ארכיון יומי: 24 בנובמבר 2013


אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל.

כבוד גדול הוא להביא בפניכם, ידידי הטובים, את דבריו של הגאון המופלא והנבון רבי יוסף משאש זצ"ל. מסורת היא בידי גאוני משפחה מהוללה זו, להיות קשובים לשאלותיהם של רבים אשר פנו אליהם בבקשת עצה או בפסיקה מוחלטת.

ויש שהיה להם ספק בדבר מה בהלכה, ונזקקו המה לעצתם הנבונה של בני משפחת משאש. רבי יוסף הנזכר כאן, עשה זאת, לעתים מתוך חובה אך בשל דוחק השעה, דהיינו פרנסת ביתו. לא הוא אינו מסתיר זאת, ולעתים אנו רואים שבראש תשובתו למאן דהו, מביע תודה והוקרה על הסכום שהיה מצורף לשאלה.

סימן מב

סדר הנזכר, שנת תרס"ח לפ"ק.

ידידי החכם החשוב וכו'.., כהה"ר יעקב אדרעי הי"ו.

מכתבו הגיעני, בו מבקש סליחה על ענין המגילות וכו'.., סלחתי כדבריך, ואך לא אוסיף עוד עבור, אם תבקשני לקנות לך דבר, רק הרי לפניך שמות סופרי תפילין ומזוזות הנמצאים במחוזנו הקדוש, כתוב להם, והם ימלאו משאלותיך על צד היותר טוב.

והם א' בקדש, כמוהר"ר מרדכי אדהאן הי"ו, בן כבוד הרב יעקב ז"ל, כמוה"ר חיים הלואה הי"ו, כהה"ר חיים אדהאן הי"ו, כהה"ר שמואל ואזון הי"ו, כה"ר אברהם אלבאז הי"ו, ואודות ספר תורה, טוב לקנות מירושלים עיר הקודש כאשר אמרת, ושלום

אני היו"ם ס"ט

סימן מג

סדר במדבר, שנת תרס"ח לפ"ק.

אשר בידו נפש כל חי, ינחם נא רעי ואחי, ה"ה, החכם החשוב כהה"ר שמואל אמסלם, ואחיו הירא את דבר ה' שוכן שחק, כה"ר יצחק, אתה ה, תשמרם, וכצנה רצון תעטרם, אשר נפשם תאכל, על אביהם הזקן אשר סבל, יסורים קשים, שמשלש חדשים, ואחר הובל לקברות, ויהי לברות, לזוחלי ארץ, ויפרצוהו פרץ על פני פרץ, ץהיה צרורה נפשו, תחת כסא אל בקדשו, אמן.

אחי ורעי, שלשום שמעתי, בבית תפלתי כי אביכם הישר באדם, שכב וירדם, וימת אברהם….נשף חשקי היה לי לחרדה, על אדם פטדה, מלא כל מדה, טובה וחמודה, אחד היה אברהם…יגיד עליו רעו, על יופי טבעו, לכל עין היה תאווה, ולכל מצוה, רץ אברהם.

ידיד היה לכל, ומלא חסדים כאשכול, סתר היה לעניים פעל טוב בזירוז מתנים, וימהר אברהם…מלך שלם, אדון שמים, ישלם פעלו בכפליים, וצרור נשמתו בצרור החיים, ויתן שבעתיים, חסד לאברהם.

חי זך קיים יגן עליכם, ויברך אתכם, וסכותץ חסדו ויראתו הטהורה, תהיה צנה וסוחרה, על כל אנשי בית אברהם. אמן.

אני אנכי הוא המנחכם, הדואג עמכם, אחיכם

הצעיר, אני היו"ם ס"ט

סימן מד

ידידי החכם החשוב וכו', כהה"ר יעיש מלכא הי"ו.

מכתבו הבהיר הגיעני, אודות שני זוגי תפלין של רש"י ור"ת, בזה השבוע יגיעוך, דבר נאה וספר אהל יעקב עה"ת, אינו נמצא למכירה.

עוד ראיתי מה שכתב כבודו, על מה שכתוב בחולין דף צ"א ע|"ב, אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באיטליז של אימאום, שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל, כתיב ויזרח לו השמש, וכי שמש לו לבדו וזרחה והלא לכל העולם זרחה ?

אמר רבי יצחק שמש הבאה ביבורו זרחה בעבורו, דכתיב ויצא יעקב וכו,,,עד כאן שלונו. והקשה כבודו, מדוע לא גלה ה"ס, מה תשובה השיבו רבן גמליאל ורבי יהושע לרבי עקיבא ? ואם לא השיבוהו דבר, למה האריך עלינו את הדרך בשאלה בלא תשובה ?

הול"ל, כתיב ויזרח וכו'…., וכי שמ וכו'….אמיר רבי יצחק וכו'.., ותול"ם ? ועוד מה בא ללמדנו שהייתה שאלתו באיטליז וכו'…, ושהלכו ליקח בהמה וכו'….

דע ידידי כי חפשתי במעט המפרשים אשר לפני, ולא מצאתי מי שנתעורר בזה, ולדעתי המעט נראה על קושיא קמא, דצריך להגיה ולהוסיף, ואמרו לי אמר רבי יצחק וכו……דהיינו שהשיבוהו בשם רבי יצחק, שהיה תנא בימיהם, או קודם להם, ואף שחפשתי הרבה ולא מצאתי שום תנא שנקרא בשם יצחק, מכל מקום אפשר שהיה, ולאאמר שום הלכה.

ולכן לא נזכר במשניות ולא בברייתות, כי אי אפשר שכל ימי משך התנאים לא נמצא חכם ששמו יצחק, או הסר משם תיבות אמר רבי יצחק, ותני במקומם רק ואמרו לי, או אפשר, שהיה כתוב אר"י בראשי תיבות, דהיינו אמר רבי יהשוע, שהוא שהשיב לרבי עקיבא, והמדפיסים או המעתיקים טעו, ועשו מהיו"ד במקום יהושע, יצחק. וזכורני שראיתי כיוצא בזה במפרשים, ואיני זוכר המקום.

ועל קושיא שנית, מה בא ללמדנו שהייתה שאלתו באיטליז וכו'…, לשון זה מצאתיו גם במסכת מכות דף י"ד ע"א, אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ורבי יהושע באיטליז של עימאום, שהלכו ליקח בהמה וכו'…,

הבא על אחותו וכו'…, ואמרו לי וכו'…, עיין שם. ואפשר לדעתי, שבא לחזק ולאמת שמועותיו, שהוא זוכר הדבר היטב, שהרי הוא זוכר גם המקום והעסק. או אפשר דמילתא אגב אורחיה קמ"ל, שהייתה התורה חביבה עליהם כל כך, שאף שהיו מרדוים באיטליז, לא זזו מלעסוק בתורה. זהו הנראה לעניות דעתי בכל זה, וה' יאיר עינינו בתורתו, אמן

הצעיר. אני היו"ם ס"ט

הולכת עם כמון חוזרת עם זעתר-ג.בן שמחון-מלאך עם כינור

גבריאל בן שמחון

הולכת עם כמון חוזרת עם זעתר

סיפורי אהבה מרוקאים

הוצאת הקיבוץ המאוחד

מלאך עם כינור

הכל השתנה. שום דבר לא כמו שהיה, אפילו המתמטיקה. למרות שזה אותו לוח כפל, התוצאות אחרות, כי הוא לא נכנס לכיתה עם סיגריה בוערת, פנים זועפות וזקן שחור ומאיים, אלא עם כינור וקשת מתחת לבית השחי, המתמטיקה שלו עריבה לאוזן ולחיך כמו חמין של שבת. הוא מתיישב ליד השולחן, שולף את הכינור הקטן, מצמיד אותו מתחת לסנטר ואומר בשקט קונצ׳רטו מם׳ 2 בדו מדור לרחמנינוב ומתחיל למשוך את הקשת על המיתרים ולהפיק צלילים צבעוניים, טעימים, דבש וחלב… הבנתי שזאת מתמטיקה של ארץ ישראל, שכאן בארץ ישראל גם המתמטיקה רחמנית, מדברת בשפה של אהבה, שהיא לא שונאת ילדים, שהיא מתחשבת בהם, ולא כמו שם שהילדים כל הזמן מפריעים, כי הרי לעבוד לא עובדים, הם רק מסתובבים בין הרגליים, לא נותנים מנוחה וצריך לסבול אותם עד שיתבגרו או ימותו, יצוריםמוקטנים שכאלה לא זקנים ולא צעירים, לא ברור למה בכלל באו לעולם, מה הם מחפשים פה? של מי הם? מה? הם עוד חיים? לפתע בא פריץ, מורה למתמטיקה במוסד הילדים ״מוצא״ ובכינור שלו מגרש את השדים ואת האימה והפחד ומזמין מלאכים ושרפים לכיתה והם יושבים לידנו על הספסל לקבל איתנו את השבת, והחיבור והכפל, החיסור והחילוק נעשים חברים שלנו מתוקים ופשוטים. מה קרה למתמטיקה? אותו לוח כפל אבל עם תוצאות אחרות. מה קרה ליום שישי?

 פתאום חזר להיות ערב שבת. העיניים מליאות דמעות של שמחה והתרגשות, אנחנו מבקשים עוד תרגילי כפל כאילו היו עוגיות מתוקות והוא רושם על הלוח בדיוק כמו המורה בוזמימה שחור הזקן, רק שהוא נוטל שוב את הכינור ומודיע קונצ׳רטו לכינור מס׳ 3 ברה מינור של מוצרט ומתחיל ליצר את חלת הדבש החדשה ואני פותר תרגיל אחר תרגיל בקלילות ופשטות, מנצח את המתמטיקה, שובר את בוזמימה, יחי פריץ!

 העשן יוצא מנחיריו ומפיו של בוזמימה ומתערבל בזקנו השחור וממלא את הכיתה, השקט מקפיא, האם הילד ליד הלוח יצליח לפתור את התרגיל? אם ייכשל הוא יקבל על כפות ידיו מלקות בענף הזית, כגודל הטעות, עין תחת עין, מספר המלקות כגודל ההפרש בין התוצאה הנכונה לזאת שהילד ירשום, והוא עומד שם מול התרגיל המאיים, רועד בכל גופו, הכיתה הקפואה אחרי גבו ובוזמימה נושף עשן בעורפו.

 ולו אין שום מושג איך מוצאים דרך ביער האפל והמסובך הזה שבו מחכה תמיד המפלצת הנוראה, הוא לא זוכר שמישהו נתן לו מפתח או חוט למבוך הנורא, רוב הזמן עסוקים בתלמוד ומשנה ותנ״ך, משה מכה בסלע ויוצאים ממנו מים, מכה על ים סוף וחוצה אותו לשנים, השמש עומד בגבעון וירח בעמק אילוץ, ניסים, נפלאות, מלאכים, פסוקים, השבעות, פתאום ביום שישי זה נגמר, רוצים ממנו תוצאות הגיוניות, מה קורה לבוזמימה ביום שישי שאינו מוכן לקבל תוצאות שונות לאותו תרגיל, התלמוד רצוף שאלות אימתי מתחילין תפילה של שחרית למשל, זה אומר כשמבדילים בין תכלת ללבן וזה אומר בין זאבלכלב, ביצה שנולדה ביום טוב מה דינה ?

 

זה אומר כך וזה אומר כך, שניים אוחזין בטלית, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי, חכמי התלמוד מתפלפלים כל הזמן, לכל בעיה יש עשר תשובות, אף אחת לא בלתי נכונה, אלה ואלה דברי אלוהים חיים, ויש בעיות שנשארות חסרות תשובה בכלל ומחכות אלפי שנים לתשבי שיבוא ויפתור קושיות ובעיות ויום שישי לפני קבלת שבת בוזמימה משתגע, לך נחש מהי התשובה הנכונה ל־314 כפול 343 ולמה על זה אי אפשר להתווכח ולקבל תוצאה ברוב דעות? או להשאיר לתיק״ו?

הילד רועד מול שני המספרים הנוראים, דרקונים נושפי אש ועשן, מה הם מתכוונים לעולל לו? מה הגימטריה של 343? ואיזה נוטריקון יש ל־314? 343 זה גשם, 314 זה שדי, מה מנסים לומר לו משמים? הוא מחכה שאלוהים ילחש לו את התוצאה, הרי הוא מאמין בנסים ופלאות שקרו תמיד לישראל בעיתות צרה ומצוקה, כשהנס מאחר לבוא ובוזמימה נושם ונושף מאחור הוא מחליט לנחש מספר וסומך על אלוהים שיכוון את ידו, והמספר שהוא זורק על הלוח מעורר רעמי צחוק בגרונו של בוזמימה כי הטעות עצומה, לא הפרש של שלוש. לא שלושים ושלוש, אלא שלוש מאות שלושים ושלוש שעושים בנוטריקון ״שלג״ – האם זה עוד נס או מעשה שדים ?

ובוזמימה שולח אצבע לכיוון החצר המכוסה שלג, הילד, חנוק מפחד, יוצא כפוף ראש, מטפס על אחד מעצי הזית, קוטף ענף דק ונכנס רועד חזרה, מוסר את הענף לידי המורה ופורש שתי ידיים קפואות לצדדים, בתוך הדממה ענף הזית משמיע קול צליפה חדה ונוחת על כף היד חותך כמו סכין.

הצליפות שורפות ומכאיבות, שמאל ימין, שמאל ימין, הענף יורד על הידיים הקטנות, בהתחלה הן מאדימות ואחר כך מכחילות, עד שאי אפשר יותר ואז בצליפה המ״ט השבט נעצר, המורה העייף פונה ללוח ועושה תרגיל חיסור 333 דהיינו שלג פחות מ״ט – 49 נשאר 284 שהם פרד, את המספר רושם בפנקס השחור לזכות הילד לימי השישי הבאים, פריסת חשבון לאורך השנה, והילד המובס והמושפל, שכפות ידיו הקרועות תחת בתי השחי והדמעות שוטפות את פניו, חוזר למקומו, המוזיקה של פריץ מתנגנת ליד האוזן, מנגבת את הדמעה, מנחמת, משכיחה, יציאת מצרים, שחרור עבדים, הילד מבקש עוד תרגילים, פריץ בא ומנגן, עובר משולחן לשולחן, מתלמיד לתלמיד, מביט במחברות, מניע ראשו עם המנגינה לאות כן, מניד ראשו לאות לא, מעביר את הקשת בקצב מהיר, מתגלגל מצחוק או שוקע בהרהור, עכשיו הוא יוצר את הקונצרט שלו על פי תוצאות התרגילים, מנגן לנו את הקונצ׳רטו בסי מדור שלו, מרקד ומרחף, מלאך ירד מלמעלה, לרגע אני חרד שמא בוזמימה התחפש? או מה קרה לעולם שהתהפך? שפתאום הכל שוקולד? שהמפלצת מתה? שיצאנו מהיער האפל? שפתאום מצאנו את הדרך הביתה, לפתע באה הקוסמת הטובה ומושיטה את החוט, פתאום נראים ראשי ההרים, פריץ אומר ״יהי אור״ ויהי אור, התוהו ובוהו גורש ובא הסדר והתחילה הבריאה והופיעו ימי הפלאות והקסמים של לוח הכפל החדש של ארץ ישראל.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
נובמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר