אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל-כרך א'-הקדמת המחבר

ונמשך חליו עד סוף אלול ובתוך ימי חליו ביקש מהיהודים לבקש עליו רחמים, וכן עשו, והוא אמר שתפילתם עשתה רושם, ושלח להם שלוש פרות גדולות ושמנות לשחטם ולחלק בשרם לעניים.וגם הרבה כדי שמן, וגם כסף. וביום ראש השנה התרס"א – 1901, נסע לעיר רבאט, ובחודש חשון עלו עוד הרבה אנשים ונשים וטף אל הארץ.

רבי יוסך משאש

ובחודש טבת יצאה מן העיר שיירה גדולה של יהודים וערביים מלאה סחורות מכל מין, וסמוך לעיר ארבו לה לסטים מזוינים משבטי הברברים הקרובים לעיר ושללו אותם ואת בהמותם. ונהרגו ונפצעו הרבה ערביים מהשיירה, וחזרו בידיים ריקניות לעיר, והלכו ישר לשר העיר לקבול על זה.

ושר העיר משר עד יום ד' שהוא יום השוק שבאים מכל שבטיהם של הברברים למכור ולקנות, והקיף את השוק מכל עבר, ותפש הרבה מהשוללים, ועוד אחרים חבריהם וקרוביהם, ועשה בהם שפטים נוראים.

ומאותו יום פסק ומהומות ומלחמות, ובפרט בכל יום השוק, היינו תמיד בסכנה גדולה, ובכל יום שמועות יבהלונו, כי כל שבטי הברברים עשו קשר אמיץ, להכות את העיר חרס להשמיד וכו' ושללם לבוז..

ונמשכו הקולות עד י"ב ניסן התרס"ג, שאז הוציאו מחשבתם לפועל, ובאו בעם כבד וביד חזקה, רוכבים ופרשים, והבקיעו לתוך מדינת הגויים, והרגו ושרפו, וענו נשים ובתולות, ושבו מאות נשים וטף, ושללו כל אוצרות המסחר של הגויים והיהודים שהיו חוץ למשכן היהודים, שהיו מלאים עאושר מופלג. 

וכאשר גמרו באו לשלול רובע היהודים ולהשמיד וכו'…והמקום היה מוקף חומה גבוהה דלתים ובריח. והמקום ב"ה אזר ישראל בגבורה, ועמדו על נפשם על החומה בכי נשק שהיו להם, והזקנים והנשים והטף, מתגוללים בחוצות וצועקים אל ה', ואבא מארי עליו השלום נפל על פניו ברחובה של העיר, והיה צועק לכל הקהל שובה ישראל עד ה' אלהיך וכו'…..

וי"ג מידות של רחמים, ופסוק שמע ישראל וכו'…, ומזור יענך ה' ביום צרה עשרות פעמים, וכל העם גועים בבכייה, וצועקים אל ה' בלב נשבר ונדכא, וברוך שומע תפילה, הפיל על אויבינו וכל שונאינו אימתה ופחד, ולא עבר זמן קצר, עד אשר נסו בשבעה דרכים, ואחד מהם לא נותר, והייתה תשועה גדולה לישראל.

ובחול המועד של אותו פסח התחילו הרבה משפחות להתכונן לעלות אל הארץ, ואך היו בהם אנשים שהיו עליהם חובות מהגויים והיהודים, ואל השיגה ידם לשלם, וקבלו עליהם נושיהם לפני שר4 העיר, ועיכב על ידם מלצאת את העיר עש שישלמו את חובם, ואשר לא היו עליהם חובות, התכוננו לעלות בסוף אייר.

ואך בהגיעם סמוך לעיר רבאט, יצאו עליהם לסטים ושללו אותם עד מלבושם העליון, וברוך ה' שנשארו הנפשות לפליטה, וכולם היו להם מכירים בעיר רבאט, ונכנסו ישר אצל מכריהם, וקיבלו אותם ועזרו להם, ומשם עלו לקזבלנקה ונתיישבו שם והצליחו.

ואבא מארי עליו השלום, המהומות והמלחמות, וקול הפחדים יום יום, והסיגופים, והתעניות ומיעוט השינה, ועל כוךם צערן של ישראל, רופפו את בריאותו, וחלה במחלות קשות, ונמשכו ימי חליו ימים רבים, עד ערב שלישי בשבת שמונה ימים לחודש תמוז שנת התרס"ד לבית עולמו.

שאז יצאה נשמתו בטהרה, ושעה אחת קודם פטירתו, פקח את עיניו, והביט סביביו, ומצא כל הרבנים והחכמים שהיו כולם תלמידיו, וכל טובי העיר, וקרא עליהם המקרא הזה :

הגיד לי אדם מה טוב  ומה ה' דורש ממך כי את עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך ( מיכה ו' ) והוסיף : ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, וסיים : אם אין שלום אין כלום. ושוב שתק רגעים אחדים, ונזדעזע, ואמר :

" זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם כך ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעם ונחלו לעולם. וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו "

ואז נראו בו סימני יציאת הנשמה, והתחילו לקרוא עמהם ע"ס פרשה ראשונה, ורמז להם לחזור פעם אחרת, ויצאה נשמתו הקדושה באחד, וכבוד גדול מאוד עשו לו כל הקהל בביטול מלאכה ומסחר וצום ובכי ומספד והגה וקינים יום שלם עד שנקבר בערב, זכותו יגן עלינו אמן ואמן.

כל השנים עד שנת התרע"א לא שלונו ולא שקטנו ולא נחנו מתגרות קטנות בין הערביים יום יום, ובפרט כל יום רביעי בשבת שהיה יום שוק גדול קבוע בעיר לכל בני העיר והמחוז, לכל מקנה וקנין, אשר תמיד היינו בסכנה מהערב רב של הברברים הפראים, שהיו באים בכנופיות גדולות.

ועל כל דבר פשע, קם שאין גדול מתחילים בפרק הגדול, ומסיימים במסכת מכות ועל הרוב בפרשת רוצחים, וכל אותם השנים התמעטה העלייה, רק אחדים מבני עלייה המעטים, אשר יש מהם הגיעו עד טאנג'יר ונתיישבו שם, כי שמעו שיש מלחמה בארץ, ויש אכלו את כספם, וחזרו למקומם.  

ובחודש אלול התר"ע  – 1910, באו רבבות ברברים להשמיד ולשלול את העיר, ושר העיר יצא לקראתם בחיל גדול, ותפש מהם שבויים הרבה מסלתם ומשמנם, ועשה בהם שפטים, והנשארים הרה נסו, וביום י"ג אדר התרע"א חזרו עוד.

ועוד באחד בניסן, ובכל פעם נהדפו, ואך בשני לחול המועד פסח הבקיעו למדינת הגויים ועשו בה שמות וגם כל האוצרות המסחר של היהודים שנמצאו במדינת הגויים נשללו ונשרפו, ובערב באו על משכן היהודים, וקדמו פניהם בחצים ובקלע וביריות אש מעל החומות.

ופזרו אותם לכל רוח, ונשאר הדבר כך יוצא ושוב, עד יום חמישי בשבת י"ב לחודש ניסן התרע"א הנ"ל. שאז נכנסו הצרפתים וכבשו את העיר, וליהודית הייתה אורה ושמחה, ואז סדר החיים נהפך מן הקצה עד הקצה, המסחר והתעשיה פרחו כמו עשב מיום ליום, והיהודים עלו במעלות העושר והכבוד, ובנו בתים וטעו כרמים, והעלייה את הארץ נשכחה מלב לגמרי.

ואמנם בלבי היה הדבר יוקד אש, ותמיד הייתי חושב, מה זה עשה אלהים לנו ? במקום לחסל את הגלות, אנחנו עושים לה כיוונים להמשיכה ולקיימה ? עד אשר לפעמים היה דמיוני מטעני לראות מי שהוא מדבר אלי עם מראות וחזיונות, ואז הייתי נסוג אחור, ומתגבר על רגשותי הדמיוניות למחותם מזיכרוני.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אוקטובר 2012
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
רשימת הנושאים באתר