הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו
תורת אמך◆ פרשת משפטים מס' 38◆
המלקט: הרב אברהם אסולין
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (כא, א).
כתב רבי אליהו הצרפתי זצ"ל בספרו אדרת אליהו
הרב אסולים הי"ו
, ירמוז, למה שכתב מרן הש"ע (הל' דיינים סי' יד, ס"ד), שאם רואה הדיין שהבעל דין חושדו שהדין נוטה כנגדו, צריך להודיעו מאיזה טעם דנו, אפילו אם לא שאל. וזהו 'אשר תשים לפניהם', פירושו צריך שתשים בפי בעלי דינין 'אלה המשפטים', ולהורות להם טעם הענין כש"ע, דהיינו מילתא בטעמא. ועל דרך רמז נאמר לפי זה, שפירוש 'אשר' לשון אשרנוהי – לומר לך, כדי לאשר ולחזק הדין שפסקת צריך אתה להורות להם מאיזה טעם דנתם.
וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות (כא, יד).
כתב הרה"צ רבי מסעוד אדרעי זצ"ל תלמיד הרה"צ רבי יצחק אבריז'ל זצ"ל, בספרו שפת אמת, יש לדקדק, למה המכה את חבירו והרגו חייב מיתה, אולי האיש קטילא קטיל, ואתו זמן שהרגו הגיע זמנו למות, ולמה חייב מיתה, אלא קיימא לן שהולכים אחר הרוב, ורוב בני האדם אינם מתים פאתום. והראיה שהולכים אחר הרוב, מהפסוק (שמות כא, טו), ומכה אביו ואמו מות יומת, למה יומת שמא אינו אביו, אלא ודאי הולכין אחרי הרוב. וגם ילפינן מן הקורבנות, דקיימא לן בהמה משנשחטה הותרה (חולין י), ולמה. נחשוש שמא במקום נקב קא שחיט, אלא ודאי הולכין אחרי הרוב,
ורוב בהמות בחזקת כשרות. הכא נמי, רוב בני האדם מתים פאתום. וזה כוונת הכתוב 'כי יזיד איש על רעהו להורגו'. ושמא תאמר למה יומת שמא גברא קטילא קטיר ופטור, אלא ודאי הולכין אחר הרוב, ולכך חייב. ובהכרח אתה לומד שהולכין אחר הרוב ולכך חייב, וזהו 'מעם מזבחי' אם לא תאמר שהולכין אחר הרוב, למה אנו שוחטין ומקריבין שלמים, דילמא במקום נקב קא שחיט, אלא ודאי הולכין אחר הרוב, ולכך 'מעם מזבחי תקחנו למות'.
זבח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו (כב, יט).
כתב הרה"צ רבי ישראל אבוחציריא זצ"ל רב העיר תאפילאלת וראש הישיבה, (בבא סאלי ב'). 'זבח לאלהים' זובח מלשון כריתה וחלוקה. והיינו מי שפוגם בריתו, ועל ידי זה מחלק את שם 'אלהים' לשנים לאותיות מי – אלה 'יחרם'. 'בלתי לה' לבדו' רק שם הויה מצאנו שמתחלק, שהרי אמרו במסכת סוטה (יז.), איש ואשה שזו י-ה ביניהם, אות י' באיש ואות ה' באשה. וכשמקיימים מצות פריה ורביה, אות ו' בבן ואות ה' אחרונה בבת, נמצא ששם הוי-ה מתחלק בין ארבעתם. וזהו 'בלתי לה' לבדו', שרק הוי-ה מתחלק בין איש ואשתו בן ובת.
גר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים (כב, כ).
