תורת אמך ◆ ט"ו בשבט ◆

לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 38◆

המלקט: הרב אברהם אסולין    

הרב אסולים הי"ו

               יום ט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות, מנהג מקובל, טוב ויפה, נהגו אבותינו הראשונים נ"ן לערוך חגיגה מפוארת ורבת רושם ביום חמשה עשר שבט של כל שנה, על שולחנות ערוכים ומלאים מכל מיני פירות ומאכלים, בלויית פייטנים ומשוררים חשובים המנעימים את המסיבה בשירי קודש, הלימוד בסדר היום והברכות על פירות האילן, מפנים את תשומת לבם של כל המשתתפים להבין "כי האדם עץ השדה", וכשם שעץ השדה מטבעו להתפתח ולהתקדם תמיד תחילת נטיעתו גרעין, אחר נהיה לנובט ושוב לצמח, גודל ומתעבה, ולבסוף מוציא פירות למכביר, פירות נעימים ומתוקים, נחמדים למראה וטובים למאכל, כן מוטל על הבן אדם להתקדם ולהתפתח במידות ובדעות, לשפר עניינו ולהטיב מעשיו, לגדל את בניו, ולחנך אותם על ברכי התורה ויראת שמים, ללכת מחיל אל חיל עד אשר יניב פירות ומעשים ראויים לשבח. כמובא בספר נטיפי מים (ט"ו בשבט), לרבי משה מלכה זצ"ל. 

ב. באולדמנצור הקהילה הייתה מתארחת בבית רבי כליפה אלמליח בשולחנות ערוכים כשלמה המלך, ידי הרבנית, רבנו היה דורש דברי תורה בשבחה ארץ ישראל, והיו מפייטים שירי חיבת הארץ, מידי פעם היו מגיעים אנשי הציונות מארץ ישראל, מוכרים עצים, ואנשי הסוכנות היו טועים אותם בארץ עבור הרוכשים, רבי כליפה היה מעודד שכל אחד יתרום לכך מרוב חביבותו למצות ארץ ישראל. שמעתי מהרה"ג אברהם מוגרבי שזכה להשתתף בשולחן הטהור של סדנא בבא סאלי שהיה בעשרות מינים, והיו קוראים את הסדר של ט"ו בשבט ושירי שירי שבח והודאה לה'.  

ג. למרות הכלל הידוע בהלכה שיש ספק מה הברכה, שהכל פוטר הכל, אבל ביכול לברך לא יסתמך על ברכת שהכל, דוגמא נפוצה היא,

מה מברכים על אננס, ובאזני שמעתי בשיעור מעשרות אנשים שברכתו עץ, וא"כ המברך על אדמה עץ לא יצא, שהרי האדמה אינה גדלה בעץ, לכן חשוב לברך הברכה הראויה. 

ד. ברכת שהחיינו אין מברכים על פירות וירקות בשימורים, ולא על פירות יבשים, ולא על פירות רגילים (עגבנייה או מלפפון וכדומה, היות שבמשך השנה גדלות הם מספר פעמים ואין שמחה מהם) או על ירקות קפואים, היות ולא ניכר שהם גידול מהשנה, מלבד למי שמגדלם בחצירו, או תפוח עץ הנקרא ענה שנמצא זמן מועט בשוק ואין דרך לאחסנו בקירור, וכן שעועית ירוקה וכדומה.

ה. רבות שמענו למה צריך השגחה לפירות והלא כל אדם יכול ללמוד לעשר וא"כ למה לשלם יקר יותר מאשר השוק, ראשית הסביר שבכשרות לא יביאו קטיף ביום ראשון היות שקרוב לודאי שנקטף תוך כדי חילול בשבת, ובנוסף בכל פרדס דרך העולם שיש עצים בודדים שמחמת חולי מתים, ובודאי שבעל הפרדס לא ישאיר מקום ריק, וכאר נוטע את השתיל הצעיר בפחות מג' שנים העצים הללו יניבו פירות ובקטיף יקטפו ויוצא שאדם אוכל פירות של  עורלה, לעמתם גופי הכשרות יש מפה של העצים וכאשר נוטעים שתלים מציינים זאת, ויום קודם הקטיף מקימים קטיף עבור השתלים שתרם מלאו להם שלוש שנים, ומשמידים פרות אלו, נוסף שגוף כשרות יקפיד שלא יהיה ריסוסים של רעלים, וכן יקפידו על נטעת העצים עם העפר שאם לא כן צריך ג' שנים לעורלה. וכן יקפידו שלא לקיים הרכבה האסורה.

