דמויות בתולדות היהודים במרוקו

1643-1570

רבי אברהם אזולאי הוא ללא ספק, הרב ממוצא מרוקני, המוכר ביותר בעולם היהודי דאז. בחייו ובכתביו מסמל הוא, את הצלחת מורשת יהדות ספרד בארץ המערב. לימודי הקבלה הפכו במגרב לחלק אינטגרלי בחוויה הדתית. לימודי הקבלה לא עוררו התנגדות בחוגי הרבנים ותלמידי החכמים. רבני המערב לא ראו ניגוד או סתירה בין ההלכה, לפילוסופיה ותורת הסוד, אלא, כמשלימים זה את זה.

אברהם הצעיר נתמלא ברוח זו, שהביאו עימם מגורשי ספרד ופורטוגל. הוא למד בבית אביו, רבי מרדכי, ובישיבות פאס: תורה, תלמוד, הלכה וקבלה. כשומר הגחלת הספרדית הקלאסית, הוא לא פסח על לימודי המדעים החיצוניים: מתמטיקה ופילוסופיה וגם אסטרולוגיה. תחילה נמשך לקבלה העיונית, ששיאה בכתבי הרב משה קורדוברו מצפת. קורדוברו, כמקובלים שלפניו, חתר לחשוף את תעלומת ההוויה, להבין את מהות האלוהות, לפענח את חידת הבריאה של העולם, ולהסביר את סוד החיים ותכליתם.

בחתירתו להשלים את לימודי הקבלה, החליט רבי אברהם אזולאי, ב-612ו, לעלות לישראל. בדרכו לארץ עבר תלאות רבות. לפני הגיעו ליפו, עגנה אנייתו בנמל בתורכיה. לאחר שירד לחוף, טבעה האנייה בסערה. לציון הנס סיגל לעצמו חתימה מסוגננת בצורת אנייה.

רבי אברהם התיישב בחברון, עיר האבות. מרכז הקבלה בצפת ירד בתקופה ההיא מגדולתו. בעת שפרצה מגיפה בעיר חברון, מצא אזולאי מפלט בעזה. הוא השאיר אחריו ספרים שעשו לו מוניטין בעולם היהודי, אף שהודפסו לאחר מותו בלבד. בין ספריו: ׳קריית ארבע', ׳חסד לאברהם׳, ׳בעלי ברית אברם׳ ויאהבה בתענוגים׳. ספריו הידועים ביותר הם בתורת הקבלה. הידוע בהם, ׳חסד לאברהם׳, נחשב למיזוג מישילם בין הקבלה העיונית, הקלאסית, לקבלה המעשית של האר״י. לפיה, האדם היהודי שותף לאלוהים בתיקון ־;בריאה, וביאת הגואל תוחש בקיום מצוות ועל ידי כוונות, צומות טיהור, מעשים טובים, צירופי אותיות, גימטרייה, נוטריקונים וכדומה.

רבי אברהם אזולאי ייסד את שושלת הרבנים לבית אזולאי, שהתיישבה בירושלים לאחר שני דורות. המפורסם בשושלת הוא החיד״א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, (1806-1724). החיד״א, גדול שד"רי ירושלים, גדול הרבנים הספרדיים שלאחר הגירוש, נפטר בליבורנו שבאיטליה, שם הדפיס את ספריו הרבים, שזכו להפצה נרחבת בתפוצות. עצמותיו הועלו למדינת ישראל בתחילת שנות ה-60, לירושלים, עיר הולדתו.