כתב הגאון הצדיק רבי שלום אבוחציריא זצ"ל בספרו כלי כסף, 'גר לא תונה ולא תלחצנו', כיון שהוא גר חביב לפניך יתברך ואינו מחריש על דמעתו. 'לא תונה' אותו לאמר לו, אדם שהיה עובד עבודה זרה, שופך דמים, מגלה עריות והיה אוכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים, יבוא להיכנס תחת כנפי השכינה וילמד דברי תורה שנאמרו מפי הגבורה. וגם 'לא תלחצנו' בהודעה ריבוי המצוות החמורות ודקדוקיהן, כי אם מקצת מצוות, כדי שלא יהיה פורש וימנע מלהיכנס תחת כנפי השכינה. ואם תאמר לגבי ישראל מה יש לו לומר, לזה אמר 'כי גרים הייתם בארץ מצרים, ומאותו זמן ואילך אתם נחשבים לפני תמיד כגרים אפילו בהיותכם בארץ ישראל, כמו שכתוב (ויקרא כה, כד), 'כי גרים ותושבים אתם עמדי' ועל ידי זה חביבים אתם לפני ואיני מחריש על דמעתכם.
אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר מלאתך ודמעך לא תאחר (כב, כז – כח).
כתוב הגון הצדיק רבנו יעקב אבוחציריא זצ"ל רב תאפילאלת וראש הישיבה, בספרו פתוחי חותם, אפשר לרמוז 'אלהים לא תקלל' היא השכינה, לא תעשה לה ביזיון ע"י עבירות. וצריך שתדע שהשכינה הוא 'הנשיא של עמך', דהיינו הפרנס שעל ידה עמך מתפרנס, ועל ידי שאתה פוגם בה, אתה מחסר את השפע של עמך, וזהו 'לא תאור' לשון חסרון, ואם קרא שפגמת, 'לא תאחר' מלחזור בתשובה. וזהו 'מלאתך ודמעך לא תאחר' מלאתך היא התפילה, שהיא במקום קורבן וקרבן נקרא מילוי, כמו שכתוב (שמות לב, כט), מלאו ידיכם היום לה', וכמו (ויקרא ח, לג), ימלא את ידכם. 'ודמעך' הם הדמעות שצריך לתפילה, כי שערי תפלה לא ננעלו והרבה בתפילה ובדמעות.
הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנתי (כג, כ).
כתב הרה"צ רבי שלמה סלימאן פרץ זצ"ל בספרו חכמת שלמה, יש לדקדק, למה נאמר כאן 'הנה אנכי שולח מלאך', היינו על ידי מלאך ולא הקב"ה בכבודו ובעצמו, כמו שנאמר (בראשית כח, טו), הנה אנכי עמך, היינו עמך, היינו הקב"ה יהיה עמו ולא מלאך. ויש לומר, לפי שיעקב אבינו באותה שעה יצא מארץ ישראל לחוץ לארץ, וחשש שמא יסלק הקב"ה הוא שכינתו מעליו, כמ"ש בגמרא (כתובות קי:), שכל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. לכך היה מתיירא יעקב עד שהבטיחו הנה אנכי עמך, דהיינו גם בחוץ לארץ אהיה עמך. אבל הכא, אדרבה היה זה בבשורת כניסתם לארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, לכך די להם במלאך שילך לפניהם.
ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסרותי מחלה מקרבך (כג, כה).
הגאון רבי יהודה אלבאז זצ"ל בספרו שבות יהודה, יש לפרש לפי רבותינו ז"ל (תענית ב), איזוהי עבודה שהיא בלב, הוי אמר אומר זו תפילה. וכמו שהקורבנות היו מסוגלים להוריד השפע מלמעלה שיהיה מתברך כל דבר ודבר, כן התפלה שהיא העובדה שעומדת במקומן של הקורבנות, תוריד השפע מלמעלה. וזהו שאמר 'וברך את לחמך', שע"י התפילה יהיה מתברך 'לחמך ומימיך', ובזה השכר מקביל למצוות.
ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסרותי מחלה מקרבך (כג, כה).
כתב הגאון רבי רפאל בירדוגו זצ"ל בספרו משמחי לב, יש מחלה שאין בה צער לגוף האדם, אבל היא חולי שיזיק לזולתו, כמו השכול, והעקרות. לזה אמר 'מקרבך' שאינו ניכר בחוץ, ואמר 'והסירותי' אף הוא מלידה, מבטן והריון.
ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר (כד, ה).
פירוש הצדיק יש בהם יראת אלהים על פניהם וכשהיו בעולם הזה שהארץ הדום רגליו היו כמעשה לבנת הספיר פירוש נתלבנו על ידי יסורין ועוד ובעצם השמים לטוהר שהיו מטהרים עצמן מן מאכלות אסורות וביאות אסורות בעצם השמים ושמא תאמר ולמה מסתלק הצדיק לזה אמר בשביל ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו הקב"ה ולא נגע בהם כי מכפר על הדור ושמא ולמה תאמר באה נשמה לזה העולם לזה אמר משום ויחזו את האלהים פנים בפנים ועוד אוכלין שכר מן הדין וזהו את האלהים כמו ויאכלו וישתו דמאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה.
פגיעות בחיי הדת אצל יהודי מרוקו-א.בשן
ספר חובה זה מוקדש לכל אלה מהללים המטיפים לנו כמה היה טוב במרוקו ליהודים, שיואילו בטובם לקרוא ולהתעמק בספר זה של חוקר דווקא לא מרוקאי, אלא ממוצא הונגרי הי"ו בבריאות ואריכות ימים ….אמן….מורי ורבי, פרופסור אליעזר בשן הי"ו
1877 – דחיית ההנחה שיהודים נאלצים לעבוד בשבת.
במכתב שכתב דרומונד האי ממוגאדור ב – 20 באוגוסט 1877 לעמנואל לוא
יב, מזכיר ועד שלוחי הקהילות באנגליה, טען השגריר הבריטי כי לפי מידע שקיבל, אין זה נכון שיהודים נאלצים לעבוד בשבתות ובחגים.
בדמנאת יהודים נאלצו לעבוד בשבתות.
ההנחה הנ"ל אינה נכונה, ועוד בשנים שלאחר מכן יש מידע על אילוצים של יהודים לעבוד בשבת. יהודי דמנאת שסבלו מהתנכלויות במשך שנים על ידי המושל, קיבלו הצהרה מלכותית בת 17 סעיפים ב – 15 בספטמבר 1884, בדבר ביטול החובות שחלו עליהם עד עתה. ובסעיף הראשון נאמר כי מעתה לא יחויבו בעבודה בימים הנחשבים על ידם קדושים.
מכאן ניתן ללמוד כי נאלצו לעבוד לממשל גם בשבתות ובמועדים. ספק רב אם אומנם בעקבות ההצהרה בוטלה חובה זו, כי גם הצהרות אחרות כמו זו שקיבל מונטיפיורי בשנת 1864, נשארה על הנייר ולא יושמה בפועל.
עבודת כפויה ביום כיפר …….: בשנת 1881 נאלצו צורפי כסף יהודים לעבוד ביום כיפור, בפקודת הסולטאן.
בכתב העת של " אגודת אחים " בלונדון פורסם ב – 15 בספטמבר 1885, כי הסולטאן הורה שעבודות שירות שיהודים בדמנאת נאלצו לבצע למושל, כמו סבלות, ניקיון, מסירת בהמות לעבודה, יופסקו.
מנהיגי הקהילה פנו למערכת העיתון Reveil du Maroc ופרסמו בו ב – 24 בספטמבר 1884 את תלונתם נגד המושל של עירם. בתלונה נאמר, כי הם נאלצים לנקו אורוות ומקומות מלוכלכים, גם בשבתות ובחגים. וגם נשותיהם נאלצות לעבוד.
במכתבו של י. מטלון מנהל בית הספר כל ישראל חברים בטנג'יר ב – 25 בספטמבר 1884 נאמר, כי יהודי המקום נאלצים לבצע עבודות שונות למושל, וכי רק אם אין למושל עבודות, אז הם פטורים מלעבוד בשבתות ובימי כיפור.
בעקבות היחס האכזרי של מושל דמנאת ליהודי המקום במשך זמן ממושך, התערבה כל ישראל חברים ופנתה לממשלת צרפת ב – 1885, ובאמצעות שגריר צרפת במרוקו הוצאו שתי פקודות מלכותיות, בהן נדרשה הפסקה מיידית של ההתנכלויות, וביניהן אילוצים של יהודים להעניק שירותים למושל גם בימים קדושים להם, ופעילויות אחרות, בניגוד לרצונם וללא תשלום, וכן עוולות אחרות.
מראכש 1886 – חילול החגים על ידי עבודה.
לפי מידע שפורסם בסוף 1886 אסר המושל במראכש כשלושים יהודים שסירבו לעבוד בחגים מתברר שהסולטאן אינו מודע להפרות פקודותיו שניתנו לטובת היהודים, על ידי המושלים.
במכתב של כל ישראל חברים לשגרירי צרפת ובריטניה לקראת ועידת מדריד, שאמורה להתכנס ב1888 נאמר, כי יהודים אולצו למלוח ראשים בשבת.
1887 – אילוץ לחלל שבת וחג הפסח.
בעיר קסר אל קביר השוכנת בצפון מערבה של מרוקו כ – 35 ק"מ מעיר הנמל לאראש, חי בשנות ה – 80 של המאה ה – 19 סוחר יהודי בשם ראובן תורג'מן, בן חסותה של ארצות הברית. הוא עמד בקשר מסחר עם מוסלמים שתבעו ממנו חוב גדול, שהוא הכחיש.
כפי שפורסם ב – 21 באפריל בשבועון Times of Morocco וכן באטיימס הלונדוני, נאסר בפקודת הווזיר לענייני חוץ, והובא לטנג'יר, כשהוא כבול אלצוהו לרכב בשבת, ובכלאו לא אפשרו לו לחוג את חג הפסח. שני דברים מנוגדים להצהרה שניתנה על ידי הסולטאן מוחמד הרביעי לשמה מונטיפיורי בביקורו בארמון במראכש ב – 5 בפברואר 1864 שאושרה ב – 1880 ושוב ב – 1885.
8 באוקטובר 1893 – אישה יולדת נאלצת לעבוד בשבת.
במכתב ממוגדור לשמואל מונטגיו חבר הפרלמנט הבריטי ופעיל בחיים היהודיים, ציין הכותב, כי בהיותו בביקור במוגאדור, נודע לו על סבלם של יהודי מראכש בגלל אכזריותו של המושל מוחמד וידה והקאדי מוסטפה.
פטים הגיעו כבר לאנגליה על מלקות וננקטו צעדים להפסיקם, אבל עתה חודשו ההתנכלויות בכל הברבריות. המושל אינו מסתפק בהתקפה על הגוף. המושל והקאדי מאיימים על הלב. לאחר שנפטרו כמה מקורבנות המלקות, נעשים מאמצים לפגוע בהכרתם הדתית ובאמונתם של היהודים החלשים.
לאחר הדיווח על אילוץ להתאסלמות ביום כיפור, כשאשתו של המתאסלם סירבה ללכת בעקבותיו, דיווח הכותב כי הקאדי שלח את שליחיו וגררו את אשתו של המתאסלם ממיטת לידתה כשבידה תינוק בן 12 ימים, והיא אולצה לעבוד בשבתות.
בימי מלכותו של עבד אלעזיז הרביעי 1894 – 1908
עיתונאי בריטי כתב כי בשבתות ובחגים נדרשים יהודים ללא הבדל גיל ומין לבצע עבודות קשות, בין השאר נשיאת משא כבד לשוק. למי שיש כסף משחרר עצמו מחוב זו.
1905 – עבודות כפייה נמשכות.
ב 23 – ביולי 1905 פורסם ב JC כי ממר אלמליאח מנהל בית הספר בפאס דיווח ב – 5 ביולי, כי יהודים נאלצים לעבוד ללא תשלום במחסן תחמושת של הסולטאן, וכי עליהם לנקות אורוות. יהודים אחדים הצליחו לברוח והוחזרו.
בשבועון של יהודי אנגליה פורסמה ידיעה ב – 3 בדצמבר 1905 על מצבם של יהודי פאס כפי שמסר שר החוץ של צרפת מר M.PICHON. יהודי העיר נתונים לעונשי מלקות ונאלצים לעבוד בעבודות כפייה בשעות היום והלילה. אומנם לא נאמר כי עליהם לבצע זאת גם בשבתות, וזה כבר יתרון.
ב – 24 בדצמבר 1905 פורסם ב JC הדברים הבאים : בעקבות התנפלויות על יהודים בפאס, עליהן נודע ממכתבים שהופנו לכל ישראל חברים, ננקטו צעדים על ידי הממשל במרוקו למניעת המשעים השליליים.
ב -6 בחודש זימן הווזיר הראשי את הרבנים הראשיים והמנהיגים של קהילת פאס, והודיע להם בשם הסולטאן כדלהלן : נודע לנו כי מנהל בית הספר כתב מספר פעמים לכל ישראל חברים ולממשל על מצבם של היהודים.
הדובר אמר שהוא מוסמך להודיע להם בשם הסולטאן – עבד אלעזיז הרביעי – המכבד את היהודים באופן שווה עם נתינים אחרים. שלעולם לא יסבלו מחוסר צדק על ידי הממשל המרכזי. לא יוטלו עליהם עבודות בכפייה, וימי השבת והחגים יכובדו. מנהל בית הספר בפאס התקבל לאחר מכן על ידי הווזיר הראשי לפגישה.
1908 – כפיית יהודים לעבוד בראש השנה וביום כיפור.
בימי מלכותו של עבד אלחאפט' – מלך מ – 1908 עד 1912 – חתם על חוזה החסות עם צרפת, אולצו יהודים בפאס לעבוד בימי ראש השנה וביום כיפור. בערב ראש השנה תרס"ט – 25 בספטמבר 1908 בשעה 6 בערב שלח ראש החצר לתשעה יהודים עושי מזרונים לעבוד בשביל החצר.
כשסירבו ואמרו שהערב חגם ואסור להם לעבוד, נכבלו ונאלצו לעבוד כל הלילה. יהודי אחד שסירב לעבוד, וכן אלה שעבדו ופיגרו בהספק העבודה – הולקו.
כך אירע גם בערב יום כיפור. ראש החצר שלח חיילים לצורפים יהודים בדרישה לבצע עבודה בשבילו. הם סירבו ובאו לבית הכנסת, פנו לא אלמאליח מנהל בי הספר של כל ישראל חברים בעיר. הוא סירב לשלוח אותם לעבודה.
הם שוחררו לבתיהם רק למחרת בבוקר. מר אלמאליח הנ"ל פנה לווזיר, וזה הבטיח להעביר את הנושא לסולטאן. לפי דיווח ב – 1911 כבר לא מאלצים יהודים לעבוד בשבתות ובחגים.
במאה ה- 20 בתקופה בה החינוך החילוני כרסם בזיקה למסורת, היו יהודים שהתעקשו, עמדו בלחצים, ולא חיללו שבת. בימי מלחמת העולם השנייה כשמרוקו הייתה תחת שלטון ממשלת וישי ששיתפה פעולה עם הנאצים, אולצו יהודים לעבוד גם בשבתות ובחגי ישראל.
היו מהם שסירבו ונכלאו בסוף 1942 במחנה העונשין שבעין אלאוראק.
חיים זאב הירשברג שביקר במרוקו כותב בהגיעו למראכש תחת הכותרת " על השבת שחוללה בכיכר מראכש ", כי בעת המאבק לעצמאות של מרוקו הכריזו מפלגות הלאומיום על שביתה, והמוסלמים היו סוגרים חנויותיהם.
לאחר שהשלטונות הודיעו כי חנות שתיסגר בשוק העירוני שבכיכר העיר, יבוטל חוזה השכירות שלה, כי בחוזה היה נהוג לכתוב ככי על השוכר לפתוח את החנות בכל יום. המוסלמים החליטו לסגור עסקיהם רק בימי שישי, והשלטונות לא הכירו בכך.
המוסלמי טענו כי היהודים סוגרים עסקיהם בימי השבת ואין מוחה, עתה הוצאה פקודה כי גם על היהודים לפתוח חנויותיהם בשבת. קמה בהלה וראשי הקהילה ניסו להתערב, אבל המשלחות שפנו אל השלטונות לא נענו.
