דבדו עיר הכהנים-א. מרציאנו

פרק ג: דבדו ובנותיה

ייחודה של קהילת דבדו

שלוש תכונות מייחדות את קהילת דבדו בין בל קהילות מרוקו: ראשית היא עיר של כהנים מיוחסים, שנית רוב היישוב בדברו היה יהודי על כן היא נקראת עיר היהודית דבדו לבסוף דבדו עד כמה שהייתה קהילה קטנה הייתה קהילה בעלת פזורה דבדובית שבניה לא ניתקו את הקשרים עם קהילת האם.

ייחוד היה למלבושם של יהודי דבדו כעדות הרש״ך: …ריקום בית הצואר, גם ריקום בתי ידים יוכיחו שאין הגוים לובשים אותו החלוק שנעשה בריקום כזה כנודע לג׳וקא מדבדו. ( שם המעיל ) וכן ״ומלבושי אנשי קהל קדוש דבדו מיוחדים גם משאר היהודים של הסביבה ומכ״ש ממלבושי הגוים…

 אכן ייחוד זה ניכר היה גם בין קהילות קרובות לדברו, דוגמת אוטאט…אנשי קהילת אוטאט משונים בלבושיהם מאנשי עיר דבדו כנודע! וכן תהילות לאל יתברך עירינו היא עיר גדורה בעריות.

א.                  עיר יהודית

אופייה היהודי בלט למבקרים שכן האוכלוסייה היהודית בדבדו היוותה שני שלושים של האוכלוסייה המקומית. זהו יישוב יחיד במרוקו שתושביו היהודים מרובים מהתושבים המוסלמים. מאז מרד בוחמארה ושלטון צרפת במרוקו בראשית המאה העשרים ירד מספר היהודים ורבים מבני הקהילה עזבו והתיישבו בנקודות יישוב חדשות או בערים אחרות אך עדיין דבדו היוותה מרכז יהודי במרוקו.

יהודי דבדו בריאים וחזקים בגופם וברוחם ועשויים ללא חת". יהודי דבדו סבלו פחות מיתר קהילות מרוקו מפגיעות מוסלמים (סולשץ עמי 7).

ב. עיר הכהנים

כהנים רבים היו בשיביליה שבספרד וכן מתאר בעל קורות היהודים בספרד…והיה כאשר נכבשה עיר ממלכת יהודים והמנצחים חילקו ביניהם שלל אדם. והנה עלו בגורלו של אספיאן יושבי חלק העיר ירושלים שבו גרו צאצאי מלכי בית דוד והכהנים משרתי בית ה׳.

 ויחדיו הובאו באניות למדינת אנדאלוסיה בערים קורדובה, גראנדה, שיבילה מורסיה ועוד. נחום סלושץ כתב: בשיביליה היה לכהנים רחוב מיוחד למגורים ובית כנסת מקודש מאד. ורש״ך כתב: כהנים רבים היו בגולת שיביליה והרי בית העלמין העתיק רוב קברותיהם הם כהנים. ולהבדיל בין החיים עד היום יש בדבדו כהנים רבים יוסיף ה׳ עליהם!

בסוף המאה הי״ח היו קרוב לשבע מאות משפחות כהנים בדבדו.

הלווים אינם רשאים להתעכב בדבדו יותר מיממה. אם לוי ישאר יותר מיממה בדברו, האקלים הורגו מבלי שאף אחד יודע הסיבה למותו של האיש הלוי. כת האחת הם רוב בנין של הקהילה… ובני הכת השנית (הכהנים) הם רוב מנין בקהילה.

כך שהקהילה.מורכבת מהכהנים והעם בדוגמת ירושלים עיה׳׳ק בימי בית ראשון ובית שני. הכהנים ויחוסם? רבי מאיר ועקנין הרב הראשי של טבריה כינה אותם ״גזע היחס והמעלה״. והרש״ך כתב קבלה בידנו מאבותינו ששמעו מאבותיהם, ששמעו מפיהם ולא מפי כתבם, דור אחר דור, כי הם זרע ברך ה׳ מזרע צדוק הכהן.

 יצר השררה וקפדנותם היתרה היו חלק מסימני ההיכר של הכהנים בדבדו אות ומופת שהם מגזע מיוחם ולולי דמסתפינא הייתי אומר שכהני דבדו הם מהענף מיוחס אשר לאהרן הכהן ואשר לבניו כיום. מחכמי הכהנים יצאה תורה מדורי דורות לבני הקהילה בדבדו.

פזורת דבדו

מן המאה השמונה עשרה יודעים אנו על עשרות ומאות משפחות שיצאו את דבדו והתיישבו בערים אחרות במרוקו ובאלגיריה. כמה ערים נתמלאו מאנשי עירנו: תאורירת, ברגנט, גרסיף, כפר לעיון, מיסור, מריג׳א, גראדה ועוד וכמה משפחות כהונה נסעו מפה ונתיישבו בערים אחרות, כמעט רוב הכהנים אשר בפאס רובם מיוצאי דבדו.

 יש מיהודי פאם אשר אבותיהם היו מדבדו… וכבר כתבנו כי הרבה מיהודי דבדו באים ומתיישבים פה פאם. מוצא יהודי צפרו היה בעיקר מאיזור תאפילאלית ודבדו, הם קשי עורף וקשים בעסקיהם… קהילת צפרו נתייסדה… ויותר מאוחר ע״י יהודים מדברו ותאפילאלית שנמשכו למקום על ידי סחר השיירות.

רוב קהל תאורירת היה מדבדו יהודים רבים היגרו לאלגיריה: לתלמסאן, לווהראן, למוסטאגאנים, לתמושתנט ועוד. הסופר וואנו ציין שיהודים התיישבו במיסוד בלי שניתקו את זיקתם מדבדו. וכן  כתב סלושץ: בני דברו המפוזרים במרוקו ובאלגיריה שומרים אמונים לעיר מולדתם ומתגאים בה, זו נחשבה אצלם למקום קדוש באחד מן המרכזים המיוחסים.

מה יפה הייתה קהילת דבדו כאשר בשלושת הרגלים רבים מיהודי דבדו הפזורים בערים אחרות באו לחגוג בחיק המשפחה. הקהילה נהפכה מוקד לעליה לרגל. סיבות רבות היו לעליית רגל זו: לחגוג את החגים עם הקרובים, ולקיים את המנהג של קבלת פני רבו ולקבל ברכה מהרבנים, לחלק צדקה לעניים. בשלוש רגלים דמתה קהילת דבדו כעין ירושלים הקטנה.

פרק 4: קהילות מזרח מרוקו

אלה הן קהילות מזרח מרוקו: אוג׳רה, אוטאט, ברגנט, ברקן, גראדה, גרסיף, דבדו, לעיון, מידלת, מיסור, מליליה, מריגיא, מרטנפריי (היא אחפיר), נאתר, פיגיג, תאורירת, תאזה, תאפילאלית.

הקהילות התוחמות מזרח מרוקו הם: אוגידה במזרח חבל ארץ זה, תאזה במערבו, מליליה בצפון, תאפילאלית בדרום.

להוציא קהילות תאפילאלית, תאזה, מידלת, פיגיג, המרוחקות ביותר במזרח מרוקו מדברו, קהילת דבדו נחשבה קהילת אם לקהילות האחרות.

בתאורירת, גרסיף, ברגנט, לעיון, ג׳ראדה ומריג׳א רוב מנין בני הקהילה היו יוצאי דבדו ( עד 60% ויותר). בקהילות אוטאט, ברקן, מרטנפריי, מיסור קרוב למחצית בני הקהילה היו יוצאי דבדו. בקהילות אוג׳דה, מליליה, מידלת היו ער 30% מיוצאי דבדו.

רבים מראשי הקהל וכלי הקודש ששרתו בקהילות האלה הם דבדוביים. שני בתי דין של שלושה דיינים היו בדברו ובאוג׳דה: עד לשנת תרעי׳ד היה בדבדו בית דין של שלושה, אך באוג׳דה רק בין השנים תר״ץ – תש״ך ישב בית דין של שלושה. בקהילות מליליה ומידלת שירתו בתי דין של דיין אחד, בשאר הקהילות לא היה דיין, ואת הקהל שימשו רבנים מלמדי תשב״ר שוחטים ומוהלים.

בקהילת תאזה שהייתה קהילה עתיקה שירתו מלפנים דיינים וחכמים מפורסמים עוד בתקופת הרשב״א. זה מאות שנים שיש בה קבוצה גדולה של יוצאי דבדו.

הקהילות הראשונות העתיקות במזרח מרוקו שידענו עליהם היו: א) תאפילאלית היא סגלמסא, תאזה: ב) אוג׳דה, רבדו, גרסיף; ג) מידלת, אוטאט, תאורירת: ד) מליליה, לעיון, ברגנט, מיסור, אחפיר, ברקן, נאדור.

1)                  קהילת אוג׳דה

העיר אוג׳דה נמצאת בצפון מזרח מרוקו על יד גבול אלג׳יריה. היא נוסדה במאה העשירית על־ידי שבט מאגראוואת,. העיר הייתה מרכז גדול למסחר ואולי מכאן השם אוג׳דה מלשון ערבית מוג׳וד ־ מוכן, כלומר הסחורה הייתה שם תמיד זמינה מוכנה.

לראשונה יודעים יהודים באוגידה במאה הארבע עשרה, קהילת אוג׳דה מוזכרת ברשימת קהילות מרוקו של הרב יעב״ץ בספרו ״עט סופר״ מהמאה השמונה עשרה. יהודים מאיזור בני סנאסן התיישבו באוג׳דה במאה השמונה עשרה. באוג׳דה נקלטו מגורשי קהילת תלמסאן אשר ברחו מפני שוד וביזה.

 הר׳ דוד גיגי מתאזה ביקר באוגידה באותם ימים והוא מאשר הסכם בין שני יהודים סוחרים. סוחרים יהודים מאוג׳דה פונים להרב יעב״ץ (השני). הרב יוסף משאש מספר על מר זקנו שבדרכו לא״י ביקר באוג׳דה ופגש בקהילה זקנים ״בלי אזניים״. הוא תמה למראה המוזר, ותשובתם הייתה כי המלך יזיד 1790 — 1792 ביקר באוג׳דה בשבת.

תושבי אוג׳דה יצאו לקבל את פניו וכך עשו יהודי אוג׳דה אשר מלבושם לרגל ביקור המלך, זהה כמעט למלבוש הישמעאלים. הם עמדו בשורה נפרדת מן הישמעאלים. בקבלת פנים שאל יזיד את מושל העיר מדוע רחוקים אלה מאלה? ומושל העיר השיב: אלה מוסלמים ואלה יהודים

. שאל יזיד: ובמה יוודע איפה ההבדל ביניהם? שתק מושל העיר. אז המלך אמר: יש לי עצה איך להבדיל ביניהם: לחתוך תנוך אוזן היהודים! וכן עשו אנשי אוג׳דה ליהודים.

אמצע המאה התשע עשרה מרא דאתרא היה הרב ארוואץ ומושל העיר אוג׳דה זמם מזימה איך להרוג את רב הקהילה ולעשות שפטים ביהודים. הרב ארוואץ ברח לעיר תלמסאן הקרובה ולא חזר עד שהרב אבנר ישראל צרפתי, ראב״ד פאם, התערב להגנת הרב ולביטול מזימות המושל.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 120 מנויים נוספים

אוגוסט 2012
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר