תולדות היהודים באפ' הצפונית -הירשברג

תולדות היהודים באפ' הצפונית -הירשברג

בתשובות הרבנים מגורשי ספרד הראשונים ושני הדורות שלאחריהם נזכרים מקומות שונים לאורך חוף הים ובפנים הארץ, עד לאזור הספר של מדבר הצהרה, שבהם ישבו יהודים. אין להניח, כי כל היישובים הללו צצו ונוסדו קרוב לפני בואם של חכמי ספרד. הדעת נותנת, כי לפחות בחלקם היו קיימים גם בתקופתנו — אלא שמציאותם עשתה רושם רק מזמן שהתחילו תושביהם פונים בשאלותיהם במישרים אל מרכז התורה שקם אז באלג'יר העיר

 הרי חוסר הידיעות על יישובים קטנים בימי הגאונים נעוץ בחלקו בעובדה, כי תושבי העיירות והכפרים לא עמדו במגע ישיר עם ישיבות בבל או ארץ־ישראל, אלא היו שואלים את פי חכמי הישיבות הגדולות או בתי־הדין בארצם, בקירואן ובקאבס, בפאס ובסג׳למאסה, ואלה היו מעבירים אל הגאונים להכרעה את העניינים, שנתעוררו ספקות לגביהם

. וכן היו הגאונים משגרים את אגדותיהם לאישים דגולים, אלופים ונגידים וראשים, שהיו משמשים נציגיהם הרשמיים בשביל כל אפריקה הצפונית ואפילו ספרד.נראה כי יהודים רבים ישבו בקרב הברברים במקומות המרוחקים לכאורה מעורקי התנועה ואורחות המסחר, בהרים וברמות, באזורי הספר, שבין יישוב למדבר.

 אחרת כמעט שאי אפשר להסביר את תופעת ההתייהדות בין שבטים ברברים רבים, ששכנו מהר נפוסה בטריפוליטאניה ועד לקצה מרוקו, כפי שמספר לנו אבן ח׳לדון וסופרים אחרים, בהצביעם על שטחים, שבקרבתם מצויים היו יישובים יהודיים בין בתקופה הרומית־ביזאנטית ובין בימי הערבים.

כמעט שאין צורך לומר, כי לא כל הקיבוצים היהודיים — קטנים או גדולים שנזכרו בשמם ברשימה נוסדו בעת ובעונה אחת. יש ביניהם, שהעדויות על קיומם הן מתקופה קדומה למדי, ויש להניח, כי העדה היהודית קיימת הייתה במקום ברציפות (אולי בהפסקות קצרות בימי רדיפות) דורות רבים לפני בוא הערבים׳״)

. יש ערים, שנוסדו על ידי הערבים או שושלות ברבריות, וזמן לא רב לאחר מכן שומעים אנו על יהודים הגרים בהן. וכן נרשמו קהילות, שעל קיומן נודע רק ממסמכים מאוחרים או בקשר למאורעות שהתרחשו במחצית המאה השתים־עשרה לסח״נ

. רק במקרים נדירים ביותר אפשר למצוא רמז מניין באו האוכלוסים היהודים באותן ערים חדשות או מחודשות — אם היו תושבי הסביבה או הארץ או מהגרים מרצון ואפילו מגורשים, שהוגלו על כרחם מארצות וערים אחרות.

. קיימת מסורת( מאוחרת למדי )  שלפיה ציווה הכליף עבד אל מלך ( 685 – 705 ) לאחיו מושל מצרים להעביר לקירואן ( שנוסדה אז  ( אלף קופטים  או יהודים ממצרים. נמסר, כי הפקודה הוצאה מיד לפועל, אולם לא נאמר אס המועברים היו יהודים או נוצרים .

. על יהודים שהוגלו מתלמםאן ומפאם (  במחצית השנייה של המאה העשירית ) והושבו — עם מגורשים אחרים-  באשיר, שנוסדה באותם הימים, נשמע להלן'). הרופא שבתי דונולו מוסר בספר חכמוני, כי קרוביו הוגלו בימי כיבושי הערבים לאפריקיה, ובני משפחתו של הנגיד פלטיאל התיישבו בה מרצונם. בכל זאת נראה, כי ההגירה לאפריקה מארצות אחרות לא הייתה רבת ממדים.

בארצות המערב לא נתקלים אנו באותה תופעה של בתי־כנסת של ה "סוריים " וה ״ בבליים ״, הידועה לנו מארץ־ישראל וממצרים, והמעידה על הגירה המונית אין להתעלם גם מהעובדה, כי בעוד שמוצאים אנו בין תושבי מצרים וםיקיליה כינויים המעידים על מוצא מאפריקה, כמעט לא מזדמנים לנו במקורות הנוגעים לתושבי אפריקה הצפונית הקבועים כינויים, שירמזו למוצא מצרי, ארצי־ישראלי סורי או בבלי.

ברור, כי כל הזמן הייתה נדידה מאפריקה לארצות השכנות — ובעיקר למצרים, לספרד וגם לארץ־ישראל וכן בכיוון הפוך, מן התם להכא.

. הכל בהתאם למצב הפוליטי, הכלכלי והחברתי־תרבותי. לאור העובדות, כפי שהן מתגלות במסמכים היו אלה בעיקר סוחרים וחכמים, שהם קלי־תנועה לפי אופיים ומקצועם) . רוב מניינם של יהודי אפריקה הצפונית היו מתושבי הארץ הוותיקים.

ב. היהודים כמסכת המאורעות המדיניים.

כיבוש אפריקה על ידי הערבים נמשך חמישים שנה ומעלה, ממחצית המאה השביעית לסה״נ ועד ראשית המאה השמינית. מצביאים מוכשרים אחדים הצליחו לחדור עמוק לארצות הברברים עד לחופי האוקיאנוס האטלאנטי, אבל לאחר מכן נהדפו על ידי הברברים ונאלצו לסגת אל בסיסם ברקה, שבקירינאיקה,

ולחכות לתגבורת, כדי לנסות עוד פעם ועוד פעם את כוחם. בשלב האחרון של מלחמה זו עמדה בראש הברברים אשד משבט הג׳ראוה, שלפי המסופר היו מתייהדים.

מנהיגה זו ידועה בספרי ההיסטוריה הערביים בכינוי " כאהנה ״ —כלומר הכוהנת, והמחברים הערבים ענדו לראשה זרים של סיפורים רומאנטיים על תכונותיה הנבואיות ועל דרכי מלחמתה באויבים — שבראשם עמד חסאן בן נועמאן. לדבריהם ראתה ה״ כאהנה ״ בחזונה את הצפוי לה ולעמה, וכי עתידים הערבים להשתלט על ארצה העשירה והברוכה, ולכן אימצה לבן לה את ח׳אלד,אחד השבויים הערבים שנפלו לידה, כדי שבעזרתו תציל את בניה מכלייה.במאמר שהוקדש לדמותה של אישה זו השתדלנו לברר את מידת האמת ההיסטורית על המנהיגה הברברית והרי המסקנה שאליה הגענו:

במלחמתם האחרונה של הברברים נגד הערבים עמדה אישה. נראה ששמה הפרטי היה כהיא וקריאה משובשת גרמה ליצירת הכינוי "כאהנה ״. היא ובניה אתה נספו במלחמה זו. בין סיבות הכישלון יש למנות גם את שיטת הלחימה, שבה נקטה:

הרס הערים והכפרים באזור החוף — וזאת כדי להרתיע את הערבים מלכבוש שטחים שוממים ומחוסרי תועלת. על ידי פעולות אלה גרמה להחלשת מעמדה בין האוכלוסייה באזור זה, שהיה מיושב נוצרים רבים, ולפירוד פנימי. אנו יודעים, כי הערבים בכיבושיהם נעזרו בכל ארץ בניגודים הן בתוך המעמד השליט גופו, והן בין המעמד השליט לאוכלוסיה.

בסממנים רומאנטיים גרידא, שנתווספו על ידי הסופרים הערביים יש לראות את הסיפור על השבוי הערבי, שה ״ כאהנה ״ אימצה אותו לבן לה. הוא מתואר כמרגל אציל הרוח, שהעביר לחסאן בן נועמאן ידיעות על המצב בממלכת הברברים וכאחת הציל את בניה האמתיים של אמו המאומצת מכלייה והעבירם

לחוף המבטחים של האסלאם. כל כוונתו של סיפור זה הייתה לעשות תעמולה בין הברברים, שיתאסלמו באמת ובתמים.

גם המעשיות על תכונותיה הנבואיות של המנהיגה תפקידן להסביר את הכינוי המופלא(  ״ כאהנה ״  (שהוא שיבוש).מבחינה כללית היסטורית וחברתית, חשובה הידיעה על השתייכותה של המנהיגה לשבט מתייהד, אבל מאחר שאין למצוא בסיפורים כל רמז למגיעים דתיים במלחמה זו וכן לא נשמר בהם — ייתכן במתכוון — שום קו יהודי ) שלא כבסיפורים על המלכים המתייהדים בערב הדרומית או בארץ הכוזרים(  אין  בידיעה ערטילאית זו כדי להוסיף משהו לעיצוב דמותה של המנהיגה הברברית מבחינה והודית.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 132 מנויים נוספים

דצמבר 2012
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  
רשימת הנושאים באתר