הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. 

היחסים בין הקדוש וחסידיו

מסורות רבות מספרות על הקללה של הקדושיםומכאן הפחד מפניהם. מובן שרוב המסורות מתייחסות לדמויות היסטוריות ובמיוחד לקדושים שחיו בתקופות קרובות יותר אלינו. על איית נחמיאש מסופר שהקללה שלהם היתה מאוד מסוכנת: כאשר ר׳ דוד נחמיאש היה עובר ברחובות הכפר, היו כולם מפחדים. הוא התרגז פעם על אדם שרב עם בתו, ואותו האדם עם כל משפחתו נפטרו תוך זמן קצר כאשר ר׳ דוד בן־ברוך היה מקלל מישהו, הקללה היתה מתקיימת, ולכן פחדו לפגוע בו. כשהתארח במוגאדור והיהודים

קיבלוהו יפה רק כאשר לבש גלימה יפה, התלונן בפניהם שעשו כבוד לבגדיו ולא לו.

 כאשר נודעה להם זהותו מיהרו לבקש ממנו סליחה ולתת לו נדבות; יהודי שהתארח בביתו של ר׳ דוד בן־ברוך, נדהם מפשטות הליכותיו ואמר בזלזול: ״זהו ר׳ דוד בן-ברוך?״, התעוור והבריא רק לאחר שביקש סליחה מהרב:יהודי שסירב לתת לר׳ דוד בן־ברוך מאה ריאל, קולל על־ידי הרב שתוך שנה יהיה עני, ואכן כך היה: במשפט בין יהודי למוסלמי ציווה ר׳ יהודה בן־עטר ליהודי לשלם למוסלמי סכום כסף, אחרת ימות תוך שלושה ימים. היהודי שילם מפחד קללתו של הקדוש; הקללה של ר׳ חיים פינטו הקטן היתה קשה אף היא: יהודי ששבר לו כד שמן מת אחרי יומיים, ורופא שגירש את הקדוש מביתו נפטר למחרת היום: לר׳ מאיר עראמה נהגו לתת מיד את מבוקשו פן יקרה משהו לאדם או לבהמתו; ר׳ יחייא לחלו קילל יהודי שאמר שהשיפוט של הרב בעניינו לא היה צודק והיהודי מת: על ר׳ פנחס הכהן מספרים שאדם שקולל על־ידיו היה מתייבש על המקום, ודבר זה קרה אפילו לבנו הוא;קללתו של ר׳ ראובן פינטו היתה תמיד מתקיימת;כשר׳ רפאל אנקאווה היה מקלל היתה הקללה מתקיימת בו במקום: יהודי שנשבע לשווא שלא לקח כסף מערבי קולל על־ידי הרב והתעוור מיד: במקרה אחר, כששפט בין יהודי ומוסלמי, איים הרב לקלל, והיהודי גילה מיד את האמת ר׳ סעדיה דאדס קילל את העיר, שפרנסיה לא באו לקראתו כשהרגיש שמותו קרב, שיהיו בה יותר נשים מאשר גברים, ואכן כך היה ר׳ שלמה כהן גדול נזהר שלא לקלל את היהודים, שכן קללתו היתה מתקיימת תמיד.

הפגיעה במטפל או בחסיד של הקדוש נחשבת אף היא כפגיעה בקדוש עצמו וגורמת לעונש: אדם, שהלשין לשלטונות שהיהודי המטפל בר׳ דוד ומשה בונה בית־כנסת ללא רשות, השתגע. באותה מידה קללתו של החסיד מתקבלת כמו הקללה של הקדוש עצמו: חסיד של ר׳ שלמה בן־לחנס קילל נהג שסירב לקחת אותו לקבר הקדוש. המכונית התקלקלה ולא נסעה עד שהנהג הסכים לקחת אותו.

מעניין לציין כאן את המסורות על היחסים בין הקדושים לבין עצמם. קדושים חיים מבקרים בקבריהם של קדושים מתים, כמו ר׳ דוד בן־שאפת אצל ר׳ שלמה בן-לחנסור׳ חיים פינטו הקטן יחד עם ר׳ פנחס הכהן בקברו של ר׳ חיים פינטו הגדול. הקדושים גם מגיעים להסכם ביניהם בדבר חלוקת מרוקו לאזורי חסות והשפעה.

 ר׳ חיים פינטו הקטן, לאחר שחולל נס במוגאדור בנוכחות ר׳ פנחס הכהן, הסביר לו שהפעיל את זכותו בתחום השייך לו ולאבותיו בו בזמן שתחומו של ר׳ פנחס הוא מראכש ותארודאנת. ר׳ פנחס הכהן ובאבא דודו, הוא דוד בן־ברוך הקטן, חילקו את מרוקו ביניהם לשם איסוף נדבות ותרומות, כך שהצפון נמצא תחת מרותו של ר׳ פנחס והדרום שייך לבאבא דודו. ידועה לפחות מסורת אחת של קדוש שנפטר כתוצאה מקללה של קדוש אחר: ר׳ יונה נבון קילל את ר׳ חיים פינטו(מוגאדור) שילך בקיצור שנים. ר׳ חיים החזיר לו קללה ור׳ יונה נפטר לאחר יומיים.

חשיבות גדולה מייחסים לנדר שנעשה לקדוש,בעת הפנייה אליו או לאחר שמילא בקשה. מבטיחים להביא לקדוש סעודה, לערוך שחיטה לכבודו, לבנות לו ציון, מציבה, חדרים ליד מקום קבורתו וכדומה. נשים עקרות, או אלה שילדיהן הקודמים מתו, מבטיחות לתת לתינוק העתיד להיוולד את שמו של הקדוש. יש להקפיד בקיום הנדר כי אי־קיומו יגרום אחריו עונש. כאן שוב אנו עדים לתופעת הפחד מפני הקדוש וההקפדה שלא להרגיזו. יהודי שהבטיח לשחוט שני עגלים למול תימחדארת עשה הכל כדי לקיים את נדרו חרף קשיים רבים.

במקרה דומה שחט יהודי שני כבשים שהבטיח לכבוד מולאי איגגי, הגם שהקדוש הופיע בלילה בחלום ואמר לו כפרה על כבש אחד שברח. אשה שילדה בזכות ר׳ מסעוד עראמה ונדרה להביא לו סעודה, מביאה אותה מתוך דאגה שדבר רע יקרה לתינוק. אב שבנו הבריא כשהיה תינוק בזכות מול תימחדארת נדר להשתטח על קברו של הקדוש וקיים את הנדר כשהבן היה בן עשרים !

אם הנודר לא מקיים את נדרו העונש הוא בדרך כלל חזרה למצבו הקודם, כשמדובר באדם שהיה חולה. בעזרת בקשה נוספת יכול הקדוש לסלוח לו, או להחזיר את פניו ריקם: רופא יהודי משותק הבריא בזכות ר׳ עמרם בן־דיוואן והבטיח לשחוט פרה לכבוד הקדוש. משלא קיים את הבטחתו חלה שוב בשיתוק. חזר לקדוש, התחנן בפניו והבטיח שוב שישחוט לכבודו פרה, אבל הקדוש לא סלח לו: 

 אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל – כרך א'

סימן י"ז כרך א' סדר בא שנת תרס"ה, מכנאס.

רבי יוסך משאש

למעלת הרב הגאון, מעו"ם, סבא דמשפטים, מבני עליה המעטים, כקש"ת כמוהר"ר מרדכי בן ג'ו ישצ"ו. בקידה על אפים אני אומר שלום, שלום.

אדוני ! שלשם הגיע לידי יד כהה, מכתב ידי קדשו, מפציר בי לחפש באמתחת כבתי אבא מרי ז"ל, למצוא כתוהת האישה מרים אשת יעקב ועקנין, כי אמרה שאמה הפקידה אותה בידי אבא מרי ז"ל, חפשתי ולא מצאתי, ואחותה אמרה, כי ביד הרב כמוהרר"ש בן שטרית, ישצ"ו הופקדה, ושאלתי את פיו, ואמר כן הוא, ימחול נא אדוני לכתוב לו, והוא ישלחנה אליו, ושלום.

הצעיר אני היו"ם ס"ט.

סימן י"ח סדר הנזכר, שנה הנזכרת, מקנאס.

ידידי החכם החשוב וכו'….כהה"ר ימין אלגראבלי הי"ו.

מכתבו הגיעני, אודות הסופר כמוהררי"ץ מלכא ישצ"ו, אמר כי מסר השטר ליד אחיך הי"ו, ואודות הספרים, אין קונה, כי הזמן קשה ואין הפרוטה מצויה, ה' ירחם.

עוד ראיתי מה שהרבה כבודו להקשות בריש פירוש וארא, וזה תוכן דבריו בקצרה.

וידבר אליה, למה לא מרמ, וידבר ה' ?

ויאמר אליו אני ה', מה רוצה לומר בזה ?

וארא אל אברהם וכו'…, מה צורך להודעה זו עתה ?

ושמי ה' לא נודעתי להם. מה רוצה לומר ?

וגם הקימותי, וגם אני שמעתי, מה באו הגמין לרבות ?

וכתבת, שהמפרשים תחת ידך, לא הרוו צמאונך בזה, ובקשתני לחפש לך בשאר מפרשים, או מה שנראה לעניות דעתי.

ידידי ! לא הודעתני שמו המפרשים שתחת ידך, למען אחפש באחרים, ופשוט אצלי שמה שתחת ידך, הוא שתחת ידי, פירוש רש"י, רשב"ם, ראב"ע, רמב"ן, ספורנו, ותול"ם, וגם אלו, בשאלה מאחרים, שאין נמצא אצלי משלי, רק פירוש רש"י דוקא, וכל המפרשים הנזכרים האריכו בזה.

ואם הם לא הרוו את צמאונך, איך אני ארוה את צמאונך, ועל כל זה לא אחדל מהודיעך דעתי הקצרה בזה, ואם תמצא חן בעיניך, לא תחשוב שהיא טובה מהם חלילה ? רק מפני שאנחנו דומים לתינוק היונק, שאם נאכילוהו לחם יחנק, שאף שהלחם הוא מזון לכל חי, מכל מקום לגבי התינוק שגרונו צר וכחו רפה לעכל, יחנק בו.

כן המפרשים הם מזון ומחיה לגדולים ומחניקים לפעמים תנוקות אשר כמונו, שאיטן להם הנאה רק מהעולה על רוחם, וכן כתיב לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו ( משלי י"ח ).

ועתה שמע מה שנראה לעניות דעתי בזה :

על פי הידוע, כשהקב"ה נגלה לתיבור או ליחיד, בדין, נקרא בשם אלהים, ולכם גם הדיינים נקראים בשם זה, כמו שכתוב אלהים לא תקלל, ותרגם אונקלוס, דיינא לא תקל ( שמות כ"ב ), וכשהוא ברחמים, נקרא בשם הוי"ה ב"ה, כדרך האדון המרחם על עבדיו, וכדרך האומן המוה איזה דבר, שחס עליו שלא יפסד.

וכן שם " אל " מורה על הדין, כי הוא נגזר משם אלהים, וגם פירושו תקיף, כמו ואת אלי הארץ לקח ) יחזקאל י"ז ), וכן שם " שדי " מורה על הדין, שכן פירשו רס"ג ז"ל, בלשון ערבית "( לקאהאר ) דהיינו תקיף ( כמו שכתב ראב"ע ז"ל שם )

ובזה יבא הכל על נכון, כי משה רבנו עליו השלום, הטיח דברים כלפי מעלה, המה שכתוב, למה הרעות וכו'…ומאז וכו'…., והצל לא הצלת וכו'…, ולכן נגלה אליו ה' בדין ודבר אליו קשות, וזהו דכתיב וידבר אלהים וכו'…..

וכאשר ראה ה' את משה שחלשה דעתו, ויאמר אליו אני ה', כלומר הדין והקשות שדברתי עמך, יהיו חשובים לפניך כאילו אני ה' בחסד וברחמים מדבר עמך, כי לא די לך אלו הקשות, רק יותר ויותר בעונשים בפועל, שהרי וארא אל האבות באל שדי, ובשמי ה'  ( הראב"ע שם ) שהוא החסד והרחמים לא נודעתי להם.

דהיינו שכל ימיהם לא מצאו נחת, רק יגון וצער, אברהם נתנסה ביו"ד נסיונות, ומא מה מאוד גדול צער כל אחד. יצחק, צערו עם ישמעאל, עקידתו, עקרות אשתו, צערו ממעשה עשו, עד שכהו עיניו.

יעקב, קשה מכלם, עד שאמר, לא שלותי וכו'…ועם כל זה לא הטיחו דברים, וגם הקימותי את בריתי אתם וכו'….כלומר ואף שהקימותי את בריתי אתם לתת להם וכו'…, ולא קיימתי בהם בעצמם, לא הרהרו ארח מדותי, ודם אתה ידעת כי בזכותם אני שמעתי וכו'….

הרי שחבה גדולה נודעה להם בשביל אמונתם ושתיקתם, ואתה משליחות ראשונה התחלת להטיח דברים ? ולכן כדי להפיס דעתך לך אמור לבני ישראל וכו'….דהיינו חוזר ומחזק לך הבטחתי, כביכול, כאדם שאין מאמינים לו בפעם אחת עד שכופל את דברו.

זהו הנראה לעניות דעתי בזה, ואם ימצאו חן בעיני קדשך, תברכני נפשך, ושלום, עבר אל נורא איום.

אני היו"ם ס"ט

סימן כ' כרך א'

למעלת החכם החשוב והכולל, כהר"ר יצחק מרציאנו ישצ"ו. 

מכתבו הקיר הגיעני, על דבר הכסף של הנדבה, הרי הוא מונח ביד בעל אכסנייא, כהרי"ץ בוטבול הי"ו, ואודות הסמיכה של שו"ב, אבדה כל תקוה, כי שלחו ממח"ק מכתב להרב כמוהר"ר יהושע בירדוגו ישצ"ו, שלא יסמוך את ידו עליך, לא הוא ולא אחר, כי כל מגמתך רק לחרחר ריב עם השוחטים הקבועים זרע אהרן דודך ז"ל.

וטענת להתפרנס אינה טענהכי יש לך כסף ושוה כסף, נכסי דניידי ודלא ניידי, גם מהפך בעיסקא ומצליח, ועוד שבחוך כי ירא אלהים אתה, ותמהו איך תכניס עצמך בדבר שכל ירא וחרד בורח ממנו, ורק השנאה מקלקלת.

ובכן ידידי הסר כעס מלבך, והעבר רעה משאר בשרך, והנה כתר כהונת השחיטה לזרעו של אהרן דודך ז"ל, כי היא לבדה מקור מחייתם, והם כעני המהפך בחרדה, אל תטלנה מהם, ושמע לעצה ושב ואל תעשה עדיף, וגם לרבני עירך אל תראה שום תרעומת, אפילו בעקימת שפתים וטוב לך.

המעיר, אני היו"ם ס"ט.

סימן כא כרך א'

אחד מן הרמתיים, קדשוהו שמים, לכל דבר שבקדושה, אבן הראשה, כקש"ת כמוהר"ר אברהם סאלונים ישצ"ו. שלמא דמר יסגא לעד.

מכתב יד"ק הגיעני, אודות הארגז של חפציו, שלחתיו אתמול עם החמר למסרו ליד הגמו"ן, כהה"ר יעקב אצאראף ישצ"ו, שהוא בעל אכסנייא של כבודך, ועל תודתך בשביל טירחתי בנדבתך וכו', וכו', אין דבר אדוני, כי לא נעלם מה שאמרו חז"ל כל המברר מקחו של צדיק כאלו קיין עשרת הדברות ( ב"ר ריש פ' חיי שרה ), וכמו שכתוב הכא, שהוא עדיף ממקח.

ואודות ההוא גברא שנתן בכעס, ומתנה מוטעת, הנה הוא ניחם על מעשהו, ואתול בערב אמר לי, כי היום או מחר ילך לפאס, ושם יתראה ען כבודו, ויכפול את נדבתו, כי כן צוהו בעל החלום, ובכן יקבלהו מעלתך בכבוד וירבה לסלוח לו, כמדת ענותנותך הגדולה ושלום.

המעיר אני היו"ם ס"ט.

סימן כ"ג – כרך א'

סדק משפטים. שנת תרס"ח לפ"ק

ידידי החכם החשוב וכו'…כהה"ר יעיס מלכא הי"ו

קבלתי מכתבך על ידי ההוא סנדלר, והוא אמר לי, כי בשלהי ירחא, ימכור את סחורתו, ויסע עוד למקומך, ויפרע לך את חובו עספ"א – עד סוף פרוטה אחרונה – והאמן בו, כי איש אמונים הוא, ובעל כספים, רק עתה אין תחת ידו כסף מזומן.

עוד סיימת בדברי תורה, על מה שאמרו רז"ל, בזמן שהקול קול יעקב מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אין הידיים ידי עשו, ואם לאו, הידיים ידי עשו ישלטו בהם, והקשה כבודו, והלא מהכתוב משמע, תרווייהו בחדא מחתא, הקול והידיים ?

ידידי, כבר קדמוך רבנן בקושייא זו, בספר מי מנוחות על התורה להרב הקדוש כמוהרר"פ בירדוגו זיע"א, ותרץ, ואפשר שמפרש הקל חסירה, לדרוש, הקל והוקלש קול יעקב, אז מתוסף כחב עשו, וכן להפך, עיין שם.

וכן ראיתי במת"כ על המאמר הזה בב"ר פ' ס"ה, שכתב משם מוהר"י בן חביב זיע"א, דדייק מדכתיב הקל חסר, לשון קלות, עיין שם. ונעלם זה מהרה ז"ל הנ"ל, ולדעתי המעט נראה, דפשט הכתוב תמוהי קא מתמא, הקול וכו' והידים וכו' ? ואם כן גם דרשת רז"ל כל היא\ בזמן שהקול וכו' מצוי בבתי כנסיות וכו', היתכן להיות שהידים ידי עשו ישלטו בהם ויעשו בהם שום רושם ? זה אי אפשר להיות, והבן, ונכון לדעתי

הצעיר אני היו"ם ס"ט

קירבה לשונית בין יהודי דבדו ליהודי מערב אלג׳יריה: אלג׳יר, ווהראן, תלמסאן, מידיאה, תיארת, ועוד, קהילות ידועות לנו מאז גירוש קנ״א בשאלות ותשובות חכמים שבאו אחרי גירוש קנ״א לאלג׳יריה^.

            מבטא יהודי דבדו קרוב לזה של יהודי מערב אלג׳יריה. יש מילים וביטויים בשימוש. במיוחד, אצל יהודי קהילות גירוש קנ״א של מרכז אלג׳יריה ומערבה עד דבדו במזרח מרוקו. נראה שתופעה זו היא אחד מהאיפיונים של יהודי גירוש קנ״א שיסדו קהילות הנ״ל אשר להם מבטא קרוב ביותר ואוצר מילים בשימוש מיוחד להם

ניגון הקריאה בתורה ובנביא של דבדו ושל הקהילות הנ״ל זהה כמעט ואינו דומה לזו של שאר הקהילות במרכז מרוקו, דרומה או מערבה.

            ביטויים שבעל פה או שבכתב המצויים אצל יהודי מערב אלג׳יריה ויהודי דבדו:

עלא באטר:

עלא כאטר באש יאטילהום שי אדרהם

עלא כאטר קאן צלטאן עדים ווקווי

שאיין:

ומן בעדו יאקל שאיין יחד

שאיין עמלת אהנא, תציבו פלגנא וכו'

עלא סאייד:

עלא מאייר למייתין

 עלא סאייר לייאם

יהודי דבדו בקיאים בפיוטי ר׳ אפרים אנקוואה או ר׳ סעדיה אדאתי או פיוטי יהודי תלמסאן מאשר בפיוטים על ר׳ חיים פינטו, הצדיק ממוגדור הרחוקה אגדות עממיות על הריב״ש והרשב״ש, חכמי יהודי גירוש קנ״א הראשונים שהתיישבו באלג׳יר, מוכרים מאד באוג׳דה הסמוכה לדבדו, לא פחות מאשר בקהילות מערב אלג׳יריה. יש ניב ומנהגים שיביליאנים הקיימים מדבדו ועד קהילת אלג׳יר במרכז אלג׳יריה הנותנים סימן היכר לקהילות גירוש קנ״א. ובפיוט על ר׳ סעדיה אדאתי (לקמן בפרק הפיוטים) מוזכרת דבדו עם תלמסאן בתוך האגדה הנפוצה אצל יהודי גירוש קנ״א, על בריחתם בדרך נס של עשרה צדיקים מספרד לאלג׳יריה.

קוים נוספים בלשונה של קהילת דבדו,

        הגייה

כּ׳ נהפך לפעמים לת':

יום כפור הוא יום תפור

 כּפרה היא תפרה

קמל (לסיים) הוא תמל

ההבחנה בין ט׳ לת׳ ניכרת היטב במבטא הדבדובי (דבר קיים במיוחד בקהילות מערב אלג׳יריה), וכן בכמה קהילות מרוקו (מליליה, תאזה, פאס ועוד).

        מילים ספרדיות

מכיון שדבדו היא סמוך לאזור מרוקו הספרדית חדרו ללשונם של יהודי דבדו מלים ספרדיות. חלק מן המילים נשתיירו כפי הנראה בלשון יהודי דבדו עוד מתקופת ישיבתם בשיבילה.

 מגינא היא פשטידת תפוחי אדמה וביצים.

 אלמריו הוא ארון (בספרדית ארמריו)

בוניא הוא אגרוף (בספרדית פוניא)

 פישטא היא חגיגה (בספרדית פייסטא)

 טינפו הוא זמן (בספרדית טיינפו)

לקמזא היא חולצה (בספרדית קאמיזא)

 סולדי הוא מטבע אגורה (בספרדית סוולדוס)

 שנוגה היא בית כנסת (בספרדית סינאגוגה)

מטינפוראדא לטינפוראדא — מזמן לזמן — (מספרדית טיינפו)

ביין די מאל עליה — לשון נזיפה

 ביין די ניגרו — לשון נזיפה (מספרדית ניגרו)

 כרינגו — סוג מופליטה (מספרדית טכהרינגו)

לגנדור — בעל יכולת, מלאדינו גאנאדור

 גאנא — תיאבון מלאדינו גאנא

        סוגי ברכות ואיחולים המצויים אצל יהודי דבדו.

 אללאה יתוון מנת (ה׳ יחזקך ויאמצך)

אללאה יעטית דעוות לכיר (ה׳ יתן לך ברכת טוב)

לא יכרז מנת דוו ודלאלא (שיצא ממך אור ותועלת)

 לא יזרע מנת ויתמר מנת (שתפרה ותרבה)

ביטוי שבועה

חק דין שמע ישראל — נשבע בדין שמע ישראל

 ברבי מייר! ברבי משעון — נשבע בשמו של ר׳ מאיר בעל הנס! ר׳ שמעון בר יוחאי!

 עדות ה׳!

אנא בללאה ובשרע!

 קראוו עליה שמע! סימן שאדם נפטר

. יא באנו ישורון! בני ישראל.

 שימשדי! בשם שדי.

            מפתגמים יהודי דברו"

לילת טחאיין (ליל ששי, הכנת תבשילי שבת)

ליל ת טכאיין (ליל שבת, ליל החמין)

לילת לגבאיין (ליל מוצש״ק, ליל האנחה)

 די בן חגארנא עבאוו כבארנא (הנפטרים נזהרים שהחיים לא יאזינו להם).

מא תוולד וויעשלך (על בן חכם, זריז, פקח).

 גוואג׳ לבדא שווארו עאם (יש לפקוח עין היטב עם מי להתחתן).

די מה ענדו בנאת מא ערפולו פיווך מאת (מי שאין לו בנות אין יודעים מתי הלך לעולמו).

מה תעדם ראס מא תעדם שאשייא (אם הראש לא נזוק והאדם נשאר בחיים, אל תדאג לראש).

 די משא בעד ראם, מכלוף (בנ״ל).

מן קלא גחגוח ובאת ינוח, מן קלא הברא ידווי קי לגמרא (אכל דבר קשה יעבור לילה בכאב אכל דבר רק יעבור לילה בשלוה).

צאם עאם וופטר עלא גראדא.

 מא נאדר מא חאדר (לא ראיתי לא נכחתי).

 דאר רג׳אל וולא דאר למאל (בן אדם עדיף על פני ממון).

 דאר למבארכּא, מה יטכולהא לא מבארך ולא מבארכּא(בית של תורה ודרך ארץ לא זקוק לא לעבד ולא לשפחה).

 חרוק בטאנהא וולא כרוג׳ ווטאנהא (עדיף לו לנחש שריפת בטנו מנטישת ביתו).

אללאה כלאף מאשי תלאף (אלקים עוזר).

 די יסקר ימאל (בשבח הסבלנות).

 מללאה סלאמא וולא נדאמא (בשבח השלום).

לכיר מרא וושר מרא (הטוב והרע מהאשה).

 לוואד די עבאק מא יכלילי אוראק.

כתב ידו של אדם חצי פניו(בשבח קבלת מכתב מיקירים)(כ״י סבא).

ועיין באריכות נוסח הערבית יהודית של יהודי דבדו באגדת נמרד ואברהם.

מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ?  – דורון חכימי

האם יתכן שאלוהים בא להטיל משימה כלשהי על אדם כשהוא ישן ואף לא הזדהה לפניו בקולו?

כאמור, כל אשר נכתב אודות חלומו של מוחמד בואריאציות שונות מקורם ב׳חדית׳ים׳ ועל פי הדעות השונות של החוקרים אין כל אפשרות להוכיח את אמיתותם של אלה, מה גם שחכמי האיסלאם בעצמם, לכל אורך ההיסטוריה, שינו ופסלו אלפי חדית׳ים מזויפים שהיו שגורים בפי חכמי האיסלאם.

אחד מחכמי האיסלאם הגדולים מוחמד אבן־אסמעיל אל־בוחארי שחי בשנים 810 ־ 870, כתב ספר רב־כרכים בשם צחיח אודות מסרני החד׳יתים האמינים והשקרנים ומתוך שש מאות אלף חדית׳ים שנמסרו לו, בחר אך ורק ב-2762 כאמינים אך לא ודאיים.

קורונבאום, אחד מחוקרי האיסלאם הגדולים, מגדיר במחקריו את החד׳ית כפסקי דין סמכותיים שפסקו מנהיגי האיסלאם לאחר מותו של מוחמד בשמו, כביכול, לחיזוק מעמדם ולקידום מטרותיהם ותו לא.

גיוזף שכט, חוקר תולדות האיסלאם, מציין במחקריו שאין חדית׳ים מהימנים, וכי הכל זיופים והמצאות.

אבן־חנבל, תיאולוג מוסלמי, איש רוח, חוקר וסופר, מצדד בשלושה תחומים שאסור להתעמק בהם ולנסות לפרשם.

א ־ פסוקי הקוראן;

ב – מסורת פשיטות מוחמד על שיירות האספקה למכה_;

ג – האמת במסורת החדית׳ים.

אולם, אותם חכמי איסלאם לא הטילו ספק בחדית׳ים אשר תוכנם היוו את אושיות האמונה המוסלמית ונאמרו מפי מנהיגי האיסלאם, דהיינו, החליפים ששלטו אחרי מוחמד.