המימונה – מקורותיה ומנהגיה

מתוך הספר יהדות מרוקו – פרקים בחקר תרבותם – יששכר בן עמי

חג המימונה של יהודי מרוקו

מקוד החג

אחת האגדות מספרת על קדוש מוסלמי בשם סידי בו־סלהאם, שחי ליד שפת הים ( בצפון מרוקו ). לאיש זה היה ידיד, קדוש בשם סידי־עבד־אל עזיז א־טייאר. יום אחד, עסק סידי  בו־סלהאם בדייג להנאתו והנה בא ידידו.

ביקש סידי להפתיעו, הכניס ידו למים והוציאה כשעל כל שערה תלוי דג. בו־סלהאם, שלא רצה לפגר אחדי ידידו, החליט לעלות עליו במעשה מרשים. בעזרת מעילו (סלהאם) קרץ לים שיבוא אחריו ונשבע שיוליך את הים עד לעיר פאס, כדי שבנות העיר תוכלנה לטבול בו את ידיהן.

הלך הים אחריו עד שהגיעו לכפר, בו שכנה ״לאלא מימונה״ בראותה את גודל האסון העומד להתרחש, פנתה ״לאלא מימונה״ וביקשה מהקדוש שלא לגרום לשיטפון במקום שבתה. הקדוש השיב שהוא נשבע להביא' את הים עד לפאס, למען תוכלנה בנות העיד לרחוץ את ידיהן. ״לאלא מימונה״ אותתה בידה ומיד הופיעו במקום כמה בנות מפאס.

הן רחצו את ידיהן ואז הסכים הקדוש להחזיר את הים. לזכר הצלת הכפר הקימו התושבים ״קובא״, הנקראת עד היום ״קובאת לאלא מימונה״.

כפת לאלא מימונה. מסתבר שקיימים מקומות רבים במרוקו שם מזכירים את ״לאלא מימונה״. מספרים עליה שהיא הייתה כושית ענייה שרצתה ללמוד תפילות אצל רב חובל. היא שכחה אותן והיא רצה על המים בנסיון להשיג את רב החובל על מנת לשנן את התפילות.

אחרי ששכחה את התפילות היא אמרה: ״מימונה מכירה את אלוהים ואלוהים מכיר את מימונה״ (מוטיב: רחמנא לבא בעי). בפאס, כשילד קטן אינו יודע טוב את תפילותיו אומרים הניחו לו, אלוהים מכיר את לאלא מימונה ולאלא מימונה מכירה את אלוהים. ראה: ,Emile Dermenghen 69 .Le Culte des Saints dans l'Islam Maghrébien. Paris 1954, p,