ברית מספר 29- בעריכת אשר כנפו…סוף המאמר – העיר תיטואן – ירושלים הקטנה

אמנון אלקבץ

העיר תיטואן – ירושלים הקטנה

טמודא – Tamouda)

חוברת ברית מספר 29

הצלחת Alliance בתיטואן, הביאה אליה את החברה היהודית האנגליתAJ.A, ואת החברה הרוסיתO.R.T, שאף הן שמו להן למטרה לסייע לחינוך היהודי בתחומי המדע והטכנולוגיה, בארצות הנחשלות. התחרות בין שלושת החברות על לבם של התלמידים, נמשכה עד סיום הפרוטקטוראט במרוקו, בשנת 1956. אולם ידה של כי״ח היתה תמיד על העליונה, וילדי תיטואן העדיפו את החינוך הצרפתי על פני השאר. החדרת התרבות הצרפתית והטמעתה

– ,Alliance Israelite Universelle, "ברית כל ישראל חברים" (כי״ח), נוסדה בשנת 1860 בפאריס ע״יקבוצת יהודים שבראשה עמד המדינאי היהודי אדולף כרמיה (1880-1796). החברה שמה לה למטרה עזרה ליהודים שהופלו על רקע גזעני, ושזכויותיהם נפגעו, וכן, פיתוח אי תלות של ילדי ישראל ע״י חינוך והתמקצעות, ע"פ המשפט: "כל ישראל ערבים זה לזה".

 – בן-וואליד, יצחק, "ויאמר יצחק", בן־אמוזג, ירושלים, תש"מ. הרב בן-וואליד הוא בנו של ר' שם-טוב. מוצאמשפחתו מהעיר וואלידוליד שבמחוז קשטיליא שבספרד. אחר הגירוש, בחרו בני משפחתו להתיישב בתיטואן, וחלקם, מאוחר יותר, עבר למוגדור. אחר שאשתו הראשונה נפטרה בצעירותה, נשא לאישה את שמחה, בתו של ר' וידאל ביבס. לזוג נולדו 6 בנים ו-4 בנות. בשנת פתיחת "אליאנס" בתיטואן, זכה לארח בביתו את ר' יעקב אביחצירא למשך 6 חדשים, לפני שהמשיך למצרים, בדרכו לא״י. ר' בן-וואליד הגיע אף הוא לביקור בא״י, והקים בחיפה את "ישיבת בית-הלוי". נולד בשנת תקכ״ז(1767), ונפטר בשנת תרי״ט (1859), והוא כבן 93 שנים. שימש ברבנות בתיטואן כ-40 שנה. שם מקום מנוחתו.

,Anglo Jewish Association "האגודה היהודית אנגלית" מבריטניה.

            – ברוסית: "האגודה למלאכה מקצועית", נוסדה ברוסיה בשנת 1749.

בקרב יהודי מרוקו בכלל, ובקרב קהילת תיטואן בפרט, הפכו את בוגרי בתי הספר של כי״ח לאנשי מודרנה שנחשבו כמשכילים יותר מעמיתיהם שבבתי המדרש או שבישיבות היהודיות. בוגרים אלה נפתחו לעולם הרחב, והתחילו לחפש אחר מקום שיכול להכיל את ידיעותיהם ולקדמם מן הבחינה החומרית-כלכלית ותרבותית. היעד הראשון תמיד היה מדריד, בה יוצאי תיטואן הקימו את הקהילה הגדולה מבין קהילות היהודים בספרד. הם לא בחלו להרחיק נדוד גם ליעדים כמו, מלאגה, מרבללה, ברצלונה, קראקאס שבונצואלה, פאריס ולעוד מקומות רבים אחרים. בערים אלה נמצאות קהילות תיטואניות מגובשת גם היום.

 העושר הרוחני ונכסי התרבות הרבים שצברו והיו מנת חלקה של קהילת יהודי העיר, עשו אותה כיייצואנית" לארגון קהילות אחרות בעריה השונות של מרוקו. לכל מקום שהיגרו בניה, נשאו עמם בשורות של התחדשות, מוניטין של יושר, חוכמה ומוסר. על פי רוב, התאקלמותם במקום שאליו הגיעו, היתה מהירה משאר המהגרים. ילידי תיטואן נחשבו תמיד כאליטה האריסטוקרטית של יהודי מרוקו, לפיכך, נדיבותם כלפי קהילות אחרות היה בה מעין גאוות "כל ישראל ערבים זה לזה". יתרה מכך, התנהגותם הקפדנית בתחום המוסר, הפכה לשם דבר גם בקרב המוסלמים. בעיקר ידועה נדיבותם בעיתות הרעב הרבות' שהיו פוקדות את צפון מרוקו כתוצאה מהבצורות המתמידות, או המגפות של שנות 1730 – 1744 ועוד. בשנים אלה, קהילת תיטואן היתה פותחת את שעריה למאות רבות של פליטים יהודים שהיו מגיעים אליה למצוא בה פת-לחם. היו אלה שכניה הלא רחוקים ממכנס, פאס וסביבותיהם. מי מהיהודים שלא עמד לו כוחו בפני הרעב והמגפות, פנה לאיסלאם, כדי לזכות ב״זכאת', , אותה תרומה של מזון או כסף המחולקים למוסלמים העניים, על מנת לשרוד. בין הפליטים הידועים שנמלטו אליה מפני הרעב או מפני הרדיפות, היו גדולי הדור כמו ר' יעקב אבן-צור (היעב״ץ), שברח אליה מפאס מפני הרעב והעוני, או מפני הרדיפות של המלך מולאי איסמאעיל. אחד אחר היה ר' חיים בן-עטר (אור-החיים הקדוש), שנרדף בעירו סאלה ע״י מושליה שחמדו את הונו הרב אותו ירש מאביו, עד שנישלו אותו. תחילה ברח למכנס ואחר כך לפאס, ולבסוף הגיע לתיטואן, ברם משרבו הצרות גם שם, החליט לעלות לא״י, השתקע בעכו, ויסד בה ישיבה בשם "כנסת ישראל".

בניה של תיטואן, או צאצאיהם, ממשיכים גם כיום לפאר את מוצאם בכתיבה הספרותית, כמו בלאנש בן-דהאן ז״ל (1975-1903). ספרה הידוע ביותר, "Mazal Tob", כך במקור, בצרפתית, מספר על נישואי הבוסר של קטינות לעשירי תיטואן, בניגוד לרצונן. ספר זה זכה לעיטורים ולפרסים רבים בצרפת. סופר אחר שנולד בשנת 1933 בתיטואן, הוא יצחק שוקרון. שוקרון היגר אל המושבה התיטואנית בקראקאס שבוונצואלה, שם הפך לאחד המחזאים הגדולים במדינה. ספרו הידוע "מאסות" על התיאטרון בוונצואלה, הפך אף הוא לרב-מכר, הומחז, וזכה לפרסים ולעיטורים רבים. גם מחזהו "50) "50 Vacas gordas פרות שמנות), זכה לתשבחות רבות. עוד סופרת ידועה מיוצאי תיטואן, היא אסתר בן-דהאן.

ספרה "עזוב, עוד נחזור" המספר על געגועיה לעירה, ו״סודה של המלכה אסתר" מעין ביוגרפיה עצמית, זכו אף הם לביקורות חיוביות. כיום היא מנהלת תוכניות טלוויזיה במדריד שבספרד.

אכן תיטואן, זאת "ירושלים הקטנה".

סוף המאמר – העיר תיטואן – ירושלים הקטנה

אמנון אלקבץ

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 122 מנויים נוספים

יוני 2013
א ב ג ד ה ו ש
« מאי   יול »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  
רשימת הנושאים באתר