ארכיון חודשי: אוגוסט 2012


קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

תעודה מספר 99

התקצ"א – 1831

לפנים בישראל אירע מעשה פה צפרו יע"א שהנגיד שהיה ממונה על הקהל בימים ההם בלכתו לפקח על קצה תלמידי חכמים שהיו אסורים בבית הסוהר והיה משתדל להתיר מאסרם פגעה בו מדת הרע ועמדו הגויים כנגדו והעלילו עליו לאמר שקלל בדתם והוצרך הנגיד להוציא כמה הוצאות ושוחדות כדי להציל את עצמו מן הפח אשר טמנו לו.

ומן השמים סייעוהו וניצול מידם ואחר כך עמד הנגיד עםהקהל לדין תורה שתתעלה וטען עליהם לשלם לו כל מה שהפסיד…

ואחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת זכינו לדין דבנדון זה לא לבד מסברה חייבים הקהל בהפסיד הנגיד אלא אף מן הדין הגמור חייבים הם בהפסידו דמאחר שהנגיד היה בורח מן השררה ועל האונס והפיוס מינוהו והעמידוהו עליהם לצאת ולבוא לפניהם לכל צרכיהם ולעמוד לפני המלך והשרים אתרא דשכיח היזיקא

ומי שמש לפניהם ונקה נהי שנתרצה להם ושמע לקולם להרביץ עליו הארי מכל מקום פשוט הדבר דלא נתרצה לסלקו משלו וכיון שמעצמות הנגידות גופה הוזק ונקש השר לכל אשר לו כמו שעדיין בחתימתו זכין לו בקהל עדתנו שבידו שמעדים ואומרים שלא נתפס כי אם בשביל שהלכו לקבול לפני ירום הודו כדי לסלק את השר מעליהם ולא עלתה בידם

ועל זה נטר להם השר איבה ובקש לנגיד עילה וסיבה שבה תפסו ומקודם התפיסה ואחריה עם מי שהיה השר ממתק סודו היה אומר להם שעיקר התפיסה אינה אלא בשביל שהלכו לקבול עליו לפני המלך…

ועוד כיוון שהנגיד היה עוסק עם הצבור לשם שמים ולא היה נוטל מהם שום שכר כדרך הנגידים שנוטלים שכר על עמידתם על הצבור ואפילו בכסף גולגלתא ושאר תשורות שנותנים למלך ולשרים חלקו העולה לו כפי ההערכה הוא היה נותן תחילה קודם לכל אדם ולא היו מוותרים חלקו תחת שירותו באופן שלא היה משרת אותם ועוסק עמהם כי אם חנם אין כסף…

ועל הקהל רמי עלייהו בחיובא להשגיח על החכם הנגיד בין החמלה שמודעת זאת בכל הארץ שבשבילם לקח מלקות כפולה, ודי לו מה שעבר על נפשו מצערא דגופא ביסורין קשין בזעם ועברה יהי רצון שירצו למזבח כפרה כן יהי רצון.

וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות החותמים פה צפרו יע"א בח' כסלו משנת יסור יסרני יה ולמוות לא נתנני לפרט קטן ובסדר לולא אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי ושריר ובריר וקיים.

ישועה ישראל יעקב עולייל ס,ט – יהודה אלבאז ס"ט – עמור אביטבול ס"ט – עמרם אלבאז ס"ט.

אלו היינו זוכים ואכשור דרי היה כל אחד מישראל נושא בעול עם חבריו ממשא מלך ושרים כי יפול לא יוטל ולא היו בעלי בתים יורדים מנכסיהם ובאים לתכלית העניות רחמנא לצלאן וזה מנהג טוב וישר..

ולרוב חבתו של מנהג זה אחזו אותו רבותנו הראשונים וכתבו אותו על ספר חזקה והעלו אותו על ספר הישר בשנת הת"ץ וזה לשונו.

הסכמנו הסכמה גמורה בסלווא דרבנן דלא מבע דמא שמהיום הזה והלאה אם חס ושלום יטוטל איזה הטלה וקנס על איזה יחיד מפורעי המס יד כל הקהל שוב בו בין ללכת לקבול לפני המלך בין לפרוע ההטלה ההיא כל הקהל כאחד ולא יפרע בה אותו יחיד או יחידים שהוטלה עליהם כי אם כפי מה שעולה להם לפי הכרעתם בפנקס המס ולא יותר עד כאן לשונו

וחותמים עליה הרבנים כמוהריב"ע ומהריב"ץ ומהר"ש אדרעי זלה"הכל שכן בנגיד הממונה על הקהל שהוא נכוה בגחלתם…דשכיח היזקא שהולך במקום סכנה במקום אש להבת כמו שענינינו הרואות כל הנגידים העומדים על הצבור שאין שום אחד מהם נכנס בשלם ויצא בשלם וקרוב הוא לחיוב יותר מהפטור

וכך דייקינן שפיר נראה שנ"ד הוי כנתפס בעד הקהל והוא שהקהל הלכו לקבול לפני המלך על השר האומרם שהוא גזלם ושללם היה בלב השר משטמה עליהם וכלם היו חייבים לו שדברו עליו סרה לפני המלך והיה בלבו עליהם וכאשר לא מצא עליהם עלילה שפך חמתו על הנגיד שאמר בלבו שיטון הרב שלהם שיש בו לפרועי כמה חובות והוא יכפר בעד כלם…

כללא דמלתא חייבים הקהל לפרוע לו מה שהפסיד והיו דיו צערו שלקה בדופו ימים מספר יחשב לו מזבח כפרה ולראיה חתומים פה וקיים

יהונתן סירירו ס"ט – רפאל מונסוניגו – יעקב סירירו ס"ט

הועתק מספר חיי עמרם סימן יד.

סוף תעודה מספר 99

תעודה מספר 119

ווזהרא תסללם עליך ויעקב יבוס בידיך ולונא דרינא תבוס בידיך ודרארי ג'אמעין יסללם עיך ונסאבנא יסלמו עליך ויסללם עליך לחכם הותיק כבוד הרב רפאל בנך ויעקב יסללם עליך רפאל ונבוסו שלמה ק' דלבוסאת וסללם עליך מראת רפאל מנשים באהל תבורך.

וואנא זוהרא נתנני בסללם עליך עלא רבי חיים ורא אללאה יערף אש דהאני עליך גיר למרד ותוואזיע הומא די דהאווני עליך ומא חנא כוננא עוואלין נמסווי  נראווך בכבאר בסגאר, ודאבא האדי שאעא למבארכא אס יכללס וואחד נהאר די תשארא פשוק ותרא נאס וויראוויך ג'מיל לחאל.

ודי רזלו פרכאב באקי ירכב ונתי כא תוציע לנאס כאטרהום שאעא נתי באקי מגבן דאבא יכלף לאה נהאר די שמענא באיין נטלקית חסיב עמלנא נזאהא לאיין מא כאנתסי דקא די האגדא והאגדא ודאבא האדי דאעא מבארכא וחנא כול וואחיד די כא יזי מן ענדכום לא יהוד ולא גויים כא נשקשווי עליך.

למאל פדאך ליליך ולקרקע פדא רפאל ודאבא יכלף אלה' ומא תעטי לעדו היבא ורא רבי ראגיב עלינא כול לילא ונהאר כא נמסווי למערה וכא נטלבו עלא קברות הצדיקים ז"ל וחנא נטלבו וכול לילת שבת וערב ראש חודש נמסי נסעיל צלאוואת ונטלב פלמערה ורא רבי סאהיד עלינא אידא חסו האדוך דייאליך ארביע ותמין די חסנא חנא ודאבא שבח לאל עלא עמריך ודאבא יכליף הקב"ה.

וראה מא זאשי למעוודא סהיר מן אייאם וחנא צאיימין מא כא נאכלו מא כא נשרבו גיר נסקסווי יהוד ומסלמין עליך ומנאיין זאוו לגויים וקאלולנא נטלקית טלקנאהא בזגארת ודאבא מה תרפיד הים דאבא יכלף אלאה.

ודאבא רא לחאל עאלם עלינא גיר כא יתכטיר מן ענדכום שווא עדו שווא צדיק כא יעבי מא יעאוויד בחאל דתורה די כא תקרא תקדיך חסין לא מן מאל ולא מן קרקע וואמן צאב תרייס עלא ראסיך ותעטיהום ותעטיהום דאמן אמא רפאל אוו אברהם.

ותזי וואחד סהיר לענדנאד תפאייז עלא מא  ריתו וזמיל לחאל עלא רקאבכום די סלככום לחאל ושאבא עלמנא בזוז דלחרוף כיף נתי אידא מא ענדיך באס וסללם עליך אחרן אחרן חביב אברהם בן מאמאן יצ"ו וסללם עליך נות ביתו מנשים באהל תבורך.

ודאבא יא רבי חיים אידא תרא וואחד למאורע זרא לרבי סעדיה בירדוגו ליסיר די כאן ענדו האד זמעא נלב"ע רא נתי תערפו ודאבא מא תקנטסי יפרז אלהים ושבח לאל עלא רפיק דאבא יכלף אלאה ישתבח שמו לעד רחמן לא רחמים יכול על כל אחרי צרה רוחה ושלום רב.

ע"ה משה אסולין זי"ט

Mariage juif a Mogador en francais et anglais

Essaouira, Morocco – Maroc, 5616 -1856

Le marié –  Yossef fils d'Avraham fils de

Mss'eud Afriat

La mariée –  Hnina fille de Yitshak fils de Chai Ashriki

Témoins –  R. Avraham fils de Yaakov Ben A et R. Yaïch Ben Mimoun

Artiste –  Inconnu

40.5×53, papier

Remerciements –  Collection Gross, Tel Aviv

 

 

 The groom –  Yossef son of Abraham, son of Mss'ud Afriat

The bride – Hnina daughter of Yitshak,son

 Shalom Ashriki

 Witnesses R. Abraham son of Yaakov Ben Attar

 and R. Ya'ich Ben Mimouri

 Artist – Unknown 

40.5×53, paper

 Courtesy of Gross Collection, Tel Aviv

ארמונות ובוסתנים-דויד אלמוזנינו

סיפור יום הולדת למורה מרדושי/דויד

הידידים המוסלמים בעיר מוגדור היו קוראים לכל סוחר יהודי,  "טנג'ר" (עשיר) שם של כבוד. כך היה גם עם אבי ז"ל קראו לו "טג'ר רופייל"(רפאל) ואני יודע שאבי היה סוחר אך לא היה עשיר אף פעם.  אך שם הכבוד "טנג'ר"  נשאר והשפיע גם על מנהלת בבית הספר ב"אליאנס" במוגדור. לבית הספר היגיעה תרומה מיוחדת מיהודי אמריקה נעליים חדשות לילדים. כשאימי בקשה נעלים עבורי אמרה לה המנהלת "אתם לא ברשימה מצבכם טוב מאחרים". "נשארתי עם הכבוד אך ללא נעלים".
 רבים מאשרים את הסיפור שסיפרה לי אימי שהייתה מעתיקה דוגמאות בגדי ילדים מחלון ראווה ואחר כך גוזרת ותופרת אותם עבורנו הילדים, הם נראו ממש כמו המקור(יש לי תמונה משפחתית ישנה לרוב הילדים בגדים מאותו בד עניין של חיסכון) הכול היה תלוי באימא מה עשתה עם הכסף שאבא הביא הביתה. כבוד…כבוד זה לא מספיק, צריך לעבוד.

לעיר "מוגדור" קוראים גם "העיר הלבנה" כי כל בתיה לבנים לפי הוראת הסולטאן, כל עיר והצבע שמאפיין אותה ול"מוגדור" נתנו את הצבע הלבן שהולם אותה מאוד, בתיה הלבנים בולטים על רקע הים הצבוע טורקיז, מרפסות הבתים צבועים ורוד והחלונות בכחול עמוק כמו השמים המלאים שחפים לבנים שמנים וצעקנים "מוגדור "נחשבת ליפה בערי החוף היא מוקפת חומה ופתוחה רק לכוון הים. כששלטו הפורטוגזים במרוקו הם בנו את החומה והמצודה הימית המפוארת "סקלה" על המצודה למעלה כמה תותחי ברונזה גדולים וכבדים מאותה תקופה. בנמל הדייגים שולחנות ערוכים ועליהם כל סוגי דגי הים וכל מיני שרצים, סרדינים טריים על האש נמכרים שם רצוי לאכול חם במקום וללקק את האצבעות. כמה דייגים מתחממים ליד מדורה שעליה בישלו לא מזמן קפה.השמש שוקעת בים וצובעת את השמים בכל צבעי הקשת.

הייתי כבר בן 6 שעברנו ממרקש למוגדור ומיד נכנסתי לבית הספר מהימים הראשונים בכיתה הראשונה של בית הספר "אליאנס איזראליט"* הבנתי שהמקום נוצר ממש בשבילי , המורים דברו צרפתית שפה שהייתה שגורה בפי מילדות והכול היה נינוח ושקט והתחלתי להתרגל לפניהם של הילדים שהיו בכיתה והכל נראה טוב ויפה לא ידעתי מה צופן לי העתיד.

משפחתי  נחשבה למשפחה מהמעמד הבינוני אבי היה סוחר והייתה לו חנות קטנה לממכר תה וסוכר שלא הכניסה כסף רב, לא חשוב שתמיד קראו לו "תאג'ר רופייל". אימי מצידה השתדלה בכל כוחה להעלות אותנו הילדים ברמה באמצעים הפשוטים שהיו ברשותה ובכסף קטן. רינה אימי הלבישה אותי ואת אחי כנסיכים ואני הייתי בולט בכיתה בניקיוני ובבגדי שנראו תמיד חדשים. יום יום נדף ממני ניחוח של בושם וסבון מסוג טוב כאשר לשאר הילדים לא היה ריח כלל או נדף מהם ריח לא נעים והסוד היה רק בידי אימי  היא הייתה עומדת לפעמים שעות ליד חנויות בגדי ילדים מציירת ומעתיקה את הדוגמאות האחרונות של בגדי הילדים ותופרת לנו בדיוק כמוהם, כך נראינו תמיד באופנה האחרונה… ב

רבע מחיר אך אליה וקוץ בה..הייתי כבר בכיתה השנייה, כאשר הורי רצו לרשום אותי ל"קנטינה" לארוחת צהריים בבית הספר שלכל הדעות הייתה מגיעה לי והמנהלת אמרה לה : אתם עשירים ! יש לכם כסף הקנטינה רק למיעוטי יכולת. אותו הדבר קרה גם עם זוגות נעליים חומות יפות חדשות ומבריקות שהתקבלו תרומה מיהודי אמריקה לפני חג הפסח ואני כל כך רציתי זוג נעלים חדש לחג הפסח. וכשאימי באה איתי לבית הספר ובקשה מהמנהל נעלים בשבילי הוא אמר לה אתם לא ברשימה מצבכם טוב מאחרים."עניי עירנו קודמים".כילד כאב לי מאוד שלא קבלתי נעלים חדשות כמו תלמידי הכיתה, אבי לא היה יכל לקנות לי נעלים חדשות . כמו כן מנעו ממני ארוחה חמה ואף פעם לא הבנתי למה?

 באותו הזמן התחילו הצרות שלי וזאת הייתה רק ההתחלה וזה שלא ידעתי לדבר ערבית כלל רק החמיר את המצב העגום. הילדים הוציאו אותי מכללם, הם דברו ביניהם ערבית, סחו זה לזה מעשיות שהתקשיתי להבינם. היו נפגשים כל בוקר ליד חצר בית הספר ולוחצים זה את יד זה בלבביות . ואני הייתי בצד. אני דנתי בחומרה את התנהגותם, ונחשבתי לבחור חמור סבר ורציני. יותר מאוחר הבנתי שאני חייב להשתלב ללמוד מהם ערבית, כי אם לא, אנתק את עצמי בכורח הדברים מהסביבה החדשה ואהיה תלוי ועומד בין שתי תרבויות הערבית והצרפתית.  עתיד הייתי למצוא את עצמי בין שתי שכבות ומבקש לשבת על שני כיסאות ואיני יושב בשום מקום.

השנה הראשונה בבית הספר אליאנס איזראליט תיזכר אצלי כשנה הכי טובה בבית הספר. היא עברה כמעט ללא תקלות מיוחדות חוץ מפעם אחת שהמורה שכחה אותי בחוף הים. כשהרגשתי שאני לבד התחלתי לרוץ  עד לבית הספר התקבלתי ועל ידי אימי המודאגת ובמחיאות כפיים של ההורים שהמתינו לילדיהם.

מה יהיה בהמשך חברי וידידי זה לא ידעתי? הייתי כנראה תלמיד כל כך טוב שהקפיצו אותי כיתה  מהכיתה הראשונה ישר לכיתה השלישית!! כאן מצאתי מורה נחמדה וחיכנית והיה נדמה לי כאילו שכל הילדים היו מבית טוב לבושים בטעם ומסורקים היטב ונודף מהם "מי- קולון" משובח.

המורה החדשה לימדה אותנו הרבה מאוד שירים בצרפתית כבר מהתחלה הם לא מצאו חן בעיני אבי המחמיר תמיד. בשליש הראשון של השנה החליטה המורה שנעשה הצגה וכל השיעורים היו למעשה חזרות על המופע.  נבחרו כמה תלמידים ואני ביניהם וחולקו לנו תפקידים. שמחתי הייתה רבה מיד ידעתי את התפקיד שלי ושל שאר הילדים בעל פה. הכול היה טוב ויפה עד שדיברתי עם אבי על כסף.לצורך ההצגה היה צורך בתשלום לקנית חומרים לתלבושות ולכובעי מלחים וזה היה הקש ששבר את גב הגמל. אבי כעס מאוד כשביקשתי ממנו כסף עבור התלבושות ועכשיו פתאום הכל לא בסדר ובכלל לא נראה לו כל העניין שהקפיצו אותי כיתה ושבכיתה הזאת רק שרים כל היום ולא לומדים . הוא אומר לאימי כדי להיות גבר אני חייב לעבור דרך כיתה שנייה של המורה מרדושי אוחיון שהיה קרוב משפחה והתברר לי יותר מאוחר שהיה קרוב של כל יהודי מוגדור.

לא עזרו לי בקשותי ותחנוני ודמעותיי  אבי הלך למנהל בית הספר ואני עברתי לכיתה השנייה שהייתה עולם שונה לגמרי ממה שהכרתי.

התלמידים בכיתה השנייה היו גדולים שובבים ומגולחי ראש. היו ביניהם גם כאלה שלא עלו כיתה כמה שנים.  המורה מרדושי אוחיון גבוה מכל המורים בבית סיפרנו בראש לפחות, תמיד סדור ומונח היטב בתוך חליפתו הכחולה, דיבורו רהוט ולשונו צרפתית כל העת וערבית לא דיבר מעולם. המורה "המלומד" שלט בתלמידים ביד רמה במקלו המחודד ובעונשים שונים ומגוונים. פניו היו חיכניות ולבביות אך לא כך ידיו ,ידי עשו היו, שפגיעתן קשה כשהם מצוידות  בסרגל ברזל דק שקצותיו חדות כסכין. ללא חליפתו הכחולה המהודרת והסרגל שבידו אפשר היה לחשוב שהוא השמש של בית הספר.

מי שאיחר לבא לבית הספר או שלא הכין את שיעוריו ,מי שהכין שיעורים אך ה"טבלייה" לא עליו או שלא עשה את ציפורניו, מי שנתפס מפריע ועלה בחכת עיניו של מסייה אוחיון, היה קם ביוזמתו האישית ומתקדם לעבר,מסייה אוחיון  הליכתו מרושלת וכאילו המלקות אינן נוגעות לו כלל וכלל ובשעה שעשה דרכו חזרה , היה המוכה מנסה לאחות את שברי חיוכו בלא הועיל ממהר ויושב במקומו. כל התלמידים היגיע אל מסיה אוחיון באיזו שהיא דרך. אולם כאשר היגיע הרגע בו היינו צריכים להושיט את ידינו לקבלת מנת המלקות יש בודדים בלבד שהושיטו ידיים כנועות לפניו. ויש כאלה שמיד עם הגיעם אל המורה היו מתחננים על נפשם ובוכים בדמעות תנין,על אלה אמר לנו המורה מרדושה, "אם הוא כבר בוכה לפני המלקות אז כיצד יגיב כשינחית עליו את הסרגל ".

ג'וג'ו היה קטן ורזה וישב תמיד בסוף הכיתה נעצר מעט רחוק מהמורה, רגליו משותקות מפחד ואינו חוסך כל מאמץ לעורר רחמיו. ואז המורה היה מטריח את עצמו ובא עד אליו ומקבל מכות כפל כפליים ואף יותר. כך או כך אל אחד לא ברח מהמלקות, לא נמצא ולא תלמיד אחד בכיתתנו שלא ישב במועד זה או אחר כפוף ומכונס סביב כותרות אצבעותיו, נושף בהם להניס ולהפיג את הכאב הצורב ולהפיח בהם רוח חיים.

 התמזל מזלי לא יודע למה (אולי בגלל הקרבה המשפחתית) ולא נקראתי למורה אלה פעם אחת והמעשה שהיה כך היה. לאימי הייתה אחת צעירה נאומי שמה שגרה בעיר ספי ובאה יום אחד לביקור אצלנו נומי גבוהה הייתה בלונדינית ויפה מאוד, והורי בקשו שאני אצא איתה כדי לשמור עליה, או יותר נכון היא תשמור עלי  והיא בצבע השיער הבלונד שלה בלבלה את כל הגברים ברחוב הראשי ולא היה אותו ערב מי שלא הבחין בה מהקרוב והרחוק ואפילו רוכב אופניים אחד נפל מהאופניים כאשר המשיך להסתכל עליה והאופניים שלו נכנסו בדוכן ירקות . וראה איזה מעשה סטן את מי לא פגשתי אותו ערב כמעט את כל תלמידי הכיתה ולבסוף גם את המורה מרדושה בכבודו ובעצמו ולא ידעתי היכן אקבור את עצמי.

אותו לילה הלכתי לישון מאוחר וכמובן ולא הספקתי להכין את השיעורים ולא למדתי בעל פה את לוח הכפל של הספרה 5. כאשר קרה לי המורה אליו לקבל את מה מנה צעקו כל הילדים "מגיע לו" "מגיע לו" ואלברט צעק שהסתובבתי כל הערב עם בלונדינית. קבלתי את המלקות בגבורה וחזרתי לשבת  על כיסאי.

 יש תלמידים שידעו עם כניסתם לכיתה שהם מועמדים לקבל את מנת המלקות והכינו בעוד מועד את עצמם הם לקחו שום ומרחו את כותרות אצבעותיהם אבל חוץ מהריח החריף שהיה בכיתה שעה שלימה זה לא עזר להם הרבה.

היה עונש חמור עוד יותר וזה מהמלקות על האצבעות "הפלקה" סד עץ עבה ומנעול הכולא את כפות הרגליים וסוגר עליהם לבל תהיה כל אפשרות להזיזן או להימלט ממטר המלקות. מלקות הפלקה מלאות ושלימות עד תום אין אפשרות להימלט מהם . המגלב חובט על כפות רגליך היחפות עד זוב דם ושוב אינך יכול לעמוד עליהם ונבצר ממך ללכת עליהם שעות ואף ימים.

התלמידים הבוגרים מגולחי הראש ומלאי הצלקות בראש חשבו שאני חריג בנוף הכללי של הכיתה, ובנוסף לכך לא ידעתי מילה ערבית. הם החלו להתעלל בי לא עזרו השיחות בכיתה של המורה מרדושי קרוב המשפחה ולא עזרו העונשים הרבים עם המקל המחודד. ואפילו אחרי שמנהיג הקבוצה אלברט באמצע השיעור נקרא על ידי שני אנשים שביקשו שיתלווה אליהם לחדר האפל. אלברט קם חירש וגם אנחנו שידענו לאן פניו מועדים לא נטפלנו אליו במבטינו בעת שיצא בעקבותיהם. כי חשבנו שאחרי "הטיפול" הוא חוזר לכיתה ויפליא מכותיו באלה מבן התלמידים שצחקו כשבאו לקחת אותו לפלקה ואחרי שחיבלו בו ללא רחם  צעקותיו שפרצו מהחדר הקטן והחשוך היו קורעות אוזן ולב .

הצעקות והקולות התגלגלו בראשינו ימים ולילות. אחריהם הייתה דממה מוות באליאנס אפילו אני שקבלתי ממנו מכות כל הפסקה ריחמתי עליו. ואלברט הנער שב לכיתה נישא בידי שני מלאכי החבלה ומוגש אחר כבוד אל כיסאו ונעליו בידו, הם נפרדו ממנו לשלום.כל זה עזר רק כמה ימים בדיוק הזמן שנרפאו רגליו מהפצעים שעשה לו השוט והיה יכול כבר לרוץ החלו שוב ההתעללויות והמכות..

ביום אחד בהפסקה אחד התלמידים בעט לי באף ויצא לי דם שמיאן להפסיק. אחרי כמה ימים נודע לי שהילד שבעט בי נדרס על ידי מכונית, הוא היה ילד שובב מאוד. לא ידעתי מה לחשוב אך הרגשתי מאז שיש בידי כוח שאן לאחרים דבר שלא היה נכון כמובן.

יום אחר נודע לנו שיש יום הולדת למורה מדרושה הנערץ בכל מוגדור והסביבה וצריך להביא לו מתנה, אני לא הבאתי מתנה אך כמעט כל התלמידים הביאו מתנות מעניינות ואפילו יקרות. למורה מרדושה שהיה רגיל לקבל מתנות . בארון אחד בכיתה שהיה סגור רוב הזמן היו מלא קופסאות אכסון מעוטרות בנייר צבעוני בהם היה שומר את המתנות שהביאו הילדים והוריהם. היו שם עשרות קופסאות חתומות.

עם קבלת המתנות שהתלמידים פיזרו על כמה שולחנות בכיתה המורה ביקש להודות להורים שלנו על המתנות. הביא מהארון קופסת קרטון גדולה מעוטרת פרחים כפריים הניח אותה על השולחן והחל דוחף בערבוביה את המתנות שקבל. קודם  עוגת השוקולד ועליה העניבות הפרחוניות והחולצות הלבנות עטים שונים פסלים מברונזה ושוב עוגת קצפת ואחריהם שאר הספרים והמחברות ושוב עוגה ו… עניבות משובצות כל הילדים ואני ישבו פעורי פה כל המתנות שהביאו ושחשבו שיעזרו להם כשיצטרכו להגיש את הידיים למסייה אוחיון הלכו לפח הזבל אני לא הבנתי מה קורה האם המורה מזלזל במתנות היקרות אני עד היום לא שוכח את המראה הזה. לא היה עדיף לחלק לילדים פרוסת עוגה ?

ההתעללות בי המשיכה כל השנה ולא היה ברור לי למה?. עד שיום בהיר אחד בסוף שנת הלימודים כשיצא לי לשבת בכיתה ליד אלברט וקבלתי תשובה.
דויד אבא שלך יהודי?
כן, עניתי
ואימה שלך יהודיה
כן בוודאי.

 * אליאנס ישראליט Allianse Israelit

בשנת 1860 הוקם כל ישראל חברים, אליאנס ישראליט בהשפעה צרפתית נוסד זרם חינוך אליאנס בכל רחבי מרוקו . מוסדות אלה הגבירו את הפער התרבותי והאינטלקטואלי בין היהודים לבין התושבים המקומיים המוסלמים.זרם החינוך אליאנס היווה עורף אוהד לצרפתים בלב הארץ המוסלמית. בוגרי בתי הספר אליאנס התקבלו לעבודה מהר יותר מתלמידי  הישיבות התורניות.

Mariage juif a Mogador en francais et anglais

חתונה במוגדור 58Aher Knafo   – David Bensoussan

À la sortie du Shabbat

On fête Lilt tkhmir,

 Un pacte que tous admirent.


On mange, on boit, on lou

 Pendant que joue L'orchestre andaloue.

 

Alors on présente aux fiancés une terrine

Où l'on avait déposé levure – Khmira et farine.

 La fiancée met dans la cuvette sa main gantée

 Le jeune homme y place la sienne avec doigté,

 Les deux mains mélangent et se mélangent,

 Le Païtan} chante de sa voix d'ange

 

Soudain, les Zgharit éclatent, stridents

 Les fiancés échangent des regards ardents

 On se délecte en mangeant des plats fins,

 On boit jusqu'à voir, du baril, la fin.

Alors, chaque invité se présente

 Il rit et plaisante

Et dépose dans la terrine son don,

Puis s'esquive en demandant pardon.

 Le mélange de la Khmira est le présage

 De la réussite du mariage.

 Ensemble, il bâtiront leur maison

 Ensemble, ils suivront la voix de la raison.

 

Le lendemain, dimanche,

Les préparations commencent

. On emprunte aux voisines

 Tables, chaises et ustensiles.

 On sort toute l'argenterie

On frotte, on gesticule, on crie.

 

Il y a chez nous un très bel usage

Qui a lieu le lundi :

Deux jours avant le mariage,

Les parents du marié

Se rendent chez ceux de la mariée.

Les Rabbins viennent aussi

Avec les amis les plus proches,

Autour d'une table tous sont assis.

Les Rabbins disent au fiancé : "Approche !

C'est le moment solennel

Où l'on convient des conditions – Ténaïm

Qu'une poignée de mains confirme.

La jeune fille devenant alors son Kinian,

Le jeune homme déclare devant elle :

Ce Kinian est pour moi un serment sévère

Je m'engage à t'être fidèle

Dans la prospérité et pendant les revers.

 

Mardi soir,

Ecoutez bien cette histoire-

C'est Lilt el henna,

La nuit du Henné.

On organise une grande fête

Dans la maison complètement repeinte

De la fiancée bien aimée.

Les lumières brillent,

Les cuivres scintillent.

Les tables débordent

De boissons et de mets.

Les Msem'injouent leurs mélodies

On chante avec eux et on applaudit.

המימונה – מקורותיה ומנהגיה

יש צורך דחוף באיסוף שירים אלה שלא נרשמו מעולם. מחוץ ללהקות מקצועיות נהגו לנגן בבתים, היו גם להקות שהיו מתארגנות לערב זה. שירים רבים מושרים רק בהזדמנות זו. במסגרת עבודה זו אספנו קטעים רבים של שירים שונים כגון זה המדבר על ייחוד המימונה:

 

ליל אלמימונה / מעזולא דימא / פדניא כאלמא / כאינא פכיל אלבלאד / לילת אל מימונה / פכריז פסח.

(ליל המימונה / מיוחד הוא / בכל העולם / קיים בכל מקום / ליל המימונה / במוצאי פסח). או שיר אחר:

איה לאלא / ויזוני ונזיד, / וילייאם איטוואלי / איה לאלא / יא סידי מימון / איה לאלא / יא כחאל לעיון.

(אוי, גברת / בואי אלי ואבוא אליך / הימים ארוכים / או, גברת / אדוני מימון / או, גברת/או, בעל העינים הכחולות).

בבוא האורח אל בית פלוני, נוהגים לכבדו, וגם כאן קובעת המסורת המשפחתית: יש וטועם רק מהדבש, או מהתמר וכוי. גולוון מציין, שבראבאט רק למשפחת הרוש הייתה זכות לטבול ידיהם בקמח שעל השולחן ולהניח את היד על הכובע  (כנראה כדי לקבל את ה״כמסא״).

הרחובות הומים מתנועה ערה של עוברים ושבים. רוב הבחורים מחופשים וכן הבנות. התחפושת המקובלת היא בדרך כלל לבושם של המוסלמים ״

בשתי קהילות יהודיות קטנות קיבלתי מידע לפיו התחפשו הגברים לנשים. במאראקש נהגו הבחורים להתקשט בעלי זית. עלי־זית מופיעים בכמה מנהגים הקשורים ביום זה גם אצל עדות אחרות. פרופי נחום סלושץ ראה אצל האנוסים בפורטוגל טקס מיוחד במינו: כל אחד מביא ענף של עץ־זית, בו הוא מכה את המים, זכר לקריעת ים־סוף.

בערב זה של המימונה, נוהגות משפחות רבות לסיים ״עיסקות״ שתכליתן להקים ביניהן קשרי משפחה. בלוב נוהגות הבנות ללבוש בערב זה את שמלותיהן המהודרות. הן ניצבות בפתח הבית כשפניהן גלויות; כד ניתנת לבחורים הזדמנות לקבוע את בחירתם. הארוס שולח בערב זה מתנות מיוחדות לארוסתו.

למחרת בבוקר נוהגים להשכים קום, כי לפי המסורת העממית שנשתמרה בדרום־מרוקו: המאחר להקיץ יהיה עצלן אותה שנה. בכמה קהילות עורכים הבחורים בשעה מוקדמת של הבוקר תחרות סוסים במטרה להגיע לנחל ולטבול שם. מבלים את כל היום על שפת הים, ליד נחל או בחורשה. יהודי אלג'יריה נוהגים לעלות באותו יום גם אל קברות הצדיקים.

במאראקש נוהגים היהודים לשים פעמיהם בבוקר למעיין הנקרא ״ סקאית אל־מזודי ״; האישה מכה במים 7 פעמים והגברים טובלים משך שעה ארוכה את רגליהם ורוחצים פנים וחזה. אין יודעים מה טעם נוהרים הם למקום הזה. על כל פנים, יש עניין רב בהבאת האגדה הקשורה למקום זה והמובאת ע״י לג׳י :

היה היה עשיר מוסלמי בשם אל־מזודי. לאיש זה היתד. בת. פעם אחת, בלילה, חלשה דעתו והוא בעל את בתו. בשנצטללה דעתו, הלך להתייעץ עם אנשים חסידים ושאל את פיהם איך הוא יכול להיטהר מחטא זה. הם השיבו לו: עליך לחפור במו ידיך תעלת־מים שאורכה ארבעה ימי הליכה ואז יכופר עוונך. אל־מזודי החל בעבודה וחפר תעלה, שנועדה לספק מים למוגאדור…

היהודים שואבים באותו יום מים מכל באר ושופכים על רגליהם ועל סף הבית. יהודי תאפילאלאת שופכים מים עד כי יוצף ביתם, ואומרים ״דפאענא אל־באס אול־עכאס״ (אנו דוחים את הרע ואת הכישלון).

 יהודים אלה נהגו גם לצקת באותו יום שמן על סף הבית ולטבול את רגליהם בשמן, בטרם היכנסם לבית. בקהילות אחרות שואבים מים מהנהר ולאורך כל הדרך שופכים מים. הקשר בין ניסוך המים ובין ברכות השפע אינו טעון ראיה.

כדאי לציין אמונה עממית נוספת הקשורה במנהג זה: בכמה קהילות דרומיות מזכירים היהודים ״נעאס דל עומר״ — דהיינו נימנום העומר. לפי אמונה זו צפויות הבריות בתקופת העומר לנמנום ולעצלות. הטבילה ביום המימונה נועדה לגרש סכנה זו ולחסן את האנשים מפני העצלות. ״זורקים את העצלות״ למים.

במקומות שאין שפת־ים או נהר, נוהגים לבלות את כל היום בחיק הטבע . מן הראוי להוסיף שבאותה תקופה לערך נוהגים התלמידים המוסלמים שבפאס לחגוג את ״ שולטאן א־טולבה  ״. נוהגים לצאת אל הטבע למספר ימים. לא מן הנמנע שיהודי פאס הושפעו מחגיגות אלה, אם כי אין לדעת בביטחון באיזו תקופה הן החלו.

פתגמים ואמרות ממקורות שונים

     42 – אל־בנאת ב־ג׳נאחהום.

כנפיים לבנות.

 

43     דאר נזאלא הייא דאר אל־בנאת, תשופהא עאמרא, ופי סאעא כ׳לאת.

בית הבנות דומה לפונדק הדרך, רואים אותו מלא ופתאום הוא ריק.

 

44 –  אירא סעד בנתי עווג/ אנא נסגרו.

אם מזלה של בתי עקום, אני איישר אותו.

 

45– אל בנת – אידא כּברת, גייר – להא, וואכא עבד

בת אם התבגרה, גייר בשבילה אפילו עבד

תולדות היהודים באפ' הצפונית -הירשברג

בין יהודי אפריקה ליהודי ספרד.

בימי הגאונים עמד המגרב האפריקאני, במידה שעלתה הרבה על מצרים ועל יתר ארצות הגולה, בקשרים הדוקים עם ישיבות סורא ופומבדיתא וגם עם ארץ ישראל.

ישיבת פומבדיתא היא ישיבה שהתקיימה בעיר פומבדיתא בבבל בתקופת האמוראים והגאונים. הישיבה הוקמה בתחילת הדור השני לאמוראים, על ידי רב יהודה, והתקיימה כ-800 שנה כישיבה דומיננטית ומשפיעה, יחד עם ישיבת סורא.

ציוני דרך

לאחר פטירתם של רב ושמואל, בסוף הדור הראשון של האמוראים, במקביל למינויו של רב הונא כראש ישיבת סורא, הלך רב יהודה לעיר פומבדיתא והקים שם ישיבה חדשה, ישיבת פומבדיתא, שהתקיימה כ-800 שנה, במשך תקופות האמוראים, הסבוראים והגאונים, עד לימיו של רב האי גאון. העיר פומבדיתא הייתה מיושבת ביהודים זמן רב קודם לכן, עוד מימי בית המקדש השני. העיר פומבדיתא ישבה על נהר "בדיתא" שהוא יובל של נהר הפרת, בפי הנהר (פום בארמית = פֶּה בעברית). פומבדיתא מזוהה היום באזור העיר העיראקית פלוג'ה.

ישיבת פומבדיתא וישיבת סורא היו, לאורך כ-800 שנה, לישיבות הדומיננטיות בעולם היהודי, ומהן יצאה תורה והוראה לכל תפוצות הגולה. ישיבת פומבדיתא העמידה בראשה במהלך הדורות גדולי תורה לדורותיהם, בהם רבה ורב יוסף, אביי ורבא, רב יוסי הסבוראי, רב סימונא, רב רבא גאון, רב פלטוי גאון, רב שרירא גאון ובנו רב האי גאון. בתקופת הדור השלישי והרביעי של האמוראים הייתה ישיבת פומבדיתא בתפארתה. בתקופתו של רבא עברה הישיבה למחוזא, ולאחר פטירתו חזרה לפומבדיתא.

עם חיתום התלמוד הבבלי בידי רבינא האחרון (בסורא) החלה תקופת הסבוראים (ד'ר"סד'שמ"ט, 499589), שברובה לא התקיימו לימודים סדירים בסורא, בגלל פרעות כנגד היהודים, אלא רק בפומבדיתא. כשהגיעו הרדיפות גם לפומבדיתא, הוצרכו חכמי הישיבה להעביר אותה לעיר פירוז שבור למשך כ-50 שנה, עד לפתיחתה מחדש בפומבדיתא בשנת ד'שמ"ט (589) בידי רב חנן מאישקיא.

גם במהלך תקופת הגאונים התקיימו שתי הישיבות זו לצד זו. גאון פומבדיתא, רב האי בר רב דוד (ד'תר"נד'תרנ"ח, 890898 לערך), העביר את הישיבה לעיר בגדד, מפני שבתקופתו התמעטו היהודים שעסקו בחקלאות, ורבים עסקו במסחר והיגרו לערים הגדולות, בעיקר לבגדד (מלבד תופעת ההגירה אל מחוץ לבבל). ברם, שמה של הישיבה לא השתנה ונשאר "ישיבת פומבדיתא".

 תקופת פריחה אחרונה הגיעה לישיבה בימיהם של רב שרירא גאון ובנו רב האי, בסיומה של תקופת הגאונים. אלפי מכתבים ובהם שאלות בכל תחומי היהדות הגיעו לראשי ישיבת פומבדיתא מכל תפוצות הגולה, והגאונים עמלו להשיב לשואליהם. עם פטירת רב האי גאון, בשנת ד'תשצ"ח (1038), באה לסיומה תקופת הגאונים. לראש הישיבה התמנהראש הגולה רב חזקיה בר דוד, אולם 20 שנה לאחר מכן הוצא להורג בעינויים בידי הח'ליפה המוסלמי,אל-קאא'ם הראשון, וישיבת פומבדיתא נסגרה.

מזה חמישים שנה הולך וגובר קצב פרסומם של המקורות שנתגלו בגניזה " תשובות הגאונים חיבורים שלמים בהלכה ובאגדה, מכתבים מסמכים מסחריים ומעשי בית דין. על מקצת הפרסומים – ואני מתכוון למחקריו של ש.ד.גויטיין – קיימות לעת עתה רק הוגעות מתקדמות בצורת שורה של מאמרים מסכּמים, שלפעמים ראיתים בכתב יד.

חומר זה בא להוסיף על מה שידוע היה מזמן על קשרי המגרב האפריקאני עם המזרח וחלקו הנכבד בענייני הלכה ומחקר. ברם עדיין לא זכתה תקופה זו למחקר ולתיאור מסכם, שיעמיד את המגרב במקומו הראוי לו בתולדות עמנו.

תיאור כזה יהא בו בלי ספק כדי לשנות את הדעה הקדומה על המגרב כ " פינה נידחת ". ולעשותו לראש פינה של ההיסטוריה שלנו במזרח התיכון המוסלמי בימי הביניים ( חוץ מבבל ומארץ ישראל ).

תוצאות המחקר מוכיחות, כי חכמי המגרב זכו להיות מוריהם ורבותיהם של יהודי ספרד. ממארוקו באו לספרד במאה העשירית המדקדקים, הבלשנים והפייטנים הראשונים, הנחשבים למייסדי האסכולה הספרדי.

והוא הדבר בהתפתחות ההלכה והפסיקה. רק לעת זקנתו הגיע רבי יצחק אלפאסי לספרד, לאחר שהרביץ תורה שנים רבות במגרב, שבו כתב את חיבורו הגדול ואת תשובותיו המרובות. ואין חולק, כי הרי"ף עמוד התווך של לימוד ההלכה בספרד.

כשגדלה והלכה מצוקתם של יהודי ספרד התחילו עוברים לארצות ברבריה שממנה באו רבים מאבותיהם לפני מאות בשנים. ראשוניהם הגיעו כבר לפני גזירות קנ"א, ומאז נמשכה הנדידה בשנות ה " שלום " לפני גירוש רנ"ב – רנ"ז ופרק זמן ארוך לאחריהם.

אפשר להצביע על גלים אחדים של התיישבות יהודי ספרד ופורטוגל בארצות ברבריה ; האחרוני בהם היו ה " גרונים ", מגורשי ספרד שהתיישבו לאחר נדודים רבים לראשונה בליוורנו, ומשם עברו לאפריקה ; וגם אלה לא באו בבת אחת.

יהדות המגרב קיבלה מהגירה זו תוספת כוח גדולה ברוח ובחומר. בזמן היאחזותם של מגורשי ספרד ומהגריה באפריקה, בערך, היו ערי נמל מסוימות בחופיו של הצפון אפריקאניים של הים התיכון והאוקיאנוס האטלאנטי בידיהן של מדינות חצי האי הפירנאי.

נמלים אחרים היו למעשה חופשיים ושלטו בהם שודדי הים הברבריים המפורסמים שארבו לספינות הסוחר של אירופה. להלכה היו ערים אלה כפופות לשליט מרוקו. הצד השווה שבכל הנמלים – לרבות אלה של אלג'יריה, תוניסיה וטריפוליטניה – היה, שנוסף על תפקידם כקיני מעגן לפיראטים, שימשו מרכזים לסחר בינלאומי ולפדיון שבויים נוצריים, שנפלו בידי שודדי הים. 

דבדו עיר הכהנים-א. מרציאנו

פרק ג: דבדו ובנותיה

ייחודה של קהילת דבדו

שלוש תכונות מייחדות את קהילת דבדו בין בל קהילות מרוקו: ראשית היא עיר של כהנים מיוחסים, שנית רוב היישוב בדברו היה יהודי על כן היא נקראת עיר היהודית דבדו לבסוף דבדו עד כמה שהייתה קהילה קטנה הייתה קהילה בעלת פזורה דבדובית שבניה לא ניתקו את הקשרים עם קהילת האם.

ייחוד היה למלבושם של יהודי דבדו כעדות הרש״ך: …ריקום בית הצואר, גם ריקום בתי ידים יוכיחו שאין הגוים לובשים אותו החלוק שנעשה בריקום כזה כנודע לג׳וקא מדבדו. ( שם המעיל ) וכן ״ומלבושי אנשי קהל קדוש דבדו מיוחדים גם משאר היהודים של הסביבה ומכ״ש ממלבושי הגוים…

 אכן ייחוד זה ניכר היה גם בין קהילות קרובות לדברו, דוגמת אוטאט…אנשי קהילת אוטאט משונים בלבושיהם מאנשי עיר דבדו כנודע! וכן תהילות לאל יתברך עירינו היא עיר גדורה בעריות.

א.                  עיר יהודית

אופייה היהודי בלט למבקרים שכן האוכלוסייה היהודית בדבדו היוותה שני שלושים של האוכלוסייה המקומית. זהו יישוב יחיד במרוקו שתושביו היהודים מרובים מהתושבים המוסלמים. מאז מרד בוחמארה ושלטון צרפת במרוקו בראשית המאה העשרים ירד מספר היהודים ורבים מבני הקהילה עזבו והתיישבו בנקודות יישוב חדשות או בערים אחרות אך עדיין דבדו היוותה מרכז יהודי במרוקו.

יהודי דבדו בריאים וחזקים בגופם וברוחם ועשויים ללא חת". יהודי דבדו סבלו פחות מיתר קהילות מרוקו מפגיעות מוסלמים (סולשץ עמי 7).

ב. עיר הכהנים

כהנים רבים היו בשיביליה שבספרד וכן מתאר בעל קורות היהודים בספרד…והיה כאשר נכבשה עיר ממלכת יהודים והמנצחים חילקו ביניהם שלל אדם. והנה עלו בגורלו של אספיאן יושבי חלק העיר ירושלים שבו גרו צאצאי מלכי בית דוד והכהנים משרתי בית ה׳.

 ויחדיו הובאו באניות למדינת אנדאלוסיה בערים קורדובה, גראנדה, שיבילה מורסיה ועוד. נחום סלושץ כתב: בשיביליה היה לכהנים רחוב מיוחד למגורים ובית כנסת מקודש מאד. ורש״ך כתב: כהנים רבים היו בגולת שיביליה והרי בית העלמין העתיק רוב קברותיהם הם כהנים. ולהבדיל בין החיים עד היום יש בדבדו כהנים רבים יוסיף ה׳ עליהם!

בסוף המאה הי״ח היו קרוב לשבע מאות משפחות כהנים בדבדו.

הלווים אינם רשאים להתעכב בדבדו יותר מיממה. אם לוי ישאר יותר מיממה בדברו, האקלים הורגו מבלי שאף אחד יודע הסיבה למותו של האיש הלוי. כת האחת הם רוב בנין של הקהילה… ובני הכת השנית (הכהנים) הם רוב מנין בקהילה.

כך שהקהילה.מורכבת מהכהנים והעם בדוגמת ירושלים עיה׳׳ק בימי בית ראשון ובית שני. הכהנים ויחוסם? רבי מאיר ועקנין הרב הראשי של טבריה כינה אותם ״גזע היחס והמעלה״. והרש״ך כתב קבלה בידנו מאבותינו ששמעו מאבותיהם, ששמעו מפיהם ולא מפי כתבם, דור אחר דור, כי הם זרע ברך ה׳ מזרע צדוק הכהן.

 יצר השררה וקפדנותם היתרה היו חלק מסימני ההיכר של הכהנים בדבדו אות ומופת שהם מגזע מיוחם ולולי דמסתפינא הייתי אומר שכהני דבדו הם מהענף מיוחס אשר לאהרן הכהן ואשר לבניו כיום. מחכמי הכהנים יצאה תורה מדורי דורות לבני הקהילה בדבדו.

פזורת דבדו

מן המאה השמונה עשרה יודעים אנו על עשרות ומאות משפחות שיצאו את דבדו והתיישבו בערים אחרות במרוקו ובאלגיריה. כמה ערים נתמלאו מאנשי עירנו: תאורירת, ברגנט, גרסיף, כפר לעיון, מיסור, מריג׳א, גראדה ועוד וכמה משפחות כהונה נסעו מפה ונתיישבו בערים אחרות, כמעט רוב הכהנים אשר בפאס רובם מיוצאי דבדו.

 יש מיהודי פאם אשר אבותיהם היו מדבדו… וכבר כתבנו כי הרבה מיהודי דבדו באים ומתיישבים פה פאם. מוצא יהודי צפרו היה בעיקר מאיזור תאפילאלית ודבדו, הם קשי עורף וקשים בעסקיהם… קהילת צפרו נתייסדה… ויותר מאוחר ע״י יהודים מדברו ותאפילאלית שנמשכו למקום על ידי סחר השיירות.

רוב קהל תאורירת היה מדבדו יהודים רבים היגרו לאלגיריה: לתלמסאן, לווהראן, למוסטאגאנים, לתמושתנט ועוד. הסופר וואנו ציין שיהודים התיישבו במיסוד בלי שניתקו את זיקתם מדבדו. וכן  כתב סלושץ: בני דברו המפוזרים במרוקו ובאלגיריה שומרים אמונים לעיר מולדתם ומתגאים בה, זו נחשבה אצלם למקום קדוש באחד מן המרכזים המיוחסים.