                                                                                הרב אברהם אסולין

                                           לתגובות:a0527145147@gmail.com‏

לע"נ ירון ישראל ז"ל בן סימה

—

ראשון פרשת נח נוסח מרוקאי

איתמר מלכא

חלקה של יהודי מרוקו ותרומתה להתיישבות ולבנין הארץ

מהמחצית השנייה של המאה ה- י״ט ועד לחיסולה המוחלט, כמעט, של הפזורה היהודית במרוקו, עלו מרבית היהודים ממרוקו לארץ בכמה גלי עלייה: במהלך המאה ה- י״ט_; בתקופת השלטון הקולוניאלי הצרפתי במרוקו: 1956-1912; ובשנים 1956 -1966 תקופת העלייה החשאית ומבצע יכין.

כל אחד מגלי עלייה אלה הוסיף לבנה משלו על הלבנים שהיו קיימות בבניין הארץ. אולם, בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים הניחו העולים ממרוקו יסודות לצורות התיישבות חדשות וליישובים חדשים בהתאם למגמות הלאומיות שהנחו את מדיניות ההתיישבות: פיזור אוכלוסין, עיבוי גבולות המדינה והבטחתם והפרחת הנגב.

טבלה מס׳ 4: התיישבותם של

בני מרוקו בקיבוצים. (רשימה חלקית)

המשך……..

שבעים סיפורים וסיפור –  מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964

מבוא לספר " בתפוצות הגולה  עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.

מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי

הספר נכתב בשנת 1964.

איך הגיע אלי הספר הזה, סיפור מדהים ביותר. ביום חמישי 28/08/08 נכחנו זוגתי ואנוכי בחתונה של חברים טובים ששהו אתנו בניגריה. שובצנו בשולחן מספר שש, יחד עם משפחת אבי הכלה. בשולחן ישב גבר לא צעיר במיוחד לבד מתענג הוא על כוס השתייה שלו.

20 – משפט אמת וצדק

מספר מסעוד עבדולחאק

מסעוד (עובדיה) ע ב ד ו ל ח ק (מספר! סיפורים 20—22), יליד מאראקש (1890), להורים שגם הם נולדו וגדלו שם (אביו היה סנדלר). למד בישיבת הרב עובדיה לוי זצ״ל (בעל ״עבודת לוי״) במאראקש, ובגיל 16 נשא אשה. עלה בשנת 1955, והוא עתה שוחט ובעל קורא בבית־הכנסת של יוצאי מארוקו בקריית מלאכי ובמושב באר־טוביה, מוקף נכדים ונינים רבים. אחד מבניו משמש רב בראבאט, וכן אחד מנכבדיו, סיים את חוק לימודיו בפאריס ובלונ­דון. שתי בנותיו נשואות והן תושבות קריית מלאכי! אחד הנכדים משרת בצה״ל.

את סיפוריו שמע מזקני העדה ומבניה. באסע״י שמורים שלושה מהם, שנרשמו בידי יעקב א ב י צ ו ק.

20. משפט אמת וצדק

המלכים הראשונים היו מתחפשים מדי פעם בבגדים פשוטים, מלוכלכים ומטולאים, כדי שהאזרחים לא יכירו בהם ולא יזהו אותם. כך היו יוצאים לתור במדינתם.

פעם יצאו המלך של מדינת מאראקש ומשנהו, מחופשים בבגדים קרועים ובלויים, בלילה, אל השוק, ובו ביקשו נדבות מן המוסלמים שהיו שם. אך אלה לא נתנו להם דבר. הם מצאו שם יהודי אחד, רוכל בבגדים ישנים, בנעליים ובבקבוקים, והוא נתן להם צדקה, פשיטה אחת ישנה. רק הספיקו השניים לומר לו תודה, והנה הם שומעים כיצד קוראת לו ערבייה אחת:— יהודי, היכנס אלי! יש לי דבר מה למכור לך.

היהודי נכנס והאשה התחילה לשדלו ולפתותו לדבר עבירה. אמר לה היהודי:— דבר זה אסור לנו מן התורה!— וברח החוצה.

הרימה האשד׳ צעקות והעלילה על היהודי:— יהודי זה בא לשחק בי. הוא העליבני ופגע בי!

המלך ומשנהו שומעים את הצעקות!— בואו, מוסלמים! ראו מה עושים היהודים י

נתקבצו עוברים ושבים והתנפלו על היהודי. ומי יודע מה היה סופו של הרוכל המסכן, אלמלא הפסיקו המלך ומשנהו את המכות:— הניחו לוי אל תהרגוהו במכות, כי פושע יהודי זה ראוי לשריפה פומבית. הביאו אותו אל בית המשפט י אל המלך! יראו כל היהודים את שריפתו של זה וילמדו לקח ממנה.

הובילו האנשים את היהודי אל ארמון המלך, למשפט, ושם הכניסוהו לבית הסוהר.

ביום המשפט נתאספו במקום המוני אנשים, נשים וטף׳ כדי לראות מה יהיה דינו של הכופר׳ שהעז להעליב אשה ערבייה.

בתחילת המשפט הודיע המלך:— ספרו לי את העניין׳ אבל ספרו לי את האמת׳ את כל האמת׳ ורק את האמת.

האשד. ספרה׳ כי הרוכל היהודי תקף אותה ורצה לשחק בה.

שאל המלך:— היש לך עדים ?

כל ההמון הנאסף ענה כאחד:— אנחנו עדים! ראינו את כל מה שקרה. כל דברי האשד. — אמת ויציב.

אמר המלך:— מאמין אני לכם׳ אבל הגידו אתם לי: האם נכון הפלא הזה אשר עיני רואות אותו עכשיו 1 גמלים טעוני סחורות רואה אני בשמים. הנכון הדבר ?

הסתכלו כל הנאספים בשמים וקראו:— נכון, אדוני המלך! יש גמלים טעוני סחורות בשמים.

— אני מבקשכם לספור את הגמלים — פנה אליהם המלך.

הסתכלו הכול בשמים, זה אומר חמישה גמלים, זה אומר שבעה וזה אומר עשרה. כל אחד מהם אומר מספר אחר.

—       יפה, כדבריכם כן הוא. אומרים אתם את האמת — פסק המלך• והוא פנה ליהודי:— שא גם אתה את עיניך לשמים וספור כמה גמלים יש שם.

נשא היהודי את עיניו לשמים ולא ראה, כמובן, שום דבר. הוא אמר למלך: — אדוני המלך, מאמין אני לדבריך, שראית גמלים טעוני סחורות בשמים, אבל אני אינני רואה שום דבר.

פנה המלך לערבים:— שאו עתה את עיניכם למרום וראו אם יש בהם כוכבים. אני רואה עתה כוכבים לאור היום. מבקש אני מכם שתספרו אותם. נשאו הנאספים את עיניהם לשמים׳ וכולם אומרים:— נכון י יש כוכבים! זה אומר חמישה כוכבים, זה אומר שבעה׳ זה אומר עשרה. כל אחד מהם אומר מספר אחר.

פנה המלך ליהודי:— שא גם אתה את עיניך לשמים. כמה כוכבים אתה רואה ?

נשא היהודי את עיניו לשמים ואמר:— אדוני המלך! מאמין אני לדבריך, אבל אין אני מסוגל לראות אף כוכב אחד.

הוציא המלך את הפשיטה שקיבל אותה מן היהודי כשהיה מחופש עם משנהו ואמר ליהודי:— ראה נא מטבע זו. האם היא מכסף או מנחושת ?

ענה היהודי:— מטבע זו היא מכסף, מכסף טוב• נדמה לי שהיא היתה פעם שלי, אך הוצאתי אותה.

אמר המלך:— הצדק אתך. נתת מטבע זו כצדקה לשני עניים, זמן קצר לפני שקרה לך מה שקרה.

לאחר מכן ישבו המלך ומשנהו בדין ודנו את עדי השקר. הם חייבו את כולם לשנים רבות של מאסר, ועל האשה, שהעלילה עלילת שווא גזרו שריפה באש. הרוכל היהודי יצא, כמובן, זכאי בדין.

אוֹחִיל יוֹם יוֹם אֶשְׁתָּאֶה 

אהבת ארץ ישראל. בשבחה של טבריה. שיר מעין אזור ובו מדריך דו-טורי, דו-צלעי, ושבע עשרה מחרוזות. בכל מחרוזת שלושה טורים. הטור השלישי מתחלק לשתי צלעיות. הצלע השנייה בחריזה מעין אזורית.

 חריזה: אבאב גגגב דדדב. משקל: שבע הברות בצלע.

כתובת: פיוט יסדתי למעלת הלת מערות שבעיר טבריה תוב״ב(תבנה ותכוע במהרה בימינו).

נועם ׳כוכב עוזך. סי׳[מן]: אני דוד בר אהרן חסין חזק.

מקור: א־ ל ע״ב; ק-יז ע״ב.

אוֹחִיל יוֹם יוֹם אֶשְׁתָּאֶה / תָּמִיד עֵינִי צוֹפִיָּה
אֶעְבְּרָה נָא וְאֶרְאֶה / אַדְמַת קֹדֶשׁ טִבֶּרְיָה

נַעֲמָה יְשִׁיבָתָהּ
גַּם טוֹבָה רְאִיָּתָהּ
5- יָם כִּנֶּרֶת חוֹמָתָהּ / שַׁמָּה הָעִיר בְּנוּיָה

יְשָׁרִים בְּלִבּוֹתָם
נָחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם
בְּתוֹכָהּ קְבוּרָתָם / כֻּלָּם בְּנֵי עֲלִיָּה 

דֶּרֶךְ הָהָר יִתְבּוֹנָן
10- קֶבֶר רַבָּן יוֹחָנָן
בֵּן זַכַּאי שָׁם יִתְלוֹנָן / יָחִיד בְּדוֹרוֹ הָיָה

וַחֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים
צַדִּיקִים וַחֲסִידִים
מִזָּהָב נֶחְמָדִים / מוֹנֶה שְׁבָחָן הָיָה

15- דִּמָּה אֶחָד לְבוֹר סִיד
טַפָּהּ אַחַת לֹא יַפְסִיד
וּלְחַבְרוֹ קָרָא חָסִיד / וְחַד דְּחִיל חוֹבַיהָ

בָּם חָכָם בְּעֹז גִּבֵּר
כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר
20- אַשְׁרֵי יָלְדָה עַל מַשְׁבֵּר / אֶת בְּנוֹ שֶׁל חֲנַנְיָה

רֹאשׁ הָהָר שָׁם מַצֵּבָה
קֶבֶר רַבִּי עֲקִיבָא
עִמּוֹ עֶשְׂרִים וַאֲרָבָּ- / עָה אֶלֶף תַּלְמִידַיָא

אַשְׁרֵי הַשָּׂם רַעְיוֹנָיו
25- לִרְאוֹת שָׁם נֶגֶד פָּנָיו
רַבִּי חִיָּא וּבָנָיו / יְהוּדָה וְחִזְקִיָּה

הַר גָּבוֹהַּ וְרָם עַל 
הוּקַם עָלָיו מִמַּעַל
רַבִּי מֵאִיר הוּא בַּעַל / אָתַיָּא וְתִמְהיָּא

30- רַבִּי יוֹחָנָן חָנָה
שָׁם יַחַד עִם רַב הוּנָא
וְעִמָּהֶם רַב כָּהֲנָא / וְגַם רַבִּי יִרְמְיָּה

1. 1. אשתאה: אצפה ואייחל, על דרך בר׳ כו, כא, וראה שם בתרגום אונקלוס. 2. אעברה נא ואראה: על-פי בקשת משה, דב׳ ג, כה. 4. טובה ראייתה: על-פי מגילה ו ע״א: ׳ולמה נקרא שמה טבריהז שטובה ראייתה׳. 5. ים כנרת חומתה: ׳טבריה שימה – חומתה׳, מגילה ה ע״ב. [1] ישרים בלבותם: הם החכמים הצדיקים, על-פי תה׳ קכה, ד. 7. נחו על משכבותם: על-פי הלשון בתפילת האשכבה: ׳וינוחו בשלום על משכבם׳. 8. בתוכה קבורתם: וזהו שבח גדול לעיר שקברי הצדיקים מצויים בה. בצי עליה: אנשי סגולה, גדולי עולם (השווה: סוכה מח ע״א). 14-9. כל העניין על-פי אבות ב י-יא. 9. יתבונן: נראה, אפשר, להתבוע ולראות בו. 17. דחיל חובייא: ירא חי׳א וראה שם. 23. עשרים… תלמידייא: ראה: יבמות סב ע״ב. 26. רבי חייא ובניו: שחי בימי רבי. ראה: סנהדרין לח ע״א. 29. רבי מאיר: ראה עליו: ע״ז יח ע״ב. אתיא ותמהיא: ניסים ונפלאות, שעל כן נקרא רבי מאיר בעל הנס. 30. רבי יוחנן: מראשוני האמוראים בארץ־ישראל, וראה עליו: יבמות צו ע׳׳א. 31. רב הונא: כמתואר במ״ק כה ע״א, שנקבר במערת רבי חייא ובניו(טור 10). 32. רב כהנא: אף הוא מראשוני האמוראים. ראה: פסחים קיג ע״ב. רב ירמיה: ראה: כתובות עה ע״א.

   נִקְבַּר בְּתוֹכָהּ טָמוּן
   רַבִּי מֹשֶׁה בַּר מַימוֹן
   35- הוּא מְפָרֵשׁ דָּת אָמוֹן / וְרַב עַל כָּל חַכִּימַיָּה

   בְּרָם זָכוּר לְטוֹבָה
   הָרַב נִיהוּ רַבָּא
   עֵץ חַיִּים שָׁר הַצָּבָא / מִמִּשְׁפַּחַת אַבּוּלַעֲפִיא

נֵזֶר קֹדֶשׁ עַל רֹאשׁוֹ
40- אֵלָיו גּוֹיִים יִדְרֹשׁוּ
מִפִּיו תּוֹרָה יְבַקְּשׁוּ / מִצַּפְרָא וְעַד פַּנְיָא

חָסִין יָהּ אֵין כָּמוֹהוּ
אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא
בְּהֶבֶל רוּחַ פִּיהוּ / רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶת יָהּ

45- חִדֵּשׁ הָעִיר שִׁכְלְלָה
חוֹמָתָהּ וְגַם חֵלָּה
בֵּית מִדְרָשׁוֹ כִּלְכְּלָהּ / כָּל יָמָיו אֲשֶׁר הָיָה

זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִחְיֶה
בְּקִנְיַן הַגּוּף יִהְיֶה
50- בְּרֵכַת הֶדְיוֹט אַל תִּהְיֶה / קַלָּה וְגַם בְּזוּיָה

קוֹל זִמְרַת רְנָנַי
אִמְרִי פִי וְהֶגְיוֹנִי
יִהְיוּ לִפְנֵי ה' / כְּמוֹ סֹלֶת נְקִיָּה

36. 36. ברם זכור לטובה: על-פי הלשון בסנהדרין יג ע״ב: ׳ברם זכור אותו האיש לטוב…׳. 37. הרב ניהו רבא: הרב הוא הגדול. 38. עץ… הצבא: דברי שבח לרבנו חיים אבולעפיה, מחדש היישוב בטבריה, ולשון ׳עץ חיים׳ רמז לחיבור בשם זה הכולל דרשות על התורה שכתב רבי חיים (איזמיר תפ״א). 39. נזר קודש על ראשו: סמל לגדולתו, על־פי שמי כט, ו. 40. אליו גויים ידרושו: על-פי יש׳ יא, י. תיאור גדולתו של רבי חיים וחשיבותו בעיני הגויים במקומו באיזמיר ואחר כך – בטבריה. 41. מפיו תורה יבקשו: על-פי מלא׳ ב, ז, שהיה רבי חיים גדול בתורה, לימד תורה וכתב ספרים הרבה. מצפרא ועד פניא: מבוקר ועד ערב. 42. הטין… כמוהו: על־פי תה׳ פט, ט, שאין חזק כאל, ורבי חיים הוא איש אלהים קדוש, על-פי מל״ב ד, ט. 44. בהבל רוח פיהו: בכל דבריו ואמירותיו. רשפי אש שלהבת יה: על-פי שה״ש ח, ו. 45. חדש העיר: חידש את היישוב העברי בטבריה, שעלה אליה בחברת תלמידיו ואנשיו בשנת ת״ק, ודאג לבניין העיר ולפריחת הקהילה היהודית כמסופר בהמשך. 47. בית מדרשו כלכלה: שדאג לכלכלת תלמידי הישיבה. כל ימיו אשר היה: כל ימי חייו. 49. בקנין הגוף יהיה: זרעו של רבי חיים יזכה לעושר ולנכסים, כדי שימשיך במעשה אביו. 50. ברכת… בזויה: על-פי בר׳ ד ע״א: ׳אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך׳. 52. אמרי פי והגיוני: על-פי תה׳ טו, טו. 53. כמו סלת נקיה: כקרבן מנחה העולה לרצון לפני ה׳ (וי׳ ב, א).