כל ישראל חברים – אליאנס – תיעוד והיסטוריה

מאמר לחג היובל של חברת כל ישראל חברים

תעתיק – הרב יחיאל ביטון

תרגום – נסים קריספל בהסכמתו ובאדיבותו ועל כך אני מודה לו אישית – אלי פילו המעתיק

אידא האגדא, לאש כאנו יחדאזו יכילקו חברה זדידא? אסבבה הייא עלא קיבל האד אזזמאעאת ענדהום אסגיל דייאלהום מרשום ומחדוד, מא ענדהום גהיד באש יתתסגילו גיר בססגיולאת דליהוד דלננם דייאלהום פראנסיס אוו אנגליז אוו ייזאלוואן או אלימאן, ומא יקדרוס יפיותו פהאד אסחגיל לחדאדאת דל גנם דייאלהום. ביהא כאנית מחדאזא ואחד לוואצייא די יתלאיים כול מא הווא סגיל דליהוד, ואחד לחברה מכתתבה די תפאתן ויתדררג עלא לחקק דליהוד כאמליין.

כא יתוצאב פסי גוואזת דליהוד די באקי אתאריך באיין כאנו נאם די זררבא יעמלו חברות מן האד אננעת, בלחק כול ואחד כאן ידרב פזיהא. וחתא חאזא מא סכירית, מנאיין מא וצלום יתוואלנו ומא דאוומוס פססגל.

פעאם תמנטאעס למייא ותמנייא וכ׳מסין פיי בולונייא (איטאליא) אתתחואקו אנצארא ואחד לוולד יסמו ידגאר מורטאדא מן ענד ואלדיה, ועטאוו אחבבה באיין מנחית אררבבאייא דייאלו סממאתו פ׳ליגליזיא ועמליתלו לפאתיסמו לאזמו יבקא דליגאליזייא.

האד לחוואץ לקביח דרר פכאייר ורוחא כאמלא די כא יתחב אתחריר. בלחק למראדעאת די תראדעו באש ירזע לוולד לוואלדיה מא שנרוש.

בזזאף דלגנוס ונאפוליון בראצו די לעסקר דייאלו כאנו דאך לוקה פרומא, דללו פיססגל. לגיבינא די זללב האד אססגל די מורטארא מאזל כא ברדית, חתא קאמו 6 דליהוד לגיאר די מאזאל מא כאנו מערופין וכממו באש יכלקיו ואחד לחברה די יתוקף מן גייהת למצילומין.

פעאם תמנטאעס למייא וסתתין אתתכילקית לאלייאנץ חברת כל ישראל חברים, ודוך די כלקוהא ודי יסמהום יסתהאל מה יתנאסאס מן חאתאריקא, הומא: שארל ניטיר, תאגיר ו' נארסים ליבין, אבוגאדו ו' גייל קאוואללו, מהונדיס ו' אוגיין מאנויל, פרופיסור ו' אריסטיד אשטרוך רבן,יזידור כאהן גוואזטי.

תרגום

 היום וגם לפני חמישים שנה, מונו בכמה ארצות דיפלומטים אשר טפלו בענייני היהודים ושימשו כמתווכים או מגשרים בין השלטונות לבין היהודים. אם כך הדבר, נשאלת השאלה מדוע היה צריך לייסד חברה חדשה? התשובה היא שאותם דיפלומטים אכן טיפלו בענייני היהודים, אבל את מירב זמנם הם הקדישו לבני עמם. לכן צריכים היו לייסד חברה שתשקיע את כל אונה ומרצה לענייני היהודים בלבד.

 היו גם קהילות יהודיות, דוגמת קהילת יהודי גירבה שבטוניסיה שבחרו מתוכן וועדים שייצגו את האינטרסים של הקהילות מול השלטונות. עלי לציין שזה לא עלה יפה. בין הוועדים או בינם לבין עצמם נתגלעו מחלוקות שהובילו לפירוקם. ומעשה שהיה בעיר בולוניה שבאיטליה ב-1858 למניינם, משמרות האפיפיור נכנסו לבית יהודי וחטפו ממנו ילד ששמו היה אדגארו מורטארה שלטענתם הוטבל בינקותו בכנסייה וגם הוענק לו שם נוצרי. ומכיוון שכך, הם טענו שהילד צריך לחזור לכור מחצבתו, דהיינו לכנסייה.

כל מאמצי המשפחה להחזיר את הילד לידיהם נכשלו, והכנסייה הגנה על ההטבלה בטענה שבמקרה של סכנת חיים מותר להטביל לנצרות ילדים גם נגד רצון הוריהם.

 ב־ 1859 יצא משה מונטיפיורי לרומא על מנת לשחרר את הילד, אולם בקשתו, יחד עם כל שאר הבקשות, נדחתה על ידי האפיפיור פיוס התשיעי. פרשת חטיפתו של מורטארה והשפעתה, חרגו מעבר לחייו וחיי משפחתו.