תולדות היהודים באפ' הצפונית -הירשברג
ב. היהודים כמסכת המאורעות המדיניים.
מקור אחר מוסר כי עם המשפחות המוסלמיות, שהגיעו מאנדלוס כדי להתיישב בפאס שנים מספר
לאחר היווסדה, באו גם יהודים, שחויבו לשלם מס גולגולת שנתי בסך 30,000דינארים. לפי מספר זח יש להניח כי שיעור הגברים המבוגרים, כי רק אלה היו חייבים במס, הגיע לפחות ל־ 15,000
זה מתאים לכלל אוכלוסיה יהודית בסך של 45,000 נפש — לפי יהס זהיר ביותר: לעומת כל גבר מבוגר אישה מבוגרת וילד בגיל למטה משתים עשרה. אבל לא ייתכן, כי מספר גדול כזה של יהודים
הגיע מספרד, שעה שאנו שומעים, כי רק שמונה מאות משפחות מוסלמיות — כלומר כששת אלפים נפש ־ – באו אז מספרד.
לכן יש להניח, כי אם סך המם שנקטו הנהו נכון, הוא נסב על כל היהודים, שישבו אז בממלכת בני אדרים, ). על חשיבותם והשפעתם של היהודים יעיד סיפור על מעשהו של האמיר יחיא האדריסי (בשנות הששים למאה התשיעית), בין אם הוא אמת או המצאה.
נפשו של יחיא זה חשקה בעלמה יהודיה יפהפייה והוא ביקש לשאתה לאישה. ומשלא נענתה לו, על אף הפצרותיו, חדר לביתה ואנסה במרחץ. לשמע הנבלה התקהלו מוסלמים ויהודים בראשותו של שייך מוסלם, רדפו אחרי האמיר, שהסתתר באחת השכונות, והרגוהו.
אלמנתו של האמיר נאלצה להזעיק את אביה, מושל ההר, כדי להשקיט בכוח את סערת הרוחות. היסטוריון צרפתי בן זמננו מעיר, כי מאורעות אלה מרמזים עד כמה מעורים היו היהודים בחיי
המוסלמים, ועל מקומה המכובד של האישה בחברה שעדיין נשארה ברברית".
בסוף המאה התשיעית לסה"נ הגיע לפאס ר׳ יהודה בן קוריש, ראשון הבלשנים העבריים, שהוכיח את אנשי פאס על שהם מזניחים את תרגום התורה לארמית, ובאגרתו המפורסמת ביקש להראות את התועלת הרבה שתצמח לידיעת הלשון העברית מהשימוש בתרגום ".
כמעט בעת ובעונה אתת עם ממלכת בני אדריס ייסד האמיר אבראהים אבן אל־אגלב בחלקה המרכזי של אפריקה הצפונית נסיכות עצמאית למחצה, שלא ניתקה את קשריה עם הכליפים בבגדאד. גבולותיה של מדינה זו השתרעו עד הר נפוסה במזרה והבל מזאב במערב.
בירתה הייתה קירואן, אשר נוסדה אמנם בראשית הכיבוש הערבי, אבל סבלה קשות במלחמות שהיו נטושות בין הח׳ארג׳ים, הפורשים ובין נציבי השלטונות של בגדאד. זו אחת הסיבות, שבגללן לא יכלה העיר להתפתח.
ייתכן כי מיד עם היווסד קירואן עברו — או הועברו — אליה יהודים ". ( ויש סוברים, כי עדת ק. עמדה בקשרים עם ר׳ יהודאי גאון סורא (מחצית המאה השמינית לסה"נ) בבירור ענייני הלכה ). היסטוריון ערבי מזכיר יהודי בחצרו של הנציב הערבי , שהיה אז בקירואן אולם רק בימי בית אגלב החלה התפתחותה המסחררת של קירואן כעיר מסחרית גדולה, ראשונה במעלה ובחשיבות בכל אפריקה הצפונית — בשל מקומה המרכזי.
עם התמוטטות שליטתו של הצי הביזאנטי על הים התיכון המערבי לא החמיצו בני אגלב את ההזדמנות, שבאה לידיהם, כדי לקשור קשרים מסחריים עם הארצות החונות על חופיו אירופיים, ואף ניסו את מזלם במסעי כיבוש על סיקיליה ועל איטליה הדרומית, שבהם הוחל בשנת 827.
מעשי כיבוש זה נמשכו עשרות שנים (גורלה של סיקיליה הוכרע רק בשנת 902 ) ומעורים היו בהם גם היהודים תושבי סיקיליה ואיטליה הדרומית. הד המאורעות עולה ממגילת אחימעץ, שמהברה הי בראשית המאה האחת־עשרה באוירי ORIA שבאיטליה הדרומית.
אגב תיאור חייו של ר׳ שפטיה ממשפחתו של אחימעץ מספר הוא כיצד ההלו הישמעאלים לשוט במלכות ערלים, וכבשו את קלבריאה ואת אפוליאה. מושבו של השליט הערבי היה בבארי, והוא ניסה לכבוש את
אוירי בערמה: ״לילך עליה פתאם ולהחרימה ולתנה לשמה ומשמה ".
אולם שר אוירי הצליח בעזרתו של ר׳ שפטיה ( נפטר 886 ) לסכל את עצתו של האמיר׳ ולמלט את תושבי העיר. ר׳ שפטיה עצמו נפל כפי הנראה בידי הערבים, מאחר שכיבוש העיר אירע ביום השבת . יש להניח כי יהודי אפריקה, וקירואן במיוחד, באו אז במגע עם אחיהם בסיקיליה ואיטליה הדרומית.
אולם יותר חשוב היה הקשר הקבוע שהוקם ההל מראשית המאה התשיעית בין העדה בקירואן ובין גאוני סורא ופומבדיתא. והוא עדות ברורה לריבוי האוכלוסין שבה ולחשיבותה. הרי לא רק למתן תשובות נכונות דרושה ידיעה עמוקה בתורה ובמסורת אלא גם להצגת שאלות כהלכה.
בשנת ד׳ תר״מ 880 בערך ביקר בקירואן אלדד הדני ואז שאלו אנשי קירואן לרבינו צמח בן חיים גאון יעקב מתאמחיא שבמתא מחסיא על עסק אלדד הדני, שנפל ביניהם מן השבטים הגנוזים בחווילה הקדומה בארץ כוש.
שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו
שבעים סיפורים וסיפור – מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 196
הספר נכתב בשנת 1964.
11 – כיצד מצא ג'וה גיבור יהודי
יעקב אביצוק – רושם סיפורים 1 – 23. נולד בשנת 1929 בעיר המולדווית ואסלוי, רומניה, לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות, אביו היה רפד. יעקב למד באורח מקביל " בחדר " ובבית הספר היהודי בשם " עשה טוב ,, שבו לימדו גם קצת עברית.
בית הוריו היה מסורתי, נתחנך בתנועות הציוניות " גורדוניה " ו " בוסלייה ", והיה לפני עלייתו בהכשרה במלחמת העולם השנייה עבד במחנות הכפייה.
מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז.
בעיר אחת חי גיבור ערבי ושמו ג'וחה, ולא היה מי שינצח אותו. פעם אמרו לו – במראקש חי יהודי, והוא יותר חזק ממך.
שמע זאת הגיבור הערבי, התרגז ונסע למראקש. הגיע העירה ופגש ביהודי אחד. שאל אותו – הגד לי, אולי אתה יודע איפה גר כאן הגיבור יהודי ? ענה לו – יודע אני.
אמר לו ג'ןחה – אם אשלם לך, התלך אתי כדי להראות לי אותו ?
ענה לו היהודי – טוב, אלך, אבל אסור לי לעזוב את הקיר הזה, שמא יפול. החזק נא אתה בקיר זה עד שאחזור ואביא את הגיבור היהודי לכאן.
הלך היהודי ולא חזר.
עמד ג'וחה ועמד, וחיכה, עד שעבר במקום ערבי אחד. פנה אליו ג'וחה : שמא אתה יודע אתה, איפא גר כאן היהודי הגיבור ?
אמר לו הערבי – כן, יודע אני. אבל למה מחזיק אתה את הקיר ?
היהודי אמר לי לא לעזוב את הקיר, שמא יפול.
צחק הערבי ואמר לג'וחה – סידר אותך יהודי זה. הרי הוא הוא הגיבור בכבודו ובעצמו.
הלך משם ג'וחה מרוגז. הגיע לשוק ושאל אנשים – איפה הגיבור היהודי ?. עמד שם יהודי אחד וענה לו – אסביר לך איפה הוא גר. קח את סליל החוטים הזה ועמוד כאן. אני אמשוך בחוטים וכאשר אגיע לסוף, תדע : שם גר היהודי שאותו אתה מחפש
עמד ג'וחה ואחז בסליל. והיהודי מושך ומושך בחוטים עד שנעלם. וג'וחה עומד עדיין במקום.
עבר שם ערבי אחד ופנה לג'וחה – למה תעמוד כאן ?
רוצה אני למצוא את היהודי הגיבור ולהרביץ לו, כי רימה אותי הבוקר. ומה תחזיק בידך ?
חוטים – ענה ג'וחה – כאשר ייגמרו החוטים, אדע איפה גר יהודי זה. ומכות נאמנות ארביץ לו.
צחק הערבי ואמר – היה זה הוא בכבודו ובעצמו, שנתן לך להחזיק בסליל וזידר אותך בפעם השנייה.
הלכו השניים יחד, מצאו את היהודי הגיבור ועשו שלום ביניהם, מאז נתיידדו השניים והיו מופיעים יחד במעשה ליצנות
צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי
ר׳ אברהם עבו בן-יחייא (אוטאת אל־חאג׳)
לר׳ אברהם עבו בן-יחייא היה שמש. פעם בליל שבת בא ערבי והתחיל להשתין על הקבר. עודנו משתין והתחיל לצעוק. כאשר באו אנשים ושאלו אותו מה עשה? ענה שהוא התחיל להשתין על מקום הצדיק. המשפחה שלו הביאה שמן למאור. התחננו. סוף סוף שוחרר. בחלום בא הצדיק לאותו ערבי ואמר לו שזו הפעם האחרונה שהוא מקבל את בקשתו, ושבפעם הבאה כל הטירות של המוסלמים תיהרסנה. מאז התחילו המוסלמים לפחד ממנו.
ר׳ אברהם קוריאט (מוגאדור)
נפטר ב-1845. משפחת קוריאט היא משפחת רבנים מפורסמת מאוד. כנראה שכאן מדובר על ר׳ אברהם קוריאט מחבר הספר ״ברית אבות״.
ר׳ אברהם תורג׳מן(בני סביח)
ההילולה שלו נערכת בי״ד בטבת ומתקיימת עד היום על-ידי צאצאי המשפחה בארץ. שייך למשפחת קדושים. הוא אביו של הקדוש ר׳ מרדכי תורג׳מן. לפי המסורת, ר׳ אברהם תורג׳מן היה רב שלימד ודאג למחסורם של כל תלמידיו.
עכשיו שהוא מת היינו הולכים לבית שלו להדליק שם. אנחנו מכירים רק את החכמים. הולכים להדליק בבית שלו נרות ושמן ומבקשים ממנו ואז נרפאים. לא ידענו מה זה רופא. פעם הגיע בעלי עד למוות. התחילו לקרוא קריאת שמע ואז הלכנו לבית ר׳ אברהם, והדלקנו נרות, ובא דוד של בעלי וכתב לו ואז הבריא.
ר׳ אהרן אביחצירא (תאבוגימת)
היה חי בתאפילאלת, ולפי המסורת היה בסיור באיזור כדי לאסוף כסף לארץ-ישראל ונפטר שם. ההילולה שלו נערכת בחודש אלול. הוא בנו של ר׳ יעקב אביחצירא הקבור בדמנהור, ואביו של ר׳ אליהו אביחצירא.
ר׳ אהרן אסולין (תעג׳דאד)
הקבר נמצא כשני ק״מ מהמלאח. ההילולה שלו נערכת בט״ו בשבט.
היה קרוב למלאח שלנו. אף אחד לא ידע עליו. עד שבא הנהר ביום שבת. הנהר עלה על גדותיו. בא בחלום לאדם אחר ואמר לו שימסור לכל היהודים שהוא, ר׳ אהרן אסולין, יחזיק את העיירה ושלא ידאגו ולא יקרה להם שום דבר. זה היה לפני כשלושים שנה. מאז התחלנו לערוך סעודה. וכל שנה עורכים לו סעודה בט״ו בשבט. אז הראה את עצמו. וכל שנה אנו עורכים לו כאן הילולה. הלכנו ביום שבת. בא הנהר, עלה על האיזור שבו היו הערבים ועמד ליד קבר הרב. הערבים התפלאו באומרם: איך לאיזור של היהודים הנמצאים במקום נמוך לא הגיעו המים ואנחנו הנמצאים על הגבעה, כל בתינו נהרסים. וגם בית ״השריפה״, שם היו קוברים את מתיהם, נהרס. בא הנהר ליד בית-הקברות שלנו ועצר. כמעט ונכנסו למלאח שלנו. אז באו היהודים וחפרו.
ר׳ אהרן אסולין(פרכלה)
הצדיק נחשב לבעל המקום, ועל קברו משתטחים יהודי האיזור. ההילולה שלו מתקיימת בחנוכה.
שחילקו את הדברים שלו, אמא קיבלה קמיע, קמיע מכסף. היה חכם אצלנו, יודע סוד. אמר פעם למימון ז״ל: אם אתה רוצה לקחת זהב, אראה לך איך לעשות זה. אמר לו: לא אוכל לקחת זהב. פעם בא אליה לאמי בחלום ואמר לה: אם היו אנשי פרכלה מכירים בערכי, היו שוקלים אותי במיליונים. הוא לא היה מרשה לאויב להיכנס לעיר. כן, כתב קמיע ושמו אותו בכניסה לכפר, שלא ייכנס האויב. אף פעם לא נכנס. מנסים להיכנס ולא מצליחים.
הצדיק עשה איזה נס לאבא. כשהייתי צעיר אז בפרכלה, כשבאו הצרפתים, בנו משרד שלהם בכפר הנקרא תינג'ידאד. החיילים הצרפתים שולחים מוסלמים לקנות מחייא מהיהודים על מנת לשתות. בא מוסלמי אצל אבא ואמר לו: תן לי בקבוק מחייא. אם זה שווה לירה, למשל, נתן לו שתי לירות. הגוי מכר לחייל. החייל השתכר, לקח הרובה שלו והתחיל לירות. הרג גויים, חיילים. השלטונות לא ידעו איך לתפוס אותו. מי שהתקרב היה יורה עליו. זרקו רימון יד מרחוק והרגו אותו.
אבא שלי מבקש מה׳ יתברך. שמונה ימים הוא לא יצא מהבית. גם לא האחראי על היהודים. הנס הראשון שנעשה לו: האדם ששתה את המחייא נהרג. אם לא, היה מגלה מי המוסלמי שמכר לו וזה היה מגלה מי היהודי שמכר לו. רחמנא ליצלן, נהרג. אחרי זה, השלטונות באו לוועד היהודים שבפרכלה. לא שאלו אותם מי מוכר כאן מחייא, ואז היו מוכרחים לגלות את שם אבי, אלא שאלו אותם מי כאן עושה מחייא, ואז אמרו לו: כולנו עושים מחייא, כולנו. זה עוד נס. אבי, שמונה ימים, מפחד וצועק: הו, ר׳ אהרן אדוני, צועק עליו, תעשה לי נס, שאהיה עבדך ואדליק לך נרות. הצל אותי. יו״ר הוועד בא אל אבי ואמר לו: את מי שאתה עובד, תמשיך לעבוד. כולנו הסכמנו. אם היה המושל שואל אותנו מי מוכר כאן מחייא בכפר היינו אומרים לו שזה אתה. אבא הוא שעשה. זה היה מקצועו. אבל שאל: מי עושה, לא מי מוכר. אמרו לו: כולנו עושים. מאז תמיד מדליק ועושה לו כבוד גדול. קדוש גדול. שלושה ימים אבי ואמי צמו בגלל העניין הזה.
ר׳ אהרן הההן(תאזנאכת)
נקרא גם ר׳ אהרן הכהן הגדול. קבור בבית-הקברות היהודי, ליד קבריהם של כהנים קדושים אחרים, וביניהם ר׳ אפרים הכהן, ר׳ יוסף הכהן ור׳ יעקב הכהן. ישנן עדויות רבות על ביקורים בקברים אבל אין פרטים על מעשיו וניסיו.
ר׳ אהרן הכהן(זמנאת)
נקרא בפי היהודים גם סייד אהרן כהן, וסייד אהרן, ובפי המוסלמים סידי הארון או סידי מול לברכאת, היינו, אדוני בעל הברכות. באותו מקום קבורים גם מוואלין אל-גומרא. נערץ גם על-ידי המוסלמים.
אין לנו על ר׳ אהרן הכהן שום סיפור אבל לי יש סיפור שאני שמעתי אותו מפי מוסלמי אחד. מתי? היינו רוצים לעשות ט״ו בשבט או משהו. היתה לנו חברה של רשב״י, שהיו חופרים וקוברים מתים. קניתי עגל, לקחנו שוחט ושחט. בא מוסלמי אחד ואמר לשוחט: אתה מכיר את הצדיק הזה? זה צדיק והם המוסלמים קוראים לו: סידי מול ברכאת. אמר לו: אתה יודע שמזמן, כך מספרים המוסלמים, באה משפחה של מוסלמים וישבה ככה ליד בית-הקברות, קצת רחוק מבית-הקברות. באה משפחה וישבה ככה שמה. היתה להם נערה סומא. היו עושים לה צרות. פעם, מסכנה, נמאס לה ונתנה את עצמה ככה לדרך. הולכת, הולכת… עד שהגיעה. לא ידעה. עד שהגיעה בדיוק ליד הקבר של הצדיק. ישבה ובכתה. פתאום היא שומעת קול, שקוראים לו מבית-הקברות: ר׳ אהרן! ר׳ אהרן! אנו מחכים לך בבית-הקברות לבוא ללמוד. אמר להם: תסלחו לי, אני הלילה לא בא כי יש לי פה אורחת שאני לא יכול להשאיר אותה. הוא ישב שמה ואמר לה. העביר ידו על העיניים שלה ולמחרת היא רואה. חזרה לבד. בני המשפחה ראו אותה: מה קרהו מה קרהו סיפרה להם כל העניין. שמחו, עשו איזה כבוד! מאותו יום והלאה הם כיבדו את המקום הזה וקוראים לו מול לברכאת.
אז ככה עשינו חברא של סייד אהרן הכהן. לומדים זוהר. ביום ששי הולכים לשם. כל אחד הולך, עושים סעודה. פעם היה מוסלמי ימח שמו, היה שונא, שונא ממש. פעם שניים מהחברא שלנו הלכו. היה איזה מעבר מים ליד השדות שלו. לקח עצים [ענפים] של זיתים והיה נותן מכה להם. הלך אחד מהם והיה מתמרמר אצל הצדיק ואומר לו: אם אתה לא תראה לנו את הנס שלך במוסלמי הזה, אנחנו לא מאמינים ולא עושים. אז מה קרה לו? רק הלך הביתה המוסלמי, נכנסה בו רוח סערה של שטות והיה משתגע. ככה נשאר איזה שלושה ימים.
ר׳ אהרן הכהן(אמזוגין)
פעם אחת, אבי היה חולה. לקחתי אותו לקזבלנקה. אחר-כך לקחתי אותו לוארזאזאת. שמה יש רופאים צרפתיים. ניגשתי לצדיקים הללו. בבוקר ישבנו ככה. אני חשבתי שיש מים באותו מקום, לפי דעתי ראיתי מים. לקחתי ומרחתי לאבי בכל גופו. אחר כך הסתכלתי על המקום. אין מים. אחר כך אבא הבריא. במשך שלושים שנה היה בריא עד שנפטר כאן… זה היה הנס שאני ראיתי במו עיני בצדיקים הללו.
קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל
תעודה מספר 198.
אור נערב, נר המערב, הרב המובהק, ומאיר כברק, דייאנא הוא ונחית לעומקא דדינא כולל תהלות ישראל מ"ו כמוהר"ר עמרם אלבאז נרו יאיר ויזהיר כאור החמה שבעתיים לטוהר כן יהי רצון.
אחרי נשיקת פניו הקדושים מאהבה רבה אלף עולות יעלה שלומו שלמא דכן רב ושלם הבית עדיף ושלם הבנים בניך ה' עליהם יחיו דגן ויפרחו כגפן אמן כן יהי רצון.
אותותי אלה בקרבך קדוש לידע להודיע תעלם יא רבי באיין ידיד נפשי רפאל בן ברוך מאסי לאענדכום נחית סיפד לקאייד עליה סי מא כפאך וזא לאענדי ורגבי נכתבלך וואחד לבריווא ונגרב פיה באס תספי כאטרך עליה .
וכא ידהר על הדין ועל האמת באיין כא יחבך בזזאף וכא יקול באיין אנאס כסרו כאטרך עליה והווא סי מא עמל וכא יחבך בזאף וכא יעאווד עליך זמיע לכיר, ודאבא יא רבי נחב מן השם יתברך ומנך תוקף מעאה עלא אוזנהא ותצלחו מעא ידיד נפשי אברהם בן מאמאן ומעא לקהל די תעארפהום כלהום מכסר כארטהום עליה.
ורא נתי כא תערף באיין שלם כיר מן כולסי מא יבקאווסי לקלוב מכסרין ווירזע כולסי אהבה ואחוה, וגם כן נחב מן לחאל ומניך תוקף חתא תפאסל ידי נפשי ישועה בן ברוך מעא לבאז והאד לענין די בין האד ישועה מעא לבאז אנאס כולהא כא תסהד ליהוד כולהום דייאלכום באיין ישועה כא יסאל להאד לבאז סך – בוו – תק – אוו – גוו.
והראוייה קבלת עדות ענדו באיין קאלו מא יכלסו גיר קדאם אנאס והאד לענין נתין ודאי מערף אס עטאה וואס באקי כא יסאל סי מא כפא עליך, ודאבא אידא תחבו שלם וכון מסקם ומא תבקא מחלוקת הווא תוקף חתא תפאסל האד ישועה מעא אלבאז טרף יעטיה וטרף יסאמחו ועשית כחכמתך וויספאוו לקלוב ומא תבאקסי האד לעדאווה.
לאיין כא תערף יר רבי באיין למזנו האדא מה פיה אמאן נחייא כיף יקול ליום ונחייא אס יקול גדא, ופלחק די רבי דאהר באיין כא יחבך בזאף וכא יטלב עליך דעוואת לכיר וכא ח=יקול אמן סאב תספי כטרך עליה והווא גיר עבדך ודי יחבלך רבי ילקיהולו.
ודאבא נחב מן אלאה ומנך תעמל םוזהי ותעמלו שלם מעא די תערפו כלו מגאייר מעאה ותפאסל האד ישועה מעא לבאז באס מא יבקא כוואד ואיני כמזהיר אלא כמזכיר ואין להאריך כי אם בשלומך וטובתך ושלום רב.
וכא תערף באיין ידיד נפשי ישועה בן ברוך מא ידוזסי מתאעו וזא יסכי על סריף ורדתו אנא פעמים שלש וקולתלו חתא תעמל מעאה דין תורה ווידא מא עמלסי די יקולו אסרע עאד דאך לאאקת יכון לקלאם ודאבא נחב מן לחאל ומניך תוקף חתא תספי האד לענין והאדי אוזהי ענדך תכליסי שנאה תבקא בין האד נאס ושלום רב עבד השם ברוך הוא
מרדכי אפלאלו יס"ט.
תרגום תעודה מספר 198
אותותי אלה בקרבך קדוש לידע להודיע לך רבי, שידיד נפשי ראפל בן ברוך נוסע אצלכם כי שלח אחריו השר לא נעלם ממך. ובא אצלי ובקש ממני שאכתוב לך ואבקש עליו שתטהר לבך עליו, וכנראה שעל הדין והאמת הוא אוהב אותך מאוד, וטוען שאנשים רכלנים קלקלו היחסים עליו והא לא עשה כלום. ואוהב אותך ומספר עליך כל טוב.
ומעתה רבי, אבקש מהשם וממך תעמוד עמו למעני ותשלים אתו עם ידיד נפשי אברהם בן מאמאן, ועם הקהל שאתה יודע שהם לא מרוצים ממנו, ואתה יודע שהשלום הוא טוב מן הכל, ועל ידי השלום יטהרו הלבבות וישוב הכל אהבה ואחוה.
וכמו כן אבקש מהזמן וממך תעמוד לפשר ידיד נפשי ישועה בן ברוך עם אלבאז וענין התביעה שיש ביו ישועה עם אלבאז, הכל אומרים ומעידי כל האנשים שלכם יששועה נוא באלבאז סל – בוו – תק – אוו – גוו.
והראיהקבלת עדות שבידו שבה נאמר ( שאלבאז ) אומר לו שלא יפרענו כי אם בעדים והענין הזה בודאי שאתה יודע כמה פרע לו וכמה נשאר חייב לו כל דבר לא נסתר מנגד עיניך. ומעתה אם אתם רוצים בשלום ישר ולא תשאר שום מחלוקת, תעמוד עד שיתפשרו ישועה עם אלבאז חלק מן החוב ישולם וחלק ימחול בו. ועשית ויטהרו הלבבות ולא תשאר הטינה והשנאה.
יען כבוד הרב עליך לדעת שהממשל אין בו אמון ויש הפרש בין מה שאומר היום ובין מה שאומר למחר, ולפי האמת של השם נראה ( שישועה ) אוהב אותך במאד ומאחל לך כל טוב, ואומר בפה מלא הלוואי שתשנה את יחסך עמו לטובה והוא יהיה לך לעבד ומא שיאחל לך יאוחל לו.
לכו אני מבקש מהשם וממך תעשה למעני ותשלם אותו עם כל מה מי שאתה יודע שיש לו עמו שום דגון או מריבה, ותפשר ישועה עם אלבאז הנזכר, והעיקר שלט ישאר שום ערעור ואיני מזהיר אלא כמזכיר ואין להאריך כי אם בשלומך וטובתך ושלום רב.
ועליך לדעת שידיד נפשי ישועה בן ברוך, לא יוותר על ממונו ובא לקבול לפני סריף ( כהן דת שלהם ) והחזרתין םעמים שלוש ואמרתי לו תעמוד עמו לדין תורה, ואם לא יבצע מה שנותן הדין, אותה שעה נראה מה לעשות.
ולכן אני מבקש מהזמן וממך תעמוד עד שיגמר הענין הזה ( התביעה של ישועה נגד אלבאז ) ותעשה למעני ופני יהיו נגד עיניך. ולא תניח השנאה בין האנשים הללו ושלום רב עבד השם ברוך הוא – מרדכי אפלאלו.
סוף תעודה מספר 198
זה האיש חנניה לוסקי זצ"ל
באדיבותה של ענת לוי-כהן
המוסיקה שלי – קישורים לשירים
مير الغرام
פאס העיר-א.בשן-המשפחה ומעמד האישה.
המשפחה ומעמד האישה.
נישואין בין קרובים לעתים בין בני דוד היו מצויים גם כן, ולפי דעה אחת זה גורם לניוון הגזע היהודי.
ביגמיה. לדברי המיסיונר גינצבורג, אצל יהודי פאס מותרת הפולגמיה, והרב הראשי עצמו נשא שתי נשים. ארבע שנים לאחר מכן דיווח שרבני מרוקו נושאים שלוש עד ארבע נשים. מידע דומה נמסר על ידי הדברת פריאר, ועל ידי ככת העיתון בשנת 1881.
לדבריו, יהודי כמו מוסלם רשאי לשאת עד ארבע נשים ואף הוא חוזר על כך שלרב הראשי שתי נשים. הרופא רוברט קאר חלק על קודמיו. לדבריו יהודי פאס נושאים בדרך כלל רק אישה אחת, חוץ ממקרים יוצאים מן הכלל. לפי עדותו של גרמני מתחילת המאה ה-20 חיי המשפחה של יהודי פאס יותר נאים מאלה של המוסלמים, הנושאים נשים רבות.
במקורות רבניים בתקופה נידונה ואילך יש אישור לנישואי אישה שנייה בפאס, לפי הכללים המעוגנים בתקנות, ולפי פסקיהם של חכמים. היה נוהג שבכתובה רשום התנאי שאין הבעל רשאי לשאת אישה שנייה אלא ברשות הראשונה.
תנאי זה פקע. א. אם הייתה עקרה. ב. לא הביאה זרע זכר. ג. הילדים מתו והבעל רצה צאצאים נוספים. ד. האישה חולה ואינו יכול לקיים אתה יחסי אישות. ה. נסמית ( התהפך עליה הזמן ) ואינה מסוגלת לנהל את משק הבית. ו. אשתו רחוקה וכתוצאה מזה הוא חולה על פי חוות דעת רופאים. ז. אישה שמרדה. גם שאר התקנות נהגו כבעבר, למשל שהקידושין ייערכו במעמד עשרה מישראל וחכם.
המשפחה והחברה הקדישו הרבה מרץ וממון לטכס הנישואין, והשמחה הייתה ביטוי לשאיפת ההמשכיות נוכח המצוקות בידי אדם ובידי שמים. כדי לשמח את חתן וכלה, היו מעבירים את החתן לבית הכלה בשבת שלפני החופה בשווקים בשירה, ובליל הטבילה לבית הטבילה בפיוטים וקול רינה.
ובני החברה לגמילות חסדים מטפלים בנושא זה כמו בפעולות אחרות. בבית הכנסת הייתה נערכת תפילה חגיגית. המשפחות היו מבקרות זו את זו ומעניקות מתנות בעיקר תכשיטים, שהבטיחו את מעמדה הכלכלי של האישה במקרה של משבר.
האישה בכלכלה. הנשים היהודיות עסקו בדרך כלל בניהול משק הבית, בביצוע שירותים לבעל ולילדים, והיו תלויות בבעל כלכלית, אבל היו נשים שעזרו לפרנסת המשפחה על ידי מלאכות שונות, בייחוד אלה האופיינית למלאכת הנשים : תפירה, אריגה, סריגה של חוטי זהב או כסף לשמלות ולנעליים. היו גם מקרים יוצאי דופן בהם נשים גילו עצמאות כלכלית. למשל לפי מקור משנת תרמ"א – 1881 :
טופס התנאים שהתנו איש וביתו בעיר ואם פאס בפאתי מערב…האישה אסתר הפרישה מממונה סך גדול ושיירה אותם לעצמה כדין נכסי מלוג והתנית על בעלה חיים שיהיו ידיו מסולקות מהם ומפרותיהן ומפירי פירותיהם עד עולם…
ורשאית היא לחלק מהם צדקות ומתנות לאביונים ולעשות כאשר תאווה נפשה לא יכנסו לכלל חלוקה במיתת אחד מהם בשום און שבעולם, אלא תטלם היא או יורשיה.
לפי איטלקי שביקר בפאס בשנות ה-70, הגישו נשים יהודיות עצומה לשגריר. יש להניח שגבר כתבה, אבל עצם המעשה מעיד על יוזמה ומעורבותה של האישה היהודית בפעולות החורגות ממשק הבית.
חיי הכלכלה.
פאס הייתה מרכז למסחר מקומי ואומנויות מסורתיות. קשרי סחר התנהלו בין פאס להרי האטלס, בהיותה שוכנת על מסלול הסחר בין הדרום לצפון. חומרי הגלם שהובלו מהדרום לצפון ולאלג'יר, עברו דרך פאס. אולם בשנים אלה חלקם של היהודים בסחר אינו רב ורק מיעוט בסחר הפנים ארצי ועוד פחות בבינלאומי.
כמו במקומות אחרים, שכבת הסוחרים היא בדרך כלל המבוססת מבחינה כלכלית. לדברי רבי אבנר ישראל הצרפתי בשנת 1879 חיים בפאס רק עשרה יהודים העוסקים בסחר של סחורות מיובאות, והם כמו המלוים בריבית מבוססים.
גינצבורג כותב על מכה מהם שהם עשירים. כ-12 שנים אחריו כתב ש. בן עוליל על כמה מאות סוחרים יהודים בסחר עם אירופה והם אמידים. דומה שיש הפרזה במספר זה. סוחרים עסקו בסחר יינות, משקאות חריפים, דגנים ויצואם לאירופה.
התיירים הנוצרים כותבים שלמרות ההשפלה, יש במקום יהודים עשירים והם חיוניים למסחר. סוחר יהודי עשיר זכה לחסותה של ארצות הברית.
חיי הכלכלה.
במשלחת הגרמנית שהגיעה לפאס בשנת 1877 הועסקו יהודים בשירותים שונים. ובדו"ח על המשלחת משבח לודויג פיטש את יעילותם וחריצותם של היהודים. בדו"ח של א. לנץ, שביקר במרוקו בשנים 1879 – 1880 מטעם החברה האפריקנית הגרמנית נאמר, שיהודים בפאס עוסקים ביבוא סחורות מאירופה.
היו סוחרים יהודים בפאס, שנהנו מחסותה של גרמניה, ביניהם האחים אפלאלו. בארכיון משקד החוץ הבריטי נזכר ב-17 באפריל 1882 אשר לוי, סוחר יהודי בפאס הנמצא בקשרי סחר עם שלמה פרייאנטה ושות, סוכני פירמה אנגלית בטנג'יר.
הקצין הצרפתי פוקר, שסייר במרוקו בשנים 1883 – 1884 כותב על סוחר יהודי הגון בפאס בשם שמואל בן שמחון שהוא אחד הסוחרים הטובים ביותר בעיר. דומה שיש הפרזה בדברי הרופא רוברט קאר שיהודים בפאס סוחרים גדולים, והם עשירים יותר מאשר בכל מקום אחר. רבים מהסוחרים היו נודדים בעיר ומחוצה לה ומוכרים את מרכולתם לכפריים, פעולה שכרוכה בסיכונים.
לפי ידיעה משנת 1892 הסוחר היהודי בעל הפירמה הגדולה ביותר בפאס הוא משה בן עמור בן אזולאי, המכהן גם בתור הסוכן הקונסולרי של ארצות הברית. את רכושו העריכו בחצי מיליון דולר. בשנה זו היה בן 60, ולמרות מעמדו לא הורשה לרכב על פרד ברחובות פאס.
באותו מקור גם נזכר משה בו עמור עסולי סוכן קונסולרי של בריטניה בפאס. בעל חסות בריטית היה גם שמואל קונקי. במקור ממאי 1896 נאמר שסוחרים גרמנים וספרדים יסדו סניפים במללאח של פאס. התחרות עם המוסלמים בענפים מונופוליסטיים גררה עוינות ומתח. כל היה בשנת 1897 כאשר הסולטאן מכר את המונופול על הסחר בטבק ליהודים.
באפריל 1899 נפתחה חראשונה סוכנות דואר במללאח, שהוחזקה על ידי סוחר יהודי. אותה שנה פתחו גם הגרמנים שירות כזה במללאח, בתעריפים זולים יותר. בשנת 1900 עשתה זאת הקונסוליה של צרפת בפאס שמינתה לשם כך מנהל יהודי ודוור מוסלמי.
עסקי כספים. חלפנות וכל הקשור בכספים היו עיסוקים שיהודים עסקו בהם דורות רבים ובכל המקומות, והגיעו לרווחים, אבל היו גם סיכונים. בשנת 1885 נרצח חלפן יהודי בפאס, כנראה על רקע קנאה. לפי ידיעה משנת 1896 הפסידו היהודים שהילוו למוסלמים, כי אלה כתבו תעודות מזויפות כאילו החזירו את ההלוואות.
במקור מתחילת המאה ה-20 נאמר שבפאס שולטים יהודים בעסקי כספים, והודות לעושרם הם יכולים לעזור איש לרעהו. היו משפחות של בנקאים וסוחרים בפאס ביניהם בן שמחון, אפלאלו ועוד, הקשורים עם הסולטאן ועוסקים בסחר בינארצי.
עם האמידים יש למנות גם את הרופאים היהודים המועטים שהיו בפאס, ונוכח המחלות והמגפות הם היו מבוקשים. לפי מקור משנת 1888 היה לקהילה רופא, ב-1903 היו חמישה רפאים יהודים מבוססים בפאס, ביניהם היו שניים מתורכיה. האחרים מרוסיה, מגרמניה ומצרפת.
עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר
חוזר מטעם קק"ל
ביום שבת בשעת קריאת התורה בבתי כנסת קרא החזן את החוזר שנשלח מדי שבוע מטעם קק"ל בקזבלנקה. באותו חוזר שלשונו ערבית מוגרבית וכתוב באותיות עבריות, היה משרד הקק"ל מעביר לקהל המתפללים ידיעות מהארץ ודברים הקשורים בענייני עליה
החוזר היה מתחיל " אילא כוואנה אל עזאז " – אל אחינו היקרים. באותה שבת שעשיתי בקזבלנקה הופיע החוזר הרגיל ובו נאמר בין היתר : " בשלהי אוגוסט 1954 הגיע מישראל שליח מטעם תנועת המושבים, יהודה גרניקר מראשוני המתיישבים בנהלל, מושב העובדים הראשון בארץ שנוסד בשנת תרפ"א.
מטרת בואו של מר גרניקר היא לארגן כאן במרוקו ארגונים להתיישבות מושבי עולים במסגרת תנועת המושבים. ארגונים אשר יתארגנו פה באישורו יעלו מיד על הקרקע בהגיעם ארצה.
בעיר סאלי, בירת הפירטים לשעבר.
ד' באלול תשי"ד – 2.9.1954
עזבתי את קזבלנקה עיר הנמל הגדולה והסואנת, ופני לקהילות אחרות בלתי נודעות לי והטומנות בחובן אוי הפתעות רבות בשבילי. הגעתי לסאלי ביום חמישי 2.9. מיד לשמע בוא שליח מארץ ישראל התארגנה אסיפה בבית הכנסת שהשתתפו בה בשלוש מאות איש וביניהם נשים וילדים.
נודע לי אחר כך שבעיר קטנה הייתה סקציה ציונית מהמאורגנות ביותר שהיו במרוקו. רוב המשתתפים עמדו על רגליהם כי הספסלים והכסאות לא הספיקו.
כשרק התחלתי לדבר, וכולם מבינים עברית, נקרא מארגן האסיפה החוצה. לאחר כמה דקות חזר והודיע כי עלינו להפסיק את האסיפה, הואיל וקבוצת ערבים התאספה מסביב לבית הכנסת ויש מקום לחשש לדברים לא רצויים. הפסקנו את האסיפה ודחינו אותה למחר.
בעיר הדובדבנים, צפרו
ח' באלול תשי"ד – 3.9.1954
כשלושים קילומטרים מבירת אידריס – פאס, נמצאה העיירה צפרו הידועה בשטפונות הנהר שחוצה אותה, ושלא מעט אסונות בנפש הביאה על הקהילה היהודית.
מצפרו הקטנה הזו יצא המשורר הידוע רבי רפאל משה אלבאז. בצפרו נערכת מידי שנה חגיגת קטיף הדובדבנים, פרי הגדל בשפע באזור זה. כבר בהגיעי למקום מצאתי שיש כבר 35 משפחות מאורגנות המצפות לעליה.
בבית ספר " אליאנס " נפגשתי עם מנהל בית הספר מר תמרון אשר לא מזמן חזר מביקור בישראל. פיו היה מלא שבח ותהילה לארץ ולקצב התפתחותה, אך מתח ביקורת די קשה על מדיניות הממשלה אשר לפי דבריו שותפה ב51 אחוז בכל מפעל שיקימו בארץ.
על אף מאמצי המרובים לא עלה בידי להפריך טענותיו הבלתי מבוססות ולהעמידו על טעותו.
ללא מנוחת שבת וחג.
ב' בחשון תשט"ו – 20.10.1954
ככל שנכנסתי לעומקה של העבודה, הלך והתרחב שטח פעולתי גם מבחינת ההיקף הגיאוגרפי וגם מבחינת הכמות. על אף שלא ניתן לי לנוח בשבתות ובחגים, ולו גם יכולתי להגדיל את כוח עבודתי פי שלוש, כי גם אז היה נשאר הרבה מה לעשות – הזמן קצר והמלאכה מרובה…והעניינים דוחקים ואינם סובלים כל דיחוי.
היום למשל עבדתי במללאח של קזבלנקה. כיתתי רגלי בסמטאות הצרות והאפלות, וביקרתי עשרות משפחות בבתיהן כדי למיין אותן ולארגן מתוכן אלה המתאימים להתיישבות.
התחלתי את העבודה בשעה מוקדמת בבוקר וסיימתי אותה בשמונה בערב כי למחרת היה עלי לצאת לכפרים. היו ימים שהעבודה העסיקה אותי עד חצות הלילה.
נוסף לכך פונים אלי מכל קצווי מרוקו בקשר לעליה ואין בידי וביכולתי להיענות לכל הדרישות והפניות ( תשאל את בן גוריון, אם הוא וכול לענות לך, או לוי אשכול, או גולדמן שכולם היו " חסידי העלייה ממרוקו ) את דינם הם נותנים שם למעלה בפני בורא עולם.
ז' במרחשון תשט"ו – 3.11.1954
ביקתרי בכפרים שבהרי האטלס : איית תוגלה ואבו חאראזאו. רשמתי מתוכם שמונה משפחות באבו חאראזאן וחמישים ושתיים באיית תוגלה בצירוף הערות הקשורות בחוקי העליה ( אוי לחוקים הללו, שהם בושה למדינת ישראל )
משם נסעתי לאזילאל, למושל המחוז. לאחר ציפיה ממושכת קיבלתי רשיון לבקר באיית בוגמאז. בכפא איית מוחמד השוכן בדרך לאיית בוגמאז נאלצתי להופיע אצל מפקד האזור הכפוף למושל המחוז. הלא סירב להרשות לי לבקר באיית בוגמאז על אף הרשיון שקבלתי לפני כן ממושל המחוז, אך הרשה לי לבקר באיית בולי דרך איית בוגמאז.
בהגיעי בערב לאיית בוגמאז כשכבר ירה החשיכה, עמד מולי נחשול של ערבים מאנשי הכפר ומנע ממני לעבור דרך איית בוגמאז. בנס לא קרתה התפרצות או קטטה בין היהודים והערבים תושבי כפר זה.
לא עצרתי בכפר מחשש שמא אגרום למהומות אך הצלחתי להמשיך בדרכי עד לכפר תירזה, ומשם המשכתי ברגל לאיית איברהים ( בכפר זה היו עשרים וחמש משפחות אשר רשמתי אותן מאוחר יותר ).
רכוב על הפרדה אשר קיבלתי בכפר המשכתי את דרכי במשך שלוש שעות וחצי עד לכפר טיסיניט אשר באזור איית בולי, משם המשכתי לכפר אסמר השוכן באותו אזור. כל אנשי אסמר נרשמו לעליה. מאיית איברהים ועד לטיסיניט עברתי ברכיבה במשך ארבע שעות תמימות.
מגילת היטלר – מיכל שרף
קסידא דלגיררא [קצידה על המלחמה]
הקצידה נדפסה ברבט בדפוס 'Simon Coiffeur' [שמעון הספר]. מחברה אנונימי וחסרה שנת ההדפסה שלה. לקצידה 4 עמודים, ומאיירים אותה שלוש קריקטורות החתומות על ידי Mag B, עם כיתוב תחתון הלקוח מגוף הקצידה. אישור הצנזור: 7750 Censure No. (אוסף מכון בן צבי סי׳ צ32,1).
הקצידה בנויה מחמישה חלקים בני שלוש מחרוזות כל אחד, לכל מחרוזת שני טורים. החריזה אב אב אב משתנה בכל חלק. בקצידה לחנים (קאמים) שונים לחמשת החלקים, בראש כל חלק רשום המקאם המוסיקאלי שלו, כדלקמן: מוואל עיראק, מוואל זארקא, נואח, מוואל עיראק, מוואל זארקא. בסוף כל חלק מופיע קטע המכונה ׳כרוז׳ (׳יציאה׳). ה׳כרוז׳ מורכב משלוש מחרוזות בנות ארבעה טורים, שהרוזן גגגד הההד וווד. בסה״כ יש בקצידה חמישה קטעים בני ששה טורים כל אחד, וחמישה ׳כרוז׳ בני שנים עשר טורים כל אחד, הרי שהקצירה כולה מכילה 90 טורים.
תוכן הקצידה: המחבר האנונימי פותח ומספר על היום בו הגיעו החדשות מגרמניה המספרות עלילות היטלר הרשע: הוא החל להשתלט על אוסטריה שפחדה מאד מעוצמת האויב, בינתיים האנגלים הזדרזו להתייעץ בצרפתים על דרך המלחמה בגרמנים. היטלר המשיך בהשתוללותו כמו שד משחת, בשיתוף האיטלקים שהצטרפו אליו. הם הרסו ושרפו, וקברו ללא רחמים אנשים חיים. המחבר מתאר את סבלות הנפגעים: נשים מקוננות על ילדיהן, אנשים הרוגים, אחרים פצועים ורבים נעדרים. בעיקר התנכל האויב ליהודים; הרג רבים מהם, ואחרים עינה בלב אכזר שעלה על אכזריותו של המן הרשע. גם ילדים לא הצליחו להינצל מהגורל האכזר כאשר הופצצו בתי ספר ונגרמו אבידות רבות.
במעשיהם הרעים הוסיפו הגרמנים אבל ויגון בכל עיר. נשים קוננו על ילדיהן ובעליהן, ולבות האמהות היה מר עליהן. נשים וילדים, נמלטו על נפשם רגלי ואחרים נסו בדרכים אחרות, מפני אכזריותו של האויב שביקש לשרוף את העולם ולהכחידו.
המחבר פונה לה׳ המשקיף ממרומים, שיחוס על העולם ועל יצוריו. בינתיים המשיכו הגרמנים ועינו את היהודים בעבודה קשה, בגזילת רכושם, בכליאתם ובקבורתם.
לנגד עיניהם של הגרמנים והאיטלקים עמד החלום הגדול, שהוא השתלטות על העולם. אך לא לעולם חוסן! האמריקאים הגיעו לצפון אפריקה עם הארמיה השמינית, רוסיה, ודד,־גול הצרפתי היקר – כולם יחד הצליחו למגר את האויב האכזר.
הקצידה מעוטרת בשלוש קריקטורות שנלקחו כנראה מעיתונות מקומית, או מקובץ קריקטורות, וממוספרות במספרים 11399-11397. בכל קריקטורה מובא בסוגריים תיאור קצר של תוכנה, והכיתוב בשוליה מכיל ציטוט שתי שורות מטורי הקצידה:
קריקטורה אי: תמונת ה׳גלובוס׳ – המתארת את היטלר משמאל ומוסוליני מימין חופנים בידם את כדור הארץ וחולמים על השתלטותם על כל העולם. אך לא לעולם חוסן, צ׳רצ׳יל מכה בפטיש בראשו של מוסוליני וסטלין קוצר במגל את צוארו של היטלר.
קריקטורה ב׳: תמונת הים – מתארת את נצחון בנות הברית על היטלר בצפון אפריקה. היטלר טובע בים, ושלוש אוניות של בנות ברית המניפות דגל אמריקאי, דגל צרפתי ודגל בריטי מקיפות וסוגרות על הטובע.
קריקטורה גי: תמונת ההרוגים – הגרמנים הצליחו להשמיד יהודים רבים ולענותם בלב אכזר. בתמונה: היטלר ומוסוליני דורכים במגפיהם על גוויות ההרוגים, כשפניהם מביעות רוע, אכזריות ושמחה לאיד.
ספרות יהודית במרוקו ובתוניסיה על מפלת מפלגת הנאצים
4. קול ברומא נשמע ביללה קול נהי מברלין עיר המק[ו]ללה
המחבר חותם שמו בראשי תיבות: נ.ד. חסר ציון מקום ושנת ההדפסה. החיבור כולל 4 עמודים. אישור הצנזור: 3094 Visa de Censure No. (אוסף מכון בן צבי סי׳ צ 68).
יצירה פארודית דו־לשונית, הכתובה עברית וערבית־יהודית, ובנויה י״א מחרוזות במבנה שיר הקצידה המרוקאי; מחרוזות בנות ארבעה טורים כל אחת בחריזה אאאב גגגב וכוי.
היצירה מבטאת את השמחה הרבה לאידם של האויבים מברלין(הגרמנים) ומרומא (האיטלקים) שהחלו לסגת מפני בנות הברית, שהגיעו לצפון אפריקה. מובעת שמחה על שובה של צרפת למעמדה ולחירותה, ועמה החופש ליושבי אפריקה. המחבר אינו יודע דבר על שואת יהודי אירופה, ואינו מתאר כלל את סבלות היהודים בצפון אפריקה. הוא מתרכז בעיקר בתיאור ראשית הנסיגה.
להלן נביא את הטקסט העברי של השירה בשלימותו. טקסט זה מובא בראש כל מחרוזת, ואחריו משובץ תרגומו לערבית־יהודית.
רומא תייליל רבו מצֵירָי
וברלין תזעק איה בחורי
גבורי בשבי נשמו ערי
היטליר הממני ואני אומללה
אהה עלי מי ינוד לנודי
כי יד שלחתי בעם היהודי
אויבי גבר ובא שודדי
מיום שנאתי עם סגולה
רומא תבכה מי יריב יריבי
וברלין תקונן רבו מחריבי
אוהבי יחד נהפכו לי אויבי
פלאים ירדתי ואויבי עלה
אוי כי גדול מנשוא עוני
כי בטחתי ברוב נשקי ואוני
כליון קראתי על הפולני
אבדון לאירופא המהוללה
מאִיי בריטניה יצאה הישועה
לבת אירופא גולה ונועה
גרמניה האדירה הזדעזעה
והאיטלקים הלכו בגולה
העם הבריטי וארצות הברית
יצמיתו כל תנועה היטלירית
על האבץ [כוחות הציר] הקדישו מלחמה אוירית
ומעם הרוסים תבוא גאולה
מי אלה רצים אצים ונסים
חיילי הוירמאש מפני הרוסים
על ראשם ירד דם החמסים
וכח מהם נסע ונגלה
צרפת לעם כמלפנים
תשוב באבדן כל הגרמנים
ושיר חדש נשיר ברננים
כי לצרפת עמד ריוח והצלה
מה יפה את הריפובליקא
עמך בא חופש ליושבי אפריקא
ואויבי אנגליא ואמיריקא
בושו ולבשו כמדם קללה
הצמיתו עדת הדיקטטורים
אבדו כליל כת ההיטל ירים
הדימוקרטיה חוקיה ישרים
רקמו שמה בלבבכם סלה
היטליר ומוסוליני שמם ימח
ותבל כולה תגיל ותשמח
חרב לא יראה עוד ורומח
ובת יהודה תרון בצהלה.
הספרייה הפרטית של אלי פילו-ישראל והעלייה מצפון אפריקה 1948 – 1970 מיכאל מ. לסקר
ישראל והעלייה מצפון אפריקה 1948 – 1970
מיכאל מ. לסקר
מכון בן גוריון לחקר ישראל,
הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב
ספר זה הוא פרי מחקר מקיף וראשון המבוסם על חומר ארכיוני עשיר ומגוון, ובו חומר ראשוני ממקורות צפון אפריקניים נוסף על חומר ממקורות ישראליים ומערביים, ועל עבודת שטח יסודית ־ שאלונים לעולים שהשתקעו בישראל בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים וראיונות אישיים. שימוש נרחב נעשה במקורות ראשוניים ובעיתונות בשפות ערבית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, עברית ואנגלית. למעשה הספר עוסק בשנים העיקריות לעלייה ההמונית, מקום מדינת ישראל ועד תחילת שנות השבעים. עיקר התוכן מתמקד בקהילות היהודיות בצפון אפריקה ערב עלייתן, במצבן הפוליטי והסוציו-אקונומי, ביחסי יהודים-מוסלמים בעידן הקולוניאלי האירופי ובתהליך הדה־קולוניזציה, ובתהליך מעברן של קהילות אלה לישראל. הדגש הוא על קהילות ממרוקו, תוניסיה, אלגייריה, מצרים ולוב, כלומר צפון אפריקה במובן הרחב – דבר שלא נעשה עד כה. גישת המחקר היא ניתוח השוואתי בין הקהילות השונות ועם קהילות יהודיות במזרח התיכון שאף הן עלו לישראל במספרים ניכרים. הספר משלב היבטי מחקר וכתיבה רב־תחומיים ואינטר־דיסציפלינאריים ואף רב־ממדיים ומציג תמונה מגוונת של יהודים בסביבה המוסלמית. בכמה מובנים מרכזיים, המחקר שופך אור על המאבק לעצמאות בארצות צפון אפריקה ועל יחסי ישראל עם אזור זה בצל הסכסוך הערבי־ישראל׳,
חלקו הראשון של הספר עוסק ברקע לציונות, בהגנה העצמית ובהכנה לעלייה הגדולה מצפון אפריקה משנת 1900 ועד קום מדינת ישראל. בחלקו השני הדגש הוא על העלייה הגדולה בעידן המאבק המוסלמי לעצמאות והשפעת ההתרחשויות במזרח התיכון והסכסוך הערבי־ישראלי על מאבק זה. החלק האחרון עוסק לעומק בסוגיות העלייה בעידן העצמאות ובמדיניות העלייה של מדינות צפון אפריקה, שבעטיה התארגנה עליית היהודים בשנים אלה באופן לא מבוטל בתנאי מחתרת או ביציאה דיסקרטית.
פרופ' מיכאל מ׳ לסקר הוא פרופסור מן המניין במחלקה להיסטוריה של המזרח התיכון וראש המכון לחקר המחתרות ע״ש מנחם בגין, באוניברסיטת בר־אילן. התמחותו היא בתחומים: ישראל והעולם הערבי, הזירה הבין־ערבית, הקהילות היהודיות באגן הים התיכון, האסלאם הרדיקלי במגרב, במצרים ובקרב מוסלמים במערב אירופה. פרסם שמונה ספרים שזכו לתהודה ביךלאומית, בהם: North African Jewry in the 20th Century (אוניברסיטת ניריורק), אשר זיכה אותו בפרס היהודי הלאומי האמריקני ללימודי יהדות: The Jews of the Middle East and North Africa in Modern Times , שערך יחד עם ריבה סיימון ושרה רגר(אוניברסיטת קולומביה), ו־ Israel and the Maghreb: From Statehood to Oslo (אוניברסיטת פלורידה). בשלבי עריכה יחד עם יעקב לב הי0פר Judaism & Islam in Medieval and Modern Times, ובשלבי כתיבה שני ספרים מקיפים: The Maghreb & Western Europe והספר 1944-2004 ,. The Jews in France
מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמאר
מבוא לספר " מחקרי אליעזר " של פרופסור בשן – כתב ד"ר משה עמאר
פרופסור בשן כאדם.
חשיבות של פרופסור אליעזר בשן בעני היא במידותיו הנעלות, כי מעשיו מרובים. ביחסו האנושי לכל מי שנברא בצלם, קטון וגדול, חכם ומדען, עשיר ועני, לכולם מאיר פנים במידה שווה. הכבוד הרב הרוחש הוא לחבריו גם הקטנים ממנו בשנים ובחוכמה ולתלמידיו הרבים, בא לידי ביטוי גם בעזרה שמגיש הוא לכל אחד הן בהקדשת זמן לקריאת מאמרים לפני מסירתם לפרסום ובהערות ענייניות שמאיר בהם את עיני הכותב, והן במסירת מידע על מקורות ונושאים.
הוא תמיד שמח בשמחת חבריו ותלמידיו. חיבורים שהם זוכים לפרסם זוכים לתגובה מצדו, במתן עידוד, וביוזמתו הוא מפרסם מאמרי ביקורת בכתבי עת או בעיתונות היומית, בהם הוא מדגיש את מעלותיו של המחבר והחידושים שבספרו.מאמרים קבים הקדיש לביקורת בונה על פרסומי חבריו ותלמידיו.
כמורה וכמחנך.
השילוב הפורה שבין מחקריו לבין ההוראה אופייני לדרכו של פרופסור בשן. הוא לימד באוניברסיטת בר-אילן כארבעים שנה והקים דורות של תלמידים וחוקרים אותם קירב באהבה אבהית להבנת המקורות ההיסטוריים, המתודות ההיסטוגרפיות ואמות המידה המדעיות החמורות
בד ובד לימדם להבין את ערכי היסוד של ארגון החברה היהודית בימי הביניים ובעת החדשה בארצות הים התיכון ובארצות האסלאם : ההנהגה, הארגון הקהילתי ותקנות הקהל, חיי הכלכלה, המשפחה היהודית, והקשרים בין יהודי המזרח והמגרב לארץ ישראל.
הוא הקדיש פרסומים אחדים בהם ריכז מקורות ומפתחות ומחבר ביבליוגרפי כדי שישמשו כלי עזר ביד החוקר הצעיר והוותיק, כגון בפרסומים : " פדיון שבויים : מקורות והדרכה לשיחה ולעיון בכיתה ובקבוצה בבעיות השעה.
מבחר ביבליוגרפי על ראשות הגולה, הנשיאות והנגידות במזרח. מפתח לספר התקנות של חכמי המערב, כרם חמר, ב, לרבי אברהם אנקוואה.
פרופסור בשן פעל רבות להחדרת פרק מפואר בתולדות עם ישראל של מורשת יהדות המזרח והפזורה הספרדית לבתי ספר ולמוסדות חינוך, בהרצאות בפני מחנכים ותלמידים. הוא התמנה על ידי שר החינוך אהרן ידלין כחבר המועצה לשילוב מורשת הידות במזרח במערכת החינוך, ופעל במסגרת זו רבות. כמו כן הוא מקדיש מזמנו להרצות בפני הציבור הרחב לחיזוק שורשיו עם תרבותו ומורשת אבותיו.
כאן המקום להודות לידידי ועמיתי פרופסור אליעזר בשן באופן אישי על העזרה הגדולה שהעניק לי שעה שהגעתי לאוניברסיטה כאברך ובעל משפחה הרחוק מן העולם האקדמי, הוא בטובו אחז בידי והנחני לאורך כל הדרך עד שהכניסני ברזי המחקר.
במשך כל התקופה עודד וחיזק את ידי ופעל כדי שאוכל להקדיש עצמי למחקר. את הכל עשה באהבה גדולה ומיוזמתו " קטונתי מכל החסדים " וברכתי לידידי ומו"ר אליעזר, יתן לך ה' כלבבך לטובה ולברכה, אמן כן יהי רצון.
פרופסור בשן, כאנוס על פי הדיבור סיים את מלאכת ההוראה למרות שכוחו עדיין במותניו, אולם פעילותו המחקרית התברכה מכך בגלל הזמן הרב המוקדש לה, כפי שיעידו פרסומיו התכופים רבי ההיקף שפורסמו לאחרונה ואלה אשא מצויים עדיין תחת מכבש בדפוס.
עם הגיעו לגבורות חשבנו אנו חבריו, תלמידיו ובני שפחתו להוציא קובץ מאמרים לכבודו בנושאים שבהם עסק עשרות בשנים, מפרי עטם של עמיתים. אולם ביודענו את הסחבת המקובלת בפרוייקט מעין זה, החלטנו שעדיף לרכז בקובץ מבחר מאמריו של פרופסור בשן, אשר יישא את השם " מחקרי אליעזר ", והדבר עדיף יותר לכבודו, כי אין ברכה גדולה יותר מזו של בור המתמלא מחולייתו.
ריכוז זה יקל גם על כל מי שירצה להכיר את הנושא ולעסוק בו. גם לפני עשר שנים בהגיעו לימי השיבה הגענו לאותה מסקנה ופרסמנו לכבודו מבחר מאמריו בספר " ממזרח שמ עד מבואו : פרקים בתולדות יהודי המזרח והמגרב : חברה וכלכלה ", אורות יהדות המגרב, לוד תשנ"ו. הספר התקבל בברכה והייתה לו דרישה גדולה בציבור והוא זכה לפרס עמינוח בשנת תשנ"ז.
נחתום בשם החברים, בני המשפחה והתלמידים, באיחולים לבביים לחברנו מו"ר פרופסור אליעזר בשן בברכת הנביא " וקו ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים, ירֻצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו " ( ישעיה מ, לא )
כה לחי
ע"ה משה עמאר.
מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים
מורינו הרב אברהם מאנסאנו זצ"ל
ספר " זרע אברהם " פירוש חמישה חומשי תורה מכיל תע"א דפים
ספר " צלצלי תרועה " פירוש תהלים מכיל ר"מ דפים
עוד ספר " כמור נעים " פירוש תהלים מכיל ר"ח דפים גדולים וחסר בסוף הספר חבל על דאבדין.
ספר " תוכחות מוסר " ביאור איוב ק"ה דפים
ספר " עזרת השבטים דרושים ביאור י"א תפילות שהתפלל אביר הרועים על השבטים קי"ד דפים
ספר " נופת צופים " ביאור משלי מכיל ק"ס דפים
ספר " עושה שלום " ט"ו דרושים למעלת השלום
ספר " דברי אמת " ביאור מגילת קהלת
ספר " בית פרץ " ביאור מגילת רות
ספר " מקור דמעה " ביאור מגילת איכה.
ספר אחד ביאור מגילת איכה על דרך האמת ואת שם הספר לא ידעתי כי נאבד ממנו דף הראשון דווקא אבל הספר יש לו הקדמה ובסופו נמצא קונטרס אחד ביאור איזה מזמור תהלים על דרך האמת
ספר " פתחי עולם " ספר גדול דרושים בדרך מוסר יש בו ש"ס דפים
ספר דרושים על הנפטרים ולעצירת הגשמים ולשבת כלה וכו…ועל סדר הפרשיות והוא כרך גדול ואת שמו לא ידעתי.
ספר " דרך צדיקים " כ"ו דרושים
ספר " מאה שערים " והוא קובץ גדול דרושים ויש בו ק' דרושים מכיל שע"ז דפים גדולים.
ועוד נמצאים ספרים אחרים ממנו והמה בבית עק"ד הספרים של הרב מורינו הרב רפאל אבן צור זצ"ל שהוא אמר לי בחיים חייתו, ובע"ה אזכה לראותם בקרוב. זכיתי וראיתי ספר אחד מהם והוא כרך גדול פירוש על התורה ושי בו קפ"א דפים גדולים ושמו " תורת השם " ויש בו הקדמה ומפתחות.
ושמעתי משם מורינו הרב רפאל יהושע ציון סירירו זצ"ל שהיה מספר על הרב הנזכר ששמע מן הראשונים שהרב הנזכר באיזה שמן כהו עיניו מראות ויום אחד היה עובר בשוק והיה גוי אחד רוכב על גבי בהמה, והבהמה הכתב ברגלה במצחו של הרב הנזכר ויצא דם ממצחו תכך ויאורו עיניו ובאו יהודים לתפוס בגוי בעל הבהמה ואמר להם הרב הנזכר, הניחו אותו מן השמים שלחו אותו לבוא תרופה על ידו.
מורינו הרב אברהם מאנסאנו זצ"ל
הרב הנזכר שקידתו בתורה הייתה להפליא וזכה לב' שולחנות תורה ועושר והיו רוצים קצת מהקהל לתובעו לפרוע המס כשאר העשירים וכל חכמי המערב כתבו פסק דין לפוטרו כדין תלמיד חכם. בכאן אעתיק נוסח קבלת עדות שהייתה ביד הרב הנזכר:
כחדא הוינא כד אתא קדמנא כבוד הרב אהרן הכהן והגיד בתורת ידות גמורה שמיום בואו להכא פיס יע"א זה כמו יו"ד שנים ויותר והוא יושב בין ברכי החכם החשוב כבוד הרב אברהם מאנסאנו נר"ו בן כבוד הרב יהונתן ז"ל לומד ממנו תורה עם תלמידים אחרים שהיו לומדים אצל החכם הנזכר.
ובשמך הזמן הנזכר היה החכם הנזכר שקוד ללמוד וללמד וידיו רב לו במלחמתה של תורה לחבר חיבורים כיד ה' הטובה עליו, לא ימיש מתוך האוהל זולת לסעוד ולקנות מה שיצטרך לו ולאנשי ביתו ואף אם היה בא אליו לבית המדרש שום אדם על איזה עסק לא היה פונה מעסק התורה.
ואפילו באותה שעה הספר נשאר לפניו פתוח עד שמדבר עמו בקצרה וחוזר ללמודו, ה' אמת במשך כל זמן הנזכר הלך החכם הנזכר פעמים שלוש לפאס אלבאלי ולמכנאס יע,א ולא ידע על איזה ענין הלך. באותו מצב העיד לפנינו כבוד הרב מאיר בן מרגי בתורת עדות גמורה שמשנת התק"ה ליצירה שבא מעירו להכא ועד היום הוא עד וראה וידע ידיעה ברורה כל מה שהעיד העד הנזכר על החכם הנזכר.
באותו מצב העיד כבוד הרב אברהם אבן דנאן שמיום שהתחיל ללמוד אצל החכם הנזכר ידע בו ידיעה נאמנה שהוא יושב שוקד על לימודו לא ימיש מתוך האהל מן בוקר עד ערב ובכל הכתוב לעיל.
באותו מצב העידו לפנינו החכם כבוד הרב אליהו הכהן וכבוד הרב יעקב בן אבגי וכבוד הרב יעקב בן נאיין וכבוד הרב יוסף אצבאג ככל הכתוב על ספר ומהם בררו שלא ראו בעיר הזאת שקדן וזריז על לימודו כמוהו על כן סתמו עדותן העדים הנזכרים וקבלנוה במותב ג' כחדא ולראיה שכך העידו לפנינו העדים הנזכרים בחדש ניסן בשנת תקט"ו ליצירה 1755 תחומים פה תרי מגו תלת פה פאס יע"א וקיים.
Il etait une fois le Maroc Temoignage du passe judeo-marocain David Bensoussan
Il etait une fois le Maroc
Temoignage du passe judeo-marocain
David Bensoussan
LES BERBERES
Pourrait-on faire une digression et discuter de l'identite et de 1'origine des Berberes?
L'Afrique du Nord ou Maghreb se compose du Maroc, de l'Algerie, dela Tunisie ainsi que dela Libye tous ces pays ont ete peuples a 1'origine par des tribus berberes et ont subi l'influence de colonisations diverses carthaginoise sur le littoral maghrebin, grecque en Cyrenaique, romaine, vandale et byzantine dans toute la partie Nord de l'Afrique jusqu'à l'Atlantique et enfin l'arabe jusqu'au Sahara . Rarementla Berberiea ete unie, des gueres tribales uncessantes, ainsi qu'unesprit d'independance faroucheont fait queles tribus berberes se sont laisse dominer par d'autres puissances tout en maintenant leur autonomie dans les regions interieures; seule l'invasion arabe parviendra a assimiler graduellement les Berberes, quoiqu'incompletement.
Que sait-on sur leur origine?
De nombreux historiens berberes et arabes (Ibn Khurdabhbih et Ibn Abd Al-Hakam au IXe siecle, Al-Tabari et Ibn Hawqal au X siecle, Idrissi au XIIe siecle et Ibn Khaldoune au XIVe siecle) attribuent aux Berberes une ascendance cananeenne. Les Berberes seraient venus en Afrique du Nord apres que David eut vaincu Goliath. Une hypothese plus ancienne avancee par Moi'se de Corene et Procope voudrait que les habitants du Canaan fussent arrives en Afrique du Nord apres la conquete du Canaan par Josue. Ceci rejoint une hypothese talmudique similaire et encore plus ancienne selon laquelle des peuplades cananeennes auraient emigre en Berberie apres la conquete du Canaan par les Hebreux (Sanhedrin 94-71, Levitique Rabba 17, Tossefta Shabbat 18, Yebamot 63-2, etc.). Certains situent les Berberes au sein de la genealogie biblique: ils descendraient des Kaslouhim, fils de Mitsrai'm fils de Cham fils de Noe (Al-Souli Xe siecle). D'autres (Ibn A-Kalbi, IXe siecle) ont attribue aux branches des Ketama et des Sanhadja une origine yemenite et il est probable que cette hypothese ait germe dans l'esprit de ceux pour qui la legitimite du pouvoir ne pouvait etre accordee qu'a une lignee de nobles. En Espagne medievale, des historiens arabes (dont Ibn Hazm du XIe siecle) rejeterent cette derniere hypothese. Ce debat se tint a l'epoque ou Arabes et Berberes etaient en conflit. Toutes ces theories sont nourries par des legendes locales qu'il est difficile de corroborer avec un degre de certitude satisfaisant.
Qu'en est-il des grandes families berberes?
II faut preciser que dans les recueils historiques, il n'y a pas de filiation unique sur laquelle il y ait unanimite. II faut donc avancer avec precaution dans ce domaine. L'hypothese la plus courante est que les Botr nomades et les Berimes sedentaires descendraient d'un ancetre commun Berr. Aux Botr se rattacheraient entre autres tribus les Zenata, les Nefoussa, les Miknaga, les Mediouna, les Louata et les Maghraoua. Aux Beranes se relieraient les Masmouda, les Aureba, les Ketama, les Sanhadja, les Aurigha, les Mesrata et les Lemta. Ceci est une presentation tres simpliste de la genealogie berbere, car son traitement dans ces pages serait exhaustif. Contentons-nous de cette premiere classification pour l'instant.
Qu'en est-il de la langue berbere?
Ceux qui ont tente de faire des rapprochements entre les langues berberes (kabyle, rifain, tamazigh, chleuh ou targui) et les autres grands groupements linguistiques indo-europeens, semitiques ou chamitiques, n'ont jamais pu aboutir a une conclusion satisfaisante. En fait, la formation de la langue berbere constitue une enigme non resolue.
Que sait-on de la Kahena?
Avant l'arrivee des Arabes, de nombreuses populations berberes etaient christianisees et d'autres judai'sees. Tout d'abord, les tribus christianisees dirigees par Koceila s'opposerent a l'invasion arabe puis ce fut au tour des tribus judai'sees dirigees par la reine judeo-berbere connue sous le nom de Kahena (pretresse) de continuer la lutte contre l'envahisseur arabe. II est possible que l'indifference des tribus christianisees envers les lois antijuives decretees par les Byzantins ait empeche la formation d'un front uni avec les Juifs judaises. La revolte berbere fut longue et ardue. Les Arabes etaient sur le point de se replier lorsqu'une ultime victoire leur permit de conquerir l'Afrique du Nord, puis l'Espagne des Visigoths mais cette fois-ci, avec l'appui des Berberes et des Juifs. Plus que tout autre, la Kahena a incarne l'affirmation berbere et elle continue encore de representer un symbole identitaire des Berberes qui veulent faire reconnaitre officiellement leur langue dans le contexte de plus en plus arabise de l'Afrique du Nord d'aujourd'hui. On peut trouver dans les ecrits du linguiste et historien kabyle Boulifa Si Amar-ou-Sa'id (1865-1931) dont les notes de voyage au Maroc en 1904 ont ete preservees, une lecture berbere de l'histoire de l'Afrique du Nord. Cette derniere contraste tant avec les simplifications et les condescendances des voyageurs et des ecrivains frangais du tournant du XXe siecle qu'avec le discours islamo-arabisant qui a ete celui de nombreux nationalistes nord- africains apresla Seconde Guerre mondiale.