קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

תעודה מספר 47

בשם ה' נעשה ונצליח.

החכמים השלמים הדיינים המצויינים כמה"ר ישראל…תשמרם.

אחרי דרישת שלום ושלומכם אות לטובה, על אודות כי לא טובה השמועה ששמענו על דברת כה"ר יחייא צבע ששמענו באומרים שהפליא לעשות לדבר תועה נגד הרבים והיחיד ובפרו נגד הנגיד כה"ר יצחק אביטבול נ"י שהוא מדבר עליו לשון הרע ומסירות דברים שלא נתנו ליאמר.

והנה בעתה בא לפנינו כבוד הרב יצחק נ"י ודינא קא תבע באומרו שאם יש לו דין או תביעה נגדו הוא כופף ראשו כאגמון לדין תורה שתעלה מגופו ומממונו, ולא ידבר עליו שום לשון הרע או מסירות, ואם הקשה ערפו, וןלא רצה לקבל עליו את הדין.

עודינו מחזיק ברשעו, הנה הוא מותרה ועומד שיש רשות ביג הנגיד לרדוף אותו עד חרמה, וגם אנחנו נחלץ חושים ולא נדע מה נעשה, יען שהרב יצחק הנזכר הוא קרי בחיל שאם ימצא בו איזה מרמה ועולה או עושה איזה דבר שלא כהוגן עליו רמי לקבל עליו כל מה שיגזרו עליו החכמים והקהל, בעונש ממון ועונש הגוף.

אך אם הוא נקי כפים חלילה לכם לשמוע חרפתו וביזיונו, וכ"ש דברי מסירות ולשון הרע חס וחלילה, ואתם בני עליה התאזרו והיו לבני חיל לשבר מלתעות עול ולא תעשנה ידיהם תושיה דמה זו שתיקה והסתר פנים בנדון זה, ותשובתכם מהרה תצמח עם הרב יפה שעה אחת קודם שצריכים אנו לבעלי תשובה ואין להעירך כל אחד בשלום שלום ורב שלום.

 יהונתן סירירו ס"יט – רפאל אהרן מונסונייגו סלי"ט – יעקב סיריו סי"ט

סוף תעודה מספר 47

תעודה מספר 41

ב"ה

התרי"א – 1851

כאשר נשארה עדתינו כצאן אשר אין להם רועה ואיש כל הישר בעיני יעשה, ויש אשר נודרים לעניי תורה ואינם מקיימין ויש אשר מסרבים להכניס אורחים הבאים ממקום אחר ונשארו עניי תלמדי חכמים הבאים מחוץ מושלכים בבתי כנסיות ואין מאסף הביתה.

וחס ושלוםכמעט כסדום היו וכשראו הגזברים צרתם צרה הולכים ושבים על בעלי בתים לפרוע נדרי נדבותם ולקבל אורחים ואין שומע סילקו עצמן מלשרת בקדש ונשארה העיר כעיר פרוצה אין חומה.

אי לזאת אנשי חסד נאספו לתקן בקיעי העיר ונועצו לב יחדיו לתקן המעוות והעמידו גזברים חדשים הלא המה החכם השלם כבוד הרב מתתיה בן זכרי והחכם הותיק כבוד הרב יעקב אדהאן והטילו גורלות על הכנסת אורחים וכל איש אשר עלה עליו הגורל והגיע גורלו להכניס האורח וסירב להכניסו בביתו.

או איש אשר נדר והתנדב לעניים ולא רצה לפרוע אזי הגזברים יגידו להנגיד המעולה הנכבד והחשוב כבוד הרב אברהם עולייל והוא יקנוס אותו בסך חמשים אוקיות ובכן העידונו על עניין בקנעין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייא ביהובשבועה חמורה כראוי כי אם למה שיועיל שבעה טובי העיר הלא המה :

המשכיל ונבון הגביר המרומם כבוד הרב ישועה אלבאז והנכבד וחשוב ומעולה כבוד הרב אברהם בן מאמאן והחשוב והמעולה כבוד הרב אליהו בן שלוש והחשוב ומעולה כבוד הרב אברהם אלבאז והחשוה ומעולה כבוד הרב שלם בן שטרית והרב יוסף בן הרב ברוך בן עמרם.

ובכח הקנין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה ונתנו רשות והורמנא גמול לנגיד הנזכר שכל איש אשר ידוק לעניים ויתבעו אותו הגזברים הנכרים פעמים שלוש לפרוע נדבתו או איש אשר יגע גורלו להכניס האורח כמו שמפונקס סדר הגורלות ביד הגזברים הנזכרים ולא רצה לרבל האורח הרשות נתונה ביד הנגיד הנזכר לקונסו בסך חמשים אוקיות כאמור.

ולראיה ביד הנגיד הנזכר שכן עלתה הסכמת שבעה טובי העיר למיגדר מילתא ולהחזיר המסרבים למוטב חתמנו פה והיה זה בשבעה עשר יום לאלול המרוצה משנת חמשת אלפים ושו מאות ואחת עשרה ליצירה והכל שריר ובריר וקיים במקום סגולתא צ"ל והרב משה בן הרב בנימין אביטבולוקיים שנית מי' ימים עבר עליה הקולמוס שהיא טעות סופר ונכתב ביני שיטי והוא האמת וקיים

עמור אביטבול סי"ט

סוף תעודה מספר 41

הבריחה הנ"ל הייתה כנראה בין 1828 ל-1842. לשנים אלו מתכוון רבי יהודה אלבאז במכתבו לשד"ר רבי אליהו מאיר אשכנזי " בשנה מקוללת זו אירעו לנו דברים קשים, בעוונותינו הרבים נתפזרו בני קהלנו ועזבו ארצם, ורובם, נדדו הלכו לאהלי פלשתים ועזבו את ביתםבשנת 1851 תוקנה בצפרו תקנת " הכנסת אורחים ", ופרץ משבר בקהילה. תחילה רבי יהודה אלבאז נפטר בשנת 1847, רבי עמור אביטבול חברו, בשנת 1854 ורבי עמרם אלבאז בשנת 1857 את מקומם מילא רבי רפאל משה אלבאז שמונה לדיין בשנת 1851.

תעודה מספר 149

התרל"ג – 1873

החכם החשוב כבוד הרב יצחק הכהן יצ"ו בן כבוד הרב אברהם נ"ע זה קרוב לארבעים שנה שהרחיק נדוד כי הוא בורח מפני חמת המציק בשנה מעוברת שהוטל על קהילת קודש צפרו יע"א המס הגדול והיה נרדף יותר מכל כידוע אצלינו.

והניח האהלים כאשר המה קרקע וטלטל וכל מאי דאתקרי נכסי והלך בכסותו לבדה היא שמלתו לעורו והניח גם כן האישה אשר לקח הנה, ואחר שלוש שנים מעלה מטה להליכתו פגעה מדת הדין באשתו הנזכרת ונלב"ע וזרע אין לה.

ועמד אחיה ותבע לחלוק לפחות מה שיש לו כאן והיו וחין אותו הבית דין משנה אל שנה אולי יבוא בעל השור וימוד על שורו, משום דאיכא לספוקי שמא יש עליו חובות במקום אשר הוא חונה שם כנגד כל העזבון.

ויהי כי ארכו הימים ואחיה תובע לבית דין יוצאים ונכשלים בו נכנס ונכשלים בו, שלחו בית דין ישמרם צור אחרי קרובי הבעל ואמרו להם שיחלקו עם היורש אחי הנפטרת קרקע וטלטלוכל מאי דאתקרי נכסי שיש לבעל כפי התקנה ונראה איך יפול דבר וכן עשו.

ולפי שהקרקעות שהניח הבעל הנזכר היו ממושכנים ביד הזולת עמד היורש ופדה מה שנוגע לחלקו מכיסו וממונו, ומהיום ההוא והלאה היה נהנה מהפירות דר הוא ומשכיר לזולת, והן היום בא הבעל הנזכר ותבע ליורש לפנינו בדין וטען שבמצב פטירת אשתו הנזכרת היה עליו מלוגא דשטרי ( תיק של שטרות ) וקבא דרשו יותר מסכי העזבון….ולראיה חתומים פה באלול המרוצה שנת גלה צדקתו לפ"ק וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות

הצעיר רחמים אגייאני ס"ט – נדפס בספר דברי שלום להרב שלום משאש ז"ל, מקנאס הת"ש.

סוף התעודה מספר 149