ארכיון חודשי: נובמבר 2012


Juifs au Maroc et leurs Mellahs-David Corcos

Le Pere Busnot, venu cette annee a Meknes pour le rachat des captifs, ecrit a ce sujet: "Le quartier des Juifs se presente ou les rues sont les plus larges et ou Ton voit des boutiques ouvertes garnies de marchandises, mais dans le reste de la ville, les rues sont serrees entre deux murailles, avec quelques ouvertures de temps en temps ou 1'on ne voit que des pauvres artisans ou des vendeurs de fruits…"

. En 1721, apres d'autres personnages de marque, l'Envoye du roi d'Angleterre et sa suite sont loges au Mellah, "dans une des plus belles maisons de la ville", celle du Naguid et favori du sultan, Moi'se Benatar. L'officier anglais qui faisait partie de cette ambassade et nous rapporte ce fait en nous donnant bien d'autres details interessants sur les Juifs et le Ghetto de Meknes, est loin d'etre aussi sombre que le Capitaine Braithwaite, venu six ans plus tard a Meknes, lui aussi dans la suite d'une ambassade anglaise.

 Braithwaite nous fait d'abord constater que cette ambassade n'est pas, cette fois, logee au Mellah ou, ecrit-il, il y a plus de quinze mille families de Juifs (sic!). Ensuite, dit-il, "ces Juifs sont tres pauvres pour la plupart, comme ils le sont ordinairement dans les villes eloignees de la mer. Leur quartier est excessivement sale, qu'il est imprati cable pour les gens a pie, a moins qu'ils n'otent leurs bas et leurs souliers et les Juifs ne marchent pas autrement.

 Leurs maisons sont tres peu de chose et chacune contient plusieurs families …". A quoi attribuer ce changement si rapide si ce n'est a l'anarchie et a la grande misere qui suivirent immediatement la mort de Moulay Ismael? L'anarchie, qui devait d,ailleurs durer pendant trente annees jusqu'en 1757, avait nui d'une maneire considerable a la vie economique du pays et frappa particulierement les villes de l'interieur.

 Un grand nombre des habitants juifs de ces villes furent ruines et n'eurent plus, en general, ni les moyens, ni l'energie de se transporter ailleurs. D'un autre cote, pour echapper a l'oppression excessive et aux pillages continuels de bandes d'Arabes qui n'avaient plus ni de quoi, ni de qui avoir peur, de nombreux Juifs depouilles de tous biens et qui peuplaient en partie un grand nombre de villages dans les campagnes, se refugierent dans les Mellahs des trois villes de Fes, Meknes et Marrakech.

Cette situation ressort clairement des nombreux cas traites dans les consultations rabbiniques de l'epoque. L'etat de ces communautes ne fit qu’empirer avec ces nouveaux venus qui peserent tres lourdement sur elles. La situation generale devint franchement mauvaise pour la tres grande majorite. Aussi voit-on figurer comme les gens du commun dans les "Questions et Reponses" de nos rabbins debordes, des families qui traditionnellement avaient evite les tribunaux.

Ces familles, qui dans un passe encore recent, se comptaient par centaines, avaient toujours prefere des arrangements a l'amiable et meme l'abandon de leurs droits plutot que le scandale ou seulement l'expose public du moindre de leurs differends. Maintenant, on les voit se quereller entre elles pour de toutes petites sommes d'argent, une part de droit sur un "mikwe" ou sur une chambre dans une maison delabree. Que de cas comme ceux la dans les consultations rabbiniques, et que de noms portes jadis par des personnages d'une grande dignite et d'une droiture exemplaire. jamais cites auparavant devant un tribunal!

 C'est a partir de ce moment qu'une nette coupure se produisit entre les Juifs de la cote et ceux de l'interieur. Sous bien des aspects, des differences avaient toujours existe au sein meme des communautes, entre les descendants des expulses dela Peninsule Iberiqueet les autochtones, c'est-a-dire les  "Beldiyyin" dont le nom meme etait devenu pejoratif.

 En ce qui concerne les traditions et coutumes, ces distinctions etaient souvent une realite entre citadins de vieille souche et anciens campagnards ou montagnards qui, meme fortunes, ne perdaient pas facilement leur grossierete. Mais a la longue, ces inegalites etaient devenues des dissemblances et dans la situation desastreuese ou se trouvait maintenant le pays, les distinctions, dans les Mellahs, n'avaient plus d,impor tance sauf pour une infime minorite.

 Bien sur, il etait reste dans les Mellahs de Fes, Meknes et Marrakech d'assez nombreuses families d'artisans de moyens modestes, mais travailleurs et courageux, specialises, par exemple, dans le travail du fil d'or, de la bijouterie ou dans la confection des vetements; il y avait aussi quelques dizaines de families tres riches qui monopolisaient les grandes branches du commerce, mais qui, assurement, ne pouvaient pas toutes se prevaloir des vertus de leurs predecesseurs.

 Ces familles se calfeutraient dans leurs belles maisons situees, d'ailleurs, dans des rues qui leur etaient uniquement reservees. Mais si dans ces quartiers, devenus du reste trop petits, on pouvait encore distinguer les honnetes gens, ceux qui luttaient de toutes leurs forces contre les malheurs des temps, il y avait aussi une foule de besogneux sans scrupules et une misere souvent hideuse.

 Dans les communautes de la cote, il y avait egalement des pauvres mais plus rarement des misereux et des mendiants. Des lors, le Mellah n'etait plus seulement le cloisonnement deteste auquel, toutefois, beaucoup s'etaient tant bien que mal habitues, mais devint, aux yeux des Juifs des ports, synonyme de misere et de tout ce qui en resultait. On peut maintenant mesurer quelle fut la consternation des Juifs de Tetuan, Sale, Rabat et Mogador quand il fut decide qu'ils devaient desormais vivre dans des Mellahs

המוסיקה שלי – קישורים לשירים

 

אנא אלקאויי – חג'עבדלקרים דאלי

 

מארץ מבוא השמש – הירשברג

על פי רמז קל מצדו ניתנה האשרה. באתי להודות לו פנים אל פנים, כי רציתי להכירו. אציל ספרדי בכל הליכותיו ונימוסיו. שלט כסוחרים הפורטוגזים בבירות אירופה, שהנם אנגלים, צרפתים, ורק חוט דק מאוד עדין מקשר אותם עם היהדות, הנה איש שיחי הוא בראש וראשונה יהודי, ולא ספרדי או מרוקאני בן דת משה.אף על פי כן אין בכך כדי להמריצו להשתתפות פעילה בפיתרון בעיותיהם של היהודים באזורו, חוץ מרומות ונדבות. מזלי הוא שמצאתיו בטנג'יר, כעבור שעות מספר עמד לצאת למדריד ומשם לליסבונה ולארצות הברית ולחזור רק בעוד חמישה שישה ימים.

עולמו המסחרי של פ.א. התרחב עם התכווצותם של המרחקים, אך האופקים החברתיים והתרבותיים לא נתרחבו.

שעות על שעות ביליתי בחברתו של א.י. לארידו, סגן יושב ראש הקהילה היהודית בטנג'יר. מפיו שמעתי את סיפור חייו. אדם בן שישים, סוחר בן סוחר. אביו דאג להשלמת חינוכו לאחר שסיים את בית הספר העממי הצרפתי של כי"ח. עדיין לא היו אז בטנג'יר בתי ספר תיכוניים ולכן נכנס בגיל ארבע עשרה לעסקו של אביו ודודו, שהיו יבואני תה ירוק מסין, ולמד שפות, ערבית ספרותית מפי המורה הערבי המצויין שהיה אז, ספרדית חדשה, שהיא אמנם שפת אמו, אלא שהשתלם בה בהדרכתו של אביו, שהיה גם עיתונאי ספרדי ידוע, מראשוני העיתונאים המודרניים בטנג'יר, ופירסם את זכרונותיו בכרך עבה בלשון הספרדית.

אין צורך לומר שהוא שולט בשפה האנגלית בכתב ובעל פה. אברהם לארידו התעמק קצת בתורת ישראל, למד תנ"ך, גמרא, מדרשים ויודע דינים. הוא כותב ומדבר עברית, ואילו הייתה לו הזדמנות להשתמש בה יום יום היה מפליא לעשות. לפני מלחמת העולם השנייה ערך פעמים מספר מסעות לסין לרגל מסחרו. עם זאת מוצא הוא פנאי לעסוק במחקר קורות היהודים באנג'יר ובמרוקו, ופרסם שורה של מאמרים ארכיאולוגיים והיסטוריים על קורות היהודים.

 במכון ללימודים אפריקאניסטים של המועצה העליונה לחקר מדעי במדריד יצא לפני שנה וחצי ספרו על " הברברים והעברים במרוקו ", שעות רבות ישבתי בחדר עבודתו ועיינתי בספרים ובכתבי היד הערביים על קורות מרוקו. הוא הראניי את אוסף העתיקות שלו, ביניהם כלי חרס מהתקופה הרומאית, שעליהם טבועה המנורה בעלת שבעת הקנים.

כך תיארתי לי תמיד את הסוחרים המושכים בשבט סופר מבני משפחות אבולעפייא, אברבנאל, אושקי, מסקיטה, קאסטרו. חצי יומם נושאים ונותנים בעסקי חול, וחצי יומם, לרבות חלד מהלילה, קודש ללימוד ולמחקר. אלט שאברהם לארידו אחד ויחיד הוא במרוקו כולה. ובכל מקום שהגעתי שמה ושאלתי לאנשים שיוכלו לעזור לי באיסוף חומר לקורות היהודים, אחת הייתה התשובה : פנה אל אברהם לארידו בטנג'יר.

בתיטואן נפגשתי עם שני הדיינים. כאן, בהתאם למסורת הספרדית, תואר דיין, כלומר אב בית הדין, גדול וחשוב מתואר רב. לא כל רב זוכה לשמש כדיין, אבל כל דיין הוא רב. רבי יהודה ליאון כלפון כבר פרש לאחר שנות עבודה רבות בקהילתו, אבל עדיין הוא זריז ומוסיף לנהל את ישיבתו ולעסוק בצרכי ציבור.

במקומו התמנה רבי אברהם ביבאס לדיין. אין הדיינים לובשים כאן גלימה כמנהגם של רבני מרוקו הצרפתית ואין הם נבדלים במלבושיהם משאר היהודים. לא מצאתי את הדיין בבית הדין, ובעוברי ברחוב הבחנתי מיד בדיין ביבאס וניגשתי אליו כאילו הכרתיו מזמן. אמנם אף הוא הסתכל בי, בזר, ומבטו רמז לי שכבר נודע לו כי מישהו מבקש אותו.

וכן היה עם רבי יהודה, גם אותו ראיתי לראשונה במרכז העיר, בכיכר ספרד – ומיד הבינותי כי זה הדיין הזקן, אלא מיראת הכבוד לא העזתי לגשת אליו ברחוב. כיצד הכרתי אותם ? אולי על פי תמונותיו של רמבראנדט וציירים אלמוניים, שהנציחו על הבד את הפורטוגזים בהולנד. ייתכן שהייתה כאן הברקה של דמיון הין הדיינים הללו ובין רבי יעקב ששפורטאס ורבי מנשה בן ישראל. משהו מאצילותם של אלה נסוך היה על פניהם ועל דמותם של דייני תיטואן, חוליית בשלשלת ארוכה של דיינים ורבנים בעירם.

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

תעודה מספר 47

בשם ה' נעשה ונצליח.

החכמים השלמים הדיינים המצויינים כמה"ר ישראל…תשמרם.

אחרי דרישת שלום ושלומכם אות לטובה, על אודות כי לא טובה השמועה ששמענו על דברת כה"ר יחייא צבע ששמענו באומרים שהפליא לעשות לדבר תועה נגד הרבים והיחיד ובפרו נגד הנגיד כה"ר יצחק אביטבול נ"י שהוא מדבר עליו לשון הרע ומסירות דברים שלא נתנו ליאמר.

והנה בעתה בא לפנינו כבוד הרב יצחק נ"י ודינא קא תבע באומרו שאם יש לו דין או תביעה נגדו הוא כופף ראשו כאגמון לדין תורה שתעלה מגופו ומממונו, ולא ידבר עליו שום לשון הרע או מסירות, ואם הקשה ערפו, וןלא רצה לקבל עליו את הדין.

עודינו מחזיק ברשעו, הנה הוא מותרה ועומד שיש רשות ביג הנגיד לרדוף אותו עד חרמה, וגם אנחנו נחלץ חושים ולא נדע מה נעשה, יען שהרב יצחק הנזכר הוא קרי בחיל שאם ימצא בו איזה מרמה ועולה או עושה איזה דבר שלא כהוגן עליו רמי לקבל עליו כל מה שיגזרו עליו החכמים והקהל, בעונש ממון ועונש הגוף.

אך אם הוא נקי כפים חלילה לכם לשמוע חרפתו וביזיונו, וכ"ש דברי מסירות ולשון הרע חס וחלילה, ואתם בני עליה התאזרו והיו לבני חיל לשבר מלתעות עול ולא תעשנה ידיהם תושיה דמה זו שתיקה והסתר פנים בנדון זה, ותשובתכם מהרה תצמח עם הרב יפה שעה אחת קודם שצריכים אנו לבעלי תשובה ואין להעירך כל אחד בשלום שלום ורב שלום.

 יהונתן סירירו ס"יט – רפאל אהרן מונסונייגו סלי"ט – יעקב סיריו סי"ט

סוף תעודה מספר 47

תעודה מספר 41

ב"ה

התרי"א – 1851

כאשר נשארה עדתינו כצאן אשר אין להם רועה ואיש כל הישר בעיני יעשה, ויש אשר נודרים לעניי תורה ואינם מקיימין ויש אשר מסרבים להכניס אורחים הבאים ממקום אחר ונשארו עניי תלמדי חכמים הבאים מחוץ מושלכים בבתי כנסיות ואין מאסף הביתה.

וחס ושלוםכמעט כסדום היו וכשראו הגזברים צרתם צרה הולכים ושבים על בעלי בתים לפרוע נדרי נדבותם ולקבל אורחים ואין שומע סילקו עצמן מלשרת בקדש ונשארה העיר כעיר פרוצה אין חומה.

אי לזאת אנשי חסד נאספו לתקן בקיעי העיר ונועצו לב יחדיו לתקן המעוות והעמידו גזברים חדשים הלא המה החכם השלם כבוד הרב מתתיה בן זכרי והחכם הותיק כבוד הרב יעקב אדהאן והטילו גורלות על הכנסת אורחים וכל איש אשר עלה עליו הגורל והגיע גורלו להכניס האורח וסירב להכניסו בביתו.

או איש אשר נדר והתנדב לעניים ולא רצה לפרוע אזי הגזברים יגידו להנגיד המעולה הנכבד והחשוב כבוד הרב אברהם עולייל והוא יקנוס אותו בסך חמשים אוקיות ובכן העידונו על עניין בקנעין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייא ביהובשבועה חמורה כראוי כי אם למה שיועיל שבעה טובי העיר הלא המה :

המשכיל ונבון הגביר המרומם כבוד הרב ישועה אלבאז והנכבד וחשוב ומעולה כבוד הרב אברהם בן מאמאן והחשוב והמעולה כבוד הרב אליהו בן שלוש והחשוב ומעולה כבוד הרב אברהם אלבאז והחשוה ומעולה כבוד הרב שלם בן שטרית והרב יוסף בן הרב ברוך בן עמרם.

ובכח הקנין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה ונתנו רשות והורמנא גמול לנגיד הנזכר שכל איש אשר ידוק לעניים ויתבעו אותו הגזברים הנכרים פעמים שלוש לפרוע נדבתו או איש אשר יגע גורלו להכניס האורח כמו שמפונקס סדר הגורלות ביד הגזברים הנזכרים ולא רצה לרבל האורח הרשות נתונה ביד הנגיד הנזכר לקונסו בסך חמשים אוקיות כאמור.

ולראיה ביד הנגיד הנזכר שכן עלתה הסכמת שבעה טובי העיר למיגדר מילתא ולהחזיר המסרבים למוטב חתמנו פה והיה זה בשבעה עשר יום לאלול המרוצה משנת חמשת אלפים ושו מאות ואחת עשרה ליצירה והכל שריר ובריר וקיים במקום סגולתא צ"ל והרב משה בן הרב בנימין אביטבולוקיים שנית מי' ימים עבר עליה הקולמוס שהיא טעות סופר ונכתב ביני שיטי והוא האמת וקיים

עמור אביטבול סי"ט

סוף תעודה מספר 41

הבריחה הנ"ל הייתה כנראה בין 1828 ל-1842. לשנים אלו מתכוון רבי יהודה אלבאז במכתבו לשד"ר רבי אליהו מאיר אשכנזי " בשנה מקוללת זו אירעו לנו דברים קשים, בעוונותינו הרבים נתפזרו בני קהלנו ועזבו ארצם, ורובם, נדדו הלכו לאהלי פלשתים ועזבו את ביתםבשנת 1851 תוקנה בצפרו תקנת " הכנסת אורחים ", ופרץ משבר בקהילה. תחילה רבי יהודה אלבאז נפטר בשנת 1847, רבי עמור אביטבול חברו, בשנת 1854 ורבי עמרם אלבאז בשנת 1857 את מקומם מילא רבי רפאל משה אלבאז שמונה לדיין בשנת 1851.

תעודה מספר 149

התרל"ג – 1873

החכם החשוב כבוד הרב יצחק הכהן יצ"ו בן כבוד הרב אברהם נ"ע זה קרוב לארבעים שנה שהרחיק נדוד כי הוא בורח מפני חמת המציק בשנה מעוברת שהוטל על קהילת קודש צפרו יע"א המס הגדול והיה נרדף יותר מכל כידוע אצלינו.

והניח האהלים כאשר המה קרקע וטלטל וכל מאי דאתקרי נכסי והלך בכסותו לבדה היא שמלתו לעורו והניח גם כן האישה אשר לקח הנה, ואחר שלוש שנים מעלה מטה להליכתו פגעה מדת הדין באשתו הנזכרת ונלב"ע וזרע אין לה.

ועמד אחיה ותבע לחלוק לפחות מה שיש לו כאן והיו וחין אותו הבית דין משנה אל שנה אולי יבוא בעל השור וימוד על שורו, משום דאיכא לספוקי שמא יש עליו חובות במקום אשר הוא חונה שם כנגד כל העזבון.

ויהי כי ארכו הימים ואחיה תובע לבית דין יוצאים ונכשלים בו נכנס ונכשלים בו, שלחו בית דין ישמרם צור אחרי קרובי הבעל ואמרו להם שיחלקו עם היורש אחי הנפטרת קרקע וטלטלוכל מאי דאתקרי נכסי שיש לבעל כפי התקנה ונראה איך יפול דבר וכן עשו.

ולפי שהקרקעות שהניח הבעל הנזכר היו ממושכנים ביד הזולת עמד היורש ופדה מה שנוגע לחלקו מכיסו וממונו, ומהיום ההוא והלאה היה נהנה מהפירות דר הוא ומשכיר לזולת, והן היום בא הבעל הנזכר ותבע ליורש לפנינו בדין וטען שבמצב פטירת אשתו הנזכרת היה עליו מלוגא דשטרי ( תיק של שטרות ) וקבא דרשו יותר מסכי העזבון….ולראיה חתומים פה באלול המרוצה שנת גלה צדקתו לפ"ק וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות

הצעיר רחמים אגייאני ס"ט – נדפס בספר דברי שלום להרב שלום משאש ז"ל, מקנאס הת"ש.

סוף התעודה מספר 149

יחסם של חכמי מרוקו לאמונות עממיות.א.בשן…כישוף.

לבישת מסכות פורים.

הרמ"א פוסק : " מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר לובש שמלת אישה ואישה כלי גבר אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה "אבל רבי יוסף משאש התנגד לדבר, כיוון שמנהג זה " נשתרבב מחג הנוצרים, הנקרא קרנבל, ויש בזה מחוקות הגויים, ואם כן כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה עתיד ליתן את הדין.

שימוש בספרי גורלות.

פרופסור אליעזר בשן הי"ו

רבי חיים משאש אביו של רבי יוסף 1848 – 1904 שכיהן במכנאס כותב : ראיתי רבים וגדולים שואלים בספרי גורלות ותמיהה לי טובא כי הוא נגד פסק מרן שו"ע יורה דעה סימן קעט, " אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות ", כל ספרי הגורלות בימינו, כל מיני גורל יש לאסור "

כוונות בתקיעת שופר.

רבי חיים ציטט חכם שאמר בשם הרמ"א כי " הכוונות הכתובים בספרים בעניין תקיעת שופר, שומר נפשו ירחק מהם כי לקו בחסר.. שאי אפשר למבין להבין הארס שנתן בהם בראשי תיבות, סופי תיבות וחילופי אותיות בגימארטיות 

כישוף.

כשפים נזכרים בהלכה כגורם מזיק ( שו"ע או"ח סי " ג, ג ) . הכישוף עשוי להיות מועיל ומזיק. מוסלמים האמינו בכוחם של יהודים לעשות מעשי כישוף המועילים בענייני אהבה, עקרות וכיוצא בזה. אבל גורלם של יהודים אלה היה מר אם הכישוף שעשו לא הועיל לפונה.

בספרות התשובות יש דיונים על אנשים שהאמינו שהכישוף גרם להם נזק בחיי הזוגיות. בתשובות רבי יעקב אבן צור 1673 – 1753 שפעל בפאס ובמכנאס, יש אזכורים על נשים הפונות לכישוף, בהקשר לבעיות בחיי הנישואין.

אדם רצה לקדש אישה שנייה כי הראשונה לא הביאה לו זרע זכר במשך 22 שנות נישואין, והיא מסרבת להרשול לו. ומשפחת האישה הראשונה עמדה נגד משפחת האישה השנייה בחירופין ובגידופין ובהרבות עשיית כישופין וימנעוהו בזרוע  לקדש.

בתשובה בשנת  1752 אישה שמרדה בבעלה, הנתבע השיב שמעשה כשפים נעשו לבתו, ולכן יותן לו זמן לרפאותה. רבי שאול ישועה אביטבול מצפרו 1739 – 1809,  כותב על אדם שהשיא את בצו בגיל פחות מ-12 והתנה עם הבעל שעד גיל יב יגלגל עמה שאפילו תמאן אינה נקראת מורדת. והיא סירבה להיכנס לבית בעלה, והאב חושש שמא נעשה לה איזה כישוף וביקש זמן להשתדל ברפואתה.

מעשה בחתן שאינו יכול להזדקק לכלתו כי הוא " קשור " בגלל כישוף, לפי תשובה בשנת 1792 שלמה אביטבול 1750 – 1810.

בשנת 1812 נדון מעשה באדם שסיפר את כל הקורות אותו עם ב' נשיו איך עשו לו כישוף ומפני כך אינו יכול לאכול דבר, לא בשר ולא בשר עוף .

רבי יצחק אבן דנאן 1836 – 1900 דן במעשה בבתולה שמיום שנישאה לא נזדווג עמה שאין לו גבורת אנשים כי הוא קשור על ידי כישוף ועתה תבעה ממנו להוציא וליתן כתובה.

עוד במאה ה-20 הייתה אמונה שבגלל שהזוג קשור בכישוף אין הבעל יכול לבעול את אשתו. והם " משתדלים להתיר קשורם בקמיעות ולחשים ", כפי שנדון על ידי רבי ידידיה מונסוונייגו. במשפחה שעלתה מהרי הטלאס במרוקו בערך ב – 1960 לאחר חמש שנות נישואין לא נולד להם ילד. הבעל האמין שכושף על ידי אמה של הנערה שהיה מאורס לה לפני נישואיו, ששמה כישוף במשקה שהגישה לו כשהרגישה שהוא עומד לנתק יחסיו עם הנערה.  

הפזורה היהודית ספרדית אחר הגירוש

 

מעניין להביא את מבטו של רבי אברהם זכות, האסטרולוג הגדול, על מדע האסטרולוגיה. " וזה לא שיהיה כוח הכוכב לפעול בזה העולם, אלא שה' יתברך כשברא את העולם וידע כל מה שעתיד להיות, עשה רשמים בשמים להודיענו מה שיורה גדולתו לעשות, שנשוב לפניו באמצעות ידיעתנו מה שמורה המזל והכוכב ברצון האלקי ". כלומר, הבורא עשה מערכות הכוכבים סימנים למהלך ההיסטוריה שנקבע מראש. בעזרת האסטרולוגיה ניתן לפענח את הסימנים ו " לשוב לפניו " סוף סיפורה של משפחת זכות.

השלטונות המוסלמיים  לא הציבו בדרך כלל שום מכשול בפני כניסת הפליטים היהודים לשטחיהם., בין אם מדובר במלך פאס, מוחמד אל-שייך, " המלך הגדול, חסיד מחסידי אומות העולם ", או בנציגו בבאדיס, או במושלים של תלמסאן ואלג'יר. לפיכך, הייסורים והסבל הרב, שעליהם התלוננו המגורשים מיד לאחר הגעתם למרוקו ולאלג'יריה, נגרמו מפעולותיהם  של המלחים והנציגים האירופיים בחוף הצפון אפריקני וכן מתגובתה של האוכלוסייה המקומית, שגילתה לא פחות נוקשות כלפי המוסלמים הספרדים, אשר באו לבקש מקלט במגרב.

על כל הסבל הזה יש להוסיף את הרעב, פגעי מזג האוויר, המגפות והשריפות, שדלדלו את הרבעים היהודים של פאס, תלמסאן ואוראן. אסונות טבע אלה גרמו נזקים כה גדולים, עד כי בפאס ובתלמסאן, למשל, החליטו מגורשים רבים, מיואשים וחסרי כל, לחזור לספרד ולהמיר את דתם.

גברים, נשים וילדים – גולי ספרד שהגיעו לצפון אפריקה – השתייכו לכל השכבות החברתיות, והיו ביניהם תלמידי חכמים דגולים וכמה בעלי אמצעים. אחד מאלה, יצחק  פרדוניל, שהיה יועצו של מלך גרנדה, הצליח להביא לתלמסאן, בתוקף היתר מיוחד מטעם המלכים הקתוליים, את כל רכושו  – ברהיטים רבים, תכשיטים, זהב, כסף, מטבעות וחפצים שווי כסף -. מוצרים שבמפורש נאסר על כלל הגולים להוציאם מספרד על פי פקודת הגירוש.

עם זאת, המקורות שבידינו אינם מאפשרים לנו לקבל מושג מדויק, יהיה דל ככל שיהיה, לגבי המצב החברתי והכלכלי של כלל הגירה זו, שהטביעה חותם בל יימחה על הקהילות היהודיות במגרב. היא הייתה, מכל מקום, מגוונת למדי, היו בה רופאים דוגמת בני משפחה אל-אשכר, שמוצאם מסביליה וממלגה, והתיישבו בתלמסן ובערים אלג'יריות אחרות, או בני משפחת גבישון, שבאו מגרנדה לתלמסאן יחד עם מאתיים משפחות יהודיות אחרות – ביניהן פרשני מקרא ומשוררים ידועי שם -. סוחרים בעלי כישרונות רבים אשר, בדומה לאברהם בן זמירו שהתיישבו בסאפי, יעקב רוזלס ויעקב רותי בפאס או יעקב קנסינו באוראן -, מילאו תפקידים דיפלומטים חשובים אצל שלטונות מרוקו, פורטוגל וספרד, טכנאים מעולים, כגון חואן רוזלס שמוצאו מטולדו ושהיה מנפח זכוכית במקצועו, אשר אחרי ששהה זמן קצר  בתיטואן חזר ליהדות בפאס בשנת 1530 לערך.

אנשי צבא כמו רוי מסקרניאס, שהובאו על ידי יעקב רותי מליסבון לפאס דרך ארזילה, חזרו ליהדות והציעו את שירותיהם למלך מרוקו, ואף הרפתקנים שעלילותיהם ראויות לרומנים הטובים ביותר. הנה, לדוגמה, פרציסקו מילאן, שנולד בפורטוגל להורים גולים מספרד. " נוצרי חדש " זה הגיע לאזמור שבמרוקו כדי להתמסר למסחר בבדים, אף אחרי כמה שנים של עיסוק אינטנסיבי במסחר החליט לצאת  לאמריקה המרכזית שבפמלייתו פילגש ערבייה. גורלו שלא שפר עליו, ב – 1538 נעצר על ידי האינקוויזיציה במכסיקו והוצא להורג.

כמובן, היו בין המגורשים שהשתקעו במגרב הרבה אנשים פשוטים, ללא אפיונים מיוחדים, , שכל רצונם היה לחיות כיהודים. למשל רוי לופס " נוצרי חדש " ששירת בחיל המצב הפורטוגלי –  cabo de gher 

ואשר בא במגע עם הקהילה היהודית המקומית, על פי עדות שנמסרה ב 1530 לבית הדין של האינקוויזיציה בלאס פלמאס שבאיים הקנאריים, הוא השתדל בכל מאודו להעביר את שני אחיו הצעירים מטברה לפאס כדי ללמוד את עיקרי  " החוק היהודי " אצל רבני המקום. 

למעשה, מאז כינון האינקוויזיציה בליסבון, מספרם של ה " נוצרים החדשים " שעברו ליהדות במרוקו לא פסק מלגדול, עד כדי כך שנציג מלך פורטוגל בפאס ביקש ב 1542 לאסור עליהם לנסוע אל פנים הארץ, או לחלופין, לאסור עליהם לעזוב את הסביבה הקרובה לבסיסים הפורטוגלים ששכנו לאורך החוף המרוקאי, אך לא חלף זמן רב עד שתקנה זו התגלתה כבלתי מספיקה, בתואנה של מעבר מבסיס פורטוגלי למשנהו הצליחו " הנוצרים החדשים " להערים על הקצינים הפורטוגלים, וכשהם נעזרים בנהגי פרדות מוסלמים, הגיעו לתיטואן ששכנה כמה קילומטרים בלבד מארזילה, שם באו במגע עם הקהילה היהודית המקומית והתגיירו.   

                   רבי משה ב"ר שם טוב די ליאון והמחלוקת על מקור ספר הזוהר

רבי משה די ליאון מחכמי ספרד הוא האיש אשר הועידה ההשגחה העליונה לגלות את ספר הזוהר ברבים. וזאת לאחר כאלף שנים מאז נכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי והועבר מדור לדור בסתר. ספר הזוהר היה נחלתם של יחידי סגולה, ורבים מגדולי ישראל בדורות שעברו לא זכו ליהנות מאורו, כמו רבי אלעזר מוורמייזא, הרמב"ן,  הרשב"א ועוד.

הידיעות הביוגרפיות על רבי משה די ליאון הינן מעטות מאוד, חלק גדול מספריו בקבלה מצויים עדיין בכתבי יד ושניים מהם הופיעו גם בדפוס – ספר " הנפש החכמה " וספר " שקל הקודש ". בהקדמות לספרים אלו מצוינים הזמנים והמקומות של חיבורם.

התאריכים הם משנת ה' אלפים מ"ו – 1286 – עד שנת נ"ג – 1293 -, ובספרים שנתחברו עד שנת נ"ב רשום שמקום חיבורם הוא וואד אל חג'ארה. על שנות חייו לפני שנת מ"ו ידוע פרט אחד בלבד והוא שבשנת מ"ד – 1264 – הועתק כתב יד של המורה נבוכים בתרגום עברי בשביל " המשכיל רבי משה די ליאון ".

לגבי שנת מותו ישנן שתי סברות, האחת  – עדותו של רבי יצחק דמן עכו, המובאת בספר היוחסין – קובעת שרבי משה נפטר בשנת 1305, והדעה האחרת מקדימה את שנת פטירתו ל  נ"ג, אך יש ראיה לכך שהתאריך הנכון הוא שנת ס"ה, שכן מתוך כתב היד של הספר " משכיות כסף " שלו, מוכח שנתחבר אחר שנת נ"ג.

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמאר

 

מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמארמחקרי אליעזר

האישה היהודייה במזרח ובמגרב.

אוזנו הקשובה של פרופסור אליעזר בשן לקורות עמנו וגישתו הבלתי משוחדת למקורות ההיסטוריים, חשפה רבדים בחברה אשר לא זכו לתשומת לבם של החוקרים. כאלה הם נחקריו על מעמדה של האישה במזרח ובמגרב.

כבר חז"ל הבחינו באפיון המיוחד של הנשים באומרם : נשים עם בפני עצמן ( שבת ס ע"א ). פרופסור בשן היה בין הראשונים שהקדישו עצמם לחקר הנושא לפני שתחומי המגדר עלו בתנופה על הבמה הציבורית והמחקרית, כגון מאמריו על " התמורות במעמדה החברתי וההשכלתי של האישה היהודייה במזרח התיכון ".

" חלקה של האישה היהודייה בחיי הכלכלה של יהודי צפון אפריקה. והגדיל לעשות בשני ספריו המוקדשים לאישה היהודייה במרוקו, הספר הראשון :

" נשות חיל יהודיות במרוקו מגירוש ספרד עד המאה העשרים "

ספר זה פורסם בהוצאת אשקלון, ובו חשף המחבר לראשונה וריכז מידע רב על נערות ונשים יהודיות במרוקו במהלך הדורות עד המאה העשרים, מגוון פעילויות שלהן בכלכלה, בחינוך ובדאגה לזולת.

ובספר השני : " נשים יהודיות במרוקו – דמותן בראי מכתבים מן השנים 1733 – 1905.

בספר פורסמו לראשונה מאה מכתבים ותעודות מארכיוני משרד החוץ, משרד המושבות הבריטי והארכיון הלאומי של ארצות הברית. המכתבים מוצגים בלשון המקור בצירוף תמצית של כל התעודות בעברית, ובתוספת רקע והערות עשירות.

ממכתבים אלה עולה מידע על תחומי החיים השונים שנשים היו מעורבות בהם באופן פעיל או סביל, ומתוכם משתקפת גם ההוויה היהודית במרוקו בכללותה. לראשונה נחשף ריכוז גדול של מקורות דיפלומטיים ונעשה בהם שימוש לתיאור מעמד האישה היהודייה במרוקו.

בציבור הרחב מקובלת ההנחה כי האישה היהודייה שהייתה במרוקו עד ראשית המאה העשרים הייתה סגורה בביתה, עוסקת במשק הבית וחסרת כל ידיעה בתורה ובחוכמה. מעמדה זה נתפס בעיקר כתוצאה ממעמד האישה בארצות האסלאם, ורבים חשבו שחוסר השוויון בין המינים בהלכה המסולמית ובחברה המוסלמית הקרין על החברה היהודית.

פרופסור בשן בשני ספריו קורה תיגר על תפיסה סטריאוטיפית מיושנת זו. גם הוא אמנם סבור שהדגם של המשפחה הפטריארכאלית שלט בקרב יהודי מרוקו, אך הוא מבליט במחקריו מידע מאלף על עשרות נשים במרוקו שהיו " נשות חיך " :

נשים המעורבות בכל תחומי החיים, אומניות וסוחרות, למדניות וצדקניות, נשים שעסקו בפעילות ציבורית וחינוך, נשות חסד ונשים שבחרו למות על קידוש השם, כפי שיפורט להלן.

פרופסור הוא הראשון שדן בנושא זה בשיטתיות כרונולוגית וגיאוגרפית ומחקריו משתרעים על פני מרוקו כולה, ערים וכפרים. מתוך מטרה כפי שהוא עצמו כותב " אני רואה בחיבור ניסיון להזים את הדעה במקובלת של האישה האדישה ולהציב יד לנשים טובות וצדיקות " 

הספר הראשון דן בנשים יהודיות במרוקו מעת בואם של מגורשי ספרד למרוקו ועד ראשית במאה העשרים – והספר השני, סוקר את הנשים היהודיות במרוקו בשנים 1733 – 1905. כדרכו של פרופסור בשן דבריו מבוססים על מקורות רבים יהודיים וזרים, מהם דלה כאמור לעיל מידע מאלף על נשותיה היהודיות של מרוקו, נשות עילית ופשוטות עם כאחת.

נשים יחודיות עסקו בפעילות חינוכית, והיו נשים שהחזיקו בחברת " אם הבנים " שהבטיחה חינוך נאות לילדים. נשים אחרות עסקו במסחר ובאומנויות ותרמו בנדיבות לצדקה ולצורכי ציבור. המחבר אף מבליט בפריו ידיעות אודות נשים שסירבו להתאסלם עם בעליהן וכן ידיעות על נשים צדקניות שקידשו במותן את שם ה'.

פרק מפורט הקדיש בספרו " נשות חיל " לסוליכה הקדושה, נערה יהודיה שהעלילות עליה כי המירה דתה וחזרה בה, שלמרות כל הפיתויים החומריים עמדה בניסיון והעדיפה את המוות על התכחשות לדת היהודית.

פרקי הספר " נשות חיל " מעניקים לקורא שלל עובדות מרתק על נשות מרוקו שלא היכרנון. להלן דוגמאות לנושאים הנידונים בפרקים השונים; נשים שדאגו לחינוך מקצועי של בנים, נשים אלמנות שכתבו מכתבים לדיפלומטים כדי להגן על זכויותיהן. ואכן, בקשות אלו לא תמיד חזרו ריקם.

המחבר מפרסם מסמכים מעניינים על הסולטאן שהחזיר כספי מס גולגולת ליהודיות עניות בעיר מוגדור בשנת 1894נשים אחרות דאגו לשחרור אסירים. בפרק ה הוא מביא מידע אודות נשים העוסקות באומנויות ובמלאכות שונות, בעיקר בתפירה ובצורפות ( עשיית תכשיטים , וכמובן שנשים שימשו כמיילדות ומרפאות.

והמחבר גם מביא מקורות אודות נשים שעבדו לפרנסת הבעלים והמשפחה. מסתבר שהיו במרוקו במרוצת כל הדורות נשים שדאגו להשאיר את ההכנסות לעצמן, והיו שרכשו רכוש ממעשי ידיהן, והוסיפו תנאי בכתובה שההכנסות מעבודתה שייכות רק לה ולא לבעלה. 

מכאן ניתן להגיע למסקנה שלצד דמות האישה המסורתית המצייתת לבעלה בכל, בולטת במרוקו גם דמותה של האישה הדואגת לרכושה, ומתנגדת לכך שבעלה יעשה ברכושה כרצונו. המחבר מלמד על עלייה במספר הנשים העובדות מחוץ לבתיהן במאה העשרים.

לנשים אמידות במרוקו הייתה יכולת לייסד בתי כנסת, לגמול חסדים, ולתרום למטרות ציבוריות שונות, כגון לטובת תלמידי חכמים, לרכישת ספרי תורה וספרי קודש, לרכישת שמן למאור לבתי כנסת, להדפסת ספרים, וצדקה לעניים מקומיים ולעניי ארץ ישראל.

נשים צדקניות זכו לסיפורים על נסים שהתרחשו בגינן. ידוע על שערים וחמש נשים קדושות שקבריהן פזורים במקומות שונים ברחבי מרוקו.

המחבר דן בהרחבה גם בנשים שהיו פעילות בחינוך ובמיוחד מקדיש מידע נרחב לשתי דמויות מעניינות : סטלה קורקוס, ילידת ניו יורק, 1858, נפטרה בקזבלנקה בשנת 1948, שהייתה מנהלת בית ספר וכן הייתה פעילה בחיי הציבור במרוקו משנות ה-80 של המאה ה-19 ואילך, והלן קאזס בן עטר שהייתה עורכת הדין היהודיה הראשונה במרוקו.

היא נודלה בטאנג'יר בשנת 1900 וחיה בקזבלנקה ובה עסקה בפעילות ציבורית מגוונת משנת 1939 ואילך. בעיקר ידועה בציבור פעילותה בתקופת מלחמת העולם השנייה. פעילותן הנמרצת של נשות החיל במרוקו, נבעה מרצונן לקיים חובה חברתית, מוסרית ודתית.

התרומה והנתינה שיפרו את מעמדה החברתי של האישה. הפעילות הנשית תרמה למידה של תחרות והכרה בערך עצמן. בתי הספר לבנות של כל ישראל חברים שפעלו במרוקו החל משלהי המאה ה-19, הגבירו בחברה היהודית את ההכרה בחשיבותה של השכלה מודרנית לנשים.

רבי ישראל נג'ארה

שטר כתובה שנתן הקב"ה לעם ישראל בחרוזים.

 

ירד דודי לגנו לערוגת בִשׂמו

להתעלס עם בת נדיב ולפרוש עליה סֻכּת שלומו

אפריון עשה לו המלך שלמה.

 

שרפים ואופנים נטש ופרשיו ורִכבו

ובין שדי אילת אהבים שם מסבו

 ביום חתונתו וביום שמחת לבו

 

רעיתי יונתי בואי אתי לדביר ואוּלם

כי למענך אעזוב כל המוני מעלה וחֵילָם

וארשתיך לי לעולם

 

אמרה איומה אֶת שִמעַת דוֹד שמעתיהו

ואהבת עולם אהבתיהו

ישָקני מנשיקות פיהו

 

לחופה נתרצתה מחולת המחנים

וכנגד נעשה ונשמע לקחה ששים ריבוא עדי עדיים

בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים

 

ויהי הקשר אמיץ עִם עַם זו קנה בסיני

ואת ספר המקנה והֶחָתום אקרא באזני המוני

הנה היא כתובה לפָנָי

 

בששי בשבת אגיש את הרשום בכתב הנִשְתֵוָן

יום להנחיל אוהביו תורה אל חי נִתְכַּוָן

ששה ימים לחודש סיון

 

ביום מסיני בא וזרח משׂעיר אל נעלם

הופיע מהר פָראן על מלכֵי גוים כולם

בשנת אלפים וארבע מאות וארבעים ושמונה לבריאת העולם

 

למנין שאנו מונין וקהל עדתי בכל תפוצֹתֶיהָ

פה בארץ הַלֵזוּ ביד אל נתלו אָשיותֶיהָ

כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננהָ

 

איך החתן שר שרים ונגיד נגידים

יחיד ומיוחד הוא מושיב יחידים

חִכּו ממתקים וכולו מַחֲמַדים

 

אמר ליקרה ונעימה הבת רבת מעלות

נָשְׂאָה חן בעיניו מכל הנשים והבתולות

יפה כלבנה ברה כחמה איומה כָּנִּדְגָּלוֹת

 

ימים קבים תהיי לי ואני אליך לגואל

הנה שלחתי לך פִקודים נחמדים מזהב על יד יקותיאל

הֳוי לי לאִנְתו כדת משה וישראל

 

ואנא אוקיר ואֵזון יָתיִיכי וַאֲסֶּה

כי אהיה עִמָך למסתור ולמחסה ולמִכסה

והוכן בַחֶסֶד כסא

 

ויהיבְנָא לֵיכי מֹהַר בתוליכי

תורת חכם מקור חיים, תחיי את ובָנַיְכי

הרופא לכל תחלואָיכי הגואל מִשַחַת חַיָיְכִי

 

וצביאַת כַּלָתָא דָא וֵהֲוַת לֵיהּ לְאִנְתּוּ

וברית עולם לקשר אמיץ ביניהם שוֹת שָתוּ

יומם ולילה לא ישבֹתו

 

וצבי חֲתָנָא דְנָא והוסיף על עיקר כתובתה

מש שתלמיד ותיק עתיד לחדש באורַיתא

וסִפרא וסִפרֵי ואגדה ותוספתא

 

הקדים לה בתורת מֻקדָם רְמַ"ח מצוות עשה מהן לא ימישון

כי אותם יום יום ידרשון

את הדרך יֵלכו בה ואת המעשה אשר יעשון

 

ועוד כתב לה בתורת מאֻחר מצוות לא תעשה נקדָשו

למנין שלוש מאות וששים וחמישה פָשוּ

מעשים אשר לא יֵעַשו

 

וְדָא נודניא דְהַנְעֵלַת לֵיהּ כַּלָּתָא דָא לעלות ולֵרָאות

מאת אביה אדון הנפלאות

לב לדעת ואזנים לשמוע ועינים לראות

 

נמצא סך הכל בין כתֻבה ונדוניא וחֵקֶר כבודם

ותוספת מאֻחר וּמֻקדָּם

את האלוהים יְרָא ואת מצותיו שמֹר כי זה כל האדם

 

ורצה החחתן לזַכּות את ישראל עַם גורלו

ולהעלות נכסים אֵלּוּ בפרי יִשְוֶה לו

שאם פִחַתוּ פִחַתוּ לו ואם הותירו לו

 

וקבל עליו הֶחָתָן אחריות שטר כתֻבה

לְאִתְפְּרָעָא מכל שְפַר ארג נכסין, איש לא יֶהְגֶה בָּהּ

מָחַץ ראש על ארץ רַבָּה

 

וקבלו תֵרְוֵיהון תנאים נאים הכל בכתב נאספו אָסֹף

על אחד מהם  כאשר יכסֹף

תנאי בית דין מראש ועד סוף

 

מעשה ידיה לו ועליו כל תכשיטיה

בלילה שירֹה עמה וביום חוט של חסד מָשוּך עליה

תנו לה מפרי ידיהָ ויהללוהָ בשערים מעשיה

 

והירֻשה כמנהג דת ודין על לוח חרותה

מטובה הצפונה לצדיקים עין לא ראתָה

עלֹה נעלה וירשנו אותהּ

 

והדירה תורה בקרן זוית מעונה

כל הרוצה לִטוֹל יִטוֹל סֲחַרָהּ ואֶתְנַנָּהּ

וממדבר מתנה

 

ושלט ישא אשה אחרת עליה מילדי נכרים הנלוזות

כי אם בְּבַת שעשועים ידבַּק ואותהּ ישים בַלֵב ובֶחָזוֹת

לזאת יִקָּרא אשה כי מאיש לֻקָּחָה זאת

 

ושלא יניחֶנה מתוך כעס והתרשלות

ולא יאכל עִמָה לחם עצלות

נוהג בחכמה ולאחוז בַסִּכלות

 

ושלט ימשכן כלי חמדה ולא ימְכֹּר

אַך להרבות ספרים תמיד יזכֹר

אמת קְנֵה ואַל תמכֹּר

 

ולא יצא לְמָקום רחוק או בים ישים נתיבו

כי אם ספר תורה מֻנָח נגד לִבו

והייתה עִמו וקרא בו

 

וכל התנאים הללו שרירים וקימים

בצבא השמים בֵּשָחַק נרשמים

לֵעַדי עד ולעולמי עולמים

 

נשבע החתן לקים כל דבר להמונו

ולהנחיל י"ש לאוהביו ולעושי רצונו

נשבע אדֹנָי בימינו

 

וקנה החתן קנינים חמישה

ומהם תורה ותעודה וסגולה מאֹרָשָׂה

והוציא האבן הראשה

 

יראו צדיקים וישמחו ויאכלו את פִריָם

בתעודה ארֻכָּה מארץ מִדָה ורחבה מִנִי יָם

והכל שריר ובריר וקים

 

וֵיָקֶם עדות ביעקב ותורה שָם בישראל במֶרֶץ

ואמר להקים גְדֵרֶיהָ מאין פורץ פֶרֶץ

אעידה לי עדים נאמנים את השמים ואת הארץ

 

ישמח חתן עם כלה להקָחָהּ לו ולגורלו

וישמח לב כלה בבעל נעוריה ותאמר לְמַהֲלָלוֹ

אשרי העם שככה לו.

הקהלה והשדרי"ם – רבי דוד עובדיה

השד״ר הנז׳ נשאר במרוקו משך ארבע שנים, ויצא לאלג׳יר להפליג באנייה חזרה לארץ-ישראל. ולמזלו נשרפה האנייה בלב ים והוא ניצל בנם, וכסף התרומות שאסף אזל מכיסו, ונאלץ לחזור למרוקו לחדש את עבודתו, וק״ק עיר פאס נענתה לבקשה זו, כמו שמספר הרב רבי יעקב אבן צור זלה״ה בספרו ״לשון למודים״, ואף מסר בידו כתב המלצה לרבי סעדיה שוראקי ז״ל.

חתימות האיגרת הנז׳:

א.   אברהם בכ״ר נתן אשכנזי: הנה חוץ ממה שכתבו עליו מנהיגי העדה שהבאנו דבריהם למעלה, מבין השיטין של חוקרי התקופה ההיא ניכר שהיה נגוע בנגע השבתאות.

ב.   יעקב מובלי: היה פרנס העדה וחתם באיגרת לק״ק קורפו עם אהרן פארדו, פרנס הספרדים.

ג.   שמואל איש צבי: אולי היה בנו של רבי אליעזר אשכנזי שהיה נודע בשם איש צבי, שהיה מגדולי ארץ אשכנז ומחסידי ורמאיזה, ובשנת התי״א (1651) עשה מסעו לארה״ק. על החותם שמואל עצמו לא מצאתי מקור אחר כעת.

ד.   משה בהחסיד מהרי״ע הכהן: היה הרוח החיה וגם רב העדה האשכנזית שהייתה מאורגנת בפני עצמה בפנים, וכלפי חוץ היתה כפופה לקהלת הספרדים. ואם נקבל את דעתו של מר בניהו נ״י במאמרו הנכבד, שנפטר באייר או בסיוון תנ״ט, (1699) צ״ל שהאיגרת שלפנינו הוכנה לפני פטירתו ונחתמה, ואחרי כששה חורשים הכניסו שורה חדשה בין סוף האיגרת לחתימות, וציינו בה את התאריך ש״ש ת״ס. וכן נראה משינוי הכתב של השורה האחרונה.

ה.   לא יכולתי כעת לזהות את שם החותם.

ו.    שמואל גרשון כן מהר״ל: בנו של הב״ח אבד״ק האנשטין וריש מתיבתא בקראקא, וידוע בשם שמואל גרשון איש ירושלים."

מטה עוז מקל תפארה ידיו רב לו במלחמתה של תורה צפונות מופיע ומגיד משרים ליהודים היתה אורה טוב איש חונן דלים מאמר פיו ולבו שוין לטובה נאמן רוח מסיני בא החבם השלם הדיין המצויין בהיר דוד ן׳ חמויי נרו׳ מנן דוד יהיה בעזרו כי״ר.

קול שיח טרם יצמח נשא לבבינו אל כפים אל השוכן בציון ובוחר בירושלים יקומם ירומם כסא רום תפארת גדולתו על גפי מרומי ההצלחות בשובע שמחות כי"ר עלינו לשבח לאדון הכל אשר גבר חסדו ואמיתו עמנו וירא את עניינו זה חורבן בית תפלתינו אשר מזה ימים רבים נגעה בנו יד ה׳ ונגזר עליו חרבן, לארץ נפל ונעשה גל, היינו לחורב ביום ולקרח בלילה והוא ברחמיו מחץ וירפא לנו נתן בלב המלך יר"ה להטיב עמנו ע״י איש חמודות יוצא ובא בחצרות המלכים עשה והצליח והוציא מאמר המלך בהנתן דת לנו לבנות את הבית באשר ייטב ויגמור ה׳ בעדינו שתכף בבא אלינו מאמר המלך נבנתה הבית הזאת על תילה אבן שלמה היתה לראש פינה שלי״ת אשר עד כה הביאנו לראות בבניינו כי זה מקום מקדש קטן וזה שער השמים.

אכן תילה ברעדה לנו בי הוכרחנו למשכן עצמינו ולקחת מהגויים אלי הארץ עשרת אלפים אריות בנשך ובמרבית על חד תלת לצרכי הבנין כי מלאכה גדולה היתה ולחתום פה שטן ואל ישטין עלינו ונטילת רשות מהשופטים ושרים אשר בארץ כמשפט הבנות וקבעו זמן קצר לפרעון החובות הנזכרים ואם ח"ו יעבור כמעט רגע מהזמן המוגבל גרש יגרשונו מן הארץ ומעשה ידינו בטלים ח"ו על כן נמס לבנו ונשב בעמק הבכייה בוכים ומבכים לאמר את מי נשלח ומי ילך לנו לדפוק על דלתי נדיבי עמים להציל לקוחים למות וימן ה׳ לנו ציר אמונים החכם כה״ר חיים אברהם בן החכם השלם הדיין המצויין הרב הכולל כמוה״ר יצחק ביטון ז"ל אזר כגבר חלציו בשלחותינו ועתה אתאנו לחלות פניו יעמוד לימינו לדבר נא באוזני העם נתן יתנו לו מנה אחת אפים לשם ה׳ לירושלים בי לכם ולנו לבנות בית אלדיניו ואל יחד לכולנו ותורה אחת באשר עשו פעה״ק אחינו ק״ק ספרדים היו לנו מעת ומחסה באונם והונם ישלם ה׳ פעלם גם מעלתם להם משפט הגאולה לגאול בקרוב ולרחם עלינו להוציא אסירים אלו קשרים שאנו חייבים עליהם והזמן קצר ובאלו אמרו מקדמין ובטחנו שדבריו יעשו פירות כי לשון חכמים מרפא ואל תשועתו אנו צפים ואנו ליה וליה עינינו יצו אתו את הברכה ברכות שמים מעל וממגד ארץ ומלואה כיש את נפשו החכמה ונפש קהל ועדה ענייה סוערה קהל אשכנזים החותמים פעה״ק ירושלים ת״ו בסדר ומלכים ממך יצאו שנת יתן לך כלבבך לפ״ק.

זיקתם של יהודי המגרב לארץ ישראל והתקווה המשיחית בכתבי נוצרים בין המאות הי"ז – כ'. מאת אליעזר בשן.

זיקתם של יהודי המגרב לארץ ישראל והתקווה המשיחית בכתבי נוצרים בין המאות הי"ז – כ'.

מאת אליעזר בשן.

זיקתם הנפשית העמוקה של יהודי צפון אפריקה לארץ ישראל, קשריהם עם הארץ ותקוותם לגאולה במשך כל הדורות, הן מן המפורסמות. מקורות רבים מעידים על כך בספרותנו. זיקה זו יונקת מרגשות דתיים עמוקים, והיא נשענת על מסורת דתית על ענפיה השונים, זו המשותפת לכל העם, והאופיינית לתפוצות ישראל בצפון אפריקה.

במאמר זה אנו באים לתאר ולבדוק ידיעות על נושא זה בספרותם של נוצרים כותבי רשומות, ושל תיירים אירופיים שניקרו בארצות המגרב ונפגשו עם יהודים, או כתבו עליהם מפי השמועה. אלה מתארים בין השאר את ההיבטים השונים של נושא זה :

 המוצא הקדום של היהודים מארץ ישראל, הזמן והדרך שבהם הגיעו למגרב, תקוותם המשיחית ואמונתם בשיבה לארץ האבות, הקשר והאהבה לארץ, המתבטאים בהערצת שלוחי ארץ ישראל וכל אדם הבא משם, נכונותם לתרום, וכן על עולים אליה למרות קשיי הדרך.

יש הכותבים בצורה אוהדת, תוך נסיון להסביר את התופעה. המתפעלים מן החיוניות של היהודים, שלמרות ריחוק המקום והזמן אינם שוכחים את ארץ מולדתם, ומצפים לחזור אליה, אחרים רואים תקווה זו כחלק מן האמונות העממיות הטפלות שהיהודים מצטיינים בהן, והנוצרים מלגלגים עליהן, גם משום שאמונה זו עומדת בסתירה לזו של הנוצרים שישו הוא המשיח, שכבר התגלה.

מוצאם מארץ ישראל.

קיים קשר סיבתי בין קביעת הזמן והנסיבות לבואם של יהודי המגרב למקומות מגוריהם, ובין זיקתם וגעגועיהם על ארץ ישראל. לפי התיאורים במקורות הנוצריים, כפי שמסרו להם בוודאי היהודים, הרי אלה היושבים בין קיראנאיקה למרוקו באו לשם בעקבות חורבנות וגירושים החל מימי בית ראשון, כיבוש ירושלים על ידי טיטוס והחורבנות שלאחר מכן.

אף גלי ההתיישבות המאוחרים יותר הגיעו למגרב כתוצאה מגירושים, המזכירים ליהודי את עובדת היותו עקור ממולדתו. אין לו מנוח בשום מקום, וישיבתו ארעית עד שיחזור לארצו.

הערת המחבר – דוידסון, שסייר באפריקה הצפונית בשנים 1835 – 1836, כותב שהיהודים נמצאים במרוקו מאז ברחו מארץ ישראל בזמן נבוכדנאצר. הוא גם מזכיר קברים של שני חכמים ב – gulgal ובמחוז warika אשר במרוקו, פליטי חורבן בית שני.

הדני ברון, בכותבו על מוצא היהודים בתוניס, מציין כי הראשונים באו מימי הפניקים. אך מספרם גדל לאחר חורבן ירושלים בידי טיטוס. עד כאן הערת המחבר.

גורם נוסף שהזין את השאיפה לציון היא ההשפלה וההפליה, מנת חלקם של היהודית תחת שלטון המוסלמים במגרב, בהתאם " לתנאי עומר ". במקומות ובזמנים בהם הקפידו על השפלתם וביצוה בחומרה, היו הכיסופים לגאולה חזקים יותר.

תנאים אלה הזכירו ליהודי בכל עת שהוא זר, וכי מקומו הטבעי הוא במזרח. אף אין להתעלם מן המצב הכלכלי. מלחמת קיום קשה ומחסור יוצרים אצל הנוגעים בדבר רקע נפשי עמוק יותק לתקוות משיחיות, דהיינו לשיבה לארצם, בה יחיו חיי שפע וחירות

מעבר לתודעה הדתית הבסיסית, יש איפוא להוסיף מרכיבים אלה שטיפחו את הזיקה לארץ ואת התקווה לגאולה :

א.      מוצאם מארץ ישראל, זכרון החורבן וההכרה שמציאותם במגרב היא תוצאת גירוש.

ב.       תנאי ההשפלה.

ג.        רמת החיים נמוכה וקשיים כלכליים.

יש לציין כי היהודים שחיו בין שבטי הברברים בהרי האסלאם, ואשר זכו לחירות יחסית לגבי אחיהם שבערי המגרב, היו חוגרי חרב ויוצאים למלחמה, ולפי מסורתם באו לשם עוד לפני גלות בבל. אין הם פליטי חורבן מארץ ישראל, אך גם להם מסורת הקשורה עם בואם מארץ ישראל. והדברים מוזכרים בספרי מסעות של נוצרים שביקרו במגרב.

התקווה המשיחית.

התקווה המשיחית היא יסוד כה בולט בחיי היהודים, עד כי רבים מן הנוצרים שכתבו על יהודי המגרב מזכירים אמונה זו וגילוייה, מי בקיצור ומי בהרחבה.

ל' אדיסון 1632 – 1703 שכתב ספר על מצבם של יהודי ברבריה, מציין את זיקתם לארץ ישראל ותקוותם המשיחית בהקשר לנוהגים שונים של האדם והציבור היהודי, כגון אבלות על המקדש. יהודים חרדים קמים השכם כל בוקר כדי לקונן על חורבן ירושלים והמקדש.

סיפורים מחיי יהודי מרוקו – ח.דהן ז"ל-מדי חיילים שלא נתפרו כהוגן

מדי חיילים שלא נתפרו כהוגן

במרוקו, על כל ענף של מקצוע מסויים, היה יהודי או ערבי ממונה, הנקרא ״אמין״, וכל דבר השייך למקצוע היה מובא בפניו, והוא הקובע. כעין רכז מקצועי. על המקצועות המיוחדים ליהודים – צורפות, חייטות, מלאכות רקמה וכו…. – ה״אמיך היה בדרך כלל יהודי. בתקופה מסויימת (לפני בוא הצרפתים למרוקו), שבט גדול אחד אירגן התקוממות נגד שלטונו של המלך. לדיכוי המורדים, המלך היה זקוק לאנשי צבא רבים מקרב שבטים אחרים שהיו נאמנים לו. לשם הכרת ״מי לנו ומי לצרינו״ המלך החליט להלביש את חייליו הנאמנים, במדי צבא מיוחדים.

ארמון המלך היה אז בעיר מראכש, וההתקוממות הייתה בכל הכפרים שבמחוז העיר. המלך קרא ל״אמין היהודי, שהיה ממונה על כל החייטים היהודים, ואמר לו ״אני מטיל עליך עבודה רבה ודחופה מאד. אני זקוק לכמה מאות מדי צבא בעבור החיילים שלי, אספק לך את כל הבד הדרוש לצורך זה. עליך לגייס את כל החייטים היהודים, ולגמור העבודה מהר מאוד״.

לפי מספר החיילים, ה״אמין "  היהודי ביקש מהמלך לספק לו כך וכך מטרים מהבד שיבחר לו המלך. בקשתו נתמלאה. ה״אמין " היהודי חישב את כמות הבד הדרושה לכל החיילים והחליט להוסיף על הכמות עוד רבע מטר בד, שהוא יקח לעצמו על כל חליפה.

המלך סיפק לו את כל כמות הבד שהוא ביקש. היהודי גייס את כל החייטים היהודים, ולא לפני שיקח לעצמו רבע מטר מכל חליפה.

עוד לפני שהחייטים יתחילו בעבודתם, התייעצו ביניהם והחליטו שבל חייט יקח לעצמו רבע מטר מכל חליפה, כי הרי המלך אינו יודע כמה מטרים צריך לכל חליפה, וזה בנוסף על מה שלקח ה״אמין " לעצמו, שלא בידיעתם.

החייטים גמרו את עבודתם ומסרו את החליפות בידי ה״אמין " היהודי, אותן העביר לרשות המלך. אלא שהמלך לפני צאתו לקרב, עשה מסדר של כל החיילים, והנה הוא רואה במסדר, שהחליפות אינן תואמות את החיילים. המכנסיים קצרים, השרוולים אינם מכסים את אורך הזרוע של החיילים, וכך יצאו החיילים לקרב בחליפות שלא תאמו את מידת גופם.

איכשהו, המלך דיכא את השבט המורד. המלך, מלא זעם וחימה, ציווה להביא למשפט ביום שבת הקרוב את ה״אמין " ואת החייטים. עוד לפני בואם למשפט, ה״אמין " היהודי, ששמע את טענותיו של המלך, טען לעומתו: ״אדוני המלך, אנחנו גזרנו את הבד לפי מידה של אדם רגיל, כי לא הייתה כל אפשרות לגזור המדים לפי מידת גופו של כל חייל. והחיילים הם בעלי מידות גוף שונות״.

ביום שבת התאספו ה״אמין " והחייטים ברחבה שליד ארמון המלך, נבוכים ונפחדים ממה שיקרה להם. יש לציין שה״אמין״ לא ידע שכל אחד מהחייטים לקח לעצמו גם הוא רבע מטר על כל חליפה. עוד הם יושבים ומתייעצים ביניהם, והנה יהודי אחד מעיר מוגאדור השכנה, לבוש בהידור רב כדרכם של יהודי מוגאדור, ניגש אל הקבוצה ושאל למעשיהם כאן.

אחד מהם, ערמומי כלשהו, אמר: ״הנה מה שאומרים הבריות ״אידא ליהודי רבח מא חדרש כ'אה ״ (אם יהודי הרוויח משהו, סימן שאחיו היהודי לא היה נוכח במקום). סיפרו לו את כל המעשה, שהם עשו עבודה מסויימת למלך, והוא הזמין אותם לקבל את שכרם. בנוסף על המתנות שהוא רגיל לתת להם. ״אתה רואה, כולנו אנשים פשוטים, לבושנו אינו לבוש, ואף אחד מאתנו, לא רק שאינו בעל לשון, גם הופעתו החיצונית אינה ראויה לשמה, אולי אתה בלבושך המהודר, ושפת דיבורך הנאות, תואיל בטובך לייצג אותנו בפני המלך, כי ממש אלוהים שלח אותך אלינו כמלאך מושיע״.

היהודי חשב בלבו שבאה לידו מציאה טובה. עודם מדברים ביניהם, והנה אחד ממשרתי המלך בא אליהם. אמין החייטים יבוא לפי צוואת המלך. הצביעו כולם על אותו יהודי, ודחפו אותו לידי משרת המלך. וכולם ברחו מיד מהמקום. המלך שואל את היהודי ״אתה הוא ה״אמין״ של החייטים?״ ״כן אדוני המלך״. ״יש לך מזל שהצבא שלי הצליח לדכא את המורדים, אבל בכל זאת עשית עבודה גרועה ומגיע לך לפחות עונש מלקות״.

עבדי המלך השכיבו היהודי על גבו, הסירו את נעליו והצליפו על כפות רגליו מכות נמרצות ברצועת עור. היהודי יצא מארמון המלך כשהוא חבול ברגליו, הולך וצולע על ירכו. יצא לרחבה, ואין איש. הלך לרובע היהודי והתחיל לצעוק ״אללה יכ׳ליהא בלאד עמרני מא נרג׳ע ליהא״ (שאלוהים יחריב עיר זאת, ומעולם לא אחזור אליה). היהודי שמעולם לא היה חייט, וידו לא הייתה במעילה זו, נענש על לא עוול בכפו, והיהודים החייטים יצאו בשכר וברווח נקי, מבלי שהמלך ידע על מעשה רמיה שהם השתמשו בו. היהודי ממוגאדור נענש על שהתערב בענין לא לו.

עבודת שורשים לתלמיד-המעמד המשפטי על פי האיסלאס הלכה למעשה

היחסים של היהודים עם השלטונות, כלוסייה המקומית והמעצמות  

המעמד המשפטי על פי האיסלאס הלכה למעשה

ההלכה המוסלמית – השריעה – הוגשמה במרוקו במידה זו או אחרת: השליטים גבו את מס הגולגולת הג׳זיה. אלא שהשליטים הוסיפו עליו מיסים מיוחדים. גזירות שונות נגזרו על היהודים בימי מושלים שונים, הכל לפי תנאי הזמן ואופיו של השליט. בין הגזירות חיוב ללבוש בגדים כהים כדי להבדילם מן המוסלמים, איסור רכיבה על סוס, איסור נעילת נעליים מחוץ למלאח, איסור ללמוד את הקוראן, איסור להקים בתי כנסת חדשים, איסור כתיבת ערבית באותיות ערביות, איסור מגורים מחוץ לגבולות המלאח ועוד. היהודים חויבו לשוב לבתיהם עם ערב ושומרי המלך הופקדו על שערי המלאח. יהודי לא הוכר כעד במשפט, והתדיינות משפטית שבין יהודי למוסלמי היתה לרוב יד היהודי על התחתונה.

עם זאת, השלטונות השתדלו לשמור על האוטונומיה שהובטחה ליהודים בניהול ענייניהם הפנימיים. מקובל היה שהשליט מעוניין בשלומם של היהודים בסמוך לארמון השליט, אך לא תמיד הועילה הגנה זו, ובייחוד בשעה שהשליט עצמו היה מתעלל בנתיניו היהודים. היהודים היו שעיר לעזאזל גם בשנות חילופי שושלות, מרידות שבטים, בצורת ורעב. גם הרצון להפחית את השפעת אירופה על ידי צמצום הסחר עמה הטביע את חותמו על מעמד היהודים. מצבם של היהודים היה נתון לתנועות רבות והדבר הביא בעקבותיו תחושה של חוסר ביטחון.

מבין השליטים במאות ה-19-17 נציין שניים: מולאי אסמאעיל(1727-1672) שנסתייע בשני יועצים יהודים: משה בן עטר ויוסף מימראן. בימיו חי ר׳ חיים בן עטר, שציין ש״גלות ישמעאל היא הקשה בגלויות ישראל: אדם נגזל ממה שיש לו והם תובעים ממנו מה שאין לו״. מולאי סולימאן (1822-1792) פקד על הקמת שכונות מיוחדות בקהילות העשירות תיטואן, רבאט, סלא ומוגאדור.

עם חדירת המעצמות האירופיות למרוקו, העניקו נציגיהן הגנה קונסולרית ליהודים. אז עלתה מקרב היהודים שכבה דקה של סוחרים עשירים, בנקאים וסוכנים של ארצות אירופה, ועד 1875 נתמנו יהודים גם לקונסולים. מבחינה זו לא היה הבדל רב ביניהם לבין אחיהם בני זמנם יהודי החצר שבמדינות גרמניה וארצות מערב אירופה האחרות. הם היו פטורים מתקנות האפליה, שחלו על היהודים או מחלקן, רבים היו יוצאים ובאים בארמון המלך. ואולם הצלחתם של יהודים עוררה לפעמים קנאה רבה והם נעשו שנואים על חלקים של האוכלוסייה, ובמיוחד על המוני העם שזיהו אותם לעתים עם השלטון הנוגש, וכן על חכמי הדת שלא יכלו להשלים עם שליטתם של ה׳׳כופרים״ ב״מאמינים״ המוסלמים.

Histoire des juifs de Safi-B. Kredya-Aspects de la présence juive à Safi : entre le passé et le présent

 

Chapitre II

Aspects de la présence juive à Safi : entre le passé et le présent

La ville de Safi a abrité, à travers les siècles et les gouvernements, une communauté juive importante, qui se distinguait par son grand nombre et par la forte influence qu'elle exerçait dans la vie de la ville, dans tous les secteurs. 

L'étude des noms des dernières familles juives de Safi nous révèle certaines vérités sur les origines lointaines des juifs de cette ville

Une partie des juifs de Safi était de pure souche amazigh, en raison de leurs noms amazigh, tels Melloul, Wazzana, Wizman, Amzallag, Azenkoud, Khnafo. Il n'y a pas de doute qu'une partie d'entre eux était berbère Masmouda, originaire de la région.

 Les autres se sont installés à Safi, venant de territoires berbères lointains, au cours de périodes différentes. Ils sont restés attachés, depuis les siècles les plus reculés, au judaïsme qui était entré très tôt au Maroc, aux premiers temps de sa révélation. Plusieurs tribus amazigh ont embrassé cette religion parce qu'elle préconisait l'unicité de Dieu.

Noms juifs Origine amazigh

Signification

Melloul Amelloul

blanc

Wizman lzman-lzem

lion

Azenkoud Azenkoud

antilope

Bouzaglou  

l'homme aux entraves

Khnafo Akhnif

burnous noir

   

 

 Les noms d'une autre partie des juifs de Safi indiquent qu'ils étaient venus de régions lointaines, comme Aflou de Tafilalet, Darii du pays du Drâ, Ben Soussi des tribus de Souss, Bel Fassi de Fès… 

Ce genre de migration lointaine était une tradition connue chez les juifs du Maroc, à toutes les époques. Es parcouraient le pays dans toute son étendue, même aux moments les plus critiques, quand la sécu­rité et la stabilité venaient à manquer, « à l'occasion de changement de l'autorité ou de guerres intestines ».

Une troisième partie des juifs de Safi portait des noms ibériques, indiquant clairement leur origine de localités espagnoles ou portugaises, ou dérivant directement de la langue espagnole ou portugaise. Parmi ceux-ci, les Corcos, Murciano, Caballo, Pimienta, Moreno, Pariente, Cabeza, Cadida, Benito ou Tapiéro.

Ces juifs descendent des populations chassées de l'Ibérie à la fin du XVe siècle.

Même si le nombre de ceux qui se sont installés à Safi était limité en comparaison avec celui des immi­grés établis dans les villes du nord du Maroc, ils ont joué, malgré leur petite quantité, des roles multiples et louables dans l'enrichissement de la confession judaïque et dans la culture juive à Safi, dans le développement des métiers et du commerce intérieur et international de cette ville.

Cela les a distingués et leur a permis, grâce à leur génie et à leur habileté professionnelle, de s'enrichir et d'acquérir grande influence, renommée et considération localement, à l'échelon national et même à l'étranger, durant des siècles.

Il apparaît, d'après les statistiques que nous avons pu rassembler de sources diverses, que la population juive de Safi a gardé son influence jusqu'à la première moitié du XXe siècle, malgré la réduction progressive de son nombre et la mésentente qui s'est installée entre elle et une partie de la population musulmane.

 Les statistiques relatives à l'acceptation et à l'harmonie dans la population indiquent que les juifs de Safi n'ont pas perdu leur importance jusqu'aux années cinquante du siècle dernier, et que leur influence n'a guère changé au cours des années et des modifications de gouvernements et de situations.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
נובמבר 2012
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  

רשימת הנושאים באתר