מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים
ובספר דברי הימים למורנו הרב שאול סירירו זיע"א, ובספר סכרון לבני ישראל למהריב"ע השני זצ"ל, ובספר יחס פאס למורנו הרב אבנר הצרפתי זיע"א, ובקונטרס כתב יד למורנו הרב עמנואל מאנסאנו זצ"ל.
וכמה טלטלו עם בני ישראל טלטלא גבר ועינו אותם באבדן קנייניהם ובניהם ובנגעי גופם באופן מחריד מאוד, כגון הגירוש אשר היה בפאס אלבאלי לקהל התושבים לא תקום פעמים צרה, בשנת תקצ"ח ליצירה וסימן כמפיס קצ"ח כמובן. והגירוש השני היה שהאלמללאח בשנת הרכ|"ה וסימן הרכ"ה בך וענוגה, ומשנת ת"א עד שנת תפ"ב הייתה עצירה גדולה וגלו כל היהודים סבפאס למקומות אחרים ואינן מוצאין עשרה לבל דבר שבקדושה ונתקיים בהם בעוונות ארצכם שממה וכו'…..
וברעב של שנת ח"ץ מתו רוב אנשי המדינה והנשארים הרס נסו ונאלצו לנוד ויעזבו את בתיהם ובית תפלתם שומם ובית מועד לכל חי, ונותרה נחלתם ביד גוים. ובשדנת תה\,ו ליצירה נגזרה גזרה על הבתי כנסיות שיחרבו פה פאס יע"א, וארח סמוך לשנת תה"ו גזרו על יהודי אזאווייא להסיע דירתם ממנה ונפזרו כל הקהל בכל המערב ובארצות אחרים.
ובתוך הבאים באו לפאס מורנו הרב יעקב בן שמחון זצ"ל ומורנו הרב מימון אפלאלו, ולא מצאו מקום להתפלל עם קהלם שבאו עמהם, ןמכל בתי כנסיות הייתה בית כנסת הנקראת בשם תלמוד תורה, ובהיות בית הכנסת הנזכר בישובה היה שליח ציבור בה הרב הגאון מר קשישא מורנו הרב וידאל הצרפתי זצ"ל הוא ושלוחים אחרים שהיו קבועים עמו.
ואחריו קם בנו כבוד מורנו הרב יצחק זצ"ל ומילא מקומו, והיה בצד בית הכנסת הנזכר עלייה למעלה הנקראת ישיבת תלמוד תורה, והיו הנשים מתקבצות שם להתפלל ולראות ספר תורה דרך חלונות המשקיפות לבית הכנסת הנזכר ופתח הישיבה רחוק מפתח בית הכנסת הנזכר והיו עולות דרך שם ונחרבה גם הישיבה הנזכרת ונשארה כמה שנים בלי תקרה.
וכשבאו החכמים הנזכרים לפאס התחסד עמהם מוהרוי"ה השלישי ונתן להם הישיבה הנזכרת ובנו אותה בית כנסת והיו מתפללים שם עם בני קהלם ה' יגדור פרצותינו אמן כן יהי רצון. ובשנת התפ"ח נשללו היהודים במקנאס כמו שכתב בשנת בשאלות ותשובות משפט וצב"י חלק ראשון סימן קס"א בפסק דין ממו"ה מרדכי בירדוגו זצ"ל, וכן נשללו בשנת התק"ז.
ראה הלאה מורנו הרב יהודה הכהן זצ"ל, ובשנת נת"ק גם כן נתגרשו היהודים ממקנאס ראה הלאה אות ח' מורנו הרב חביב טולידאנו זצ"ל , ובשנה הייא נשללו גם קהל תיטואן נפלו בידי איזה עלים מספר זכרון לבני ישראל למוהריב"ע השני בכתב יד ישן וחסרים לבסוף חבל על דאבדין ושם דבר על שנת נת"ק: וזה לשונו.
בשנת התק"ן ליצירה היא שנת מ"י נתן למסיסה יעקב וישראל לבוזזים לפ"ק בסוף ניסן באה שמועה רעה מעיר רבאט שמת שם המלך סידי מוחמד יר"ה ותהום כל העיר והייתה מהומה גדולה ומבוכה בכל היהודים ובכל הגוים, ופחד ופחת היה לנו כי אמרו כולנו מתים שהמשפחות יבואו על העיר בטח וישללו הכל ויענו נשים והיו כולם בורחים והבריחו ממונם והטמינו תחת הקרקע ובאותו הלילה לא ישן אדם כלל כי היו חופרים ובונים על ממונם.
ויש שהבריח ממונו לבית הגוים בפאס אלבאלי, ולמחר יום ה' נאספו כל הגוים והמליכו לבן המלך הנזכר שהיה שמו מולאי אליאזיד והוא היה בורח בהר מאביו הנזכר שרצה להורגו שהיה מורד בו בחייו, וחשבנו כי נחה שקטה הארץ כי הכריז שיעשו שלום בארץ, ולא עברו ימים מועטים עד שבאה שמועה שיצאה מהר הנזכר והלך לטיתואן ויצאו קהל טיטואן ומנחה בידם, ביום שבת קודש גזר אומר שיהרגו היהודים שבכל מלכותו ומי שיביא לו ראש יהודי יתן לו סך עשרה מתקאלים.
ואמרו תפסום חיים לקהל הנזכר, והעיר ה' את רוח שופט אחד ונפל לרגליו ואמר לו, לא נכון לעשות כך להרוג את כל היהודים כי הפליל שלהם לא אמר כן, אמר לו כבר כרתי ברית עם משפחת אמהאווס ארור שמם שאהרוג כל היהודים כשאמלוך, והשיב לו זו אינה עצה אלא טול ושלול ממונם והרי הם כמתים, ואמר טוב הדבר.
ומיד יצאה הגזרה ושלח כל המשפחות שהיו עמו לתיטואן ושללו אותם ביום שבת קודש והם יושבים שקטים מבלי ידעה כדי שיטמינו ממונם, ואמרו לנו שנטלו ממון וטלטל שלהם ושל תגרי גוים כמו אלף ככרים מ"מ, ואחר כך שלח להאלודאייא שהיו דרים במקנאס לשלול קהל מקנאס, וכן עשו באו ביום י"ד לחודש אייר והכריזו שהמיזי"ד מחל להם כדי שיחזרו הקהל הבריחה ויוציאו ממונם ורובם האמינו לזה אנשים ונשים וטף.
ויכנסו עליהם כולם כאחד והניחו אותם ערומים יחפים ברעב ובצמא ובחוסר כל והיו לבז ולנים ברחוב העיר ואם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר מכח האויבים ששללו שללה ובזזו בזזה, ואם אמרנו נצא השדה הייתה שם מכת חרב והרגו אבדן ונתקיים בנו מק"ש מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, ועת צרה הייתה ליעקב אשר לא רו אבותינו ואבות אבותינו מיום היותם על האדמה עד היום הזה אשר נתננו ה' לרחמים.
ולעת ערב ליל ט"ו לחודש הנזכר נכנסו כל בגוים לעיר ושללו אותה ונשתהו כמו ט"ו יום, וחפרו כל הבתים וכל החצרות ונתגלו להם מטמוניות אשר לא ידעו אבותם ואבות אבותם כי הייתה הגזרה מאת ה' ובאותה הלילה לקתה הלבנה לקות גדולה כי שרפו שם ספרי תורה בעוונותינו שרבו.