בס"ד  

רבי דוד ומשה – מתוך ספרו של יששכר בן עמי

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו

הוצאת ספרים על שם י"ל מאגנס- האוניברסיטה העברית

ירושלים – תשמ" 

במסגרת מחקרנו אספנו למעלה ממאה שבעים וחמישה סיפורים על ר׳ דוד ומשה, על ניסים שחולל במרוקו וכן בארץ. אין כמובן אפשרות למסור את כולם במסגרת זו והאוסף המובא להלן מהווה מבחר מייצג בלבד. במאמר שהקדשתי לר׳ דוד ומשה: בן־עמי — הערצת קדושים, הבאתי שבעים ושניים סיפורים נוספים וכן ניתוח של המסורות הקשורות אליו במרוקו והמשך מסורות אלו בארץ. סיפורים עליו הבאתי גם במאמרי ״פולקלור המלחמה״. על מנהגים הקשורים לשחיטה בהילולה של ר׳ דוד ומשה, ראה פרק ״הביקור אצל הקדוש, ההילולה״, עמי 98-85. מהפרק ״הארגון הקהילתי סביב המקומות הקדושים״, עמי 151-149 (הערות 16 עד 19), ניתן ללמוד על הפעילות הרבה שהיתה מסביב לאתר הקדוש ולבתי־הכנסת על שם הקרוש במרוקו. על הפולחן הקשור לר׳ דוד ומשה בארן ראה פרק ״הערצת הקדושים על־ידי יהודי מרוקו בישראל״, עמי 208, 211-210: בךעמי — הערצת קדושים: יורם בילו, פסיכיאטרית מסורתית בישראל — פניות של בני מושבים יוצאי מרוקו עם בעיות פסיכיאטריות וקשיי חיים לרבנים ולחכמים, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשל״ח. 

135 ר׳ דוד ומשה (תאמזרית)

אחד הקדושים המפורסמים ביותר שמשך אליו מעריצים מכל מרוקו בכל ימות השנה.

לפי המסורת מוצאו מארץ־ישראל. ההילולה שלו נערכת בראש חודש כסלו וממשיכים

לקיים אותה בארץ במקומות רבים.

היה נערץ גם על־ידי המוסלמים שכינוהו רבי דאוויד או מושי.

  1.135״הצדיק בא אלינו לעיר תאזנאכת. הלך לתאניל, תאמסתינת. הם [המוסלמים] קוראים לו: שיך של אמרזאן. כשהוא בא, הוא הגיע ביום ששי לתאמסתינת והוא סובב את כל הכפרים, עולם שלם, כדי לאסוף כסף, נדבה לעניים של ארץ־ישראל. אחרי שהוא גמר ואסף את הכסף, והגיע לכפר איפה שהוא קבור, הוא מצא שם איזה ששה־שבעה מלאח איפה שגרו בהם יהודים. כל כפר יש בו מניין אחד, שניים, שלושה או ארבעה.

 הלן לכולם. הגיע לשם ביום ששי. הוא והעבד שלו. העבד גדל בביתו בישראל. נולד אצלו בבית והוא לימד אותו. הוא היה מוסלמי ערבי, שחור, עבד. כשהגיע החכם לשם, מצא שכל הכפרים היו חולים. כולם. יהודים, מוסלמים, כולם מתים. נכנס הצדיק ואמר: רבונו של עולם, איך אני אעשה? שמע! אני באתי לקחת נדבה לעניים ואני הגעתי לכאן וכולם מתים? יצאה בת־ קול מהשמים ואמרה: אתה תבטל את הגזירה של כל אלה המתים, ערבים ויהודים.

והוא אמר: אני מקבל, מותי תמורת חייהם של אחרים. הלך לבית־החיים שלנו, נכנס, ישב. ירדו מלאכים מן השמים. יצא מעיין מים, עליו השלום. יצאו תכריכיו. הכל יצא לו. תכריכין, טבילה. שם תכריכין, מצא שהקבורה שלו מוכנה. ירד לקבורה. רק העבד שלו היה אתו. כשהוא ירד לקבורה ונעלם והלכו כל השליחים שקברו אותו, העבד התחיל לבכות: ייא סידי, יא סידי׳.»׳

 ההר ככה כמו איזה תרבוש [כובע] ולמטה כמו איזה צינור. הנה הוואדי ושם האבן. אבן שהיתה למעלה ירדה וזו שהיתה למטה עלתה ונפגשו במקום הקבורה של החכם. העבד חזר לכפר. מצא שכל האנשים שהיו חולים רצים [בריאים], לא תמצא אף חולה. אמרו: איפה החכם שאמרו לנו שהגיע? איפה החכם שאמרו לנו שהגיע?

אמר להם העבד: הוא מת, אמרו לו: כלום, אי שתוציא אותו או שנהרוג אותך. נאספו סביבו ערבים, נאספו סביבו יהודים. רצו להרוג אותו. אמר להם: הו יהודים, אם אתם מאמינים בה׳, ובית־החיים שלכם אתם מכירים אותו, אני אראה לכם איפה החכם. אתם, יש לכם סימנים ואתם יודעים איפה בית־הקברות שלכם. אמרו לו: אנחנו מכירים. ואז אמר להם: בואו נלך. הלך אתם.

 אמר להם: הנה בית־החיים שלכם. יש בהם אבנים? אמרו: לא. אמר להם: הנה החור מאיפה האבן התרוממה. המקום איפה שהתרוממה האבן יש מקום למאתיים אנשים. זו שבאה מלמטה באה כמו טרקטור עד שהאבנים סוככו ככה את הצדיק, כיסו אותו. אמרו לו: איפה החכם ? אמר: הוא כאן. האבן הזו היא על ראשו.

 אם אתם רוצים לשבת, שבו. אם אתם רוצים להרוג אותי, תהרגו אותי. אמרו לו: עליכּ לאמאן׳ לא נגעו בו. לקחו אותו ואירחו אותו. אבות אבותי, משפחתי, הלכו לירושלים יחד אתו, עם העבד ונשארו שמה. הלכו אתו כדי לראות את הבית של החכם. והם באו ואמרו שהבית של החכם הוא בתלפיות בירושלים. הלכו אתו ולקחו את כל הכסף שהם אספו. מיד אחרי הפטירה, בא [הצדיק] גם בחלום ואמר להם: זה מה שאתם צריכים לעשות כל חייכם. מדור לדור אנו המשכנו. כל אחד מביא עגל, עופות. בשם ה׳ והצדיק אנשים נאספים ועושים״

בעת שנטמן נשאו על הקבר הספדים רבני העיר. ראש אב בתי הדין של קזבלנקה,־הגאון משה חי אליקים זצ״ל, אמר עליו: ״מורי ורבותי, מי אני ומה אני שאספיד נביא בישראל. נאמר כי ביום שמת רבי בטלה ענווה ויראת חטא. רבי פנחס בן יאיר אומר באותה מישנה, כי הקדושה מביאה לידי ענווה וענווה מביאה לידי יראת חטא, יראת יחטא מביאה לידי חסידות וחסידות מביאה לידי רוח הקודש. הצדיק רבי חיים פינטו זצ״ל הינו בעל אותן מידות, וכשעמד לפנינו ראינו אותן. הוא ישב עם פשוטי עם, עניים ומדודים, עודד אותם ודיבר על ליבם.

אם עבר לידו יהודי מוכה יגון וצער חש הצדיק בכך, ונתן לו עצה טובה. יהודים אחרים שמר מכל צרה ופגע בכך שזיכה אותם במצווה. מרוב קדושתו תמימותו נזרקה בו רוח נבואה, ומה שיצא מפיו התקיים״.

רב אחר שהספיד היה הגאון שמעון אבקסיס זצ״ל: ״מפחד אני להספיד שר וגדול בישראל, שחי היה בעולם הזה אך היה בעל נשמות של דורות עברו. אשרי הדור הזה שזכה לחיות במחיצת הרב זצ״ל, ומי ייתן לנו תמורתו וחליפתו״.

שכר מצווה

בעת קבורת הרב חיים פינטו הקטן זצ״ל קיימו המתעסקים בקבורתו את המינהג למכור את הזכות להוריד את הגוף לקבר. שני נדיבי לב יראי שמיים קנו את המצווה, אחד מהס-יעיש ביטון. בעת שהוריד את הרב זצ׳יל לאדמה הרגיש ביטון כי צרור כסף, שהיה עליו, נעלם. הוא השלים את המצווה, וכשסיים שטח תחינה לפני קונו: ״ריבונו של עולם, בצרור שאבד היה מונח כל כספי״. בעוד הוא ממתין לראות מאין יבוא עזרו הגיע אליו יהודי מבוהל, ובידו תרמיל הכסף.לאחר שנרגע מעט סיפר לו, כי מצא את האוצר בעת ההלווייה.

 הוא הרים ופתח אותו, ושמח על המציאה הגדולה. הוא החליט לעזוב את ההלווייה, והחל לפלס את דרכו נגד הזרם, מול רבבות המלווים. אלא שאז חש כאילו יד תופסת אותו ומחזירה אותו למקומו. ״היה זה הצדיק רבי חיים פינטו הקטן זצ״ל, שציווה עלי להחזיר לך מייד את התיק, והודיע לי כי אם לא אעשה זאת הוא ייקח אותי איתו וכאן תהיה קבורתי. כך הרגשתי את אחיזתו עד שהבאתי לך את התיק״.

כשנפרדו רב נחמן ורב יצחק זה מזה אמר לו רב נחמן לרב יצחק: ברכני מר. אמרלו: אמשול לך משל. למה הדבר דומה ?לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקים וצילו נאה ואמת המים שברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו. כשביקש לילך אמר לו: אילן אילן,במה אברכך ? אם אומר לך שיהיו פירותיך מתוקים – הרי פירותיך מתוקים, שיהא צילך נאה-הרי צילך נאה,שתהא אמת המים עוברת תחתיך- הרי אמת המים עוברת תחתיך. אלא יהי רצון,שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך.

אף אתה- במה אברכך ? אם בתורה-הרי יש לך תורה,אם בעושר-הרי עושר, אם בבנים -הרי בנים.אלא יהי רצון שיהיו צאצאי מעין כמוך. (תעניתה:)

77 – אנשי בינה ספדו

קינה יסדתי וכוננתי אל הלקח ארון הקדש החכם השלם הדיין המצויין רב ועצום בישראל כמוהר"ר רבי אליעזר די אבילה זלה"ה שנתבש"ם בימי העמידה יום שבת קודש ג'לאדר שנת אשכר – תקכ"א לפרק קטן – 1761 סימן אני דוד בן חסין נר"ו

אנשי בינה ספדו חילים חילים

יראי ה' הקטנים עם הגדולים

לחסרון חכם מלא כקפת הרוכלים

אי"ש צדיק תמים יושב אהלים

אנשי בינה – גדולי התורה ולומדיה

חיילים חיילים – מחנות, מחנות על פי ענייני התלמוד : רשי"י ור"ת, הרי"ף והר"ן וכד'

קופת הרוכלים – למיד חכם הבקי בכל ענפי התורה

יושב אהלים – אהלה של תורה

נקטה נפשי ולבבי סחרחר

איך משמים נפל הילי בן שחר

לספוד לצר"ה ולבכותה תמיד אבחר

עד ירבו נוטפים על הזוחלים

כסה חשך ארץ פתאום בא שברה

עיר רבתי עם פנה הודה והדרה

חשכה שמשה נדעך וכבה אורה

שפעו דמא מרזבי בנחלים

יהמו מעי יחרד יתר לבבי

על ארון קדש חכם עדיף מנביא

תחתונים ועליונים בקשו רבי

ונצחו את מצוקתם אראלים

דבקה תמיד נפשו וגם אִוְּתָה

בספרא וספרי ותוספתא

דייק שמעתא כרחבא דפֻמבדיתא

מבין דת וטעמיה בפלפולים

ומי כמוהו פה מפיק מרגליות

בשש סדרי צופי טמונות וגלויות

לומד ומלמד ודורש כתרי אותיות

כל קוץ הלכות תלי תלים

דמעות יזילו כל התחמידים

כי נשארו בלתו פזורים נדודים

תחת היותם נאהבים נחמדים

כנטיעים בנעוריהם מגדלים

בכה יבכה רש"י ורבנו תם

מי יורה דעה ומי יבין שמועתם

לתור בחכמה ולירד עד סוף דעתם

שפתותיו נוטפות מור ואהלים

נהמו יחדיו הרי"ף ורבנו נסים

ולבב הרא"ש יבער יקד כיקוד אשים

אנה פנה זיו הוד חכם חרשים

עליו ישבו לארץ כאבלים

חרוד יחרד וישאג הר"ם במז"ל

אויה לי כי לחם מכלי אזל

איה עֹפר מדליו מים יזל

דומה לצבי ולעפר האילים

ספוד ירבה רבי שלמה בן אדרת

בלבב להבה ואש בוערת

מעל ראשי אויה כי נפלה עטרת

נפלו לי בנעימים חבלים

ינהם ככפיר בבכי גדול הריב"ש

 כף אל כף יכה : מי הוא זה שברי יחבש

נקצץ האילן וגם מעין יבש

מעין גנים באר מים חים נוזלים

נחום מאנו ארבעה טורי אבן

אורח חיים יורה דעה מי יבין

חשן משפט ומקיר תזעק אבן

תערוג על אפיקים כאילים

נר"ו יאיר רב אד"א בר אהבה

קדוש ישראל במחצת אביי ורבא

יהיה כבוד מנוחתו לעולם הבא

כל פריו יהיה קדש הלולים

נרו – נפשו רוחו ונשמתו של הנפטר

אד"א – שם האמורא הנודע ורמז לשם הנפטר אליעזר די אבילה

בר אהבה – שאהוב הוא וחביב עוא על הכל

במחיצת אביי ורבא – עם גדולי ישראל בדן עדן

כל…..הילולים – וברכה היא לנפטר שזרעו ילך בעקבותיו ויהיה זרע קדוש

ואך בחצות הלילה אחזתו קדחת גדולה, ולא יכול לנסוע, וכמה נצטער ופלגי מים ירדו עיניו על זה, וזאת הייתה נחמתו, שגם השיירא אשר נסעה בבוקר חזרה בערב, כי שמעו שכל הדרך מלאה לסטים, ויראו לנפשם וחזרו העירה.

ובחודש אלול התקפ"ב, נזדרזו עוד הרבה, ומכר את כל קרקעותיו, ונסע לפאס, ומשם לעיר וד'דה, ומשם חשב להגיע לווהראן, ומשם באניה למצרים, ומשם אל הארץ. ואך בהגיעו לוז'דה, מצא הדרך סגורה ממלחמת אחים על המלוכה בתלמסאן ובווהראן.

וישב בוז'דא קרוב לשנה, והיה מספר, כי מצא בוז'דא זקנים בלי אוזניים, ושאל אותם מדוע ? וסיפרו כי בבוא המלך אלייזיד המזיד שחיק עצמות בשערי וז'דא בשנת בתק"ן ביום שבת, יצאו כל יושבי האיר להקביל את פניו, כמנהג כל מלך בכל מקומות ממשלתו בבואו העיר.

ובאותו זמן היה מלבוש היהודים שווה למלבוש הערביים שוכני המדינה, ועמדו היהודים לבדם, והערביים לבדם, והוא שאל לשר העיר, מה אלו, אף אלו, מדוע נפרדים לשתי כתות ? , שר העיר השיב, אלו יהודים, ואלו הערביים, הוא השיבו ובמה ידוע ההבדל שביניהם ?

שר העיר שתק, הוא אמר, אני אבדיל, מיד נתן צו, והקיף את היהודים בלגיונותיו, וחתך לכולם את אוזניהם. ומאותו הדור נשארו השרידים אשר ראה.

ושוב עלה לתלמסאן, ושירת אותם בקדש זמן מיה, ושם עלה לווהראן, ומצא שם מלחמה נוראה בין הערביים והנוצרים הספרדים, וחזר לתלמסאן, וישב שם עוד זמן מה, ושוב חזר לוג'דא, וישב שם ירחים אחדים מפני שבוש הדרכים, ושוב חזר לפאס, וישב שם שלוש שנים, והיה מלמד תלמידים, ודורש בשבתות ובמועדים, ובעדן חדוה, וביקרא דשכיבי, ושוב חזר למכנאס.

ובשובו למכנאס רצה לחזור על המכר שמכר קרקעותיו בטענה, שמכר אדעתא למיסק לארעא דישראל, ולא איתדר ליה, ושכנגדו הקונה שהיה רב, כמוהר"ר יצחק אבן צור זצ"ל, השיב מדוע הלכת על דרך אוג'דא היה לך לילך על דרך רבאט, ושם באוניה לצרפת ומשם ליפו, ומשם לירושלים אשר חפצת.

ואבא מארי השיב כי דרך רבאט מסוכנת יותר, ובדרך הדבר על פי עדים, ונחלקו רבבני העיר בדבר, הל"ה הרב הגאון כמוהר"א יעקב בירדוגו זלה"ה, וכמוהר"ר חיים טולידאנו זלה"ה, הראשון לזכות הקונה שהיה תלמידו.

והשנים, לזכותו של אבא, ומשבאו לכלל מחלוקת באו לכל כעס, וסוף דבר, נכנסו יחידי סגולה, ועשו שלום בין כולם, ופשרו בין הקונה למוכר, פשרה ההוגנת לשניהם.

ובשנת ת"ר נתעוררה עוד תנועת העליה, ונזדרז עוד אבא מארי זצ"ל לעלות  עם שיירא גדולה, ונודע הדבר לשר העיר, ועכבם בחזקה, כי היו בהם צורפי זהב וכסף וחייטים שהיו צריכים לבני העיר, כי הערביים לא היו יודעים מלאכות הללו כלל.

ובשנת תר"ד 1844 מת שר העיר, ונתעוררה עוד העליה התעוררות גדולה, ועשו סימן השנה בירושלים תנוחמו ( תר"ד ) ומכל הערים עלו שיירות גדולות, ובטבט עלו ממכנאס שבעים נפש. 

ואלה שמותיהם : דוד מאמאן וביתו שבעה נפשות. מסעוד בן יחייא וביתו, ואמו וחמותו, שמונה נפשות. מסעוד בן עאמארה וביתו ובית אביו עשרה נפשות. מכלוף בן יזרי וביתו ובית אביו, חמיו וחמותו עשרה נפשות. שמעון מלכא ואחיו וכל בית אביו שמונה נפשות. רבי חיים רוומי וביתו וחמיו רבי מוסי ראגונץ וביתו י"ב נפשות.

החכם הבקי בששה סדרי משנה בעל פה עם פירושיהם, כמהר"ר ימין בן זכרי, וחמיו סופר סת"ם, רבי יעקב שושנה וכל ביתם, י"ד נפשות. והבחור הגביר והגיבור אמיץ הלב, המאסף לכל המחנה, כשמו כן הוא, עזוז אלקובי בן רבי יעקב ז"ל, וגם אבא מארי רצה לעלות עמהם, ואחזתו פודגרא ברגליו, ולא יכול לעלות.

פּוֹדַגְרָה^ת, פּוֹדַגְרָא^ת (נ') [יוונית: podagra] מַחֲלָה הַמִּתְבַּטֵּאת בְּהוֹפָעָה חוֹזֶרֶת שֶׁל כְּאֵבִים עַזִּים בַּמִּפְרָקִים וּבִמְיֻחָד בְּפִרְקֵי בְּהוֹנוֹת הָרַגְלַיִם (ראו גם צִנִּית). נִגְרֶמֶת עַל יְדֵי מִשְׁקָעִים שֶׁל מִלְחֵי חֻמְצוֹת הַשֶּׁתֶן. הַמַּחֲלָה הָיְתָה יְדוּעָה גַּם בִּימֵי הַתַּלְמוּד בְּשֵׁם זֶה: "שֶׁאֲחָזַתּוּ פּוֹדַגְרָא" (סוטה י.). מילון אבן שושן.

ובשנת תר"ח, ובשנת תר"י, נתעוררה עוד העליה, על פי חלומות זקנים וזקנות, ועל פי פלא גדול שאירע, שנולד בן ליעקב בן נפתלי, ובצאתו מרחם אמו, צעק " לה' הישועה " ונשתתק, ואחר יום למילתו מת, ועם כל זה נתבטלה העלייה מפני סכנות דרכים.

ובשנת תרי"ג  – 1853, נתעוררה עוד העלייה ועלו עוד ממכנאס כמה נפשות. רבי אברהם אבודרהם ורבי יחייא אסאבג, ורבי יהושע אצבאן, ורבי יעקב חתוויל, ומסעוד סריקי, ויעקב אלבאז, ומשה אדרעי, ומכלוף לוי, ויעקב אלענקרי. ודוד אלבו, הם ונשיהם ובניהם, ועמהם עשר נשים זקנות.

ועוד אישה חכמה בכל מעשה המחט וגם למדנית הרבה, בתנ"ך ומשניות, וזוהר הקדוש, וכל התפילות אף של הימים הנוראים שגורים על פיה, שמה אורודוויניא אחות אמו של אבא, בת איש צדיק כהה"ר יעקב בן ואעיש זצ"ל, ואבא לא יכול לעלות עמהם מפני מחלת מרת אמי הצדקת מרת מירא דכייא שתחיה.

ובסיון התרט"ו – 1855, עלו עוד, יעקב טובי, ויעקב בן טולילא ואשתו, ויצחק ארוואץ ומסעוד רוואץ ושאר בשרנו, שלמה בן משאש ודניאל אחיו ומכלוף טולידאנו, הם ובניהם ונשיהם וחתניהם. ועמהם החכם המופלג בדיני ממונות מוהר"ר יעקב בלחדיב ואשתו ובניו.

 ואבא מארי גם הוא הכין עצמו לעלות עמהם, ואך בעוונותינו

חלה את חליו אשר מת בו ביום ג'בשבת כ"ח לאלול בשנת הרעשת ארץ פצמת"ה היא שנת תרט"ו, הוא ניהו אבא מארי הקדוש החסיד העניו כמוהר"ר זכרי זצ"ל \יע"א. כל זה העתקתי מכתב יד מור דודי כמוהר"ר דוד זצ"ל הנ"ל.

והנה גם בניו של מר זקני הנ"ל, כיוצא בו ובאבותיו הקדושים הנ"ל זצ"לף כולם השתוקקו כל ימיהם, אל הארץ לעלות להתקדש בקדושתה. כאשר שמעתי מדודתי אלמנתו של מלך הרב הגאון תורה וגדולה, כמוהר"ר רפאל מאמאן דמן צפרו זצ"ל, זה שמה גאמילא הצדקת ז"ל, שאחרי מות בעלה בעיר צפרו, חזרה למכנאס והייתה מסתופפת בצל קורתו של אבא מארי, גיבור כארי, בתורה ובחסידות, כמוהר"ר חיים זצ"ל.

והייתה מספרת, שכאשר נתבש"מ אביה מר זקני כמוהר"ר זכרי זצ"ל הנ"ל, עשו חוזה ביניהם שלושת בניו, שהם מור דושי כמוהר"ר שלם זצ"ל, וכמוהר"ר דוד הנ"ל זצ"ל, ואבא מארי כמוהר"ר חיים הנ"ל זצ"ל, עם אחיותיהם, לעלות כולם אל הארץ.

ואך רבו השמועות כי יש מלחמות בין הגויים יושבי הארץ ובין מצרים ותורקייא, ואז רפו ידיהם, ונשאר הדבר כך עד שבט התרכ"ג, שאז נצטרף עמהם בעלה הקדוש הנ"ל יחדיו את הארץ, אחר הפסח, ואך באייר חלה בעלה הקדוש הנ"ל את חליו אשר מת בו בסיון שנת התרכ"ג.

ואז נתפרדה החבילה, ועם כל זה לא אמרו נואש, ואמנם השנים לא היו כסדרן, כל שנה ומכותיה, מהארבה למינו, ומחולאים רעים למינם. גם שנות בצורת ושנות רעב, ומלחמות שבטי הברברים לא פסקו, ובסוף שנת התרל"ז, התחיל חולי רע במקנה הצאן והבקר, ומהם נמשך לבני האדם, ומתו מהערביים לאלפים ורבבות, וגם חרבה מישראל בכל מרוקו, וגם מור דודי כמוהר"ר דו זצ"ל הנ"ל נתבש"מ י"ד לטבת התרל"ח, בן מ"ה שנה.

בא סימן אדם כי ימות, נוטריקון אסף דוד משאש. ועוד אדם במספר מ"ה כמניין שנותיו ( ראה הקדמת ספרי " מים חיים " מה שכתבתי עליו ) ואז רפו ידי אחיו הנשארים לפלטה.

ובשנת התרמ"ה נתעוררה התנועה בכל ערי המערב ועלו הרבה משפחות שלמות, והחכם המרביץ תורה כהה"ר אברהם טולידאנו זלה"ה, הראה לי רשימה של עולי מכנאס באותה שנה, שעלו ליותר משמונים נפש, וגם מור דודי כמהר"ר שלום הנ"ל ואבא מארי זיע"א, נתעוררו גם הם.

והתחילו להתכונן לקיץ תרמ"ו – 1886, ואך במוצאי פסח חלה מור דודו את חליו אשר מת בו ביום ששי בשבת תשעה ימים לאייר תרמ"ו, ואז אבא מארי נפל למשכב במחלה קשה מרוב יגונו, שנמשכה כשישה חודשים.

וכאשר ראה כי כן, הוחזקה הסכנה אצלו, ובא לידי ייאוש שמשחתנו אין לה זכות במצווה זו חלילה, ואף שבכל שנה היו עולים משפחות שלמות מבני העיר, לא עלה על דעתו לעלות עמהם, ואף בעת היו באים אצלו לברכם בדרך צלחה, היה מוריד כנחל דמעה, על שלא זכה במצווה רבה זו, והיה מברכם מועמקא דלבא.

ונשאר במנהגו זה עד אלול התרנ"ט, שנסעה שיירא גדולה מבני העיר ועמהם חכם גדול וזקן למעלה מתשעים שנה, זה שמו רבי יעקב אזהאן, תש כח ודק וצנום כגל של עצמות ועשו לו עריסה כשל תינוקות, וקשרוה על גבי הפרד ושמוהו בתוכה, ולכבודו יצאו הרבה רבנים ויחידי סגולה עד שער העיר ללותו.

למכנס הגיע הצדיק באותה שנה בחודש תמוז והתאכסן בבית הרב הקדוש רבי זכרי משאש שהוא היה בעל הבית קבוע לכל שד״ר הבא מארץ ישראל. שם קבע לו ישיבה בביתו ויום יום רבני העיר וחכמיה היו באים ללמוד עמו. הרבנים הקבועים שישבו ללמוד עמו במשך שמונה שנים היו: בעל הבית הרמ״ז ובנו הצדיק ר׳ מרדכי, הגאון המשורר רבי דוד חסין והרב מרדכי צבאן זצלה״ה.

בשבת פרשת שלח לך אנשים, דרש הצדיק רבי עמרם בבית הכנסת הגדולה של האדמו״ר המלאך רפאל ברדוגו זצ״ל דרוש ארוך ונלהב לעורר את הצבור לעלות לארץ הקודש. דרשתו השפיעה מאוד על כל בני העיר והיתה התעוררות  גדולה לעליה המונית לארץ ישראל, ההתלהבות שאחזה בקהילה הבהילה את שר העיר שקרא לצדיק לבא לפניו עם רבני העיר ונגיד הקהילה ר׳ שלמה מימראן אשר הודיע להם  על האיסור לעזוב את העיר, כי יהודי העיר אחזו במספר  מלאכות חשובות וכל צרכי העיר היו בידם.           

מחמת מצב המלחמות, רק אחרי שבע שנים יכל ר׳ עמרם לעזוב את חבריו הרבנים ולהמשיך את דרכו בגביית תרומות לצורך ישיבת הברון ולחזור לחיק משפחתו.

» ממכנם נסע לעיר פאם עם מארחו רבי זכרי משאש אשר התלווה אליו בכוונה לנסוע אתו ארצה. שם התעכבו כשנה בערן עד שבנתיים רבי זכרי ע״ה חלה את חליו אשר מת בו בערב ראש השנה שנת התקמ״ב ונקבר שם בפאם.

כמובן שהספידו חבירו הצדיק רבי עמרם מספד מר מאוד. והודיע את גודל חוכמתו וחסידות לכל בני קהילת העיר  פאס.          

רב עמרם המשיך את דרכו לעיר צפרו ומשם נסע עם שיירה  גדולה דרך ההרים לכל הכפרים אשר שם היה ישוב יהודי, עד שהגיע לכפר אשג׳ן. שם תקפתהו מחלה ממושכת של הריאה אשר מת בה ביום תשעה באב שנת התקמ׳׳ב, חכמים נתנו בה סימן מהפסוק בישעיה ל״ז פסוק ב' שנת ״באומים ע״ד משב"ר״.

ע״ד־ראשי תיבות עמרם דיוואן

משב"ר ־בגמטרי״א שנת פטירתו תקמ״ב. שנה המסמלת משבר ואבל כבד על מותו של הצדיק יסוד עולם שהלך לבית עולמו.    

ועוד סימן שפטירת הצדיק גרמה להם עת צרה, דומה לאשה היושבת על המשבר, שאין לה כח להוציא את פרי בטנה. 

כאשר הגיעה השמועה על מותו של הצדיק הקדוש אשר עוד בחייו התפרסם כמחולל נסים ונפלאות ובזכותו התרפאו אנשים ונשים וטף ממחלות וממקרים קשים הספידוהו בכל  ערים והכפרים מספד גדול ומר.

חברו ללימודים ר׳ דוד חסין קונן עליו קינה מרה ובה הוא אומר: " אזיל דמעה, אל שמועה, כי לא טובה הסרא ארעא, דישראל, גברא רבא

״חברה קדישא של כפר ״אשג׳ן״ טפלו בקבורתו לפי בקשת הצדיק. וכך האגדה אומרת:

כאשר הגיע לכפר, ראה הצדיק ברוח קודשו שהגיע עת להחזיר נשמתו לבוראו. שלח אחר חברה קדישא והודיעם, כאשר שאלו אותו איפה הוא רוצה שיקברו אותו? אמר להם בבית הקברות היהודי הקטן אשר ״באשג׳ן״ תחת העץ הזית הגדול אשר בכניסה ובלי לבנות מצבה רק אבן פשוטה תהיה מונחת על הקבורה וכך עשו.

יום הילולתו נקבעה ליום השבעה של פטירתו ביום ט״ו באב שהוא ממילא יום טוב לישראל כפי שמובא בתלמוד.

עיין תענית כ״ו ע״ב ול״א ע״א. זכותו תגן עלינו אכי״ר

אמונה בחכמים, בלי צורך בנסים ונפלאות

אל לאדם לסמוך על שכלו אף על מה שהוא רואה בחוש. כ״כ שאין לו לצפות לנסים גלויים מותאמים לרצונותיו ולתלות בהם את אמונתו או ח״ו חוסר אמונתו, זוהי מציאות שאינה ניתנת לערעור, אך האדם, לפעמים רואה אותה ולפעמים נעלמת היא מעיניו.

האדם נתון לכל מיני לחצים ולכל מיני נסיונות. אך יד ההשגחה קיימת ומובילה את העולם. האמונה בה^, קודמת לשיפוט השכלי של האדם, אמנם הקב״ה ברא את העולם המתנהג לפי פיקודו בהתנהגתו בכח הטבע, אך כח עוד יותר לחסידיו ולצדיקיו, מבחינת הצדיק גוזר והקב״ה מקיים. וגם להיפך הצדיק בכוחו לבטל את גזירותיו של הקב״ה. עלינו להאמין אף בדברים הנראים לנו כהיפך מן הטבע ומן החוש השכלי.

מסופר מעין זה בגמרא, אירע שישב רבי יוחנן ודרש: עתיד הקב״ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהן גדולות שלושים על שלושים אמות וחוצב בהם נקב של עשר ברום עשרים אמות, ומעמידן בשערי ירושלים. ודרש זאת מהפסוק בישעיה (נד, יב) האומר: ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח, לגלג עליו אותו תלמיד, אמר: עכשיו בימינו אבנים טובות כביצת התור שהיא הקטנה במיני היונים אין אנו מוצאים כל כן, מרגליות גדולות כפי שדרשת איך אפשר אנו למצוא?

ציון הצדיק רבי דוד ומשה זיע"ה

קישורים אודות הצדיק

http://www.rabbidavidoumoshe.com/english/pictures/259,-2007-2010.html

Rabbi David Ou Moshe (ztl)