שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו
שבעים סיפורים וסיפור – מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964
מבוא לספר " בתפוצות הגולה עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.
מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי
הספר נכתב בשנת 1964.
14 – הילד " עבד האמת " ושלמה המלך
מספר שלמה אילוז.
פעם היו שני סוחרים עשירים שהיו שולחים סחורה זה לזה, אבל מעולם לא עשו הכרה אישית. פעם החליט אחד הסוחרים לבקר אצל הסוחר השני, כדי להכירו, והוא הפליג אליו באנייה.
בהגיעו אל הסוחר, אמר לו – אני סוחר אתך זמן רב, אבל אינני מכיר את פניך ואתה אינך מכיר אותי, עכשיו באתי לראותך.
שמח הסוחר והציע לו – למה לך לקחת ממני מדי פעם בפעם מעט סחורה ? כעת יש לך הזדמנות לקחת אתך כמות גדולה של סחורה מבלי שיהיה צורך במשלוחים נוספים – כן הזמין הסוחר את חברו להישאר אצלו ולהתארח בביתו.
התאהב האורח באשת מארחו וחשב בלבו : כיצד להשיגה ? יום אחד הפציר הסוחר במארחו שיתלווה אליו בדרכו חזרה לביתו. המארח הסכים ושניהם הפליגו באנייה. כשהגיעו לים הפתוח אמר הסוחר שהיה בדרכו לביתו אל ידידו – עכשיו הגיעה שעתך. משליך אני אותך למצולות ים.
התחנן הסוחר על נפשו,\ אך הכל לשווא. בסוף ביקש – אם נגזר כבר עלי למות, בקשה אחת לי אליך. הגד לאשתי שתקרא לילד שייוולד ( כי אשתו הייתה בהריון ) בשם " עבד האמת "
זרק האורח את מארחו לים, וחזר לבקר אצל אשתו ההרה של מארחו.
איפה בעלי ? – שאלה האישה – לאן הלך ומדוע לא חזר ? הוא הפליג באונייה וטרם חזר. ייתכן שטבע בים – הייתה התשובה.
חיכתה האישה לבעלה כמה שבועות, אך זה לא חזר. יום אחד בא אליה הסוחר ואמר לה – בעלך לא חזר. בואי אתי ! תחיי בשלום ויהיה לך כסף רב.
הסכימה האישה ללכת אתו, וכשהלכה ללדת אמר לה – קראי לילד בשם : " עבד האמת " פעם אמר לי בעלך המנוח, שהיה רוצה כי בנו ייקרא כך.
ואכן הילד נקרא בשם זה.
כאשר היה הנער בן השש משחק ברחוב, היו חבריו קוראים לו בשמו. במקרה עבר פעם ברחוב שלמה המלך. כאשר שמע את השם המוזר, קרא לילד ושאלו – מדוע קוראים לך בשם זה ?
ענה הילד – שאל את אמא, היא נתנה לי את השם.
הלך שלמה המלך אל אם הילד ושאלה – מדוע קראת לבנך בשם " עבד האמת " ?
ענתה לו – בעלי הראשון נתן לבננו שם זה. בעלי, שאתו אני נשואה כיום, מסר לי על כך. השניים היו חברים טובים.
הבין המלך בחכמתן הרבה, כי יש עניינים בגו, ובעלה הנוכחי של האישה הרג את בעלה הקודם. הוא קרא לאיש לארמונו וציווה עליו מלגלות לו את כל האמת – אם לא תגלה את האמת אצווה להוציאך להורג. אך אם תספר את האמת – תוסיף לחיות עם אשתך.
הודה הבעל – הרגתי את הסוחר כי אהבתי את אשתו.
ציווה המלך – הבה לכאן את כל כספך וזהבך !
הביא האיש את כל ממונו לשלמה המלך, וזה נתן אותו לאישה ולבנה. אחר כך הוציא את הרוצח להורג, כי אין מרחמים על רוצח, וכדי להענישו מותר גם לא לקיים הבטחה.
האישה ובנה " עבד האמת , המשיכו לחיות בעושר ובשלום.
הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי-הקשר בין הקדושים לארץ־ישראל
הקשר בין הקדושים לארץ־ישראל
הקשרים ההדוקים בין יהודי צפון־אפריקה לארץ־ישראל ידועים עוד מן התקופה הקדומה. אהבתם לכל מה שקשור לארץ־ישראל חזקה מאוד ותופעה זו מתבטאת גם בפולחן הקדושים. רבים מן הקדושים הנערצים על־ידי יהודי מרוקו מוצאם, לפי המסורת, מארץ־ישראל. מחקרנו העלה רשימה של קרוב לתשעים קדושים:
ר׳ אברהם אווריוור, ר׳ אברהם אזולאי(איגיניסאין), ר׳ אברהם בו־דוואיה, ר׳ אברהם יפה, ר׳ אברהם כהן, ר׳ אברהם כהן בר־דוואיה, ר׳ אהרון כהן, איית אל־כהן(אימיני), איית אל־כהן(תאלאת), אירהיר איזיד, ר׳ אליהו, ר׳ אליעזר אשכנזי, ר׳ אליעזר טורי־זהב, ר׳ אלעזר ק־ערך, ר׳ אלעזר הכהן (איוניל), ר׳ ק־זחילא, ר׳ דאווד, ר׳ דוד אלשקר, ר׳ דוד הלוי רראע, ר׳ דוד ומשה, ר׳ דוד כהן (אסג׳ן), ר׳ דוד צבאח, ר׳ דידוך, ר׳ דניאל השומר אשכנזי, ר׳ הלל הגלילי, ר׳ הלל הכהן, ר׳ הביב המזרחי, ר׳ חיים, ר׳ חיים בן־דיוואן, ר׳ חיים המזרחי, ר׳ חיים ועקנין, ר׳ חיים לשקר, ר׳ חנניה הכהן, ר׳ חנניה חאליווה, ר׳ יהודה בן־חובב, ר׳ יהודה ק־ישראל הלוי, ר׳ יהודה הלחמי, ר׳ יהודה וראובן, ר׳ יונה דאוודי, ר׳ יונה נבון, ר׳ יוסף באג׳איו, ר׳ יוסף בךעלי, ר׳ יוסף דיין, ר׳ יוסף פינטו(וארזאזאת), ר׳ יחייא אלכדאר, ר׳ יחייא בן־יחייא, ר׳ יחייא לחלו, ר׳ ימין צבאח, ר׳ ינאי מול למכפייא, ר׳ יעקב אשכנזי, ר׳ יעקב ברדיעי, ר׳ יצחק בן סלימאן, ר׳ יצחק ישראל הלוי, ר׳ יצחק לוי, ר׳ יששכר ישראל, מולאי איגגי, מולאי אינגירד, מולאי תאמראן, מול אזאדה, מול אל־בית, ר׳ מכלוף בן־יוסף (קסבה תאדלה), ר׳ מרדכי מול אל־עין, ר׳ משה בן־זוהרה, ר׳ משה בן־שלמה, ר׳ משה חביב, ד׳ משה כהן, ר׳ נוואסר, סידי בו־לאנוואר, סידי בועיסא וסלימאן, סידי פתאח בן־סלימאן, סידי רגית, ר׳ סלימאן אדיין, ר׳ עמרם אביחצירא, ר׳ עמרם בן דיוואן, ר׳ פנחס אל־כהן, ר׳ רחמים הירושלמי, ר׳ רפאל איש־ימיני, ר׳ רפאל הכהן(אשבארו), ר׳ שאול הכהן, ר׳ישלמה בן־לחנס, ר׳ שלמה עמאר, ר׳ שם־טוב המזרחי, ר׳ שמעון כהן ותוקשושת. לרשימה זו יש להוסיף את ספרי התורה — ספר תיסליט וספר איית יצחק, שלפי המסורת באו מארץ־ישראל, ומערת אופראן ובית הקברות אימין ווא מומן, בהם קבורים קדושים מארץ־ישראל. הרבנים באו מארץ־ישראל בכל התקופות. על קדושים אחדים מסופר שהגיעו למרוקו בתקופת הבית השני וביניהם מולאי אינגירד, מולאי תאמראן ומול אל־בית, ועל ר׳ יחייא לחלומספרים שהגיע בתקופת הבית הראשון. ספר תיסליט הוא ספר תורה מבית המקדש וספר איית יצחק הוא מתקופת חורבן הבית הראשון. מספרים שבבתי־הקברות במערת אופראן, באימין ווא מומן, בקצר אל־סיק וליד גוראמהקבורים רבנים שבאו מארץ־ישראל בתקופת הבית הראשון והבית השני.
הערת המחבר – ייתכן שר׳ דוד הלוי דראע מוצאו מספרד, אבל גם לגביו קיימות עדויות שמוצאו מארץ ישראל. יהודי מרוקו ייחסו חשיבות לעובדה שהקדוש בא מארץ ישראל, וכך האגדה העממית מתעלמת לפעמים מנתון עובדתי ומוסיפה לקדוש את הכתר של יליד ארץ ישראל, כמו במקרה של ר׳ דוד בוסידאן, רב ממכנאס (ראה סיפור מס׳ 3.118). תופעה זו מורגשת בכוונת האינפורמנטים כאשר אומרים שהקדוש ״בטח גם מירושלים״(על ר׳ מרדכי בן-שאפת — סיפור מס׳ 1.397) או שכל הקדושים באו מירושלים (סיפור מס׳ 4.557). עכ"ל
מרשימתנו יוצא שקרוב לעשרים אחוז מכל הקדושים (אם לא לוקחים בחשבון את עשרים וחמש הקדושות) מוצאם מארץ־ישראל. מקומם של קדושים אלה חשוב לא רק מבחינה כמותית אלא בעיקר בגלל משקלם הסגולי ועוצמת ההערצה שהם מעוררים. בין שנים־עשר הקדושים המושכים קהל עצום של מעריצים להילולה שלהם, עשרה מוצאם מארץ־ישראל, וביניהם ר׳ עמרם בן־דיוואן, ר׳ דוד ומשה, מולאי איגגי ור׳ דוד הלוי דראע."
בדיקת מערכת הקשרים בין מרוקו לישראל בתחום הקדושים שמוצאם מארץ־ישראל מעלה כמה וכמה תופעות מרתקות. קשר זה אינו מצטמצם למימד הטכני של בואו של שד׳׳ר למרוקו ופטירתו שם וכתוצאה מכך להפיכתו לקדוש. הקדושים באו מישראל למרוקו למטרות מסוימות ועל כך קיימות מסורות שונות.
מסורת אחת מזכירה במפורש שלפחות קבוצה אחת של שבעה רבנים באה בתקופה קדומה כדי לגייר את האוכלוסיה הברברית. מבחינה היסטורית התקופה המתאימה למסורת זו היא במאות הראשונות של הספירה כשהיתה תנועת גיור חזקה בצפון-אפריקה, והשפעה זו ניכרת גם מתוך מלחמתם של אבות הכנסייה בצפון־אפריקה נגד ההשפעות היהודיות.
הערת המחבר – II y avait autrefois sept rabbins qui vinrent de Jerusalem se fixer dans la region que nous parcourons pour y convertir les habitants a la religion juive.
קיימות רשימות שונות בפי העם אך הנפוצה מכולן, לפי דוטה, כוללת את השמות: ר׳ דוד דראע, מולאי איגגי, ר׳ שלמה בן־לחנס, ר׳ חביב(זה ר׳ חביב המזרחי), מול אל־בארז׳(זה ר׳ יצחק ישראל הלוי), סידי חיים ור׳ שמואל. יהודים ומוסלמים מבקרים, לפי דבריו. בקברי הקדושים האלה. וואנו, עמי 64, מזכיר רשימה של שבעה רבנים שבאו למרוקו כמיסיונרים ומקורה מדמנאת. ברשימה זו חמישה שמות משותפים לרשימה של דוטה — ר׳ דוד דראע, מולאי איגגי, ר׳ שלמה בן־לחנס, ר׳ חביב ומול אל־בארז, ושני שמות שונים — מולאי מאתיל (זה ר׳ אברהם כהן) ומול אנמאי (זה ר׳ יעקב אשכנזי). עד כאן הערת המחבר.
מסורות רבות הקשורות לשבעה קדושים ידועות בנצרות ובאיסלאם. ראה:L. Massignon, "Les Sept Dormants, Apocalypse de l'lslam", Analecta Bollandiana, 68, Melanges Paul Peeters, II, Bruxelles 1950, p. 245; E. Dermenghem, Le Culte des Saints, pp. 47-8; Florian Le Roy, ,1950) "Comment s'est constitue' le 'Tro-Breiz'", Nouvelle Revue des Traditions Populaires 196-205 .Mai-Juin), pp במרוקו מצויות קבוצות רבות של שבעה קדושים הקבורים באותו מקום (שבאעתו ריגיאל). ראה וסטרמרק — ריטואל, 1, עמי 142 -143; דרמנגם — פולחן הקדושים, עמי 49-48; רוטה — טריבו, עמי 209; ,"D. Lafuente, "Del Territorio de Ifni, Alt Ba Amrane ,"Cuademos de Estudios Africanos (1949), p. 17; H. de Castries, "Les sept patrons de Marrakech 245-304 .Hespe'ris (1924), pp. אצל היהודים במרוקו מסורת זו חוזרת באולאד זימור או שבעה בני זמירו(סיפורים מס׳ 1.58. ו־4.58),
מסורת אחרת שמקורה מבני מלאל מספרת על רב מפורסם ובעל שם שהיה מלמד בבית המקדש. היו לו תלמידים רבים אך עשרה מהם היו יקרים לו במיוחד. פעם רצו עשרה תלמידים אלה לנסות את רבם ופסחו על קטע מהטקסט שקראו. הרב הבחין בכך, גירשם והודיע להם שהם יתפזרו וימותו בארץ נכר מבלי לשאת שמות יהודיים.
הערת המחבר – ראה ערך רבי יחייא בן יחייא, וגם וואנו, עמוד 55-56. רשימה זו כוללת שבעה שמות : סידי קאדי חאג'ה – הוא רבי יחייא בן יחייא – מולאי תאמראן, מול אל-בית, מולאי אינגירד, מולאי תוואבית – הוא רבי משה בן זוהרה -, מול אל בארז – הוא רבי יצחק ישראל הלוי – וסידי כירא. מסורת זו מסבירה לנו מדוע קדושים אלה ואחרים נושאים שמות ערביים ברבריים. עכ"ל
מסורת אחרת הקשורה לפיזורם של הקדושים במרוקו מספרת שאליהו הנביא רצה להעמיד עשרה תלמידים במבחן, וציווה עליהם שלא לצחוק אם יראו מישהו בא עם נבל בידו ושפתיו סדוקות. העונש הצפוי להם אם לא יעמדו במבחן היה גלות. תלמיד פרץ בצחוק כאשר ראה את דוד המלך עם הנבל ונראה כאילו שפתיו העליונות סדוקות. באותו רגע עפו התלמידים והתפזרו כל אחד לכיוון אחר. כך הגיעו ר׳ רפאל הכהן ור׳ חנניה הכהן לעיר מראכש ומולאי איגגי להרים.
Alliance Israelite Universelle..Joseph Chetrit..Les Juifs de Taroudant, leurs metiers et leurs saints
Premier texte : metiers juifs a Taroudant
Mme Benozillo
Sale, le12 Decembre 1932
Madame Benozillo a Monsieur le President de l'Alliance Israelite I Universelle, Paris
Souvenir de Taroudant
J'ai quitte Taroudant. J'en suis heureuse. Je fremis toutes les fois que mes pensees me font revivre la vie douloureuse et primitive que j'ai vecue dans cette ville eloignee, perdue dans le Sous, au milieu des Indigenes qui m'aimaient certes beaucoup pourtant. Ce qui me revient seulement de ces annees avec un attendrissement veritable, c'est Monsieur Baba Dodou, le grand rabbin de Taroudant.
Baba Dodou est un surnom, un terme de caresse qu'a l'unanimite la population du Sous donne a un de ses fils adule. Son vrai nom est David Cohen. Baba Dodou signifie: David le cheri.
Baba Dodou est grand et beau, de caractere tres doux et d'une extreme gentillesse. II est adore a Taroudant. En le voyant passer, les Juifs s'inclinent devant lui et viennent toucher sa tunique noire qu'ils embrassent avec piete. Les Arabes le respectent et l'aiment, et les etrangers qui le connaissent l'estiment enormement. II est le petit fils de Rebbi Baruk le Saint de Taroudant, dont la tombe est un lieu de pelerinage venere pour tous les habitants du Sous. Les Roudanis racontent avec emerveillement et respect les nombreux miracles faits par Rebbi Baruk. Les Arabes emprisonnent trois Juifs, les depouillent et ils les ' maltraitent. Finalement, ils les tuent. Ils refusent de faire inhumer les cadavres qu'ils gardent avec vigilance. Rebbi Baruk intervient. Risquant ses jours, il va vers le lieu du crime, accompagne par une foule en delire. A sa seule vue, les bandits s'enfuient, disparaissent dans la montagne, les cadavres sont remis aux families.
Baba Dodou a dans sa maison une chambre qui etait celle dont se servaient son pere et son grand-pere toutes les fois qu'ils se livraient a l'etude. C'est la aussi que Baba Dodou se retire pour mediter comme l'ont deja fait ses nobles aieux. Obscure et poussiereuse, cette chambre est aussi le lieu ou les Juifs croyants, de passage a Taroudant, vont implorer le nom des grands saints qu'elle a abrites et ou encore Baba Dodou aujourd'hui, avec grace et simplicite, benit ceux qu'il aime.
Baba Dodou regoit de nombreux cadeaux. Chaque annee a Paque ou a Soucoth les Juifs d'Igly, de Ras-el-Oued, dAgadir ou de Mogador se font un devoir de lui envoyer, en temoignage de leur profond respect, des objets divers et precieux. Le puissant pacha de Taroudant, Hadj Hamed, revenant d'un voyage a Paris offre a Baba Dodou un merveilleux taleth. Baba Dodou regoit ces presents avec bonhomie et remercie avec grace.
A la porte de la maison de Baba Dodou il y a une mezouza, une mezouza vieille, une mezouza toute crasseuse. Tous les Juifs qui passent par la posent respectueusement leur main sur elle et la portent ensuite sur leur bouche. Plus d'une fois, j'ai ete tres touchee de voir aussi des enfants, tout jeunes, courir vers cette mezouza et presque automatiquement faire le meme geste que les autres personnes, embrasser pieusement la mezouza benie du Saint de la ville. Les Juifs fetent le jeune marie a cote de cette mezouza. Ils se reunissent a la porte de Baba Dodou, embrassent la mezouza, chantent et reclament leur "ange". Baba Dodou apparait, majestueux. II regarde un instant la foule, sourit, benit le marie et se retire discretement.
Baba Dodou a deux jeunes enfants qui frequentent l'ecole. Doux et polis, ces enfants se font beaucoup aimer de leurs camarades. Ceux-ci vont meme jusqu'au sacrifice pour Baba Laziz (Laziz, le cheri) ou lala Rachel (Rachel l'aimee). Je me souviens qu'un jour une faute grave avait ete commise dans la classe. J'en demandais le coupable. Je devinais, c'etait le "petit cheri". Quelle ne fut ma stupefaction de voir une petite eleve, d'ordinaire tres calme, lever le doigt, et declarer resolument etre responsable de la faute. Comme je ne me laissais pas prendre dans le piege et lui demandais le motif de son acte genereux, elle me repondit: "Je ne veux pas Laziz pleure. Baba Dodou n'a que lui". C'etait par amour, par respect pour le grand rabbin que la petite innocente prenait la place du coupable.
Pendant mes deux annees de Taroudant, j'ai beaucoup frequente la famille de Baba Dodou. Je remarquais le consentement de tous, grands et petits, riches et pauvres, a ce respect pour Baba Dodou et je m'en emerveillais. Des le commencement de mon sejour a Taroudant, j'ai devine en Baba Dodou l'homme qui domine les autres hommes, celui qu'on consulte avec deference et qu'on ecoute avec conviction. Comme les autres, j'ai appris a l'estimer et a le respecter.Signe: Benozillo