פתגמים ואמרות ממקורות שונים
מתוך ספרו של חנניה דהאן
צער גידול בנים.
67 אל־גראב כּא יכּחאל גיר עלא אולאדו.
אין העורב משחיר עצמו אלא למען גוזליו.
כל עמל אדם לבניו. (״תם הכסף״ 9)
כשם שיגעו לי אבותי, כך אני יגע לבני. (ויקרא רבה
ב״ה)
68 נוולדהום בל־גבן, ונטפנהום בל־גבן.
מולידה אותם ביגון, וקוברת אותם ביגון.
ולמה תלדנה בעצב למען קבור אותם באנחות? (חזון ברוך ״הספרים החיצוניים״ כרך אי)
69 אלי עטאהום קאד ב־רזקהום.
זה שנתן אותם ידאג לפרנסתם.
70 אלי כ׳לקהום קאדי ביהום.
מי שברא אותם, יוכל להם.
71 אלי כ׳לאק, בא יג׳יב רזקו מעאה.
מי שנולד, מביא פרנסתו עמו ביד.
Le mariage trad. chez les juifs marocains
Vers minuit, la mère de la jeune fille, aidéé de cinq tamzwarât, mettra du henné et du sucre dans les cheveux, sur les pieds et les mains de la fiancée. Une tamzwarâ fera de même pour le fiancé. Le jeune homme place dans la main de la jeune fille une pièce de monnaie ou une bague, et lui offre un foulard blanc, avec lequel sa mère lui fermera les mains. On sert aux assistants des pois chiches, des olives e
t mhammar
A Boujad, jeudi soir, les tamzwarât habillent la jeune fille d'une farazya (longue tunique en soie) et d'un kzâm, avant la cérémonie de Yazmomeg. On asseoit les fiancés sur une table, recouverte d'un tapis. Un repas composé de viande, d'oignons et de mahia est servi aux invités.
Un groupe de femmes bat du tarr et agrémente la soirée de chants et de danses. Elles reçoivent des assistants une grama. Quand les invités se retirent, les parents de la jeune fille la soulèvent et la déposent dans sa chambre, près d'une rha (machine à moudre) et d'un gidd (entrave pour empêcher les bêtes de prendre la fuite). Les gens disent que le but de la rha et du gidd est d’empêcher le mari de battre sa femme. Il est probable que le sens exact du rite est que la femme doit entretenir son foyer (moudre le blé) et être attachée à son mari comme le gidd.
Vendredi, le jeune homme envoie aux parents de la jeune fille des cadeaux sous forme de nourriture pour le samedi. Les deux familles dînent ensemble vendredi soir. Le fiancé assiste seulement au repas et revient chez lui accompagné de ses amis
Samedi matin, après l'office religieux, un buffet réunira une grande assistance. Le soir, après l'élection des islan, les deux familles et les invités chantent et dansent jusque tard dans la nuit.
Zone espagnole
A Tanger, un mois avant le mariage, a lieu la première réunion des deux familles. A partir de ce soir, elles recevront de nombreux invités qui viennent les féliciter.
Mercredi, huit jours avant la cérémonie nuptiale, on fait prendre à la fiancée un bain à la maison. Dès ce soir, elle ne peut plus quitter son lit.Les musiciens jouent pour les invités qui emplissent la maison et la cour. 
Le jeudi est consacré aux invitations faites par les parents aux divers amis, et le vendredi, aux préparatifs du samedi, le "sabt erray". Le fiancé prie dans la synagogue de son futur beau-père. Un déjeuner réunira les deux familles et des invités. Ce jour là, on expose Yajuar ou trousseauà l'admiration des invités. Les femmes chantent
Ajuar nuevo : Mon nouveau trousseau,
delante vos la pondri : je l'expose à vos yeux,
Suegra y cunada : ni la belle-mère, ni la belle-soeur
no tienen que decir. : n'ont rien à dire.
Le soir, les femmes mettent du henné dans les mains de la fiancée et la fête durera jusqu'au matin.
A Tétouan, quelque temps avant le mariage, on peint en blanc les murs extérieurs des maisons des fiancés, sur lesquels les jeunes gens écrivent: "Félicité, heureux mariage". Ils dessinent un arbre à cinq rameaux, un bouquet de fleurs. On blanchit aussi le portail de toutes les maisons devant lesquelles le marié devra passer le jour du mariage.
Quinze jours avant la noce, la suspension d'une grande lanterne à l'entrée des maisons des fiancés est un signe que les réjouissances vont bientôt commencer. Samedi, "el maïs", est la première occasion pour les familles d'inviter leurs amis au mariage et d'ouvrir les fêtes. Lundi, la jeune fille envoie à sa future belle-mère un plateau de fruits secs. Cette dernière lui prépare ce jour un plat spécial, alfeha, fait d'oignons, d'ail et de miel qu'on ajoute à la viande et qui ne sera consommé que la semaine d'après par les mariés.
Mardi est le "lavado primero" (premier bain) de la fiancée. Jeudi est le "bab el'ors".׳ Le fiancé envoie à la jeune fille un plateau avec des raisins secs, des douceurs, un ruban, un foulard et des bougies. Les femmes éparpillent les cheveux de la fiancée, qu'elles attachent ensuite avec le ruban et couvrent d'un foulard en soie. Après la prière du soir, les amis du fiancé, accompagnés de plusieurs invités, prennent des bougies et des manches à balai et se rendent en chantant chez le fiancé, et ensuite chez la fiancée. où ils sont reçus joyeusement.
Samedi est le "sebt erray", qui réunira les deux familles et des invités pour le déjeuner. La jeune fille offre aussi un repas spécial à toutes ses amies. Le soir, un tribunal composé des amis du fiancé se réunit chez lui pour le juger et le condamner. Celui-ci monte sur les épaules d'un de ses amis, pendant que les autres essayent de le frapper avec des mouchoirs. L'ami sur lequel est juché le fiancé saute, afin d'épargner les coups à son protégé.
Dans le Rif, mercredi est le "nhar al bodian" ou "nhar al hazba". ( Le jour de la retraite ) Une femme, "dont le coeur est pur et qui est heureuse", met du henné dans les cheveux de la fiancée, ainsi qu'un oeuf et du miel, et lui couvre la tête d'un morceau de tissu. Elle la ceint avec un hzàm. Pendant ce temps, le jeune homme reçoit ses amis chez lui et forme une cour intitulée uzara.Ce soir-là, sa future belle-mère lui envoie cinq plateaux avec cinq pains, cinq kilos de fruits et cinq unités de tout autre produit expédié. Le lendemain, c'est à son tour d'envoyer de la viande et des légumes pour la préparation des repas du samedi
Samedi soir, les uzara habillent le jeune homme et l'installent au milieu de la cour. Tous les assistants tiennent une bougie à la main. Les femmes chantent et dansent et les uzara font de même autour du fiancé. A un moment donné, l'un d'eux s’empare d'une ceinture rouge, avec laquelle il le ceint.Ses amis le soulèvent et le font danser, à la grande joie des assistants. La soirée se terminera tard.
מגילת היטלר – מיכל שרף
גם פייטננו הלך במסורת פיוטי ׳מי כמוך׳ אלה, ובפיוטו הוא מספר לנו בקצרה מאד על נס הצלת יהודי מרוקו מידי היטלר ומוסוליני ב-11 בנובמבר, עם כניסת צבאות בנות הברית למרוקו.
כדוגמת פיוטו של ריה״ל, גם פיוטנו עשוי טורים במבנה הבית המרובע של שירת ספרד: המחרוזות הן בנות ארבעה טורים קצרים, שלושת הטורים הראשונים חורזים זה בזה בחריזה המתחלפת ממחרוזת למחרוזת. הטור הרביעי שחרוזו מבריח את כל סופי המחרוזות, מכיל פסוק או שיבוץ מקראי ומסתיים במילת האפיפורה ה׳.
הפתיחה ׳מי כמוך׳ ו׳אין דומה לך׳, היא מסורתית, ומתקשרת לסוף הפיוט ׳מי כמוך באלים ה״(שמות טו 10).
הפיוט הקצר ׳מי כמוך׳ כאן, משמש פתיחה לקצירה שבאה בהמשך, והיא שיר עלילה בעל מבנה פואטי חופשי וגמיש, הכתוב ערבית־יהודית בניב מרוקאי. תבנית הקצירה: 36 מחרוזות, בנות ארבעה טורים כל אחת, בחריזה אאאת בבבת גגגת וכר. (למעשה מבנה ה׳בית המרובע׳).
תוכן הקצירה: המשורר קורא למאזינים: ׳אדו תשמעו מא סאר, פייאם היטליר לגדדאר – בואו ושמעו מה שקרה בימי היטלר הבוגד. בהמשך הוא מספר את קורות עלייתו של היטלר לשלטון, השתלטותו על אוסטריה, צ׳כוסלובקיה, הולנד, רומניה, יוון, פולניה והונגריה, והתאחדות צבאות בנות הברית נגדו.
האנגלים שלטו בים, האמריקאים – באוויר, והצרפתים – ביבשה, וביחד הצליחו למגר את האויב. למרוקו נכנסו האמריקאים ב-11 בנובמבר, וכניסתם שמחה את היהודים. נראה כי בשעת כתיבת החיבור נמצאו יהודי מרוקו עדיין במצוקה, אם כי אין בשירנו תיאור מפורט של סבל העם היהודי במרוקו, ונראה כי המשורר אף לא ידע עדיין על שואת יהודי אירופה.
המחבר מבקש מה׳ שיסלק במהרה את הגרמנים ממרוקו כדי להביא פדות לנוצרים, ליהודים ולמוסלמים: ׳ותזיבלנא לחורייא נצארא ויהוד ומסלמיך. הוא מוסיף ומבקש מה׳ שיסייע לרוזוולט, צ׳רצ׳יל, סטלין ודהיגול. יצויין כי הברכות העיקריות שלוחות לצרפת, ערש החוק והחרות וידידת היהודים: ׳צאחבתנא הייא פראנצייא, מולאת לחקק ולחורייא׳.
גם ברכה לשליט המוסלמי לא נעדרת, לו ולבניו: ׳אללאה ינצר סידנא צולטאן, חפיד מולאי לחאסאן, ויעיש דימה פלאמאן, מעא אולאדו כאמלין׳. – ה׳ ינצור את אדוננו הסולטאן, נכד מולאי אלחסאן, ויחיה תמיד בשלום ובשלווה עם בניו]. בסיום מתפלל המחבר לה׳, שיאחד את עמו בארץ פלסטין ויניחם בני חורין: ׳יזמע ישראל כאמלין, פי ארצֹהום פאליסתין, ונרזעו מן למחררין.
שער החוברת
קצידא די היטליר
האדד לקצידא אנא מתחיה גן סמחון נצֹמתהא ,ועלא היטליר זבדתהא , עלא מא דווז עלא ליהוד בדיההא וקאדיטהא ועלאייד למכ׳זן טבעתהא י ואנא. גיד תפכירא עמלתהא עלא נס די עמל מעאנא שי׳׳ת ומעא למארוק כוללהא , נרגבכום יא קאריינהא רדדו באלכום תנסאוהא
פלחן די תחבו עלא סבת מרבעא
מי נמוך אב הרהמן / ואין דומה לך האל הנאמן / מציל תמיד עם לא אלמן / מיד אויביך הי : בימי היתליר האויב השודד הוא ורעו מוסוליני הבוגד, תשבו להשמיד ולאבד , אח עם ה׳; באחד עשר לנוואמבר גמלני חסדים ־ על יד האליי הנאהבים על כן אשיר שירים , על גאולת עם ה׳ : אדון חסדיך אזכירה, ולנגדך תמיד נשירה אזי לשמך אזמרה מי כמוך באלים ה'
.סופו היתליר נעמאתליה
משא לרופיא וזבדהא עליה
מא נואש באיין תגלב עליה
ותרדדו פין לכאצרין
אזיו תשמעו מא האר
פייאם היתליר לגדדאר
בקא כא ימשי ויכּבאר
התא הכם עלא לאלמאן כאמלין
נברא בהיתליר וחכאייתו
עלא מא עמל בתכמימתו
הווא וזמיע רבאעתו
כממו יחכמו עלא לאלמן כאמלין
צנעטו כאן גיר טללאי
נהאר כאמל מאשי וזאיי
התא טלעלו ואחד ראיי
דכל לעצכר לאלמאניין
מן לוול בדא כא יכממם
באן יקייר ויזממם
כולסי ענדו טרצצם
באס יפני ליהוד כאמלין
פלעאם לוולא פחכמתו
בדא יווררי תכמימתו
כיף גלם עלא מרתבתו
קאל אנא מין למכּכּברין
בדא עמל ואחד לפיספא
פי וקת לברד וססתא י
כול ואחד גאלם עלא סייתא
ומצוורין ביה כאמלין
קאללהום ואס תעארפו מא בינא
די עמלו ליהוד עדיאננא
קתלו זדודנא זעבאו מאלנא
כממו יפניונא כאמלין
כבאר עדיאננא הומא ליהוד
האדסי מן ייאם זדוד
מא ענדו קיאץ ואלא חדוד
כממו יפניונא כאמלין
ואזבוה ועפאוה ראיי ואחד
קאלולו בדא תעדד
עמל כולסי כתיר בזזהד
באם נקאדיו לעדיאן כאמלין
בדא אוזזד לאביואנט
וצצוב חתתא לבומבאט
וזאד חתא טאנגאט
כא יכליו ציאד כאמלין
ברא מן לאוטריס ותסיקוסלובאקיא
וזזאד. לולאנד ורומאניא
לגריג פולרניא ולונגריא
תעדדא עליהום כאמלין
רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה
הרב חביב טולדאנו בן דורו כותב: שר׳ עמרם הגיע למנינס בחודש אדר תקל״ה והתעכב שם עד ר״ח כסלו תקמ״ב אשר נסע לפאס,'ושם התעכב עד חודש תמוז ונסע עם שיירה גדולה לכפר אשג'ן ונפטר שם בליל שבת קודש אשר חל בו תשעה באב. רק ביום חמישי שאחרי זה הגיעה השמועה למכנס ושם הספידוהו כראוי (עיין אוצר המכתבים א׳ עמי ם׳, ועיין מלכי רבנן ל״ה ע״ב אות חביב בן יוסף)
מתוך " אוצר המכתבים " לרבי יוסף משאש
כרך א' עמוד ס'
בן דיוואן. הרה״ג השד״ר מעיה״ק חברון תובב״א, כמוהר״ר עמרם בן דיוואן זלה״ה, בא להעיר עז לנו מכנאס״א יע״א, וכבוד גדול עשו לו, ומפני שבוש הדרכים, נתעכב אצלינו עד ר״ח כסלו, שנת תקמ״ב לפ״ק, הוא . בא באדר תקל״ה לפ״ק, ונסע לפא״ס, ומשם נסע בתמוז תקע״ב, עם שיירא גדולה, לכפר ווא״ד זא״ן, ונתבש״מ שם ליל שב״ק, ט׳ אב״ר ש׳ תקמ׳׳ב לפ״ק, וביום ה׳ הגיעה השמועה, והספדנוהו כראוי, ע״כ מ״ך, וחתום, חביב טולידאנו ס״ט. ובס׳ תהלה לדוד דף ס״ו, יש שם קינה
שקונן עליו כמוהרדב״ח זלה״ה, ע״ש
להלן הקינה מתוך הספר " תהלה לדוד " לרבי דוד בן אהרן חסין.
18 – אזיל דמעה
קינה קוננתי אל השמועה כי באה אל הלקח החכם השלם הכולל שליחא דרחמנא כבוד הרב הגדול רבי עמרם דיוואן זכרו לחיי העולם הבא. זיע"א
אזיל דמעה / אל שמועה כי לא טובה
חסרא ארעא / דישראל גברא רבא
נהי נהיה / תאניה ואניה
בייא, בייא / תזעק ארץ צביה ( בייא, בייא מילות קריאה של צער בארמית )
האניה / להשבר חשבה חסרא
ימררון / בכי עדת ישורון
יעדרון / מהם שמחות ורון
על עיר חברון / איכה בדד ישבה חסרא
דורש אין לה / קרית ארבע רב חבלה
כי סר צלה / חשך ונעתם הלה
תרים קולה / אין שלום ליוצא ולבא חסרא
והוא על נ / דיבות יקום יחנה
מאת בני / ישראל צדקות נותני
מצוות קונה / עובד האל מאהבה חסרא
דור, דור רושיו / דור, דור ופרנסיו
ואנשיו / שוקקים שומעים מדרשיו
ופירושיו / אמירה נעימה יהיבא חסרא
בשליחותו / זריז עומד על משמרתו
ותשובתו / הרמתה כי שם ביתו
חניתו / לבני הישיבה מקרבא חסרא
נקי דעת / זכה וברה נובעת
ומכרעת / תבחן אזן שומעת
וקולעת / אל השערה לא יחטיא בה חסרא
אב רחמן / כדרדע וכלכל והימן
ציר נאמן / ללומדי תורה מזֻמן
ונעמן / במדבר בערבה חסרא
היא דינא / נחית לעמקא דדינא
שם טוב קנה / שליחא דרחמנא
באמונה / ידו היד המרבה חסרא
רב טביומי / טוביינא דחכימי – מחכמי התלמוד, משמע שמו נדרש על רבי עמרם, שהוא הטוב בחכמים
חזיה יומי / לבר אלהין דמי
לית ליה טימי / כמרגניתא טבא חסרא
נפלו אימים / עלי ומעי הומים
צדיק תמים / איך נקבר בארץ העמים
צור עולמים / זו היא ביאה זו היא שיבה חסרא
עמרם נבחר / נקי כצמר צחר
כבן שחר / אורו נבקע כשחר
טוב ממסחר / דכספא ודהבא
חולק טבא / יתרימי ליה לעולם הבא
זך צור, אהיה / מלך ממית ומחיה
זרעו יהיה / חיים ארכים יחיה
ואף גם י- / גדל יזכה ברא כאבא
ועד שיבה / לא תהיה לו עזיבה
הספרייה הפרטית של אלי פילו-שערי ספרו שלום פוני כלפון
שערי ספרו
שלום פוני כלפון
בקובץ ספורים זה, מתוארות דמויות שונות מתוך ההוי היהודי של קהילה ספרו שצמחה על אדמת מרוקו והחזיקה ביהדותה משך כאלפיים שנה. במשך דורות, נאבקו יהודים אלו לשמור על ייחודם בתוך סביבה עדינת בה סבלו רדיפות אין מספר. אמונתם המשיחית בתקומת עם ישראל בארצו, נתנה להם הכוח הנפשי והגופני להתגבר על כל הסבל והתלאות.
בכל גבורי הספורים האלה יוקדת אהבת עם ישראל ואמונה איתנה בנצח ישראל. משאת נפשם, היתה שיבת־ציון, אותה הגשימו מתוך אהבה וערגה משיחית מופלאה.
בני דור זה הגשימו את חלום הדורות ועקרו סופית מתוך גלותם הארוכה כדי לבוא לבנות ולהבנות בארץ־ישראל. הספר מתאר גלריה רחבה של דמויות של יהודים בני המלאח של ספרו, מתוך אהבה והבלטת אהבת החיים וההומור השזורים בקיום בו״
הוצאת כרמל, ירושלים
איור ועיצוב עטיפה: גדעון דן ירושלים
המימונה – מקורותיה ומנהגיה
ראיון עם ד"ר יגאל בן נון על מקורות המימונה
http://www.youtube.com/watch?v=ePQ793TAgKo&feature=share&list=ULePQ793TAgKo