מורשת יהדות מרוקו

אסופת המאמרים המופיעה בקובץ זה מוקדשת לזכרו של חברנו רבי שאול אג'ייאני – זיו – ז"ל. המאמרים דנים בנושאים שהיו קרובים ללבו. ארץ ישראל ומורשת יהדות המגרב. כל מי שהתקרב לד' אמותיו הרגיש באהבתו והתלהבותו לנושאים האלה.

התלהבות שהייתה מפיחה בו רוח חיים. גם בימיו האחרונים בשוכבו על ערש דווי, לא חדל מלהתעניין ולטפל בנושאים אלה. מסיבה זו גרמו לו ביקורי עמיתיו בבית החולים קורת רוח, עידוד וחיזוק רב, ביודעו שאנשי בשורה הם לו. הדבר בלט לעיני בני ביתו שהיו ליד מיטתו, אשר ביקשו להרבות בביקורים אלו.

הוא יה בין המעוררים והתובעים להקמת מכון שיעסוק במורשת יהדות מרוקו, תולדותיה ויצירת חכמיה. כל מוסד שהיה קיים או קם ואמור לטפל בנושאים אלה, היה מעורר בלבו של שאול תקוות וציפיות גדולות. 

ולדעתי זה דבר שלא כיון אליו הרמב״ם ע״ה, שמי שתורתו אומנותו אינו רגיל עם שום אדם כלל ולא יאמר על זה שאינו רגיל בו, ולזה בודאי שלא כיון אלא להתיר. והוא הפך מה שאמי  לשאר אינשי שגזרו שמא ילמוד ממעשיו ברוב ישיבתו עמו. כי לפיכך ללוות מן הגוי ברבית מותר שהוא בורח ממנו ואינו רגיל אצלו, ולזה אמר שת״ח שאינו רגיל בו, ר״ל שגם שילומו ברבית אינו מתחלתו רגיל בו ללמוד על ידי הרגלו ממעשיו, כי אינו מרבה ישיבתו עמו הותר לו, וזהו שאמר שאינו רגיל בו ללמוד, ולא אמר שאינו רגיל בו ולא ילמד. על זה אמר הרמב״ם  שעכשו עשו כל אדם עצמם כת״ח שאינם רגילים בהם ללמוד ממעשיהם, ולזה הותר להם להלוות אף להעשיר כמו הת״ח.

ובאמת שתמיד הוקשה לי במה שאסרו להלוות לגוים ברבית והתירו כל מיני משא ומתן עמהם, אם לא יהיה ביום אידם או שלשה ימים קודם. כי אם רבנן חששו שמא ילמד ממעשיהם של גוים, הנה זה הלמוד לא יבא אלא מתוך ההתדבקות עמהם אשד זה יוליד אהבה, ודבר ידוע הוא שהמשא ומתן יוליד יותר אהבה בחברה עמהם ממה שיוליד ההלואה להם ברבית, כי זה אדרבה יוליד שנאה ומיעוט חברה כי הגוי יברח ממנו, ואמאי אם כן התירו המשא ומתן ואסרו הרבית. אלא שאחר העיון נראה לי בזה דבר נחמד, והוא שבזמנם שהיו היהודים רבים ביחד ומתעסקים זד. עם זה, לא גזרו רבנן עליהם המשא והמתן עמהם, משום דישראל כשרים הם ולא יהיה משאם ומתנם אלא זה עם זה. כי כן נצטוו ממאי דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך. ולזה במשא ובמתן עמהם מלתא דלא שכיחא אז, ובמלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן. אמנם הלואת המעות ברבית, בודאי שלא יהיה זה אלא עם הגוים כי לישראל אסור. ולזה כל עסק זה אינו אלא עם הגויים, ולזה גזרו עליו ואסרו להלוות להם ברבית כדי שלא ילמדו מעשיהם. ולזה בזמננו זה שמשכננו עם הגוים דרובא דרובא הס גוים, ולהרויח פרנסתינו וחיינו בהכרח נשא ונתן עמהם, למה אם כן נאסור להם הלואר. ברבית, דמה לי עסק זה לאסור אותו, מה שלא נאסר להם עסק אחר מהטעם שאמרנו.

ומצאתי עזר לדברי אלה מדברי התוספות הנ"ל שאמרו וז״ל: ועוד שאנו שרויים בין האומות ואי אפשר לנו להשתכר בשום דבר אם לא נשא ונתן עמהם, הילכך אין לאסור רבית משום שמא ילמוד ממעשיו יותר משאר משא ומתן. וכן כתב הרא״ש ז״ל הרי לך שבאותו הזמן אעפ״י שהיו ישראל, עם כל זה התירו המשא והמתן עם הגוים מטעם שאמרנו משום דלא שכיחא. כיון שהיו ישראל מתקבצים הרבה במקום א׳ וכל עסקם אלו עם אלו, ואסרו הרבית דשכיחא משום שמא ילמד. וא״כ עכשז שהזמן הכריחנו להיות עסקינו עמהם בזה הותר, למה נאסור להם הרבית משום שמא ילמד, יותר משאר משא ומתן בהיות שחששה זו שייכא ברבית יותר מבמשא ומתן. וא״כ הרי לך טעמא רבא מגדולי המורים להתיר לנו להלוות לגויים ברבית. ומיהו זה אשר יתעקש לדחות דבריהם בדברים שאין להם טע' ולבטל מה שהשתדלו המה לקיים המנהג. כדי שלא יפסק חיותינו ופרנסתינו. א״כ לית דינא ולית דיינא אשר יאסור להלוות לגוים ברבית, דכד סלקינן ונחתינן חזינא לדינא שהוא מותר להלוות לגוים ברבית. או משום דלישנא בתרא דחי ללישנא קמא כמו שאמד ר״ת. וגם מהרי״ף  כמו שאמרנו, וכפי זה מעולם לא נאסר זה כלל. או משום דגם לישנא קמא דאמר דנאסר הרי התירוהו בכדי חייו. ואין כדי חייו של אדם בזמן הזה קצובים, משום רבוי מסים וארגוניות. כמו שא׳ הרב האוס׳ וגם בזמנם היה להם מסים ומלכים ושהם מחדשים התביעות. ואם נאמר שפרשיו נתרפו, אם כן נתנו דבריהם לשיעורים, כי הם התירו כדי חייו כפי מה שהוא כדי חייו של כל אדם ואדם, ואין כדי חייו שוה לכל אדם ולכל זמן, ולזה לא נתנו לו קצבה אלא בכדי חייו. ורצונם בזה בכל א׳ כפי מה שיצטרך ולכל זמן כפי מה שיהיה, דאין כאן שיעורים שהכל שב לכדי חייו. או מכמן שהותר המשא והמתן עמהם מפאת ההכרח שאנו ביניהם ובהכרח נתעסק עמהם, מה לי עסק זה מה לי עסק אחר. ואם כן נראה מזה הצד בודאי מותר להלוות לגויים ברבית.

וגם מהצד האחר שהוא משום לתא דע״ז, דאזיל הגוי ומודה לאלהיו על זה, ועובר הישראל על לא ישמע על פיך״, אין לנו לדרוש ולחפש על היסוד הזה אלא בזמן שאסרוהו ז״ל, שהוא הזמן אשר יש לחוש על זה, כמו ששנינו בריש פ״ק דע״ז: לפני אידיהן של גויים ג׳ ימים אסור לשאת ולתת עמהם להשאילם ולשאול מהם להלוותם וללוות מהן לפרעם ולפרוע מהם וכוי. אלו הימים הם אסורים בכל מה שאמר, כי אחר עבור יום אידם מותר בכל אלו הדברים. שכך שנינו: לאחריהם מותר. באופן דאין איסור הלואר, אלא ביום אידם או ג׳ ימים קודם יום אידם. נהי דיום אידם מן הנראה רבו אבל כבר אמרו התוספות  על זה, דרוב אידיהם מן הקדישים הם, ואינם נחשבים מכלל אידיהם שבהם דבר התנא.

וא״כ האי דנקט הרב הפוסק לאיסור בהחלט בכל זמן, לא דק בהא, דבכל השנה מותר בכל מאי דאסר התנא במתניתין ביום אידם בגולה. או ג׳ ימים קודם בארץ ישראל. נהי דיום א׳ נראה דחשבו התלמוד מכלל יום אידם וקרי ליה יום נוצרי. דא׳ שמואל״ יום נוצרי לדברי ר׳ ישמעאל לעולם אסור. וא׳ רש״י ז״ל, נוצרי שצרה להם לעשות יום איד בא׳ בשבת, לדברי ר׳ ישמעאל לעולם אסור לעשות עמהם משא ומתן, דאסר ג׳ ימים לפניהם וג׳ ימים לאחריהם הרי כל השבת כולה. ובתר דפשיט תלמודא דתנא ג׳ ימים בלא אידיהם אסור. הקשו התוספות  דאם כן אמאי אצטריך שמואל להודיענו דלר׳ ישמעאל לעולם אסור. ותרצו דאשמעינן שיום נוצרי חשיב יום איד. וכפי זה לרבנן דלא אסרי אלא ג׳ לפניהם אין אסור לשאת ולתת עמהם אלא יום ה׳ ויום ו׳ ויום ז׳ ויום א/ אבל יום ב׳ וג׳ וד׳ מותר. וכן כתב הרמב״ם בפי׳ המשנה וז״ל: דע שזאת אומת הנוצרים הטועים אחר יש״ו אפי׳ שדתותיהם שונות כולם עע״ז  הם, ואידיהם כולם אסורים לשאת ולתת עמהם, וראוי לנהוג עמהם מה שינהג עם עע״ז. ויום אידם מכלל אידיהם של גוים ולפיכך אסור לשאת ולתת עמהם, עם מי שמאמין ביש״ו בא׳ בשבת כלל בשום דבר. ובכל ינהג עמהם בא׳ בשבת מה שינהג עם עע״ז ביום אידם לבד, וכן ביאר התלמוד, עכ׳׳ל״. ונפלאתי הפלא ופלא כי לא מצינו בשום פוסק מהפוסקים שזכר זה כלל, וגם התנא לא חשיב יום א׳ בכלל אידיהם, עד דאלמלא דמסתפינא מהדר גאונו של הרמב״ם ז״ל, הייתי אומר דכל שאר הפוסקים סברי שיום נוצרי לא חשיב איד כלל. וזה מפני שנוכל לפרש דהאי דאמר שמואל יום נוצרי לדברי ר׳ ישמעאל דהכי קאמר יום נוצרי דלדעת ר׳ ישמעאל חשיב איד כפי סברתי דא׳ ג׳ לפניהם וג׳ לאחריהם, לעולם אסור לשאת ולתת עמהם. ויש הכרח לזה דא׳ יום נוצרי לדברי רבי ישמעאל

1 – שער ראשון.

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

 רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם.

יהודים הרוצים לעלות לישראל מבקשים את רשותו של הקדוש שאליו הם קשורים, ומקבלים את אישורו דרך חלום ר׳ דוד בן ברוך מופיע בחלום לאחד מחסידיו ואומר לו: ״קום! לך מכאן״, ולאחר, נותן סימנים שביתו יימכר בקרוב, והחסידים רואים בסימנים אלה אות מהקדוש שהגיע תורם לעלות ארצה; ר׳ דוד הלוי דראע ור׳ דניאל השומר אשכנזי נתנו את אישורם לשליחיהם לעלות ארצה דרך חלום: ר׳ אליעזר טורי־זהבהופיע בחלום לכל אנשי הכפר, וציווה עליהם לעלות לישראל, ולמחרת נסעו בחיפזון לקזבלנקה להירשם לעלייה; לאלה מרים מופיעה בוכה בחלום לשמש שלה, ומתלוננת על כך שהוא רוצה לעלות ארצה ללא רשותה.הקדוש מניא אדם מרצונו לפרוש מתפקידו ליד הקבר ומצווה עליו להמשיך ולשרתו: בעת החלפת הפקידים יודיע הקדוש בחלום באיזה פקיד הוא בוחר, וכן יודיע למי להעביר חדר ליד קברו, כשבעל החדר עוזב את מרוקו.

הופעת הקדוש בחלום ללא סיבה היא סימן שיש לבקרו, והיהודי יעשה זאת בהזדמנות הקרובה ביותר: אשה שחלמה עם ר׳ יעקב אשכנזי ולא הכירה אותו לפני כן, הלכה עם בעלה להשתטח על קברו ועשתה שם סעודה. הקדוש יכול להודיע בחלום על דבר אבידה, ור׳ אברהם מול אנס מגלה לאביו של נער שטבע בים איפה למצוא את גופת בנו.הקדוש מברך את מעריציו בחלום: ר׳ דוד בן־ברוך הופיע אצל מעריץ נכדו, ומלא את סלו לחם, ומאז לא חסר לו מאומה. הקדוש מודיע לאדם בחלום על מותו הקרוב, ור׳ דוד הלוי דראע מודיע לרב חולה כי ימות באותה שנה, וכי רב אחר, אף הוא חולה, יבריא. הקדוש בא לעזרת אדם רעב: ר׳ אברהם מול אנס אמר לאשה בחלום שתעשה אוכל, ותגיש אותו לשוחט רעב שפנה אליו לפני כן. הקדוש נותן רמז בחלום על בת זוגו המיועדת של בחור הפונה אליו, ומולאי איגגי מוסר לבחור בחלום את שערותיה של בחורה, שתהיה לו לאשה. ליד המסורות על נבואתו של ר׳ פנחס הכהן בקשר לנסיונות לרצוח את הפחה של מראכש, קיימות גם מסורות שסבו, ר׳ דוד בן־ברוך, הודיע לו בחלום שרוצים להרוג את הפחה ובאיזו צורה. ר׳ דוד ומשה מלמד זונה בחלום איך להשתמש בקלפים לגילוי עתידות, היא משנה את מקצועה והופכת לאשה צדקת.

ההודעה בחלום יכולה להיות קשורה לכל הקהילה: ר׳ דוד ומשה מודיע לפני מלחמת יום הכיפורים, שתפרוץ מלחמה, ואחר כך מודיע מתי תהיה אזעקה, כדי שהיהודים יירדו למקלט,ומתי תהיה הפסקת אש: ר׳ ישראל מוריוסף הודיע שהנהר יעלה על גדותיו ויגרוף את הכפר. היהודים עשו צדקה, והמים הגיעו לשער השכונה היהודית וחזרו: באותן הנסיבות הודיע ר׳ אהרון אסולין שהיהודים לא ידאגו, והוא יעצור את מי הנהר.

הקדוש היהודי מופיע בחלום לא רק ליהודים, אלא גם לגויים. התגלותו של הקדוש יכולה להיות באמצעות חלום של מוסלמי, וזה מספר ליהודים על חלומו. הקדוש מודיע לגוי שניצל על־ידיו ונדר לבנות מציבה, שאין הוא חפץ במציבה: ור׳ עמרם בן דיוואן מודיע לעשיר נוצרי, שיבנה טראסה גדולה למבקרים אצלו, במקום המציבה שהבטיח לבנות. לרוב קשור החלום של המוסלמי עם הקדוש היהודי לפעולה מסוימת הנוגעת ליהודים, וההודעה כוללת לעתים אזהרה ואפילו איום מצד הקדוש: ר׳ דוד אלשקר מודיע למוסלמים, שעליהם למכור את המגרש שבו בית־הקברות היהודי, אחרת ילדיהם ימותו. ר׳ יוסף הגלילי מתגלה בחלום לערביה השומרת את המפתח לחדר קבורתו ומסרבת למוסרו ליהודים, ומזהיר אותה כי אם לא תתן את המפתח ליהודים היא תיחנק בחדר: שכנה של ערביה שחטפה ילד יהודי, חולמת עם ר׳ מכלוף בן-יוסף אביחצירא וזה מוסר לה שתודיע לשכנתה להחזיר את הילד לאמו היהודיה, אחרת הוא יפגע בה_;ר׳ דוד ומשה מופיע בחלום-למושל המוסלמי, ומזהיר אותו שלא יפגע בסוחר יהודי המוביל סחורה אסורה.

שאלה מעניינת היא איך מופיע הקדוש בחלום ומה דמותו בעיני מעריציו? לרוב הוא מופיע בדמותו של אדם זקן, בעל זקן ארוך, ודבר־מה בצבע לבן קשור להופעתו: ר׳ אליעזר דאבילה הופיע רכוב על סוס לבן: אולאד זימור הופיע עטור זקן לבן וחבוש ״אל כאזה״_; ר׳ אברהם מול אנס הופיע כזקן עם מקל ארוך, וחובש סרט לבן מסביב לראשו; ר׳ דוד בן-ברוך הופיע כאדם בעל קומה, ולבוש חלוק או לבוש כולו לבן, וגם זקנו לבן: ר׳ דוד הלוי דראע הופיע כזקן בעל הדרת פנים;ר׳ דוד ומשה מופיע אדום־פנים ולבוש גלימה לבנה וחגורה ירוקה, וזקנו יורד עד החגורה_; ר׳ מכלוף בן־יוסף אביחצירא, מופיע על סוסה לבוש כמו קאדי של המוסלמים עם משהו לבן; כאדם צעיר, הופיע ר׳ אברהם אווריוור לאשה בחלום, כשהוא חובש כובע מוסלמי ולובש חולצה ארוכה לבנה מכותנה: מולאי איגגי הופיע לחולם אותו עם קאפייה צהובה, ופניו מלאות נקודות; אשה שחלמה עם ר׳ דוד בן־ימין ליד קברו, ראתה אותו כאדם מת על המציבה ועליו סדין, שאלה אותו אם הוא הוא הצדיק, ונענתה בחיוב. לפעמים האדם איננו חולם עם הקדוש עצמו אלא עם אדם אחר הידוע כמעריצו, ואז ברור לחולם שהמשמעות האמיתית היא חלום עם הקדוש דרך נציגו. הרבה פעמים החלום הוא עם השמש או השומר של הקדוש: אשה חלמה שאשה המטפלת בקברו של ר׳ אליהו הביאה לה תאנים ירוקות לריפוי מחלת כבד, ובחלום נוסף הביא לה אדם בחלום זיתים, ואמר לה שבעזרתם היא תוכל לרפא עקרות. היא קנתה זיתים, ונתנה אותם לנשים עקרות שאחר כך ילדו; אשה חולה, שישבה שנה שלמה ליד קברו של ר׳ דוד הלוי דראע, והיא ובעלה נותרו בלא כלום, חלמה עם הקדוש בדמותו של שמשו, שאמר לה לקום לאכול ארוחת צהריים ולא לדאוג לארוחת הערב, אותה יביאו יהודים מאל־קלעה, ואף יזמינו אותם לשבת. וכך היה: אשה, שהיה לה קשר חזק עם ר׳ חנניה הכהן, חלמה עליו תמיד בדמותו של שמשו. ר׳ מכלוף בן־יוסף אביחצירא, מופיע בחלום בדמות של שליחו, המטפל בחדרו בקרית גת, או בדמות אדם אחר, המקיים הילולה לכבודו כל שנה, ואף הורג בחלום נחש שאיים על החולם.

ג'יהאד ושנאת היהודים – מתיאס קונצל.

על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר.

אירועי 11 בספטמבר 2001 התקבלו בעולם בדרכים שונות ומנוגדות. נוסף על ההלם שזורע הטרור, הלכה והתבססה פרשנות הרואה בכל אירוע " אנטי אימפריאליסטי, שבו עומדת ארצות הברית המרושעת מן העבר האחד, ומולה ניצבת פעולת התנגדות מובֶנת, גם אם מוטעית, של חלשים.

הנטייה לפרש באופן זה את הטרור האסלאמי, הפוגע מדי יום גם בישראל, הביאה למחשבה שההקצנה של האסלאם היא תוצר של עוני, היעדר הזדמנות וייאוש. לתפיסה זו יש כוח רב, שכן היא יודעת להצביע על האשמים : באירועי 11 בספטמבר – ארצות הברית : בסכסוך במזרח התיכון – ישראל. 

מאוחר יותר, במהלך מלחמת העולם השנייה, נעשה אמין אל־חוסייני התומך המסור ביותר של הנאציונל־סוציאליזם בעולם הערבי והמוסלמי. לאחר שהסית להפיכה פרו־גרמנית בבגדאד בשנת 1941, הוא נסע לברלין. שם, בראש מטה שמנה 60 ערבים, הוא שאף לשרת את עניינם של הנאציזם ושל העולם האיסלאמי. הוא תמצת ברשימה קצרה את הנקודות שהאינטרסים של שתי תנועות אלו מצטלבים בהן:

1. מונותאיזם – אחדות ההנהגה ועיקרון המנהיגות;
2. תרבות של ציות ומשמעת;
3. הקרב, והכבוד להיהרג בקרב;
4. הקהילה, לאור העיקרון של קדימות הקולקטיב לפרט;
5. הערכה גבוהה לאימהות ואיסור על הפלות;
   1. האדרת העבודה והיצרנות: ״האיסלאם מוקיר עבודה יצרנית מכל סוג שהוא ומגן עליה״;
   2. העמדה כלפי היהודים: ״במאבק נגד היהדות יש קרבה רבה בין האיסלאם ובין הנאציונל־סוציאליזם״;

בנטייתה לתאוריות קשר, האנטישמיות של המופתי תאמה היטב את זו הגרמנית. בשנת 1942, בעקבות נחיתת הכוחות האמריקניים בצפון אפריקה, הצהיר אל־חוסייני כי ״האמריקנים הם עבדים־מרצון של היהודים״, וכי ״ככאלה, הם אויבי האיסלאם והערבים״.

כלי התעמולה היעיל ביותר של המופתי בשנות שהותו בגרמניה היה השידורים בשפה הערבית מצֵזֵן, עיירה בת כ־4,000 תושבים השוכנת דרומית לברלין. משנת 1939 ואילך שודרה מצזן תכנית ערבית יומית. מכל שירותי  השידור בשפות זרות, ״השירות המזרחי״ זכה ל״קדימות מוחלטת. הוא פנה לערבים, טורקים, פרסים והודים, ומנה שמונים עובדים, כולל קריינים ומתרגמים שעבדו בפרי־לאנס״. בשנים 1945-1939, תקופה שבה ההאזנה לרדיו בעולם הערבי התנהלה בעיקר בכיכרות, בשווקים ובבתי קפה, תחנת צזן הייתה הפופולרית ביותר. בכישרון רב ידעו אנשיה למהול תעמולה אנטישמית בפרקי קוראן ובמוזיקה ערבית. משנת 1941 ואילך התגורר המופתי בברלין, ופיקח על שידורי הרדיו הערבי מצזן.

המופתי הסכים עם הנאצים גם באשר לגורל הראוי ליהודים. בטיוטה שלו משנת 1940 להצהרה מדינית גרמנית־איטלקית כתב: ״גרמניה ואיטליה מכירות בזכותן של הארצות הערביות לפתור את שאלת היסודות היהודיים !…] באותו אופן שבו השאלה היהודית נפתרה בגרמניה ובאיטליה. ואכן, מקיץ 1942 ואילך עמדה הכן באתונה יחידה מיוחדת של האס־אס, שיועדה להיכנס לארץ־ישראל ולהשמיד את יהודיה בעזרת בעלי ברית ערבים לאחר שארווין רומל ינצח בחזית הצפון־אפריקנית.

הביקורת היחידה שהשמיע המופתי אי פעם על המשטר הנאצי נגעה לחששו שיהודים עלולים לברוח מההשמדה. הוא היה מיודד עם היינריך הימלר והעריץ אותו, אך חברותם הופרעה בשנת 1943, כאשר הימלר ביקש, כצעד תעמולתי ובתמורה לשחרור 20,000 שבויים גרמנים, להתיר ל־5,000 ילדים יהודים להגר – וכך לשרוד. המופתי, שלפי פקיד גרמני בכיר ״היה מעדיף שכולם [כל היהודים] ייהרגו״, לחם במרץ רב לסיכול התכנית. הוא אף הצליח. הילדים נשלחו לבסוף לתאי הגזים. המופתי הפגין התעניינות מיוחדת בהגיבו להחלטות של ממשלות בולגריה, רומניה והונגריה לאפשר לכמה אלפי ילדים יהודים, ולמבוגרים אחראים שילוו אותם, לצאת לארץ־ישראל. יהיה זה ״הולם ומועיל יותר״, כתב בדחיפות לשר החוץ הבולגרי, ״למנוע מהיהודים להגר מארצך, ולשלוח אותם במקום זאת למקום שבו הם יהיו נתונים לפיקוח הדוק, למשל לפולין״. למרבה הצער, הוא קצר הצלחה נוספת: רישיונות ההגירה שכבר הונפקו נשללו מהילדים, והצלתם נמנעה.

בסדרה מתמשכת של נסיעות ביקש המופתי להבטיח ש״שאלת פלסטין מלכדת את כל ארצות ערב בשנאה משותפת לבריטניה וליהודים״, כפי שכתב בגאווה להיטלר בשנת.1941 לשם כך עמד בקשר קרוב במיוחד עם האחים. אל־בנא יצר קשר עם אל־חוסייני עוד בשנת 1927, שנה לפני שהקים את ארגונו. עשרים שנה לאחר מכן, למרות עברו כמשתף פעולה עם הנאצים, מונה המופתי למנהיג האחים המוסלמים בארץ־ישראל ולסגנו של אל־בנא.

הערכתו של אל־חוסייני כלפי האחים הייתה גבוהה לא פחות מזו שמנהיג האחים רחש כלפיו. ״אני רואה באחים המוסלמים את גדודיו של אלוהים, שיביסו את גדודיו של השטן״, הכריז בשנת 1946

כפי שעוד נראה, לקראת הקמת מדינת ישראל היו לברית שבין אל־בנא לאל־חוסייני תוצאות הרסניות כלפי היהודים בארץ־ישראל וכלפי ערביה גם יחד. אולם כדי להבין את משמעותו של שיתוף הפעולה ביניהם עלינו לבחון קודם את מצב העניינים הפנימי של ערביי הארץ באותם ימים.