ארכיון חודשי: יולי 2012


מארץ מבוא השמש – הירשברג

ידו בכל המתרחש בארץ והשפעתו גדולה על מהלך המאורעות הפוליטיים. כבעבר כן בהווה יכול הוא, באמצעות חסידיו הרבים, להוריד מלכים ולהושיב מלכים. בכוח השפעתם זו ריכזו בידם השייכים של הזאוויה כוח מסוכן לסולטאנים במרוקו.

מנהיג ה " טריקה , הכיתאנית בפאס, שהייתה לאו דווקא מהגדולות והחשובות ביותר, הושיט סיוע דתי רוחני להעברתו של הסולטאן בן יוסף. כאן, בזאוויה, מתאחים הקצוות, עם הארץ הבור אח הוא למקובל המלומד, השקוע בעולמות העליונים. אחוותם הקדושה משמשת לפעמים מטרות לא קדושות ומגדלת תאומים של שפיכת דמים וחורבן.

בעקבות הסתה פרועה מתפרצת החיה הפרימיטיבית ודורסת וטורפת כל הבא בתחומה. הרבה סבלו היהודים מידי ה פוקחים ", כפי שנקראים השייכים הללו במקורותינו. והנה בשכנות עם הזאוויות, ליד המרבוטים , בקרבת ה " קצור " הברברים ומאהלי הנוודים, הקימו הצרפתים בדור החרון בתי חרושת גדולים עם ציוד חדיש ביותר.

בחוף האטלנטי ובהרים נתגלו אוצרות מינראליים, פוספטים, מנגן, נחושת, קובאלט, ונכרו מכרות להפקתם. בסכרי ענק כבלו הצרפתים את אוצרות המים, שזרמו בלי תועלת, ולפעמים אף גרמו להרס הקרקע, ואגרו אותם בבריכות, כדי להפיק חשמל ולהשקות שטחים הסובלים ממחסור מים. מפעליהם ושיטות עבודתם של הצרפתים משמשים דוגמה למהנדסים שלנו, שפגשתים בתוניס עורכים מסעי לימוד ונעזרים בניסיונם של הצרפתים.

מדי עברי בקרבת הסכר של ואדי אום אל רביע בין קאזה לבין מראכש, שגובהו 50 מטר ואורכו 200 מטר והוא אוצר 80 מיליון מטר מעוקבים מים, מייצר 130 קילוואט חשמל לשנה, ומימיו משקים מיליון וחצי דונאם מאדמת השפלה, הייתי רואה אורחות נוודים נעים על גמליהם על כביש האספלט המצוין ומתעכבים ליד הגשר שמעל לואדי, ועל ידם חונות המכוניות הקטנות של המהנדסים הצרפתים במפעל הסכר, העוסקים במדידות, בבדיקות. שני עולמות בכפיפה אחת.

לעת עתה כמעט שאין בין המרוקאנים המוסלמים אנשים בעלי השכלה גבוהה ותיכונית, מקצועית וכללית משלהם, לא רופאים ולא עורכי דין, לא מהנדסים ולא טכנאים, אולי יותר קל למנות מה יש להם, בכפרים ובנאות, עובדי אדמה לפי שיטות מלפני אלפיים שנה, מגדלי צאן ובקר וגמלים, החיים בתנאי חברה פיאודלית, ובערים, בעלי מלאכה, סוחרים, אנשי דת ומורים ללשון הערבית.

מעמד מיוחד הם המח'זנים, שוטרים חיילים מקצועיים של המח'זן, כלומר האוצר, הוא שמו של השלטון השריפי , לפי הכלל הקדום : בלי אוצר אין שלטון !.

דקה ביותר היא שכבת המוסלמים של מרוקו היודעים שפה אירופית ולמדו בבית ספר צרפתיים בארץ או בחוץ לארץ. שונה המצב באלג'יריה. תושבי הערים כולם או כמעט כולם ביקרו בבתי הספר ששפת ההוראה בהם היא בעיקר הצרפתית וזו נעשתה להם לשונם הראשית. כאן כבר התפתח במידת מה הטיפוס של הערבי, שיש לו כמה קווים משותפים עם המתבולל היהודי, כפי שהכרנו אותו באירופה המזרחית.

אחרים פני הדברים בתוניסיה הצפונית ובמיוחד בתוניס העיר. קשה לעמוד בחטיפה על כל הגורמים שהצטרפו ליצירת הקרקע, אשר הכשיר את הטיפוס של הערבי התוניסאי החדש, שיש בו מהמזיגה של איש המזרח ואדם בעל תרבות כללית. אמנם עדיין הוא רק מיעוט, ואלי אפילו מיעוט קטן בתוך האוכלוסייה.

יתכן שבתהליך ההתפתחות המדינית בצפון אפריקה כולה ( מצרים ולוב ) הוא ייעלם מהאופק. אבל לעת עתה הוא קיים ואף הוכיח את בגרותו החברתית. הוא עומד בשורות הראשונות של הלוחמים לעצמאותה המדיני של ארצו, ולשיקומה מבחינה חברתית ותרבותית. אלא רצה הגורל שדווקא תוניסיה היה הענייה בין אחיותיה באדמה פוריה ובאוצרות טבע.

על בוני המדינה התוניסית להאבק קשה כדי לספק פת לחם להמונים רעבים, שאפשר להסיתם על נקלה למעשים בלתי אחראיים. במצבה הכלכלי הרעוע של תוניסיה צפונה ראשית כל הסכנה לשמונים אלף תושביה היהודיים.

תהום פעורה בין חביב בורגיבה, מנהיג תוניסיה, שבא מהשכבות הזעיר בורגניות של העם וקיבל חינוך צרפתי, ובין סידי מובארך בקאי, נציג הפיאודלים הלאומיים, הפאשה של צפרו, שהלך מרצונו בגולה כאות מחאה על הדחתו של הסולטאן בן יוסף ועתה הוא ראש הממשלה, לא של המח'זן הישן, שנתמנה על ידי בן יוסף עם שובו לשלטון.

יהודים ויהודים.

חריפים הניגודים לא פחות הם הניגודים באוכלוסייה היהודית של צפון אפריקה, לא ניגודים מפלגתיים מדיניים, כמובן, אלא ניגודים של הווי וסביבה חברותית. מבחינה היסטורית היהודים הם האומה הלא ברברית הקדומה שבאה לאזור זה ועדיין חיה בתוכו, שהרי הפניקים, שהגיעו לפניה, נעלמו זה הרבה הרבה דורות.

נוכחותם של היהודים בערי החוף של הים התיכון, ואפילו בפנים הארץ, בקרבת פאס, כעדות כתובות שנשתמרו, פילסה נתיבות לתעמולה הנוצרית ולהתפשטותה. אבל טעות להסיק מכאן כי היהדות נמצאה במצב של התגוננות בלבד. היא ניהלה גם מלחמת תנופה ועשתה נפשות רבות בקרב שבטי הברברים בפנים הארץ, והם אשר התקוממו ויצאו אחר כך נגד הפולשים הערביים.

אילו עמדנו בפני תופעה של גרים ומתייהדים רק בצפון אפריקה, אולי אפשר היה להטיל ספק בעדותם הברורה של ההיסטוריונים הערביים, מהנכבדים והמהימנים ביותר. אבל בדומה לזה – ובאותה תקופה ממש שלפני הופעת האסלאם – קיימת הייתה תנועת התייהדות חזקה בתימן, ובשתי הארצות עמדה היהדות מול תעמולה נוצרית תקיפה, וגם יכלה לה.

כמאתיים שנה לאחר מכן התפשטה היהדות בקרב הכוזרים, שישבו על גדות הים הכספי, ים הכוזרים. אך אין אנו יודעים מה היה מספר הברברים המתייהדים וכמה מהם שמרו אמונים ליהדות לאחר הכיבוש הערבי. עד הים מתהלכות כאן אגדות רבות על בני אפרים, על יהודים ממוצא ברברי ועל מתייהדים במדבר הצחרה, שאמנם התאסלמו למראית העין, אבל עדיין מקיימים מנהגים יהודיים שונים.

במאות הראשונות של השלטון הערבי פרחו קהילות יהודיות בקירואן, מהדיה, קאבס ( כולן בתוניסיה ), בתאהרת ובתלמסאן ( אלג'יריה ), בסאלי, פאס, סג'למאסה ודראע ( מרוקו ).

הן נחרבו במאות האחת עשרה והשתיים עשרה לספירה עקב פלישות נוודים ערבים ובימי הרדיפות של תנועת " המייחדים " הברברים נגד כל אלה, שלא רצו לקבל את עקרונות המייחדים, אפילו הם מוסלמים.

גלי הגולים מספרד ומפורטוגל במאות ה-15 וה-16 שהשתכנו בערי החוף הים תיכוני ובערי השדה בפנים חיזקו את האוכלוסייה היהודית. אמנם אף כאן אנו מוצאים את החיזיון של אי ידידות ומתיחות בין שני הפלגים. התושבים מקדמת דנא והמגורשים שמקרוב באו. במאות ה-17 וה-19 באו גלים של אנשי איטליה, רובם ככולם בני ליוורנו ( הגרונים ), שהתיישבו בעיקר בתוניס וגם באלג'יר.

L'esprit du Mellah

 

Sous prétexte de construction d'une nouvelle mosquée, il contraignit le pacha de Tétouan en 1807 a déloger ses sujets juifs de la Médina et à leur attribuer un quartier séparé. Le même scénario se répéta un an plus tard à Rabat et à Salé.

 Puis ce fut le tour de Mogador, El Ksar, Larache et toute autre localité comptant une population juive conséquente. Exception fut toutefois faite pour Tanger,  le grand port cosmopolite, en raison de la présence des ambassades chrétiennes.

Désormais dans les faits et dans le langage Mellah devint synonyme de quartier juif. C'est ainsi que quand le bon roi Moulay Hassan voulut édifier une nouvelle ville dans le Sud, il demanda à ses architectes de prévoir l’emplacement d'un Mellah! Le même souverain ne trouva d'autre solution, pour assurer la sécurité des 2000 Juifs de Demnat, qui se plaignaient de persécutions de la part du Caïd et de la population, après des siècles de parfaite entente, que de leur construire en 1894, un Mellah, le dernier de l'histoire du Maroc, et cela malgré leurs plus vives protestations.

Considérés au départ comme des modèles d'urbanisme, comme les beaux quartiers où les Sultans logeaient comme par exemple à Marrakech puis à Meknès, les ambassades chrétiennes de passage, leur image de marque se détériora avec l'étiolement de la vie économique, la montée de l'insécurité et l'impossibilité pour ces quartiers entourés de murailles de grandir au rythme de l'augmentation de la population. 

A partir du 19ème siècle le mot changea définitivement de conotation devenant un mot presque grossier, une injure, synonyme de saleté, misère et promiscuité. Et c'est dans ce spectacle que l'on commença à chercher l'origine-même du mot Mellah!

MELLAH ET LITERATURE

Le péché disait André Gide est dans le regard et non dans l'objet qu'on regarde. Et quand il est dans les deux on a cette anthologie littéraire sur le Mellah. On sent bien que les auteurs se complaisent dans l'abject, ajoutant encore plus de noir à un tableau qui ne manquait déjà pas d'ombres, le grand maître, le pionnier c'est Charles de Foucault qui fut au 19ème s. le premier Européen à parcourir le Maroc.

 Déguisé en rabbin. Son sens de la charité chrétienne, se confesse־t־il, l’empêche ;"écrire des Juifs du Maroc tout le mal qu'il en pense. N’empêche qu'il les trouve "sans qualités et sans vertu, paresseux et efféminés, ils ont tous les vices et toutes les faiblesses de la civilisation, sans en avoir aucune des délicatesses." Quant à leur quartier:

Dans le Mellah le Juif est chez lui, en rentrant il remet ses chaussures et le voilà qui s'enfonce dans une dédale de ruelles sombres et sales, il trotte au milieu des immondices, il trébuche contre des legumes pourris, il se heurte à un âne malade qui lui barre le chemin, toutes les mauvaises odeurs lui montent au nez . . s'il est pauvre, il se glisse dans une chambrette ou grouillent, assis par-terre, des femmes et des enfants; un réchaud, une marmite forment tout le mobilier . . 

Quel contraste entre ce pauvre chanteur musulman et les Juifs qui l'entourent! Lui, beau, la figure éveillée, spirituelle, grands yeux expressifs, dents superbes, cheveux bien plantés et rasés, barbe courte, bien fait, souple, mains et pieds charmants, et quoique misérable, brillant de propreté.

 Eux, laids. à l'air endormi, presque tous louchant, boiteux ou borgnes, crevant de graisse ou maigres comme des squelettes, chauves, la barbe longue et crasseuse, mains énormes et velues, jambes grêles et arcuees pis de dents, et même les riches d'une saleté révoltante!"

סוליקה הצדקת – הרוגת המלכות-מאמר של פרופסור בשן מתוך הספר " נשות חיל במרוקו "

מאמר של פרופסור בשן מתוך הספר " נשות חיל במרוקו " 

הפגישה עם הסולטאן.

בבוא העת הוצגה סול בפני הסולטאן. לאחר הגשת קוסקוס ותה אמר לה הסולטאן, ששמע תכונותיה הנעלות הגיע לאוזניו וכן הוא מודע לשיחה שהתקיימה בבית בנו ולעקשנותה לא להתאסלם. הוא סיפר לסוליכה, שכאשר סיפר לו מושל טנג'יר על יופיה המיוחד ועל צניעותה החליט להפכה לאחד מקישוטי הארמון. לדבריו, היה לידה למרות שלא ראתה אותו. חכם שליווה את הסולטאן אמר לו, שהיא תהיה שאיתו של מאורי אציל. באותו רגע עלה בדעתו להשיאה לאחד מבני אחיו – צעיר עשיר ןאמיץ – והא אף הכין בשבילה יהלום, ששוויו רב משל כל יהלום אחר המצוי ברשות נסיך כל שהו.

אלא שלדברי סוליכה אין הדבר המושל אותה ומחשבותיה נתונות להוריה ולאחיה בלבד. הסולטאן הבטיח שתראה אותם לאחר שתתאסלם אך היא ענתה, שהדבר יתרחש רק לאחר מותה. תגובתה הרגיזה את הסולטאן שהציב בפניה שתי אפשרויות : התאסלמות או מוות.

" אם זו הבחירה, צווה על מיתתי ", הייתה תגובתה. " אבל אלוקי הצדק היודע את תומתי ינקום את דמי ". הסולטאן הודיעהּ שמרגע שיעזבנה יופעל החוק, והא כבר רואה את דמה ניגר על האדמה.

הסולטאן ציווה לשפוט אותה על ידי קאדי ולנקוט בכל אמצעי השכנוע לפני הענשתה. הקאדי החליט שלא לשולחה לכלא אלא לדירה בביתו. בכל יום במשך שש שעות התווכח עמה לשוא. היהודי, שליווה אותה בדרך לפאס, כתב להוריה וסיפר להם את הקורות אותה.

יהודי פאס והחכמים.

עם היוודע האירוע ליהודי פאס החלו לעשות מאמצים להצילה. הקאדי טען בפניה, שהתייעץ עם חכמי היהודים, והללו אמרו, שכדי להציל את חייה מותר לה להתאסלם, וכן שהם יבואו לדבר אתה. תוכנית זו עובדה על ידי הסולטאן והקאדי, שהזמין את החכמים אליו ואמר להם, שאם לא ישכנעו אותה להתאסלם תוצא הנערה להורג ואילו הם יחושו בכעסו של הסולטאן.

מסיבה זו ניסו החכמים לשכנעה להתאסלם, למחרת, כאשר באו אליה, אמרו לה שבאו לנחמה בצערה וברצונם לשמוע מפיה את הסיבות לסירובה לציית לסולטאן. לאחר שהאזינה להם נימקה סוליכה את סיבת סירובה בנאום תיאולוגי.

לדבריה זנח מחמד את החוק האמיתי והיא איננה מאמינה בגן עדן שלו ובתפארתו. אמונתה ביהדות חרותה על לוח לבה כאמונתו של אברהם, שציית לצו ה' להקריב את בנו. החכמים טענו לפניה, שעל פי הדין אחרי מהציות לה' יש לציית למלך. זאת ועוד, יש לך הורים, אח, וקרובים יהודיים החיים באימפריה יסבלו כתוצאה מעקשנותך, ועל ידי התאסלמות שלך אפילו למראית העין, לא רק תצילי את חייך אלא תמנעי צרות ממשפחתך ועמל.

סוליכה טענה לעומתם, שאם אמנם על פי הדין יש להישמע למלך אחרי הציות לה' אין למלך רשות להפר את צווי ה'. היא דבקה בהחלטתה להקריב את חייה על מזבח אמונתה. קרוביה ויהודים אחדים יקבלו עזרה מהבורא. אין דבר שישנה את דעתה ויגרום לה שלא לדבוק בדתה. החכמים התרגשו ועזבו.

פסק הדין.

הקאדי ששמע את השיחה מחדר סמוך, אמר לחכמים שהם מילאו את חובתם ובכוונתו למסור זאת לסולטאן. ואז כתב את פסק דין המוות באשמת ביזוי הנביא ודתו ומסרוהו לסולטאן, ששאל האם עליה למות. על כך השיב הקאדי בחיוב.

 הסולטאן ציווה, שההוצאה להורג תבוצע בפומבי ובנוכחות כל החיילים בסביבת פאס. לפני הוצאתה להורג יש לפצוע אותה, שכן אולי בראותה דם תיאות להתאסלם.

הקאדי ידע, שהסולטאן חש כאב נוכח הצורך להרוגה, אך לא הייתה דרך לשחררה. הקאדי הראה לסוליכה את פסק הדין באומרו : ראשך יתגלגל על הארץ ודמך על החול, וקללות של אלפים יפלו על גופתך. יש אפשרות למנוע זאת.

תחשבי עד למחרת בבוקר. יש באפשרותו ללוותה אל לסולטאן כשהיא מעוטרת זר של יסמין או להובילה אל מותה. הנערה לא פצתה את פיה ונשארה אדישה.

בפאס פורסם, שלמחרת ייערף ראשה של יהודייה צעירה ויפה באשמת ביזוי הנביא. יהודי העיר היו עצובים אך היו חסרי אונים. הוריה וקרוביה שבטנג'יר ניסו כל דרך להשיג המלצה למענה, אולם כל המאמצים עלו בתוהו. אלוקים בלבד יכול היה לעזור לה. 

סוליכה הייתה עצורה במשך 34 ימים. ביום שלפני הוצאתה להורג התפללה כל היום, סירבה לאכול וחיכתה לרגע מותה. הקאדי רעד נוכח הופעתה ושאל אותה : סול היפה סופך הגיע, האם את יודעת את מטרת בואי, האם חשבת על גורלך ?. משהשיבה בחיוב הובאה שוב לכלא.

למחרת היה יום שוק, ורבים נהגו לבוא מהכפרים. משנודע שסוליכה תוצא להורג עשתה לה השמועה כנפיים. השלטונות הורו לבצע את ההוצאה להורג בכיכר השוק לעיני רבים. התליינים נכנסו לכלא, קשרו חבל סביב צווארה, גררוה לכיכר נוכח צעקות המוסלמים : מוות למבזה את הנביא, וציוו עליה לכרוע.

היא ביקשה מים לנטילת ידיים, רחצה את ידיה, הרימה את עיניה לשמיים, קראה " קריאת שמע ". נעצה את עיניה באדמה ואמרה לתליין : גמרתי, סיים את חיי. אחד התליינים תפס את זרועה, קשרה לגבה ופצע אותה קלות כל שדמה הכתים את בגדיה, יש לך עדיין זמן להתאסלם ולהציל את חייך אמר, אך היא פנתה אליו והשיבה : כרות ראשי, אני חפה מפשע, אלוקי אברהם ינקום את מותי " ואז ערף התליין את ראשה.

היהודים ביקשו ממוסלמים אחדים לקחת את גופתה ולאסוף את העפר, שדמה ניגר עליו.הללו עטפו את הגופה והעבירוה לידי היהודים, שהתאספו בבית הקברות. יהודי פאס הציעו לסולטאן סכום כסך כדי לקבור אותה בקבר ישראל ונענו בחיוב. כך הסתיים סיפורה של הגיבורה, שאביה חי עדיין אם כי התעוור מרוב בכי.

מחבר הסיפור מסיים בלקח להורים – יחס נוקשה מדי כלפי ילדים ממיט לעתים אסון – ובלקח הילדים – חברה בוגדנית עלולה להביא למותם. 

דמויות בתולדות היהודים במרוקו

דמויות בתולדות היהודים במרוקו מראשית התיישבותם ועד ימינו

ספר זה מוקדש בהוקרה כמחווה לדוד עמר ז"ל מנהיג הקהילות היהודיות במרוקו

דמותה של כל קהילה יהודית מתעצבת לאור מנהיגותה הרוחנית רבנית והאזרחית פתטית, בראי השלטון והחברה _ המקיפים אותה

במרוקו, שבה התקיימה מעל לאלף שנים הקהילה היהודית הגדולה ביותר בארצות האיסלאם, קמו דור אחרי דור ענקי רוח בתחום ההגות, הבלשנות והפרשנות, השירה והפיוט, הקבלה והפסיקה ההלכתית.

בכל קהילה קמו רבנים שעמדו בראש שושלות של רבנים, שפיתחו את ההלכה ואת הפסיקה היהודית, המשמשים עד היום בסיס להלכה היהודית בכל העולם היהודי, ללא הבדל של מוצא עדתי.

ובה בעת הנהיגו את יהדות מרוקו, הן בתקופה העתיקה והן בתקופה המודרנית, פרנסים וראשי קהילה, בעלי מעמד בכיר בחצרות הסולטאנים המוסלמים ובמוסדות השלטון הקולוניאלי הצרפתי, אשר רתמו את השפעתם ופעלו למען קידומו של כלל הציבור היהודי ברחבי מרוקו ומחוצה לה. במהלך השנים הקימה הקהילה מתוכה גם דמויות רומנטיות, שעלילותיהן שזורות בפולקלור יהודי מרוקו.

התערוכה "דמויות בתולדות היהודים במרוקו מראשית התיישבותם ועד ימינו״ מעניקה הכרות עם רבים מהגיבורים והדמויות, המייצגים תקופות שונות והיבטים בתחומי פעולה מגוונים, מתוך גלריה ארוכה של נשים וגברים שעיצבו את דמותה של יהדות מרוקו לדורותיה.

הספרייה הפרטית של אלי פילו-דמויות בתולדות היהודים במרוקו

דמויות בתולדות היהודים במרוקו מראשית התיישבותם ועד ימינו

ספר זה מוקדש בהוקרה כמחווה לדוד עמר ז"ל מנהיג הקהילות היהודיות במרוקו

דמותה של כל קהילה יהודית מתעצבת לאור מנהיגותה הרוחנית רבנית והאזרחית פתטית, בראי השלטון והחברה _ המקיפים אותה

במרוקו, שבה התקיימה מעל לאלף שנים הקהילה היהודית הגדולה ביותר בארצות האיסלאם, קמו דור אחרי דור ענקי רוח בתחום ההגות, הבלשנות והפרשנות, השירה והפיוט, הקבלה והפסיקה ההלכתית.

בכל קהילה קמו רבנים שעמדו בראש שושלות של רבנים, שפיתחו את ההלכה ואת הפסיקה היהודית, המשמשים עד היום בסיס להלכה היהודית בכל העולם היהודי, ללא הבדל של מוצא עדתי.

ובה בעת הנהיגו את יהדות מרוקו, הן בתקופה העתיקה והן בתקופה המודרנית, פרנסים וראשי קהילה, בעלי מעמד בכיר בחצרות הסולטאנים המוסלמים ובמוסדות השלטון הקולוניאלי הצרפתי, אשר רתמו את השפעתם ופעלו למען קידומו של כלל הציבור היהודי ברחבי מרוקו ומחוצה לה. במהלך השנים הקימה הקהילה מתוכה גם דמויות רומנטיות, שעלילותיהן שזורות בפולקלור יהודי מרוקו.

התערוכה "דמויות בתולדות היהודים במרוקו מראשית התיישבותם ועד ימינו״ מעניקה הכרות עם רבים מהגיבורים והדמויות, המייצגים תקופות שונות והיבטים בתחומי פעולה מגוונים, מתוך גלריה ארוכה של נשים וגברים שעיצבו את דמותה של יהדות מרוקו לדורותיה

Les grandes figures dans l'histoire des juifs du Maroc

 

Cet ouvrage est publie en homage a la memoire de David Amar

Grand leader de la communaute juive marocaine

LES PERSONNALITES JUIVES MARQUAדוד עמר- מנהיד הקהילה היהודיתNTES, ORIGINAIRES DU MAROC

DU DEBUT DE LEUR ETABLISSEMENT JUSQU'A NOS JOURS

Le caractère d'une communauté juive prend sa forme à la lumière de sa direction religieuse et communautaire, face aux puissances qui la dominent et à la société qui l'entoure.

Le Maroc où, pendant plus d'un millénaire, vécut la plus grande communauté juive de tout les pays islamiques, a vu naître des générations de géants spirituels, grands maîtres de Torah, de Parasha, de chant religieux et de poésie, de Halakha et de Kabbale.

 Toutes les communautés ont engendré de grandes dynasties rabbiniques, responsables de la traduction et de l'enseignement de nos lois, et dont les précurseurs sont encore aujourd'hui les référents spirituels du monde juif, sans distinction de communauté d'origine.

 La communauté marocaine a été conduite à toutes ses époques, antique et moderne, par des dirigeants, très estimés des cours impériales et des institutions colonialistes, qui dévouèrent leurs personnes et investirent leurs influences au bénéfice du peuple juifs, à l'intérieur et en dehors de leur communauté géographique.

 Au long de leur histoire, les Juifs du Maroc ont vu naître en outre des personnages romanesques dont les légendes embellissent le folklore communautaire.

L'exposition intitulée "Les personnalités marquantes de l'histoire des Juifs originaires du Maroc, de leur installation à nos jours" a pour but de faire connaître au public un nombre important de ces caractères si significatifs, spirituellement et historiquement, à travers une galerie de portraits d'hommes et de femmes qui participèrent activement aux fondements de cette grande communauté.

השירה היהודית העממית – לערובי-תמננית אזזהו בגנאיים ייחלתי לעלצון במנגינות

תמננית אזזהו בגנאיים

ייחלתי לעלצון במנגינות

 

תמננית אוזהו בגנאיים אוטאר לעוד

ייחלתי לעלצון במנגינות מיצרי העוד

 

פי ערצא מפררצא מן וורד זראבי

בתוך בוסתן מוצע בשטיחים ופרח ורוד

 

וורוואייח וובכור מן לקמאיירי עוד

ניחוחות וקטורת, מעוד סוגי יינות ועוד

 

ווקראעי מסקולין מןכייאר שראבו

ובקבוקים ממורקים במבחר משקאות

 

וננפיסא ומוממו ענדי בעדא מערוד

היולדת והתינוק אצלי מוזמנים כבר

 

כיף משמום לוורד באיין צחאבו

כמו זר פרחים, בין ידידיו מעוטר

 

וללי דכל יקול מבארכ מסעוד

וכל הנכנס יאמר, מבורך ומאושר

 

וונוואזבוה, עקבאל פרח תראבי

ונשיב לו, בקרוב בשמחות קטני הילדים

 

וועקבאל ענדכום ייא כוואני ווחבאבי

ובקרוב גם אצלכם, אחים ידידים.

השירה היהודית העממית – לערובי-אלף סלאם ווכלל סלאם אלף שלומות וכל שלום

 

אלף סלאם ווכלל סלאם

אלף שלומות וכל שלום

 

אלף סלאם ווכלל סלאם בכמסא

אלף שלומות וכל שלום בסימן חמש

 

עלא ננפיסא ומוממו מול אזזין לפאסי

על היולדת והתינוק ויופיו מהעיר פאס

 

שופ ייא לחבאב מא חלאהא גלסא

הביטו ידידים, מה מתוקה חגיגה זו

 

תסמע גיר כוד האכ עממרלי כאסי

כאן תשמע רק, קח ומלא לי כוס זאת

 

תחת סי צזר לים חראר, פי ווצט לערסא

מתחת לעצי הלימון גזעיים, בתוך גן ורטב

 

ווריחת ליאסמין ווזזהאר, תחיי למגאסי

ריחות יסמין ופרחים, יעוררו מעלפון רב

 

ווכלליני נתפדדא פמוממו, חתתא ייטיב נעאסי

והניחו לי לערוג לתינוק, עד ששנתי תערב

 

ייא האדוך דדאייזין, גלבי סאר סתאת

ואתן החולפות על פני, ולבבי הפך לשברים

 

ווררוח פנאת, ככפו רזילכום

ונפשי כלתה, זרזו רגליכן

 

ווילא כונתו בנאת פאס למולועאת

ואם הנכן בנות פאס ואהבה בלבבכן

 

אזיוו נגוללכום מא יצלאח ביכום

בואנה אלי, ואגידכן עצות לטובתכן

 

לעוד מעא ררבאב, ווכאס לכמר ישקיכום

כי רק העוד והנבל, וכוס היין ירוו צמאונות

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

תעודה מספר 80

בה"ו – התקע"ב

בתלת כחדא הוינא ואסהיד קדמנא הנגיד רבי משה בן שלמה הי"ו צרולייא בתורת עדות גמורה בזו הלשון ששם נמצא ושם היה אוקית די פאס נתפסו כבוד הרב אליהו בן כבוד הרב מימון הכהן וכבוד הרב שלמה בן כבוד הרב ה"ן אלבאז עלא סבת אותו הגוי שנמצא שיכור דהיינו צאפיד שר העיר אלמכאזנייא וקברו לגוי הנזכר ודכלוה ללחבש ואחר כך קאל שר העיר הווא ולכתאיב דלמלך ירום הודו ששם נמצא כעת וקאלולו תסקיר אס כון די עטאך מאחייא וואזבהום הגוי הנתפס וקאלהום בזו הלשון אלחאזאן שלמה ולחאזאן אליהו.

תכף סאפד שר העיר למכזאנייא ווזבוקדאמו כבוד הרב שלמה הנזכר וכבוד הרב אליהו הנזכר ורזע שר העיר הנזכר הווא ולכתאב הנזכרים וקאלו לגוי הנזכר הנתפס וואס האדון הומא די עטאוויך מאחייא אוו גירהום וואזבהום  וקאלהום האדון הומא בגירי סיך ובקאוו יועד אלגויט הנזכר ויסקרו פיה וקאלהום כזו הלשון מא כאן גיר אלאה מא עטאווני מאחייא דון האדו ולא גידהום עד כאן סיים עדותו.

וקיבלנו הכדחזי וחתמנו הכא תמ"ת והיה זה בראש חודש אייר שהוא חודש זו שנת התקע"ב ליצירה וקיים.

יעקב בן חיין ס"ט – מסעוד בן יתאח סי"ט.

תרגום תעודה מספר 80

בתלת כחדא הוינא ואסהיד קדמנא הנגיד הרב משה בן שלמה המכונה בן צרולייא בתורת עדות גמורה וברורה בזה השלון : ששם נמצא ושם היה בזמן שנתפסו רבי אליהו בן מימון הכהן ורבי שלמה בן אהרן המכונה בן אלבאז אודות אותו הגוי שנמצא שיכור ושר העיר שלח משרתיו ושוטריו ותפסוהו והכניסוהו לבית הסוהר ואחר כך אמרו לו שר העיר ומזכיר המלך ירום הודו שנמצא כעת בעיר תודה מי נתן לו היי"ש.

והגוי הנתפס השיב ואמר בזה הלשון החזן שלמה והחזן אליהו. ותכך השר שלח משרתיו שוטריו והביאו לפניו רבי שלמה ורבי אליהו. וחזר שר העיר הוא והמזכיר הנזכר ושאלוהו לגוי הנתפס. בנוכחותם אם הללו שנתנו לך היי"ש או אחרים בלעדם והוא השיב ואמר כי רק הם בלי ספק והוכיחוהו לגוי הנזכר.

וחקרוהו ועמד בדבריו בזו הלשון אין כה' ולא נתנו לי היי"ש רק האנשים הללו ולא אחרים בלעדם. עד כאן סיימו עדותם וקבלנוה כדחזי וחתימנא הכא תרי מגו תלת והיה זה בראש חודש אייר שהוא חודש זו של שנת התקע"ב ליצירה וקיים.

סוף התעודה מספר 80

אולי זה שור היה במרידות ומלחמות שניהל המלך נגד שבטי ברברים מתמרדים כגון איית עומאלו, שבאטלאס הבינוני, ושמא רצה למנוע בכל מעשי רצח אפשריים ביהודים שתמיד שימשו כשעיר לעזאזל בכל סכסוך. כמו כן גזר מולאי סלימאן על היהודים במקומות שהיו דרים " במדינה עם הגויים ביחד ", לפנות דירתם משם, ולבנות " אלמללאח שידורו בו היהודים לבדם. לשם כך הקצה להם שטחים להקים בהם אלמללאח, ופיצה אותם על קרקעות שהיו להם בין הגויים.

 תעודה מספר 91

התקס"ז – ח

ב"ה

רב חיביא והוא רחום החכם השלם הדיין המצוין כבוד הרב יהודה ה"ן אלבאז נ"י.

אחרי דרישת שלומכם ורוב שלומות לאור עיני חכם לבב כבוד הרב שמואל נ"י, וביתו זו אשתי. והאחים שלא יתפרדו סביב לשולחנך זרע רב כן יהי רצון, ואנוכי אדרוש שלום הבית אם הבנים צהלה ושמחה כן יהי רצון.

עתה באתי להודיע לכתר התורה שזה כמה הייתה ידי יד כהה, טלא נראתה הקשת ואלא נראה זבוב בהלכי מלך. ופעמים בכל יום הייתי דורש ומבקש בעל פה בשלום האדון וביתו, ולא היה הפנאי מסכים לכתוב בספר, יען כי ידי כבדה על אנחתי מחמת טרדת הזמן.

ונוסף גם הוא על שמועות רעות מתחדשות ובאות כל היום עלי לבי דוי, כי יצא דבר מלכות על רוב המדינה רבאט וסאלי ותיטואן ולקסר וואזאן וטאנזור וצווירא לצאת מן העיר. וכבר איזה מדינות יצאו מן העיר והמה נטושים על פני השדה לחורב ביום וכו….

ה' חאמר לצרותינו די. גם בפעם הזאת כאשר בא המלך ירום הודו למכנאס, הלכו בני קהלינו ךהקביל פניו, ולא זכו לאורו כלל, וקרובי המלך כולם פה אחד עונים ואומרים שהמלך ברע עם היהודים, ותמיד כל היום שמם מנואץ בפי השרים וקרובי המלך.

ה' יתן בלבו ובלב יועציו רחמנות להיטב אלינו. וכעת אין עלינו אלא להצדיק דינו, ואתם בני עליה העתירו אל ה', אולי יראה בעני שארית הנמצאה. ואתה שלם, וכבא הגיע לידי ספר הזעכרון. נאם המשתוקק ראות פני מלך רב אחאי.

העבד רפאל טאהרן מונסונייגו ס"ט

סוף תעודה מספר 91.

בשנה ההיא צרו הפלשתים בהנהגת אמהאוס על העיר צפרו, המלך סלימאן שלח נגדם כ-3000 חיילים " עביד ". בקרב שנערך ביניהם ביום ראש השנה הייתה יד חיילי המלך על העליונה, רבי מהפלשתים נהרגו, ושבעה מנכבדיהם נלקחו בשבי. המלך ציווה להורגם מיד. הפלשתים לא אמרו נואש. נתארגנו וביום כפור נערכו שוב למלחמה עם חיילי המלך.

הללו ניצחום שוב, ופיזורם לכל עבר עוד באותו יום בעת תפילת הנעילה. אל אחר כל נקטו הברברים בתכסיס מחוכם, הם באו בלילה דרך שדות וכרמים והפתיעו את החיילים במחנה. מהומה שררה בין חיילי המלך שלא היו ערוכים לקרב, מהם ברחו ומהם נמלטו לתוך העיר. הפלשתים שוב צרו על העיר צפרו וביקשו שימסרו בידם את היהודים.

הללו נתחבאו בחלקם בבורות ובמקומות סתר אחרים. והנשארים התפללו לה' שיצילם. אחא משא ומתן הסכימו אמהאוס להמיר את הגזרה בכופר. היהודים שילמו בשמחה את כופר נפשם, והודו לה' על הצלתם.

עד שנת 1812 הפסיד צבא המלך במלחמותיו נגד אבו בכר אמהאוס, והלה הצליח להכניס את צפרו תחת שלטונו הוא. רבי שלמה אביטבול מספר על ההטלות שהטיל אמהאוס זה על קהל צפרו. בסוף ימיו של מולאי סלימאן התפשט המרד הברברי נגדו. המלך שלא יכול היה לדכאו נאלץ להשלים עמו. בשנת תק"ף כאשר הלודאיא ששלו מללאח פאס, הגיעה הידיעה לצפרו שעומדים לבוא גם עליהם ומיהרו היהודים להכנס לבתי הגויים מכריהם עם חפציהם כדי למלט את נפשם. והודו לה' על הצלתם

הספרייה הפרטית של אלי פילו-יהדות פורטוגל במוקד-יום טוב עסיס ומשה אורפלי

 

 יהדות פורטוגל במוקד-מחקר על יהודים ויהודים בסתר

עורכים – יום טוב עסיס ומשה אורפלי

ספר זה הוא הראשון המוקדש כולו ליהדות פורטוגל שרואה אור בארץ. יהדות פורטוגל לא זכתה לתשומת לב ראויה במחקר בארץ והסכר בא לתקן במקצת את המעוות ולבטל עוול גדול שנעשה ליהדות זו בהיסטוריוגרפיה היהודית.

מבחינת התרבות היהודית הייתה פורטוגל חלק מיהדות חצי האי האיבה שנודעה בשם "ספרד״ מימי השלטון המוסלמי ואילך. הטפר פותח אשנב לתולדותיה של קהילה שרק ימי מצוקתה וסבלה האחרונים נחקרו ונתפרסמו.

אף ספר זה אינו כל כך יוצא דופן בדגש שיש בו על ״הנוצרים החדשים״. עם זאת, הספר נועד להעלות את יהדות פורטוגל למוקד התעניינות הציבור הקורא עברית. הוא בא לעודד את המשך חקר היצירה הרוחנית, הספרות העברית, לימוד התורה והישגי המדע של יהדות פורטוגל לפני השמד של 1497.

מאמרים של חוקרים מארצות שונות כלולים בספר. יום טוב עסיס, רחל איבנ״ט ספרבר, אלווירה דה אזבדו מאה, אריק לווי, אליהו ליפינר ז״ל, משה אורפל׳, אדגר סמואל, ז׳וזה מניס קראירה, שרל עמיאל ודב סטוצ׳ינסק׳ פותחים בפני הקורא העברי יריעה רחבה של היבטים ונושאים הקשורים ליהדות פורטוגל מימי התגבשותה לקהילה מיוחדת כחלק מיהדות ספרד ועד הפיכתה לעדת אנוסים או ״נוצרים חדשים" במצור ובמצוק לאחר שמד אכזרי. מהרגע שחדלה יהדות פורטוגל להתקיים הפכה פורטוגל למולדתם של ״יהודים בסתר", אנוסים או "נוצרים חדשים״.

בעטיפה: השכונה היהודית בקסטלו דה וידה (צילום: יום טוב עסיס)

Les grandes figures dans l'histoire des juifs du Maroc

דוד עמר- מנהיד הקהילה היהודית 

DAVID AMAR

GRAND LEADER DE LA COMMUNAUTE JUIVE MAROCAINE

David Amar, dont l'histoire est celle d'une ascension sociale exemplaire, est né à Settat, petite ville au sud de Casablanca où son grand-père était le cheikh dela Communauté. Legrand tournant de sa vie se situe en 1956, date du recouvrement par le Maroc de son indépendance nationale et de la fin des protectorats français et espagnol.

A ce moment crucial de l'Histoire, oùla Communautés'interrogeait avec inquiétude sur son avenir, David Amar fut l'un de ses rares dirigeants à manifester de la sympathie pour les idées nationalistes et à établir des liens d'amitié avec les responsables du parti de l'Istiqlal qui allait bientôt dominer la vie politique du Maroc indépendant.

Réuni à Rabat à la fin de l'année 1956, le Conseil des Communautés Israélites du Maroc l'élisait à l'unanimité comme son Secrétaire Général. David Amar releva ce défi avec courage et diplomatie et, en dépit des difficultés et des divergences internes, encouragea ses coreligionnaires à faire avec lui le pari du nouveau Maroc, tout en préservant l'identité et les institutions juives de la menace ultra nationaliste.

 Quand se dissipèrent les illusions du bref âge d'or qui avait suivi l'indépendance, il défendit publiquement et avec courage, à la tête du journal «La Voixdes Communautés», l'honneur et les intérêts dela Communautéjuive contre les attaques antisémites de certains dirigeants de l'Istiqlal et contre la campagne de conversion à l'Islam.

Il apporta discrètement son soutien à l'alya clandestine et joua un rôle prépondérant dans l'établissement de l'accord qui, après le naufrage du «Pisces», permit en 1961 de trouver une solution au problème de la liberté d'émigration.

Cette question empoisonnait l'atmosphère politique depuis le début de l'indépendance. A l'heure des retrouvailles, le Maroc renoua des liens étroits avec sa Communauté juive locale et sa diaspora à travers le monde, lui demandant d'appuyer son combat pour le Sahara marocain.

 David Amar retrouva alors sa position de leader, après une période d'éclipsé qui l'avait contraint à quitter le Maroc et à parcourir le monde pour défendre les thèses marocaines avant de réintégrerla Communautédans le concert juif international.

Il participa en 1978, avec le mouvement Identité et Dialogue, à l'organisation du premier colloque international sur l'histoire et le patrimoine du Judaïsme marocain. Cette manifestation fut pour le monde entier un exemple remarquable de collaboration judéo musulmane fructueuse.

Le Congrès des Communautés juives du Maroc qu'il organise à Rabat, en 1984, fut l'occasion de lever pour la première fois le boycott de l'Etat d'Israël, en y conviant les élus israéliens d'origine marocaine et les rédacteurs des grands journaux israéliens.

Le Gouvernement Marocain au grand complet assista au dîner de clôture de ce congrès historique. David Amar, avec l'accord du roi Hassan II et du Premier Ministre Israélien Shimon Pérès, s'attela ensuite à l'organisation des Juifs du Maroc à travers le monde, et initia, en 1986 à Montréal, le Rassemblement Mondial du Judaïsme Marocain.

 Le double objectif de ce rassemblement international était, d'une part, la défense et la diffusion du patrimoine culturel et, d'autre part, le soutien aux efforts de paix du Roi Hassan II au Moyen Orient. Les circonstances ne devaient hélas pas permettre la concrétisation de ce projet ambitieux.

Sa biographie sommaire vient de paraître. Elle est signée Victor Malka et s'intitule «David Amar ou la Passiond'agir»

המשפט העברי בקהילות מרוקו-משה עמאר

ומפני הקור שבסתיו וכי אין כסות בקרה וגם לא היו לנו בתים להתאכסן בהם היינו עושים חפירות באשפות שבתוך העיר והיינו מכניסים גופינו שם…״. לבד מפגעי הטבע והנדודים סבלו המגורשים מיחסם העויין של המוסלמים ומתת תרבותם, דבר שלווה בפגיעות גופניות ובהעלבות, והיו כאלה שהעדיפו לחזור לספרד.

רבי אברהם סבע נמנה על המגורשים שהגיעו למארוקו ויצאו ממנה , בחיבורו " אשכול הכופר ״ נתן תיאור כללי של יחס הגולים למוסלמים לעומת יחסם לנוצרים בצורת דו-שיח בין ״ב׳ בני אדם מבני הגליות… וכל אחד מספר מה שקרה לו בגלותו, זה מספר מה שעשו לו בני אדום וזה מספר מה שעשו לו בני ישמעאל, וכל אחד חושב שצרתו היא צרה שאין למעלה הימנה עד שבמעט היה חומד ומתאוה להיות בגלות האחר, לעבור עליו מה שעבר על האחר״.

אך לא הרי רעה זו כהרי זו, עיקר הרעה של בני אדום, ״ שבחכמתם יעשו כל רע לישראל, אבל אין הורגים ומכים בידים בזרוע רמה כמו עם ישמעאל״, ואילו בארצות האסלאם "מכים על הלחי ומורטים הזקן ושער הראש … מקדירים ומשחירים פני האדם, בהכאות בלי דיבור, לפי שאין מבין לשונם, ואם היה זמן מיעוט ניחא, אבל… אין רוצין שיתנו להם, באומרם שאין ראוי ליהודי ליתן להם שלום ולא הם ליהודי, ולכן…״המה למלחמה״… להכות אותי ״ .

מדבריו יוצאת ההבחנה בין גלות ספרד לגלות ישמעאל בעוד שהגלות במלכות הנוצרים, סימניה ויכוח דתי ורדיפה מדינית, הרי הגלות החדשה בארצות האסלאם סימניה לשון זרה, מכות ועלבונות.

אין בידינו אומדן מדוייק של מספר המגורשים שהגיעו למארוקו,אך משערים שהגיע לכשתי רבבות.בגלל המצב הקשה ששרר בשנים הראשונות לבואם נאלצו כמה מהם לחזור לספרד ואחרים עזבו למזרח ולארצות אחרות. 

מבין אלה יש להזכיר את רבי יהודה חייט הנ״ל . רבי אברהם זכות . רבי אברהם סבע הנ״ל, רבי דוד בן זמרא . ורבי יעקב בירב. האחרון, תוך כדי ויכוחו עם רבי לוי בן חביב על חידוש הסמיכה מספר :

"… מיום הגירוש והשמד שבספרד לעולם הייתי מורה הוראות בישראל ורב לחמשת אלפים בתים יהודים במדינת פאס כמפורסם לכל בעולם והייתי אז בן י״ח שנים ועדיין לא הייתי בחתימת זקן והיו שם חכמים גדולים ועם היותי ברעב ובצמא ובחוסר כל לעולם הלכתי בדרכי ה׳…״).

המגורשים לא התרכזו רק בפאס, אלא התיישבו גם בערי החוף ובמקומות ישוב בפנים הארץ, כמו דבדו, ,דאדס ועוד. אולם נראה שרוב המגורשים שהשתייכו לעילית,התיישבו ברובם בפאס. החל משנת הרנ״ח (1498) הלך והשתפר מצבם של המגורשים, כעדותו של רבי חיים גאגין: …

ואחר זה הזמן   בחמלת ה׳ על עמו חזר וריחמם משנת ירח״ם והלאה בירכנו ה׳ בברכותיו עד שבנינו בתים ועליות מרווחות בציור וכיור ובירכנו השי״ת בישיבות ותלמידים ובתי כנסיות יפיפיות בנויות לתלפיות וספרי תורה מלובשים שש ומשי ורקמה ומעוטרים בכסף עד שיצא טבעו של האלמלאח בכל ארץ ישמעאל…״ .

 תוך תקופה קצרה ניהלו המגורשים עסקי מסחר משגשג ביצוא ויבוא. וכמו כן מילאו תפקידים מרכזיים בחיי הקהילה ובקרב השלטונות. היו מגורשים ששימשו יועצים למלך ואף מונו על ידו לתפקידים מדיניים ממדרגה ראשונה, דוגמת הנגידים יעקב רוזאליש ויעקב רותי ואחרים .

פאס הייתה גם מקום מבטחים עבור האנוסים, שהחלו נוהרים אליה כדי שיוכלו לחזור ליהדותם בגלוי . הדבר נעשה בסיועם ובעידודם של היהודים בעיר, למורת רוחה של האינקויזיציה . גם בערי החוף למרות שנכבשו אחר כך על ידי פורטוגאל, חיו בהן אנוסים ששבו ליהדות והשלטון הנוצרי נאלץ להעלים עין, מאחר שהיה זקוק לכוח היהודי ולכישרונו במלחמתו נגד שלטונות מארוקו .

בראשית המאה הט״ז פותחת ספרד במלחמת כיבושים בחוף אפריקה הצפונית וכובשת את אלג׳יר, יתכן שהמגורשים ידעו על כוונה זו עוד בהיותם בספרד ולכן לא התיישבו רבים מהם באלג׳יר.

עם התיישבות המגורשים בפאס נוצרו חיכוכים בינם לבין היהודים תושבי המקום,על רקע מנהגים דתיים והשליטה על ההנהגה בקהילה. פאס באותה העת הייתה דלה ברוח,ולכן לא עבר זמן רב עד שהמגורשים תפסו את ההנהגה והנהיגו במקום את מנהגיהם. יש לציין שהחיכוכים ברובם היו בעידודם של חכמים אחדים מהמגורשים והם היו הרוח החיה והמכוונת בפולמוס.

יש לציין לזכותם של המגורשים כי למרות המצב הקשה שהיה מנת חלקם, כבר בשנים הראשונות לבואם, החלו באירגון הקהילה ובהתקנת תקנות. קבוצת התקנות הראשונה היא משנת הרנ״ד (1494 כשנתיים לאחר גירושם מספרד.

הספרייה הפרטית של אלי פילו-Palais et jardins David Elmoznino

Palais et jardins

David Elmoznino

Lors de mon enfance, j'attendais avec une envie intense et un désir impatient,lavenue de certains jours spécifiques de l'année : la Soirée du Seder, RoshHashana , mon anniversaire et le «Jour du Couscous». 

Pour les fêtes juives, j'adresse mes remerciements au Tout Puissant, pour mon anniversaire, à mes parents et pour les journées couscous, aux souverains musulmans du Maroc, qui ont fait construire à l'intention des Juifs, des Ghettos entourés de hautes murailles, dont on verrouillait les portes à la tombée de la  ׁnuit et sur lesquelles des gardiens veillaient. (Le Jour du Couscous)

David Elmoznino est né à Mogador-Essaouira en 1944, il fit son Aliya en Israël à l'âge de 10 ans. Dans ses récits, il évoque les souvenirs de son enfance au Maroc et son Aliya par petites touches délicates.

David Elmoznino est né à Mogador-Essaouira, au sein d'une communauté juive "importante, unie et active, au grand florissant culturel, avec une tradition ancestrale d'une grande richesse pieusement transmise d'une génération à l'autre" (récit, le Jour du Couscous). Le Judaïsme marocain y est décrit comme "particulier, par la ferveur de sa foi, sa vie religieuse ardente et chaleureuse, ses traditions judaïques profondément ancrées dans le patrimoine spirituel, fortement imprégné par l'idéal de Sion, à l'égard duquel une grande nostalgie germait dans le coeur des membres de la communauté." Les origines de la ville Mogador-Essaouira, remontent à l'époque où Carthage, en expansion et à la recherche de mouillages propices, y installe échelles et comptoirs tout en s'appuyant sur ce poste avancé riche en eau potable pour poursuivre ses percées vers le Cap-Vert et l'Equateur. Plus tard, au Ille siècle avant notre ère commune, les berbères s'y organisèrent en monarchie, avant de passer, lors des guerres puniques, sous influence romaine qui fit du royaume berbère une province romaine, la Maurétanie tingitane.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 132 מנויים נוספים

יולי 2012
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר