מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמאר

מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמאר

האישה היהודייה במזרח ובמגרב.

אוזנו הקשובה של פרופסור אליעזר בשן לקורות עמנו וגישתו הבלתי משוחדת למקורות ההיסטוריים, חשפה רבדים בחברה אשר לא זכו לתשומת לבם של החוקרים. כאלה הם נחקריו על מעמדה של האישה במזרח ובמגרב.

כבר חז"ל הבחינו באפיון המיוחד של הנשים באומרם : נשים עם בפני עצמן ( שבת ס ע"א ). פרופסור בשן היה בין הראשונים שהקדישו עצמם לחקר הנושא לפני שתחומי המגדר עלו בתנופה על הבמה הציבורית והמחקרית, כגון מאמריו על " התמורות במעמדה החברתי וההשכלתי של האישה היהודייה במזרח התיכון ".

" חלקה של האישה היהודייה בחיי הכלכלה של יהודי צפון אפריקה. והגדיל לעשות בשני ספריו המוקדשים לאישה היהודייה במרוקו, הספר הראשון :

" נשות חיל יהודיות במרוקו מגירוש ספרד עד המאה העשרים "

ספר זה פורסם בהוצאת אשקלון, ובו חשף המחבר לראשונה וריכז מידע רב על נערות ונשים יהודיות במרוקו במהלך הדורות עד המאה העשרים, מגוון פעילויות שלהן בכלכלה, בחינוך ובדאגה לזולת.

ובספר השני : " נשים יהודיות במרוקו – דמותן בראי מכתבים מן השנים 1733 – 1905.

בספר פורסמו לראשונה מאה מכתבים ותעודות מארכיוני משרד החוץ, משרד המושבות הבריטי והארכיון הלאומי של ארצות הברית. המכתבים מוצגים בלשון המקור בצירוף תמצית של כל התעודות בעברית, ובתוספת רקע והערות עשירות.

ממכתבים אלה עולה מידע על תחומי החיים השונים שנשים היו מעורבות בהם באופן פעיל או סביל, ומתוכם משתקפת גם ההוויה היהודית במרוקו בכללותה. לראשונה נחשף ריכוז גדול של מקורות דיפלומטיים ונעשה בהם שימוש לתיאור מעמד האישה היהודייה במרוקו.

בציבור הרחב מקובלת ההנחה כי האישה היהודייה שהייתה במרוקו עד ראשית המאה העשרים הייתה סגורה בביתה, עוסקת במשק הבית וחסרת כל ידיעה בתורה ובחוכמה. מעמדה זה נתפס בעיקר כתוצאה ממעמד האישה בארצות האסלאם, ורבים חשבו שחוסר השוויון בין המינים בהלכה המסולמית ובחברה המוסלמית הקרין על החברה היהודית.

פרופסור בשן בשני ספריו קורה תיגר על תפיסה סטריאוטיפית מיושנת זו. גם הוא אמנם סבור שהדגם של המשפחה הפטריארכאלית שלט בקרב יהודי מרוקו, אך הוא מבליט במחקריו מידע מאלף על עשרות נשים במרוקו שהיו " נשות חיך " :

נשים המעורבות בכל תחומי החיים, אומניות וסוחרות, למדניות וצדקניות, נשים שעסקו בפעילות ציבורית וחינוך, נשות חסד ונשים שבחרו למות על קידוש השם, כפי שיפורט להלן.

פרופסור הוא הראשון שדן בנושא זה בשיטתיות כרונולוגית וגיאוגרפית ומחקריו משתרעים על פני מרוקו כולה, ערים וכפרים. מתוך מטרה כפי שהוא עצמו כותב " אני רואה בחיבור ניסיון להזים את הדעה במקובלת של האישה האדישה ולהציב יד לנשים טובות וצדיקות " 

הספר הראשון דן בנשים יהודיות במרוקו מעת בואם של מגורשי ספרד למרוקו ועד ראשית במאה העשרים – והספר השני, סוקר את הנשים היהודיות במרוקו בשנים 1733 – 1905. כדרכו של פרופסור בשן דבריו מבוססים על מקורות רבים יהודיים וזרים, מהם דלה כאמור לעיל מידע מאלף על נשותיה היהודיות של מרוקו, נשות עילית ופשוטות עם כאחת.

נשים יחודיות עסקו בפעילות חינוכית, והיו נשים שהחזיקו בחברת " אם הבנים " שהבטיחה חינוך נאות לילדים. נשים אחרות עסקו במסחר ובאומנויות ותרמו בנדיבות לצדקה ולצורכי ציבור. המחבר אף מבליט בפריו ידיעות אודות נשים שסירבו להתאסלם עם בעליהן וכן ידיעות על נשים צדקניות שקידשו במותן את שם ה'.

פרק מפורט הקדיש בספרו " נשות חיל " לסוליכה הקדושה, נערה יהודיה שהעלילות עליה כי המירה דתה וחזרה בה, שלמרות כל הפיתויים החומריים עמדה בניסיון והעדיפה את המוות על התכחשות לדת היהודית.

פרקי הספר " נשות חיל " מעניקים לקורא שלל עובדות מרתק על נשות מרוקו שלא היכרנון. להלן דוגמאות לנושאים הנידונים בפרקים השונים; נשים שדאגו לחינוך מקצועי של בנים, נשים אלמנות שכתבו מכתבים לדיפלומטים כדי להגן על זכויותיהן. ואכן, בקשות אלו לא תמיד חזרו ריקם.

המחבר מפרסם מסמכים מעניינים על הסולטאן שהחזיר כספי מס גולגולת ליהודיות עניות בעיר מוגדור בשנת 1894נשים אחרות דאגו לשחרור אסירים. בפרק ה הוא מביא מידע אודות נשים העוסקות באומנויות ובמלאכות שונות, בעיקר בתפירה ובצורפות ( עשיית תכשיטים , וכמובן שנשים שימשו כמיילדות ומרפאות.

והמחבר גם מביא מקורות אודות נשים שעבדו לפרנסת הבעלים והמשפחה. מסתבר שהיו במרוקו במרוצת כל הדורות נשים שדאגו להשאיר את ההכנסות לעצמן, והיו שרכשו רכוש ממעשי ידיהן, והוסיפו תנאי בכתובה שההכנסות מעבודתה שייכות רק לה ולא לבעלה. 

מכאן ניתן להגיע למסקנה שלצד דמות האישה המסורתית המצייתת לבעלה בכל, בולטת במרוקו גם דמותה של האישה הדואגת לרכושה, ומתנגדת לכך שבעלה יעשה ברכושה כרצונו. המחבר מלמד על עלייה במספר הנשים העובדות מחוץ לבתיהן במאה העשרים.

לנשים אמידות במרוקו הייתה יכולת לייסד בתי כנסת, לגמול חסדים, ולתרום למטרות ציבוריות שונות, כגון לטובת תלמידי חכמים, לרכישת ספרי תורה וספרי קודש, לרכישת שמן למאור לבתי כנסת, להדפסת ספרים, וצדקה לעניים מקומיים ולעניי ארץ ישראל.

נשים צדקניות זכו לסיפורים על נסים שהתרחשו בגינן. ידוע על שערים וחמש נשים קדושות שקבריהן פזורים במקומות שונים ברחבי מרוקו.

המחבר דן בהרחבה גם בנשים שהיו פעילות בחינוך ובמיוחד מקדיש מידע נרחב לשתי דמויות מעניינות : סטלה קורקוס, ילידת ניו יורק, 1858, נפטרה בקזבלנקה בשנת 1948, שהייתה מנהלת בית ספר וכן הייתה פעילה בחיי הציבור במרוקו משנות ה-80 של המאה ה-19 ואילך, והלן קאזס בן עטר שהייתה עורכת הדין היהודיה הראשונה במרוקו.

היא נודלה בטאנג'יר בשנת 1900 וחיה בקזבלנקה ובה עסקה בפעילות ציבורית מגוונת משנת 1939 ואילך. בעיקר ידועה בציבור פעילותה בתקופת מלחמת העולם השנייה. פעילותן הנמרצת של נשות החיל במרוקו, נבעה מרצונן לקיים חובה חברתית, מוסרית ודתית.

התרומה והנתינה שיפרו את מעמדה החברתי של האישה. הפעילות הנשית תרמה למידה של תחרות והכרה בערך עצמן. בתי הספר לבנות של כל ישראל חברים שפעלו במרוקו החל משלהי המאה ה-19, הגבירו בחברה היהודית את ההכרה בחשיבותה של השכלה מודרנית לנשים.