 1508, החל מצבם להשתפר בנו בתי קומות יפים מצויירים ומכויירים, פתחו ישיבות שנתמלאו בתלמידים והקימו בתי כנסת.

מסחר וכלכלה, אומנות ותעשיה.

הגיאוגראף הערבי שהתנצר, ליאון האפריקאי, כתב בספרו על אפריקה " עד היום היהודים הם לא רק הסוחרים והמתווכחים בעיר פאס, אבל הם גם רוב הצורפים, משום שאיש מוסלמי לא יעיז לטבוע מטבעות של כסף בתוקף איסור החל על הממלכה הזאת – מטעם דת  האסלאם שלגבה מלאכת הצורפות כמוה כנשיכת נשך ותרבית.

הסופר אל בכרי כותב " כי פאס היא המרכז של פעילות המסחר של היהודים וממנה יצאו למסעיהם לכל הארצות ", בקיצור היא הייתה שוק למסחר היהודים הבין לאומי. ובזמן שלטון המוראביטים בנו היהודים את ראשם ורובם של יושבי פאס וכל ענייני המסחר התעשיה והמשק הממלכתי נחתכו על ידי שרים ופקידים שמהם יצאו.

על מסחר היהודים כותב הסופר בעלום שם " כתאב אל-איסתיבצר " עמוד 165, אבל עתה הם הסוחרים שבכל המדינה המחזיקים בעושר, בעיקר בעיר פאס ובדרעא ואני עצמי ראיתי הרבה מהם שאומרים היו עליהם שהיו להם עושר רב ומדה מכובדת.

אוגוסט ינוס, בשנת 400 בערך, מודיע כי היהודים עסקו במסחר ובשיט על פני המים באין מעצור, ומתווכח הוא עם כנסת ישראל : הסנגונה אומרת : אין אנו שפחה חרופה ומשרתתם של הנוצרים. מאחר שבני לא הוליכו בשבי ובמקום שיבואו ברזל ושיאו אותות עבדות בכלל הם חופשים לשוט בימים ולסחור בארצות.

והודות לגאזי מוסא שהתאסלם, התפתח במרוקו ענף גדול קני הסוכר, הוא ייסד את המלחצים הראשנים שהפיקו סוכר הטוב ביותר בתקופה, והיהודים התמידו, כנראה בשמירתם על תעשיה זו ( קורקוס במחקר עמוד 291 ) 

עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר

" נחשוני החוה " הם מראשוני העלייה הראשונה, בת שמנה של עליית בני ביל"ו, זכותם המיוחדת של הנחשונים הללו עומדת להם, שם שפתחו נתיבים לגליל העליון אשר לא נודעו לפני כן. מהראשונים הללו לא נשארו בחיים, ומאבקם וגודל עלילותיהם עלולים להישכח ולהיעלם מארץ החיים, כאשר נעלמו ונשכחו מזכרוננו רוב מעשי אבותם אשר נאבקו בגבורה במשך כל הדורות בעד הזכות לשוב למולדת ולהתערות בה.

מעשה גדול עשה המכנס בספרו זה שהקים זכר למעשיהם. אך נסיונות בודדים נעשו, וזה רק בזמן האחרון, להילות על הנייר מקצת ממעשי גבורה של אלה שהניחו יסוד להתיישבות החדשה ואלה שקדמו לה.

אחד העטים הוא מכנס הספר הזה, מר והודה גרניקר, אשר לא חסך מעמל נפשו, צבר וליקט במשך שנים זכרונות ורשמים וסיפורים על עובדות ומעשים קו לקו, צו לתו, ומעפר פורח בנה מסכה שלמה, מסכת חיים וגבורה של נחשוני החולה.

יברך אפוא חילו ופועל ידיו ירצה.

מי הוה זה ואיזה הוא.

האדון יהודה גרניקר לפני שיהפוך לחידה ולאגדה, אינו אלא החבר יהודה גרניקר, שנולד לפני יותר מיובל ביסוד המעלה, והתנחל בנהלל בשנת 1922. הוא לא היה ממייסדי הקרן הקיימת לישראל, ונדמה לי שגם לא מפעיליה, כפי שמכנים אותו אנשי האטלס במכתביהם. 

הוא נטל חלק בהגנת תל חי, הכיר את יוסף טרומפלדור ועשה גם עלילות אחרות. אלה לא הקנו לו פרסום רב בארץ. פשר פרסומו הגדול בהרי האטלס התיכון של מרוקו הוא סיפור בפני עצמו. חבר הכנסת משה חזני, מעמודי התווך של ההתיישבות החקלאית של הפועל המזרחי, ביקר מחנה העולים שלךיד קזבלנקה ומצא שם כמה עשרות יהודים הדורי זקן, חרדים ומאמינים. שאל אותם לאיזה מושב הם הולכים ?

ענו לו : למושב של גרניקר.

שאל אותם : וגרניקר ירא שמים הוא ?

ענו : מהלך הוא בגלוי ראש

שאל : וכלום לא תחפצו במושב דתי ?

השיבו : אנחנו למושב של גרניקר ותהיה בו יראת שמים.

ובכן יהודה גרניקר הוא שליח תנועת המושבים במרוקו. רחב שכם, רוחב עורפו מוכה החמה, תופש את כל מרחק שבען שתי אזניו, הוא המרחק האולימפי בין שתי קורות שער כדורגל.כשהוא מחייך הוא מגלה גדר סולמות של שיניים וטוב לב.

הטיל על עצמו שליחות, למצוא את עובדי האדמה במרוקו, ונדד כחודשיים ועודו נודד בין הרי האטלס עטורי השלג של מרוקו.

נדד יחיד בדרכים בטרמפים שמצא. נדד בשבילים על גבי חמור או פרה ששכר. נדד במשעולים כשמקל בידו. הוא בא לכפר יהודי ושאל בו על כפר יהודי נוסף. כך ביקר ב – 38 כפרים יהודים, שכוחים מאדם,

מציונות ומעליה. בא והודיע בשמחה אין קץ : מצאתי עובדי אדמה יהודים !

שאלו בחוסר אמון : עובדי אדמה, או מתווכים חקלאיים ?, אמר להם " עובדי אדמה בעיי"ן ואל"ף גדולות 

הנה כי כן ראינו שבחירתו של יהודה גרניקר לשליחות במרוקו במקומה. עברו ופעילותו הציבורית היו ערובה נאמנה בידי המוסדות אשר הטליו עליו שליחות זו, כי הוא ימלא אותה על הצד הטוב ביותר, תודות למרץ לאידיאל הפועמים בקרבו, כחלוץ, כלוחם וכמתיישב.

שליחות קשה זו אשר הניבה כבר את פרי הצלחתה, ואשר מקצת עלילותיה המרתקות מובאות בספר זה, הצדיקה מעל לכל ספק שנבחר האיש הנכון במקום הנכון.

הכפרים ותושביהם.

מצאתי עובדי אדמה במרוקו.

בעשרת הימים הראשונים לשבתי במרוקו הצלחתי להניח יסודות לשלושה גרעינים להתיישבות : האחד בקזבלנקה, המשני במאזאגאן ( היום אל-ג'דידה ) והשלישי ברבאט – סאלי, שתי ערים שכנות אשר נהר " בו גראג " מפריד ביניהן בנקודת השפך שלו באוקיאנוס האטלנטי. התנועה בין שתי ערים אלה נעשית ברכב מעל הגשר, ובמאות סירות השטות יום ולילה בנהר.

מתוך המשפחות שרשמתי ברבאט –סאלי היו אחדות שהגיעו לכאן מדרום מרוקו. ממבנה גופם, מפניהם השזופות ומידיהם המיובלות הרגשתי  – או יותר נכון – ריחרחתי ריח של עובד אדמה. מפיהם יכותי להציל דבר שיענה על סקרנותי פרט לזאת שיהודים כפריים, עובדי אדמה נמצאים אי שם במרוקו, בהרי האטלס שגובהם מ –3000 מטריםמעל פני הים.

ידעה חשובה זו עוררה בי סקרנות יתרה. ועל כן הודעתי מיד למשרד העלייה בקזבלנקה והצעתי את עצמי לצאת לסיור מקיף באזורים נידחים אלה – הצעתי נתקבלה. 

ביום י"א באלול  – 9/9/1954 יצאה לדרך ועדה בראשותו של בא כוח משרד הבריאות בישראל, ד"ר א. מתן, מר בוהנה מטעם עליית הנוער ורני כנציג תנועת המושבים. הסיור נמשך עשרים ושלושה ימים אך לא השגנו את המבוקש מחוסר איתור המקומות. אבל נרמז לנו כי אכן ישנם במרוקו יהודים כפריים שעוסקים בעבודת האדמה.

יצאנו ממראכש ופנינו דרומה לעיר וואזארזאת. בשעה עשר בוקר הגענו לעיירה " טאדרט " השוכנת באמצע הדרך כ –120 קילומטרממראכש. ישבנו לסעוד ארוחת בוקר במסעדה היחידה שבעיירה. תוך כדי ראיתי כי בחוץ, לא רחוק מהמסעדה עומדים שני יהודים חסונים, גבוהים בתלבושת המסורתית של יהודי מרוקו.

גלימה ( ג'אלבייה בלשון המקום ) וכובע שחור לראשם, בצורת כיפה המציינת באופן ברור כי יהודים הם. יצאתי אליהם לשם שיחה, ובכדי לרכוש את אמונם ברכתי אותם לשלום. הם הביטו בי בהשתוממות ובחשדנות כאילו רצו לומר " מה לאיש הזר הזה ולנו ? ".

אולם כשקראתי בפניהם בקול רם " שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד "  – כך נוהגים היהודים במרוקו לזהות את עצמם כיהודים – הרגשתי מיד כי פגה הרגשת הזרות בעיניהם וכי רכשתי את אמונם וקרבתם. לאחר שהחלפנו בינינו כמה דברי ברכה, ולאחר שאמרתי להם כי מירושלים אני ( אצל יהודי מרוקו ירושלים הוא הכינוי של כל ארץ ישראל ), שאלתי אותם מאין הם ולאן פניהם מועדות, השיבו לי לפי תומם ( תום מיוחד ליהודי האטלס ) כי הם מהכפר " איית אירבע " ( איית בשפה הברברית – בן, שבט: כן אנו מוצאים " איית אברהם – בני אברהם, איית משה – בני משה וכו'. ).

Une histoire de familles-Abehsera

Abehsera. אביר יעקב

Nom patrynomique d'origine arabe, typique du Maroc, d'apparition relativement recente, porte par l'une des plus illustres familles de rabbins marocains donr la renommee depasse les frontieres du pays, exemple unique dans les annales du judaisme nrd-africain d'ne dynastie de rabbins se succedant " de droit " de pere en fils " a la maniere des cours hassidiques d'Europe Ocidentale.

Abou hsera, signifie en arabe le propietaire de la natte, le tapis du pauvre au Maghreb, fait de branches de palmier tresses. Ce surnom aurait été donne au fondateur de la famille, un celebre kabbaliste de Jerusalem du XVIIIeme siecle, rabbi Shmouel Elbaz 1698 – 1749, en souvenir du miracle de sa traversee de la mer sur une natte.

La tradition rapporte que nomme emissaire de Jerusalem aupres de la riche communaute de Turquie, il ne parvint pas a trouver de place sur le premier navire en partance, le capitaine lui refusant l'acces a bord. Le rabbin etendit alors sa natte sue la mer et s'y installa, suivant ainsi l’embarcation jusqu'au port d'arrivee de Smyrne, sous les yeux ebahis et stupefaits des passagers et du capitaine qui  tout au long de cette etrange tarversee, le suoolierent de alur pardonner et de bien vouloir monter a bord.

Izmir (en grec : / Smýrni), connue autrefois sous le nom de Smyrne, est le deuxième plus grand port de Turquie (après Istanbul), et la troisième ville du pays par le nombre d’habitants. Elle est située sur la mer Égée près du golfe d’Izmir. Ses habitants sont les Smyrniotes.

Arrives a bon port, ils ne tarderent pas a propger partout le prodige dont ils avaient ete temoins. Cette natte, le rabbin la transportait avec lui de ville en ville tout au long de ses peregrinations dans les communautes juives por y coucher, refusant les invitations des notables.

Ce serait egalement pour rappeler cette extremr humilite et son ascetisme que lui fut accole le surnom de l'homme a la natte. Selon une autre tradition cet eminent kabbaliste qui s'etait rendu a Jobar, en Syrie pour etudier aupres de l'illustre rabbi Haim Vital, avit coutume d'etudier dans sa sunagogue assis sur la natte et après sa mort' il fut enterre dans la azara de la sungogue et sa tombe recouverte se cette natte' deviant un lieu de pelerinage connu.

En plus de cette explication traditionnellement rapportee dans la famille, il en existe d'autres plus au moins convaincantes. La premiere est que fidele a l'enseignement talmudique du " Pirke Abot ", les Preceptes des Peres. Rabbi Shemouel avait choisi pour subvenir a ses besoins de vivre de l'artsanat de la fabrication de nattes pour ne pas " profiter " dela Torah.

La seconde explication fait appel a une origine hebraique : comme fervent kabbaliste, rabbi Shemouel passait le plus clair de son temps a l'etude dans la cour ( en Hebreu " Hatser ", prononcee a la marocaine " Hasser " ) de sa maison, d'ou le surnom de " Abbi hahasser, devenu Abehsera.

La derniere explication enfin, avancee par Isaac Abbou dans son livre " Musulmans andalous et Jydeo-espagnols ", se fonde egalement sur l'origine hebraique et vienr rappeler le don de poete de rabbi Shemouel, surnomme le pere de la poesie, " Abi-Hashira ".

Quoi qu'il en soit, au dela de cette legende' il n'existe aucune trace historique sur les circonstances qui ont pu amener ce rabbin ou ses descendants a quitterla Terrre Saintepoue le Maroc et s s'installer justement dans une region aussi isolee que le Tafilalet, a la lisiere du sahara.

L'installation des juifs dans cette region sauvage et isolee est tres ancienne, son ancienne capitale Sijilmassa atant au Moyen Age, un des principaux comptoirs sur la grande route des carvanes reliant le Sahara aux ports dela Mediteranee.

Apres la destruction de la communaute de Touat, dans les confins algero marocains a la fin du XVeme siècle, une partie des membres de cette communaute du Tafilalet. En raison de son isolement, la comminaute du Tafilalet fut moins influencee que les autres communautes du Maroc par l'arrivee des expulses d'Espagne et conserva sa proper tradition jusqu'a nos jours.

Il est interessant de noter qu'il existe une tradition musulmanesemblable sur l'installation d'une famille sainte au Tafilalet : celle des Alaouites – qui a donne la dynastie qui regne du XVIIeme siecle a nos jours au Maroc – appelee d'Arabie par les habitants de la region pur leur prodiguer sa " Baraka ".

Depuis le milieu du siècle dernier, la famille Abehsera remplit en effet un role semblble pue la communaute juive du Tafilalet. Autre parallele intriguant : de meme que les Alaouites ne jouerent au depart aucun role dominant, de meme la famille Abehsera resta relativement anonyme jusqu'au siecledenier.

Ce que l'on sait de certain dans la genealogie de la famille marocaine est que l'ancetre rabbi Yiouch eut deux fils : rabbi Messod et rabbi Yahya. Rabbi Messod fut le pere de rabbi Yaaacob, le plus célèbre des membres de la famille et lr veritable fondateir de la dunastie.

Son frère cadet, rabbi Yahyaeut trios fils. L'aine, rabbi Moche quitta le Tafilalet pour fonder une nouvelle branche de la famille a Meknes. Un de ses trois fils, rabbi Eliahou quitta a son tour Meknes pour fonder une nouvelle branche de la famille a Fes ( les Boussira ), les deux autres , rabbi Shlomo et rabbi Yaacob restant a Meknes.

A partir de la fin du XIXeme siècle une partie de la famille quitta le Tafilalet poue l'Algerie, particulierement pour Colomb-Bechar, d'autres membres s'installent en Ertz Israel et jusqu'en Amazonie.

 Autres orthographes : Abicera, Abecera, Boussirah, Bicera, Boussira, Boassera, Bissira. Au XXeme siècle, nom moyennement au Maroc ( Tafilalet,Meknes,Fes' Tiznit.Casablanca, Marakech ) , et en algerie ( Oranais, Algerois, Constantinois et Sahara)

Une histoire de familles-Abehsera-Rabbi Yaacob. 1808 1880.

 

Rabbi Yaacob. 1808 1880. אביר יעקב

Fils de rabbi Messod. Talmudiste. Kabbaliste, dirigeant communautaire. Considere comme un des plus saints les plus celebres dans toute l'Afrique du Nord et veritable fondateurde la dunastie de rabbins de la famille.

Malgre le grand nombre d'ouvrages qui lui ont tete consacres, les contes et legends qui entourent depuis plus d'un siècle sa memoire, on possede en fait peu d'elements sue sa biographie.

On ignore par exemple le nom de ses maitres meme si l'on sait qu'il mota des dispisitions expetionnelles pour l'etude depuis le plus jeune age. La traditio0n pieuse rapporte que c'est le prophete Elie lui meme qui l'initia ala Kabbale.

Rabbi Yaacob voyait dans l'etude dela Torahla valeur religieuse supreme et en donna l'exemple tout au long de sa vie, passant ses journees et ses nuits a l'etude dans la synagogue, se contentant de quelques heures de sommeil seulement.

A l'amour de l'etude, il ajoutait la piete et l'ascetisme, mangent  peu, reduisant au minimum ses besoins physiques, s'adonnant a la meditation, aux jeunes prolonges, prenant frequemment des bains purificateurs quell que soit le temps.

Il n'avait que mepris pour l'argent et les biens de ce monde, distribuant aux etudiants et aux pauvres les dons qu'il receullait. Car sa passion de l'etude, il ne negligeait pas les besoins immediats de sa comminaute don’t il devint le guide nateriel et spiritual inconteste.

Malgre sa haute position au sein de la communaute et le respect don’t il joussait parmi les musulmans, il resta d'une grande humulite. C'est ainsi qu'il refusa se son vivant de publier aucune de ses oeuvres n'etant pas sur de leur valeur.

Contrairement a la tradition des autres rabbins marocains reservant l'acces a la science du mystere a une elite intellectuelle qui a déjà fait ses preuves. Il encouragea l'etude dela Kabbalepar le people et les letters. Kabbaliste influence par l'ecole de Safed' il estimait que seule cette etude pouvait permettre d'arriver a la verite supreme.

C'est pour cela qu'il est ecrit quela Torahde Dieu n'est pas au ciel, ni au dela des mers, mais a notre portee. Tout depend de l'homme qui, a force d'etude, de purification et de sanctification peur devenir digne de comprendre le secret dela Creation.

La diference entre le le sens litteral du texte dela Bible, le " pshat ", et le sens cache du " sod ", peut betre compare a la difference entr l'or et l'argent. L'eau douce et l'eauy saumatre. Celui qui s'en tient au seuk sens litteral ne peut acceder a l'interieur dela CourRoyale.

Il estimait que seule l'etude dela Kabbalepouvait amener l'homme a comprendre le sens profond des commandements et a les aimer au lieu de les subir : " La seule saisie du sens litteral transforme les mitsvot en fardeau, mais la comprehension de leur sens secret permer de savourer leyr vrai gout qui est sucre, et alors, de saumatre, l'eau deviant douce et delicieuse et au lieu d'etre un devoir, l'adoration de Dieu se fait dans la joie et l'extase ". 

Mais le service de Dieu ne peut etre parfait que sur Sa Terre. Toute sa vie, il brula du desir de monter en Terre Sainte, mais sa communaute refusait de le laisser partir faisant meme intervener les autorites nusulmanes pour l'en dissuader.

Apres trios vaines tentives de depart, il finit a l'age de 72 ans par prendre le chemin dela TerreSaintequ'il ne devait jamais atteindre. Il devait en effet succomber a la maladie quelque temps avant d'y arriver, apres d'Alexandrie, a Damenhoue en Egypte.

Son tombeau aest devenu un lieu de pelerinage por les juifs et les musulmans et depuis la signature de la paix avec l'Egypte, une grande Hiloula y est organisee chaque annee le 20 du mois de Tebet avec la participation de centaines de pelerins d'Israel et du monde entire.

Il laissa une oeuvre litteraire considerable qui ne fut publiee qu'apres sa mort. Parmi ses oeuvres imprimees, citons " Shaare arouka ", " Pitouhe Hotam ", commentaries surla Torah, Jerusalem 1885, reedite en 1963, " Yoroucha nichpateha Yaacob "' Responsa, Jerusalem 1885, reedite en 1965.

"Dorech tob " sermons Jerusalem 1885, reedite en 1965, " Guinze Hamelekh ", sur le livre dela Genese1889, 1890, 1961. "Elef binah " 1890, 1961, " Bigdr hasserad " 1889, 1969. " Mahsef halaban ", commentaries bibliques 1892/ " Yagel Yaacob " receuil de poesies ecrites  par rabbi Yaacob et se descendants.

Mais quelle que soit la valeur de son oeuvre litteraire, ce n'est pas elle qui fit sa gloire, comme l'explique Dan Manor – Lugassy dans le livre consacre a l'Ethique etla Kabbaleau Maroc. Le secret de l'extreme devotion don’t est entouree sa memoire est a rechercher plus dans sa personnalite que dans son oeuvre – pourtant immense mais connue seulement d'un petit cercle d'erudits.

Ce dont les masses marocaines miserables avaient besoin ce n'est pas d'un brasseur d'idees abstraites mais d'un home saint don’t la vie exemplaire peur server d'inspiration et dont les miracles peuvent etancher sa soif de mystique. Rabbi Yaacob a repondu a cette attente par sa piete, son ascetisme, son humilite et sa reputation, deja de son vivant et encore plus apres sa mort, de faiseur de miracles.

Rabbi Messod 1835 – 1909.

Fils aine de Rabbi Yaacob. Il succeda a son pere après son depart pourla TerreSaintecomme president du tribunal et chef spiritual de la communaute du Tafilalet. A sa mort, la communaute lui fit des obseques grandioses qui provoquerent la jalousie des musulmans qui le dererrent le soir meme.

Il serait alors apparu en reve a son fils David pour lui demander de ne pas reagir contre ce sacrilege car il etait merite; un des faveurs de la " Hebra Kadishsa " qui lui avaient fait sa derniere toilette etait en effet en etat d'impurete. 

Rabbi Aharon.

Fils de rabbi Yaacob. Il realisa le reve de son illustre pere et monta en Terre Sainte en 1887 pour s'installer a Tiberiade. Il se consacra a l'impression des ouvrages que son pere avait refuse de publier de son vivant et publia " Bigde Haserad ". J erusalem 188, Mashof Halban "Jerusalem1892, et " Alof Binah ",Jerusalem1893.

Il mourut a Tiberiade en 1913. Son fils, Yahia' fut tue par des emeutiers arbes en 1938 a Tiberiade

Rabbi Itshak 1876 – 1912.  

Surnomme Baba Hako. Le plus jeune des fils de Rabbi Yaacob. Malgre sa mort precoce – victime de fanatiques musulmans – il etait déjà considere de son vivant comme un rabbin miraculeux et, après sa mort, sa tombe est devenue un centre de pelerinage egalement venere par les musulmans.

La traditionraconte qu'il s'adonnait plus que pqermis a la boisson et que toutes les tentatives de mwttre fin a cette habitude echouerent, jusqu'a que ses proches comprirent que ce n'est qu'en buvant de la mahya qu'il pouvait le mieux etudier.

Sa Hiloula a lieu au mois de Chebat et pour lui etre agreable, il etait de coutume de deveser des bouteilles de mahya sur sa tombe.

Rabbi David

Surnomme Baba Do. Fils aine de rabbi Messod, petit fils de Rabbi Yaacob. Chef spirituel de la communautedu Fafilalet,ilconnut une mort tragique en 1920, victime des evenements politico-militaires qui accompagnerent la pacification francaise du Tafilalet.

Le chef des rebelles qui domina la region pendant trois ans, reussit a stopper l'avance de l'armee francaise. Souoconnant les juifs d'etre favorables ala France, il decreta leur extrimination, mais devant l'opposition de son people,  il accepte a la place de se contenter de la vie de leur chef, rabbi david qui fut place dans le flut d'un canon tyrant sur les troupes francaises.

La tradition rapporte qu'un mois avant sa mort, il en avait eu la premonition et s'y etait prepare. Convaincu que sa mort serait expiatoire pour le reste de la communaute. Il ne laissa pas de successeur. Auteur d'un ouvrage de commentaries du Pentateuque en 4 volumes, Petah Ohel publie après son martyre, a Jerusalem a la fin des annes 1920, et d'un receuil de ses sermons Sekhel Tob, publie a Jerusalem en 1920 aves une preface de son frère, Rabbi Israel Abehsera, Baba Sale

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 121 מנויים נוספים

יוני 2012
א ב ג ד ה ו ש
« מאי   יול »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר