Mariage juif a Mogador en francais et anglais
Mariage a Mogador – Poeme
Braves gens, écoutez
Ouvrez grand vos oreilles
Et voyez, vous qui êtes des sages,
Comment on fêtait à Mogador
Un mariage.
Un mariage à Mogador, oui,
C'était quelque chose d'inouï!
Que dis-je ? C'était du grand art…
Je vais de ce pas vous en faire part.
Alors, mes amis, suivez-moi
Les choses n'allant pas de soi,
Sachez que,
Bien que ce fut fort compliqué
C'était d'une grande simplicité.
Comment se nouaient les liens ?
Comment arrivait le couple
Devant le Rabbin ?
Par une marieuse ? Mais non !
Alors ?
Une rencontre ? Une lettre ? Un rêve ?
Mais pas du tout !
Voilà :
Le Jour de Kippour,
D'un pas léger, entre deux prières,
Nos jeunes gens sortaient prendre l'air Au Mellah ou à la Médina. Et qui venaient vers eux À petits pas gracieux ?
Bien sûr, nos jeunes filles
A la taille si gracile,
Au visage à peine maquillé
Toutes de blanc habillées.
Alors,
Les garçons osaient un regard.
Et les filles ?
Elles battaient des cils
Et regardaient aussi.
Leurs yeux se rencontraient
La jeune fille s’empourprait
Le jeune homme troublé
Restait comme pétrifié.
Et à Souccoth, mes amis,
Les parents de la jeune fille Recevaient la visite
D'un émissaire
Qui de but en blanc déclarait :
" Je suis envoyé par Untel
Donnez-lui votre fille si belle !
Alors :
Si avant de répondre
On lui servait à boire
Ou à manger
Il comprenait qu'on lui disait :
Allez en chercher une autre Ce garçon ne sera pas des nôtres.
Mais,
Si avant de servir,
On parlait, on discutait
A n'en plus finir,
Alors, mes amis,
C'était là le signe
Qu'on trouvait le garçon digne
De la jeune fille,
Et qu'on était prêts dès le lendemain
De lui en accorder la main.
Ceci, voyez-vous,
Est l'enseignement donné
Par les apôtres
Qu'il faut suivre dans tous les cas :
Voyez l'exemple
D'Eliézer et de Rivka !
La demande acceptée,
Les jours sont comptés.
Une rencontre et une autre :
" Voici nos conditions
Quelles sont les vôtres ?
Où et quand ?
Qui pourvoira aux frais du mariage ?
Et la maison,
Elle sera à quel étage
? " Et dites-moi, qu'apportera
La mariée pour sa Sora ? "
……………….SUITE
Joseph (Yossi) Chetrit Université de Haifa.-Alliance Israelite Universelle
Brit
La revue des juifs du Maroc
Les 150 ans de l'Alliance Israelite Universelle
Avant-propos
Cent cinquante ans après la fondation de l'Alliance Israélite Universelle à Paris et un siècle et demi d'action éducative, culturelle et politique intense dans les communautés juives du Bassin Méditerranéen, est-il temps d'établir le bilan définitif de cette institution unique par son ampleur dans le monde juif? Ce serait aller trop vite en besogne, car l'AIU continue son action, les anciens auraient dit sa 'mission', et s'apprêterait même à la redéployer en créant de nouvelles écoles, en Israël notamment.
Cependant, comme pour toute entreprise humaine de cette envergure, il est permis d'essayer d'en retracer les lignes d'action et les retombées qu'elles ont eues dans les différentes sphères sociales et culturelles qui étaient visées, les communautés comme les enfants et adolescents qui ont suivi les classes de l'Alliance. Un tel tableau ne saurait être évidemment que très bref sinon télégraphique, et bien des études seront menées encore dans les prochaines générations pour éudier et analyser cette aventure unique en son genre et ses répercussions, en dehors des nombreuses centaines de travaux qui ont déjà été consacrées à ce sujet.
Sur le plan politique, les interventions et intercessions du Comité Central auprès d'autorités locales ou auprès de puissances étrangères en faveur des différentes communautés ou à l'occasion de diverses affaires concernant des groupes ou des personnes de ces communautés n'ont eu généralement que des résultats bien mitigés, l'Alliance ayant été le plus souvent identifiée aux intérêts français et souvent même à la politique coloniale française.
La "régénération sociale et économique" des communautés juives du Bassin méditerranéen, qui a été pendant un siècle la devise fondatrice et conductrice de l'action éducative et culturelle de l'Alliance, n'a été que faiblement entamée, parce que ces transformations ne pouvaient se faire pour les communautés indépendamment des sociétés environnantes. Lorsque les premiers signes de ce changement socio-économique ont commencé à apparaître, aprèsla Seconde GuerreMondiale, les communautés se sont dispersées et désintégrées pour retrouver d'autres cieux plus favorables.
L'action pédagogique et éducative dont ont bénéficié des centaines de milliers d'enfants et d'adolescents qui ont suivi les classes dans les différents réseaux scolaires de l'Alliance a été pour la plupart d'entre eux une source incontournable d'épanouissement, de savoir et de préparation aux défis et aux avantages de la vie moderne. Tous n'ont pu profiter de cette manne intellectuelle et culturelle, même parmi ceux qui ont été scolarisés, mais cette formation éducative moderne a offert aux plus doués une chance exceptionnelle de réussite personnelle et d'accomplissement humain.
L'Alliance ne s'est préoccupée sérieusement que bien tard des études hébraïques et juives pour ses élèves, après l'effroyable catastrophe dela Seconde GuerreMondiale seulement, mais elle a corrigé le tir depuis lors, à cause notamment de la création de l'Etat d'Israël et de la renaissance hébraïque qu'il a promue et menée au niveau national.
L'Alliance a su former et endoctriner un important personnel enseignant, au dévouement et à l'engagement assez rares de nos jours, qui a su gérer au quotidien et dans des lieux bien différents les uns des autres aussi bien les idées-forces de la révolution culturelle qui animaient toute l'institution que la transmission des savoirs et des formes de vie qui en articulaient et illustraient les divers aspects.
La collection d'articles réunie dans ce numéro spécial de "Brit" concerne les différents points évoqués ici. Elle offre un ensemble d'études et de témoignages personnels sur la marche des écoles, la politique communautaire menée, les formations scolaires et pédagogiques suivies et leurs répercussions sur les élèves, l'idéologie modernisatrice prônée et appliquée, les vocations ou même le 'sacerdoce' des enseignants, des promoteurs culturels et des leaders éducatifs, les enthousiasmes et les espoirs suscités.
Tous ces travaux témoignent du grand intérêt que suscite de nos jours l'œuvre éducative et pédagogique de longue haleine, qui a été inaugurée il y a un siècle et demi par l'AIU et qu'elle poursuit toujours, auprès des chercheurs du monde entier comme auprès de ceux qui ont bénéficié des formations et des enseignements offerts
Joseph (Yossi) Chetrit Université de Haifa.
סאלי וחכמיה
רבי אברהם ריווח.
רבי אברהם היה מגדולי תלמידיו של רבי רפאל אלנקאוה, למד בישיבתו בסאלי והוכשר לדיינות כשאר תלמידיו הנבחרים של רבי רפאל. רבי אברהם הינו דודו של משה ריווח ז"ל בעלה של דודתי קאמי הי״ו.
נשלח לעיר סטאט ושם פעל כדיין עד פטירתו.
אנשי סטאט שהעריצו אותו רצו לקוברו בעירם, אך צעירי סאלי עמדו על כך שהצדיק יקבר בעיר הולדתו, ליד רבו בחלקת הרבנים התלמידים. לאחר מאמצים רבים והשתדלויות רבות אצל השלטונות, הובא הרב לקבורה בסאלי.
כתב שני חיבורים
" לאברהם למקנה " – " ויען אברהם "
רבי אליעזר דאבילא – רב אד״א
רבי אליעזר יליד העיר סאלי ומחשובי חכמיה, המכונה בשם רב אד״א, היה בן אחותו של אור החיים הקדוש, רבי חיים בן עטר. הוא נינו של רבי חיים בן עטר הקדמון הקבור בסאלי. רבי אליעזר נולד בשנת התע״ד וזכה לומר לשטן ״גירא בעינך״ ( חץ בעיניך )) משום שהתחתן בשנת התפ״ט בהיות בן חמש עשרה.
הוא נשא את בתו של הרב אליהו הלוי בן שושן מנכבדי העיר. רבי אליעזר היה ידוע כחריף בתורה ושקדן גדול ובזה יובן מדוע כבר בגיל צעיר חיבר חיבורים חשובים.
חיבוריו:
א. ״ מגן גיבורים ״ – על הגמרא (ב״ח).
ב. ״ מלחמת מעוה ״ – חידושים בגמרא, שיטות על מסכתות.
ג. קונטריס ״ חסד ואמת ״ – דרשות.
ד. ״ מעין גנים ״ – חדושי הלכות ודיון הלכתי על טור ־ שו״ע יור״ד וחו״מ.
ה. שו״ת ״ באר מים חיים ״ – הנקרא גם בשם שו״ת דרב אד״א.
ו. קונטריס – ביאורי תנ״ך.
מסופר שבזמנו הייתה סכנת שיטפון שאיימה לשטוף את העיר רבאט בגלי האוקיינוס הסוערים. רבי אליעזר הלך עם המלך יחד עם נכבדי העיר ניגשו אל שפת הים. הצדיק לקח את מקלו ותקעו במי הים, הים שב לאחוריו ושקט. בעוד המלך משתאה, הזהירו רב אד״א שלא ירע ליהודים
פעמים רבות עמד הצדיק לימין הקהילה בעיתות צרה ומצוקה. מסופר שפעם אחת ישב בחדרו ותוך כדי למודו ופלפולו, כתב השגה על רבי יהודה בן עטר ־ ראב״ד פז המכונה ״ רבי לכביר ״ ־ הרב הגדול שהיה מלומד בניסים.
בעודו כותב את ההשגה, ראה לפניו אריה המבקש לטורפו, רבי אליעזר נבהל ונמלט אל חכמי העיר. כשסיפר להם את הסיבה למנוסתו, שאלו אותו מה עשה באותה שעה, כשהשיב להם שכתב השגה על רבי יהודה בן עטר, אמרו לו, האריה זה הצדיק – ״ גור אריה יהודה ״ ולולי תורתך וזכות אבותיך (יש אומרים שרבי אליעזר הוא צאצא של רבי יהודה בן עטר), היה האריה טורף אותך.
סיפור זה עם ציור האריה, מופיע על מצבתו של רבי יהודה בן עטר זצוק״ל בפז.
רבי אליעזר נפטר ב-ג׳ באדר א׳ התקכ״א ונקבר ברבאט, בהיותו בן מ״ז שנים בלבד. המשורר הדגול רבי דוד חסין קונן עליו שלוש קינות בספרו ״תהילה לדוד״ בחלק ״ יקרא דשכבי. ״
ברבאט ישנו בית כנסת מפואר על שמו, בו מתפללים ג׳ תפילות ביום גם כיום, זכיתי בביקורי בשנים האחרונות להתפלל בו.
שושלת לבית פינטו-אהוד מיכלסון
יהודי קזבלנקה
היישוב היהודי בעיר הנמל החל בימי הביניים. עם הכיבוש הפורטוגזי הוא פוזר, והקהילה היהודית התאוששה רק בשנות ה־30 של המאה ה־19, עס בואם של סוחרים מערים האחרות. בתחילת המאה ה־20 מנתה העיר 6,000 יהודים. לרשותם עמדו שני בתי כנסת, שמונה תלמודי תורה וארבעה בתי ספר פרטיים. בחודש אוגוסט 1907 נערכו בהפרעות, שבמהלכן נהרגו 30 יהודים ונחטפו 250 נשים וילדים.
למרותזאתשבו והתבלטו יהודי העיר במהרה בחיי המסחר והתעשייה ובמקצועות החופשיים, וטיפלו במסירות בדלת העם, שהגיעה מטרי השדה והצטופפה ברובע היהודי הישן. בית הספר הראשון של ״כל ישראל חברים״ לחינוך חינם נוסד בה כבר ב־1897. עם שיחדור העיר משלטון צרפת(1942) נהרו לשם יהודים רבים ובשנת1960 ישבה בה למעלה ממחצית האוכלוסייה היהודית במרוקו. ב־1964 התחילה ההגירה היהודית הגדולה, וכעבור שלוש שנים נותרו בה 37 אלף יהודים מכלל 50 אלף במדינה כולה.
ידוע גם על יהודי צרפתי בשם דה פינטו. האיש, יצחק דה פינטו, התגורר בבורדו בתקופתו של הוגה הדעות והסופר הצרפתי וולטר. זה טיפח רעיונות אנטי־יהודיים והפיץ דעות קדומות על היהודים והיהדות. דיעותיו עוררו גל מחאות ודברי פולמוס ברחבי אירופה, ואחד מהם שהשיב לו היה יצחק דה פינטו. את זאת עשה בקונטרס ״אפולוגיה על האומה היהודית״, שיצא לאור ב-1762. לאחר פירסום הקונטרס ענה לו וולטר, כי לא התכוון להשמיץ את היהודים כעם.
נציג שהגיע לארה״ב הוא יצחק פינטו (1721-1791), חבר בקהילת שארית ישראל בניו יורק. הוא העתיק לאנגלית את תפלות ישראל לכל השנה בנוסח הספרדים, וזה הודפס בעיר (1766) בדפוס יוהן האלט. היה זה הסידור הראשון שהודפס בניו יורק.
ענף אחר של משפחת פינטו, שעקר למרוקו, הגיע בתחילה לעיר הנמל טאנג׳ר, משם עברו בני המשפחה למראקש, והחלו להתפרסם כאנשי מופת וצדיקים. אחד מהם הוא רבי יעקב פינטו, בעל החיבור על הזוהר ״מקדש מלך״. אחיו הצעיר, רבי שלמה פינטו, נשא לאשה את אחותו של האדמו״ר רבי כליפה בן מלכא זצ״ל, שהיה בעל נכסים מהעיר תאטוואן.
