דבדו עיר הכהנים-א. מרציאנו
דבדו – עיר הכהנים
תולדות קהילה במרוקו של חכמים וסופרים ממגורשי סיביליה ומורסיה שבספרד – אליהו מרציאנו
8 קהילת גרסיף
על יהודים בגרסיף אנו יודעים עוד משנות ש׳ הראשונות: בשנת ש״ט (1549) נודע למלך ספרד שהשליט מוסלמי בגרסיף נוהג כבוד ביהודים .
בראשית המאה היו בגרסיף מאה ושבעים יהודים ובשנות הארבעים חמש מאות וחמישים יהודים. מרכז ללימוד עברית נפתח על ידי שליח מא״י א,. הכרמלי ב־1947.
שתי חברות קדישא: אחת למשפחת בן שושן ואחת למשפחת בן חמו.
רבי יעקב בן גיגי שירת כרב הקהילה ושאלה ממנו מוזכרת בשו׳׳ת ישמ״ח לבב, יורה דעה, סימן אי.
9 קהילת מיסור:
בסוף המאה ה־19 היו במיסור 10 משפחות יהודיות. בתרצ״ט באו למיסוד שמונים משפחות מדבדו וכן מאיזור תאפילאלית. בשנות הארבעים היו שם קרוב ל־760 יהודים. חסידי חב״ד פתחו תלמוד תורה. רב הקהילה הוא ר׳ דוד מרציאנו. הרשכ״ז כתב: …חכם עצום, מתנהג בחסידות יתירה ורוח אלקין קדישין אישתיכחת ביה. והר׳ שמואל מרציאנו כתב: מתהלך ביראת ה׳ פנימית…
בתי כנסת: יהודי אוטאט, אולאד ענקונינא, קהל דבדו. קבר של הקדוש ר׳ אברהם מכלוף בן יחייא. ההילולה שלו נערכה במוצאי חג הפסח, ביום המימונה. שיר לזכר הצדיק ידוע אצל יהודי אוטאט, מיסור ומידלת ועוד.
מחנה עבודה ומעצר ליהודים ופליטים בימי מלחמת עולם השניה היה באיזור מיסור.
10 קהילת ברגנט
העיר ברגנט היתה הראשונה שנכבשה על ידי צרפת במרוקו, בסיון תרס״. בראשית המאה ה־20 היו שם ב־300 יהודים ובשנות הארבעים 600 יהודים. שירתו בה הרבנים שלמה כהן, ר׳ דוד כהן, ר׳ דוד מרציאנו. היהודים עסקו בעיקר בגידול צאן ובקר. כבשים מברגנט היו מגזע מעולה ״בני גיל״. בקהילה היה קיים ״בית עניים״ לנזקקים.
בתי כנסת: הכחנים (אולאד ברמליל), מרציאנו, של אנשי פיגיג. מקוה מים חיים כדוגמת מקוה האר״י ז״ל בצפת, קיים בקהילה.
מחנה עבודת פרך ומעצר לבני ישראל בימי מלחמת עולם השניה קיים בסביבה.
11 קהילת מרטנפריי (היא אחפיר)
בראשית המאה ה־20 היו שם 250 יהודים ובשנות הארבעים 625 יהודים חיו בקהילה. נוסדה בה חברת מגן דוד ללימוד תורה ולשפה העברית. רבני הקהילה היו ר׳ מסעוד חזיזה ור׳ יוסף בן שושן. בקהילה היו 2 בתי כנסת.
12) קהילת ברקן
קרוב ל־500 יהודים היו בעיירת ברקן במאה הזו. ר׳ יוסף חיים ילוז השד״ר מטבריה התאכסן בה. הרבנים שכיהנו בה היו ר׳ אליזרע (היום רב אשדוד), ר׳ מישאל דהן ר׳ ראשי של באר שבע. נשיאי הקהילה היו ר׳ אהרן שוקרון ור׳ אליהו כהן.
13 – קהילת מריג׳א
בראשית המאה היו בעיירה מאה יהודים. ובשנות הארבעים 200 יהודים. בית כנסת נוסד שם על ידי משה בן שושן. שירתו שם ר׳ משה מרציאנו ור׳ יהודה מרציאנו.
14 – קהילת ג׳ראדה
בראשית המאה ה־20 היו שם ב־100 יהודים ובשנות ה־40 ב־200 יהודים שם. רב הקהילה הוא ר׳ משה הכהן אשר נהרג בטבח ג׳ראדה. בית כנסת אחד בעיירה. בימי מלחמת עולם השניה היה בסביבה מחנה עבודה ומעצר ליהודים ולזרים.
15 קהילת נאדור או וילה נאדור (מרוקו הספרדית)
מספר היהודים בקהילה היה 592 בשנות הארבעים. רב הקהילה היה ר׳ יהודה כלפון לימים רב הקהילה של תיטוואן וכן ר׳ יוסף בן חמו מדבדו. קבר הצדיק הנקרא מול באב זמעא: הצדיק קבור במערה: אשה עם נרות ביד נכנסה למערה, וראתה אדם שוכב ומכוסה סדין. התקדמה ואז הסדין נעלם ולפתע ראתה הרבה עצמות, וגם הן נעלמו ובמקומם צמחה שן. אביה קבר את השן במקום
16) קהילת פיגיג
בפיגיג אשר בדרום מזרח מרוקו היו בשנת ת״ר קרוב לחמש מאות יהודים. יהודי פיגיג התיישבו בערי הצפון אוג׳דה ווהראן ותלמסאן ועוד. בפיגיג עיקר פרנסתם היתה בצורפות כסף ומעבודות ברזל. גם תוצרת הבד והביגוד נמצאה בידם. יהודי פיגיג גרים בשכונות אל אודאגיר, זגאגא, וולאד סלומאן.
הצדיק ר׳ אברהם בן סאלם קבור בפיגיג. 3 בתי כנסת בפיגיג. ר׳ דוד אמסלם הוא איש פיגיג.
קהילות ישראל במזרח מרוקו שהזכרון היחיד ששרד לנו מהם הוא רישומם בשטרות דבדו או ממצבות הבתי עלמין הם:
דאר בן משעאל, נתיסדלת, בני כולאל, קלעייא, למרס, קדארא, מוזכרים כולם בקונטרס. יחם דובדו.
פרק 5 : קשרי דברו עם קהילות ישראל במרוקו, בצפון אפריקה, בארץ ישראל.
הקשר של דבדו עם קהילות הבת, קהילות צעירות שהתפתחו רק במאה העשרים, או עם קהילות גדולות אוג׳דה, מליליה או מידלת היה חזק, רצוף וטבעי, קשרים משפחתיים הדוקים, וקשרי מסהר.
קשרי דבדו — פאס
אלה יחסי קירבה מיוחדים ומן המאה השבע עשרה, ימי הרב יעב״ץ התקיימו בכיוונים שונים:
א) חוקרים גילו כי במאה החמש עשרה התיישבו בדבדו יהודים מקהל פאם.
ב) מאידן הר׳ עובדיה מזכיר ״…תושבי פאס ליקוטאי נינהו… יש מהם מן המגורשים… ויש מהם מצפרו… יש ממכנס, ויש מתאזה ויש מדבדו וכד״ וכן שם: כהנים מדבדו נשתלו בפאס והפכו נטיעותיהם פירות גינוסר וגם הרש׳׳ך כתב שכמעט רוב הכהנים בפאם רובם מיוצאי דבדו הם!
ג) הקשר התקיים בפניות רבות בהלכה מרבני דבדו לחכמי פאס.
ד) קשר מסחרי עם יהודי פאס.
ה) בעת מצוקה או סכנה פנו יהודי דבדו לקהילת פאס יהודי דבדו הם תחת פיקוחו הישיר של מושל פאס.
ו) תלמידים מדברו למדו תורה בפאם. הר׳ אברהם בן שושן בנה בית כנסת משפחתי לפי דוגמת אחד מבתי כנסת בפאס.
ז) ר׳ מימון בירדוגו קבע: אנשי דברו כל מנהגיהם בתר פאס גרירי.
הקשרים הרבים של יהודי דבדו עם קהילת פאס נבעו מזה שהיתה להם דרך לשלטון המרכזי במרוקו. יהודי דבדו קיבלו הכרעת גדולי ההוראה בפאם ופנו אליהם בשאלות חשובות הנוגעות לכלל הצבור. מאידן קהילת פאם הכירה במעמד הרם של כהני דבדו ובמוצא השיביליאני של בני הקהילה.
קשרי דברו עם מבנאם, צפרו, ותיטוואן
היו קשרי מסחר ביניהם אך במידה קטנה מאשר עם פאס. כמו כן היה קשר הלכתי. משפחות רבות מדבדו התיישבו במכנאם (משאש משנות ת' מרציאנו בשנות תר״צ) משפחות אדבדובי בצפרו, ענקונינא בתיטוואן.
קשרי דברו עם תאפילאלית
תלמידים מדבדו השתלמו בלימוד תורה בתאפילאלית בעיקר בימי רבנו יעקב אביחצירא ז״ל. קשר מסחרי קיים בין שתי הקהילות.
קשרי דברו וקהילות אלג׳יריה (תלמסאן, ווהראן)
בשנת ש״ה—1545 יהודי תלמסאן והנגיד בראשם ברחו מהמהומות שם וכנראה התיישבו בדבדו. מאידך יהודי דבדו התיישבו בערים כמו תלמסאן, ווהראן ועוד״. יהודי דבדו פנו בשאלות לחכמי תלמסאן ר׳ יוסף משאש או לראב״ד ווהראן ר׳ דוד הכהן בן אזהור (שעזב את דבדו בשנים תרץ). כלי קודש רבים מדבדו ששימשו במחוז תלמסן ווהראן מוצאם מדבדו. קשרי מסחר בין דבדו לבין תלמסן ווהראן היו קיימים.
הניב הדבדובי בערבית המדוברת של יהודי דבדו קרוב יותר לשפה הערבית יהודית של יהודי אלג׳יריה מלשפתם של יהודי פאם או מכנאם.
דבדו—גירבה (תוניסיה)
חוקרי דבדו גילו דמיון רב בין קהילת ג׳רבה לקהילת דבדו. כמו כהני ג׳רבה כהני דבדו הצהירו והדגישו את ייחוסם הישיר לצדוק הכהן. יש לכהני דבדו ספרי יוחסין.
שני בתי כנסת נתקדשו ביותר בג׳רבה ובדבדו: בג׳רבה בית הכנסת המקודש הוא לגריבה או לדיאגאת. בדבדו בית כנסת המקודש הוא לדוגם.
בדבדו ובג׳רבה היתה אמונה עממית על סכנה ללויים שמתחייבים בנפשם אם התעכבו בקהילה יותר מיממה. ובדברו טענו שאם לוי יתגורר בקהילה לא יסיים את שנתו.
בשני היישובים עלה מספר תושביהם היהודים על המוסלמים (כן מדגיש הרב איזנבט בספרו.
שתי הקהילות הורכבו משני מעמדות — מהכהנים והעם.
יהודי דבדו וכן יהודי ג׳רבה שחיו חוץ לקהילתם היו קשורים מאד לקהילת האם ועלו לרגל אליהן: יהודי ג׳רבה באו לזייארה גדולה לבית כנסת לגריבה המקודשת. יהודי דבדו עלו לרגל בשלוש רגלים.
בעיר ג׳רבה לא נהגו הנשים לשתות יין שר״ף מנהג דומה קיים בדבדו.
בדבדו ובג׳רבה לא עלה בידי חברת כי״ח לפתוח בית ספר. צדק מי שכינה את דבדו ג׳רבה של מרוקו. שתי הקהילות זוהו בצפון אפריקה קהילות קדושות ומיוחסות.