הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך

פרשת דברים. מתורת רבני צפון אפריקה. מאת: הרב אברהם אסולין. מס' 12

וחצרות ודי זהב (דברים א.א).

????

"וחצרות" פירש רש"י שהכוונה היא למחלוקתו של קורח. "ודי זהב" הכוונה היא לחטא העגל.

והקשה הגאון רבי יעקב חי זריהן זצ"ל ראב"ד הספרדים בטבריה, בספרו "אהל יעקב", הרי חטא העגל היה לפני מחלוקת קורח, ומדוע נכתב כאן אחריה?

ותירץ שבמעשה העגל, כאשר עברו על הדיברה של "אנכי ה' אלהיך, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", טען משה רבנו לפני הקב"ה: לי אמרת, ולא להם, מכיון שעשרת הדברות נאמרו בלשון יחיד. ובכך לימד סנגוריה על העם.

אבל כשבאו במעשה קורח וטענו "כי כל העדה כולם קדושים", ופירשו חז"ל כולם שמעו מפי הגבורה, ועשרת הדברות נאמרו בלשון יחיד מכיון שכוונו לכל יחיד בישראל, אם כן נסתרה טענתו של משה רבנו "לי ציותי ולא להם", וממילא התעורר מחדש קטרוגו של חטא העגל…

במדבר בערבה מול סוף(דברים א, א).

הגאון רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל בעל אביר יעקב, בספרו "פיתוחי חותם הלבן", פירש את דברי התוכחה כרמז לאדם,

"במדבר" לשון דיבור שצריכים לשמור הלשון מדבור רע ומדברים בטלים, והן "בערבה", בכל דבר ערב שהתאווה בו,

"מול סוף" דעו שאתם עומדים מול היודע סוף כל דבר מראשיתו כמו שכתוב מגיד מראשיתו אחרית. ועוד הסבר "מול סוף" שאדם יתבונן בסוף מה יצא, כמאמר חז"ל והוי מחשב שכר עבירה כנגד הפסדה.

 "וחצרות", רומז על בתי כנסיות הנקראים חצרות ה' שיהיו שוקדים על בתי כנסיות ובתי מדרשות, דזהו עיקר ביאת אדם לעולם. כי לא נברא כי אם לעבודתו יתברך.

"ודי זהב" שלא יהיו להוטים אחר קביצת הממון שהוא סיבת לבטול עבודה ה' ותורתו. רק ישימו ביטחונם בהשם יתברך ומה שישפיע להם יהיה בעיניהם רב וישמחו בו וזהו מנוחה לעבודתו יתברך כמאמר התנא איזה עשיר השמח בחלקו. והוא פירוש "די זהב" מה שמשפיע לכם השם יתברך בזהב הן רב והן מועט.

והגאון רבי חיים בן עטר זצ"ל מחכמי סאלי בספרו אור החיים הקדוש,

ביאר "וחצרות" – חצרות ה' שהם בתי מדרש, שילמד כל אדם בקביעות כיעקב אבינו דכתיב 'ישב אהלים' ולא ללמוד עראי.

"ודי זהב" שיאמר לזהב 'די' או ירצה על הדרך: שכל מה שיהיה לו, יהיה בעיניך דבר מספיק, כאילו יש לו כל זהב. והוא על דרך אמרו(אבות פ"ד מ"א), איזהו עשיר, השמח בחלקו. ובזה יעטה לבבו לעבודה העליונה, היא עבודת ה', אלהים חיים.

ראה נתן (א, כא).

וכתב הצדיק רבי יצחק אברז"ל זצ"ל ממרביצי התורה במרכאש (בקרוב נוציא לאור את ספרו). על דרך כד דמך ר' אבהו אחזו ליה י"ג נהרי וכו' כי ר' אבהו היה סובר שכר עולם הבא דברשאין לו קצבה ולא משתעבד אבל לגבי הקב"ה הוי דבר שיש לו קצבה וזהו שחזר ואמר אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי ולגבי הקב"ה הוי דבר שיש לו קצבה וזהו "ראה" פירוש אומרים לצדיק ראה ומעיקרא "נתן ה'" בתורה מתנה לעל צד הרחמים עכשיו "אלהיך לפניך את הארץ" העליונה מן הדין שלך "עלה" פירוש נתקשרו "רש" בתורת ירושה שאין לה הפסק ואינו חוזר בגלגול ושמא תאמר שכר עולם הבא הוי דבר שאין לו קצבה ולזה אמר "כאשר דבר ה' אלהיך לך" ולגביה הוי דבר שיש לו קצבה ומשתעבד "אל תירא ואל תחת" מן המקטרגים ומן מדת הדין שמוחזקת בשכר העולם הבא:

קומו ועברו לכם את נחל זרד  (דברים ב פסוק ט).

ביאר הגאון רבי אברהם סבע זצ"ל ממגורשי ספרד, ומחכמי העיר פאס.

להורות שעד עכשיו מצד העונות לא יוכלו לעבור את  נחל זרד, אע"פ שהיה קטן זרת, ארכו ורוחבו זרד, וכשהיו ישראל רצויים וקרובים לה'  לא עמד להם הים במצרים, ואדרבה נקרע ים סוף לגזרים, והעביר ישראל בתוכו. כאומרו "דבר אל בני ישראל ויסעו" (שמות יד, טו).ועכשיו מצד העונות נתעכבו קרוב לארבעים שנה, שלא יכלו לעבור את נחל זרד, וזהו שאמר והימים אשר הלכנו מקדש עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמנה שנה, והוא בסבת הרשעים וזהו "עד תום כל הדור אנשי המלחמה".

לא אוכל לבדי שאת אתכם. (דברים ב פסוק ט). לפי שהיו טרחנים, והם השיבו טוב הדבר אשר דברת לעשות, והיה ראוי שיאמרו על פיך אנו חיים ואין אנו רוצים דינים אחרים, אבל הם חשבו מחשבת אמת שמשה לא ישא להם פנים ולא יעוות משפט. ולכן בחרו בדיינים רבים, ובזה חטאו נגד ה' ונגד משיחו.

מעשיות מחכמי המערב

ארך אפים

המקובל  הרב יצחק כדורי זצ"ל, היה ידוע כמומחה גדול גם לכתיבת קמיעות, באחת הפעמים הרב כתב קמיע שזמן כתיבתו היה זמן רב מאד, הרבנית ע"ה ראתה שהרב מתאחר לבא ולאכול, ניגשה לחדר של הקבלת קהל, ובאותו זמן הרב היה רכון על כתיבת הקמיע, וכולו מרוכז בכך, הרבנית ניגשה לרב, ומרב שקיעתו של הרב, ניבהל וכל הדיו נישפך על הקמיע אחר עמל רב, נו מה אתם חושבים איך הרב הגיב… הרב חייך.

בנחת עם הילדים

פעם אחת הגיע הצדיק בליל הסדר לביתו, והשולחן ערוך כל המשפחה מחכה שהרב יתחיל, לפתע אחת מהילדות הקטנות החלה לבכות, נכנס הרב לחדר להרגיעה, ולא נרגעה – ושהה הרב עמה בחדר כשעה וחצי, עד שנרגעה לחלוטין, ורק אז נכנס הרב להתחיל בעריכת הסדר.(עונג שבת מס'  1319 עמוד 17).