ארכיון יומי: 13 במרץ 2013


זה האיש חנניה לוסקי זצ"ל

באדיבותה של ענת לוי-כהן

 

 

 

"איש צדיק היה"

רבי חנניה לוסקי בן רבקה זצ"ל

חנניה ז"ל נולד חי וגדל כל חייו בעיר "מרכש" שבמרוקו

מאז עמד חנניה ז"ל על דעתו היה חבר מן המניין "בחברא הקדישא" המקומית,ללא שכר כמובן.

"חסד של אמת"

להיות חבר בחברא קדישא היה בזמנו לא רק פעולות הקבורה אלא הרבה מעבר לכך,כמובן ששירותי הרפואה בזמנו[שנות ה-40]לא הייתה במיטבה על כן כשהבחינו בקהילה באדם שהיה על ערש דווי[שכיב מרע],היו החברא קדישא מגיעים לביתו ויושבים לצידו וכל זה רק בכדי שכשתצא נשמתו יוכלו לקרוא איתו

"שמע ישראל ה'אלוקינו ה' אחד"

 ופעולה זו יכולה הייתה להימשך ימים ארוכים,ואפע"כ חנניה ז"ל היה תמיד המתנדב הראשון להיות על השכיב מרע עד צאת נשמתו,ואז היו ממשיכים בפעולות הרחיצה התכריכים והקבורה,וגם אז לא תמה השליחות של אנשי החברא קדישא,אלא גם היו סועדים את בני ביתו של המנוח לאורך כל הדרך.

חנניה ז"ל בין עיסוקיו היה סוחר בצעירותו,ולאחר מכן היה מורה בת"ת של ביה"כ ,"סלאת לעזמא" ולאחר שנים מונה חנניה ז"ל לשמש ביהכ"ס "סלאת לעזמא",חנניה ז"ל כאמור נולד גדל וחי בעיר מרכש כל חייו, היה לו זיכרון פנומנלי לפרטי פרטים.

שמות,מקומות, אירועים, דבר שהוא מאוד נדיר אצל אדם מצוי,מבקרים שהיו מגיעים לביקור ידעו תמיד שיש "היסטוריון במרכש הלו הוא חנניה ז"ל.

חנניה ז"ל היה איש טוב לב ובעל חסד "במתן בסתר" תמיד כך.

תכלה היריעה ושבחיו של חנניה ז"ל לא יכלו,מי שהכיר אותו ידע איזו אבידה היא הסתלקותו מן העולם.

האיש הצדיק הזה נקבר בערב ראש השנה,ומצב זה מבטל את יום השבעה ואת יום ה-30,כמו שהוא לא רצה להטריח אף אחד.

מהשמים רק לצדיקים משלימים ימיהם בערב ראש השנה .

רב חנניה לוסקי, או איך שקראנו לו בביתנו " דוד חנניה" איש יקר לנו גם בחייו וגם לאחר מותו,"אדם" בכל מאודו.

אם היה אדם חולה בקהילה היה רבי חנניה מיד נרתם למבצע ביקור חולים ולסיוע למשפחת החולה שלא יחסר כלום .

אני אישית מכיר את רבי חנניה האדם/האיש,זה 5 שנים בלבד,איש נעים הליכות ג'נטלמן אמיתי עדין נפש מאין כמותו מעטים הם האנשים שכמותו הוא מאחרוני "אנשי אמונה" האלו,משכים ומעריב בבית הכנסת,הראשון לפתוח את בית הכנסת ולהתחיל את התפילה, והאחרון לצאת ולסגור .

גבאי/שמש/דוד, מסור ונאמן

בביתנו הוא היה בן בית עד יום מותו . 

"יהי זכרו ברוך ותהי נשמתו צרורה בצרור החיים והשלום"

 

הכותב בצער וים של געגועים

מרדכי פרץ

רבי דוד חסין – אנדרי אלבז ואפרים חזן

 

 

פיוטי רבי דוד בן אהרן חסין ברצף – מתוך ספרו " תהלה לדוד " 

171 –  לגוזר ימם סוף לגזרים – עה – פיוט על פסח

 

 

לגוזר ים סוף כבוד הבו / בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו

דרך בתוך ים סוס ורוכבו / ופתים עברו, נענשו, נתחייבו

 

ובקיעות בקע שם בקרבו / ברוחו מים נערמו כמו נד נצבו

ישראל פדה עם קרובו / בן הצנועה הבכור לא זז מחבבו

 

דגלים עברו לא עכבו / ואמינו בה' צור חסיו בו

בפיהם אמרו שיר נובבו / מה-גדלו מעשיך ה' ומה-רבו

 

נפלו אויביהם נפשם ארבו / נלכדו ונתפשו במזמות זו חשבו

אלופי אדום ארץ שכבו / נבהלו נמוגו ומדעתם נתערבבו

 

הם עם לבדד שכנו ישבו / לא יתערבו בגוים ולא יתחשבו

רועה ישראל צור משגבו / הו נלחם בם במצרים הריק חרבו

 

נחם נהגם אל מסבו / מים עזים רבים אהבתם לא יכבו

חיש ישלח עפר שהכל בו / רוכב על עב כגשם לנו יבוא

 

זכות איש קבור בהר נבו / אשר אמר : לא אוכל עוד לצאת ולבוא

קול שיר וזמרה יערבו / נשמת כל חי ורוח כל בשר שיר יתאבו

מעלייתו של רבי חיים בן עטר עד ימינו –  ציונות, עליה והתיישבות. העורכים : שלום בר אשר ואהרן ממן

יהודי צפון אפריקה וארץ ישראל.

מעלייתו של רבי חיים בן עטר עד ימינו –  ציונות, עליה והתיישבות.

העורכים : שלום בר אשר ואהרן ממן

יהודי צפון אפריקה וארץ ישראל – מיכאל אביטבול אביטבול

פראנצס מאקנאב שביקר במרוקו בתחילת המאה ה – 20, עומד על צפיית הנקמה של היהודים במוסלמים, הוא מסביר זאת כתגובה לדיכוי אכזרי של דורות. אין הדברים אמורים במפורש בקשר לתקווה משיחית, אלא כקביעת הלך רוחות, שלדבריו יש לו תוצאות בחיי היום יום, ביחסים שבין היהודים למוסלמים.

האמונה במשיח כמציאות ריאלית, וכמי שעשוי להתגלות בכל עת, היא חלק ממורשת היהדות ושל יהודי המגרב בכלל זה. אמונה זו הייתה עוברת מאב לבן ומאם לבתה, בעודם ילדים, באמצעות סיפורים ולימודים ב " חדר ".

זו לא פגה גם בזמן החדש, כאשר מעמדם האזרחי של היהודים תחת שלטון צרפת נשתנה לטובה. עוצמת האמונה יונקת משורשים קדומים, והייתה חזקה יותר שעה שהחברה היהודית הייתה סגורה מאחורי חומות המללאח.

וולטר האריס כותב על אחד ממנהגי הציבור היהודי במרוקו לפני כשני דורות, שסיפר לו חוויה מימי ילדותו. הדבר אירע בזמן שהחל ללמוד תורה ונפשו לוהטת באמונה כי המשיח יבוא בכל רגע. פעם אחת הוא שאל את סבתו לפני לכתו לישון : " האם את חושבת כי המשיח יבוא הלילה ? היא ליטפה את ראשו והשיבה לו : " אל דאגה, הוא יבוא בעתו ".

הרעיון המשיחי אינו רעיון ערטילאי, ואיננו מוגבל לתקווה של השתחררות מעול הגויים בלבד, אלא הוא בעל כיוון גיאוגרפי ברור. אמונה זו ממקדת את הכיסופים לשיבה לארץ ישראל. ועד שזו מתגשמת, מבטאים היהודים את ערגתם ואת אהבתם לארץ בתרומות והקדשות ליושבים בה, בביטויי חיבה לבאים בשמה של ארץ ישראל למקומות פזוריהם, ובמידת האפשר היו אף עולים לארץ.

התרומה לארץ ישראל.

שלוחי ארץ ישראל שהגיעו למגרב, היו מקור ידיעות על הארץ. הם הפיחו ביהודי הגולה את התקווה לגאולה, והדברים התקבלו כדברי ה' היוצא מירושלים. הנוצרים הכותבים על תופעה זו, מודעים להצלחתם של שלוחים אלה ולנכונותם של יהודי המגרב לתרום באופן קבוע סכומי ענק למען היישוב בירושלים.

תרומות אלה אינן נושאות אופי פילנתרופי בלבד, אלא משתלבות במערך נפשי משיחי. אדיסון, שעה שהוא  מונה את המטרות השונות למענן מקדישים יהודי המגרב כספים בהיותם על ערש דווי, כותב כי הם תורמים  לבית הקדוש, הוא בית המקדש, שלפי תקוותם ייבנה בבוא המשיח. כדי לבנותו תורם כל יהודי לפני מותו סכום מסויים. התרומות לארץ ישראל נתפשו, אפוא, כחלק מן ההכנה לגאולה.

האמריקאי ריילי, שהזכרנוהו לעיל, כותב בקשר לחובתם של יהודי הגולה לתרום למען יישוב ארץ ישראל, כי קיום היישוב בארץ דרוש כדי שהעם יהיה מוכן לכבוש בעתיד את ירושלים על פי הבטחת ה' לעמו הנבחר.

מה אופיו של כיבוש זה והשליטה על העולם הכרוכה בו ? אין להניח שהכוונה לפעולה מדינית צבאית יזומה, אלא לנס משמים. היהודים ציפו לגאולה בדרך על נס ויד ה', ולא על ידי כיבוש צבאי. זאת מזכיר ריילי.

באשר לאמונת היהודים בדבר שליטה על העולם הוא כותב, כי הם מאמינים שירושלים צריכה להשאר בנחלה עד שיגיע הזמן שמהרי ירושלים תיחצב אבן קטנה שלא בידי אדם, ותמלא את כל הארץ. כלומר, הם מצפים למעשה על טבעי שיארע בעיר הקודש.

מוצאם מארץ ישראל.

מוקד הגאולה של העם קשור בירושלים. ליושבי עיר זו נועד, אפוא, תפקיד של שומרי הגחלת, עד שיכשר הזמן ללהבת הגאולה. יש כאן צד נוסף על אותם שהעלו בדרך כלל שלוחי ארץ ישראל כנימוקים המחייבים את בני הגולה לתמול ביושבי הארץ.

פרסיבל ברטון, המעתיק את דבריו של ריילי, מעלה על נס את העובדה כי למרות שהיהודים מופלים ומושפלים הארצות המגרב, הם שולחים תרומות בסכומים ניכרים לירושלים.

 במקום אחר בספרו מציין  ריילי כי היהודים הם עם ללא ארץ, אך שומרים אהבתם לארץ מולדתם למרות שגורשו ממנה, ולמרות שזו גרמה להם כה הרבה יסורים. ודומה כי אהבה זו גדלה ככל שהם רחוקים ממנה בזמן ובמקום.

תרומותיהם של יהודי הגולה באמצעות שלוחי ארץ ישראל כהמשך לנוהג הקדום של משלוח השקלים ששלחו יהודי הגולה לירושלים, מתוארת בידי הגרמני גרהד רוהלפס, הכותב בסוף שנות ה – 60 של המאה הי"ט. השינוי שחל עתה הוא, כי במקום המס ששלחו יהודים בימי השלטון הרומי, הרי עתה שולחים יהודי ארץ ישראל רבנים, האוספים את הכסף.

הוא גם מציין כי פגש בנסיעתו לטריפולי רב ירושלמי ליד ירושלים, ממשפחה שעלתה מצפון גרמניה. הוא פגשו בסיום שליחותו בטריפולי בדרך לבנגזי ודרנה, לשם אוה מטרה. אווירה של קדושה אפפה את אישיותם של שלוחי ארץ ישראל, שזכו לכבוד ולהערצה. גם תיירים נוצרים חשו בתופעה זו.

 על שליח ירושלים בתיטואן כותב סיר ארתור דה קאפל בארט ברוק, בספר על רשמי סיורו בספרד ובמרוקו בשנות ה – 20 של המאה הי"ט. יושבי הבית בו התאכסן השליח, ספר לו על פרישותו וחסידותו של השליח, העוסק כל היום בלימוד תרוה, ומתפנה בקושי לסעוד לבו במזון.

הוא משכים עם שחר לתפילה, לאחר שעות שינה מועטות. אולי מדובר בשליח ירושלים רבי יוסף מצליח, שיצא בשנת 1821 למרוקו. שלוחים היו מתארחים בבתיהם של יהודים במגרב, והמארחים ראו זאת כזכות וככבוד.

האנגלי וויליאמס לומסדאן, שסייר באלג'יר בשנת 1873, כותב כי מארחו היהודי סיפר לו על כהן מירושלים המתארח בביתו, והדובר גרמנית. לבקשת האנגלי הוצג הכהן, והרושם שעשה עליו האורח מארץ ישראל לא הי חיובי.

כהן היה כינוי מקובל לשלוחי ארץ ישראל, ואולי היה זה רבי צדוק ב"ר ירחמיאל אשכנזי קריוז, שליח קהל הפרושים בירושלים שסב בערי טריפולי, תוניסיה ואלג'יריה ביו השנים 1929 – 1837. לפי העדות בדבר דיבור בגרמנית, ברור שהוא שליח אשכנזי.

קמעות וסגולות שהביאו עמהם שלוחים מן הארץ, או נכתבו על ידם בהגיעם למקום שליחותם בגולה, זכו לפרסומת ולביקוש נרחב. במיוחד היו נעזרות בהן בנות ישראל בעת הצורך.

יחס דבדו -אליהו רפאל מרציאנו

יחס דבדו החדש. 

הצב"י אליהו רפאל מרציאנו

משפחת דלמגרוד

משפחת רם אשר יש לה קירבה עם משפחת בהן-ברמליל. לכבודו של בן המשפחה דוד היו מפזמים שיר ביהודית ערבית, בית אחד עלה בידינו לקלוט: ״דודו דלמגרוד, אייא משמום לעוד, משא יג׳יב לחמאייא, יבאייעולו ליהוד״.

דוד, יעקב, סעידא

היקר ועניו, מאושר בבל עניניו, אוהב צדקות, נוח למקום נוח לבריות, הצדיק ר׳ דוד הבהן המי דלמגרוד הנד הוליד: אהרן, יעקב, מאחא, זמילא.

הזקן הכשר נהנה מיגיע כפיו, עושה צדקות, ר׳ יעקב הכהן המי דלמגרוד הנד הוליד: דוד, אהרן, לעאיישא הי״ן (נהרגה בפוגרום בעיר ג׳ראדא).

משפחת למוכאלט

משפחת למוכאלט, בוסתא, עווג׳ רגבא, טמיס מתייחסות לאילן הגדול רבינו דוד הכהן המי ״ארבי לקביר״ (הראשון), משפחות דאווד, ממייסדי הקהילה זה קרוב לחמש מאות שנה.

פרי צדיק עושה חיים, העניו, מתהלך בתומו צדיק, אבן הראשה אוצר כלי חמדה, גומל חסדים ר׳ יצחק הכהן למוכאלט הניח ברכה: משה, יעקב, מסעודא.

בן איש חיל, מתהלך בתומו צדיק, טהור לב ונקי כפים, נפשו קשורה בארץ ישראל, זכה לעלות לארץ ישראל ואת עפרה יחונן, חסיד שבכהונה, סופר מתא, איש מגזע אהרן הזקן הכשר הרב משה הכהן הנד (נתבש״ם שנת תר״ך) הניח ברכה: יצחק, שלמה, ג׳אנא.

״השם הטוב, גן רטוב, חכם בתורה, חריף בסחורה״ (לשון מורנו הרב הגאון ר׳ שמואל מרציאנו בספרו ויען שמואל) החכם השלם, שמן תורק שמו, מוקיר רבנן, ואיהו צורבא דרבנן, ביתו פתוח לרווחה, עושה צדקות, תרם להדפסת ספר לך דוד מאת רבינו דוד הכהן ז״ל, מיחידי הקהילה, הצדיק ר׳ יצחק הכהן למוכאלט הוליד: שמואל, דוד, יוסף, אברהם, משה, נונא, יאקות, מרימא.

איש המעלה, ירא אלהים, וסר מרע, חי מיגיע כפיו ונודב נדבות, לא מחזיק טיבותא לנפשיה, ר׳ שלמה הכהן למוכאלט הנד, (נתבש״מ שנת תרצ״ה), הוליד: משה, נונא.

הזקן הכשר, רודף שלום, רודף צדקות, אוהב תורה, מכבד לומדיה, הצדיק ר׳ יעקב הכהן למוכאלט (בן ר׳ יצחק הראשון, נתבש״ם שנת תרצ״ד) הניח ברכה: משה, שמעון, סעידא.

המנוח הכשר, נוח לשמים ונוח לבריות, עושה צדקות, ר׳ משה הכהן למוכאלט הנד הוליד: יעקב.

המנוח, נהנה מיגיע כפיו, מדוכא ביסורים, טוב לשמים ולבריות, ר׳ שמעון הכהן למוכאלט הנד הוליד: אפרים, שלום, נונא,

יהודי צ. אפרקיה במלה"ע ה-2-מ.אביטבול

רשימת מחנות העבודה בצפון אפריקה 

מאתר יד בן צבי – הקישור מופיע בסוף הפוסט הזה

 

שם המחנה

 

מיקום המחנה

 

מנהל המחנה

 

סוג המחנה

 

מספר השוהים במחנה

 

תיאור המחנה

עין סבאע (Aïn Sebba)

מס' ק"מ מקזבלנקה

 

מחנה פליטים

ומחנה כליאה

עד 600 פליטים

3 אולמות ששימשו בעבר כאולמות ריקודים וקיט

סידי אל עייאשי (Sidi al-Ayachi)

ליד אזמור

 

מחנה הסגר לפליטים

ומחנה כליאה

ערב נחיתת בעלות הברית היו בו 450 אסירים.

לאחר הגעת בעלות הברית עדין נותרו במחנה ביולי 1943 כ-30 אסירים יהודים.

המחנה הגדול ביותר במרוקו

ואד-זאם (Oued-Zem)

כ-150 ק"מממערב לקזבלנקה

 

מחנה הסגר לפליטים

ומחנה כליאה

לאחר הגעת בעלות הברית עדין נותרו במחנה ביולי 1943 כ-20 אסירים יהודים.

 

סעידה (Saïda)

אלג'יריה

 

מחנה הסגר לפליטים

ומחנה כליאה

ערב נחיתת בעלות הברית היו בו 400 אסירים

שימש בעיקר לקליטת זקנים וחולים

קאסבה תאדלה (Kasbah Tadla)

   

מחנה הסגר לפליטים

ומחנה כליאה

 

החל לשמש כמחנה מ-27.12.1941

ואד אל עקרש (Oued el Akreuch)

   

מחנה הסגר לפליטים

ומחנה כליאה

לאחר הגעת בעלות הברית עדין נותרו במחנה ביולי 1943 כ-110 אסירים יהודים.

 

מיל (Milles)

 

   

מחנה מעבר/ השגחה/ משמעת לפליטים

   

סן סיפריאן (Saint Cyprien)

   

מחנה מעבר/ השגחה/ משמעת לפליטים

   

נואה (Noé)

 

   

מחנה מעבר/ השגחה/ משמעת לפליטים

   

רסבדו (Recebedou)

   

מחנה מעבר/ השגחה/ משמעת לפליטים

   

ריאקרו (Rieucros)

 

   

מחנה מעבר/ השגחה/ משמעת לפליטים

   

בראנס (Brens)

   

מחנה מעבר/ השגחה/ משמעת לפליטים

   

אגד (Agde)

 

   

מחנה מעבר/ השגחה/ משמעת לפליטים

   

באקארס (Barcarés)

 

   

מחנה מעבר/ השגחה/ משמעת לפליטים

   

ארז'לס (Argelés)

   

מחנה מעבר/ השגחה/ משמעת לפליטים

   

לה-ורנה (le Vernet)

   

מחנה מעבר/ השגחה/ משמעת לפליטים

   

גור (Gurs)

   

מחנה מעבר/ השגחה/ משמעת לפליטים

באוקטובר 1940 הגלו לשם הגרמנים 7,500 יהודים מבאדן, פאלאטינאט ומווירטנברג

 

ריבסלאט (Rivesaltes)

   

מחנה מעבר/ השגחה/ משמעת לפליטים

   

שראגה

(Cheraga)

מחוז אלג'יר

מפקד המחנה- קפטן שוחט (Capitaine Suchet)

קציני לגיון הזרים לשעבר (כולם פרו נאצים).

לאחר נחיתת בעלות הברית אנשי הסגל הפיקודי היו ברובם לגיונרים לשעבר ממוצא גרמני או בעלי דרגות זוטרים מהמליציות, שהתייחסו לחפרים בקשיחות יתרה כפי שהתייחסו אל היהודים קודם לכן.

מחנה לחפרים יהודים

 

לאחר נחיתת בעלות הברית פעל המחנה כמחנה לחפרים יהודים.

היהודים הועסקו בניתוץ אבנים ובחטיבת עצים.

מפקד המחנה, שהיה אנטישמי מוצהר, פקד על האסירים לצעוד בין 20-25 ק"מ תוך קריאת קריאות גנאי אנטישמיות.

אסירי המחנה נענשו בעונשים חמורים, הן כיחידים והן בעונשים קולקטיבים.

אגדז (Agdz

מדרום למראכש (מרוקו)

 

מחנה עבודה

   

עין אל-אוראק (Aïn el-Ouraq

80 ק"ממבו-ערפה

(מרוקו)

 

מחנה עבודה

ומחנה משמעת

בנחיתת בעלות הברית היו בו כ-150 אסירים.

המחנה נראה כמכלאה לעבודת פרך.

ברגנת (Berguent)

סמוך לתווי המסילה הטראנס-סהרית

(מרוקו)

 

מחנה עבודה,

מחנה הסגר לפליטים

ומחנה כליאה

ערב נחיתת בעלות הברית היו בו 400 אסירים, כולם יהודים, מתנדבי גיוס לרוב.

לאחר הגעת בעלות הברית עדין נותרו במחנה ביולי 1943 כ-150 אסירים יהודים.

אתרי העבודה היו כ-4 ק"מ מהמחנה; נוסף על שעות העבודה על העובדים היה ללכת מרחק זה.

ההקצבה היומית היתה 1.25 פראנקים ובעת שביעות רצון מהעבודה עוד 2 פראנקים.

לכל אדם הוקצה ליטר מים ליום.

בו-ערפה (Bou-Arfa, Bour-Arfa, Baouarfa))

מרוקו

 

מחנה עבודה

ערב נחיתת בעלות הברית היו בו 200 אסירים.

לאחר הגעת בעלות הברית עדין נותרו במחנה ביולי 1943 כ-25 אסירים יהודים

העובדים היהודים עבדו פי 4 מהפועלים הערבים.

המחנה נראה כמכלאה לעבודת פרך.

ניתנו עונשים חמורים על כל הפרת סדר.

בו-דניב (Bou-Denib)

מרוקו

 

מחנה עבודה

כ-100 אסירים פוליטים

נכלאו בו אסירים מאלג'יריה, יהודים ולא- יהודים

קזבלנקה (Casablanca)

כ-4 ק"מ ממרכז קזבלנקה, מרוקו

מפקד המחנה- הקפטן ארדון (Capitaine Ardon)

מחנה פליטים

בין 1,000-1,200 פליטים

 

ג'ראדה (Djérada)

מרוקו

 

מחנה עבודה

ומחנה פליטים

לאחר הגעת בעלות הברית עדין נותרו במחנה ביולי 1943 כ-50 אסירים יהודים

בין 31.3.1943-11.9.1944 נכלאו במחנה כ-65 שבויי מלחמה ו-15 אזרחים איטלקים.

המחנה נראה כמו עיר קטנה.

פום אל-פלאח (Foum el-Flah, Foum Defla)

מרוקו

 

מחנה עבודה

ומחנה משמעת

לאחר הגעת בעלות הברית עדין נותרו במחנה ביולי 1943 כ-50 אסירים יהודים

המחנה נראה כמכלאה לעבודת פרך.

ניתנו עונשים חמורים על כל הפרת סדר.

פקיה בן-סלאח (Fqih ben-Salh

ליד סתאת

(מרוקו)

 

מחנה עבודה

לאחר הגעת בעלות הברית עדין נותרו במחנה ביולי 1943 כ-10 אסירים יהודים

 

עין פות (In Fout, Im Fout;  Im Foud; Infout; Imfout; Qujda-Imfout)

כ-40 ק"ממסתאת (Settat)

מרוקו

 

מחנה עבודה

ערב נחיתת בעלות הברית היו בו 500 אסירים.

לאחר הגעת בעלות הברית עדין נותרו במחנה ביולי 1943 כ-240 אסירים יהודים

המתנדבים לשעבר לצבא הצרפתי קיבלו 7.50 פראנקים ליום, לעומת 12 פראנקים ששולמו לפועלים הערבים.

הפועלים סבלו ממכת שרצים, כינים ופרעושים; שיעורי תחלואה גבוהים.

עונשים גופניים כבדים על כל הפרת סדר.

מנגוב (Mengoub)

ליד בו-ערפה

(מרוקו)

 

מחנה עבודה

ערב נחיתת בעלות הברית היו בו 400 אסירים

 

מידלת (Midelt)

מרוקו

 

מחנה עבודה

ב-12.6.1943 שהו במחנה כ-65 אסירים

 

מיסור (,Missour, Misur)

בסמוך לעיר מיסור, מרוקו

 

מחנה עבודה,

מחנה הסגר לפליטים

ומחנה כליאה

כ-400 אסירים פוליטים.

לאחר הגעת בעלות הברית עדין נותרו במחנה ביולי 1943 כ-6 אסירים יהודים

התנאים במחנה היו מאוד קשים.

המחנה נראה כמכלאה לעבודת פרך.

שימש בעיקר לקליטת זקנים וחולים.

משנת 1939 עד 1942 האסירים היו ברובם קומוניסטים.

בשנת 1942 פרצה במחנה מגיפת טיפוס.

מולאי בו-עזה (Moulay Bou-Azza)

מרוקו

 

מחנה עבודה ומחנה פליטים

   

סתאת (Settat, Stetat)

מרוקו

 

מחנה עבודה

לאחר הגעת בעלות הברית עדין נותרו במחנה ביולי 1943 כ-100 אסירים יהודים

 

אל-גרה (El-Guerre, El-Guerrah)

מחוז קונסטנטין,

אלג'יריה

קציני לגיון הזרים לשעבר (כולם פרו נאצים).

לאחר נחיתת בעלות הברית אנשי הסגל הפיקודי היו ברובם לגיונרים לשעבר ממוצא גרמני או בעלי דרגות זוטרים מהמליציות, שהתייחסו לחפרים בקשיחות יתרה כפי שהתייחסו אל היהודים קודם לכן.

   

לאחר נחיתת בעלות הברית שימש המחנה כמחנה לחפרים יהודים.

היהודים הועסקו בניתוץ אבנים ובחטיבת עצים.

בדו (Bedeau)

סמוך לסידי בן אל-עבאס (בין לסידי בן אל-עבאס למסקרה), מחוז אוראן,

אלג'יריה.

מפקד המחנה- הקפטן אורסיני (Orsini). קציני לגיון הזרים לשעבר (כולם פרו נאצים).

לאחר נחיתת בעלות הברית אנשי הסגל הפיקודי היו ברובם לגיונרים לשעבר ממוצא גרמני או בעלי דרגות זוטרים מהמליציות, שהתייחסו לחפרים בקשיחות יתרה כפי שהתייחסו אל היהודים קודם לכן.

מחנה עבודה

 

נועד לשמש מחנה ריכוז לחיילים אלג'ירים ממוצא יהודי.

החיילים היהודים נאלצו לבצע עבודות קשות ביותר.

לאחר נחיתת בעלות הברית הוסב המחנה למחנה לחפרים יהודים.

היהודים הועסקו בניתוץ אבנים ובחטיבת עצים.

תנאי ההיגנייה במחנה היו קשים מאוד

ברואע'יאה (Berrouaghia)

אלג'יריה

 

מחנה עבודה

ערב נחיתת בעלות הברית היו בו 200 אסירים

 

בידון 5 (Bidon V)

מדרום לקולון-בשאר (אלג'יריה)

 

מחנה עבודה

ערב נחיתת בעלות הברית היו בו 200 אסירים

 

בוגאר (Boghar, Boghari)

אלג'יריה

 

מחנה עבודה

   

בוסואה (Bossuet)

אלג'יריה

 

מחנה עבודה

   

קראמפה (Crampas)

אלג'יריה

 

מחנה עבודה

   

ג'לפה (Djelfa)

כ-500 מטריםמהעיירה ג'לפה.

(אלג'יריה)

בפיקוד קאבוש.

עוזריו היו אסירים פוליטיים או אנארכיסטים ספרדים שכונו 'ראש מחנה'.

מחנה עבודה

700 עד 1,000 אסירים

המחנה המאוכלס ביותר בצפון אפריקה. נכלאו בו ספרדים, צרפתים, בריטים, צ'כים וסובייטים.

באפריל 41' שלחו למחנה זה את אסירי מחנות ורנה, גור וארז'לס שבצרפת.

היהודים קובצו באיזור נפרד. האסירים אוכסנו באוהלים (12-20 איש באוהל) ושכבו על הרצפה על שכבת קש דקה.

ראשי המחנה נהגו להתעלל באכזריות באסירים ולכולאם במבצר קאפארלי.

האסירים עבדו גם בעב' שונות בעיירה ג'לפה: בניית אולם לחגיגות, ביח"ר לסבון ו-2 מלבנות. במחנה הוקם מפעל לסיבי אלפא, לייצור סנדלים, מחצלות, סלים ושקים.

תנאי ההיגנייה היו קשים וב-41 השתוללה בו מגיפת טיפוס.

ג'ניאן בו-רזק (Djenian Bou Rezk)

אלג'יריה

הקצין דה-ריקו בעזרת

קציני לגיון הזרים לשעבר (כולם פרו נאצים)

מחנה עבודה

 

אוכלוסייתו היתה בעיקרה אסירים פוליטיים, אירופים, מוסלמים ויהודים.

אל-ערישה (El-Arisha)

אורן (Oran), אלג'יריה

 

מחנה עבודה

כ-400 אסירים פוליטים

 

פור קאפארלי (Fort-Cafarelli)

אלג'יריה

 

מחנה עבודה

   

ז'ריוויל (Géryville)

אלג'יריה

 

מחנה עבודה

   

חג'ראת מג'יל (Hadjerat M`Guil)

אלג'יריה

 

מחנה עבודה

ומחנה עונשין

הוחזקו בו בקביעות 150 אנשים

עונשים גופניים קשים על כל הפרת סדר; אסירים רבים מתו מחמת עינויים.

אסירים רבים נשלחו לעבודת כפייה בגרמניה.

קנדאסה (Kenadsa)

אלג'יריה

 

מחנה עבודה

ומחנה עונשין

 

עבודה במכרות פחם.

קרסאס (Kersas)

אלג'יריה

 

מחנה עבודה

   

רליזאן (Relizane)

אלג'יריה

 

מחנה עבודה

   

סעידה (Saïda)

אלג'יריה

 

מחנה עבודה

   

זאגואן (Zaghouan)

תוניס, תוניסיה; באזור האיטלקי

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והצבא האיטלקי.

 

לאחר פלישת בעלות הברית נמצאו במחנה כ-2,500 אסירים.

התנאים במחנה היו קשים מאוד.

אנפידאוויל (Enfidaville)

תוניסיה;

באזור האיטלקי

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והצבא האיטלקי.

     

סנט מארי די-זיט (Sainte Marie du Zit

תוניסיה; באזור האיטלקי

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והצבא האיטלקי.

     

סאואף (Saouaf)

תוניסיה; באזור האיטלקי

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והצבא האיטלקי.

     

לה-גולט (La Goulette)

בסמוך לתוניס,

תוניסיה; באזור האיטלקי

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והצבא האיטלקי.

     

ג'וגאר ((Djouggar

תוניסיה;

באזור האיטלקי

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והצבא האיטלקי.

   

גילאי האסירים: בין 17 ל-50.

מוחמדיה (Mohammadia; Mhamdia)

תוניסיה;

באזור האיטלקי

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והצבא האיטלקי.

     

סביחה (Sbikha)

תוניסיה;

באזור האיטלקי

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והצבא האיטלקי.

     

קונדאס (Kondas)

תוניסיה;

באזור האיטלקי

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והצבא האיטלקי.

     

ג'לולה (Djelloula)

תוניסיה; באזור האיטלקי

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והצבא האיטלקי.

     

ביזרט, סידי-אחמד (Sidi Ahmad)

תוניסיה;

באזור הגרמני

את קבוצות העבודה ניהלו 'קאדרים' יהודים- ראשי קבוצות, תורגמנים, רופאים, חובשים ואנשי אספקה למינהם שמונו על ידי הגרמנים או הועד ופטורים היו בדרך כלל מעבודה.

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והאלזאסים, מוותיקי לגיון הזרים הצרפתי.

 

מנה תחילה  כ- 500 עובדי כפייה יהודים, שהיו מאוחר יותר כרבע מכלל כוח העבודה שגייס הועד היהודי.

המחנה הוקם בסמוך לנמל (le Port de Roumadia).

המחנה הוקם כחולייה חיונית ביותר במערכת ההגנה של 'הציר' בתוניסיה. המחנה הופצץ מן האוויר ללא הרף על ידי בעלות הברית.

תנאי העבודה היו גרועים ביותר: העובדים לנו על קש וסבלו מכינים ומגרדת, הם לבשו בגדי אזרחים קרועים והיו חשופים לקור ולרטיבות ולעתים התהלכו יחפים. לרוב הועסקו העובדים בעבודות מחוץ לעיר: הובלת תחמושת והטמנתה מתחת לעצים, בנמל, בפריקת מטעני פחם ומלט ועוד.

המשטר במחנה היה חסר רחמים: העובדים הועבדו בפרך ארבע-עשרה שעות ביממה בלי הפסק, ונענשו על עבירה קטנה ביותר. מי שניסה לברוח, הסתכן בהוצאה להורג בשיפוט מהיר.

לקראת נסיגת הגרמנים 'שיפרו' השומרים הגרמנים את יחסם כלפי האסירים היהודים תמורת כסף או תכשיטים.

ביר-מ'שרגה (Bir-M`Cherga)

תוניסיה;

באזור הגרמני

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והאלזאסים, מוותיקי לגיון הזרים הצרפתי.

   

המשטר במחנה היה חסר רחמים: העובדים הועבדו בפרך ארבע-עשרה שעות ביממה בלי הפסק, ונענשו על עבירה קטנה ביותר. מי שניסה לברוח, הסתכן בהוצאה להורג בשיפוט מהיר.

גילאי האסירים: בין 17 ל-50.

גובלאט (Goubellat)

תוניסיה;

באזור הגרמני

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והאלזאסים, מוותיקי לגיון הזרים הצרפתי.

   

המשטר במחנה היה חסר רחמים: העובדים הועבדו בפרך ארבע-עשרה שעות ביממה בלי הפסק, ונענשו על עבירה קטנה ביותר. מי שניסה לברוח, הסתכן בהוצאה להורג בשיפוט מהיר.

שילוס (Cheylus)

65 ק"מ מתוניס,

תוניסיה;

באזור הגרמני

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והאלזאסים, מוותיקי לגיון הזרים הצרפתי.

   

המשטר במחנה היה חסר רחמים: העובדים הועבדו בפרך ארבע-עשרה שעות ביממה בלי הפסק, ונענשו על עבירה קטנה ביותר. מי שניסה לברוח, הסתכן בהוצאה להורג בשיפוט מהיר.

מונארגיה (Monarghia)

תוניסיה;

באזור הגרמני

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והאלזאסים, מוותיקי לגיון הזרים הצרפתי.

   

המשטר במחנה היה חסר רחמים: העובדים הועבדו בפרך ארבע-עשרה שעות ביממה בלי הפסק, ונענשו על עבירה קטנה ביותר. מי שניסה לברוח, הסתכן בהוצאה להורג בשיפוט מהיר.

ג'פנה (Djefna)

תוניסיה;

באזור הגרמני

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והאלזאסים, מוותיקי לגיון הזרים הצרפתי.

   

המשטר במחנה היה חסר רחמים: העובדים הועבדו בפרך ארבע-עשרה שעות ביממה בלי הפסק, ונענשו על עבירה קטנה ביותר. מי שניסה לברוח, הסתכן בהוצאה להורג בשיפוט מהיר.

סאף-סאף (Saf-Saf)

תוניסיה;

באזור הגרמני

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והאלזאסים, מוותיקי לגיון הזרים הצרפתי.

   

המשטר במחנה היה חסר רחמים: העובדים הועבדו בפרך ארבע-עשרה שעות ביממה בלי הפסק, ונענשו על עבירה קטנה ביותר. מי שניסה לברוח, הסתכן בהוצאה להורג בשיפוט מהיר.

קצאר-טיר (Ksar Tyr)

תוניסיה;

באזור הגרמני

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והאלזאסים, מוותיקי לגיון הזרים הצרפתי.

   

המשטר במחנה היה חסר רחמים: העובדים הועבדו בפרך ארבע-עשרה שעות ביממה בלי הפסק, ונענשו על עבירה קטנה ביותר. מי שניסה לברוח, הסתכן בהוצאה להורג בשיפוט מהיר.

גילאי האסירים: בין 17 ל-50.

בורג' פראג' (Bordj Fredj)

תוניסיה;

באזור הגרמני

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והאלזאסים, מוותיקי לגיון הזרים הצרפתי.

   

המשטר במחנה היה חסר רחמים: העובדים הועבדו בפרך ארבע-עשרה שעות ביממה בלי הפסק, ונענשו על עבירה קטנה ביותר. מי שניסה לברוח, הסתכן בהוצאה להורג בשיפוט מהיר.

מאטר (Mateur)

תוניסיה;

באזור הגרמני

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והאלזאסים, מוותיקי לגיון הזרים הצרפתי.

 

כ-600 יהודים

המשטר במחנה היה חסר רחמים: העובדים הועבדו בפרך ארבע-עשרה שעות ביממה בלי הפסק, ונענשו על עבירה קטנה ביותר. מי שניסה לברוח, הסתכן בהוצאה להורג בשיפוט מהיר.

גילאי האסירים: בין 17 ל-50.

מאסיקו (Massicautt)

תוניסיה;

באזור הגרמני

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והאלזאסים, מוותיקי לגיון הזרים הצרפתי.

   

המשטר במחנה היה חסר רחמים: העובדים הועבדו בפרך ארבע-עשרה שעות ביממה בלי הפסק, ונענשו על עבירה קטנה ביותר. מי שניסה לברוח, הסתכן בהוצאה להורג בשיפוט מהיר.

קאטאש-באיה (Katach- Baya)

תוניסיה;

באזור הגרמני

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והאלזאסים, מוותיקי לגיון הזרים הצרפתי.

   

המשטר במחנה היה חסר רחמים: העובדים הועבדו בפרך ארבע-עשרה שעות ביממה בלי הפסק, ונענשו על עבירה קטנה ביותר. מי שניסה לברוח, הסתכן בהוצאה להורג בשיפוט מהיר.

רוסיניאול (Rossignol)

תוניסיה;

באזור הגרמני

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והאלזאסים, מוותיקי לגיון הזרים הצרפתי.

   

המשטר במחנה היה חסר רחמים: העובדים הועבדו בפרך ארבע-עשרה שעות ביממה בלי הפסק, ונענשו על עבירה קטנה ביותר. מי שניסה לברוח, הסתכן

בהוצאה להורג בשיפוט מהיר.

עין זאמיט (Aïn Zammit)

תוניסיה;

באזור הגרמני

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והאלזאסים, מוותיקי לגיון הזרים הצרפתי.

   

המשטר במחנה היה חסר רחמים: העובדים הועבדו בפרך ארבע-עשרה שעות ביממה בלי הפסק, ונענשו על עבירה קטנה ביותר. מי שניסה לברוח, הסתכן בהוצאה להורג בשיפוט מהיר.

מאביוד (Ma-Abiod)

תוניסיה;

באזור הגרמני

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והאלזאסים, מוותיקי לגיון הזרים הצרפתי.

   

המשטר במחנה היה חסר רחמים: העובדים הועבדו בפרך ארבע-עשרה שעות ביממה בלי הפסק, ונענשו על עבירה קטנה ביותר. מי שניסה לברוח, הסתכן בהוצאה להורג בשיפוט מהיר.

דריז'ה (Drija)

תוניסיה;

באזור הגרמני

תפקידי השמירה היו בסמכות ה'ורמאכט' והאלזאסים, מוותיקי לגיון הזרים הצרפתי.

   

המשטר במחנה היה חסר רחמים: העובדים הועבדו בפרך ארבע-עשרה שעות ביממה בלי הפסק, ונענשו על עבירה קטנה ביותר. מי שניסה לברוח, הסתכן בהוצאה להורג בשיפוט מהיר.

אל-אעוינה (el-Aouina)

בקרבת תוניס,

תוניסיה

   

כ-500 עובדי כפייה יהודים

שדה תעופה; העובדים הובלו למקום זה מידי בוקר ובערב שבו לבתיהם.

העובדים שימשו בדרך כלל בתור חפרים אזרחיים בשירות ה'וורמאכט' ועסקו בעבודות כפייה שונות: שיפוץ מסלולים, כריית חפירות, הובלת תחמושת וכו'.

לה-מארסה (La Marsa)

בקרבת תוניס,

תוניסיה

     

העובדים הובלו למקום זה מידי בוקר ובערב שבו לבתיהם.

העובדים שימשו בדרך כלל בתור חפרים אזרחיים בשירות ו'ורמאכט' ועסקו בעבודות כפייה שונות: שיפוץ מסלולים, כריית חפירות, הובלת תחמושת וכו'.

אריאנה (Ariana)

7 ק"מ מתוניס,

תוניסיה

     

בית חולים.

העובדים הובלו למקום זה מידי בוקר ובערב שבו לבתיהם.

העובדים שימשו בדרך כלל בתור חפרים אזרחיים בשירות ו'ורמאכט' ועסקו בעבודות כפייה שונות: שיפוץ מסלולים, כריית חפירות, הובלת תחמושת וכו'.

מורנאגה (Mornaga)

בקרבת תוניס,

תוניסיה

     

העובדים הובלו למקום זה מידי בוקר ובערב שבו לבתיהם.

העובדים שימשו בדרך כלל בתור חפרים אזרחיים בשירות ו'ורמאכט' ועסקו בעבודות כפייה שונות: שיפוץ מסלולים, כריית חפירות, הובלת תחמושת וכו'.

גאמרט (Gammarth)

25 ק"מ מתוניס,

תוניסיה

   

כ-150 עובדים ועובדות.

במחנה עבדו גם גברים וגם נשים.

העובדים הובלו למקום זה מידי בוקר ובערב שבו לבתיהם.

העובדים שימשו בדרך כלל בתור חפרים אזרחיים בשירות ו'ורמאכט' ועסקו בעבודות כפייה שונות: שיפוץ מסלולים, כריית חפירות, הובלת תחמושת וכו'.

גילאי העובדים היהודים: בין 17 ל-50.

ביר-קאסה (Bir Kassa)

בקרבת תוניס,

תוניסיה

     

העובדים הובלו למקום זה מידי בוקר ובערב שבו לבתיהם.

העובדים שימשו בדרך כלל בתור חפרים אזרחיים בשירות ו'ורמאכט' ועסקו בעבודות כפייה שונות: שיפוץ מסלולים, כריית חפירות, הובלת תחמושת וכו'.

קצאר-סעיד (Ksar Saïd)

6 ק"מ מתוניס,

תוניסיה

     

העובדים הובלו למקום זה מידי בוקר ובערב שבו לבתיהם.

העובדים שימשו בדרך כלל בתור חפרים אזרחיים בשירות ו'ורמאכט' ועסקו בעבודות כפייה שונות: שיפוץ מסלולים, כריית חפירות, הובלת תחמושת וכו'.

ג'בל ג'לוד (Djebel Djelloud)

בקרבת תוניס,

תוניסיה

     

העובדים הובלו למקום זה מידי בוקר ובערב שבו לבתיהם.

העובדים שימשו בדרך כלל בתור חפרים אזרחיים בשירות ו'ורמאכט' ועסקו בעבודות כפייה שונות: שיפוץ מסלולים, כריית חפירות, הובלת תחמושת וכו'.

דורוזוויל (Durosville)

בקרבת תוניס,

תוניסיה

     

העובדים הובלו למקום זה מידי בוקר ובערב שבו לבתיהם.

העובדים שימשו בדרך כלל בתור חפרים אזרחיים בשירות ו'ורמאכט' ועסקו בעבודות כפייה שונות: שיפוץ מסלולים, כריית חפירות, הובלת תחמושת וכו'.

מ'רירה (M`rira)

בקרבת תוניס,

תוניסיה

     

העובדים הובלו למקום זה מידי בוקר ובערב שבו לבתיהם.

העובדים שימשו בדרך כלל בתור חפרים אזרחיים בשירות ו'ורמאכט' ועסקו בעבודות כפייה שונות: שיפוץ מסלולים, כריית חפירות, הובלת תחמושת וכו'.

פאלמטה (Palmeta)

כ-45 דקות מרחק נסיעה מבנגאזי, לוב.

   

מחנה לפליטים יהודים מאירופה, בעיקר מהונגריה ומצ'כיה.

על סף המידבר. במחנה היו מספר צריפים פרמיטיביים. מי השתיה הובאו למקום במיכליות ומי רחצה מזוהמים נשאבו מבאר סמוכה. יהודי בנגאזי העניקו סיוע כלכלי לפליטים.

לא מצויין שם המחנה

כ-7 ק"ממספאקס

המחנה התנהל כיחידה סגורה, כמעט ללא סיוע של קהילת ספאקס וללא התערבות השלטונות הצרפתים.

מחנה הסגר

כ-50 משפחות מבנגאזי, שאליהן הצטרפו מאוחר יותר משפחות מטריפוליטאנה.

סביב המחנה היו רק כפרים ערבים ולא הגיעה אליו תחבורה סדירה. בתחילה שוכנו כל 2 משפחות בצריף, שחולק לאגפים באמצעות שמיכות, אך עם בוא הקב' הטריפוליטאנית גברה הצפיפות. לא היה ריהוט במחנה, יושביו השתמשו בקרשים כמיטות. התברואה היתה לקויה: הגולים חפרו בורות מחוץ למחנה לצרכיהם, מים זורמים לא היו, עקרבים שרצו במחנה ועקצו רבים מיושביו, רופא לא היה במחנה.

כתוצאה מהתנאים הקשים מתו תינוקות רבים, אך לא פרמה מגיפה הודות לדאגת תושבי המחנה לניקיונו. לא היתה אספקת מזון למחנה והתושבים רכשו מזון מערביי הכפרים הסמוכים. נציגים צרפתים לא פקדו את המחנה והשמירה, הכנת המזון, תחזוקה, רפואה וכו' הוטלה על יושביו היהודים.

ג'אדו

כ-235 ק"מדרומית לטריפולי

הפיקוד במחנה היה איטלקי והשמירה בידי שומרים איטלקים וערבים. לא היו גרמנים במחנה.

מחנה הסגר

כ-2,600 יהודי קירניקה פונו למחנה זה

שימש בעבר מחנה צבאי. היה במקום גבוה ומבודד והוקף גדר תיל.

העצורים סבלו מיחס נוקשה של מפקד המחנה וסגנו, שהסתובבו במחנה עם שוט ואלה, הפחידו את הכלואים והורו לעתים להכניס יהודים לצינוק שבו הוכו. על היהודים נאסר לשוחח בלילה.

במחנה היו ביתנים ארוכים רבים, ללא מחיצות פנימיות. בכל ביתן שוכנו כ-400-300 איש במסגרת משפחתית, וכל משפחה קבלה למגוריה שטח בהתאם לגודלה. המשפחות הקימו מחיצות ביניהן משמיכות ומסדינים. בביתנים לא היה ריהוט למעט מיטות, שמספרן נפל ממס' הדיירים.

תנאי התברואה היו קשים: מכת כינים, צפיפות מגורים, תזונה לקויה, במקלחות ובברזים זרמו רק מים קרים, מים חולקו במשורה ועוד.

במחנה היתה תמותה גבוהה של כחמישית מכלל היהודים שנכלאו בו, בין היתר בשל מגיפת הטיפוס שפרצה בו בדצמבר 1942.

גריאן

   

שיכון בבתים מבודדים

משפחות מבנגאזי

ומקירניקה

המשפחות שוכנו בבתים מבודדים שהיו מוזנחים. נאסר עליהם להסתובב בחוץ ללא סיבה, הם קיבלו מנות מזון זעומות ותנאי המחייה היו קשים. קהילת טריפולי השתדלה לעזור לגולים ושיגרה להם מדי שבוע כסף ומזון.

יפרן

   

שיכון בבתים מבודדים

משפחות מבנגאזי ומקירניקה

קהילת טריפולי השתדלה לעזור לגולים ושיגרה להם מדי שבוע כסף ומזון.

טיגרינה

   

שיכון בבתים מבודדים

משפחות מבנגאזי ומקירניקה

קהילת טריפולי השתדלה לעזור לגולים ושיגרה להם מדי שבוע כסף ומזון.

סידי עזאז

בסמוך לח'ומס

הפיקוד והשומרים היו חיילים איטלקים

מחנה עבודה

בתחילה שוכנו בו כ-3,000 יהודים, לאחר מכן נותרו בו בין 1,000 איש ל-600.

לא היו מבנים במחנה, וכל שני אנשים שוכנו באוהל. המחנה היה פתוח, היה בו רופא והיחסים עם השומרים האיטלקים היו תקינים בדרך כלל.

בקבק

סמוך לגבול עם מצרים

המהנדס היהודי משה חדאד היה האחראי היחיד. המקום לא היה מגודר ולא היו בו שומרים

מחנה עבודה

כ-350 יהודים

העבודה כללה שיפוץ וסלילת דרכים לאורך הגבול עם מצרים. העובדים קיבלו בעבור שני חודשי עבודה שכר של יומיים. העובדים לנו באוהלים (בין 4 ל-8 איש באוהל). המקום היה צחיח וללא אספקה קבועה של מים. היהודים חולקו לקבוצות עבודה ועל על אחת היה אחראי אחד מחבריה. במחנה היה רופא.

תג'ורה

בקרבת טריפולי, לוב

הפיקוד והשמירה הופקדו בידי האיטלקים

מחנה הסגר לנתיני האויב

 

אל המחנה הגיעו יהודים בעלי נתינות צרפתית, תוניסאית או מרוקאית. תנאי המעצר לא היו חמורים, הכלואים יכלו לצאת לישובים סמוכים ולערוך קניות באופן חופשי. יחס האיטלקים לכלואים היה טוב.

בוארת אל חסון

בסירתיקה, לוב

הפיקוד והשמירה הופקדו בידי האיטלקים

מחנה הסגר לנתיני האויב

 

אל המחנה הגיעו יהודים בעלי נתינות צרפתית, תוניסאית או מרוקאית. תנאי המעצר לא היו חמורים, הכלואים יכלו לצאת לישובים סמוכים ולערוך קניות באופן חופשי. יחס האיטלקים לכלואים היה טוב.

מחנה בקרבת בנגאזי

בקרבת בנגאזי, לוב

הפיקוד והשמירה הופקדו בידי האיטלקים

מחנה הסגר לנתיני האויב

ומחנה פליטים

כ-300 פליטים יהודים מאירופה ובעיקר מהונגריה ומצ'כיה

גברים ונשים שוכנו הנפרד ובצפיפות, כ-150 בביתן. הורשה להם לבקר בבנגאזי, תחילה בקבוצות ואח"כ באופן חופשי. השירותים היו פרימיטיביים, כינים ופשפשים שרצו בכל.

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 124 מנויים נוספים

מרץ 2013
א ב ג ד ה ו ש
« פבר   אפר »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר