אוצר גנזים – מאת יעקב משה טולידאנו
איגרת רבי הלל השני הנשיא למר עוקבא׳ ראש הגולה׳ ולרבה, ראש השורה בפומבדיתא
האיגרת הבאה מצאתי אצל אחד מידידי בטבריה, שלפי דבריו קנה אותה מאדם אחד שמצאה באחת הגניזות במזרח. לצערנו, נמצאת האיגרת -עכשיו בתוך ארון ספרים שתחת מפולת שנגרמה בשעת הריסת ביתו של בעל האיגרת, עם הריסת טבריה העתיקה.
.האיגרת כתובה באותיות מרובעות
בכתב יפה על קלף ישן נושן, שמרוב יושנו נעשה נוקשה. כמה מלות נטשטשו עד שקשה לפענחן. -במקומן שמתי סימן שאלה או נקודות. תחילה לא האמנתי, שהיא נכתבה -.בזמן הלל השני, בן רבי יהודה הנשיא השלישי, בשנת מאתים וס״ז לחורבן, ככתוב בסופה. גם פרופ׳ י"נ אפשטיין ז״ל,שראה את האיגרת אמר, שהוא מפקפק באמיתותה, שעד עכשיו לא מצאנו, שהנשיאים מזרע רבינו הקדוש ייכתבו על עצמם המספר! השני, השלישי וכדומה. אמנם לא ראינו אינה ראייה. יושן הקלף מוכיח, שהאיגרת נכתבה במאה הרביעית לסה"נ. ואין־זה פלא, שהרי מצינו לרמב״ן במפר המלחמות, שראה המשניות שנכתבו בימי האמוראים. גם הגילויים בזמן האחרון של איגרות מדבר יהודה מימי בר־כוכבא מסייעים, שגם איגרת זו היא מימי הלל השני.
תכנה של האיגרת דומה לאיגרת שבסנהדרין יב, אלא ששם היא כחובה ׳ילרבא וכאן כתובה למר עוקבא, ראש הגולה, ולרבה. גם הלשון ״זוג בא -מרקת ותפשו נשר ובידם דברים הנעשה בלוז..י בזכות הרזזמים ובזכותם יצאו בשלום״ שבסנהדרין שם חסרה כאן. אפשר שבכל ״שנה נשלחו איגרות כאלו בנוסחות שונים מאת הנשיאות בארץ ישראל, ׳׳להודיע קביעת החודש לבבל ולגולה, ואם נאמר ששתיהן היו של שנה אחת, אז אין ספק שנוסח זה שלנו הוא הנכון ולא זה שבסנהדדןין שם. ׳כי כבר התלבטו רבים בשאלה, כיצד נשלחה לרבא, כפי הגמ׳ בסנהדרין שם, ולא לאביי, שהיה גדול הימנו ? ועוד הלא פומבדיתא היתה אז המרכז הגדול ביותר ורבא חי במחוזא. גם גרץ, חלק ב, עמי 402׳ כתב בפשיטות, -שהאיגרת נשלחה למחוזא, מפני הגירסא לרבא. ועיין מה שהאריך בזה ד"יי גרינוואלד בספרו ״ארץ ישראל, בבל וארצות הגולה״(ניו־יורק תרצ״ו), עמוד 12׳ 15. וכן מה שהקשה הר״ן במסכת ביצה על מה שכתב הרמב״ם
בה׳ קידוש החודש״ פרק ה, ג, שעד ימי אביי ורבא קידשו על־פי הראייה,״ שזה היפך הגמרא בסנהדרין׳ שעוד בימי רבא נשלחו איגרות על קביעת העיבור מארץ ישראל. אכן לפי נוסח איגרת שלנו מתורצת קושיית הר״ן על הרמב״ם. ואין ספק שזו היתה גירסחו של הרמב״ם בסנהדרין» שלחו ליה לרבה בה״א. ולא נצטרך לדחוק כמו שכתב בעל ״מחזיק ברכה״, אורח חיים, סימן שצג, שמה שכתב הרמב״ם עד ימי אביי ורבא עד ועד בכלל־ אמר, מכיון שהוא גורס בסנהדרין רבה ולא רבא, אלא שמר עוקבא,. ראש הגולה׳ הנזכר כאן אינו עוקבא הנזכר בסנהדרין לא, ב, ובירושלמי־ מגילה א, ח, שהיה בימי רב ושמואל (עי׳ מועד קטן טז, ב), אלא זהו מר־עוקבא השני, ששמו עוקבן ברבי נחמיה׳ שגם הוא היה ראש הגולה בימי רבה ורב יוסף (עי׳ שבת נו, ב, ובבא בתרא נה) והוא שנקרא גם נתך דצוציתא ואליו נשלחה איגרת זו ולרבה ריש מתיבתא בפומבדיתא.
האיגרת נכתבה בשנת רס״ז לחורבן, שהיא ד״א צ״ט׳ וזה מתאים עם זמן נשיאותו של הלל השני, שחי בין ד׳׳א פ — קכ״ה, לפי דעת גרץ,- אכן אין זה מתאים לזמן נשיאותו של רבה בפומבדיתא, שרב שרירא גאון־ כותב שמת בשנת תרלי׳א לשטרות, שהיא ד״א ע״ט. אמנם התאריכים שבאיגרת ר׳׳ש גאון וגם הגבלת זמן נשיאותו של הלל הנז,, אינם מוסכמים ויש חילוקי דעות בזה. ואין לנו ליכנס בסבך זה, שבכל אופן לא נוכל לפסול האיגרת מבחינת התאריך המסופק. ולהיפך, על פי איגרת זו יש לנו להבהיר כמה דברים המוטלים בספק עד עכשיו.
ואין לתמוה על כך׳ שהלל בעצמו, שקבע סדר העיבור והקביעות,. הוא בעצמו שלח שלוחים לבבל ולגולה להודיע הקביעות ולא סמך על חשבונו. הרי זמן האיגרת הוא שנח ד״א צ״ט וחשבון העיבור שקבע הלל: היה בשנת תר״ע לשטרות, שהיא ד״א קי״ט. אם כן בזמן שנכתבה האיגרת, לא תיקן עוד הלל חשבון העיבור. ומלבד זה הרי כבר הוכיחו רבים׳ שגם לאחד שתיקן הלל חשבון העיבור, המשיכה הנשיאות ובית הוועד בטבריה, לשלוח אנשים לגולה להודיע קביעות החגים והעיבוד. ועיין: ר׳ אפרים זלמך מרגליות בית אפרים, חלק אורח חיים, סימן נא, וגרינוואלד, שם, עמי 15. '־בהערה. ו ,
וסיוע לדבריהם׳ כדאי להביא בזה מה שפירסמתי ב״השקפה״, תרס״ח*. גליון ה, מתוך קיצור ספר הקבלה להראב״ד, שקיצר דבי יצחק בן ישראל מטוליטולא, תלמיד הרא״ש׳ שראיתי בכתב־יד׳ שבסיפור על רבי משה
[1] כעת ראיתי מב״דקדוקי סופרים" הביא הנוסח רבה נהיא. ועי׳ בם׳ חידושי הסנהדרין לסי דעת הרמב׳ט מריא מימון, ירושלים תשי״ז, עמי מוז.