ארכיון יומי: 3 במרץ 2013


כי"ח – אליאנס – תיעוד והיסטוריה

מאמר לחג היובל של חברת כל ישראל חברים

תעתיק – הרב יחיאל ביטון

תרגום – נסים קריספל בהסכמתו ובאדיבותו ועל כך אני מודה לו אישית – אלי פילו המעתיק 

דייאלהום הייא יציבא שי רבן דלארץ' פאיין יקדרו יכדמו ברראחא וססאקאנא.

לאלייאנס עטאתהום למעאוונא ו' אדיריקטור דססקוילא די תפללאחת כאן לעוואן אללוולי דייאלהום, עאונהום ברראייאצת דייאלו וציע מעאהום תלמידים קדאם דסקוילא מוואלפין תאפללאחת באש יעללמוהום.

האד אססגיל דלקואונייאת תעאוון מנורא דאך במעאוונה קבירה מן ענד לבארון ודמון די רוטשילד ונית אתתעמאל התא פאדכיינטינא עלא ייד למרחום בארון די הירש.

לאלייאנם עאוונית דימא אססגיל דלקואנייאת כאמלין ועטאתהום מקדדמין מוקקלין ומעללמין די כא יכדמו מן אלקלב.

פששרק – ופכול מודע נית מא כא יבאן לואחד חאגא התא כא יכון ענדו מלך דייאלו.

לגנום למכיתאלפין די סאכנין פטורקיא וכתרת אשי לגריג ולאד מאנים בנאיו סקוילאת פחאל לקציר חקיקיין, שווא מן גיהת באש יביינו אזזהד דייאלהום, ומן גיהת למעזזא די פאש ענדהום אתעלימא.

ליהוד חדאזו יתסננאיו לאלייאנץ באש יקסבו אססקוילאת ודדייאר דססקוילאת.

לאלייאנץ מא כאנתם ענדהא אתכיימימא יתתעאנד מעא לגריק ולארמאנים פיזזוואק דלמוואציע דסקוילאת, אתסגלית כתרת אשי גיר באעש יתסתגר להווא וציציאיו אללולאד.

ובעד מן דאך אשי, לאלייאנץ הדאזית ותעמל מצארף כתאר ללשרא וללבנייאן דדייאר דסקוילאת.

יד, רבים מהם באים מחוץ לירושלים. כשהם מסיימים את תלמודם, הם חוזרים לבתיהם ופותחים בית מלאכה בארצם והופכים עם הזמן למורים המלמדים מלאכת יד לבעלי מלאכה יהודיים.

היום, מלאכת יד נלמדת ב- 33 מקומות ויש בהם פחות או יותר 1400 מתלמדים – בנים ובנות. ההוצאות שנדרשו להקמת מפעל זה הגיעו ב־1908 לסך של 150,000 פרנק.

אליאנס שמה אל לבה את העובדה שגדל הרצון אצל היהודים ללמוד גם חקלאות ומקצוע זה החל להיות נלמד בארץ ישראל בפיפ״א. בשנת 1865 אחד ממייסדיה הראשונים של אליאנס, קרל נטר, שנסע למזרח ופגש שם עניות גדולה, בעיקר בפלשתינה, הגה רעיון לייסד בית ספר חקלאי כדי לסייע למגר את העניות של אוכלוסיה שעיקר פרנסתה היתה במסחר.

בית הספר החקלאי הראשון נוסד ב- 1870 על אדמה ששטחה240 הקטר(בכל הקטר יש 10000 מ״ר) שהעניק להם במתנה השלטון העותומאני.

קרל נטר הקדיש שנים רבות מחייו כדי לייסד את בית הספר (מקווה ישראל- נייק מתרגם). מיותר לציין שבאותה עת לאליאנס

פעאם 1875 פאש שראת אששרייאת אללוליין פסאלונק.

מנורא האד אתאריך שראה ובנאה דייאר כתאר ללססקוילאת די עליהום צרפית כטר מן 39דלמלאיין וכמס מייאת אלף פראנק.

פהאד אתתוציף די פאס כא נפתש נרשם לכדמאת די עלה בסחאל מן סקל די עמלית לחברה דייאלנא, מאזאל מא הדרת עלה לפעאייל לקתאר די לאלייאנץ כא יתעאוון אוו כא יתקדדם, ודי חדאזית בזז מנהא יתתקללף פיהום עלה קיבאל מא כאיינא חתא חברה וכרא די יתקדר יתקדדמהום.

פדזאייר לאלייאנס חדאזית יתתקללף בתעלימא דדין לדרארי.

מנאיין לולאד דליהוד כא ימשיו ללסקוילאת דלמכזן די פאש מא כא יתתעללמו חתא תעלימא דדין ואלא חתא תעלימא די לשון הקדש כאן יקדר יוקע באיין עלא אדדוואם יקום שי דור די מא יעארפוש יקראוו חתא אצלאוואת בלשון הקדש.

לאלייאנס כלקית סקווילאת דתעלימא פדגאיייר והראן, וקסמטינא. האד אססקוילאת כא יתתכללצו מצארפהום מן ענד שי יהוד עשירים די פאריז, ולייאנצא גיר כא יתקדדמהום.

ואש נחדאז נזיד באיין לחברה דייאלנא חדאזית נית יתתקללף בתקדים דלוספיטאל די תעמאל פירושלים מן ענד לפאמילייא די רוטשילד, באיין הייא כדדאמא נית כא יתבני ואחד לוספיטאל פצפת בלמצארף מן ענד

לא היו די מזומנים וגם לא היו מסוגלים לארגן תלמידים שילמדו ומורים שילמדו בבית הספר. היום יש בבית הספר פחות או יותר 100 תלמידים ומחוץ לבית הספר יש 1000 פלחים מומחים המפוזרים בסוריה, איץ ישראל, תורכיה האירופית, רוסיה, רומניה, מצרים, טוניסיה, ארגנטינה וקנדה. בית ספר זה מתנהל לפי תוכנית מוסדרת שנלמדה בבית ספר מרכזי של אליאנס שמכשיר מורים לחקלאות.

עבודת האדמה כוללת ענפים רבים. בעלי הענפים כולם מודים לאליאנס על העבודה והניהול. בשנת 1895, אליאנס רכשה ליד טוניס במקום שנקרא גידידה, שטח אדמה גדול של1300 הקטרשעלה 400,000 פרנק והפכה את המקום לכפר חקלאי שבו בני היהודים של צפון אפריקה לומדים חקלאות. בית הספר מתנהל מצוין על ידי מורים מומחים,׳ש בו היום 70 תלמידים, ביניהם שבעה תלמידים ממוגדור.

מארץ מבוא השמש – הירשברג-תוניס החדשה.

   מארץ מבוא השמש – הרב חיים זאב הירשברג.

תוניס החדשה.

הערתי כבר כי לא כל היהודים יושבים בחארה ובעיבורה. יש גם שכונות חדשות, שרחובותיהן רחבים, מלאים שמש ואור. כאן הבתים מרווחים, מוקפים גינות נוי. כאן הסוחרים העשירים בעלי נכסים, ואנשי מקצועות חופשיים שהצליחו לצבור ממון.

לפנים כל החנויות המפוארות במרכז המסחרי היו שייכות ליהודים. בשנים האחרונות חל ששינוי. הבעלות על החנויות החדשות הנפתחות עתה נמצאת בידי חברות מניות, והמניות הן בידי אלמונים – שקשה לזהותם. מכל מקום אין אלה יהודים, היושבים בתוניסיה. אי אפשר לדעת כעת, כיצד התחיל תהליך זה. ייתכן כי העשירים החכמים ראו את הנולד ונטשו ראשונים את העמדות הכלכליות ומכרו את נכסיהם הניידים והלא ניידים, כיד להעביר את הונם הנוזל לצרפת ולארצות אחרות, שאין סכנה וזעזועים פוליטיים צפויה להן.

אולם לא מן הנמנע, כי המתיחות המדינית בשנים האחרונות, ששיתקה את המסחר , והתחרות מצד הסוחרים המוסלמים וחברות המניות הן שהפחיתו את המחזור בקופות, ואילצו את היהודים לצמצם את היקף מסחרם. ובטיילי עם אנשי תוניס, ברחובות הראשיים של העיר, היו אלה מצביעים מדי פעם על בית מסחר או חנות באומרם, נכס זה היה שייך לפנים לפלוני יהודי.

בראשית השלטון הצרפתי בוטל האיסור של רכישת קרקעות, שחל על היהודים, ובעלי הון קנו אחוזות גדולות באזורים פוריים. עם פיתוח כרמי הזיתים באזור ספאקס, שנעשה בעזרת הון צרפתי, קנו גם יהודים חלקות מכובדות בחורשות הזיתים.

בסוף המאה שחלפה ייסדה חברת כי"ח בית ספר חקלאי בג'דידה, שבקרבת תוניס, שבו למד נוער מתוניסיה ומאלג'יר ואפיל ומארצות הבאלקאן. מחזור הלימודים היה ארבע שנים, ובכל מחזור שישים – שבעים תלמידים. אמנם רק חלק מהם סיים לימודיו, וגם מאלה רק המיעוט המשיך במקצוע, בתפקיד של מנהלי עבודה באחוזות היהודיות. בית הספר לא זכה, שתלמידיו יעסקו בעבודות אדמה במו ידיהם. 

יש עדיין מספר לא מבוטל של בעלי אחוזות בינוניות ( כ-1000 – 1500 דונם אדמה ), אבל גם הם מעבדים את האדמה על ידי שכירים ערבים. כל היהודים בעלי האחוזות, הגדולים עם הקטנים וגם בעליהם של כרמי זיתים היו ברצון רב מוכרים נכסיהם, אילו נמצאו קופצים עליהם. ברורו שאין הערבים מעוניינים לקנות אדמות, שלפי דעתם ממילא יפלו בידיהם חינם אין כסף.

במיוחד הורגש הדיכאון בקרב בעלי מקצועות החופשיים וחוגי הפקידות. בשיחות פרטיות לא הסתירו אלה את חששותיהם בנוגע לעתידם בארץ זו. יש בתוניסיה מאות עורכי דין, מחציתם יהודים. לא רבים היהודים המועסקים בפקידות הממשלתית הצרפתית ובחברות המסחריות הצרפתיות הגדולות, הפועלות על פי זכיונות ממשלתיים.

והנה קומץ קטן זה של בעלי מקצועות חופשיים מודאג ביותר בגלל ההתפתחויות המדיניות. על אף מספרם הזעום הם מתלבטים המיוחד. כולם חונכו בבתי ספר צרפתיים, וידיעותיהם בשפה הערבית מצטמצמות בידיעה שימושית של השפה המדוברת. על פי רוב אין הם יודעים אפילו צורת אות ערבית, ובוודאי שאין להם כל זיקה לתרבות הערבית.

צרפתים הם – ובמקרה הטוב, יהודים צרפתים הם. ברור להם, שעתה יתחילו לבדוק בציציותיהם הלאומיות הערביות, ויוצר מצב של לחץ מדיני, שעלול להקים דור של אנוסים לערביות. אולם לא רק לזה חושבים בעלי המקצועות החופשיים והנוער והלומד. גדולם גם דאגתם לעתידם הכלכלי, בתנאים שבהם יהיו מופלים לרעה.

אין הם משלים את עצמם, כי יוכלו להיות ערבים טובים בני דת משה, כשם שהשלו, ועדיים משלים, את עצמם, יהודים טובים בארצות המערב. לא רק מפני שיש מעצורים נפשיים לכך מצדם הם : על אלה היו מצליחים להתגבר. אלא שלפי מצב העניינים גם הרוב המוסלמי לא הגיע לשלב כזה, שיוכל לקבלם בתוך מסגרתו החברתית והמדינית, אף על פי שבאופן יחסי גדולה בקרב המוסלמים התוניסאים שכבת המתקדמים מאשר בשאר הארצות, שהיו תחת שלטון צרפת ובארץ לוב. 

יש עדיין מספר לא מבוטל של בעלי אחוזות בינוניות ( כ-1000 – 1500 דונם אדמה ), אבל גם הם מעבדים את האדמה על ידי שכירים ערבים. כל היהודים בעלי האחוזות, הגדולים עם הקטנים וגם בעליהם של כרמי זיתים היו ברצון רב מוכרים נכסיהם, אילו נמצאו קופצים עליהם. ברורו שאין הערבים מעוניינים לקנות אדמות, שלפי דעתם ממילא יפלו בידיהם חינם אין כסף.

במיוחד הורגש הדיכאון בקרב בעלי מקצועות החופשיים וחוגי הפקידות. בשיחות פרטיות לא הסתירו אלה את חששותיהם בנוגע לעתידם בארץ זו. יש בתוניסיה מאות עורכי דין, מחציתם יהודים. לא רבים היהודים המועסקים בפקידות הממשלתית הצרפתית ובחברות המסחריות הצרפתיות הגדולות, הפועלות על פי זכיונות ממשלתיים.

והנה קומץ קטן זה של בעלי מקצועות חופשיים מודאג ביותר בגלל ההתפתחויות המדיניות. על אף מספרם הזעום הם מתלבטים המיוחד. כולם חונכו בבתי ספר צרפתיים, וידיעותיהם בשפה הערבית מצטמצמות בידיעה שימושית של השפה המדוברת. על פי רוב אין הם יודעים אפילו צורת אות ערבית, ובוודאי שאין להם כל זיקה לתרבות הערבית.

צרפתים הם – ובמקרה הטוב, יהודים צרפתים הם. ברור להם, שעתה יתחילו לבדוק בציציותיהם הלאומיות הערביות, ויוצר מצב של לחץ מדיני, שעלול להקים דור של אנוסים לערביות. אולם לא רק לזה חושבים בעלי המקצועות החופשיים והנוער והלומד. גדולם גם דאגתם לעתידם הכלכלי, בתנאים שבהם יהיו מופלים לרעה.

אין הם משלים את עצמם, כי יוכלו להיות ערבים טובים בני דת משה, כשם שהשלו, ועדיים משלים, את עצמם, יהודים טובים בארצות המערב. לא רק מפני שיש מעצורים נפשיים לכך מצדם הם : על אלה היו מצליחים להתגבר. אלא שלפי מצב העניינים גם הרוב המוסלמי לא הגיע לשלב כזה, שיוכל לקבלם בתוך מסגרתו החברתית והמדינית, אף על פי שבאופן יחסי גדולה בקרב המוסלמים התוניסאים שכבת המתקדמים מאשר בשאר הארצות, שהיו תחת שלטון צרפת ובארץ לוב. 

חיי היהודים במרוקו – תערוכת מ.ישראל-הגדה בתרגום ערבי-עברי תשכ"ג – 1963

חיי היהודים – תערוכת מוזיאון ישראל. 

הגדה בתרגום ערבי-עברי תשכ"ג – 1963

הסופר הרב חותא מצפרו

כתב יד על נייר

אוסף יששכר בן עמי, ירושלים

התמונה השנייה.

צלחת לסדר פסח – צינייא די פיסח " 

קזבלנקה תר"צ – 1930

בשוליים כתובת : " מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון,

לשנה הבאה – בירושלים תובב"א

בתרכז כתובת : " ג' מצות, זרוע ביצה מרור חרוסת כרפס חזרת קערה

פליז מעשה ריקוע' הכתובת והעיטור הם מעשי חקיקה וטביעה

אוסף יוסף לוגאסי, ירושלים

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 132 מנויים נוספים

מרץ 2013
א ב ג ד ה ו ש
« פבר   אפר »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר