מארץ מבוא השמש – הרב חיים זאב הירשברג. תוניס החדשה. 

מארץ מבוא השמש – הרב חיים זאב הירשברג.

תוניס החדשה. 

אגב זאת, נתגלגלה השיחה על קירואן, אותה עיר שנתפרסמה בשל חכמיה היהודים. הזכרתי לק. כי הערבים הם ששמו קץ למרכז התורה הזה, בגרשם את היהודים מהעיר. ובמשך שבע מאות שנה בכלל אסורה הייתה להם , ולנוצרים, הכניסה לתחומה של קירואן, שהוכרז עליה כעל אזור מקודש בדומה לחג'אז. איסור זה נתבטל בראשית המאה שלנו, ( המאה העשרים ), אבל בעוד שמרשים בדרך כלל לתיירים לבקר במסגד הגדול של קירואן, המפורסם בגלל צורתו וספרייתו, הרי גם עתה אסור ליהודים לגשת לשמה.

דברי לא נעמו לק..והוא הזמינני לבוא אתו ולבקר בקירואן בכל מקום שארצה, ולהסתכל בכל כתבי היד שיעניינו אותי. הוא חזר על הזמנה זו פעמים מספר. אולם דווקא בנקודה זו לא עשו דבריו רושם של כנות. ק.. הבטיח גם להמציא לי את עבודותיו בתחומי מחקר הערבית המאלטיזית. לפני עוזבי את תוניס ביקשתי לבקרו פעם שנייה, אבל הוא נעדר מהמשרד, בגלל מחלה, כפי שהסבירו לי.

מתוך ויקיפידיה

מלטית (Malti) המוכרת גם בשם מלטזית היא שפה שמית תיכונה-דרומית מתוך קבוצת השפות השמיות של משפחת השפות האפרו אסייתיות, המדוברת במלטה. ישנם שני ניבים מלטיים עיקריים – הניב של האי מלטה והניב של האי גוזו. הניב של גוזו נחשב שמרני יותר, בייחוד מבחינה פונטית. הניב של האי מלטה הוא המשמש את רוב דוברי המלטית. השפה המלטית מוכרת כשפה רשמית ברפובליקה של מלטה מ(שכוללת את האיים מלטה, גוזו וקומינו בים התיכון) בצד השפה האנגלית מאז הצטרפות מלטה לאיחוד האירופי היא מוכרת כאחת השפות הרשמיות של האיחוד.

הסברה המקובלת על רוב הבלשנים  היא שהמלטית התפתחה מהערבית שדוברה בפי הערבים והברברים המוסלמים שפלשו לאירופה מצפון אפריקה במאה התשיעית לספירה וזאת לצד השפעות נוספות כאיטלקית משום שמלטה נמצאת בין איטליה לתוניסיה. יחד עם זאת יש גם הסוברים כי מוצא השפה המלטית הוא מהפניקית (שפה שמית). לפי טענה זו, הפיניקים, שיצאו מהחוף המזרחי של הים התיכון והתיישבו בכל רחבי אגן הים התיכון, הביאו את לשונם למלטה. גם אם טענה זו הגיונית אמיתותה מוטלת בספק.

שיטת הכתיב של המלטית מבוססת על הכתיב האיטלקי, ובמרוצת המאה העשרים עברה סטנדרטיזציה, שהפכה את הכתיב לפונטי כמעט לגמרי. הפער העיקרי בין השפה המדוברת לכתיב הוא בכך שבכתיב מסמנים עדיין חלק מהעיצורים הגרוניים. אלה מסומנים באותיות או בצירופי אותיות מיוחדים, למשל האות ħ (מקביל ל-ח בעברית) או הצירוף għ (מקביל ל-ע).

התחביר והמורפולוגיה של השפה דומים למדי לאלה של ניבים ערביים צפון-אפריקניים. ההבדלים העיקריים בין מלטית לבין הערבית הצפון-אפריקנית הם בפונטיקה, באוצר המילים ובכתב. מבחינה פונטית המלטית איבדה את רוב העיצורים הגרוניים ואת העיצורים הנחציים. אחדים מן העיצורים הגרוניים עודם נהגים במלטית, וכמו כן יש להם שרידים בכתב וכן במערכת התנועות ש להשפה. בכך היא מזכירה במידה מסוימת את העברית המודרנית. באוצר המילים ניכרת השפעה גדולה של האיטלקית והאנגלית. המלטית נכתבת באותיות לטינית ויש בהם כמה אותיות, שסימנים דיאקריטיים נלווים אליהן לציון הגייתן.

הספר "מילות-היחס המלטזיות" שראה אור בהוצאת כרמל בשנת 2003 הנו מחקר הדן בהיבטים רבים הקשורים ללשון מלטה. מבואו מעניק רקע כללי באשר לתפיסות המקובלות של קבוצת חלקי הדיבור הכוללת את מילות-היחס ובאשר ליישום תפיסות אלה בחקר הלשונות השמיות בכלל ובחקר לשון מלטה בפרט.

שאר פרקי העבודה מתמקדים בחקר האטימולוגיה של מילות-היחס בשפה,

 במיון המורפולוגי של מילים אלה, בדרכי נטייתן בלוויית כינויי הגוף החבורים ובהתחברותן לתווית היידוע, לכינוי הזיקה ולכינויים מסתמים, בצירופי-היחס ובתפקידיהם ביצירת אוצר-המילים המלטי בתחומי השם, התואר, הפועל ותואר הפועל. כמו כן דן המחקר בסוגיות הקשורות לתחביר מילות-היחס ולסמנטיקה שלהן, והוא מדגיש את טיב הקשרים שבין הקדקוד והמשלים בצירופי-היחס המלטיים, את מבני מילות-היחס ותופעות הייחודיות למלטית הקושרות בינה לבין אחיותיה השמיות והשפות ההודו-אירופיות אשר השפיעו על התפתחותה.

רוב דוברי המלטית הם רב-לשוניים. רובם מדברים, או לפחות מבינים, גם אנגלית ואיטלקית. הקשר הדתי ההדוק לכנסייה הקתולית של איטליה מביא לכך שכמעט כלה מושגים הדתיים שאולים מאיטלקית. לפיכך, ערבי-נוצרי יתקשה לזהות את המושגים הדתיים ושמות הדמויות והאישים הנוצריים, אף על פי שאת השפה בכללה הוא עשוי להבין במידת-מה.