חכמי המערב בירושלים

בסוף ימיו הפסיד רבי יוסף את מסחרו ועלה לירושלים לבלות את שארית ימיו. עם מותו, דרשו הספרדים סכום גדול עבור חלקת קבר, כי חשבוהו לעשיר, אך בניו של רבי יוסף לא יכלו לעמוד בדרישה זו. הרב צוף דב"ש ששמע את דרישת הספרדים חרה לו מאוד, וראה בזה פגיעה חמורה בכבוד הנפטר הגדול, ופגיעה חמורה לא פחות בכבודה של העדה המערבית שרבי יוסף השתייך אליה.

תוך זמן קצר גייס הרב צוף דב"ש את כל העדה, ויחד אתם עלה להר הזיתים ולאחר מאבק נטמן רבי יוסף בחלקת מבלי שהמשפחה תשלם פרוטה.

אחר המעשה הזה נרתם הרב צוף דב"ש במלוא עוזו ומרצו לפעילות נמרצת כדי להקים קהילה מערבית נפרדת, הוא הקהיל אליו את ראשי העדה והנחה אותם והמריצם לבנות בתי כנסיות ותלמודי תורה לבני הקהילה. לשם יישום הצעותיו הוא שלח שליחים לקהילות מרוקו כדי לאסוף נדבות.

בתעודות שהצטיידו בהן השליחים, תיאר וגולל בצבעים קודרים את מעמדם ומצבם השפל של אחיהם המערביים בירושלים. דבריו שנכתבו בכוונה טהורה ויצאו מלב טהור עשו את פעולתם ובתוך זמן קצר נרכשה קרקע גדולה למרות המכשולים ואבני הנגף שעמדו בדרכו, ועליה נבנו שני בתי כנסיות ובתים אחדים לשימושם של עניי העדה, כמו כן הקים בית דין, שיטפל בעיזבונות ובנחלות של בני העדה וכן בכל נושא האישות וכדומה. בביתו ייסד הרב צוף דב"ש ישיבה, והוא דאג לכל מחסורם החומרי והרוחני של לומדיה.

שלוחא דרבנן.

השד"רים שנשלחו לסובב קהילות ישראל בארצות פזוריהם, היו תלמידי חכמים מובהקים אשר שמם הלך לפניהם. הם נבחרו בקפידה על ידי שולחיהם, כי מתפקידו של השליח היה לייצג נאמנה בכבוד ובהדר את שולחיו ו " שלוחו של אדם כמותו ".

השד"ר היה חלון הראווה למה שהוא ייצג. על כן השד"רים היו צריכים להיות ראשית לכל דבר, תלמידי חכמים הבקיאים בתלמוד ובפוסקים ויד להם בתורת הקבלה, מוכתרים במדות מוסריות, ובעלי תכונות טובות וישרות.

מתוכם נבחרו אלה שגם דעתם הייתה מעורבת עם הבריות ובקיאים בהוויות העולם. גם הצורה החיצונית קבעה מאוד לגביהם, וזכות ראשונים ניתן לאלה שהיו בעלי צורה נאה, בעלי קומה והדרת פנים. מלבד כל המעלות הטובות שנדרשו לממלא תפקיד של שד"ר, הרי שעליו היה להיות בעל לשון לימודים בקי במלאכת הדרוש על החיים והמתים, ואף בעל ידע בחכמת השיר והחרוז.

כל המעלות והתכונות שמנינו היה צורך למילוי תפקיד השד"ר ולמידת הצלחתו, היו אף מקומות בגולה שעל השד"ר הוטל לעבור את כור הבחינה בידע  ובבקיאות אצל רבני הקהילה ועל פי הצלחתו בה, יחוסו המשפחתי, אופיו, אדיבותו ואצילות נפשו, נקבעה מידת הצלחתו באיסוף התרומות.

רבים הפעמים שהשד"רים נתבקשו במקום נדודיהם, לפסוק בהלכות סבוכות הן בשאלות הלכתיות והן בעניינים ציבוריים של הקהילה, לא אחת נתבקשו להיות בוררים בין רבני הקהילה לראשיה ולנגידיה. לתקן תקנות ולגדור פרצות, ואף להיות דרשנים בעתות שמחה ואבל, ולחבר שירים ופזמונים לכבוד הגבירים ופרנסי הקהילה.