מורשת יהדות מרוקו

שרשור זה מוקדש לעילוי נשמתו של רבי יצחק בן חיים זצ"ל, חמי זצוק"ל, שהיה איש ענו וישר, כל ימיו בלימוד תורה, בנוסף למלאכתו לפרנס את משפחתו הענפה, כהרגלם של יהודי מרוקו, אשר שילבו בחכמתם הרבה גם עבודה וגם לימוד תורה ביחד. וזאת, על נמת לא ליפול כמעמסה על הקהילה או אנשים זרים. לצערינו, תפיסה זו חלפה פסה לה מן העולם שלנו, ויש להם לחכמים דהיום ללמוד מנוהגם של רבני וחכמי מרוקו, וגם מסתם ירא שמים ששילבו עבודה ולימוד תורה.

אשריכם ישראל. 

מעשה מספר ארבע

חמי

מעשה נורא ונפלא די עמל רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי עליהם השלום והווא מכתוב פזוהר הקדוש פחלק שלישי מנורה פרשת פנחס פהאדוך תוספות די מכתובין פלכר דזוהר הקדוש סימן יוד.

מעשה נורא ונפלא שעשה רבי אלעז רבן רבי שמעון בר יוחאי עליהם השלום, והא כתוב בזוהר הקדוש בחלק השלישי מנטרה, פרשת פנחס, בתוספות הללו אשר כתובים המה בזוהר הקדוש סימן יוד.

ולשון דלערבייא דייאלו הווא האדא לאין אידא נכתבוה בלשון דזוהר כיף מכתוב תמה מה יפהמוש נאס כאמלין גיר די יעארף יקרא זוהר הווא די יפהמו

ולשונו הערבית, הוא שונו כותבים בשלון הזוהר כי שכתוב שם, רוב האנשים לא יבינו, מלבד אלה אשר יודעים לקרוא את הזוהר ולהבינו. 

ולכוונה דייאלנא פהאד לכתיבת הייא לזכות בני ישראל יעארפום יקראוו תורה ויתעוררו באס יעמל תשובה ויזכאוו הומה ונזכאוו חתא חנא מעאהום בעזרת השם

וכוונתנו בכתיבה זו, הינה לזכות בני שיראל שידעו לקרוא בתורה ויתעוררו על מנת לעשות תשובה ויזכו המה, ואנחנו איתם בעזרת השם

. בלחק לחכמים ונבונים די יעארפו יקראוו מא נחדאזו סי מכתבולהום עליהא חדזאת נכתבו בלערבייא באם יתפהם.

אבל החכמים והנבונים אשר יודעים לקרוא אותו, אים להם צורך שאנו נכתוב להם, ולכן אנו כותבים זאת בערבית על מנת שיבינו הם.

קאל תמא באיין רבי אלעזר ורבי אבא ולחבירים עליהום השלום כאמלין כאנו דאייזין פטריק כיף עאדתהום די כאנו יכונו גולים מן האד למודע.                  

נאמר שם שרבי אלעזר ורבי אבא וחבריהם עליהם השלום כולם היו מתהלכים בדרך שבה היו רגילים להתהלך כאשר היו עוזבים את המקום הזה

והאדא מסיבת שכינה אל רם ונשא די מעאנא פלגלות ומן די כאנו מאסיין פטריק כאנת שמש קווייא בזאף וכזרו לחבירים הקדושים ואחד למודע פיה ואחד צזרא ופיה אלמא זארי לכל זיהא

והדבר הזה מסיבת שכינה אל רם ונישא הניצב לידינו בגלות, וכשהלכו בדקך השמש חזקה הייתה, וראן החברים הקדושים מקום אחד, מקום שבו יש אילן ומים זורמים נכל עבר

וצזארט כאר וגלסו תמה באס יקראו תורה כיף לעאדה דייאלהום פאיין מה כאנו ימסיוו כאנו יגלסו יקראוו תורה

והרבה עצים, וישבו שמה על מנת לקרוא בתורה כפי שהיו נוהגים, בכל מקום שבו הם נמצאים, ישבו המה ויקראו בתורה.

וקאל רבי אלעזר עליו השלום אמא זין האד למודע הומא גאלסין ודאז קדאמהום ואחד לחנש כביר בזאף וכיף כזרו רבי אלעזר הדר מעאה וקאללו חוויא לך סטי לך מאורחך

ויאמר רבי אלעזר עליו השלום, כמה נאה המקום הזה, בעודם ישובים עבר לידם נחש גדול מאוד ותיכף שראהו רבי אלעזר, פנה אליו ואמר לו, חבל חזור לדרכך

פירושה חוייא הווא נחש והדר מעאה וקאלו רזע מטריק די עלאס מאסי ראה האדאך בנאדם די לאיין מאסי באס תקטלו ראה רזע בתשובה ונדם עלה האדיך לעבירה די עמל וקבל עליה עמרו מא יעמל האדיך לעבירה כטר טול אייאם חייאתו.

הנחש הבין את המשמעות ואמר לו חזור מהדרך אלי אתה הולך כיוון שהדבר אליו אתה חותר, הבן אדם שאליו אתה הולך על מנת להורגו, חזק בתשובה והתחרט על העבירה שעשה, וקיבל על עצמו לא לחזור על העבירה הזאת כל ימי חייו. 

ותביין דלכלאם הווא האשא לאיין מן די בנאדם תא יעמל סי עבירה די עלאס יתחייב מיתה תא יקדר ימות עלא יד חנש במאמר שם יתברך אל רם ונשא.

ונראה שדברים אלה בטלים, כיוון שכאשר בן אדם עושה עבריה עליה חייב מיתה, יכול למות על ידי הקשת נחש במאמר שם יתברך אל רם ונשא

ורבי אלעזר עליו השלום כיף כזר פהאדאך נחש עארף האיין מאסי יקטל סי בנאדם ועארף האדאך בנאדם רזע בתשובה ותפטר מן למות מה ימותסי עלה יד נחש.

ורבי אלעזר עליו השלום איך שהביט בנחש הזה, ידע שהוא הולך להרוג איזה בן אדם, ובן אדם זה ידע את הדבר, חזר בתשובה ונפטר מן המוות שלו יומת על ידי הנחש

כיף יבאן לקדאם ומנאיין לבירים עליהם השלום ראווה תא יקול האד לכלאם מן פמו פחאל די יתנבא בנבואת אמת.

כפי שנראה להלן מננאן חבירים עליהם השלום ראו שהוא אומר את הדברים האלו מפיו כאילו הוא התנבא בנבואת אמת

בקאוו  גיר תא יתעזבו וקאם רבי אלעזר הדר נובא אוכרא מעא נחש וקאלו ראה מנורא מה הדרו מעאך מן שמים ועטאווך רשות באס תמשי תקטל.

עמודיו המה מתפלאים וקם רבי אלעזר אמר שנית עם הנחש ואמר לו , דע לך שכאשר דברו אתך מן השמים וניתנה לך הרשות על מנת להמית.

הלא הוא התחרט על מעשיו וכעת לך לך לדרכך לא תוכל להרוג את האיש, ותכף שדיבר אתו רבי אלעזר עליו השלום, נשאר הנחש ההוא עומד לא נע לא הנה ולא הנה

וקאם רבי אלעזר עליו השלום והדר מעאה נובא תלתא וקאלו ראני נעארף אס חבת ודאבה סיר רזע מן האד לחאזה די עלאס מאבי

קם רבי אלעזר עליו השלום ודיבר אליו בפעם השלישית, דע לך שאני יודע מה רצונך, וכעת חזור בך מכוונתך הראשונית

וראה ואחד לגוי רשע מורשע ראה ראקד פהאדאך תופרי דיאלך די פאיין תא תרקד נתי סיר קטלו פמודע האדאך ליהודי די מאסי תקטל

והנה לך אחד גוי רשע מורשע ישן במערה שלך היכן שאתה ישן, אתה לך אליו והרוג אותו במקום היהודי שרצית להרוג.

לאיין האד לגוי רשע חווץ ואחד ליהודי פטרק ועבאלו כל מה ענדו ודרבו פלגוף דיאלו וגיר שמע לחנס האד לכלאם די קאל רבי אלעזר עליו השלום דגייא זרא האדאך אלחנס בזרי ומסה פחאלו לדי לאיין צאפדו רבי אלעזר עליו השלום.

כיוון שהגוי רשע, ושדד יהודי אחד בדרך ולקח ממנו כל מה שהיה לו על גופו, ותכך שממע הנחש דברים אלו שאמר רבי אלעזר עליו השלום, הזדרז הנחש הנ"ל ואץ לו והלך לו לדרכו שאליה שלח אותו רבי אלעזר עליו השלום.

וקאל רבי אלעזר לחבירים דייאלו לוכאן מא כונת אנא הינא בשחאל דלחואייז קבאח יעמל האדאך אלחנס לאיין ואחד ליהודי עמל ואחד לעבירה וקבל עלא רוחו יזרע בתשובה.

אמר רבי אלעזר לחברים שלו , אילו לא הייתי אני כאן, כמה דברים רעים הנחש הזה היה עושה, כיוון שיהודי אחד עשה עברה, וקיבל על עצמו לחזור בתשובה.

עטאה שרע פבית דין של מעלה באס יקטלו אלחנס ומנור דאך סי נדם האדאך אליהודי ורזע בתשובה ובלכחד לתשובה תפךּ מן אלמות

ניתן הדין בבית דין של מעלה שהנחש יהרגו, ולארח מכן התחרט היהודי וחזר בשתובה, ובכוח התשובה ניצל ממוות.

קאמו לחבירים קאלולו באס עארפת האד לחנס מאסי יקטל ליהודי קאלהום ואחד סימן עטאהולי אבא די הווא רבי שמעון עליו השלום

ניצבו החברים ואמרו לו, איך ידעת שהנחש הזה הולך להרוג את היהודי, השיב להם קיבלתי סימן מאבא שהוא רבי שמעון עליו השלום.

קאלולו נקולו האד לחאזה עארפתהא בסימן די רבי שמעון עליו השלום ראך תקולנא באס עארפת באיין האדאך ליהודי נדם ורזע בתשובה

אמרו לו,נניח שהדבר הזה נודע לך בסימן של רבי שמעון עליו השלום, עליך לומר לנו כיצד ידעת שהיהודי הנזכר, התחרו וחזר בתשובה. 

ורזעלו לחמו כיף כאן קבל זמן בעד קאם רבי אלעזר והדר מעא אלחנש וקאלו נתי עמלת זהדך ושופנא די עמלת וכל מה עמלת הווא מליח בלחק תחדאז תמסי פחאלך ותחדאז מן הינא תמסי תכבי ראצך פלמערה דייאלך

ובשרו חזר לקדמותו כמו מקודם, קם רבי אלעזר ודיבר אל הנחש ושח לו , אתה ביצעת את משימתך ואכען ראינו שהתאמצת עד מאוד ומה שעשית היה לטובה, אבל מן הדין שתלך לדרכך וחזור נא למערה שלך, כי תמה משמיתך……

ותא נגזר עליך מה תעמל חתא דרורא לבנאדם ודי כיף קאדא רבי אלעזר ע"ה להדרא די הדר מעא האדאך לנחש חנא ראצו ומסא פחאלו ומנור דאך סי קאם רבי אלעזר והדר מעא האדאך ליהודי וקאלו רפד האד סכארא די האד לגוי ראה פיהא ואחד לכניסה דדהב.

ואני מצווה עליך לא לעשות רעה לבני האדם וכאשר סיים רבי אלעזר את דבריו עם הנחש ההוא, השפיל את ראשו והלך לו לדרכו ולאחר מכן קם רבי אלעזר ודיבר אל היהודי ואמר לו קח את התיק הזה של הגוי יען כי יש בו חופן של זהב.

והאד לכניסה דדהב הייא נכלאהלו בנו ונתי מא ענדך רשות באש תרפד מן האד לכניסה דדהב חתא סי וסיר ללמודע לפלאני ראה תא יסכן תמא ואחד ליהודי וראה חשמו פלאן תציבו מאתת מראתו ועטיה האד לכניסה וקוללו

וחופן הזהב הזה הרי שבנו הוריש לו ולך אין רשות שתקח מחופן זה דבר ולך אל מקום פלוני , שם גר יהודי ושמו פלאן תמצא שאשתו מתה עליו ותן לו את התיק ואמור לו

האד לכניסה די רבי שמעון בנו די כאן מצאפר מעא בנו די האד לגוי רשע די קטל לחנש ומן די כאן מעאה פספינא סרקהאלו ועטאהא  לבוה.

התיק הזה שייך לרבי שמעון בנו שנזע בספינה הזו עם בנו של הגוי הרשע שהרג את הנחש וכשהיה במחיצתו בספינה גנב את התיק ממנו ונתנו לאביו

היסודות הספרדיים בשירת רבי ישראל נג'ארה – טובה בארי. מתוך חוברת פעמים מספר 49.

רבי ישראל נג'ארה נמנה עם שורת הדמויות הגדולות שקמו לשירה העברית בתולדותיה הארוכות. גדוּלה זו עמדה לו בשל רמת יצירתו כשהיא לעצמה, אלא גם בשל מיקומה המיוחד של הציר המתמשך של תולדות השירה העברית בהתפתחותה. 

מערכת החרוזים בשיר לעיל היא כדלקמן: אאב גגב|| דה|ווו|זז(שני קווים מפרידים בין הגוף לאזור. אותיות עבות מציינות חרוזים קבועים). הדוגמה השנייה היא לשיר מעין־אזורי כפול גוף.

לבי ובשרי וטוחי

ירננו לך אל חי

אספר שמך לאחי

 שמשי

 ורמשי

 קדושי

צור בידו נפש כל חי            אספר

יום יום ספך אדרשה

 ופניך אבקשה

צורי לעזרתי חושה

 חֹן דל

דופק דל

 ויגדל

מכל בשר מכל החי           אספר וכו׳

מערכת החרוזים בשיר השני פשוטה יותר: אאא|בבב||ג. בסטרופה הראשונה זהים חרוזי הגוף הראשון עם החרוז המעין-אזורי. תופעה זו נפוצה הרבה בשירי נג׳ארה.^,2 שירים בדגמים כאלה ודומיהם מצויים לא מעט ביצירתו הענפה של נג׳ארה. כאמור ברור שכל הצורות הללו, הדו־חרוזיות או הרב־חרוזיות, חוזרות אל תבניות האב והספרדיות) שהזכרנו לעיל. בכל אופן צריך לציין, שהצורות המעין־אזוריות המורכבות והמסובכות מרובות בשירת נג׳ארה יותר מן המצוי בקורפוס הספרדי.

לעיתים קרובות מפתח נג׳ארה את הדגמים הספרדיים בכיוונים חדשניים לגמרי. לפעמים הוא מוסיף על טורי השירים עניות קצרות של מלה או שתיים, כגון ׳ידידי׳

דוד נעים׳ וכדו' מילים אלה הן במקרים רבים בעלות אופי קישוטי בלבד (כנראה בתיפקוד מוסיקאלי), ואפשר להשמיטן בלי שמבנה השיר או משקלו ייפגעו. כך הוא למשל בשיר קג:

יונתי בחגוי הסלע הרבי שיריך      אחות

 כי ירבה כבוד ביתך ורב שלום בניך     רעיה

דחקי ממחיתה כי לא תקרב אליך    יונה

שמחי כי לא יצלח כל כלי יצר עליך    תמה

            שמחי וכו׳

לעיתים מוסיף נג׳ארה על המחרוזות המעין־אזוריות רפרנים עצמאיים, שאינם מעוגנים במבנה המעין אזורי של השירים. גם המהלך הזה קשור ודאי בהשפעת המוסיקה. כך הוא למשל בשיר מח.

לבי ממסגר / צירי חלץ / לאותו חיה

כי מרוב נוד / שואג כאריה

הוא קנאה חוגר / ממאלץ / לו מרמס יהיה

 קץ מרב שוד יאמר אל איה

צר מר ונמהר הבט / כל אךחות מהר עבט

 חֹן לבב אנון אויבי במו שבט חבט

אל מחוללי / עד אן אצלול / צוללי

אל שמחת גילי / עד אן אשלול / שוללי

 צר מר ונמהר. אל מחוללי

יה הכרת איש צר / עלי חולש / ואותו תפיל

 לעמקי בור וגאונו תשפיל

 החשיך אור צר / צר מתעלס / ומאורי האפיל

 עֻלי שבור / ממית ומחיה

צר מר ונמהר. אל מחוללי וכו׳

מחרוזות הביניים ׳צר מר׳ ו׳אל מחוללי׳ מסומנות לבוא אחרי כל סטרופה. מבנה הרפרנים שונה ממבנה המחרוזות הן מצד משקלם והן מצד מערכת החרוזים שלהם.

ראוי לציין, כי תופעות אלה, שהודגמו על־פי הקובץ ׳זמירות ישראל׳, מתרבות בקובץ שיריו המאוחר של נג׳ארה, ׳שארית ישראל׳. אין דגמים כאלה בפיוט הספרדי הקלאסי. ועדיין אין השירים הללו תופסים במורשתו של ר׳ ישראל אלא כשליש בלבד מכל המדור המוגדר כמעין-אזורי.

השפעה עוד יותר עמוקה של המוסיקה על שירי נג׳ארה ניכרת באחוז זעום של שירים שלו, שעיצובם משוחרר לגמרי מן הדגמים הסטרופיים הספרדיים. שירים אלה מציגים צורות יוצאות־דופן, שההיגיון המבני שלהם מותנה במנגינות שלמענן חוברו. בנקודה זו יש בהחלט פריצת דרך אצל נג׳ארה. משמעותית בהקשר זה העובדה, שצורות מיוחדות אלה מתרבות ביצירתו המאוחרת. לעומת 5 שירים כאלה ב׳זמירות ישראל׳, יש כ־15 ב׳שארית ישראל׳. אבל גם בשירים אלה, שלכאורה אינם חבים שום חוב למסורת הספרדית, הלשון והסגנון, ואפילו המוטיבים הבולטים, הם כבשאר שירי המשורר: זיקתם אל המסורת הספרדית מקוימת אפוא גם בהם מן הצדדים האלה.

הרקע המדיני ומצב היהודים במרוקו 1873 – 1900

בשנים אלה שלטו שלושה סולטאנים מבית פילאלי " מוחמד הרביעי אבן עבד אלחמאן – מאוגוסט 1859 ועד ספטמבר 1873, יורשו חסן הראשון, מ-12 בספטמבר 1873 עד 9 ביוני 1894, עבד אלעזיז הרביעי 1894 – 1908.

בין המאפיינים תקופה זו הן מסעות מלחמה של הסולטאנים נגד שבטים מרדניים, חולשה צבאית ותלות כלכלית במדינות אירופה, שמעורבותן הלכה וגברה עד השתלטותה של צרפת, נסיונות להנהיג רפורמה ומודרניזציה, אבל ללא הצלחה רבה. 

התערבות הדיפלומטית והחסות ליהודים – חרב פיפיות.

עתה עובר דרומונד האי לדון במצב היהודים וביחסם של המוסלמים למיעוט זה. התקרית נותנת לו הזדמנות לדון באופן יותר כללי במעמד היהודים והתוצאות מהעובדה שמדינות זרות מעניקות חסותן למספר מוגבל של יהודים בעלי מעמד כלכלי גבוה.

לדעתו, הסולטן והוזירים היו רצים לעמוד בהבטחתם ביחס ליהודים, וחזרו על כך כמה פעמים, אבל כוחו של הסולטאן שלשוט על המושלים ומוסלמים קיצוניים – מוגבל, ולא תמיד יעיל, ובייחוד כשמתגלה שנציג דיפלומטי מתערב.

ידי מוסלמי בעמדה בכירה אמר לו שהיהודים מביאים על עצמם צרות באשמתם של ידי חוצפתם הודות לחסות שהם יכולים לקבל ממשלות זרות. העובדה שיהודים אלה מדווחים לסוכנים זרים על יחס שלילי כלפיהם על ידי מוסלמים, מרגיזה את המושלים, והם מנצלים הזדמנות להתנקם ביהודים.

לדעתו, גם שגריר צרפת באותה דעה. לכן שניהם מהססים אם לנקוט בצעדים אשר אמנם יספקו את הקהילות היהודיות באירופה, אבל הם עלולים להיות מזיקים ליהודי מרוקו.

ראייה להצדקת הנחתו היא המקרה שקרה לאחרונה : בעקבות בקשתו שלחרור אסיר יהודי בעיר אָזמוּר – בחוף האוקינוס כ – 80 קילומטר דרומית לקזבלנקה – הורה הסולטאן לשחררו, אבל הגיב שהוא תמיד מוכן להיענות לבקשותיו, כשיהודים קרבנות של התנהגות שרירותית, אבל מציע שלא יינתן פרסום להתערבות זו, כי הדבר גורם לכך שהמושלים יחפשו דרך להתנקם ביהודים.

התערבות דיפלומטית מגבירה את העזתם של היהודים וגסותם כלפי השלטונות. דרומונד האי הבין את הדאגה של יהודי אירופה לאחיהם הסובלים במרוקו. להערכתו מצבם ישתפר הודות להתקדמות בקשרי סחר עם אירופה והפצת הציביליזציה.

אפשרות אחרת היא שמדינות זרות ייאותו לקבל את כל יהודי מרוקו תחת חסותם. אבל יש סכנה שהמוסלמים בפנים המדינה יגלו התנגדות לסולטאן וישחטו את היהודים כתגובה על שנטשו את המרות של החוק המוסלמי.

לדבריו, מאז שירותו הארוך במרוקו, עשרים ושמונה שנים, חלו שינויים רבים באשר ליחס כלפי היהודים על ידי השלטונות והאוכלוסייה המוסלמית. זכו לו הזמן כשיהודי או אירופי לא הורשו לרכב על בהמה כלשהי בעיר זו ( טנג'יר ). ויהודים מקומיים נאלצו ללכת יחפים ברובע המוסלמי בעיר, ואפילו יהודים אזרחי בריטניה לא הורשו לחבוש מגבעות גבוהות של נוצרים.

ולא עבר כמעט יום בו יהודי או יהודייה לא סבלו מפגיעה או עלבון על ידי מוסלמים. לעומת זאת, עתה יהודי אינו נאלץ לחלוץ נעליו בעוברו ליד מסגד בטנג'יר. הם רוכבים והולכים לכל מקום שרוצים, ומצבם בטנג'יר טוב יותר מזה של המוסלמים.

רק לעתים רחוקות שומעים על יהודי שהולקה או נאסר, וגם זה בדרך כלל כתוצאה מתלונתו של יהודי או נוצרי. הם אינם משרתים בצבא, ומשלמים מסים נמוכים. בתיטואן ובערי הנמל במערבה של מרוקו, חל שיפור ניכר במצבם, וזו תוצאה של קשרי הסחר והציוויליזציה האירופית המגיעה לשם.

הוא מציין כי ניצל את קשריו לטובת היהודים כשאלו דוכאו, והביא ליטול גזירות עליהם בעבר. בפגישותיו עם זקני היהודים בטנג'יר ובכמה נמלים במרוקו, הסביר להם שלמרות שממשלת הוד מלכותה מעוניינת בטובת היהודים, יש סכנות שבהתערבות היתרה.

וכי עליהם להישאר אורחים נאמנים של הסולטאן ולבקש התערבות של מעצמה זרה, רק במקרים של אכזריות חמורה כשהצדדים המעורבים חפים מפשע המקובל בחוקי מדינה זו. 12 בספטמבר 1873.

  פאס וחכמיה – כרך ראשון – כרוניקה מקקורית – רבי דוד עובדיה זצוק"ל.

הספר אשר אני נותן לפניכם היום, לא נערך ויצא לאור, אלא כדי לקרב לבני הדור את דיוקנה של קהלה רוחנית וקדושה, מתוך קהילות ישראל, קבלת קודש עיר פאס אשר במרוקו, מרכז התורה והחכמה. מרכז של חקר הלשון המקודש, קהילה שעמדה בקשר עם חכמי המסורת.

 אליה הריץ את מכתבו המדקדק הראשון רבי יהודה בן קוריש, ועל אדמתה גדל דונש בן לבראט, והיא עירו של רבינו הרי"ף, ומקום תורתו של רבינו הרמב"ם ז"ל, ובני גלות ירושלים אשר בספרד בגלויותיהם השונות, מצאו בה מעין מולדת, ובהיותם בה נשמו את אווירתה. 

שנת שלו'ה היא שנת ה'של"ו – 1576 – בארמנותיך ליצירה נתקיים בנו בעוה״ר שליו הייתי ויפרפרני, בא מולאי עבד למאלך ירייה ממדינות לאג׳אזאייר בחיל מעט עם קצת תוגרמא, ונלחם עמו מד מחמד בן עבד לא, יזכר לטוב ועם שהיה מחנהו כבד מאד כמו מאת אלף רכב ופרשים מחזיקי קשת וכידון וגם עשרים אלף כמו

ארמא, ונצח אותם מו׳ עבד למלאך, וברוך אשר לו נתכנו עלילות, ומסבב הסיבות, שאירע מקרה ומרד אחד משרי ארמא במולאי מחמד. והוא היה משרי ארמא לאנדלוס, ונקרא שמו אבדג׳אל שחיק טמיא, ואח״כ נס המלך מולאי מחמד בשברון מתנים ובחלחלה בליל ב׳ של פסח, ונשארנו כצאן בלי רועה, כמו שלשת ימים ואח״ך נכנס אלמדינא מו׳ עבד למאלך וברח מו׳ מחמד למראכיס, ונתנו קהלות הקודש קהלות פאס עם הנגיד אברהם רותי כמו מאה וארבעים אלף אוקיות ויהי המס כבד מאד על הקהלות, ואח״ך הלך מוי עבד למאלך למראכיס ונלחם ג״כ מלחמה חזקה עם מו' מחמד סמוך למדינת סלא ומתו הרבה מחייליו ושריו, ונכנס מוי עבד למאליך למדינת מראכיס בכבוד גדול ושלח אצל החכמים להחזיר לקהל ששים אלף ממה שנתנו לו, וכן עשה והיה זה בנגידות החי ר׳ יוסף אלמושנינו, ואח״כ באה שמועה אל המלך שמו׳ מחמד מדלג על ההרים, והלך עוד להלחם עמו, וכשהלך הוא בדרך אחרת בא מוי מחמד אל מדינת מראכיש, ועשה כמה נקמות ביהודים ובס״ת הי״ן ולולי רחמי ה׳ שגברו שלא נכנסו האוייבים ללקצבא ולא יכלו עלינו כמעט שלא היה שארית לשארית הנשארה, וכתבו אלינו משם ממרכיש שהתמדת הגירוש שעבר עליהם אחד עשר יום.

 ונתנו סימן אחד עשר יום מחורב וכוי והגירוש היה בחדש אדר והששים אלף של הקהל כולה הלכה לאבדון כשנכנס מוי מחמד לשם. ואח״כ באה השמועה לכאן ונמס כל לב ורפו כל ידים בליל פסח והכריזו החכמים על הקהלות לבל יעשה שום אדם תבשיל של דבש ולא תבשיל של אורז. ואני ראיתי לאדוני אבי אבא מארי זצ״ל בוכה ומבכה בליל פסח כמו בליל תשעה באב על חרבן שאירע במדינת מראכיש, ואחר עבור חג הפסח גזרו החכמים תענית וקראו כמה קינות וכמה תוכחות ובאותה שנה ג״כ אירע לכמה קהלות מהמערב כמה צרות עם מולאי מחמד, ואח״כ בשי השל״ח  בר״ח כסלו, עבר מר מחמד הנז׳ עלינו והצילנו הי״ת מידו ונשאר משוטט על כל הארצות, ולא שקט ולא נח עד שהלך לו למדינת ליזבואה עיר רבתי עם, ופתה לאדום בעצתו עד שבאו עמו למלחמה להלחם עם מוי עבד למאליך, ובא מוי עבד למאליך ממארכיש בחיל כבד והכריזו בכל גבולי המלכות שילכו לעשות נקמה באדום והיתה המלחמה כבדה עד מאד, בוויאד למכאזין, סמוך למדינת אלקצר יע״א, יאע״פ שמת מולאי עבד למאליך ולא ידענו סיבת מיתתו, הנה קצת מנעריו העלימו הסוד והיו אומרים הנה המלך עדיין חי, ובאותו יום מתו ג׳ מלכים, א׳ מולאי עבד למאליך והביאוהו לכאן וקברוהו.

ב׳ מולאי מחמד ועשה לו המלך מולאי אחמד יר״ה [הוא אחיו של המלך מולאי מחמד ומלך תחתיו בשנת פדות שלח] בזיון גדול והפשיטו עורו מעל בשרו ומלאוהו בתבן, ושלחו לכל ארצות המערב לראותו לפי שהיו אומרים שעדיין הוא קיים. ושבאשטייאן מלך לזבואה שלו״ל, ובכ״ה והי״ת הצילנו מידו והיתה המלחמה חזקה עד מאד בשי השל"ה יום ב׳ לר״ח אלול, ולכן נתקבצו החכמים וקיימו על נפשם ועל זרעם לעשות פורים ומתנות לאביונים משם ואילך עד שיבוא משיח צדקנו בקרוב אמן. ומלך מולאי אחמד יר״ה ועשה משפטים גדולים בכל השרים אשר היו עם מולאי עבד אלמאלך וגם בדג׳אלי שחיק טמיא כן יאבדו כל אויבך ה׳ ואהביו כצאת השמש בגבורתו האל יקרב לנו משיחינו מלכנו אכי״ר וכתבתי כל זה אני שמואל לעשות רצון אבא מארי שהיה מבקש ממני כמה פעמים לכתוב זה שיש בו כמה מפלאי האל, והנך רואה בעיניך מה עמקו מחשבותיו.

מ״כ שנת השכ״ב פי שלהי ניסן קטעו ידאיין זוז ליהוד פי מכנס דסמייתהום א׳ יצחק ן׳ לבאז, ב׳ יונה לחול נ״ע פי לבאטל בגיר אמאר אסולטאן, וכאן סבאב האד סי עלא עד אדארב מעא כה״ר שמואל נחמוס וחסלו פי אסג׳ין ז׳א ואחד יקולולו אזרהוני יש״ו שיך אלחומא יסאלהום סי חסיפא אמר עליהום ואחד יקולולו סנאנו וקטאע ידיחום בגיר אמר אסולטאן מן תמא לכמס אייאם מאת יונה לחול ולאכור באקי אנדור אש יפעל אדראר ביה הי״ן השם יאמר די לצרות עמו ישראל אכי"ר. 

ת ר ג ו ם : מצאתי כתוב שנת השכ״ב (1562) בסוף

סלאת אלפאסיין

חדש ניסן כרתו ידיהם של שני יהודים בעיר מכנאס שם הראשון יצחק בן אלבז והשני יונה לחול (לחוולי) נוחו עדן על לא חמס בכפם בלי פקודת המלך, וסיבת המאורע על המריבה שהיתה להם עם כה״ר שמואל נחמוס ונכנסו לבית הסוהר, ואז מצאה ידו של גוי אחד שמו אזרהוני יש״ו (ימה שמו וזכרו) שהיה פקח על שכונה אחת. שנטר להם איבה ובא ליפרע מהם את חובו. ובפקודתו צוה לאחד שמו סנאנו שכרת את ידם בלי מאמר המלך. ואחרי חמשה ימים מת יונה הנז' והאחר נשאר בחיים כעת ונראה הלאה מה יצא לו מהמקרה הזה השם ינקום נקמתם ויאמר די לצרות עמו ישראל אמן כן יהי רצון.

עוד מצאתי כתוב לסמוך ירידה אל ירידה ג״כ.

 אירע במתא פא״ס ש׳ גש״ן לפ״ק, (שנ״ג = 1593 למנינם ) שתפסו יהודי א׳ שמו אברהם בינינו היה גנב עד מאד שהיה מניח ידו על המפתחות והיו נפתחים בלא מפתה ותפסו אותו כמה פעמים למות והיה אומר לאו״ה שהוא גוי והיו משלחין אותו. עד שגנב חצר של אלקאדי ס׳ עבד אלוואהד אלחומאייד ואמר למלך שיהרג ולא רצה המלך עד שיום א׳ בין המצרים כ״ו לתמוז יום ד׳ נכנם ללקצבא ( בירה , מושב השלטון ) אלקאייד יחייא לשפוט את העיר ונפל בידו אמר לו כדי לאיים עליו שיהרגוהו והוא אמר שהוא משומד תפס עליו אסיך יחיא בדיבורו ע״פ עדים שלהם ותלאו ושרפו אותו במקום א׳ שמו ואד אסחול עשו לו ד׳ מיתות ב״ד סקילה שריפה הרג וחנק. והיה לישראל צער גדול מילדי הגוים יש״ו ואמרו עליו כשמת לא מת אלא על קידוש ה׳ והיה מזכיר יחוד שמו ית/ השי״ת ישים מיתתו כפרתו וי״ן. אמר הכותב על כן יאמרו המושלים סרקו יא סראק טאל מא בינינו עאייס. ( תרגום – גנסים ! המשיכו לגנוב כל עוד בינינו ( שם הגנב הזה ) חי ) נאם הצעיר עבד ה׳ ב״ה בס׳ ויברך ה׳ אותך לרגלי ד׳ לכסלו, הכותב בש׳ תפד״ה ליצי׳ שמואל אבן דנאן.

אמר הכותב נחזור לתאריך שהיינו בו שהוא של שנת שע״ו (1616) ועכשו אנו בתחילה של ש׳ ש״פ (1620) כתב כמה׳ שאול סרירו ז״ל ר״ח תמוז שנת ש״פ נסעו קצת יהודים מן העיר מצד רוב המס הכבד עליהם משהלך המלך למכנאסא ואנשי אלבלאד שמו ב׳ ראשים ובחדש זה הרגו בחוד אחד בנו של ישעיהו בן שניור הי״ן.

רוב תלאותינו מן האנשים היהודים הרשעים שהם סיבה מטבע הזהב(?) ובזה היה הפסד למדינה ולקצת יהודים ועברו כמה נידויים וחרמות עד שיד ה׳ היתה בנו ונפל עם רב מישראל.

כ״ח תמוז ש׳ שע״ו – 1616 – באה השמועה שמולאי עבדאלה נצח הערבים עם ן׳ גדאר אסיך שלהם. בח׳ תשרי שנת שפ״א יצא המלך חוץ לעיר ונעלו הדלתות ביום ב׳ של חג הסוכות ונתרבו הגנבים בלילות והחומסים והגזלנים ובי״ז לחשון מזו השנה עשו מלחמה אנשי פאס אלבאלי עם פאס אזדיד והגישו לשבור הדלתות. והמה עם הערביים. יום ב׳ לחשון גזרנו תענית אנחנו בעלי חברת ההסגר – אלה תלמידי חכמים שישבו כל הזמן ולמדו תורה – ג׳ ימים וביום הג׳ נפתחו הדלתות ועשו שלום ושלו״לה 

אמר שאול מי ימלל תלאותינו, מי ישמע הצרות המתחדשות עלינו, ביום פורים ש׳ שפ״א – 1621 –  נתנו עשר אלפים אוקיות מלבד ההפסד של בעלי בתים יחידים. והדרכים אין יוצא ואין בא. אחר הימים האלה חזרו אנשי פאס אלבאלי ומרדו במלך מולאי עבדל״א והקימו א׳ עליהם שמו עלי ן׳ עבד    ארחמאן ואין תועלת למלך מכל פאס אלבאלי. וכל יום באות מהמשפחות לרמות את המלך שהם יעשו מלחמה והמלך בכל יום נותן להם מזונות מהיהודים. והוא בתכלית העוני שאפי׳ האלנפאץ' – אם זה בטעות במקום אלנקאד, המשמעות היא מטבעות. כלומר שהוא שבר את המטבעות הגדולות ועשה מהן פרוטות.אך במקור מצאתי כתוב אלנפא"ד. –  שהיו לו שגרם ועשה מהם פרוטות.

בר״ח סיון בא אבן גדאר עם אלף פרשים וביום י״ד לסיון נכנסו לאלמלאח ואמרו שהיהודים הכניסו אותם והיהודים סגרו בתיהם והרבה בתים נסגרו ובד׳ בשבת ליל ט״ו באלמלאח כמו אלף פרשים ומהם שגזלו קצת בתים ובבוקר צעקו היהודים על המלך ונתבטלה הגזירה ש״ל. ובשבוע זה נתנו היהודים אלפים אוקיות מלבד ההוצאה והיה המלך חוץ לעיר עם הערבים ובעלי אלספל׳י עשו לשבא׳ר – אולי גל אבנים לעלות עליו –  ונלחמו עם אנשי אטאלעא וקצת תבואות של ספלי שרפו באש ואין מניחים שום שיירה שתכנס לפא׳ס אלבאל׳י כי אם לטאלע׳א.

אמר שאול לולא חסדי ה׳ שהספקת חברת ההסגר מוטלת עלי ובאה אלי מאת היהודים השוכנים חוץ לעיר הזאת. השי״ת יופיע ברחמיו אליהם כמו שהופיעו בממונם על בני החברה. כי כבר קצרה ידי מהושיע וממנו ית׳ אשאל יופיע ברחמיו אלינו כי״ר.

כיום שוב נגה אורו בבית המדרש של פרופסור בשן, כמעיין המתגבר הזורם ותלמודו בידו – פירות הנושרים משולחן מחקריו. את ספרו השמיני על יהודי מרוקו.

פגיעות בחיי הדת והתאסלמות במרוקו מימי הביניים עד הזמן החדש, הוצאת אורות המגרב.

הקדמה לספר מאת הרב ד"ר משה עמאר הי"ו.

פרופסור אליעזר בשן רגיש לסבלם של בני עמו בגולה ולמעמדם התלוי על בלימה, מעמד המותנה בחסדיהם של השליטים, מהם היו עריצים או שהיו אדישים למצבם של אנשי החסות. הוא בחן סוגיה זו של יחסי יהודים ונוכרים הן מההיבטים ההלכתיים וחוקיים והן לאור המציאות של חיי היומיום. 

הפעילות הדיפלומטית בנושא.

ג'והן דרומונד האי שאליו פנו מנהיגי הקהילות בעקבות פגיעות ביהודים, ופעל לסיכולם, קיבל מכתב מאדולף כרמיה נשיא כל ישראל חברים ב-27 בפברואר 1873.  

תחילה הביע הוקרה בשם ההודים בארצו ובמרוקו לטיפול המסור של ממשלת בריטניה ונציגו במרוקו. הדבר מחייב לקחת לתשומת לב הנמען את מעשי האלימות שבוצעו על ידי מושל רבאט ב-26 באוקטובר האחרון.

קצבים יהודים בעיר זו אולצו בכוח על ידי המושל, לחלל את מנוחת השבת ולמלוח ראשיהם של בני אדם שעברו עינויים והוצאו להורג.

לא הועילה ליהודים התנגדותם. יש הוראה מהסולטאן שאסור לפקידי הממשלה לאלץ יהודים לעבוד במלאכות בזויות. המעשה האחרון בוצע תוך הפרה של רצון הסולטאן. הובאו לידעתנו מעשי אכזריות והתנכלויות נוספות כלפי היהודים.

בחודש אוגוסט 1872 חייב המושל של מכנאס את היהודים לעבוד בשבתות ובימים טובים. לצערנו, האכזריות של הפקידים המרוקאיים עוברת את גבול הסובלנות. מוכר הנושא של בן שמעון מהעיר לאראש, שהרגוהו לפי פקודה תחת עיניו של פקיד הקונסוליה של ספרד.

אנו מוחים על מעשה זה בפני שר החוץ של ספרד, הוא היחיד שיחליט בצדק בנושא זה. אבל אנו מצפים, אדוני הקונסול, שתביא לידיעת השלטון המרכזי את המעשים ברבאט ובמכנאס, ושתשיג כי העושים את המעשים החמורים ייענשו.

בדרך כלל אנו מצפים ממך שתגם על היהודים מול הסולטאן, נוכח ההתנהגות של הפקידים. אנו מצפים שרגשות הצדק וההומאניות ינחו אותך, ושתתמוך במאמצים להשגת תנאים טובים יותר לאוכלוסייה היהודית המסכנה הסובלת מרדיפות.

בכל הכבוד, אדוני

נשיא הוועדה המרכזית

חתום א. כרמיה

עוזר – סגן – חתום תיאודור לב. 

כיום שוב נגה אורו בבית המדרש של פרופסור בשן, כמעיין המתגבר הזורם ותלמודו בידו – פירות הנושרים משולחן מחקריו. את ספרו השמיני על יהודי מרוקו.

פגיעות בחיי הדת והתאסלמות במרוקו מימי הביניים עד הזמן החדש, הוצאת אורות המגרב.

הקדמה לספר מאת הרב ד"ר משה עמאר הי"ו.

פרופסור אליעזר בשן רגיש לסבלם של בני עמו בגולה ולמעמדם התלוי על בלימה, מעמד המותנה בחסדיהם של השליטים, מהם היו עריצים או שהיו אדישים למצבם של אנשי החסות. הוא בחן סוגיה זו של יחסי יהודים ונוכרים הן מההיבטים ההלכתיים וחוקיים והן לאור המציאות של חיי היומיום.

במספר מאמרים שכתב הוא התייחס גם למערכת היחסים בכלכליים, ובעיקר לשותפות שבין יהודים והנוכרים, כגון " המעמד המשפטי של היהודים בארצות האסלאם. יחס היהדות לנוכרים על פי מקורות ההלכה מימי הביניים ואילך. תעודה משנת שפ"ד על הוויכוח בדבר הלוואה לנוצרים בירושלים, שותפות כלכלית עם נוכרים, ההלכה והביצוע

תגובתו של דרומונד האי.

ב-13 במרס 1873 פנה דרומונד האי לשר החוץ שלו הרוזן מגרנוויל, והעביר אליו העתק המכתב של כרמיה הנזכר לעיל, יחד עם תשובתו לכרמיה שהשר מבקש להעביר לפריס, אם טין לו התנגדות לתוכנו.

הותב לא קיבל כל דיווח על המעשים הנזכרים על ידי כרמיה בקשר להתנהגות הממשל במכנאס. אבל הגיעה ידיעה כי מספר יהודים ברבאט אולצו על ידי המושל למלוח את ראשי המורדים שנהרגו בעת מלחמתם נגד צבאו של הסולטאן, בדרכו מפאס למראכש, ומודיע את הפרטים להלן.

המידע הראשון שהגיע בנידון הוא ידיעה ב – Gibraltar Chronicle זמן קצר לאחר שובו של הכותב לטנג'יר.

בעקבות זאת כתב לסגן הקונסול ברבאט וביקשו להודיעו האם הדברים נכונים. הנ"ל אישר את המידע. אבל היות והוזיר המאורי נעדר, חשב הכותב לנכון לחכות לפני שיגיע לחצר המלכות, כדי להכיר את התנהגות הממשל המקומי.

יש להזכיר, כי לפי מנהג קדום, יהודים נאלצו למלוח את ראשיהם הכרותים של מורדים. אבל זו הפעם הראשונה שאני שומע כי עליהם לבצע פעולה מגעילה ונוראית זו בשבת שלהם.

מכתב משותף של שגרירי בריטניה וצרפת במרוקו לסולטאן בנידון.

שגרי בריטניה וצרפת פנו במשותף וניסחו שתי פניות לסולטאן ב – 10 באפריל 1873, שעקבות מידע על יחס אכזרי כלפי היהודים ברבאט ובמכנאס על ידי המושלים בערים אלה.

הפרטים הם כדלקמן : מנהיגי הקהילות היהודיות באירופה הביאו לידיעת החותמים מטה את התנהגותם של מושלי רבאט ומכנאס אשר מנוגדים ליחסו של הסולטאן לנתיניו, בין אם הן מוסלמים או יהודים. התברר שהממשל אילץ יהודים לעבוד בשבת, ובכך התעלם מחוקי האלוקים שניתנו באמצעות אדוננו משה. מושל רבאט אילץ מספר יהודים למלוח בשבת שלהם ראשיהם של מורדים שנשלחו לשם להוקעתם.

הוד מלכותו כמו גם קודמיו במלוכה רצו תמיד שהיהודים ייהנו מחופש בקיום דתם. המעשים האכזריים פורסמו בכתבי העת ברחבי אירופה והשאירו רושם שלילי בתודעתן של ממשלות זרות, בהנחה שמושל רבאט פעל בהסכמת הסולטאן.

החותמים מטה שואפים לכך שהממשלות שלהן לא ישנו את דעתן לגבי חוש הצדק של הוד מלכותו כלפי נתיניו היהודים. על בסיס הנחה זו אנו רואים לחובתנו להביא עובדה זו לידיעת הוד מלכותו. אנו משוכנעים שהוד מלכותו ינזוף במושל רבאט על התנהגותו השרירותית, וכי יינתנו הוראות לכל המושלים בערים השונות שלא לאלץ יהודים להפר את חוקי דתם.

יהיה זה לכבוד לחותמים מטה אם הוד מלכותו יכתוב באמצעות אחד הווזירים שלו מכתב, בו יביע את הסתייגותו מהתנהגות כזו, וכי נשלחו הוראות לממשל המקומי ברוח זו, באשר המידע יועבר לממשלות השונות 

חותמים טיסו – TISSOT – שגריר צרפת במרוקו וג'והן דרומונד האי