ארכיון יומי: 29 בנובמבר 2013


Yigal Bin-Nun- יגאל בן-נון-סניף פאס־מכנאס של ״המסגרת״ והתמוטטותו אחרי חלוקת הכרוז הישראלי בפברואר 1961

המאמר לקוח מתוך הספר :

" פאס וערים אחרות במרוקו "

" אלף שנות יצירה "

בעריכת : משה בר -אשר – משה עמאר – שמעון שרביט

בשל אורך המאמר והערות המחבר שמופיעות לצד לאורך המאמר, הרי שאני מביא אותו בהמשכים…..

זהו מסמך נדיר בייחודו….הדן לראשונה בנושא רגיש ביותר, שאף חוקר לא טיפל בו…..ד"ר יגאל בן-נון, עשה זאת מתוך רצון עז לחשוף את האמת ו-, וזוה טסעו של כל חוקר, אך בעיקר העלאת שמות האנשים שהיו מעורבים, למען יזכרו הדורות הבאים וגם אלה מבינינו שנושא זה קרוב ללבם…..

אני מתכבד להביא בפניכם את המאמר המלא ככתבו וכלשונו….כמובן באישורו של מר יגאל בן-נון

קריאה נעימה……
יגאל בן נון 2

יגאל בן־נון

סניף פאס־מכנאס של ״המסגרת״ והתמוטטותו אחרי חלוקת הכרוז הישראלי בפברואר 1961

סניף ״המסגרת״ בפאס־מכנאס נרשם בתולדות הרשת הישראלית שהקים המוסד במרוקו כגורם שהביא להתמוטטות הפעילות המחתרתית בתחום ההגירה. הדבר אירע עקב סדרת טעויות שעשו מפקדי ״המסגרת״ ומתנדביה חודש ימים לאחר טביעת הספינה ״אגוז״ בינואר 1961. הסניף המשותף לשתי הערים הוקם כבר בשנת 1955 על ידי מפקדה הראשון של ״המסגרת״ שלמה יחזקאלי ופעל ברציפות עד לאירוע הנזכר. בראשית שנת 1961 עמד בראשו אנדרה נידם מפאס וסגנו היה מאיר אלבז ממכנאס.

 הסניף אופיין בכמות פעילים גדולה בקהילה יהודית מסורתית בהשוואה ליהודי קזבלנקה, הגם שפעיליה הראשיים נמנו עם שכבה חברתית חילונית ברובה. התמוטטות סניף משותף זה בחודש פברואר 1961 גרם לסדרת מעצרים תוכפת בקרב מתנדבי הרשת בקזבלנקה, שהביאה, כשבוע לאחר מכן, לחיסולה של ״המסגרת״, להסכם דיפלומטי עם שלטונות מרוקו בחודש אוגוסט ולפינויה המאורגן של יהדות מרוקו.

מאמר זה מתבסס על מסמכי ארכיון שהותרו זה זמן מה לעיון וכן על שחזור מדויק של השתלשלות האירועים הקשורים במבצע הפצת כרוז מחאה ישראלי שכונה בשם ״מבצע בזק״. למרות השחזור נותרו שאלות אחדות ללא תשובה מספקת באשר להתנהגותם של השליחים כלפי פקודיהם ערב מעצרם. על שהתרחש אחרי המעצרים בפאס־מכנאס במטה ״המסגרת״ בקזבלנקה יפורסם מאמר נפרד.

שנת 1961 הייתה שנה משמעותית בתולדות מרוקו וקהילתה היהודית. במהלכה התרחשו אירועים שקבעו את גורל היהודים שם: ב־3 בינואר הגיע גמל עבדלנאצר למרוקו להשתתף בוועידת הליגה הערבית בקזבלנקה וגרם לגל התנכלויות מצד משטרת מרוקו שנחקקו בתודעת הקהילה כאירוע טראומתי. שבוע לאחר מכן טבעה ספינת העולים ״אגוז״ כשעל סיפונה ארבעים ושמונה נפשות. חודש לאחר מכן, ביום השלושים לטביעתם, הפיצה ״המסגרת״ כרוזים חריפים נגד השלטונות, שגרמו להתמוטטות המחתרת הישראלית במרוקו. באותו החודש נפטר המלך מוחמד החמישי, ימים אחדים אחרי שקיבל לשיחה את ראשי הקהילה. בנו מולאי חסן הוכתר מיד תחתיו. באוגוסט סוכם המשא ומתן בין ישראל לשלטונות המרוקנים בנושא יציאתם הקולקטיבית של היהודים מן המדינה, ובנובמבר החל ״מבצע יכין״ שהביא לפינוי הקהילה היהודית ולהעברתה לישראל. שנה זו היא ללא ספק נקודת מפנה בתולדות הקהילה, והדבר שינה את המבנה הדמוגרפי בישראל.

חודשים מעטים קודם טביעת הספינה ״אגוז״ צייר מזכיר מועצת הקהילות דוד עמר תמונה קודרת ביותר של קהילתו בפני משלחת הג׳וינט בביקורה במרוקו באוקטובר 1960. להערכתו כ-80% מ-240,000 יהודי הקהילה ביקשו להגר וכ-60% מתוכם ביקשו לעשות זאת מיד ויש לעזור להם לצאת. 20% הנותרים קיוו שיוכלו להישאר במקום, אך הביאו בחשבון אפשרות של עזיבה. עם האחרונים נמנים אנשי עסקים שחרדו לרכושם. לקבוצה זו אפשר לשייך גם את עובדי המנהל הציבורי והממשלתי. אולם, לדברי עמר, בתוך חמש שנים מן התאריך הנזכר עשויים בתי הספר להכין מאגר עובדים מוסלמים צעירים שיכבוש את שוק העבודה. המצב יגרור תחרות בין עובד יהודי למוסלמי, ויש להיאבק על הזכות על ידי איחוד הכוחות בקהילה. אולם לדבריו, איש לא היה אופטימי: ״היום צריכים אותנו, אבל מחר?״ נוסף על כך הייתה קיימת בעיית יהודי הכפרים הקטנים בדרום המדינה. המצב שם היה קשה ביותר מכל הבחינות. ובשעת מהומות נגד היהודים, הם יהיו הקרבנות הראשונים, אשר על כן היה חשוב להעבירם בהקדם לריכוזים עירוניים.

על פי המפקד שערכה הממשלה בקיץ 1960, חיו במרוקו 22,595,456 תושבים מתוכם 158,806 יהודים (בחלוקה כמעט שווה בין גברים לנשים) שהם 1.4% מכלל התושבים, רק מעט פחות מ-173,250 היו בעלי אזרחות צרפתית. שאר המיעוטים היו האלג׳ירים והספרדים. מכיוון שנתוני המפקד התפרסמו רק בשנת 1963, המשיכו הגורמים הישראלים והיהודים להפריז במספר היהודים ולנקוב במספר 250,000 יהודים.

Presence juive au Tafilalet-Revue Brit 31

Amnon Elkabets

Tafilalet – Sijilmassa

Avant propos sur la region

D'apres sa definition administrative, le Tafilalet au Maroc est la 9eme province, parmi les 16  que compte le pays. Par sa grandeur, elle est la quatrieme province du Maroc. Sa superficie est de 80.000 Km2, (presque quatre fois plus grand qu'Israel) elle est divisee en departements. Le Tafilalet arrive en sixieme position avec une population de 2.2 millions d'habitants. Soit 27,5  habitants par kilometre carre. (Par exemple : la region de Casablanca avec sa superficie de 1615 km2 a 2786  d'habitants par km2). Ce n'est pas par hasard que la population du Tafilalet est fluide, c'est qu'une partie de son territoire est en lisiere du Sahara sur la frontiere algerienne. La region est couverte de grands plateaux pierreux, les grandes hamadas – Plateau pierreux des deserts sahariens – comme celles du Guir et de Dar'a, riches en gisements de fer, manganese, plomb et zinc. Dans la region, on peut remarquer les dunes de sable de Margosa, les gorges du Toudra et la plaine du Dades connue pour ses phenomenes geologiques. 

Cette region est parmi les trois plus importantes du pays au point de vue strategique. Les deux autres sont Fes et Marrahech. Ces regions ont toujours ete dirigees par les trois grands Califes ; les cadis qui faisaient fonction de vice-rois avaient une influence considerable a la cour du Sultan car ils etaient de la famille royale. C'est parmi eux qu'etaient elus les dirigeants et les rois qui ont gouverne le Maroc. Leur role principal etait d'etre "les yeux du Sultan" et de lever les impots du royaume. Le siege du califat du Tafilalet etait a Rissani et le calife administrait la region depuis la ville d'Erfoud. 

Dans le passe, c'est au Tafilalet que se cachaient les tribus insurgees qui fuyaient pendant les renversements du pouvoir et les epoques d'instabilite. Ces tribus des marges sahariennes etaient des instruments entre les mains des membres de l'aristocratie cherifienne pour reussir les renversements du pouvoir. La derniere prise de pouvoir est celle qui a mis a la tete du royaume la dynastie qui regne jusqu'a nos jours. C'est la dynastie Hassanite-Allaouite-Tafilalienne. Son nom lui vient d'Hassan, petit-fils de Mahomet, et de son pere Ali fils d'Abou Taleb. Le fondateur de cette dynastie etait le gouverneur du Tafilalet Moulay Ali a-Charif. C'est son fils Moulay a Rachid qui la ren forca et lui donna ses bases de dynastie royale. 

Dans le passe, la region etait un lieu de rencontre des caravanes de nomades qui fuyaient le desert en guerre. C'etaient les grandes caravanes qui transportaient de l'or et des marchandises du Soudan, destinees a Tombouctou et Goualata, ou en revenaient. Au fil des annees, l'endroit devint une oasis produisant des dattes, celebres dans le monde. Une grande partie des palmiers dattiers de cette oasis ont pousse grace aux noyaux de dattes jetes la par les nomades. Les habitants de la region l'ont surnommee "la plaine des dattes" et les Juifs : "Jericho (ville des dattes) du Maroc". 

Tombouctou Histoire

En 1977, la région de Gao est divisée en deux avec la création de la région de Tombouctou. En 2011, un redécoupage administrative est initié pat le présidentAmadou Toumani Touré. Le 14 décembre 2011, le gouvernement adopte un projet de loi portant création des circonscriptions, cercles et arrondissements des régions de Tombouctou, TaoudénitGao et Ménaka. La région de Taoudénit est créé avec des localités situé à l’extrême nord du Mali qui appartenait auparavant à la région de Tombouctou.

Géographie

La région de Tombouctou est limitée au sud par les régions de Ségou et Mopti, à l'est par les régions de Gao et Kidal, au nord et nord-est par l'Algérie et à l'ouest par la Mauritanie. C'est une région en grande partie désertique. Au sud cependant, la présence du Niger et de son delta intérieur, ainsi que de nombreux marigots, étangs et lacs, permettent d'importantes activités agricoles.

La région de Tombouctou compte 26 forêts classées couvrant une superficie de 57 416 ha.

Dans la région sont situés un site Ramsar, le Lac Horo dans le cercle de Niafunké, et une zone d’intérêt cynégétique, Azaouad Nord – Ouest dite Salam, dans le cercle de Tombouctou.

Mariage juif a Mogador-fran-angl

La communaute juive de Mogador

חתונה במוגדור כתובהDavid Bensoussan et Asher Knafo

La ville de Mogador, ou de son nom arabe Essaouira, a été fondée vers 1760 par le Sultan Sidi Mohamed Ben Abdallah. Le Sultan voulut faire dévier le commerce maritime d'Agadir à M
ogador, afin de punir Agadir pour sa rébellion constante. Plus proche du pouvoir central et d'accès plus facile par voies terrestre et maritime, Mogador était plus facile à contrôler.

 Le Sultan demanda à l'ingénieur français Cornut de tracer les plans d'une ville moderne et d'en surveiller les travaux. Il choisit dans diverses villes de son pays 10 familles juives riches et leur demanda de s'installer dans cette ville et d'y développer le commerce extérieur. Il leur accorda habitations et privilèges commerciaux et les exempta de la taxe spéciale de la jazzia imposée aux Juifs en raison de leur statut de protégés (dhimmis). Ces commerçants portèrent le titre spécial de toujjar el Sultan (les négociants du Sultan). Ils eurent, avec les autres commerçants juifs qui vinrent plus tard à Mogador, une influence prépondérable auprès du pouvoir central.

Les commerçants juifs exerçaient leur commerce avec les pays d'Europe et particulièrement avec l'Angleterre, la France et l'Allemagne. L'Europe importait alors des arachides et des cuirs ainsi que des produits exotiques de l'Afrique subsaharienne tels l'ivoire, les peaux d'animaux sauvages, les plumes d'autruche. Des caravanes de chameaux traversaient le Sahara et leurs marchandises étaient traitées dans la ville de Mogador avant d'être exportées vers l'Europe.

Au XIXe siècle, Mogador devint alors le premier port marocain. La communauté  juive entretenait des relations culturelles et commerciales avec des communautés juives du monde entier et notamment celles d Amsterdam, de Londres, de Livourne et dAlger. Pendant ses 150 premières années, la ville vécut essentiellement sous l'influence de l'Angleterre. Certaines familles envoyèrent leurs enfants faire leurs études en Angleterre. Quelques-uns d'entre eux finirent par s'y établirent et y ouvrir des succursales du commerce mogadorien.

La population juive de Mogador alla croissant et, en 1785, elle comptait déjà près de 6000 âmes. La ville prit un caractère juif. La communauté juive représentait la moitié de la population de Mogador, sinon plus. La majorité des Juifs provenait de la région du Sous, ou même de centres éloignés du Sud Marocain tels Tiznit, Oufrane et Illigh. En 1873, l'on recensait 7000 Juifs dont 1000 vivaient dans le quartier de la Kasba où habitaient les Européens et les Juifs nantis.

Le reste de la communauté vivait avec les musulmans dans un quartier nommé Médina. En 1807, le sultan Moulay Souleiman décréta que les Juifs devraient désormais habiter dans un quartier réservé. Le Mellah de Mogador fut alors fondé. La Médina fut évacuée de ses Juifs qui durent habiter le Mellah fort exigu. Dix ans après, une épidémie de peste décima une grande partie de la population juive qui s'y était installée.

En 1844, la France entra en guerre contre le Maroc, dans le but de décourager le souverain marocain de porter secours aux Algériens en rébellion contre la colonisation française de l'Algérie. La flotte du Prince de Joinville bombarda Mogador. Le quartier juif du Mellah situé le long de la muraille nord de la ville souffrit grandement de ces bombardements. Profitant de la situation, les Berbères du pays Haha accoururent et mirent la ville à sac.

Ils s'acharnèrent surtout sur le Mellah qu'ils saccagèrent. En 1863, le philanthrope britannique Sir Moses Montefiore arriva au Maroc pour plaider devant le Sultan du Maroc la cause des Juifs. Il obtint de lui un dahir qui reconnaissait que les Juifs marocains étaient égaux devant la loi. Ce même dahir interdisait tout mauvais traitement à l'égard des Juifs. Par conséquent, la bastonnade infligée aux Juifs devenait dorénavant interdite. Sa visite à Mogador, eut des conséquences bénéfiques. Des ressortissants de Mogador installés à Londres et des organisations philanthropiques judéo-britanniques prirent de nombreuses initiatives visant à assainir le Mellah surpeuplé et mirent sur pied des secours d'urgence lors des crises de disette ou d'épidémies. Le Mellah fut pavé et une première école anglaise fut fondée.

Parallèlement à l'instruction religieuse traditionnelle, de nouvelles institutions scolaires furent créées. À partir de 1874, l'Alliance israélite universelle ouvrait sa première école à Mogador, marquant ainsi le début de la francisation de la communauté juive. En 1885, l'Anglo-Jewish School fonda une école de filles qui devint un établissement de grand renom. Sa directrice Madame Stella Corcos oeuvra pour !amélioration des conditions de vie des Juifs de Mogador et  n'hésita pas a faire un voyage jusqu'a Marrakech pour obtenir  du Sultan la permission d'ajouter au Mellah 150 habitations. Quelques annees plus tard les Juifs furent autorisés à habiter une partie du quartier des Sbanat connu sous le nom de Nouveau Mellah.

Le vingtième siècle fut témoin du déclin économique de Mogador, jusqu'alors premier port du Maroc. Lorsque l'Afrique fut conquise par les puissances coloniales, le commerce transsaharien des denrées exotiques cessa. L'économie de Mogadcr s'en ressentit de façon dramatique. De nombreux          commerçants    juifs s'appauvrirent. Il y eut en outre des crises de famine, des épidémies graves et une recrudescence du brigandage sur les routes

En 1912, la France établit son Protectorat sur le Maroc. L'ensemble de la communauté juive subit un processus d'émancipation. Les Juifs ne furent plus obligés de se limiter à résider dans des quartiers désignés. L'habit européen remplaça graduellement la djellaba et la calotte noires, habits traditionnels des Juifs. En 1917, l'Anglo-Jewish School ferma ses portes, marquant l'adoption de la langue française au sein de la communauté juive de Mogador. La présence française amena la sécurité et mit fin aux nombreuses mesures arbitraires du passé.

Une communauté heureuse s'épanouit alors à Mogador. Dans l'ensemble, les relations entre les Français, les Arabes et les Juifs furent cordiales.

Il n'en demeure pas moins qu en 1942. un décret raciste du gouvernement vichyssois obligea les Juifs à se soumettre à un recensement et à une déclaration de biens. Le rapport du chef des services municipaux daté du 15 avril 1942 décrit l'état d'âme des Mogadoriens : frayeur chez les Juifs, joie chez les Arabes et satisfaction chez les Français. Aussi, le débarquement américain à Casablanca le 8 novembre 1942 fut-il accueilli avec grand soulagement par les Juifs du Maroc. Le protectorat français prit fin avec l'avènement de l'indépendance du Maroc en 1956.

D'illustres commerçants, diplomates, rabbins et érudits vécurent à Mogador. Pour la plupart, les auteurs mogadoriens imprimèrent leurs ouvrages à Livourne en Italie. Mogador fut réputée pour sa tradition de poésies religieuses (baqachot) et par ses ensembles de musique andalouse.

Après la création de l'Etat d'Israël Mogador, comme le reste du Maroc, se vida quasiment de ses Juifs. La plupart émigrèrent en Israël, en France et au Canada. L'appel du sionisme et la crainte ce retrouver une situation d'insécuritf semblable à celle qui existait avant le protectorat français furent les principales raisons du départ des Juifs.

En quelques années, Mogador, qui a certains moments de son existence a été une ville à majorité juive, fut complétement abandonnée de ses Juifs, qui lui gardèrent néanmoins dans leurs coeurs des sentiments de reconnaissance et de tendresse

הספרייה הפרטית של אלי פילו- בא-דן אלבו

בא - דן אלבו " בא "  הוא ספר שירים רביעי של דן אלבו. בקובץ מהדהדת חוויית האדם שנעקר משהשמים ונותר חף מאמונה ומכל הונאה עצמית, נטוש מול ידיעת הסופיות. מתוך הכרה אומללה זו, צומחת ערגה לאסתטיקה מיתית שתגאל אותו ביופיה. 

סיפורי התנ"ך מזמנים למשורר את יכולת ההקסמות וההסחפות.  שירי הקובץ מטלטלים בין חידלון להסחות מפניו, בין נהייה לאושר והתגרות בו, בין האחזות בנימותיה הנסתרות של האהבה, והאזנה להתרחקות הלחישות הרתומות לזיכרון. 

רָאִיתִי נַרְקִיס נִפְלָא 

וְרוּחַ שָׁט מֵעַל פָּנַי הַמַּיִם 

וּבְוַדָּאוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ יֵשׁ מְפֻיָּס 

כִּזְבוּב טוֹרְדָנִי 

רִפְרֵף עָל מִצְחִי הִרְהוּר 

עַל הַגֵּרָעוֹן הַמַתְמִיד בֵּרַחַמֵי שָׁמַיִם.

מתוך בא עמ' 30 הוצאת הקיבוץ המאוחד.

הרהור

על הגרעון המתמיד ברחמי שמים

בתחילת שנות התשעים ערך דן אלבו את כתב העת שלם. 

הוא עוסק באמנות פלסטית, עבודותיו הוצגו בתערוכות ובגלריות רבות, בגרמניה, באנגליה ובצרפת. שיריו תורגמו לאנגלית, צרפתית, ספרדית ויפאנית. 

ספריו הקודמים : 

הערות אחדות על השקט, ספרית הפועלים 1990

שובו של אשל רוד אל הפיגורטיבי, ספרית הפועלים 1997

כי כן, גוונים 1999

הספרות הרבנית בצפון אפריקה-ש.בר-אשר

שבט יהודה

הספרות הרבנית בצפון אפריקה.

השתלשלות הספרות הרבנית בשנים 1700 – 1948

ביבליוגרפיה מוערת ליצירה הרוחנית של חכמי צפון אפריקה

שלום בר-אשר.

ירושלים, התשנ"ט

פתח דבר

מורשתם התרבותית והספרותית של קהילות המזרח זכתה ב־30 השנים האחרונות לפריחה ולפרסום על־ידי מערכת החינוך בכלל ועל־ידי החינוך הדתי בפרט. אנו האמונים על מסורת ישראל, ראינו בגילוי ובהפצה של יצירות יהודי המזרח חלק מחובתנו כלפי כלל האוכלוסיה הלומדת במוסדותינו ונדבך חשוב בחינוכם הדתי של תלמידים רבים.

ההלכה והיצירה המשפטית הגדולה : שו"ת רבי יעקב בן צור.

חכמי מרוקו המשיכו לעסוק בתקופה זו בראש ובראשונה בתחומים שהיו נחלת דורות קודמים, הלכה, פרשנות המקרא, פירושים על התלמוד וכתיבת חידושים בצדו, דרוש, שירה ופיוט ועוד. היו גם מעטים שהמשיכו להתעניין ב " חכמת התכונה " – אסטרונומיה על פי המושגים של הדורות ההם – ואפילו במדעים. אולם כדרכנו נתמקד בתחומים העיקריים המתבקשים בפרק זה.

במאות ה-16 וה-17 עדיין שמרה קהילת פאס על מקומה כמרכז תורה. רפיון מסוים חל שם במחצית השנייה של המאה ה-17, אך ממש באותו זמן החלה פריחה גדולה בקהילות אחרות, ובפרט בנכנאס, בתיטואן, בסאלי, בצפרו ועוד. בראשית המאה ה-18 פעלו במכנאס האחים רבי חביב ורבי משה טולידאנו, ורבי משה אף חיבר שו"ת " חוק ומשפט " . השגשוג הרוחני במכנאס השפיע גם על הקהילה הותיקה בפאס  ושמה מימים ימימה עמד לה גם עכשיו. במחצית הראשונה של המאה ה-18 זכה לפרסום בעיר זו רבי שמואל בן זקן שכתב ביאורים וחידושים על חלק ממסכתות הש"ס.

לפרסום רב זכו שלושת החכמים רבי יהודה בן עטר, שכונה בפי יהודי פאס " רבי אלכביר " – הרב הגדול -, רבי שמואל בן אלבאז ורבי יעקב בן צור. הראשון נודע כמלומד בנסים, והמוני העם עד הדורות האחרונים היו נשבעים בשמו, ואולם את עיקר פרסומו קנה כגדול בהלכה.

מכל רחבי מרוקו פנו אליו היהודים בשאלותיהם . התשובות שהוא השיב נשמרו בכתב יד, ורק באחרונה נחלץ " מכון ירושלים " לפרסם את שו"תיו. בצדק ניתן לראות בו, כמו שצוין בפתיחה לספרו, נקודת מפנה בהיותו בעל השפעה גדולה על היצירה בהלכה במרוקו. ספר אחר שלו הוא " מנחת יהודה " על התורה.

חברו של רבי יהודה, רבי שמואל הצרפתי, כתב חידושים על הגמרא " דברי שמואל ", ובניגוד לרבים בזמנו הוא זכה שספרו יתפרסם בימי חייו. חכם אחר היה רבי מנחם עטייא מדנאת שכתב את " מר דרור " על כמה ממסכתות התלמוד.

על רבי שמואל בן אלבאז כתב רבי חיים בן עטר הנודע : " ובחלק מהלכות המתקתי סוד עם רב ועצום יחיד בדורו, גדול הרבנים, חכם החכמים, לא הרימותי ידי לחתום על דברי אלה, אלא לאחר הסכמת הרב הנזכר " הוא זכה לפרסום רק כמאתיים שנה אחרי מותו בספרו " ויאמר שמואל " על כמה מסכתות הש"ס ועל מסכת אבות.

אך מבין השלושה הזדקרה דמותו של רבי יעקב בן צור, שנחשב לאחד הפוסקים הגדולים לא רק בדורו אלא גם בדורות שלאחריו. יד הייתה לו בכל המקורות של חכמי ספרד והמזרח, אך גם ממקורות חכמי אשכנז שאב לא מעט, על כל אלה הוסיף פירושים וחידושים משלו. ספרו " משפט וצדקה ביעקב " מהווה אוצר בלום של תורת חכמי מרוקו כפי שנתפתחה עד ימיו, וגם אבן פינה בפסיקת ההלכה בדורות שבאו אחריו, ובצדק ניתן אף לכנותו הקודיפיקטור של יהודי המערב. הוא אסף את תקנות מגורשי ספרד משלהי המאה ה-15 ועד ימיו, ובהן תקנות לשיפור מעמד האישה ולהגדרת זכויותיה.

אומץ לב נתגלה בפסיקתו, כשהוא חיזק את מעמד בתי הדין במרוקו במאה ה-18. הוא העניק לדיין יחיד סמכות כשל שלושה דיינים, ובכך ביסס קהילות קטנות ובינוניות, שלט יכלו להחזיק בית דין של שלושה. למעשה, הוא הרחיב את ההלכה שלדיין יחיד יש סמכות בדיני ממונות כמו שלושה דיינים שאינם מומחים.

וכן הוציא פסק דין עקרוני, שאין לערער על גזרי דין לפני בית דין במקום אחר. מובן שמגמה זו לא סייעה להתפתחות הנהגה מרכזית ממוסדת, אך היא חיזקה את מעמד בית הדין המקומי. ולבסוף ראוי ןהזכיר את הסמיכה שנתן לחמישה דיינים, וביניהם בנו, לפני מותו ( מעשה, שמזכיר פעולה דומה בתקופת המשנה ) ביה זה גם ההרכב הגדול ביותר של בית דין שנודע במרוקו בתקופה זו. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

נובמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« אוק   דצמ »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר