אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל.

סימן ז' כרך א'.

סדר הנזכר שנת תרס"ח לפ"ק. מכנאס.

למעלת החכם השלם והכולל וכו'…, ספרא דווקנא כמוה"ר חיים חלוואה הי"ו.

מכתבו מגיעני, אודות שני עורות גדיי העזים המעובדים, כן ידידי, נמצאים המה בביתו של כמוהר"ר מרדכי אדהאן הי"ו, ולא אוכל למסרם לשלוחך, שאף כי אני נאמן ביתו של החכם הנזכר, וגם יודע בבירור שהם של כבודך מונחים אצלו, מכל מקום לא אוכל עשות דבר בלי רשותו, והוא אינו עתה בעיר, ובכן חכה מעט עד בואו לשלום.

ומה שכתב כבודו, שהדברים שאמרתי לו משם פירש רש"י ז"ל בפרשת שמיני, לא מצאם, ימחול נא כבודו, לא ברש'י ז"ל אמרתי, רק בילקוט פרשת שמיני רמז תקכ"ו, וזה לשונו :

ויקרא משה אל מישאל ואל אצפן בני עוזיאל דד אהרן וכו'.., ממשמע שנאמר ובני קהת עמרם ויצהר חברון ועזיאל, איני יודע שעזיאל דד אהרן ? ומה תלמוד לומר דד אהרן ?

מקיש מעשה עזיאל למעשה אהרן, מא אהרן רודף שלום בישראל, אף עזיאל רודף שלום בישראל, עד כאן לשונו. עיין שם. ושלום.

הצעיר אני היו"ם ס"ט

סימן י' כרך א'

סדר וישב שנת תרס"ה לפ"ק

ידידי החכם השלם וכו', כהה"ר יעים מלכא הי"ו. שלשם הגיעני מכתבך, והגיתי בו בכל פעלך בדרושך שדרשת בעיר צפרו יע"א, על אותה ריבה, ודברי פי חכם חן, ואחר כך מה שהקשה כבודו על מה שכתב המשורר " ה' שפתי תפתח ……

ותרץ בדרך רמז, לדעתי הוא דחוק הרבה, ואשר אני אחזה לי בזה, הוא כי פסוק זה, אמרו דוד במזמור בבוא אליו ( תהלים נ"א ), שבו היה מבקש סליחה על חטאיו, כמו שכתוב בנוסח כל המזמור, עיין שם. ובמזמור שלפניו אמר, ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי וכו…..

הרי שהרשע ראוי לו לסתום את פיו, ואל ידבר בשבח האל כלל, ואם כן דוד עליו השלום, שחשב עצמו שפשע פשעים גדולים, הוי כאלו אותם הפשעים סגרו את פיו מלדבר בשבחי האלהים, ולכן מבקש סליחה מה'.

ואז יכול לדבר, וזה שאמר ה' שפתי תפתח על ידי סליחה, ואז פי יגיד תהתלך, ואחרי כתבי ראיתי שכן פירש רש"י ז"ל וזה לשונו : אדני שפתי תפתח, מחול לי ויהיה לי פתחון פה להגיד תהלתך עד כאן לשונו, עיין שם. ויהיו דברי פירוש לפירוש רש"י ז"ל והבן,ע"ש

הצעיר אני היו"ם ס"ט

סימן י"א כרך א'

סדר הנזכר, שנת תרס"ח לפ"ק.

ידידי החכם היקר, כהה"ר יחייא אפרגאן הי"ו.

קבלתי האגרת האוגרת ומסוכסכת בספרוי הבאי, ועולה וירדת כנחש לקטרג ולהסית ולהדיח, להקל ולזלזל בכבוד האורח, שהיה אצל אחי אמי כהה"ר מאיר בן גנו ני"ו, אשר זה כמה מאשר חלף הלך לו לארצו ולמולדתו, ועדים אתה רודף אחריו להבאיש את ריחו.

והוא במר שיחו, הפך את הקערה על פניך, והרבה עוניך, ואנחנו ידענו כי כל דברי שניכם שוא ודבר כזב, רק הקנאה טהשנאה קלקלו את לבבכם, והוציאו עתק מפיכם, בכן ידידי, הסר כעס מלבך, ומה שעבר אין, והוא רחום יכפר , ויפה עשית כי סיימת בתיקו.

בשולי ממכתבך, בקשתני להודיעך, מה שפירשתי באותה הלילה במלת תיק"ו. ג' פירושים נאמרו בה.

א' מקובל אצלינו שהיה נוטריקון , תשבי יפרש קושיות ובעיות, כלומר עד שיבוא אליהו התשבי והוא יברר דבר.

ב', פירש אותו הרב כמוהרר"א עמאר יש"ץ, משם בעל הערוך, שהיא כמו תיקום, כלומר, תעמוד כך בשאלה, כי אין בזה תשובה.

ג' פירשתי אני הצעיר מלשון תיק הספר, כלומר דבר זה מכוסה בתיקו ואינו מגולה, ושוב שמעתי שגם פירוש זה נמצא בערוך, ואם אמת, תגל נפשי, ושלום עבד אל נורא ואיום.

אני היו"ם ס"ט

סימן י"ג כרך א'

להנ"ל, סדר שמות שנת תרס"ח לפ"ק

שלשם הגיעני מכתבך, אודות עצתי על ההוא גברא, אין דעתי נוטה למסור מעותך בידו, ומה שמסרת כבר, התיאש ואמור וי לחסרון כיס, ולך תהיה צדקה, כי איש עני הוא, ובעל אישה, ובנים חמשה.

ועל דבר שאלתך הקטנה. מה פירוש סנדק, ראיתי על לוח ספר בית עובד משם בעל הערוך, שלשון זה נזכר בילקוט תהלים מזמור ל"ה, שהיה דוד מסדר כל האברים לתשמישי מצות, ועל הברכים אמר, ברכי אני עשוה בהן סנדקיות לילדים בשעת מילה ופריעה.

ופירוש סנדקיות, הוא פטרון ופרקליט בלשון רומי ויון, ור"ל מגין עד כאן לשונו. ואאפשר, לפי שהסנדק מגין בברכיו תחת התינוק שלא יפול.

ולעניות דעתי נראה, על פי מה שספר לי כבודו כמה פעמים שעיניו ראו באיזה מקומות, שבשעת המילה, מביא המוהל ארגז אחד צר וגבוה, שבו היו מוחים כל הדברים הצריכים למילה, מעילים מיוחדים לו ולסנדק ולתינוק, וסכין ורפואות, וכוס וקערה וצלוחית יין לקדוש, ומחתה לתת בה קטרת לכבוד המילה.

וספר ואחר שמוציא את הכל מהארגז מניח אותו סמוך לכותל המזוזה, ויושב עליו הסנדק, ולפי זה נוכל לומר שהיא מלה ערבית שקורין לארגז " סנדוק ", כמו שידוע לכל. ואפשר שכן היה המנהג בשנים קדמוניות.

וממנו נשתרבב אף לזמן הזה שעושים כסא. ועוד בדרך רמז אמרתי, שהיא מלה נוטריקון שן-דק, רוצא לומר של סלע דק, לזכר עולם למעשה צפורה אשת מושה, דכתיב בה, ותקח צפורה צר ותכרת אל ערלת בנה, ופירוש צר, שן סלע דק, ונקרא כן על שם הפעולה הנעשת על ברכיו, וגם כפי הדין מותר לכתחלה למול בצור, כמו שנאמר ביו"ד סימן ס"ב, ואף דזה בסמ"ך וזה בשי"ן, אין דבר, דאותיות וסצר"ש מתחלפות, ושלום

אני היו"ם ס"ט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2013
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  
רשימת הנושאים באתר