ארכיון יומי: 25 בספטמבר 2013


ממזרח וממערב-כרך א'- מאמרים שונים

ממזרח וממערב כרך ראשון.ממזרח וממערב - כרך א

ערך ח.ז.הירשברג בהשתתפות אליעזר בשן – תשל"ד

אוניברסיטת בר-אילן בחודש שבו נגאלו ישראל, תשל"ד. 

בין מזרח למגרב – מפגש בין ארבע קבוצות בחברה היהודית – מסה היסטורית. ח.ז.הירשברג.

הירשברג

אבל לא ראי זה כראי זה, כפי שכבר הוסבר ועוד יוסבר להלן. אין אנו משופעים במקורות פנימיים על היהודים בקיסרות הביזאנטית ונער יספרם (מגילת אחימעץ, מסעות ר׳ בנימין מטודילה, קטעי תעודות ותשובות). בכל זאת יש להסיק מאלה המצויים בידינו, כי בדרך כלל נשמרו צורות הארגון העדתי, כפי שהן התגבשו בימי רומא. הדגשת מעמדה המכריע של ״ראשות״ הקהילה, הנתונה בידי יחיד או חבר עיר המורכב משלושה אנשים, שייתכן ונתמנו על ידי השלטון, רומזת אולי לשלטון אוליגארכי. בנוגע להרכב האוכלוסיה מציין ר׳ בנימין, כי הקהילה בארמילו (בבאלקאנים), מורכבת משלוש עדות: א. אנשי ויניציאה, פיזה וגיבואה; ב. סוהרים  הבאים ממדינות שונות; ג. יציבים. לכל עדה ראש משלה, ואחד מהם קרוי פרנס.

תקנות העדה בקנדיאה, שאמנם היתה אז תחת שלטון ויניציאה ושנתקנו החל מהמאה הי״ג ועד המאה הט׳יז, מוכיחות, כי קיים היה ארגון מסודר וחוקי, שנהנה מאוטונומיה מלאה. לא רחוקה ההשערה, כי כזה היה גם המצב במרחבי ביזאנטיון. מתן זכויות למושבות הסוחרים הזרים ומגמת חיזוק האוטונומיה של גופים מאורגנים, מוסדות עירוניים וכניסייתים היה באימפריה הביזאנטית תופעה כללית, המסתמנת כבר במאה הי"א.

תלמידו האלמוני של ר׳ עובדיה מברטינורו מספר, שבאיי הים, שעל פניהם עבר בדרכו מוויניציאה לארץ־ישראל מצא קהילות גדולות ״רק לא בפאמאגוסטה״. הידיעות שמוסרים לנו ר׳ אליהו קפשאלי (״דבי אליהו״) ור׳ אליה מזרחי, על פעולתו של הרב משה קפשאלי, רבה של עדת קושטא בסוף ימי הביזאנטים ובתחילת הכיבוש העות׳מאני, המוכר על ידי שלטונות המדינה, מאשרות את העובדה של קיום ארגון עדתי מוצק. בדומה למדיניות הערביים בימי צמיחת האסלאם והתפשטותו, שלא לפגוע בארגוניהן הפנימיים של עדות החסות — היהודים והנוצרים — השלימו הכובשים העות׳מאנים עם קיומה של אוטונומיה נרחבה, שנהנו ממנה המוסדות העדתיים והדתיים — במיוחד בשטחים, שאוכלוסייתם לא היתה תורכית־מוסלמית.

נציין, שמבחינה דתית־רוהנית וארגונית עמדו הרומאניוטים בקשרים עם חכמי אשכנז — וזאת באמצעות העדות שבאיטליה הצפונית ובאיים שהיו תחת שלטון ויניציאה, ומהם קיבלו בין היתר את מנהג הסמיכה לרב ומורה הוראה. בהגיע מגורשי ספרד לערי רומליה מצאו בהן שתי עדות: הרומאניוטים והמהגרים שהגיעו מאשכנז. לגיבושן של עדות אלה גרמו ללא ספק קיומה של עדת קראים, חשובה וגדולה למדי במדינה זו. היהודים יוצאי איטליה התיישבו בדרך כלל במקומות שהיו תחת שלטון ויניציאה (ד״מ האי כרתים).

Juifs au Maroc et leurs Mellahs-David Corcos

Les juifs au Maroc et leurs Mellahs – David Corcos

La creation des derniers Mellahs, dont nous venons de parler, profita aux proprietaires musulmans dont les immeubles se trouvaient d'un coup liberes d'un droit qui les grevait depuis des generations. Quant aux proprietes juives, elles furent, comme plus tard a Mogador, vendues a des prix derisoires dont beneficierent les acheteurs musulmans.

Le sultan Moulay Sliman avait fort a faire pour maintenir son autorite dans le pays qui, d'ailleurs, sera en revolte ouverte a la fin de son regne. II allait aussi supprimer la course dans ces etats, ce qui touchera surtout les gens de Rabat et de Sale. La creation des Mellahs dans ces deux villes parait ainsi comme une compensation offerte aux populations musulmanes de ces deux villes; et, a n'en pas douter, une mesure a la fois religieuse, sociale et surtout politique.

VI

La communaute juive de Mogador (ou Souira) est plus que toutes les autres communautes du Maroc celle qui meriterait, peut-etre, l'etude la plus appofondie et la plus complete. Sa courte histoire, deux siecles a peine, tant par sa diversite que parce qu'elle refletc l'etat social et politique des Juifs du Maroc, forme la synthese d'un passe anterieur a sa propre existence. Cette histoire qui reste a ecrire, sera, assurement, pleine d'enseignements. Mogador offre egalement le grand interet d'une ville ou souvent la majorite des habitants etaient des Juifs tout en etant par son intense activite commerciale, ses relations ininterrompues avee le monde exterieur, des Etats-Unis a l'Europe occidentale, le port le plus important du Maroc depuis 1765  jusqu'au debut de notre siecle.

Le site de Mogador, ou se trouvait la ville libyque de Tamusiga et son ile situee a mille metres a peine du port actuel, n'a pas cesse d'etre habite depuis l'Antiquite. Les Pheniciens y avaient fonde un comptoir au VII״ siecle avant Fere moderne. L'ile de Mogador est probablement la fameuse Cerne du Periple d'Hannon et il est defini- tivement prouve que c'est a Mogador qu'il faut situer les ils Purpuraires ou Juba II faisait fabriquer la pourpre de Getulie, celebre dans le monde romain. Ce lieu a ete visite pendant douze siecles, jusqu'au V״ siecle de l'ere moderne, par des Orientaux, Cyriotes, Pheniciens, Grecs et Byzantins qui y ont laisse des vestiges importants.

Au XI״ siecle encore, Mogador servait de port a toute la Province du Sous, c'est-a-dire a tout le Sud Marocain. En ce qui concerne le lointain passe de ces regions, nous sommes reduits a faire de simples hypotheses quand il s'agit des Juifs; mais la question merite, ici encore, d'etre reprise ailleurs pour etre examinee a fond.

 Au debut du XV" siecle, les Portugais avaient contruit a Mogador line forteresse qu'ils appelerent Castello Real. Apres leur depart, l'Espagne, l'Angleterre, la France et la Hollande chercherent, les unes apres les autres, a s'en emparer et a s'etablir dans cette baie qui offre tant d'avantages. Des Juifs y etaient fixes. En 1641 , un navire hollandais visila Mogador. A ce sujet, le peintre Adrien Matham qui faisait partie du voyage nous reconte: "Les Maures de la Kasba…ont accueilli amicalement nos gens et ils nous ont envoye leur interprete, un Juif, en echange duquel, suivant leur coutume, un des notres devait rester a terre, comme otage

… Le Juif susdit nous fournit aussi du pain frais, des amandes, des raisins et des gateaux d,olives qui avaient un gout excellent… Le Juif susdit nous a donne des renseignements sur leurs mariages etc. … II est aussi a remarquer que nous avons ici trois Dimanches a celebrer chaque semaine: a savoir, celui des Maures, le Vendredi, celui des Juifs, le Samedi et le notre, le Dimanche". Quand un peu plus de cent ans plus tard, le sultan Sidi Mohammed ben Abdallah, pour faire echec a Agadir qui monopolisait le commerce eu rope en, decida de creer a Mogador le port le plus important de son empire, il y avait des Juifs qui vivaient a quelque deux mille metres au sud de l’emplacement choisi, dans le village de Diabat, sur l'Oued Ksob. II y resterent pendant une dizaine d'annees apres la fondation de la ville.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

 רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם.

ניסי הקדוש

לקדושים כושר נבואה ונבואתם היתה תמיד מתקיימת: כך הצליח ר׳ פנחס הכהן להציל את הפחה של מראכש פעמים רבות כשהתנבא לפני כן שרוצים להרוג אותו; כאשר יהודי פאס היו בסכנה ושלחו שליח לר׳ מכלוף בן־יוסף אביחצירא כדי לבקש את עזרתו, ידע כבר הקדוש את סיבת בואו של השליח. קדושים מפורסמים בכושרם הנבואי היו ר׳ דוד בן־ברוך, ר׳ חיים פינטו הקטן, ר׳ מנחם כהן, ר׳ ראובן אג׳ייני, ר׳ רפאל אנקאווה. מסורות רבות מספרות על כושרם של הקדושים לנבא את מותם של אנשים אחרים: ר׳ רפאל אנקאווה היה מכיר את סימני המוות, ופעם ראה אדם ברחוב, הכניסו למיטה וקרא קריאת שמע: ר׳ שלמה בן לחנס התנבא על מותו של ר׳ מסעוד נחמיאש בתוך אורווה במקום אחר, וראה את הלוויתו של ר׳ מרדכי בן־עטר בשמים. קדושים רבים התנבאו על מותם הם, והמסורות הקשורות למעמד זה חוזרות על עצמן. לרוב נפטר הצדיק ביום שישי. כאשר הוא מרגיש שהסוף קרב, מכין הצדיק את עצמו ועושה טבילה, גוזז צפורניו, לובש תכריכיו וקורא קריאת שמע. אם הוא נמצא מחוץ לבית, בשדה, מעיין עשרי לפרוץ לידו כדי שיעשה טבילה, כפי שקרה לר׳ דוד ומשה ור׳ מרדכי מול אל־עין; גם תכריכין יכולים לרדת מן השמים מוכנים עבורו, כפי שסופר על ר׳ דוד ומשה; לפעמים יורד הקדוש לבד לקבר והקבר נסגר עליו. לעיתים יש לקדושים בקשות לפני מותם. ר׳ יוסף אלמליח התנבא שימות בדמנאת וביקש שיקברו אותו שם. ר׳ יוסף באג׳איו ור׳ יוסף בךעלי נפטרו בתאביה וביקשו להיקבר בנטיפה; ר׳ יסו איבגי מת בכפר מולדתו, כפר תיזי וביקש להיקבר בתאזנאכת׳: מולאי איגגי ביקש מאנשי החברא קדישא לחפור, הכין את עצמו, והקבר נסגר עליו מעצמו! ר׳ שלמה חמיאש התנבא שקבורתו היא באיית רחאל, ליד מולאי איגגי, ולכן נסע לשם עם אשתו, ואכן שם נפטר ונקבר. ר׳ עמרם בן־דיוואן ביקש להיקבר ליד העץ הנמצא עד היום ליד קבורתו. כאשר ר׳ רפאל אנקאווה וחזן איזו התפללו לגשם לפי בקשת היהודים, ניבאו שימותו כאשר הגשם ״רד: ר׳ יחייא לחלו ביקש למות לאחר מותו של יהודי שהוא קילל, ור׳ שלמה בן־לחנס לאחר שנודע לו על מות מורו ר׳ מרדכי בן עטר.

הקדוש שולט בכוחות הטבע ושליטתו עליהם מוחלטת, גם בחייו וגם לאחר מותו. מסורות רבות מספרות על יכולתם של הקדושים לעצור את מהלך השמש. תמיד נעצרת השמש ביום שישי כדי לגמור פעולה מסוימת לפני החשיכה ולמנוע חילול שבת. במקרה אחד עצר ר׳ יהודה הלחמי את השמש ביום שישי, כדי לאפשר לשוחט יהודי למצוא את סכינו ולשחוט את העופות ליהודי הכפרים הסמוכים לפני כניסת השבת. בכל המקרים האחרים, השמש נעצרת ביום שישי כדי לאפשר לקבור את הקדוש שנפטר באותו יום, לפני כניסת השבת. כאשר נפטרה לאלה סוליכה ועקנין, המשיכה השמש להאיר עד גמר טקס ההלוויה, ואז נכנסה השבת באופן פתאומי. נס עצירת השמש קרה למספר קדושים שהתנבאו על מותם, וביניהם ר׳ אברהם אמזלג, ר׳ אברהם כהן בו־דוואיה, ר׳ מרדכי מול אל־עין, מולאי איגגי, מול אל־חאזדה אל־מנזורה, ר׳ עמרם אביחצירא, ר׳ עמרם בן־ריוואן, ר׳ רפאל הכהן, ר׳ שלמה בךלדונס, ר׳ שלמה בן־יצחק ור׳ שלמה סויסה.

הערת המחבר – בין הקדושים שהתנבאו על מותם אנו מוצאים חזן איזו, רבי יוסף אלמליח, רבי יוסף באג'איו, רבי יוסף בן עלי, רבי יוסף דהאן, רבי יחייא אלחלו, רבי יסו איבגי, רבי יצחק אביחצירא, רבי יצחק דאבילה, מולאי איגג'י מו אל־חאזרה אל־מנוורה, ר׳ מרדכי מול אל־עין, ר׳ סעדיה דאדס, ר׳ עמרם אביחצירא, ר׳ עמרם בך דיוואן, ר׳ רפאל אנקאווה, ר׳ שלמה ק־יצחק, ר׳ שלמה בן־לחנס, ר׳ שלמה חמיאש, ר׳ שלמה סויסה.

יוצא מן הכלל הוא ר׳ שלמה בן־יצחק שהתנבא שימות בחג מוסלמי.

רבי דוד חסין – אנדרי אלבז ואפרים חזן-פָּתוֹחַ תִּפְתַּח אֱלֹהִים חַיִּים

 

פָּתוֹחַ תִּפְתַּח אֱלֹהִים חַיִּים

תחינה לעצירת מטר. שיר בן ארבע עשרה מחרוזות ומחרוזת פתיחה(מעין מדריך) בראשו, בכל מחרוזת ארבעה טורים – שלושה טורי סטרופה וטור אזור.

חריזה; א/א ב/ב/ב/א ג/ג/ג/א וכו׳.

משקל: בין תשע לאחת עשרה הברות.

כתובת: תחינה יסדתי בהעצר שמים ולא היה מטר, לתפ״ץ (= לא תקום פעמים צרה).

נועם ׳אל חי יפתח אוצרות שמים׳.

סימן: אני דוד בר אהרון חסין.

מקור: ק- ד ע״ב.

 

 פָּתוֹחַ תִּפְתַּח אֱלֹהִים חַיִּים
אוֹצָרְךָ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם

אֶרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה
מֵחַרְבוֹנֵי קַיִץ נוֹתְרָה עֲרוּמָה
5 – כְּאַיִל תַּעֲרֹג אֵלֶיךָ בַצָּמָא
וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמָיִם.

נוֹתְרָה אֲדָמָה בּוּקָה וּמְבֻלָּקָה
מִתְאַוֶּה וָאַיִן, מִשְׁתּוֹקְקָה
לְאֵד מִן הָאָרֶץ יַעֲלֶה וְהִשְׁקָהּ
10 – תִּשְׁתֶּה מַיִם לִמְטַר הַשָּׁמַיִם.

יָדַעְנוּ רִשְׁעֵנוּ כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ
פָּסְקוּ וּמָנְעוּ הַטּוֹב מִמֶּנּוּ
וְאַתָּה ה' הַעֵדֹתָה בָּנוֹ
הָאָרֶץ וְהַשָּׁמַיִם.

דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע
15 – תֹּוצֵא הָאָרֶץ תְּגַדֵּל פֶּרַע
נִטְפֵי מַיִם מִמֶּנָּה אַל תִּגְרַע
גֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם.

 

  וְאִם לֹא עַכְשָׁו אֱלֹהִים תּוֹשִׁיעַ
הֵן עִם אֶחָד לַמָּוֶת הִגִּיעַ
20- בּוֹכֶה וּמְבַכֶּה, מִתְפַּלֵּל, מַפְגִּיעַ
וְכַפָיו פְּרוּשׂוֹת הַשָּׁמַיִם.

 

  1. 1. פתוח תפתח: על-פי דב׳ טו, ח, יא. 3. ארץ הנשמה: על-פי יח׳ לו, לד. הנשמה: השוממה. 4. מחרבוני… ערומה: תה׳ לב, ד. הארץ נותרה ערומה מן ה 1. פתוח תפתח: על-פי דב׳ טו, ח, יא. 3. ארץ הנשמה: על-פי יח׳ לו, לד. הנשמה: השוממה. 4. מחרבוני… ערומה: תה׳ לב, ד. הארץ נותרה ערומה מן החורב ומן החום של הקיץ. 5. באייל… אליך: תה׳ מב, ב. הארץ הצחיחה צמאה למים, כאייל שעורג למים. 6. ואתה… השמים: מל״א ח, לב ועוד. 7. נותרה… ומבולקה: נחום ב, יא. בוקה… ומבולקה: מרוקנת, חורב ומן החום של הקיץ. 5. באייל… אליך: תה׳ מב, ב. הארץ הצחיחה צמאה למים, כאייל שעורג למים. 6. ואתה… השמים: מל״א ח, לב ועוד. 7. נותרה… ומבולקה: נחום ב, יא. בוקה… ומבולקה: מרוקנת, חרבה ושוממה. 8. מתאווה ואין: על־פי מש׳ יג, ד. 9. לאיד… והשקה: בר׳ ב, ו. 10. תשתה… השמים: דב׳ יא, יא. 11. ידענו רשענו: על-פי יר׳ יד, כ. 14-13. ואתה… והשמים: דב׳ ד, כו; שם ל, יט. העדות: דב׳ יא, יז: ׳ולא יהיה מטר…׳. 15-14. דשא… הארץ: בר׳ א, יא. תגדל פרע: על-פי במ׳ ו, ה. 16. נטפי… תגרע: אל תמנע מן האדמה את טיפות המים. על-פי איוב לו, כז. 17. גשם… השמים: יש׳ נה, י. 19-18. אם…הגיע: הבצורת קשה מאוד, ואם לא ירד הגשם מיד, נגיע עד לשערי מוות. 20. מפגיע: מפציר ומתפלל. 21. וכפיו… השמים: מל״א ח, נד.

    דַּלִּים וּשְׁפָלִים, אֶבְיוֹנִים, עֲנִיִּים
    גְּמוּלֵי חָלָב וְיוֹנְקֵי שָׂדָיִים
    נוֹאֲקִים, צוֹעֲקִים, מְבַקְשִׁים מַיִם
    25- מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם.

    בְּקָרָאִי עַנְנֵי, יָדִי מָטָה
    לָרָשׁ אֵין כֹּל, כָּלְתָה פְּרוּטָה
    בֵּיתִי רֵיקָן ה',הַשְׁקִיפָה, הַבִּיטָה
    מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם.

 

30- רַחֵם עַל הָאָרֶץ וְעַל הַבְּרִיּוֹת
עֵינֵיהֶם אֵלֶיךָ צוֹפִיּוּת תְּלוּיוֹת
אָדָם וּבְהֵמָה, עוֹפוֹת וְחַיּוּת
אֲשֶׁר תַּחַת הַשָּׁמַיִם

אֱלֹהִים, אַל תִּבְזֶה לֵב נִדְכֶּה וְנִשְׁבָּר
35- הָרִים וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָּר
גַּם יִרְעֲפוּן דֶּשֶׁן נְאוֹת מִדְבָּר
כִּי גָּדוֹל חַסְדֶּךָ מֵעַל הַשָּׁמָיִם.

הָב לַן חַיֵּי, הַב לָן מְזוֹנֵי
בְּצִדְקַת נִגְלֵיתָ אֵלָיו בַּסְּנֶה
40- טֶרֶם נִקְרָא אַתָּה תַּעֲנֶה
אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם.

 

23-22. דלים…שדיים: העם בדלותו על עולליו ויונקיו. 25. מאת… השמים: בר׳ יט, כד. 26. ידי מטה: על-פי וי׳ כה, לה. ופירושו – התרוששתי. 27. לרש… כל: שמ״ב יב, ג. כלתה… פרוטה: מתוך יוקר הבצורת לא נותר כסף. על-פי סנהדרין צ״ז ע״א: ׳אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס׳. 28־29. ה׳… השמים: דב׳ כו, סו. 32-31. עיגיהס… חיות: כל בעלי החיים, אדם ובהמה, מצפים לגשם ההצלה. 34. אלוקים… ונשבר: תה׳ נא, יט. 35. הרים… בר: תה׳ סה, יד. כלומר: יתכסו בתבואה, שתצמח עם בו הגשם. 36. ירעפון… מדבר: תה׳ סה, יב. ירעפון: יזלו, יטיפו. 37. בי גדול… השמים: תה׳ קח, ה. 38. הב…מזוני: תן לנו חיים, תן לנו מזונות, על-פי מ״ק כח ע״א. 39. נגלית…בסנה: בזכות משה, על־פי שמ׳ ג, ד. בצדקת: על-פי הפיוט לתיקון הגשם ׳אל חי יפתח אוצרות שמים׳. 40. טרם… תענה: יש׳ סה, כד. 41. אלה… השמים: בר׳ ב, ד.

 

 רַב הַעֲלִילִיהָ וּגְדוֹל הָעֵצָה
עָמָל יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים פַּרְנָסָה
כִּי טַל וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אַרְצָה
45- בְּהֵחָסֵר, בְּהֵעָצֵר שָׁמָיִם.

וַיְהִי יָדֵינוּ עַד בּוֹא שֶׁמֶשׁ אֱמוּנָה
צָוְחִינַן, צָוְחִינַן וְלֵית מַשְּׁגַּח בַּנָּא
מִמַּאן דְּאִית לֵיהּ קָא בְּעֵינָא
קוֹנֶה אֶרֶץ וְשָׂמִים.

50- נָא אִם גָּדוֹל מִנְשׂא עֲוֹנִי
כְּכֶלֶב וְעוֹרֵב פַּרְנְסֵנִי
אִם הַעְלֵם תַּעֲלִים עַיִן מִמֶּנִּי
זוּלָתְךָ מִי לִי בְּשָׂמִים

חָסִין בְּטוּבוֹ מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ
55- יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ יִתֵּן בְּעִתּוֹ
כָּל הָעָם יָרֹנּוּ לְקוֹל תִּתּוֹ
הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמָיִם.

 

  1. 42. רב… העצה: כינויים לקב״ה, על-פי יר׳ לב, יט. 43. עמן… פרנסה: ברכות ג ע״ב. 44. ומטר… ארצה: שמי ט, לג. 45. בהעצר שמים: מל״א ח, לה. 46. ויהי… אמונה: שמי יז, יב. כלומר: מתפללים אנו עד הערב. 48-47. צוחינן… בעינא: ׳אנו צווחים ואין משגיח בנו. ממי שיש לו אנו מבקשים׳, ועל כן אנו מקווים כי ניענה. 49. קונה… שמים: בר׳ יד, כב. ועל כן הוא כל יכול. 50. אם… עווני: בר׳ ד, יג. 51. ככלב… פרנסני: על-פי ב״ב ח ע״א: ׳פרנסני ככלב וכעורב׳. 53. מי… בשמים: תה׳ עג, כה. 54. חסין בטובו: מתוך התפילה ׳אנא בכוח׳, והוא כינוי לקב״ה. 55. יורה… בעיתו: דב׳ יא, יד. 56. כל… ירונו: וי׳ ט, כד. 56-57. לקול… בשמים: יר׳ י, יג. במחרוזת האחרונה מביע המשורר בטחונו, כי ה׳ ייענה לתפילת המבקשים על הגשמים.

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך ◆ פרשת בראשית ◆ מס' 21

לאור רבותינו חכמי המערב זצ"ל◆ המלקט: הרב אברהם אסולין

 

בראשית ברא אלהים (א, א).

הרב אברהם אסולין היו

הרב אברהם אסולין היו

כתב הגאון רבי שלום הלוי זצ"ל בספרו נתיבות השלום, ויש לתמוה שהרי ידוע שהשמים והארץ נבראו מאש ומים, אך עדיין לא ידענו מנין נבראו האש והמים? ותירצתי על פי מה ששמעתי ממור אבי (הרה"צ רבי דוד הלוי רבה של תעלה), שמברכין עליהם "שהכל נהיה בדברו" והוא משום שהמים נבראו ממאמרו של ה' יתברך, כמו שאמרו חז"ל (ראש השנה לב, א), "בראשית" הוא גם מאמר שנאמר (תהילים לג, ו), בדבר ה' שמים נעשו ע"כ דבריו. ומילת "אמר" בראשי תיבות היינו אש מים רוח. ללמדך

שכמו שהדיבור של האדם בנוי מרוח תחילה שיוצא מפיו, ולאחריו הדיבור ולאחר הדיבור ימצאו בפה, כך הקב"ה הוציא הדיבור ברוחו ויצאה אש ויצאו המים. נמצא כי ממילת בראשית שהיא מאמר נבראו אש ומים.

 

כתב הגאון החסיד רבנו חיים בן עטר זצ"ל מחכמי העיר סאלי וראש ישיבת כנסת ישראל, בספרו אור החיים הקדוש, "בראשית" אפשר לרמוז על דרך אומרם ז"ל (פסחים נד.), כי גן עדן וגיהנום נבראו קודם שנברא העולם, שהם שכר ועונש על התורה והמצוות. והוא שרמז באומרו "בראשית", כי שני דברים ברא ה' מיוחדים בשביל היראה שהם שכר ועונש – גיהינום וגן עדן. זכה, וירא מה', נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן. ולשניהם יקרא ראשית, כי אם קדמה אחת לחברתה, לא יתייחס ראשית לאחד. הא למדת כי בדיבור אחד נבראו יחד.  ועוד כתב "בראשית" –  אפשר לרמוז על דרך אומרם ז"ל כי ה' ברא ארבעה עולמות, ויחסו להם שמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. ורמזום בפסוק (ישעיה מג, ז), כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצירתיו אף עשיתיו. והוא שרמז כאן באומרו  "בראשית". – הוא עולם הכבוד שהוא האצילות והוא יקרא ראשית לכל. "ברא"- הוא עולם הבריאה. "אלהים" – רמז לעולם היצירה, כי יש שם דינים. "את השמים ואת הארץ" – הוא עולם העשיה, כי הוא זה שמים וארץ.

 

ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן(א, ט).

כתב החסיד רבי שלמה סלימאן פרץ זצ"ל בספרו חכמת שלמה (ה'תרמ"ו – ה'תשל"ו). איתא  במדרש פליאה: בשעה שעלה משה רבינו ע"ה, למרום לקבל את התורה, מצאו להקב"ה כותב "יקוו המים". אמר לו: למה כתבת "יקוו המים". אמר לו הקב"ה: לפי שעתיד בית המקד להחרב.

ויובן על פי הזוהר הקדוש (בלק, רב, א), בזמן שבית המקדש קיים, השכינה נהנית מן הקרבן, כמו (במדבר כח, ב), את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי, אבל לאחר חורבן בית המקדש, שכינת רם ונשא מן התורה, שנאמר (ישעיה נה, א), הוי כל צמא לכו למים, ואין מים אלא תורה (בבא קמא, יז), כלומר, שכינה שהיא צמאה מהעדר הקרבנות לאחר שנחרב בית במקדש, "לכו למים" שהיא התורה.  ועוד שתיבת "למים" במס"ק עם האותיות והכולל עולה למנין טו"ב, "ואין טוב אלא תורה", כמ"ש בגמרא (ברכות ה), ויובן, כשראה משה רבינו ע"ה שהקב"ה כותב "יקוו המים" ואין מים אלא תורה שהשכינה נהנית מן התורה, שאלו והרי הנאתך מן הקרבנות. והשיב לו הקב"ה: שהשכינה נהנית מן התורה, שאלו והרי הנאתך מן הקרבנות. והשיב לו הקב"ה: לפי שעתיד בית המקדש להיחרב, ואז תהיה השכינה נהנית מן התורה שהיא משולה למים.

 

ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם(א, כז),

יש להקשות, מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא זכר ואחר כך נקבה? נראה לפי שהאשה דברנית, אילו נבראת תחילה לא היתה יכולה להיות לבדה אפילו שעה אחת. לכן נברא זכר תחילה, כדי שאחרי כן תוכל האשה לדבר עם בעלה. וקשה, למה כל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית הם באפשרות להתקיים כמו שנבראו, ומין האנושי אינו כן? וזה לפי שהאשה נבראת מן האיש ועתה כולם יוצאים מן האשה. ונראה, לפי שעתידה אומה לבוא ויאמרו שאשה תלד בלא שום איש, ויאמרו לה שהיא אלוה, ואחת הטענות שנאמר להם, היא זו: תדעו שמה שאתם אומרים הוא שקר, ראו מה עשה יוצר העולם אלהינו אין עוד מלבדו, שאעפ"י שברא האשה מן האיש, עם כל זה הפך סדרי ימי בראשית והכל יוצאים מן האשה. ואילולי נבראה האשה תחילה היו אומרים שדבריו אמת – כמו שברא הקב"ה אשה בלא אדם, כן עתה בא האיש מן האשה בלא אדם, לכך ברא האיש תחילה (מאור החיים).

 

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים(ב, ד).

כתב הרב ישועה הלוי (התרע"ט), בספרו ישא ה', יש לחקור, למה הכתוב שינה. בתחילה אמר "השמים והארץ", ואח"כ אמר "ארץ ושמים"? ויתכן שבא לרמוז למה שאמרו רבותינו ז"ל (בר"ר יב, טו), כי בתחילה עלה במחשבה לברוא העולם במידת הדין, והיינו "השמים והארץ"  כסדר. ואח"כ ביום "עשות ה' אלהים", שיתף את מדת הרחמים, אז אמר "ארץ ושמים". אעפ"י שהרשעים מהפכים את מדת הרחמים שהוא השמים, לדין שהוא הארץ ומקדמים ארץ לשמים בהפך הישר והסדר, אע"פ כן ה' אלהים מרחם.

 

ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל(ב, טז).

כתב הגאון הרב יוסף משאש זצ"ל רב העיר חיפה ומגדולי רבני מרוקו בספרו אוצר המכתבים (ח"א). לשון הכתוב קשה, כי מילת "לאמר" היא מיותרת, ולמה? ואפשר שבא לומר שכפל לו הצווי כדי לזרזו. ונראה שצווהו "לאמר", זה הצווי גם לחוה אשתו, כי לא מצינו שנצטווית, אם לא שנאמר על ידי בעלה שנצטווה לומר לה, ואיפה? במילת "לאמר".

 

לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו(ב, יח).

כתב הגאון החסיד רבי דוד אבוחצירא זצ"ל הי"ד מחכמי העיר תאפילאלת, בספרו אוהל מועד,  נרמז "לא טוב היות האדם לבדו", גם בעניין לימוד התורה, דהיינו שלא טוב שיעסוק בתורה לבדו בלא חבר, שכתוב (בירמיה נ, לו), "חרב אל הבדים ונואלו", וזהו "לא טוב, לבדו", כי אם עם חבר, וקנה לך חבר, ושבכח זה זוכה האדם לכתרה של תורה ומגלין לו סודות התורה. וזהו "אעשה לו עזר כנגדו" – דהיינו, כביכול אעשה לו עזר וסיוע לזכות לכתרה של תורה, וגם השכינה שרויה ביניהם, כי אין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה, בכח זה החבר שכנגדו, וזהו "כגדו".

וכתב הגאון החסיד רבי שלמה אמסלם זצ"ל בספרו בני שלמה (ה'תר"מ – ה'תשכ"ג), אפשר לבאר, בהקדים מה שאמרו רז"ל (יבמות סב:), "השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה שרוי בלי תורה", וזהו שאמר הכתוב "לא טוב" שהאדם יהיה שרוי בלי טובה ובלי תורה שנקראת טוב, כמו שכתוב (משלי ד, ב), כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו. וזה כשהאדם יהיה לבדו, לכן "אעשה לו עזר כנגדו". ובגמרא (שם), כי מי שאין לו אשה שרוי בלא חומה, הכוונה בלא בשלום, שנאמר (איוב לא, כד), "וידעת כי שלום אהליך", ופירש רש"י ז"ל, בזמן שיש לך אהל, ואין אהלו אלא אשתו (מועד קטן ז:), שנאמר (בדברים ה, כו), "שובו לכם לאהליכם". והנה מילת  "אעשה", גימטריא שלום, ואימתי יש לאדם שלום, בזמן שיש לו "עזר כנגדו", היא האשה.

 

ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת(ג, ז).

קבלה ביד רבותינו (אבות דרבי נתן נוסחא א, לא), שתחילת ברייתו של אדם היו אצבעותיו רומזות למחט, ואחר  שחטא נשתנו להיות כיתדות. ולפי זה, כיון שתחילתו היו אצבעותיו כמחט, בהם היה נוקב ותופר העלים זה בזה, על כן לא עשה כי אם חגורות ולא לבוש. וזאת התאנה נקראת תאנת אדם הראשון, אשר גבוהה י"ב אמות, ועלין שלה  ארכן ד' אמות, ורוחבה אמה וחצי ככתוב בספר הברית. ואלו נפלאות תמים דעים אשר מפליא לעשות. (מלל אברהם אנקווא. התק"ז – התקפ"ב).

 

וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו (ו, ו).

הנה ידוע כי אהבת הבריות היא קיום  העולם והעמדתו, שאם תפרוץ השנאה בין בני אדם, מעט מעט תאבד העולם. ואם כן תתבטל כוונת הבריאה, כי לא תוהו בראה לשבת יצרה (ישעיה מה, יח), אשר על כן בהיות האהבה והאחדות בין בני האדם, אף אם יהיה רע לשמים חס ושלום, על כל פנים עושה נחת רוח ליוצרו בצד אחד של קיום העולם. ועל כן אמר "וינחם ה", רוצה לומר כי על חלקו יתברך דברים הנוגעים לו הוא מחל והיה לו נחמה, ואחר  "כי עשה את האדם בארץ" והוא עלול לחטוא. אבל "ויתעצב אל לבו", של האדם, שלא היה להם אהבה בלבם וצריך לאבדם, ואילו היה לבם טוב ושלם איש את רעהו יעזורו, לא היה מכלם מן העולם. (דברי יוסף ניסים בן דהאן זצ"ל, התרנ"ח).

 

שבת שלום ומבורך,

הרב אברהם אסולין

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

ספטמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   אוק »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר