Une histoire de familles-J.Toledano-Adrutiel
Joseph Toledano
Ecrivain journaliste, conferencier, ne a Meknes, Maroc, en 1938, Monte 1963 a Jerusalem, comme premier delegue du mouvement Oded, il a ete journaliste a Kol Israel.
Diplomate au Ministere des Affaires etrangeres, chef de cabinet du Ministre des Affaires etrangeres, chef de cabinet des P.T.T charge d'information a l'Organisation Sioniste Mondiale.
Auteur de 8 livres sur l'histoire et le patrimoine culturel du judaism nord-africain en general et marocain en particulier, en francais et en hebreu.
ADIDA ou HADIDA ou HADDAD : nom d’origine arabe (hadida) qui signifie morceau ou barre de fer; il dasigne soit le matier de forgeron (haddad), soit un homme endurant.
ADJADJ ou AGEGE ou ADGEG ou HADJADJ ou HAGEGE ou HAGGIA: ce nom correspond a l’arabe hajjaj qui signifie celui qui argumente ; il peut egalement signifier pelerin.
ADOUANE : originaire de Douar Adouane au Maroc.
Adrutiel
Nom patronymique d'origine espagnole, ethnique de la ville de Terruriel dans la province de Valence. Le nom est atteste en Espagne au XVIeme siecle sous la forme de DE TERRUTIEL. Le nom qui s'est illustre a Fes au cours de la premier generation des expulses, semble y aboir disparu des le XVIIIeme siecle.
Rabbi Abraham Adrutiel
Fils de rabbi Shelomo, l'un des rabbins refugies a Fes et qui y mourut en 1493, une annee apres son arrivee, victime de la grande epidemie de petite verole apportee par les expulses d'Espagne et que les indigenes appelerent de ce fait " la maladie juive "
Rabbi Shelomo Adrutiel
1480 – 1560 . Arrive avec son père a Fes a l'age de 10 ans, il etudia aupres du celebre rabbin du Portugal. Rabbi Yaacob Loyal. Il participa a la grande controverse de la " Nehiha " qui opposa les nouveaux venus les Megourashim, aux anciens habitants, les Tochavim.
Son œuvre et d'une grande importance historique pour la connaissance des annales du judaisme espagnol. Dans son livre " Tishloum sefer Kakabala ", il completa l'histoire des Juifs du pays ecrite par rabbi Abraham Ibn Daoud, en couvrant la periode de 1180 a 1525.
L'ouvrage comprend trois parties : la liste des rabbins et erudits non mentionnes par Ibn Daoud : la liste des rabbins et erudits de la periode d'Ibn Daoud a Itshak Campanton – 1463 -, qui fut le maitre de son pere et enfin la liste des rois d'Espagne jusqu'a Ferdinand et Isabelle et une relation de l'expulsion et de l'acceuil hostile reserve aux expulses au Maroc dans les ports d'Arzila, Sale et Larache occupes par les Portugais, en contraste avec la bienveillance envers eux du sultan de Fes.
Il attribuait l'expulsion a la punition divine des peches de ses coreligionnaires et la juste punition de l'arrogance et de l'abandon de la pratique quotidienne du judaisme par les classes riches, dont le symbole le plus criant fut le grand argentier Abraham Senior, qui prefera la conversion a l'exil' la religion juive n'etant plus pratquee que par les pauvres et les humbles.
מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים
מלכי רבנן לרבי יוסף בן נאיים זצ"ל
שני ענקים
חיים זאב הירשברג ורבי יוסף בן נאיים
רבי יוסף נולד באלול תרמ"ב – 1882 בפאס שבמרוקו.
משפחת בן נאיים, משפחה עתיקה ועתירת יחש היא, ומוצאה מספרד, וגדולי ישראל רבים נמנו עליה, בהם הגאון רבי יצחק בן נאיים זצ"ל, מגדולי פאס, שנולד לפני כמאה כחמישים שנה. בנו, הרב הגאון רבי יוסף למד תורה מפי חכמי פאס שבמרוקו, ובגיל צעיר, בהיותו כבן עשרים, כבר עמד בראש ישיבה משלו.
מורינו הרב אברהם אזולאי זצ"ל האחרון.
אחד מרבני מראקס והוא למד אצל הרב הגאון מורינו הרב יצחק דלויה זצ"ל, ונתבש"מ אחרי שנת תצ"ה וחיבר הגהות עך בפרי האר"י ז"ל ועל אוצרות החיים ונדפסו כבר, ושאתות ותשובות והגהות על שולחן ערוך ונזכרו בברכ"י או"ח סימן קנ"ט. ופירוש על הזוהר ונדפסו קצת ביאוריו בספר מקדש מלך.
הרב הנזכר היה חסיד ומקובל אלהי קבלה מעשית והיה כותב קמיעות לחולים, והיה מלומד בנסים. והגאון חיד"א זיע"א בשם הגדולים כתב עליו שדבריו נשמעים בשמים ותפלתו אינה חוזרת ריקם ושמעתי מהרב המופלא החסיד קדישא מורינו הרב חיים בן עטר שהוא בכיר להרב ז"ל.
וכשהיה אדם חולה שול ממנו קמיעא לוקח מעט נייר וכותב לו בכתב רש"י יהי רצון שתשלח רפואה לפלוני בן פלוני מחולה פלוני אמן סךה ותו לא בלי שום שם ותולה זה הקמיעה עליו ומתרפא וכן לעניינים אחרים, ואמר מוריני הרב חיים הנזכר שהוא היה לו איזה קמיעות כתובות מהרב כאמור.
ושמעתי שפ"א נחלקו בלשון הזוהר הוא והרב מורינו הרב שלמה עמאר חבירו, ומהר"ש עמאר נתבש"מ שנת תצ"ה קודם להרב ואחר שנפטר בא לו בחלום ואמר לו שבמתיבתא דקריעא אמר לו שלשון הזוהר שנחלקו בו מה שפירש בו מהר"ש העניין אמת בחכמת הקבלה אך כוונת הרשב"יהיה כמו שפירש הרב מורינו הרב אברהם.
ובשאלות ותשובות ומשפט וצב"י זימן קס"א יש שם פסק דין חתום בו מורינו הרב אברהם ומרוינו הרב שלמה הנזכר זצ"ל, ושמענו על הרב הנזכר שפעם אחת עבר שר אחד ברחוב היהודים במראקס לפני הצר מורינו הרב אברהם הנזכר ונתקל רגל בהמתו בכיסוי הביב של חצר מורינו הרב אברהם הנזכר ונתגלה הביב הוא הריח ריח נבלת האדם וגזר אומר לפתוח הביבין ומצאו שם גווית באחד מהגויים הרוגים ומושלכים שם ולא נודע מי הכה אותם והרגם.
ותפסו את מורינו הרב אברהם הנזכר וד' רבנים אחרים שהיו בימיו והמה רבי ישועה שושנה, רבי שלמה עמאר, רבי שלמה הלוי, רבי שלמה בוסתא. ואסרו אותם בכבלים ובשלשלאות של ברזל ושלחו אותם אסורים לפני המלך שהיה בפאס וכשהגיעו לפני עיר סאלי בערב שבת יצא לקראתם הנגיד משה בן עטר ז"ל והוא אביו של מורינו הרב רבי חיים בן עטר זצ"ל.
וביקש מאת השומרים שהביאום למסור הרבנים בידו לשבות בביתו את יום השבת והוא ערב בעדם להחזירם לידם במוצאי שבת, וכן היה שמסרו אותם לידו אסורים בכבלים ובליל שבת נתן הסעודה לפניהם ולא רצו לאכול שנראה אליהם כל התבשיל מלא תולעים, וגם החכמים שהיו עמו לא אכלו.
והנגיד משה הנזכר לא ידע מזה וחילה פניהם לאכול והגידו אליו מה שראו במאכל ואמרו לו שבוודאי המאכל יש בו צד איסור והוא לא ידע, ושאלו את אשתו שתאמר האמת, ולבסוף הגידה שהיא בישלה התבשיל והוקדח ואינו ראוי לאכילה ופחדה משבעלה ושלחה משרת לקנות בשא אחר ולבשל תבשיל אחר ולא מצאה בשר אצל טבחים ישראלים.
והלך וקנה לה בשר נבילה מאת הגוים, ואחר עבור השבת שלחו אותם לפאס לפני המלך ובעומדם לפני המלך וראה את עמוד האש על ראשו של מורינו הרב אברהם הנזכר והמלך נתיירא מפניו ואמר זה החכם וודאי לא יש עול בכפו ומעולם לא יעשה דבר שאינו הגון.
ותכך התיר מאסרם ושלחם לשלום, ה' מתיר אסורים זיע"א. בספר נר המערבי צד 160 הער רע"ח כתב שהגאון חיד"א זצ"ל בשה"ג הגביל בטעות שנת מותו בשנת תצ"ח עד כאן לשונו.
ואני הכובת שאלתי את חכמי מראקס ואמרו לי השנה שנתבש"מ הרב הנזכר היא שנת תק"א ליצירה והסימן המסור בידם הוא כי תשא את רא"ש בני ישראל היא שנת תק"א ליצירה שהין תצ"ו לפ"ק, ואינה ה' לידי פסק דין אחד זמנו שנת תפ"ו וחתום בו מורינו הרב אברהם הנזכר עם כל חכמי המערב ושם כתוב לאמר נאם החותם פה תיטואן יע"א וכו…….
ולא ידעתי אם הוא זה או היהחכם אחר מעיר תיטואן, בשנת תפ"ד פ"ק היה מורינו הרב אברהם הנזכר במקנאס על שךיח כולל מורינו הרב אברהם הלוי אשכנזי שהוא ראה במתכת הכוללות שבידו שחותם נין ונכד להרב תיו"ט.
והחותמים בעדות הנזכרת שלשלת הרבנים מורינו הרב משה טולידאנו ןמוהריב"ע והרב המשבי"ר זצ"ל וכתבו שם שהרב הנזכר ממראקס וקהל פה מקנאס, עוד מצאתי כתב עדות שמנו שנת אל תגעו פ"ק וחתום אחד מורינו הרב שלמה עמאר ז"ל , ומורינו הרב אברהם הנזכר ובחתימה כתוב אברהם בר אדוני אבי ישראל אזולאי זצ"ל.
מורחנו אברהם אלמושנינו זצ"ל
יליד ספרד ובהיותו עול אימים בא לפאס ושם רכש ידיעתו בתורה, והוא חי בסוף המאה השלישית. ובתחילה המאה הרביעית ועיין שרשי מצוות מרבי יוסף אלמו שנינו ז"ל ונתמנה למורה צדק בפאס והוא אביו של הרב הגאון מורינו הרב רבי יוסף הנזכר באות יו"ד, וביחס בכתובה תארוהו הוא הראש אבי התעודה.
מורינו הרב אברהם בלאנסי זצ"ל.
הוא אחד מרבני המגורשים . הוא חי במאה הרביעית והרב הנזכר נזכר בדברי רבי שלם בן דנאן השני שהביאו בשאלות ותשובות זכות אבות דנ"א סימן קכ"ו ועל ידו הוכרזה תקנה משנת ש"ה שחמשה בהכ"ן של המגורשים נ"ן. עוד מצאתי כתב יד בכתב מהר"ש אבן דנאן זצ"ל בדיון אחד שמצא כתוב בכתב יד מורינו הרב אברהם בלאנסי זצ"ל מוכח שהרב הנזכר היה לו איזה כתבי ידי בדינים וחידושים.
ממזרח וממערב-כרך ג'-מאמרים שונים-קווים לדמותו של רבי יעקב אבן צור – משה עמאר
ממזרח וממערב כרך שלישי.
3 – קווים לדמותו של רבי יעקב אבן צור – משה עמאר
היעב"ץ כדיין.
בסוף שנת התס"ד – 1704, בהיותי כבן שלושים ואחת, התמנה היעב"ץ לכהונת דיין בפאס בראשותו של רבי יהודה בן עטר. נראה שהוא תפס את מקומו של רבי וידאל הצרפתי, שנפטר באותה שנה. כבר בראשית דרכו כדיין הצטיין בעצמאותו ובכושר שיפוטו, ידע לעמוד על דעתו ולנמקה גם לפני גדולים ממנו, אם כי בהכנעה וביראת כבוד.
בשבט התס"ה כתב פסק דין ארוך ומנומק נ
גד פסק דין של חכמי מכנאס, הרבנים משה טולידאנו ורבי חביב אחיו, שהיו מגדולי הוראה במערב באותם הימים, ופסק הדין אף זכה להסכמת רבי יהודה בן עטר :
ואל אלוקים יודע שבדקתי עד מקום שיד כלי שכלי הדל מגעת, אולי אוכל לבטל דעתי מפני דעתם הרחבה ולא יכולתי. ולכן אשוב ולקחתי עטי וקסתי לא נזור אחור, כי הנני בא לברר סברתי ולא כאומר קבלו דעתי. גם לא לסתור דבריהם חס ושלום באתי, רק כתלמיד הנושא ונותן מן הצד לפני רבותיו וכוונתו לעמוד על האמת ".
בחושים הראשונים להתמנותו כתב תשובה לחכמי סאלי בעניין כשרותו של רבי שמואל אזאווי לשמש בתפקיד שוחט. האחרון, שנפגע מתשובתו של היעב"ץ, כתב מכתב לרבי שמואל הצרפתי, מדייני העיר פאס, ובו התבטא בחריפות ובזלזול נגד היעב"ץ ותשובתו.
בין היתר כתב, שידוע לו שרבי שמואל הצרפתי כעס על תוכן תשובתו של היעב"ץ ואף סירב לחתום עמו על אותה תשובה. כתגובה כתב היעב"ץ איגרת ארוכה במשקל ובמליצה, שבה התפלמס אתו פולמוס חריף ונוקב, ובית היתר כתב לו :
ומה שכתב שהטען שלא נחתם הוא מפני שכעס עלי כמוהר"ר שמואל הצרפתי אין הדבר כן….ואם באולי כעס עלי תהילות לאל, יש לי פה להשיב אמרים אמת באמת במשפט ובצדקה ולא עוד אלא שאם חס ושלום היה כועס עלי יש לאל ידי לכעוס גם אני יותר ממנו….
כי קנאי בן קנאי אני וכן דרכי מי שאני רואה שכועס נגד האמת מחוינא ומרינא דיליה לא חיישנא ומיניה לא מסתפינא וכל המתקומם נגד האמת אדרכם באפי וארמסם בחמתי, אכן בראותי מי שכועס על האמת להעמידו אני מחבקו ומנשקו וקורהו רבי ומורי ".
גם לפני גדול הדור רבי יהודה בן עטר, הנחשב כרבו, עמד על דעתו בצורה מכובדת : " הרב הגדול נר"ו אחר נשיקת ידיו באתי להשתעשע בדבריו כי לא זכיתי להבין ", והיה מקרה שרבי יהודה חזר והודה לו.
עצמאותו התבטאה גם בכך שתבע, שהדין ייחרץ לא רק לפי משפט הכתוב אלא יהיה תואם גם את הצדק והיושר, ובמקרה שהמנהג המקובל נגד, לדעתו, את הצדק והיושר לא היסס לסטות ממנו. כל לדוגמא, בדיו אישה שכתבותה מרובה, והבעל ציווה לפני מותו לתת לה לבד מכתובתה גם כל כלי הכסף, כלי זהב, אבנים טובות, ובשאר הנכסים ציווה שתיטול שני שלישים והבנים שליש.
ממזרח וממערב-כרך ד'- ארמית ועברית בשירת רבי דוד בן אהרן חסין – אפרים חזן
ארמית ועברית בשירת רבי דוד בן אהרן חסין – אפרים חזן
יש להוסיף עוד, כמובן, את מסורת השיר שנתפתחה בסוגים השונים עד לימיו של הרדבא״ח. לעניין הסוגים נסתייע בחלוקה שחילק רדבא״ח עצמו את ספר שיריו — י״ד שערים על־פי נושאי השירים וסוגיהם ״. משוררנו מודע היה לשינויי הסגנון ולייחוד הלשון לגוונים ולבני גוונים שבמקורות ולהבחנות הלשון בין תקופה לת
קופה. וכך הוא אומר בתארו עצי תמר ״.
דקלים שמם נקרא בלשון משנה וגמרא
ודבש בלשון תורה ובני בבל כּופְרָא אליהם קורים
אמר דבריו דרך שבח לעצי התמר, אך מתוכם ניכרת הבחנתו בין רובדי הלשון העברית השונים, ובינם לבין הארמית המלווה את העברית, ואף הקפיד להגדיר ארמית זו שבשימושו כלשונם של בני בבל.
שמונה משיריו כתב רבי דוד בארמית.
אלה הם: ׳בתשובחתי יומא דנא׳, טז ע״א (שיר שבת); ׳יה מלכות עלם מלכותיה׳, בו ע״א (שיר תודה לרפואת .נכדו; ׳יחדון חבריא מארי מתיבתא׳, מב ע״ב (לסיום מסכת); ׳אסדר תושבחתא במילין ורחשין׳, מד ע״א (לחג הסוכות על האושפיזין); ׳אחימו אחימו כהספדא גוברין ונשין כחדא׳, פ ע״א (על מות רבי יעקב טולידאנו); ׳יומא דנן ספדינן צוהינן׳, פא ע״א (על מות רבי אברהם ן׳ דנאן); ׳למאי דעליה אתינא׳, פה ע״א (על מות רבי דוד בן נחמני); ׳חבל על הדין שתא׳, פז ע״א (קינה על שנות הרעב תק״מ— תקמ״א).
לכבודו של המשורר הדגול הנערץ עלי, ועליו אני מרבה לכתוב, הרי שלא מתאפק אני להביא בפני הקוראים, חסידיו של פייטנה של מארוקו כפי שמכונה הוא אצל עדתנו המפוארה, את כל שמונת השירים ככתבם וכלשונם.
פיוט מספר 1
121 – בתשבחתי יומא דנא
פיוט לשבת, סימן דוד בן חסין
בתשבחתי / יומא דנא
לך אלה אבהתי / מהודא ומשבח אנא
דוגרן לעמא קדישא / וליה יהיב לאחסנתיה
ראום יה עביד פרישא / ונח ביה מעבידתיה
על כן ברכיה קדיש יתיה / מכל חגא וזמנא
מהודא ומשבח אנא
ובגין דא עלנא חובה / לאפושי חדוותא
מחד בשבא לשבא / נזמין לה סעודתא
נקבל שבת מלכתא / בתפנוקא ועדונא
מהודא ומשבח אנא
יתקרי ברא דמלכא / מאן דמוקיר לשבי
טוביה דיתיב אתכא / דרחמנא צבי
אפי זוטרי אפי רברבי / יזמן להון זמונא
מהודא ומשבח אנא
דמפנק יתיה כידיניה / במיכלא ובמשתייא
אלהא דלית בר מניה / בארעה ובשמיא
יורית ליה אחסנתא יאיא / דיעקב אבונא
מהודא ומשבח אנא
בלבושין דיקר פשירין / למחזי מבין יאין
ועדיף יהון חורין / למעליותא שנין
ואוף למי חן לעניין / האי דישנא לפרדשנא
מהודא ומשבח אנא
נפשא קדישא יתירה / מרגלית לית טימי
כבר נש תהי נהירא / יומן גין מכל יומי
מחייב אנש לה לבסומי / טל עביד בה קלנא
מהודא ומשבח אנא
לסין יחסין לן חי עלמין / עלמא דכוליה שבתא
וניקום לקץ הימין / בגופא ובנשמתא
ואתון נורא יקידתא / לא ישליט בן שולטנא
מהודא ומשבח אנא