השניים הפכו לשותפים במסחר, ופרנסתו של רבי שלמה היתה מצוייה בריווח והוא יכול היה להקדיש את עיתותיו לתורה ולעבודת הי. בשלב מסוים עקר רבי שלמה פינטו עם בני משפחתו לעיר אגאדיר, בעקבות גיסו, וקבע שם את מושבו. שם פקד אסון את הרב שלמה: אשתו נפטרה בדמי ימיה, ובנים לא היו להם.
הרב שלמה פינטו יצא למראקש, ושם נשא אשה ממשפחת בנבנישתי. לאחר מכן שב לאגאדיר, ושם התמלא ביתו אורה בדמות בנו שנולד לו, וייקרא שמו בישראל חיים. 12 שנים לאחר מכן נפטר רבי שלמה.
מקור השם פינטו
השם פינטו מצוי בקרב יהודים יוצאי ספרד ופורטוגל. יהודים עם שמות משפחה אלה נקראים על שם ערים בשם פינטו, שהיו בספרד ובפורטוגל. בטרם אימצו הם לעצמם שם זה היו ליהודים בספרד ופורטוגל שמות עבריים, לטיניים ויווניים. היהודים הראשונים שהגיעו למדינות הללו עשו ואת בזמן האימפריה הרומית, במאה הראשונה והשנייה לספירה,לאתר שגלו עם חורבן הבית השני. בתחילת המאה השמינית. כשספרד נכבשה על ידי הערבים, אימצו לעצמם יהודים רבים שמות ערביים, כשבמקביל שמרו על השמות העבריים שלהם. כך נוצרה תערובת של שמות עבריים וערביים.
לאחר המאה העשירית, כשספרד נכבשה מחדש על ידי הנוצרים, היו השמות הללו בשימוש בקרב היהודים. זאת, עד המאה ה־16,אז נאלצו היהודים לשנות את שמותיהם מאימת האינקוויויציה. תקופה חשוכה וו בתולדות ספרד גרמה ליהודים רבים להמיר את דתם ואחרים חיו בוהות כפולה: נוצרים כלפי חוץ ויהודים בחשאי, האנוסים. אז גם אימצו שמות משפחה ספרדים נוצריים. אולם, הרוב הגדול שליהודי ספרד עזב אותה,בלית ברירה, בעת הגזירה על גירוש ספרד, 1492.כ־150 אלף מגורשים פליטים הגיעו לפורטוגל, ומצאו בה מיקלט, אך לא לזמן רב. ארבע שנים אחר כך,ב־1496, הוצא צו גירוש נגד יהודי פורטוגל. כדי למנוע נזק כלכלי מארצם ניסו השלטונות לנצר את היהודים בכוח. ילדים הוטבלו ונכלאו, אחרים נצטוו להתרכז בנמל ליסבון לשם נסיעה ושם הוטבלו בכוח כ־20 אלף יהודים. הענפים לבית פינטו מצאו מקלט במרוקו, אלגייר, אנגליה, הולנד ובמדינות האימפריה העותומנית.
גאון, צדיק ובעל מופתים
שנה לאחר מכן, כשחיים הנער בן 13, פקד משבר כלכלי את העיר אגאדיר, ונמלה, שהיה מקור פרנסה עיקרי לתושבים, נסגר. תחתיו פרח ושיגשג נמל חדיש במוגאדור (סווירא), ובני משפחת פינטו קבעו את מושבם בעיר זו. הם היו חלק ממספר רב של משפחות יהודיות, שהוכרחו לקחת את מקל הנדודים ולעקור למוגאדור. לזרם המהגרים היהודים סייע רבות הגביר היהודי גדליה יעקב, שהיפנה את חיים פינטו אל קרוב משפחה שלו – השר מאיר פינטו, ששימש במוגאדור בתפקיד סגן הקונסול הצרפתי. מאיר פינטו קיבל בסבר פנים יפות את שארי בשרו הצעיר, והכניס אותו ללמוד בישיבת הגאון רבי יעקב ביבאס זצ״ל, אב בית הדין של מוגאדור
בתוך זמן קצר יצא שימעו של הנער לפניו. תחילה כגאון ועילוי בתורה, ולאחר מכן כמשורר ופייטן, צדיק ובעל מופתים. שמו של חיים פינטו, שברבות הימים הפך להיות הרב חיים פינטו(הר״ח), התפרסם בקרב היהודים בכל ערי מרוקו. ולא רק יהודים – גם ערביי המדינה כיבדו את הר״ח, והתייחסו אליו כאל קדוש. שימעו הגיע למרחקים ויצא מתחומי מרוקו, והגיע עד למדינות רבות באירופה ובמזרח התיכון. לא אחת היו מגיעות בקשות ממרחקים לתפילה וברכה.
רוב הפונים אל הר״ח, בשאלת חכם, עצה, ברכה או תפילה, היו ממרוקו ובעיקר מהעיר מוגאדור. דלת בית הר״ח היתה פתוחה לכל, שוע או עני, והוא השתדל עבור כל אחד ואחד שפנה אליו. במקביל, לאחר פטירתו של הרב יעקב ביבאס, פנו אל הר״ח בבקשה כי ימלא את מקומו ויישב על כס הרבנות. לאחר הפצרות של פרנסי הקהילה היהודית ניאות הרב והכניס את צווארו תחת עול הציבור. סיוע ברבנות מצא בדמותו של עמיתו, רבי דוד בן חזאן, ששימש עזר כנגדו.
הר״ח שלח ידו בכתיבה, והוציא לאור מספר ספרים בהלכה, באגדה, בקבלה ובחידושים על הש״ס. אולם, בגלל בעיות טכנולוגיות של אותם ימים לא הצליח להדפיס את חיבוריו הרבים, ורובם אבדו. לפליטה נשארו מספר מועט של פיוטים ותשובות בענייני הלכה, שהובאו בספרי שו״ת של מחברים אחרים, שאיתם נשא ונתן הר״ח בענייני הלכה ופסיקה.
במלחמה שהיתה בין צרפת לפורטוגל נלקח הר״ח לשמש כ״מגן חי״ על ראש מגדל, הצופה לים. הפורטוגזים האמינו, כי מאחר והוא איש אלוקים, צדיק ובעל מופת, הרי שהוא יוכל להגן עליהם, אם יישב בצריח המגדל, הצופה אל הים לקדם פני פולשים. כך הוא הוחזק שישה חודשים, ואז ציוו השלטונות להוציאו להורג בכיכר העיר, למען יראו וייראו, מסיבה לא ברורה. בדרך נם הוא ניצל, וכשהשתחרר כתב את הפיוט ״חם ליבי בקרבי״, שבו כתב בין היתר: ״ידו הניף עליו צר, להכותו בלב אכזר, יבשה ידו ונעצר, גם ממקומו לא סר, עצר, נעצר, נאסר, כי חשב להשחיתו, איש האלוקים קדוש הוא, הוא רבי חיים פינטו״.
הר״ח התבקש לישיבה של מעלה בכ״ו באלול תר״ה (1845), ונטמן בבית העלמין הישן במוגאדור. הוא הותיר ארבעה בנים: רבי יהודה, המוכר יותר כרבי הדאן, רבי יוסף, רבי יאשיה ורבי יעקב. בטרם פטירתו ציווה האב את בניו, כי לא יקימו ציון על
קברו וכי לא יכתבו דברי שבח על המצבה, אלא רק את שמו בלבד. בהתייעצות שערכו רבני העיר הוחלט לכתוב את הנוסח הבא, המופיע על קבר הצדיק:
״מצבת קבורת הרב הגאון בישראל, מרנא ורבנא סבא דמשפטים כמוהר״ר חיים פינטו זצה״ל. נלב״ע כ״ו לחודש אלול שנת הר״ת לפ״ק, תנצב״ה״.
דבדו עיר הכהנים
אמרו עליה שהיא "ירושלים הקטנה" ושכוהנים שגלו אחרי חורבן הבית הראשון מצאו בה מפלט. ספרו על מעיין שמימיו קרירים ומי שלא לגם מהם , לא לגם מים חיים מימיו. אמרו שגינות וגנים עוטרים לה וגם הרים סביב לה. האמירות הללו חלחלו לתודעתי כילד וצפנתי אותם בתיבת המסעות הדמיונית שלי.
דבדו
ביומניי מצוין שהמסע שלי לדבדו החל ב-26.4.96. הגעתי אליה מתאורירת, דרך מישורי הרג המדבריים, מרחק של 52 ק"מ. למרגלות ג'בל חזם, בינות לגינות שלחין ומטעי פרי, היא קורנת ברעננותה ובשכשוך פלגי מעיינותיה. כזאת היא, עולה ביופייה על הדמיון שצפנתי בתודעתי. המלווה שלי היה בזיו, ה"עסאס" של בית הקברות היהודי. משפחתו גרה בסמיכות לבית הקברות הישן. כך שהביקור בדבדו החל בבית הקברות. הציונים בנויים מאבן מאסיבית שנחצבה לדעת העסאס במצוק הדולומיטי שמעל לדבדו. את האבנים גלגלו מראש ההר, יען כי משקלה של כל אבן מגיע לכדי חצי טון ואף למעלה מזה. האבנים סותתו במתחם בית הקברות. צוקי העיתים גרמו לבליית אבני המצבת הכתב נמחק וקשה לקרוא את הכתוב. בבית הקברות הישן נקברו הכוהנים שהיו מורמים מעם ונקראו גם בפי היהודים "שורפה" – המכובדים, האצילים. על העתיקה שבהן מצאתי כתובת ועליה כתוב: "משה בן דבדבו הכהן, שנת התקעה".
במעלה ההר מעל לבית הקברות הישן מתנוססת לה בגאון קצבת בני מרין ובסמוך לה נובעים מימיו של עין תפרינט. טיפוס קשה בהר הוביל אותי למצודה ולמעין משם תצפית נוף מדהימה על העיירה דבדו. מראש ההר צילמתי את קברו של הקדוש סידי חמד אסהלי שיהודים נהגו לפקוד את קברו ואולי הוא "אל מריהרא" הנזכר בעבודתו המונומנטלית של פרופ' יששכר בן עמי. המקומיים טוענים שזה קברו של ר' דאוד הכהן. ירידה מקצבת בני מרין לבית הקברות החדש. מן המעט שבתאריכים שנחקקו על הציונים עולה שעם העלייה בהר הקברים "צעירים" יותר. על חלקם מופיעות משפחות כוהנים, עובדה המחזקת את הסברה שכוהנים לא נקברו בנפרד בבית הקברות הישן. סמוך לשער בית הקברות החדש חלקת קברים שהמצבות בה קטנות, בנות מחצית המטר, שוות בגודלן ואין אפילו כתובת אחת עליהן. אימו הזקנה של העסאס בזיו טוענת שמדובר בילדים שמתו במגפת טיפוס שפקדה את דבדו ולא היה סיפק בידם של המשפחות לציין את שמות הנפטרים.
עין סביליה
מבית הקברות החדש שמתי פעמיי לעבר עין סבילייה. ששמו כך אומרים ניתן לו על ידי גולים יהודיים שהגיעו ממחוז סביליה שבספרד. המעיין מקורה ושפיעתו מרשימה. ממימיו שותים תושבי העיירה ויתרת המים זורמת בתעלות ומשקה את חקלאות השלחין. מרים אימו של העסאס מספרת שיהודים נהגו להתפלל ליד המעיין באביב ובתחילת החורף. בחורף כוונתה כנראה למנהג "תשליך" או לשנים שבהן הייתה עצירת גשמים ויהודים התפללו שם לירידת גשמים. באביב, כנראה שכוונתה הייתה לחג המימונה שנחגג סביב למעיינות העיירה. מן המעיין יצאנו לסיור בין בתי היהודים ששרדו עדיין. שלושה בתי כנסת נותרו על תילם. האחד של אולד אלהרהאר. מבנה רבוע שתקרתו נתמכת על-ידי שני עמודים. ותיבת הש"ץ עדיין נמצאת בו. שני הנותרים היו סגורים האחד של אולד שלמה והשני של אולד סבאן. בקרנו ב "דאר סבאן", בחצרו כך מספרים המקומיים היה קדוש יהודי שיהודים וערבים היו משביעים בו. משם ל"דאר בן חידא" שעזב את ביתו באמצע שנות השמונים.
חאג'ה מרים הזקנה ספרה לי שסמוך לדבדו ליד החורש היה קדוש יהודי שקראו לו "קאד אל ע'אבה" – שר היער שערבים מקדשים אותו עד היום ויהודים היו משתטחים על קברו ומדליקים נרות. היא מספרת על מוסלמית אחת שנשתתקה ברגליה. בלילה היא חלמה שרק הצדיק היהודי יביא לה מזור. כשהתעוררה בבקר בקשה שיסיעו אותה לקדוש. בני משפחתה הובילו אותה לצדיק ואת החזרה לביתה עשתה כבר על רגליה. היהודי האחרון שנשאר בדבדו היה "מאיר דאישו" עזב את דבדו ב-1995 לקזבלנקה , שם עסק בריפוי עממי ובכתיבת קמיעות. ראוי לציין שבדבדו לא היה מלאח יהודי והיהודים גרו בין ובתוך האוכלוסייה הערבית בשכנות טובה ובדו קיום מרשים המעורר עד היום ערגה אצל שני העמים.
Une histoire de familles-Abisdris-Abisror
Abisdris
Nom patronymique d'origine arrbe ou berbere, au sens difficile a cerner. Au XXeme siècle, nom tres peu repandu, porte au sud du Maroc – Marrakech et a Casablanca
Autre source
ABESDRIS : nom d’origine hébraïque associant abi (pere) et Esdris personnage de la bible, combattant avec Judas Maccabee (cf. bible : II Maccabees 12, 36).
Moise D.
Militant sioniste a Casablanca dans les annees trente, membre du comite directeur du Keren Kayemet Leisrael pour le Maroc
Abisror
Nom patronymique probablement d'origine hebraique. Indicative d'un titre de noblesse forme de l'indice de filiation hebraico arabe Abi, et du substantive " seror ", qui serait une alteration de " Serar " qui signifie privilege, autorite en matiere religieuse, comme par exemple l'abattage ritual ou la redaction d'actes de divorce, privileges hereditaires reserves dans dans nombre de communaute a certaines familles.
Autres hypotheses, egalement basse sur une origine hebraique : deformation de " Aby Tseror ", le pere du faisceau, sans doute le faisceau de la vie ( " Tseror hayim " ) . Selon une autre explication avancee parLaredo, ce serait une ethnique de la ville de Bousra, en Syrie, dont la famille serait originaire.
Autre hypothese, avancee par Ismael Hamet : ancient prenom biblique tombe en desuetude : voir Ceror, fils de Bekhorat, de la tribu de Benjamin ( Samuel, 9/9 ). Le nom est attete en Espagne sous la forme de Abecror des lr XIIemem siècle.
Il semble que le nom patronymique, Seror, plus repandu en Algerie et en Tunisise ait la meme origine, mais nous l'etidierons separement vu le role joue en Algerie par la dynastie de rabbins portant ce nom.
Autres orthographes : Abiseror, Seror. Au XXeme siècle, nom peu repandu porte surtout au Maroc – Mogador, Aka, Safi, Casablanca, en Algerie – Alger, MIliana, Oran et en Tunisie – Tunis
Rabbi Mordekhay Abisror
Rabbin et explorateur, une des figures les plus originales du judaisme nord africain des temps modrenes. Ne en1830 aAka dans le Souss' dans une famille originaire du sahara' il se distingua a un age tres precoce dans les etudes et fut envoye a Marrakech terminer ses etudes rabbiniques, qui a l'age de 18 ans il se rendit a Jerusalem pour parfaire sob education.
Intronise rabbin, il fut envoye a Alep en Syrie, puis pris de nostalgie, il decida de revenir au maroc et se joignit a des caravanes qui le menerent en Egypte, en Tripolitaine' en Tunisie et en Algerie. Conquis par les progres de ses freres israelites d'Algerie, il s'attarda dans ce pays quelques annees avanr de reprendrs la route poue le Maroc munu d'une protection francaise.
Revenu dans son village natal en 1858, il s'associa avec un commercant de Mogador, Salomon Ohayon, pour relancer le grand commerce trassaharien avec l'Afrique Noire qui n'était pkus pratique depuis des dizaines d'annees en raison de l'insecurite.
Il fut avec un de ses freres, le premier juif a Tombouctou. Il y restera 4 ans, amassant une grande fortune dans le commerce trssaharien, elargissant les echanges jusqu'à l'Italie, avant de revenir a Aka. Le village devenant trop etroit pour lui, il s'installa a Mogador ou il se gagna l'estime et l'amitie du consul de France, Beaumier.
Explorateur passionne par l'Afrique Noire vers laquelle il revint plusieurs reprises, ik publia un premier article, repris en brochure, sur " Le Premier etablissement des juifs a Tombouctou " dans le Bulletin dela SocieteFrancaisede Geographie qui le fit connaitre dans le monde scientifique.
Avec l'aide de l'Alliance' il se rendit a Paris oula Societede Geographie lui donna une information scientifique et le chargea d'une nouvelle mission officielle d'exploration. Exellent observateur. Il retrouva les traces de tribus juives islamisees dans les oasis de Touat ( voir Touati ) et parmi les Touareg.
Ruine par le pillage de deux de ses caravanes. Il finit par s'installer a Alger en1895. C'est la qu'il fut sollicite pur servir de guide au jeune capitaine francais Charles De Foucault, envoye en mission secrte d'observation a l'interieur du Maroc. Sur le conseil de Mordekhay, il put mener a bien sa mission d'observation deguise en rabbin moscovite, sans etre decouvert par les Musulmans, ni trahi par les Juifs qui avaient immediatement perce son secret.
L'auteur de la " Reconnaissance du Maroc, d'originaire si peu tendre pour les juijs du Maroc juges " paresseux, avares, gourmands, ivrognes, menteurs, voleurs haineux et surtout sans foi ni bonte ", reconnut pourtant les merites de son guide : j'ai peu parle de Mardochee dans la relation de mon voyage.
Sa part fut grande pourtant, car il était charge des relations avec les indigenes et tous les soucis materiels retombaient sur lui….Intelligent, tres et trop prudent, infiniment ruse, beau parleur et meme eloquent, rabbin, assez instruit pour inspirer de la consideration aux israelites, il me rendit de grands services : je dois ajouter qu'il se momtra toujours vigilant et devoue a veiller a ma securite….."
Apres la fin de sa mission, il revint vers sa famille a Alger ou il enseigna l'hebreu et acquit la nationalite francaise. Il mourut deux ans plus tard, en 1886 en menant des experiences d'alchimie, ou il s'etait acquis une grande reputation, empoisonne par les odeurs de ses mysterieuses experiences.
Rabbi Shalom Abisror
Fils de Nissim. Rabbin ne a Akka au sud du Maroc. Kabbaliste, auteur d'un ouvrage de mystique, Netivot Shalom ( Casblanca 1953 ).
Rabbi Joseph Abisror
Petit fis du celebre rabbi Mordekhay. Rabbin ne a Alger, il fut pendant dix ans, de1928 a1938, rabbin de la communaute de Miliana, puis de la communaute d'Hussein-Dey, de1951 a1957
Yvon Abisror
Fils de Joseph. Administrateur de societe ne a Miliana en 1933 – Miliana est une ville d' Algérie, en Afrique du Nord . Sur le plan communautaire, ancient president puis president d'honneur de la communaute de Massy-Antony. Conseiller municipal delegue a Massy
Katty Bisror
Journaliste israelienne nee a El-Jadida en 1957, au Maroc, dans une famille originaire d'Algerie. Apres des etudes de sciences politiques et de journalisme a Paris, elle imigra en Israel en 1979.
Redactrice de la revue ideologique sioniste " Sillages ", puis correspondante en Israel de Radio J et des stations de radio juives de France, elle a cree a Tel-Aviv une societe de relations publiques " Happening ".
Autre source
ABISROR ou ABISEROR ou BISROR ou SERROR ou SEROR ou SEROUR : plusieurs origines possibles : ce nom d’origine hebraïque signifierait le pere (abi) du faisceau (tseror) ou mon pere est un faisceau. Tseror est egalement un nom biblique : c’est un homme de la tribu des Benjamin et pere du futur roi Saul (cf. bible : Genese 46,21). Autre explication : sror serait une deformation de srara signifiant autorite, et donc Abisror signifierait pèere de l’autorite : ils auraient donc occupe des postes de rabbins ou de sacrificateurs rituels. Enfin derniere hypothese : il viendrait du nom de tribus berberes de la réegion d’Oran
כל ישראל חברים – אליאנס – תיעוד והיסטוריה
גיליון " ברית " בעריכתו של מר אשר כנפו הקדישה את החוברת
מאמר לחג היובל של חברת כל ישראל חברים
תעתיק – הרב יחיאל ביטון
תרגום – נסים קריספל בהסכמתו ובאדיבותו ועל כך אני מודה לו אישית – אלי פילו המעתיק
כא נכתר כייכרום עלא לפירחא די באם ג'א על כ׳איירכום תוואזבו עלא לערדא דייאלי. חדורכום הנא די כא יעמללנא אונור כא יביין למעעזזא לקיבירא די כא תעזזו אסגיל דלאלייאנס ישראלית וניברסיל (יחב יקול די הווא חברת כל ישראל חברים) די ליום כא נעיידו חג היובל דייאלהא, לאיץ ליום 50 עאם מן אנהאר די תכוונית.
כא יבאנלי באיין יצלאח נוקפו ואחד למינוטא עלא אטריק די פאש תמססאת לאלייאנס, באש נתפההמו פילמפיאתנאת די כול נהאר די פאתנית האד לחברה באש יתזיין ליסטאדו דסוסיידאד דליהוד, באש יתחררהום מן לגלות ובאש יתפיייק לעקל וטרבייא דייאלהום, ונורריולכום בקצור לכייר די לחקית יתעמל.
פוסט להדרא יתזיבני לוזבא באש נטלב מנכום למעזזא (תעזזו), לננאס לכתאר יהוד או מאהושי יהוד, די מן זאנב לאחדות אוו למחבבה די בני אדם, כ׳דממו מתאעהום, וגהדהום ולפודיר דייאלהום אללכייר דלקהלות למגיבונין.
פעאם תמנטאעש למייא ורבעין, ואחד לפיראיילי קיאיזוליק, לפאדרי טומאם, גיבר פדמשק (פשאם), לגנאחה דייאלו תוצאבית פדרב ליהוד דגייא קאמו יעייטו בעלילות דם (באיין ליהוד קתלוה באש ירפ״דו דממא למצה) עשרין דליהוד תשזנו ותעדדבו, שי מנהום מאתו תחת אתעדיב.
קרימיו יהודי פיראנציץ די כאן דאך לוקת בעדא אבוגאדו משנוע, משא לענד גאייב אצולטאן פ׳מאצר, מירממיא – עלי, הווא וסאר מוזיז מונטיפיורי, לינגליז למערוף בלכייר די כאן יעמל.
בלמפאתנאת דייאלהום בזוזהום וצלו באש יפקיקיו ליהוד מן ייד קתתאלהום. אתכימימא וררזא דליהוד דדנייא כאמלא כאנו תאבעין האד אזזוז דננאס פהאד אשליחות אנוכלי ולקבירא.
ומאהושי גייר ליהוד, התא לגנום חססיבי לי סאדוס כאמלין ראנא ראפדינלהום להם. אצולטאנא ויקייווריה כאנת עטאת אודיינסיה למונטפיורי, סקיציתו עלא אשליחות די קבל ואדניתו באש ירקב פוואהד לפירגאטא דלמכיזן.
ואש מאוהשי אתכמימא די כה יתמששי לאלייאנץ – ואכיא דאך לוקת מאזאל מא גילאקית – הייא די גוודית קרימיו ומונטיפיורי באש יפקיקיו ליהוד לעתאמנין די כאנו זככאו ביהום ואחד לקתילא דלגדוב?
ופילחן בלעא דננאס חססו דאך לוקה באיין ואחד לחברה די יתדררג עלא ליהוד ויתפאתן עלא לחק דיילאהום כאנית מוודאזא.
כאיינין דאבא ובאנו בעדא האדי 50 עאם, פינתרת לגנוס גימאעאת מכתתבין במלמכיזן די כא יתשממאוו קיוניססטוואר, פ׳וסטאנד, באורד, אוו דיפלוטים דכלי די מוככלין בסגולאת ליהוד ודי כא יכדמו ואציטא באיין ליהוד ולמכיזן דלבלאד.
תרגום באדיבותו של מר נסים קריספל
אני מודה לכם מקרב לב על ההזדמנות שהענקתם לי להשתתף באירוע זה. נוכחותכם באירוע מעידה על האהבה הרבה שאתם רוחשים לארגון אליאנס שכיום הזה מלאו לו יובל שנים.
אני מרגיש צורך להקדיש דקה או שתיים להתנהלותה של אליאנס ולספר על פעילותה המבורכת בעבר ועל התרומה שהיא עוד תעניק בעתיד. תרומה המעניקה כבוד לעם היהודי באשר הוא, מעודדת אותו לצאת מגולה לתקומה ומעצבת את דמותנו בעיני-כל כחברה נאורה ותרבותית.
כמו כן, במהלך דבריי, אני מבקש מכם לכבד את היהודים והלא-יהודים שייסדו את הארגון אשר בעבור הערך הנעלה של אהבת האדם והאחדות, הקדישו את כל מרצם ואונם כדי לסייע לאביונים בכל מקום שהם.
בשנת 1840, אדם בשם תומאס, נעלם בדמשק וגופתו נמצאה ברובע היהודי. מייד נתעוררה חמתם של הגויים והם העלילו על היהודים שהם אלה שרצחו אותו כדי ליטול את דמו ולערבב אותו בעיסת הבצק ממנה הכינו מצות לפסח. בעטיה של עלילת הדם נעצרו 20 יהודים ונכלאו. הם עברו עינויים קשים וחלקם לא יכול היה לעמוד בהם ומצא את מותו. עורך דין יהודי צרפתי נאור ובעל מוניטין בשם כרמיה, נחלץ לעזרתם של אותם יהודים, עשה מעשה והלך לפגוש את מזכירו של המלך המצרי מוחמד עאלי. הוא גייס לאותה מטרה נעלה גם את הנדיב הידוע מר משה מונטיפיורי, כדי לבקש מהמלך שיעשה את כל שיש לאל ידו על מנת לשחרר את היהודים מכלאם.
יהודי דמשק וגם גויים ממדינות העולם ליוו בדאגה ובחרדה את שליחותם של השניים ואת מפגשם עם נציגו של המלך. גם מלכת בריטניה בכבודה ובעצמה, עודדה את השניים לעשות כל מאמץ כדי להציל את היהודים מיד׳ שוביהם העותומאניים . היא אף הזמינה אליה את משה מונטיפיורי והציעה לו לעלות על אחת מאוניות הצי הבריטי כדי להגיע למצרים.
אירוע זה היווה את המניע להיווסדה של אליאנס. באותה עת נתעורר לו ארגון יהודי ששם לו למטרה, להגן על אותם יהודים כלואים ולהעיר את ליבותיהם של מנהיגי העולם כדי שיעשו משהו עבורם.
Alliance Israelite Universelle
Je tiens à souligner que les photos sont la propriété exclusive de Sammy Elharar
Priere de respecter son desir de ne pas copier ces photos
עבודת שורשים לתלמיד-הרובע היהודי – המלאה
2. הרובע היהודי – המלאה
בערים הוקם המלאח, הוא רובע היהודים, בקירבת ארמונו של השליט המולך. קירבה זו באה לסמל כביכול כי היהודים נמצאים תחת חסותו המיוחדת של השלטון, אולם בימי ההתמרדויות של חיל המשמר של שבטי הברברים, ובמיוחד לאחר מותו של השליט, היו רבעים אלה המקום הראשון המועד לשוד ולרצח. בימים כתיקונם היו תנאי החיים במלאח המוקף חומות ושערים קשים למדי. הצפיפות היתה גדולה, כיוון שלא היתה קיימת כמעט כל אפשרות להרחבת השטח. הסוכות והבניינים הרעועים היו עולים מדי פעם באש הדליקות, אספקת המים היתה לקויה, ולא יפלא איפוא שמשכנות היהודים נודעו כשכונות עוני, לכלוך ומחלות. חמור במיוחד היה מצב היהודים בערי הדרום. האוכלוסייה המוסלמית הקנאית עיינה את היהודים ודחקה את צעדיהם, ותנאי האקלים הקשה באזור זה היו קשים שבעתיים מהתנאים במלאח הצפוף.
החברה בכללותה השכילה לשמור על אופיה המסורתי ועל דבקותה במורשת היהודית. חיי בניה נרקמו בראש ובראשונה בשכונה היהודית בתוך בית הכנסת ובחוג המשפחה.
3. חיי הרוח החינוך והתרבות
גדולי החכמים ועיסוקיהם
חכמי מרוקו עמדו בקשרי שאלות ותשובות עם ישיבות בבל וארץ ישראל. מרכזי הלימוד החשובים היו פאס, מכנאס, סג׳למאסה, סבתא, אע׳מת ודרעא. מגדולי התורה שבכל הדורות הוא ר׳ יצחק אלפסי – הרי״ף (1103-1013), שהקים בעיר פאס ישיבה ושלח תשובות בענייני הלכה לכל קצווי הגולה. ספרו החשוב ״הלכות הרי״ף״, המסכם את ההלכות התלמודיות ומקל על הלומדים, נדפס והופץ בכל פזורות ישראל. היה זה הספר הראשון מסוגו והוא זכה לשם החיבה ״התלמוד הקטן״.
החכמים עסקו בתחומים הבאים: הלכה, פרשנות המקרא, פירושים על התלמוד וכתיבת חידושים בצידו, דרוש, שירה, פיוט ועוד. הם עסקו גם בדקדוק ובכתיבת איגרונים — קבצים של איגרות הכתובות בלשון מליצית. מעטים התעניינו בחוכמת התכונה (אסטרונומיה).
לחכמי ספרד היתה השפעה מכרעה על קהילות מרוקו. הם תיקנו במחצית הראשונה של המאה ה-16 את סידרת תקנות פאס, שבאו להסדיר את חיי הפרט והקהילה. תקנותיהם זכו במרוצת הזמן לתוקף מחייב לגבי כל יהודי מרוקו.
התקופה שמן השליש האחרון של המאה ה-17 ועד שלהי המאה ה-18 מוגדרת כפרק הזוהר בחיי הרוח של יהודי מרוקו. הם זכו לתחייה רוחנית וליצירה ספרותית פורייה בתחומים שנמנו לעיל — יצירה שינקה את כוחה מן המיזוג המופלא שנוצר בין ה״תושבים״ הוותיקים לבין אחיהם המגורשים ה״חדשים״.
הקבלה והשבתאות
החל בסוף המאה ה-17 היתה קבלת האר״י הקדוש ענף חשוב בחוכמתם של רוב רבני מרוקו. היא כבשה לבבות רבים, במיוחד באזורים מבודדים ונידחים כמו בדרום, בגלל עיסוקה בנושאי הגלות והגאולה, ביאת המשיח וחישובי הקץ — נושאים שמילאו את חייהם, וגם בהשפעת הסביבה הברברית, שהיתה אפופה אווירה של מיסתורין.
השפעה גדולה לשבתאות היתה במשך כעשור שנים — מאז הכריז שבתי צבי על עצמו כמשיח ב-1665 ועד שנת 1675, שבה דעכה האמונה בו. במיוחד היו מהלכים לתנועה בראשיתה בדרום מזרח ומערב הארץ, ששם היתה לקבלה השפעה חזקה מאוד. הלחץ הקשה שבו היו נתונות כמה קהילות סייע להתפשטותה של הפעילות השבתאית. במכנאס למשל עמד הנגיד מימון מימראן בראש המאמינים בשבתי צבי וחלק מיהודי העיר אף ביטלו את צום תשעה באב. עם זאת, כגודל ההתלהבות כך היו ממדי האכזבה. מכל מקום, השבתאות לא הותירה במרוקו עקבות של ממש, כפי שקרה בתפוצות אחרות. במכנאס קם ב-1675 יוסף בן צור והכריז על עצמו שהוא ״משיח״ הממשיך את דרכו של שבתי צבי.
הערצת הקדושים
הערצתם של קדושים וצדיקים היא אחת מן התופעות המרכזיות בחיי יהודי מרוקו, במיוחד בקרב השכבות העממיות, שהיוו את רובה המכריע של החברה היהודית. בני העם האמינו שה״קדוש״, שנודע בחייו כעושה מעשי מופת ובעל סגולות מיוחדות ומידות חסידות, ממשיך לחולל ניסים גם אחרי מותו. מעמד מיוחד היה ל״קדושים״ שהגיעו מארץ ישראל. מבין כ- 615 ״קדושים״ ששמם נודע במרוקו, 90 באו מארץ ישראל.
מספר ה״קדושים״ מתרבה והולך ככל שמדרימים. נראה שגרם לכך מגע רחב וממושך יותר עם הברברים, שהם חלק ניכר מן התושבים באזור, ואצלם פולחן הקדושים התקיים במשך מאות שנים.
האמונה במעשי המופת של הצדיקים היתה מגוונת. ה״קדוש״ ריפא חולים, פקד עקרות ואפילו הקים נכים על רגליהם ופקח עיני עיוורים. גם האתר שמסביב לקבר — אבנים, מעיינות, עצים וכדומה – נעשה מקודש ובני העם היו לוקחים פריטים מן המקום כקמיעות לסגולה. בשעת הצורך היו המאמינים עולים לקברו(״זיארה״ – העלייה לרגל), אך שיא הפעילות הוא בהילולה שנערכה כל שנה ביום פטירתו. ה״זיארה״ היתה אירוע דתי וחברתי מרכזי במחזור השנה של יהודי מרוקו.
הרבנים ויצירותיהם בעת החדשה
בסוף המאה ה-18 וביתר שאת במאה ה-19 ועד לדורות האחרונים צמחה שכבה של רבנים וחכמים חשובים גם בקהילות קטנות יותר. הפעילות הרוחנית הצטמצמה לחוגים מסוימים של חכמים ומשכילים מבני השכבות החברתיות והכלכליות העליונות. עם זאת, התפשטותה של הקבלה ובמיוחד כביטוייה העממיים, קירבה במקצת את חוג החכמים והמשכילים אל השכבות העממיות.
בשנים 1960-1880 חלה ירידה בפרשנות התלמוד. עם זאת, נתחברו בתקופה זו כתשעים יצירות בהלכה, רובן שאלות ותשובות וספרי פסיקה. לא היו בין המחברים בתקופה המאוחרת פרשנים גדולים של ה״זוהר״ או מקובלים בעלי גישה פילוסופית. עיקר החיבורים היו הפירושים הקבליים לתורה.
מרוקו המשיכה להיות אחד המקומות המעטים בעולם היהודי שבהם נתחברו שירים ופיוטים לפי דפוסים שנקבעו בספרד של ״תור הזהב״. לא היו בין מחברים אלה משוררים בעלי שיעור קומה, אך הם המשיכו מסורת ארוכה של פייסנות עברית. שירי שבח לצדיקים ולקדושים זכו לתפוצה רבה, הם הושמעו בהילולות של אותם צדיקים והפכו לחלק בלתי נפרד מטקסי העלייה לרגל לקברות הקדושים. ר׳ דוד חסין (מכנאס 1792-1727) ור׳ דוד אלקאיים (מוגאדור 1940-1855) היו שני משוררים עבריים שהשאירו את רישומם העמוק על הפייטנות של יהודי מרוקו.
הספרייה הפרטית של אלי פילו-נוהג בחכמה – אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי השו"ע, שנהגו סכל קהילות שיראל במזרח ובמערב
נוהג בחכמה – אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי השו"ע, שנהגו סכל קהילות שיראל במזרח ובמערב
פתח דבר – משה עמאר.
כי כל מנהגי האומה באלו מנהגות….אין ראוי לבזותם, ומי שהנהיגם זריז ונשכר הוא. כי הם מעיקרים ולא יבוזו במנהגי האומה. וכבר אמר הנביא ע"ה ואל תטוש תורת אמך, דת אומתך אל תעזוב….ולא יתבזה דבר ממה שעשו הקדמונים ע"ה…..
רבינו נסים, מגילת סתרים.
מתוך עיסוקי והתעניינותי בתורתם של רבותינו הקדושים, רבני המערב, סקרנותי וצמאוני הגדול לדעת תולדותיהם, פעולם, אמרי פיהם ותורתם, באתי מזה שנים לגשש אחר מקום הינוח של תורתו של רבינו הגדול איש האשכולות רבי יוסף בן נאיים זצ"ל.
ביודעי ומכירי, כי על ידה אזכה בכפליים, בתורתו שלו ובתורתם של רבותינו חכמי המערב, אשר שזר ואצר אותה בחיבוריו, שהלוא לא היה עוד כמוהו להוקיר ולהעריך את תורתם של רבותינו הראשונים ולכאוב את כאבם וכאב תורתם במונחת בקרן זווית.
והוא אשר טרח ויגע בעשר אצבעותיו להציל את יתר הפליטה מתורתם, אף השקיע דמים מרובים – דמים תרתי משמע, לחפש אחריה בגניזות. היה הוגה בה ועונד אותה עטרה לראשו. מתוכה ומתוך ספרים נוספים ליקט פירורי מידע על רבותינו הקדושים ועל תורתם.
ואכן זכה להציב להם יד ושם להאיר את דמותם ופועלם ולהנציחם לדורות הבאים בחיבוריו הגדולים אשר הקדיש להם : " מלכי רבנן " ן " כבוד מלכים "
מן השמים סייעוני וגישושי נשאו פרי, לפני כשנתיים הגעתי לנכדי הרב לבית הלוי הי"ו, אשר קיבלוני בסבר פנים יפות, נתנו בי את אמונם ומסרו בידי חיבורי הרב בזה אחר זה. מראש החלטתי לסקור את כל יצירתו בעיון ראשון, רק אז אחליט למי מחיבורי הרב לתת זכות קדימה, לטיפול ולעיון מעמיק יותר.
תוך כדי תקופה זו הגיע למשפחת הרב, אברך ממשפחת מונסונייגו, אשר עקב פטירת אביו החל להתעניין במנהגי אבלות, והציע להם לפרסם את החיבור " נוהג בחכמה " והם נענו לו ברצון. אני מצדי הבעתי נכונות לעמוד לימינו ולעזור לו בעצה ותושייה.
אך לאחר שהתחיל בהעתקת כתב היד ובהכנתו, התעוררו קשיים שונים ופרש. ואז פנו אלי בני המשפחה שיחיו, לקחת עלי את הטיפול בעריכת הספר לדפוס ובהחדרתו ולא יכולתי לסרב, למרות שידי עמוסות בעבודת הקודש, ההדרת מספר חיבורים מתורתם של רבינו הקדושים מאורי המערב זיע"א. ומן השמים זכו לחיבור זה להיות ראשון לראות אור, וכבר אמרו חז"ל " הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל.
ב"ה זכינו לברך על המוגמר והנה הספר הקדשו נוהג בחכמה ניצב בשער, תורה יוצאת בהינומא לכל ישראל ברוב פאר והדר. הספר הוא אוצר בלום של מנהגים שנהגו ישראל קדושים במזרח ובמערב, אשכנזים וספרדים.
תוך שימת דגש על מנהגים שנהגו בעוב"י פאס יע"א. לחיבור הוספנו גם תקציר לספר. בפתח הספר קבענו צוהר לתודות רבי יוסף בן נאיים ויצירתו, בו תיארנו אישיותו ודמותו הרב גונית של מו"ר הרב המחבר, הליכותיו בקודש, תולדותיהם של צדיקים ומעשים טובים, וכן תיארנו יצירתו וחיבוריו אחד לאחד.
כעתירת
ע"ה משה עמאר.
תמונות מקזבלנקה – סמי אלהרר
מספר התמונה 36 זו תמונה של כול העובדים
( בדאר אל מכאזאן בוסמרה בקזבלנקה ) השלישי משמאל
עם חליפה שחורה זה אבא שלי אלברט אלהרר שעבד בתפקיד של ( מוקאדם – שייך ) האיש האמצעי עם כובע אפור
זה ( הכליפא של קזבלנקה והוא ממשפחת המלך ושמו עלאוי )
בכבוד רב
סמי אלהרר
תמונות מקזבלנקה – סמי אלהרר
מספר תמונה 43 זה מלך מרוקו מוחמד החמישי בביקור בקזבלנקה
האיש עם (זלביה והשלהם הלבן מימין )
זה אבא שלי אלברט אלהרר שבתוקף תפקידו מלווה את המלך בביקור של בקזבלנקה
בכבוד רב
סמי אלהרר
תמונות מקזבלנקה – סמי אלהרר
מספר תמונה 19 האיש השני משמאל זה אח של אבא שלי ניסים הרר
שהיה יועץ מלך מרוקו מוחמד החמישי
עם אנשי המלך
בכבוד רב
סמי אלהרר 