מורשת יהדות מרוקו

תעודה מספר 5.

באנו להודיע  ולהשמיע לכל חכמי ורבני המדינות  יש"ץ מה שאירע להחכם השלם הכולל הדיים המצוין רבי שלמה אביטבול י"ץ עם בני עירו וכמה טובות גמל עמהם ומה שהחישיבוהו בני עירו הלא תדעו שהחכם הנזכר שמנעוריו עד היום הזה לא נהנה משל  ציבור אפילו שווה פרוטה של נחושת ואדרבא היה  הוא מן הנותנים ולא מקבלים והיה נושא עול הציבור עליו להיותו גזבר העניים לגבות הנדבות והנדרים של בני עירו ולתת לכל העניים והתלמידי חכמים כל אחד מה שראוי לו.

ועוד לגבות כל שבוע ושבוע נדבות התלמידי חכמים והעניים הבאים מארץ אחרת  ולשוח כל אחד ואחד כפי רצונו שבע רצון ומלא ברכת ה' עד שהייתה עיר צפרו יע"א משוש לכל הארצות ובפרט שהייתה ביתו פתוחה לרווחה לכל התלמידי חכמים ובפרק לרוב שלוחי ארץ ישראל תוב"ב, שצריכים הוצאה רבה וטורח גדול לקבץ נדבתם.

והיה פוטר לכל גדולי הדור שהם חייבים בזה כמו שאר המדינות והיה מקיל העול שמוטל עליהם ונותנו עליו והגדולים של בני העיר יושבים שקטים ושאננים כל אחד במשא ומתן שלו וברוך ה' אלוהי ישראל שעזרו וסייעו לעשות כל אלה כמו שאמרו זכרונם לברכה , הבא ליטהר מסייעים אותו.

 ואפילו אחר שנתמנה דיין על הציבור לא עזב עבודתו הראשונה, אף על פי שהוכפל עליו הטורח לדון אותם ולשלח העניים  כל אחד כפי רצונוט…..ומלבד זה עשה להם כמה טובות לעשירים ולעניים שהיו בני עירו דחוקים עם הגויים לאפות פת בתנורים שלהם ובנות הגויים מכים וחובטים לכל בנות ישראל והיה הבצק שלהם נפסד מרוב הדוחק שלא היו בעיר כולה כי אם שני תנורים.

ועמד החכם הנזכר ונתקנא לכבוד שמים ועמד ועישה לבבות בני אדם ובנה להם תנור אחד בתוך האלמללאח וטרח בבניינו ותיקונו ובזה נשארו בני עירו שקטים ושאננים, ועוד שימים מקרוב היה ביתצ הכסא שלנו שקורים " לבוויתאת " ( בית כסר ציבורי שהיו בותאים נפרדים ) הרוסים שנפלו הכותלים שהיו מפסיקים בין זה לזה שלא יהיו רואים אלו את אלו.

והיה בזוי לתלמיד חכם ולמכובדים להיות כל אחד רואה חבירו ונשארו כמו שנתיים ויותר הרוסים ועמד ונתקנא החכם הנזכר לכבוד שמים שראה שאין אחד מן העשירים והגדולים משגיח בזה ובנה ותקן אותם ושכללם משלו וממונו ה' ישלם גמולו בזב ובבא……

ועוד כשעמד עלינו המן הרשע אמהאוויש יש"ו ( משבט איית יוסי מהשרים הגדולים. חברו של המלך שונא היהודים, אליזיד ) והטיל עלינו ממון הרבה וראה החכם העניים מצטערים הרבה ועמד והלוה לקהל סך קקם- נם – ואמרו לו אחר שתעבור הצרה נשלפ לך הסך הנזכר.

ואחר כך נתקבצו הקהל ובררו להם ט' מיחידי הקהל והעריכו כל אחד ואחד מה שראוי ליתן כפי ממונו, וכשראו הגבירים שלפי הפנקסים נשאר בידם ממון העניים והסך שהלוה להם , עמדו וגנזו הפנקסים ההם עד היום הזה ולא רצו ליתן לו מאומה .

ואחר זמן רב, קיבץ את כל הקהל ז' טובי העיר ואמר להם, בבקשה מכם שאתם יודעים שאני רוצה בזמן ההוא להשיא יתום ויתומה וצריך הוצאה מרובה ותפרעו הסך הנזכר שהלוויתי לכםף ולא רצו והיו דוחים אותו יום יום עד היום הזה.

ועוד גמל עמהם חסד וטובה הרבה ומסר גופו וממונו על הציבור בזמן הזה שעמד עלינו השר בראברא ופעל ועשה בישראל כמה רעות שלא שמענו ולא ראינו ולא סיפרו לנו אבותינו ונתייראו הגבירים לילך למלך יר"ה לקבול לפניו.

ומסר עצמו החכם הנזכר עם בנו יחידו עם קצת מיחידי הקהל שמגעה יראת ה' בלבם וקבלו לפני המלך יר"ה, וירא את ענים וקיבל צעקתם ושלח לו ב' איגרות להוכיחו על מעשיו הרעים ובזה נחו ושקטו כל ישראל מכל צרתם ככתוב כל זה באורך וברוחב.

וכשהגיעו הדברים הנזכרים לפני חכמי פאס יש"צ נצטערו הרבה על הדבר וכתבו אגרת  לקהל ולהוכיחם על זה ועוד כתבו אגרת אחרת וזה לשונה מקצת ממנה אגן דחתמי לתתא הסכמנו עם החכם הנזכר שלא לדון ולהזדקק לשום אחד מהם ואדרבא אם ידון לשום אחד מהם עבירה היא בידו ויש חלול ה' בדבר שמכאן והלאה יפרצו גדר לגבות המס מן התלמידי חכמים תופסי התורה.

וכבר עלה בדעת החכם לפנות דירתו משם ויקבע דירתו במחנינו קדוש וגם אנחנו היינו רוצים לעכבו כאן ושלא ילך עד שתעשו לו מה שהדין נותן וכו….

ומזמן ההוא סילק עצמו שלא לדון ליזדקק להם כלל וכיוון קראו הגבירים שסילק עצמו מן הדין עמדו ועשו דיין אחר על פי השר בראברא ונתנו לו רביע מהנאת  בית הכנסת הגדולה הי"ג, שהסירו הרביע מחלק הלמידי חכמים שהוא תם וישר וירא אלוהים והוא ש"ץ בבית הכנסת הנזכר ואביו היה ש"ץ גם כן שזכה כפי הדין מחמת שהוא נכדו מבתו של הרב הגדול כמוהר"ר משה חמו זלה"ה.

ויש בידו פסק דין על זה ונתנו החלק ההוא להרב מאיר צבע שעשו אותו הם דיין על פי השר הנזכר, הדור אתם ראו כמה עוול עשו האנשים האלה שהחכם שלהם שהוא ממונה מפי רבני פאס זלה"ה לא מלבד שלא נהנה מהם והיה עול הציבור מוטל עליו כנזכר, גזלו אותו ולא רצו לשלם לו מה שהלוה להם וזה הדיין העמידוהו הם על פני עצמם.

ויש כמה תלמידי חכמים שהם דיינים וראויים לזה מכמה סיבות שהם גדולים ממנו בחוכמה ובמנין והוא תלמיד שלהם והיה גם כן טורח התיבור מוטל עליהם לדון אותם ומעולם לא עשו להם שום הנאה כלל והחכם שהעמידו הם תכף ןמיד נתנו לו שכרו לדון אותם היש בעולם עול כמו זה ונתקיים בהם קרא השמן לב ( העם ) הזה וכו……

ועוד ראינו שהחכם הנזכר נשתנו עליו סדרי בראשית שהדיינים הראשונים שהיו דנים אותם היו נותנים להם הנאות בתי כנסיות של הציבור ליהנות מהם ועדיין נהנים בניהם מהם עד היום הזה והחכם הנזכר לא מלבד שלא נתנו לו שום חלק בהנאות בית הכנסת של ציבור אלא אדרבא נוטלים השליש בבית הכנסת שלו ומוציאים החלק ההוא לצרכי ציבור לפרוע בו המס שמוטל עליהם ליתן מממונם ומציאים הקדושה ונותנים אותה לסטרא אחרא ואין ראוי לעשות כן כי עבירה גדולה בידם שהמוציא מרשות היחיד של קדושה לרשות הרבים של סטרא אחרא חייב וכו…..

ולכן בבקשה מכת"ר יגלו דעתם מהו הדין במעות שהלוה להם החכם הנזכר אם חייבים להחזיר אותם או חייב החכם ליתן עמהם מס כמו שנתנו הגבירים של העיר ותשובתכם ע"ג השאלה הזאת תצמח וקיים

יוסף בכמוה"ר יהושע בן זכרי סלט"א – אליהו בלא"א משה הכהן.

ועוד לקיתי בשבילם שתפשנו השר בראברא יש"ו והשלכני לארץ והיו דמי שותתות מברכי שהיו נגררות בארץ והכניסני לבית הסוהר ותפס ממני קנס – סמ – דהיינו סך ….נתתי משליוהשאר נתנו הקהל באומרו למה אני דן את היהודים אמנע את עצמי מלדון אותם.

והוא ידון אותם כמו שנאמר באורך בנייר אחר ועד כהלכנו לקבול לפני המלך יר"ה ומניתי כבוד הרב אהרן הכהן נגיד והיה מוציא הוצאות לצורך השר הנזכר ולצרכי העיר וצרכי בני המלך יר"ה משלו ולא נתנו לו כלום הקהל כי אם משלו היה מוציא והיה מתרעם עלי שאני מניתי אותו נגיד ובשביל כך הלוויתי לו סך – קם דם – משלי סייעתי לו לפי שעה והקהל היו דוחים אותו יום יום כדי לפורעו.

ועדיין לא נתנו לו מאומה באפן שמרוב רחמנותי לויתי לצורך הקהל סך – קם דם – בימי אמהאוויש הרשע בימי השר הנזכר לויתי סך – קם כם – סך הכל – שם עם – אלו פרעו אותי הייתי מוסיף עליהם כמה ומשיא בהם יתומה אחת כמנהגי הטוב ולכן נראה לי רבותי שלא נשאר לי שום ישיבה עמהם ומה שיקגזרו עלי רבותי אעשה.

ע"ה שלמה ס"ט

בשנת תק"ף – 1820 – נפוצה שמועת שווא על מותו של המלך מולאי סלימאן. אחד מהטוענים למלוכה, מולאי סעיד, אחי חתן המלך מולאי בראהים, תפס כסא המלכות ואף הספיק להטיל מסים על היהודים, וגם על קהל צפרו הייתה הטלה. קהילת פאס הייתה אז בצרה גדולה והרבה גלו ממקומם לפאס אזדיד, ולמקומות אחרים, ונשארו נפוצים עד שנת 1822. חכמי פאס פנו בבקשת עזרה לקהל צפרו. מולאי סלימאן הוא שבנה ושיפץ את החומה המקיפה את העיר. מור אבי ( של המחבר ) סיפר לי ששמע מזקן אחד שהוא עצמו השתתף בבנין החומה על פי מאמר המלך שציווה שגם היהודים יקחו חלק בבנייתה. מולאי סלימאן מת בשנת תקפ"ג – 1823. 

כפי שנכתב כבר, רבי אברהם כתב חיבורים רבים: חיבוריו:

 מגחת סוטה – על מסכת סוטה. דרכי הק״ו- נדפס בספר ״מהררי נמרים״.  ליקוטים וחידושים ״ נדפסו ב-שיח יצחק״.  פירוש לזוה״ק -בחלקו ב״מקדש מלך״.

חידושיו על מסכתות שונות, על הלכות חמץ, דרשות, הגהות לכתבי קבלה ופיוטים לא נדפסו.

רכי אכרהס הלוי כן סוסאן

רבי אברהם הלוי בן סוסאן בן רבי יצחק מחכמי סאלי, נולד בעיר זו ובה נתגדל ולמד.

בשנת התר״ך נתיישב בעיר טבריה. בשנת התמ״ר נשלח כשד״ר לסאלי ושב לארץ ישראל.

רבי יוסף בן נאים מעיד ב״מלכי רבנן׳,  שהיה זקן מופלג וחזותו העידה עליו שהיה איש קדוש וכל דבריו היו של קדושה וטהרה וראהו פעם הולך ביחידות להתבודד.

הוא היה בנו של הרב יצחק הלוי בן סוסאן ממשפחות הלויה הנכבדות בסאלי, בעל שאלות ותשובות ״פחד יצחק״.

רבי אברהם חיבר:

א. " מעשה העריקים " ־ ספר מעשיות המספר בשבחם של הצדיקים וביניהם אור החיים הקדוש.

ב. " קנה אברהם " ־ פירושים על התורה (לא הודפס).

רבי אהרן הסכעוני

רבי אהרן בן רבי ישועה, היה מחכמי סאלי במאה החמישית למניינינו. היה מגדולי תלמידיו של רבי יעקב ששפורטס ויד ימינו. נודע במלחמתו התקיפה בשבתאות ויחד עם רבי דניאל טולידאנו ממקנס נאבק בתנועה שקרית זו, תוך התייעצות מתמדת עם רבו רבי יעקב ששפורטס. כן למד אצל רבי יצחק אתורקי.

רבי אהרן כתב: א. ספר דרשות – כתב יד

ב. הגהות – על ספר ״ היכל הקדש ״ לרמב"ם אלבז שהדפיס רבי יעקב ששפורטס.

מתלמידיו הנודעים ־ רבי אהרן הצרפתי.

רבי אהרן נולד לערך בשנת הש"ץ ונפטר בשנת התס"ז. בניו הם ישועה ויהודה.

קרוב לודאי שהוא צאצא של רבי דוד הסבעוני בן רבי אהרן שחי לפניו ( ראה בפרק רבני סאלי ).

רבי אהרן הצרפתי ראב׳"ד סאלי

רבי אהרן הינו נצר למשפחת הצרפתי המיוחסת לרש"י הצרפתי. ראשי המשפחה היו בספרד והיגרו למרוקו. ענפי המשפחה נמצאו בפז ובסאלי. רבי אהרן הוא בן נינו של הרב וידאל הצרפתי ־ ראב"ד פז. רבי אהרן למד תורה אצל רבי אהרן הסבעוני שהוזכר לעיל.

רבי אהרן הצרפתי זכה, לאחר טירחה מרובה להוציא לאור את כתביו של סבו רבי וידאל הצרפתי השני. כן הוציא לאור את חיבורו:

״ משגב האמהות ״ ־ ביאור ״אשת חיל ״.

בתשובות בית הדין סאלי נמצא חתום בראש כראש אב בית דין עם רבי שלמה הכהן אלכלאץ ורבי שמואל קארו וכן נמצאו שלושתם בהסכמה משותפת לספר ״ חפץ ה ׳״ לאור החיים הקדוש, שביקש את הסכמתם.

בתקופה זו, רבאט, הגם שהייתה עיר גדולה יותר מסאלי, השתמשה בבית הדין של סאלי הסמוכה.

בימיו הוקם בית דין ברבאט, אליו הפנה את דייני פז שפנו אליו בנוגע ליתומה בת רבי משה אבוזגלו שנישאה ועברה להתגורר ברבאט.

לרבי אהרן נולדו שלושה בנים – רבי יוסף הצרפתי ־ ראב״ד סאלי, רבי אברהם ורבי יעקב. רבי אהרן נפטר בשנת הת״ק. ״ במשגב האמהות ״ כתב על המזמור:

״שיר המעלות בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחלמים: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה׳ לעשות עם אלה: הגדיל ה׳ לעשות עמנו היינו שמחים״

חולמים ״ – כאדם הנמצא בעולם אחר ואינו זוכר כלום ממה שהוא עושה בהקיץ, כך בשיבת ציון נשכח את הגלות ואת הצרות כאילו לא היו. ״ אז ימלא שחוק פינו ״, שאם לא כן, לא תהיה השמחה שלמה.

על הכפל ״ הגדיל ה׳ לעשות עמנו היינו שמחים ״, מביא רבי אהרן את דברי מו״ז רבי וידאל הצרפתי. '״אפשר שהם דברי הגויים, אם הגדיל ה׳ ( אם היה מגדיל ה׳ ) לעשות עימנו כיוצא בזה, היינו שמחים כעל כל הון ״.

קצידא אודות רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל