יחס דבדו החדש. הצב"י אליהו רפאל מרציאנו

משפחת טמיס

איש צדיק, צניע ומעלי, נשוא פנים, ענף עץ עבות, ראש בית אב, גזעא דקשוט, הזקן הבשר ר׳ יצחק הבהן דטמיס הנד הוליד: יעקב, אהרן, אברהם.

השם הטוב, המנוח, טוב וישר, מאושר בענייניו, אוהב שלום ורודף צדקה הזקן הבשר ר׳ יעקב הכהן הנד הוליד: דוד, נונא, שמחה, קמרא.

סיד יוסף

הנכבד, בעל מדות טובות, מנא דכשר, הצדיק ר׳ אהרן הכהן הנד הוליד: רחמים, קמרא.

החכם השלם והעניו, מתהלך בתומו צדיק, רב פעלים לתורה ולתעודה, גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב, עסיק בתורה תדירא, מרביץ תורה בישראל, הזקן הכשר הרב אברהם הכהן הנד הוליד: ר׳ יצחק, יעקב, אהרן, עישא, סאעודא.

המנוח, מתהלך בתומו צדיק, גומל חסדים ר׳ דוד הכהן הנד (בן ר׳ יעקב) הניח ברכה: יעקב.

המנוח והיקר, מכבד תורה ולומדיה, איש החסד, ר׳ רחמים הכהן הנד (בן ר׳ אהרן) נפטר בלא זרע ב״מ.

החכם השלם, מרבה ישיבה מרבה חכמה, נודב נדבות אוהב צדקות, זקן ונשוא פנים הרב יצחק הכהן הנד (בן הרב אברהם) הוליד: יעקב, אברהם, משה, שמעון, שלמה, עישא.

היקר ונכבד, אוהב תורה ולומדיה, מרבה להטיב, הצדיק ר׳ יעקב הכהן הנד (בן הרב אברהם) הוליד: דוד, אליהו, זהארי, ג׳ורג׳ט, מרימא.

המנוח המרוחם, טוב לשמים ולבריות, רודף צדקה וחסד, צדיק תמים ר׳ אהרן הכהן הגד (בן הרב אברהם) הוליד: משה, אפרים, מאיר, ציון, הרב אברהם, שלמה, מרים.

משפחת לעג׳ייל

דוד, עווישא, סתידא.

הזקן הצדיק, דחיל חטאין ועביד טבין, ר׳ דוד הכהן הנד הוליד: יצחק, משה, מרימא, קמירא, זהירא, עווישא, סעידא.

משפחות רובין

משפחה עתיקה מזרע ר׳ ראובן הבהן, אביהם הקדמון של משפחות בן חידא, עוגא, בוקעבא, לבנוש, המיזא, לגוזאל (משפחות הרובנים), ובן של משפחות למהראז, גאגא (רארא), זריוול_; תאמר, הנקראים וולאד צפיח.

המשפחה מוזכרת באגרת יחם פאס עמי 138 (דאר בן רובין, דאר דודו די רובין), ועוד.

משפחת בן חידא

משפחת רם המוזכרת בכתבי הקהילה ובן באגרת יחס פאס עט׳ 137.

בן איש חיל, גברא רבא, מאנשי המימי דרך, אילנא רבא ותקיפא, הזקן הכשר ר׳ יעקב בן חידא הוליד: דוד, משה, מרימא, סעידא.

גברא רבא ויקירא, שמו נודע בשערים, בן איש חיל רב פעלים, מדברנא דאומתיה, נגיד ומצוה, גומל חסדים טובים, הזקן הכשר ר׳ דוד הכהן הנד הוליד: יעקב, אהרן, יצחק, אברהם, משה, שמואל, יוסף, מרישא, עווישא, פריחא.

הזקן הכשר, מתפרנס מיגיע כפיו, איש חסד, מוקיר רבנן ותלמידהון, הצדיק ר׳ יעקב כהן הנד הוליד: שמעון, אליהו, שמואל, מאיר, רחמים, שלמה, מרימא, שמחה, נונא.

הנכבד ויקר, דחיל חטאין, נודב נדבות, הצדיק ר׳ אהרן הכהן הנד הוליד: יעקב, משה.

המרוחם הצדיק ר׳ אברהם הנד לא הניח זרע בר מינן.

אין בידינו פרטים על צאצאים של המנוח הצדיק ר׳ יצחק הנד.

גברא רבא ויקירא, ישר ונאמן, גומל חסדים טובים, הזקן הכשר ר׳ משה הכהן הנד בירכו ה׳: שלמה, שמואל, אליהו, חנה, זהארי, מאחא, מרימא.

המנוח הצדיק ר׳ יוסף הכהן הנד לא הניח זרע בר מינן.

איש צדיק, יקר, ישר ונאמן, בעל מדות טובות, רודף צדקה וחסד, ר׳ משה הכהן (אח הנגיד ר׳ דוד הנד) הניח ברבה: יעקב.

הנכבד, יקר רוח, איש תבונה, הנגיד המהולל, דורש טוב לעמו, רודף צדקה וחסד, מרבה להטיב, ראשון לדבר שבקדושה, הצדיק ר׳ יעקב הכהן הנד הוליד: אהרון, משה, שלמה, סתירא, סעידא.

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

מסורת מוסלמית מספרת שר׳ דוד הלוי דראע היה רב בירושלים בתקופת ישו וכשראה שיהודים מענים את ישו ומסלפים את דברי הברית, גזר על עצמו גלות והגיע למרוקו.

רשימות אלה מזכירות לרוב שבעהרבנים ולפעמים עשרה. במחקרנו אספנו מסורת  אחת על שבעה ולפחות שמונה מסורות על עשרה רבנים, מהן בולטת זו של יהודי תידילי.

          האינפורמנטים הזכירו שהגיעו עשרה רבנים אך לא פירטו את שמותיהם. כך, כמסורת הקשורה לר׳ דוד הלוי דראע נאמר ש׳׳היו אצלנו עשרה הרוגי מלכות. אלה רבנים שבאו לאסוף נדבות. שדדו את כספם והרגו אותם״: בסיפור מסי 7.135 על ר׳ דוד ומשה מסופר ש״עשרה יצאו מארץ־ישראל לקבץ נדבות לעניים, מהם ר׳ עמרם בן־דיוואן, ר׳ חיים בנו, ר׳ דוד ומשה, מולאי איגגי, ר׳ דוד הלוי…״; בסיפור אחר מסופר ש׳׳מירושלים הגיעו עשרה רבנים ור׳ יעקב ברדיעי היה אחד מהם״: בסיפור מס׳ 3.334 נאמר ש״באו מירושלים עשרה חכמים לשם איסוף נדבות וביניהם מולאי איגגי, ר׳ דוד הלוי דראע, ר׳ עמרם בן־דיוואן ור׳ חנניה הכהן״; בסיפור אחר מסופר ש״הגיעו עשרה חכמים מירושלים וביניהם ר׳ שלמה בן־לחנס, ר׳ רפאל הכהן, ר׳ סלימאן אדיין ור׳ משה כהן״: בסיפור מס׳ 5.485 הובאה המסורת של עשרה חכמים שבאו מארץ־ישראל וביניהם ר׳ עמרם בן-דיוואן; בסיפור מס׳ 1.512 נאמר שבין עשרה קדושים שבאו מארץ־ישראל היה ר׳ רפאל איש־ימיני; ובסיפור מס׳ 3.519 מסופר שר׳ רפאל הכהן היה תנא ויצא עם עשרה חכמים (הכוונה כנראה שהיו עשרה חכמים) לפני שהיתה ארץ־ישראל. והרי רשימתו של רפאל לוי אותה מסר לי במראכש בתשמ״א: ר׳ אליהו מקזבלנקה, ר׳ חנניה הכהן, ר׳ אברהם אווריוור(לפיו זהו ר׳ אברהם הכהן אשכנזי), ר׳ יחייא אלכדאר, ר׳ דוד ומשה, ר׳ עמרם בן-דיוואן, ר׳ חיים בן-דיוואן, ר׳ דוד הלוי דראע, מולאי איגגי, ר׳ שלמה בן־לחנס.

גם במקורות מדובר על עשרה רבנים אבל אין פירוט של השמות. ברשימה שמקורה מבני מלאל שמביא וואנו, עמי 56, מופיעים שבעה שמות אך מדובר על עשרה תלמידים שגורשו על־ידי רבם. גם דוטה — טריבו, עמי 209, מציין שאינפורמנט אחד דיבר על עשרה רבנים אבל לא ידע למסור לו את השמות. פלאמן כותב על מסורת של עשרה קדושים באיזור מראכש שבאו מארץ־ישראל כדי לאסוף נדבות בקהילות היהודיות שם, ומזכיר רק שלשה שמות: ר׳ יעקב אשכנזי, ר׳ דוד הלוי דראע ור׳ סולימאן בן־שלמה. ראה: P. Flamand, Diaspora en terre d'Islam Vol. 11: L'esprit populaire dans 41 .les juiveries du sud marocain,Casablanca 1960, p. מסורת אחת בלבד על עשרה קדושים הקבורים באותו מקום ידועה בין יהודי מרוקו. ראה ערך ״עשרה בקבר״ וכן גולבן, עמי 94.

זו הרשימה היחידה שבה כלול רשב׳׳י, והרי הרכבה: ר׳ דוד הלוי דראע, מולאי איגגי, ר׳ דוד בן-ברוך, רשב״י, ר׳ חנניה הכהן, ר׳ אליהו, ר׳ פנחס הכהן, ר׳ דוד ומשה, ר׳ שלמה בן־לחנס ומול אל־בארד, אינפורמציה זו קיבלתי ממר יעקב ג', יליד תידילי.

מרוקו לא רק קלטה את חכמי ירושלים שבאו אליה כשליחים למטרות שונות או כתוצאה מפיזור היסטורי, אלא היא גם שימשה מקלט לקדושים שנרדפו בישראל. המסורת מספרת שכאשר ר׳ עמרם בן־דיוואן ובנו חיים בן-דיוואן נרדפו על־ידי מוסלמים במערת המכפלה, באו לעזרתם האבות אברהם, יצחק ויעקב, הם יצאו משער צדדי ומצאו את עצמם בואזאן במרוקו.

מעניין לציין שקיימות מסורות בקרב היהודים במרוקו על דמויות מקראיות ותלמודיות שהגיעו למרוקו ושם נקברו. כך תיבת נוח נחתה במרוקו ושם נמצא הר אררט. כמו כן קבורים שם הנביא דניאל, יונה הנביא,יואב בן-צרויה, שלושת הבנים של שלמה המלך — ר׳ יצחק בן־סלימאן, סירי בועיסא וסלימאן וסידי פתאח בן-סלימאן,ר׳ אלעזר בן־ערך, ר׳ הלל הגלילי, ר׳ יוסף הגלילי וכן ר׳ שמעון בר־יוחאיור׳ מאיר בעל הנס. אף לבעל שם טוב קשר למרוקו — יש מסורת המספרת שהוא כתב את ספר תיסליט — וכך מוסברת העובדה שהבעש״ט נערץ בקרב יהודי מרוקו.

מסורות דומות קיימות גס אצל המוסלמים בצפון-אפריקה. בטלמסן מספרים שמשה היה אצלם יחד עם אליהו הנביא (לפי הנאמר בקוראן, שורה 8, פסוק 76 והובא על־ידי דוטה — מראבוטים, עמי 67). על יהושע בן נון הקבור בנדרומה שבאלג׳יריה נכתב ספר שלם.׳ ,Rene Basset, Nedromah et les Traras 1901 Paris. על מסורת אחרת לפיה יהושע בן נון קבור במרוקו ראה: נ׳ סלושץ, באיי הים, ניו־יורק תרע״ט, עמי 88: ״… והלאה מזרחה, על שפת הים מעבר לסבתא במפרץ יפה, נמצא קבר יהושע בן נון. יהושע זה רדף את הכנענים עד פה וכאשר עלתה נשמתו למרום נקבר גופו במקום הזה ואין זה יהושע בן אדם ממש כי אם ענק דומה להרקוליס, ארכו עשרים אמה. עד היום יבואו היהודים והישמעאלים מנדרומה והגליל (במערב אלג׳יריא) להשתחוות על הקבר המדומה של יהושע. ולא לבדו ישכב למנוחות גבור ישראל זה, כי אם גם נון אביו הוא קבור במערה אשר מנגד צופה פני הים. על כן לא יאכלו בני ישראל אשר בטנג׳יר ובתטואן ובסבתא דגים מדגים שונים כי השם נון שפתרונו דג נתן מקום במשך הימים ליצירת אגדות מאגדות שונות על יחס הדגים ליהושע ומשה… לא רק אנשי חירם הגיעו הנה, כי אם גם אנשי דוד ושלמה. מימי קדם ועד היום מספרים כי פה הגיע יואב עם צבא דוד בהכותו את הפלשתים. ויש שהם מראים את האבן אשר עליה היה חקוק שם: אדונירם אשר על המס למלך שלמה…״

הרשב"י – לפי סיפורים מס׳ 3.342 ו־4.342 הוא הופיע בחלום לאנשי צפרו והודיע לאנשים שלא יטריחו את עצמם להגיע לארץ ישראל משום שהוא נמצא אצלם, בהר בשם ז׳באל אל־כביר. ראה גם וואנו, עמי 52. לפי מסורתם של יהודי תידילי, רשב״י קבור בהר שליד עיירתם.

ציר מרכזי המזין את הקשר שבין יהודי מרוקו לארץ-ישראל הוא עניין הגאולה. מסורת אחת מרתקת מספרת שבבית־הקברות היהודי בקצר אל־סוק קבורים קדושים רבים שזהותם אינה ידועה. ביום בו תתגלה זהותם יבוא המשיח ואיתו תגיע הגאולה לעם ישראל. גם למערת אופראן מסורות הקשורות לעניין הגאולה. כאשר סנדלר יהודי נכנס לתוך המערה כדי להוציא מתוכה את חרבו של בן המושל, מצא את הקדושים יושבים ואלה אמרו לו שלו הקדים להם שלום היתה הישועה באה לעולם באותו יום. מסורת אחרת מספרת שהיתה דרך נסתרת בין אופראן וירושלים ודרכה אפשר היה להגיע תוך שעות ספורות לישראל. היתה פרה שכל בוקר הלכה מאופראן לירושלים, שם היתה רועה ובערב חוזרת למרוקו.

חכמי ירושלים הבחינו בפרה והכניסו לגרונה פתק ובו כתוב שפרה זו באה יום יום לירושלים. פעם נגעה הפרה בילד ואבי הילד תבע שישחטו אותה. לאחר השחיטה מצאו את הפתק ורב היה צערם של יהודי אופראן כשנסתבר להם כי טרם הגיעה שעת הגאולה.

באותה אגדה המספרת על פיזורם של עשרה תלמידים במרוקו משום שלא עמדו במבחן שערך להם אליהו הנביא, מסופר גם שאליהו הנביא הודיע שאם יעשו מה שהוא מצווה תבוא הישועה. על כך קיבל אליהו הנביא מלקות מאת אלוהים, שכן רצה להקדים את הגאולה.

כתר קדושה – תולדות שושלת הזהב של צדיקי בית פינטו מדור ראשון עד דור עשירי

שרשים חסונים

ר׳ שלמה פינטו שעלה על המוקד ור' יוסף אחיו

להרמת קרן התורה

עיקר מאמציו היו לרומם את קרנם של עמלי התורה. זכר לכך מוצאים אנו בתשובותיו (סימן קי׳׳ד), כאשר פנו אליו מקהילה מסויימת, בה קמו אנשים שערערו על שחרור תלמידי חכמים מתשלום מס המלך. ר׳ יאשיהו יצא חוצץ נגדם בתקיפות גדולה, ואחר שהוכיח טעותם, ציוה לנדותם ולייסדם על ידי הגויים עד שישובו מדרכם זו.

ברם, לבבו הטהור לא הסתפק בקנאה לכבודם בלבד, אלא גם לצרכיהם הגשמיים דאג. בדרשותיו פנה בתביעה ברורה להחזיק ידיהם של תלמידי חכמים, ברוח נדיבה וביד רחבה, ר' יאשיהו הסביר לבני עדתו, כי החזקת ידי תלמידי חכמים, בעצם היא החזקת עצמם, ואף עורר לערוך הסכמי שותפות, מעין שותפות יששכר וזבולון, בהם האחד יגע בתורה יומם וליל, וחברו השולח ידו במסחר מתחלק עמו חצי חצי ברווחיו. וכה אנו מוצאים בספר דרשותיו כסף נבחר (דרוש ראשון לפי בהעלותך) בענין זה:

"מודעת זאת בכל הארץ מעלת מחזיקי למודי ד׳ שהיא במעלת לומדיה, שכן מצינו ביששכר וזבולון, שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא ומאכילו ליששכר, והקדימו הכתוב לזבולון קודם יששכר שנאמר (דברים לג, יח): שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך, והכונה שעם היות שכשיוצא האדם מביתו למקום אחר לבו דואג כי אינו יודע אם יצליח דרכו אם לא, אבל לזבולון הבטיחו שבעת צאתו לדרך ישמח לבו ויגל, כי נכון יהיה בטוח בד׳, כיון שיששכר באהליך ועוסק בתורה, והוא מהנהו מנכסיו, לא יירא ולא יחת״.

ועוד שם:

״גם האיש שמחזיק לומדי התורה, בכל מעשה ידיו ומלאכתו הוא מצליח לנפשו בשעה שעוסק במלאכתו, כיון שמגמתו להחזיק לומדי התורה״.

ובהמשך שם:

״אבל אותם בעלי מצוות שהם מחזיקים יד תלמידי חכמים, עתיד הקב״ה לעשות להם צל וסוכה מיוחדת, גם חופה בפני עצמה, כמו שנעשה לתלמיד חכם עצמו, ובצל סוכתו יחסו אחרים, שאינו נעשה טפלה לתלמיד חכם, אלא הוא שקול כיוצא בו וכוי, כי לא תצא אש מהתלמידי חכמים שיהיו נכוים בה, ששניהם שקולים, כדכתיב (קהלת ז, יב): בצל החכמה בצל הכסף, דהיינו שיש צל מיוחד לחכמה, וצל מיוחד לכסף, לעשיר שהחזיק בכספו לתלמידי חכמים״.

רבינו הרי״ף ניהל גם ישיבה גדולה בעירו, בה הרביץ תורה לרבים, והראה את כוחו הרב בהעמדת תלמידים.

ר׳ יאשיהו לימדם נתיבות הלימוד והעיון במסירות נפש, ותלמידיו השיבו לו אהבה תחת אהבתו, והיו קשורים אליו בעבותות חיבה. וכה כותב ר׳ יאשיהו באחד ממכתביו:

״זכיתי ללמוד וללמד את אשר ישנו פה, עומד על נהרי נחלי פלגי מים, ולחם מן השמים, סביבותי נערי, תורת קבע ולא עראי, אנכי והילדים אשר חנני ה׳, אשר יצקו מים על ידי, ויהי ידי אמונה לתת להם חנינה וחכמה ותבונה, עושה באהבה ומרבה בישיבה, ויעשו פרי תבואה, המה הגיבורים, גיבורי כח במלחמתה של תורה, משיבי מלחמה שערה, כולם אהובים, כולם ברורים, חברים מקשיבים לקולי, יושבים למולי״.

אלף פתגם ופתגם – משה ( מוסא ) בן-חיים

ألف المثل والمثل – موسى (موسى) بن – حاييم

جوز من عود ولا القعود

ג׳וז מן עוד ולא(א)לקעוד.

בעל מאוד(מקל) ולא הישיבה לבד בבית.

 ״בתולה זקנה – מכתב שלא נשלח לתעודתו״. (פתגם הונגרי).

 טוב להתחתן עם בעל גם אם הוא חסר ערך, מאשר להשאר רווקה ויושבת בית

״עדיף לשבת שני אנשים מאשר לשבת ערירית״ (כתובות עד עמי א).

الدنيا بلاها ملاها وبلاها من نساها

א(ל)דניה בלאהא מלאהא ואכּתר בלאהא מן נסאהא.

העולם מלא צרות, אך רב הצרות באות מנשים.

الذيك ما بحب يكون له شريك

א(ל)דיכּ מא בחב יכון לו שריכּ

התרנגול לא אוהב שותף. (במובן שותף לאשה).

 ״מצוי אצל אשתו כתרנגול״ (ברכות כב׳ עמי אי).