אוצר גנזים – מאת יעקב משה טולידאנו

אוצר גנזים

אוסף איגרות לתולדות ארץ־ישראל מתוך כתבי־יד עתיקים עם מבואות והערות

מאת יעקב משה טולידאנו

בה׳ קידוש החודש״ פרק ה, ג, שעד ימי אביי ורבא קידשו על־פי הראייה,״ שזה היפך הגמרא בסנהדרין׳ שעוד בימי רבא נשלחו איגרות על קביעת העיבור מארץ ישראל. אכן לפי נוסח איגרת שלנו מתורצת קושיית הר״ן על הרמב״ם. ואין ספק שזו היתה גירסחו של הרמב״ם בסנהדרין» שלחו ליה לרבה בה״א. ולא נצטרך לדחוק כמו שכתב בעל ״מחזיק ברכה״, אורח חיים, סימן שצג, שמה שכתב הרמב״ם עד ימי אביי ורבא עד וע

הרב יעקב משה טולידאנו

ד בכלל־ אמר, מכיון שהוא גורס בסנהדרין רבה ולא רבא, אלא שמר עוקבא,. ראש הגולה׳ הנזכר כאן אינו עוקבא הנזכר בסנהדרין לא, ב, ובירושלמי־ מגילה א, ח, שהיה בימי רב ושמואל (עי׳ מועד קטן טז, ב), אלא זהו מר־עוקבא השני, ששמו עוקבן ברבי נחמיה׳ שגם הוא היה ראש הגולה בימי רבה ורב יוסף (עי׳ שבת נו, ב, ובבא בתרא נה) והוא שנקרא גם נתך דצוציתא ואליו נשלחה איגרת זו ולרבה ריש מתיבתא בפומבדיתא.

האיגרת נכתבה בשנת רס״ז לחורבן, שהיא ד״א צ״ט׳ וזה מתאים עם זמן נשיאותו של הלל השני, שחי בין ד׳׳א פ — קכ״ה, לפי דעת גרץ,- אכן אין זה מתאים לזמן נשיאותו של רבה בפומבדיתא, שרב שרירא גאון־ כותב שמת בשנת תרלי׳א לשטרות, שהיא ד״א ע״ט. אמנם התאריכים שבאיגרת ר׳׳ש גאון וגם הגבלת זמן נשיאותו של הלל הנז^,, אינם מוסכמים ויש חילוקי דעות בזה. ואין לנו ליכנס בסבך זה, שבכל אופן לא נוכל לפסול האיגרת מבחינת התאריך המסופק. ולהיפך, על פי איגרת זו יש לנו להבהיר כמה דברים המוטלים בספק עד עכשיו.

ואין לתמוה על כך׳ שהלל בעצמו, שקבע סדר העיבור והקביעות,. הוא בעצמו שלח שלוחים לבבל ולגולה להודיע הקביעות ולא סמך על חשבונו. הרי זמן האיגרת הוא שנח ד״א צ״ט וחשבון העיבור שקבע הלל^: היה בשנת תר״ע לשטרות, שהיא ד״א קי״ט. אם כן בזמן שנכתבה האיגרת, לא תיקן עוד הלל חשבון העיבור. ומלבד זה הרי כבר הוכיחו רבים׳ שגם לאחד שתיקן הלל חשבון העיבור, המשיכה הנשיאות ובית הוועד בטבריה, לשלוח אנשים לגולה להודיע קביעות החגים והעיבוד. ועיין: ר׳ אפרים זלמך מרגליות בית אפרים, חלק אורח חיים, סימן נא, וגרינוואלד, שם, עמי 15. '־בהערה.        

וסיוע לדבריהם׳ כדאי להביא בזה מה שפירסמתי ב״השקפה״, תרס״ח*. גליון ה, מתוך קיצור ספר הקבלה להראב״ד, שקיצר דבי יצחק בן ישראל מטוליטולא, תלמיד הרא^״ש׳ שראיתי בכתב־יד׳ שבסיפור על רבי משה

[1] כעת ראיתי מב״דקדוקי סופרים" הביא הנוסח רבה נהיא. ועי׳ בם׳ חידושי הסנהדרין לסי דעת הרמב׳ט מריא מימון, ירושלים תשי״ז, עמי מוז.

צאון השבוי שנמכר בקורדובה, הוא כותב, שבבל שנה קיבלו אנשי ספרד ״יעניין עיבור השנים מארץ־ישראל. וכשבא רבי משה לספרד לא שלחו ׳לירושלים לשאול על העיבור ותמהו אנשי ירושלים ושלחו לשם, שאם יעברו על פיהם שינדו אותם, ואנשי ספרד שלחו להם, כי זה רבי משה היה מעבר. ושלחו להם חכמי ירושלים גליון גדול חתום ואין כתוב בו אלא ״כי״ וכשבא לידם הביאוהו לרב משה. ובראותו אותו לקח גליון ,וכתב בו ״לא״ וחתם ושלחו להם. ומכאן ואילך שתקו ועיבדו על־פי חכמי ספרד. ואחר כך חכמי צרפת וכל הגלויות עיברו במקומותיהם על פי חכמיהם כי היה להם פתחון פה מהרב משה.

ורבי נתן הדיין וכל התלמידים יתמהו על מה ששלח ושאלו אותו! שלחו לך אנשי ירושלים אות ״כי״ ומה היא תשובתך באות ״לא״ והוא השיב להם בלשון רכה, שהם כתבו לי: יכי מציון תצא תורה. ואני השיבותים לא בשמים היא. הואיל… ביניהם מה איכפת לן לעשות על פיהם כי הלא בבבל עיברו בימי הגלות כמו -שכתוב בסנהדרין. והקול נשמע בכל ארץ ספרד וכר. מזה נראה״ שעד אז ישלחו מארץ ישראל קביעות העיבור לכל הגולה אף לספרד ולצרפת ולא – רק לבבל ועיין מה שהעיר על דברי אלה רב אחד ב״השקפה״, שם, גליון פה.

האיגרת מתחילה בנוסח לקדושת ראש הגולה וכו'. ובנוסח כזה נשלחו ;אז איגרות לגדולי הדור בחוץ לארץ. עי׳ ירושלמי נדרים פרק ז, הלכה יג, מיסנהדרין פרק א, הלכה ב! לקדושת חנניה וכו'

שלוחה ביד אמון לעם אמן

לקדושת ראש הגולה מר עוקבא וריש שורא שמיה רבה לעיר..

שלום עליכם וכל קהלכם… פומבדיתא

 לכל החברים והתלמידים ועוזריהם וכל אחינו בני ישראל בתוך הגולה דירושלם… אמן

ממנו עמוסי ירכי ששון שנתחזקו[?] ובקשנו… לקבוע נציב אחר ולא הניחן הארמי הלז ונאספו בעלי אסופות ןקבעו?] את הנציב בירח שמת בו אהרן הכהן קדושתו תצילנו נא.,. ודרך!?] חייכם שם בזמן השבור הזה ידענו!?! לנו טוב מטוב?) תקותנו יחד בחיינו!?] אהבה ישכן בפורינו ובתלמידים ירבה גבולנו ולבם יהגה חכמה ותבונה באור התורה לדור דורים וממרום יגיע שיר א… ש… לומות יהלל פינו ואחריתנו תהיה טובה בארצנו לקדש m שמים.

אנחנו יושבי יהודה והגליל בחדש זיו בשנת מתים וששים ושבע לחרבן הבית השני. אני הלל השני בן

אדוננו ורבנו יהודה השלישי הנשיא.