מה יפה הייתה קהילת דבדו כאשר בשלושת הרגלים רבים מיהודי דבדו הפזורים בערים אחרות באו לחגוג בחיק המשפחה. הקהילה נהפכה מוקד לעליה לרגל. סיבות רבות היו לעליית רגל זו: לחגוג את החגים עם הקרובים, ולקיים את המנהג של קבלת פני רבו ולקבל ברכה מהרבנים, לחלק צדקה לעניים. בשלוש רגלים דמתה קהילת דבדו כעין ירושלים הקטנה.

פרק 4: קהילות מזרח מרוקו

אלה הן קהילות מזרח מרוקו: אוג׳רה, אוטאט, ברגנט, ברקן, גראדה, גרסיף, דבדו, לעיון, מידלת, מיסור, מליליה, מריגיא, מרטנפריי (היא אחפיר), נאתר, פיגיג, תאורירת, תאזה, תאפילאלית.

הקהילות התוחמות מזרח מרוקו הם: אוגידה במזרח חבל ארץ זה, תאזה במערבו, מליליה בצפון, תאפילאלית בדרום.

להוציא קהילות תאפילאלית, תאזה, מידלת, פיגיג, המרוחקות ביותר במזרח מרוקו מדברו, קהילת דבדו נחשבה קהילת אם לקהילות האחרות.

בתאורירת, גרסיף, ברגנט, לעיון, ג׳ראדה ומריג׳א רוב מנין בני הקהילה היו יוצאי דבדו ( עד 60% ויותר). בקהילות אוטאט, ברקן, מרטנפריי, מיסור קרוב למחצית בני הקהילה היו יוצאי דבדו. בקהילות אוג׳דה, מליליה, מידלת היו ער 30% מיוצאי דבדו.

רבים מראשי הקהל וכלי הקודש ששרתו בקהילות האלה הם דבדוביים. שני בתי דין של שלושה דיינים היו בדברו ובאוג׳דה: עד לשנת תרעי׳ד היה בדבדו בית דין של שלושה, אך באוג׳דה רק בין השנים תר״ץ – תש״ך ישב בית דין של שלושה. בקהילות מליליה ומידלת שירתו בתי דין של דיין אחד, בשאר הקהילות לא היה דיין, ואת הקהל שימשו רבנים מלמדי תשב״ר שוחטים ומוהלים.

בקהילת תאזה שהייתה קהילה עתיקה שירתו מלפנים דיינים וחכמים מפורסמים עוד בתקופת הרשב״א. זה מאות שנים שיש בה קבוצה גדולה של יוצאי דבדו.

הקהילות הראשונות העתיקות במזרח מרוקו שידענו עליהם היו: א) תאפילאלית היא סגלמסא, תאזה: ב) אוג׳דה, רבדו, גרסיף; ג) מידלת, אוטאט, תאורירת: ד) מליליה, לעיון, ברגנט, מיסור, אחפיר, ברקן, נאדור.

1)                  קהילת אוג׳דה

העיר אוג׳דה נמצאת בצפון מזרח מרוקו על יד גבול אלג׳יריה. היא נוסדה במאה העשירית על־ידי שבט מאגראוואת,. העיר הייתה מרכז גדול למסחר ואולי מכאן השם אוג׳דה מלשון ערבית מוג׳וד ־ מוכן, כלומר הסחורה הייתה שם תמיד זמינה מוכנה.

לראשונה יודעים יהודים באוגידה במאה הארבע עשרה, קהילת אוג׳דה מוזכרת ברשימת קהילות מרוקו של הרב יעב״ץ בספרו ״עט סופר״ מהמאה השמונה עשרה. יהודים מאיזור בני סנאסן התיישבו באוג׳דה במאה השמונה עשרה. באוג׳דה נקלטו מגורשי קהילת תלמסאן אשר ברחו מפני שוד וביזה.

 הר׳ דוד גיגי מתאזה ביקר באוגידה באותם ימים והוא מאשר הסכם בין שני יהודים סוחרים. סוחרים יהודים מאוג׳דה פונים להרב יעב״ץ (השני). הרב יוסף משאש מספר על מר זקנו שבדרכו לא״י ביקר באוג׳דה ופגש בקהילה זקנים ״בלי אזניים״. הוא תמה למראה המוזר, ותשובתם הייתה כי המלך יזיד 1790 — 1792 ביקר באוג׳דה בשבת.

תושבי אוג׳דה יצאו לקבל את פניו וכך עשו יהודי אוג׳דה אשר מלבושם לרגל ביקור המלך, זהה כמעט למלבוש הישמעאלים. הם עמדו בשורה נפרדת מן הישמעאלים. בקבלת פנים שאל יזיד את מושל העיר מדוע רחוקים אלה מאלה? ומושל העיר השיב: אלה מוסלמים ואלה יהודים

. שאל יזיד: ובמה יוודע איפה ההבדל ביניהם? שתק מושל העיר. אז המלך אמר: יש לי עצה איך להבדיל ביניהם: לחתוך תנוך אוזן היהודים! וכן עשו אנשי אוג׳דה ליהודים.

אמצע המאה התשע עשרה מרא דאתרא היה הרב ארוואץ ומושל העיר אוג׳דה זמם מזימה איך להרוג את רב הקהילה ולעשות שפטים ביהודים. הרב ארוואץ ברח לעיר תלמסאן הקרובה ולא חזר עד שהרב אבנר ישראל צרפתי, ראב״ד פאם, התערב להגנת הרב ולביטול מזימות המושל.

יחס דבדו -אליהו רפאל מרציאנו

משפחת ארייאייש

ענף עתיק ומיוחם בתוך משפחת הכהנים בני אהרן, מוזכר בקונטרס תולדות הד״ך מאת הרב דוד הכהן סקלי זצ׳יל.

בן איש חיל, שלשלת יוחסין, מזר״ק טהור, החסיד ר׳ שמואל הניח ברבה: אהרן.

הצדיק החסיד ר׳ אהרן כהן סקלי בן שמואל הנקרא ארייאייש הוליד: יוסף, שמואל, רחל.

הנכבד, התם וישר הצדיק ר׳ שמואל הוליד: שלמה.

הזקן הכשר, נבון ועניו, איש ספר, בקי בספר הזוהר, ידיו אמונה, נהנה מיגיע כפיו, יראת ה׳ היא אוצרו, החסיד, ר׳ שלמה הניח: גו׳הר (אשת דוד הכהן הי״ד).

אין לנו ידיעות על יוצאי חלציו של ר׳ יוסף הנז׳.

מרת רחל הנז׳ היא אמו של מופת הדור רבינו דוד הכהן-סקלי זצ״ל (בעל שו״ת קרית חנה דוד).

משפחת בן שמואל

משפחה נכבדה, באגרת יחם פאס, עמי 137 מחברת משפחת בן שמואל, ״תוספת ברכה״ זו שייכת גם למשפחת כהן בן שמואל ולמשפחת צולטאן בן שמואל.

המרוחם, בעל מדות טובות, חי מעמל עשר אצבעותיו, בעל צדקה, ירא אלהים וסר מרע, הצדיק ר׳ שלמה (בן שמואל) הוליד: לוויהא, עווישא, ג׳והרא.


משפחת בן רזיגאיחס דבדו 15

משפחה נכבדה, מוזכרת באגרת יחס פאס (פאס וחכמיה, א/ עמי 138-137).

בן איש חיל, החסיד, יראת ה׳ היא אוצרו, אילן ששרשיו מרובין, גזעא דקשוט, הצדיק ר׳ משה כהן (די רזיגא) הוליד: דוד.

הזקן הכשר, הולך תמים ופועל צדק, גומל חסדים, הצדיק ר׳ דוד הכהן הנז׳ הוליד: יעקב, יצחק, יהודה, אהרן, אליהו הי״ד, עישא, סתירא, שמחה.

הנכבד, ירא אלהים וסר מרע, עושה צדקות, מתפרנס מיגיע כפיו ר׳ יעקב הכהן הנזכר הוליד: אברהם, יהודה, משה, שלמה, שמעון, מאחא.

החכם השלם, פיו מפיק מרגליות, שוחט ובודק, וימל את בני ישראל, מרביץ תורה בישראל, אוהב שלום, הצדיק הרב יצחק הכהן הוליד: משה, סאעודא.

המנוח יהודה ז״ל לא הניח זרע ב״מ.

המרוחם, הנכבד, משכים ומעריב, הצדיק ר׳ אהרן הכהן הנזכר הוליד: בת שבע, איריס.

הקדוש, מת על קידוש ה' (נהרג ע״י בני עוולה בג׳ראדא), עדין נפש, רודף צדקות, הצדיק ר׳ אליהו הכהן הי״ד הנז׳ הוליד: יוסף, יהודה, דוד, סולטאנא, סאעודא, פריחא.

איש צדיק, מוקיר רבנן, אוהב תורה ולומדיה, ר׳ משה הכהן הנזכר הוליד: אליהו.

בן איש חיל, יקר רוח איש תבונה, מדותיו מדות יוצרו, שורשא קדישא, קיים הפסוק ״תמים תהיה עם ה׳ אלהיך״, כפשוטו וכמשמעו, שמענו ממגידי אמת שתפילותיו היו מתקבלות, הזקן הכשר, הצדיק ר׳ אליהו הכהן הנזכר הוליד: אהרן, משה, יהודה, יצחק, סעידא, עווישא, נונא.

המרוחם, ישר ועניו, שב וגם ישיש, גומל חסדים ר׳ יעקב הכהן הנזכר הוליד: משה, אליהו.

Une histoire de familles-J.Toledano-Abitbol

une-histoire-fe-famillesAbitbol 

Un des noms patronymique les plus repandus en Afrique du Nord. Sous ses differentes variants de Botbol, Teboul, Tebbole, Touboul, qui semblent tous indiquer en arabe le meme nom de metier : fabricant ou joueur de tambourins. La fabrication de tambours etait elle  si specifiquement juive poue meriter une telle abondance de noms lies a cette occupation ?

Mystere insondable !  D'ou d'autres tentatives d'explication. Le rabbin Yossef Messas, se basant sur la phonetique, opte pour un autre metier : le menuisier, le fabricant de " tablas ", mot designant dans le Talmud, ainsi qu'en espagnol et en arabe dialectal, les tables.

 Ismael Hamet y decele egalement une origine hebraique, derivant du penom biblique Tubal qui signifie textuellement transport, descendant de Jaffet (la Genese10, 2 ) et cite egalement dans Isaie : " le leur donnerai le signal, et j'en deleguerai une partie, saints et saufs, vers les peuples de Tarchich, de Poul, de Loud, habiles a manier l'arc, de Toubal et de Yavan ( Isaie 66, 19 ) .

On peur etre y trouver un debut de confirmation dans la tradition transmise oralement par les membres de cette famille a Sefrou et selon laquelle ils seraient descendants de la tribu de Judah et du Roi de David par la famille Perez.

L'objection est que ce patronyme existe egalement chez les Musulmans du Maghreb. Une autre explication plus savante y voit une deformation du commandement talmudique " Bo Tbol ", viens prendre un bain rituel purificateur, indiquant le gerant du bain rituel, mais on sent trop qu'elle a ete pensee apres coup pour risquer d’emporter la conviction.

Autres formes : Teboul, Tebol, Botbol, Tobali, Touboul, Bitboul, que nous etudierons separement. Au debut du XXeme siècle, un des patronymes les plus specifiques du Maghreb, tres repandu dans les trios pays et plus partculierement au Maroc – Marrakech, Rabat, Sale, Mazagan, Sefrou, Fes, Mogador, Agadir, Debdou, Tanger Casablanca et par emigration au Bresil ( Amazinie ), mais egalement en Algerie – Oran, Tlemcen, Alger, Boufarik, Constantine, Sidi Bel abes et en Tunisie – Tunis, Sousse.

 

Rabbi Abraham Abitbol

Saint dont on ignore la biographie et dont la tombe au cimetiere de Marrakech etait un lieu de pelerinage local.

Rabbi Shelomo Abitbol

Rabbin kabbaliste a Marrakech, il fut dans sa ville un des plus efficaces propagandistes du movement messianique de Shabtai Zvi en 1666. La communaute de Marrakech etait entierement acquise aux croyants du faux Messie.

Il disait a ses compatriotes qui etaient dans le doute : " Il vaut mieu etre parmi les croyants que parmi les mecreants "  Apres le reflux du movement a la suite de la conversion de Shabtai Zvi a l'Islam en 1666, Marrakech resta le dernier bastion et ne revint a l'orthodoxie, notamment au respect di jeune de Ticha Beab – supprime par les shabtaistes – qu'en 1669.  

Rabbi Levy Abitbol

Rabbin ne a Demnate, il monta en Terre Sainte a la fin du XVIIIeme siecle. Il fut envoye en 1707 au Maghreb comme emissiare charge de rceuillir des dons pour les yeshivots de Jerusalem.

Rabbi Shaul Yehoshoua abitbol

1740 – 1809 : Fils de rabbi itshak. C'est le fondateur de la dynastie de rabbins qui s'illusterent pendant deux siecles a Sefrou. Surnomme,selon les initiales hebraiques de son nom, Rav shisha. Nomme juge dayan a l'age de 18 ans, il presida le tribunal rabbinique pendant un demi siecle.

Sa reputation en matiere de Halakha depassa largement les frontieres de sa ville, atteignant l'ensemble du Maroc. En temoignant les elegies composees a sa mort par les deux grands poetes deMeknes, rabbi david Hassine et rabbi Yaacob Berdugo.

Ses decisions jurudiques faisaient jurisprudence devant les tribunaux rabbiniques du Maroc bien qu' elles n'aient ete imprimees que tres tardivement – avec ses sermons et commentaries – a Jerusalem en deux volumes en 1930 et 1934, sous le titre de " Avne Shaish ". Son fils Raphael fut egalement un rabbin connu a Sefrou.

L'elegie composee par Rabbi David Ben Aharon Hassine en hebreuתהלה לדוד 001

50 – אל משוש אר"ש יפה נוף

 

פיוט יסדתי לכבוד החכם השלם דיין מצויין כבוד הרב ישועה שאול במתא צפרו יע"א

 

אֶל מְשׂוֹשׂ אֶרֶ"שׁ יפה נוף / לכבודו זמר שיר אביעה

במצנפת בַ"ד צָנוֹף יִצְנֹף / ובראשו כובע ישועה

 

כאן הכינויים של כבוד רבי ישועה

משור אר"ש – משחק לשון שכיח, המילה אר"ש מציינת יכולת הבעב ולמדנות

 

במצנפת…יצנוף : ציין ב"ד בגרשיים לציון ראשי תיבות בית דין, ששירב רבי ישוה כחבר בו

 

נאספו בו כל ההדרים / פקודי ה' ישרים

מפי סופרים גם ספרים / מרכבותיך ישועה

 

מפי סופרים וספרים…שלמד גם ממוריו וגם מן הספרים

 

יום זה נכבד ראו עיני / גבעת שאול בחיר ה'

אשר בשירי ורנָנָי / זמרת יה ויהי לי לישועה

 

גבעת שאול בחירו : ציין בזה את מקום מושבו של רבי שאול ישועה, העיר צפרו

 

דור ישרים בואו שעריו / מצוף דבש מָתקו אֲמָרָיו

יראת ה' אוצריו / רחוק מרשעים ישועה

 

ואותו יום תדרשוּן / אשר יאמר לכם תעשון

ושאבתים מים בששון / ממעיני הישועה

 

דָן ידין עמו בְּיֹשֶר / ומטיב דרך מְיַסֵּר

משיע שלום מבשר / טוב משמיע ישועה

 

ומטים דרך : הסרים מדרך הישר ומדרך התורה

מיסר : הוא מעניש ומוכיח

 

חסין קדוש ירבה שלומו / ישים את המִשְׂרה על שכמו

יִרצה ה' בעמו / יפאר ענוים בישועה

תמונות מקזבלנקה – סמי אלהרר

התמונות מפורסמות באדיבותו של סמי אלהרר ובהסכמתו

 

תמונה של דמויות של יהודים במרוקו שצולמו בין 1940 ל1960 

תמונות מקזבלנקה – סמי אלהרר

 אלי פילו הנכבד

מצורפת תמונה של קבר מאיר בעל הנס במרוקו התמונה צולמה

על ידי הורי בין 1950 ל 1960  

תמונות מקזבלנקה – סמי אלהרר

 אלי פילו הנכבד

מצורפת תמונה שצולמה במרוקו ב 1955 האיש עם הגיטרה זה

הזמר פייטן דוד אביכזר שחי בלונג איילנד בארצות הברית

המשך יום נעים

SAMY ELHARRAR

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אוגוסט 2012
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר