כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

שמואל רומאנילי – כתבים נבחרים –

משא בערב – לקט שירים – קטעים מתוך מחזות –

ההדיר, הקדים ופירש – חיים שירמן.

מבוא

החל מאמצע המאה השמונה־עשרה קמו במערב אירופה סופרים אמיצים ובעלי חזון ששאפו לשינוי־ערכים מוחלט בסדרי החברה, לביסוסה על יסודות הצדק והאהבה לזולת ולמיגורם של השליטים העריצים. דבריהם מצאו אוזניים קשובות והביאו לתוצאות מו­חשיות: המהפכה הכבירה של שנת 1789 טיאטאה את המשטר שהיה קיים בצרפת, ביטלה את ההבדלים בין המעמדות ושימשה דוגמה לשוחרי החופש בארצות אחרות.

 גם לאחר שחידש נאפוליאון את שלטון־היחיד שלו בצרפת נשארו רוב כיבושי המהפכה והישגיה בתוקפם. בימים הללו חל מפנה מכריע אף במצבו של המיעוט היהודי במערב אירופה. במשך מאות שנים היה מושפל ונרמס, ולפתע פתאום ראה אור גדול לנגדו. בסופו של דבר לא נתמלאו כל התקוות שתלה באנשי המהפכה ובנאפוליאון יורשם, אך אין ספק כי באותם הימים הוחש תהליך התקרבותו אל האומות שבתוכן ישב. ההתקרבות הזאת הביאה לעתים תכופות להתבוללות ולטמיעה בסביבה.

שמואל רומאנילי היה מנציגיו הבולטים של דור־תהפוכות זה במחנה הסופרים. הוא נולד בשנת 1757 במאנטובה, שהיתה אז עיר ואם בישראל, מקום מושבם של סופרים, הוגי־דעות ומשו­ררים. הכנסייה הקאתולית שלטה אמנם במאנטובה כמו ביתר ערי איטליה וטיפחה בכל מקום את השנאה לישראל. אולם למזלו של רומאנילי גדל הוא בחסותו של שלטון סובלני באופן יחסי: מאנטובה השתייכה לכתר ההאבסבורגים שבווינה, והקיסר יוסף השני(מלך מ־1765 עד 1790) שיפר במידה ניכרת את תנאי חייהם של נתיניו היהודים.

 יש לציין שיהודי איטליה היו עדיין מעורים בתרבות העברית, וגם רומאנילי זכה לקבל חינוך מסורתי מקיף. עם זה היה ק־בית גם בלשון האיטלקית ובספרותה ובמרוצת הזמן רכש לעצמו השכלה כללית רחבה, כפי שלא היתה שכיחה אפילו בחוגי היהודים הנאורים. הוא שמע עשר שפות, ומלבד העברית והאי­טלקית ידע על בוריין את האנגלית, הצרפתית והספרדית, והכיר את יצירות־המופת שנכתבו בהן.

מנטובה (איטלקיתMantovaלטיניתMantua)היא עיר בלומברדיה (באזור עמק הפובאיטליה) ובירת נפת מנטובה. נכון לסוף 2008, התגוררו בעיר כ-48,000 איש. שטחה הוא 64 קמ"ר. בשנת 2008 הוכרזה העיר כאתר מורשת עולמית, יחד עם סביונטה.

מנטובה מוקפת באגמים מלאכותיים משלושה כיוונים. ארבעה אגמים נוצרו על ידי האדריכל והמהנדס אלברטו פיטנטינו (Alberto Pitentino) במאה ה-12 והקיפו את כל העיר לשם הגנתה, אך האגם הרביעי התייבש במהלך המאה ה-18. העיר ידועה בין היתר בזכות הקתדרלה שלה, כנסיית אנדראה הקדוש וארמון הדוכס (Palazzo Ducale). העיר היא גם אחד המרכזים לשווק תוצרת חקלאית בעמק הפו.

עידן הזהב של היהודיים במנטובה היה במאה ה-16, בתקופת הדוכסות לבית גונזנה (Gonzaga). מספר היהודים במנטובה הגיע ל-3,000 ומעלה, כ-7% מאוכלוסיית העיר. בתקופה זו יהודים תושבי העיר עבדו אצל משפחת הדוכס בתור רופאיםשחקנים ומוזיקאים. עם זאת עיסוקם המרכזי היה בבנקאות ומתן הלוואת בריבית. הסיבה העיקרית לכך שהורשו לגור בעיר הייתה הקמת מוסדות להלוואה בריבית, תפקיד שהיה אסור לנוצרים.

בתהליך איחוד איטליה היו בין יהודי העיר אישים מפורסמים שנטלו חלק בהקמת ממלכת איטליה כמו: ג'יוספה פינצי (Giuseppe Finzi) וריברולו מנטובני (Rivarolo Mantovano). לאחר מלחמת העולם השנייה מספרם של יהודי העיר פחת והיום רק משפחות יהודיות בודדות עדיין מתגוררות בעיר.

ניתן להבחין בשרידי הגטו העתיק באזור הרחובות: ויה גוברנולו, פיאצה ברטצולי, ויה נורסה ופיאצה סרמידה. הבנינים באזור שומרים על ייחודם מהעבר והם לא שונו. בעיר יש היום שני אתרים יהודיים, מלבד בית הקברות, שניהם במרכז הגטו ההיסטורי: בית הכנסת ובית הרב. בית הכנסת הנוכחי הוא מבנה של שלוש קומות אשר משנת 1825 שימש כבית אבות. בית הכנסת הוקם בשנים 1899 – 1902 והוא בקומה השנייה. "בית הרב" הוא מבנה, שכנראה בו היה גר הרב. חזית המבנה מקושטת בקישוטים ובציורים בנוסח המאה ה-17 ובלוחות עם ציורים מהתנ"ך.

בקרבת מנטובה גם בסביונטה הייתה קהילה יהודית. היא נודעה בבית הדפוס שהיה בה שהיה שייך למשפחת פואה. במבנה בית הכנסת נערך שחזור, הכולל  מוזיאון להכרת היהדות וישראל.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 120 מנויים נוספים

אוקטובר 2012
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
רשימת הנושאים באתר