אלה הגיבו כי בימי חירום גם היהודים חייבים לציית. בשבת אחת כל החנויות של היהודים היו פתוחות. כתגובה הודיעה הרבנות שם האיטלזים יהיו פתוחים בשבת הקרובה – יכריזו כי שם נמכר בשר טרפה. נימוק זה שיכנע את השלטונות והאטליזים הוצאו מכלל הגזירה. סוף הפרק
מארץ מבוא השמש – הירשברג
הזירה המדינית
מחקר שנערך על ידי אונסקו ( ארגון האומות המאוחדות לחינוך, מדע ותרבות ) ביקש למצוא כיצד רואים עמים ואומות את זולתם, את שכניהם הקרובים מעבר לגבול ואת חבריהם הרחוקים ביבשות אחרות ומעבר לימים. התוצאות, שנסקרו לאחרונה ( המידע הינו משנות החמישים המוקדמות עת נכתב ספר זה ) באחד מפרסומיו של ארגון זה, הן מאלפות מאוד.
הן הוכיחו עד כמה אינה מאירה האספקלרי
ה, שבה רואים בני עם אחד את זולתם, מה לקויה היא בעיקום וטשטוש וזיוף, ואין חילוק בדבר, אם דעות מסולפות אלה חיוביות הן או שליליות.העיקר הוא שאינן הולמות את האמת. המשפט של הנוכרי , הפרט והכלל, היחיד והעם, נחרץ לא על סמך הכרה ודעת, אלא דווקא מתוך התנכרות להן, לפעמים שלא מדעת, על יסוד דפוסי דעת סטריאוטיפיים ונוקשים, שהתגבשו בזמן מן הזמנים. ודעות קדומות אלה עדיין כוחן יפה, הן פועלות מתחת לסף ההכרה ומפעילות תגובות בהיסח הדעת.
הריחות, שנדפו מהסחורות שבשוק זה, מחניקים וקשה להבין כיצד מרשים השלטונות הממונים על בריאות הציבור לקיים שוק זה. סוף סוף כשתפרוץ מגפה לא תיעצר בתחומי הקצבה. כיכר זו נצאת רק במרחק דקות מספר של הליכה ברגל מכיכר הממשלה, שבמרכז העיר. ברחבה זו, המשתרעת בין הקצבה ובין הנמל ובסביבתה הקרובה עומדים כמעט כל הבניינים החשובים של העיר, הכנסייה הקאתדראלית ( שהוקמה במקום מסגד שהרסוהו ), שני המסגדים הראשיים של העיר, אחד עתיק יומין, לפי נוסח המאלכים, מנהגם של תושבי הארץ הוותיקים.
השני, שהקימו הטורקים לפי אורח חייהם הם. כאן ארמונות הדאים של אלג'יר, המרתקים את העין בחינם העדין והמשמשים כיום שיכון למשרדי ממשלה שונים ולספריה הלאומית. בקיצור, הרובע הרפריזנטאטיבי של העיר, שאליו נקלע מיד כל עובר אורח, כל תייר וכל זר.
כיכר הממשלה מכאן וכיכר הרב בלוך מכאן…אולם שבתי וראיתי תמונות מזעזעות ממש, כשהמשכתי לסייר ברצבה, ולא רק כדי למלא את תיאבוני לראות את העיר הקדומה הלכתי שמה, אלא אף כדי להכעיס את האלג'יראים הקבועים, והקבועים למחצה, הנמנעים מלבקר בשכונה זו ושהזהירוני מפני הסכנה.
הקצבה בנויה בצורה אמפיתיאתרונית במעלה הגבעה הנשקפת על המפרץ. הסמטאות תלולות, עקומות, צרות ביותר, בחלקן בנויות מדרגות. כשנתקלים בחמור נושא סחורות, או מוציא אשפה, צריכים להידחק לפתח הצר, כדי לתת לו מעבר חופשי. הרבה סמטאות אינן מפולשות, ולאחר שמטפסים כמה דקות במדרגות צריכים לחזור על עקב.
הריצוף חלקלק צרוב שימוש ומהמים הדלוחים הנשפכים מהבתים, בכל רגש אפשר לשבור את הרגליים.שמות הסמטאות פרטינזיואלים במקצת : סמטת האטלס, הספינקס, הפירמידות, חניבעל, האינצ'ארים, האלות, שללא ספק היו מתאימים יותר לשדרות ולרחובות ראשיים ולא למבואות מפולשים.
הבתים נמוכים, עתיקים, החדרים צרים ללא אוויר ובלי אור. כמע שאין רואים מבוגרים, רק ילדים בגילאים שונים משחקים ברחוב. לעתים מצאתי ילדים וילדות יושבים על הרצפה ב " כותאב " הוא " החדר " המוסלמי ולומדים מפי המורה, שייך, צעיר או זקן.
הכותאב נמצא ברגיל ליד בנייני הקברים הקדושים, המרובים בקצבה, כמו בכל ערי המגרב, או ליד הזאוויות, בתי המחסה לזקנים, המתמסרים לתורת הסוד. ניכר, שנעשים מאמצים לדאוג לניקיון, סודרה שורה של נוחיות ומשתנות ציבוריות, שעל קיומן מבשר כבר מרחוק ריחם החריף, מאחר שהסידורים פשוטים ביותר.
באלג'יר מותר ללא הגבלה לבקר בכל המסגדים, בקברות הקדושים ובבתי הקברות המוסלמיים. ניצלתי אפשרות זו, בכל בניין של קבר מצאתי נשים רבות, הנודרות נרות ושקועות בהרהורים. דווקא בניינים אלה, עם הקברים שמסביב להם ומעט הירק העצים, יותר אנושיים מהרובע של החיים, והם משפיעים השפעה מרגעת ומשקטת על המבקר המזועזע ממה שראו עיניו בין החיים.
אמנם הייתה לי כבר הכנת מה לסיורים אלה, לאחר שביקרתי בחארה של תוניס ובכל זאת לא ראי זה כראי זה. את מספר תושבי הקצבה, אומדים ב-150.000 נפש, כולם מוסלמים, היושבים צפופים על שטח של פחות מחצי קילומטק מרובע. ואם נזכור, שכאן הבתים בני קומה אחת, או לכל היותר שתי קומות, יתברר, שהצפיפות כאן היא עד כדי מחנק ממש.
כשלושה מטר מרובע לנפש חיה כולל שטח החצרות, הסמטאות, הרחובות, בתי הקברות והמסגדים, כלומר המקומות שאינם משמשים לצורכי דיור. צפיפות דומה קיימת רק ברבעים היהודים שבתוניס ובשתיים שלוש ערים במרוקו. אולם בעוד מספר התושבים של הרובע היהודי הוא בגבולות שבין חמשת אלפים – עשרת אלפים נפש, כאן חיזיון הצפיפות מוכפל פי שלושים ופי עשרים.
והרי גם הניגוד של תנאי החיים באלג'יר, שאין דוגמתו באותן הערים, קובע : עושר, רחבת ידיים ורווחה, רחובות רחבים, בנייני פאר, גורדי שחקים ( כגון הבניין של הממשל הכללי ) גנים מכאן, ועוני, דוחק, בתים המטים ליפול ומארות מכאן. אין פלא כי הקצבה משמשת מבצר לקבוצות הלאומנים הלוחמים.
באחד הרחובות הגדולים כמעט בעיבורה של הקצבה, הקימו השלטונות מהכנסות הוואקף המוסלמי, שהוחרם בזמן הכיבוש, שורה של מוסדות צדקה למבוגרים, מעין " לינת הצדק " – מחסה לילה למחוסרי בית, ו " בית לחם " תמחוי מזונות, וכן בתי ספר כלליים ומקצועיים לבנות מוסלמיות.
בפרברי העיר ראיתי שיכונים עממיים, מיסודה של חברת נכסי דלא ניידי האלג'ירית, המורכבת מנציגי השלטונות, מוסדות כסף ממשלתיים ותושבי אלג'יריה, ושמתפקידה להקל במקצת על מצוקת הדיור החמורה של האוכלוסייה המוסלמית, הזורמת מערי השדה ומהכפרים אל הבירה ואל הערים הגדולות ונדחקת כאן לכל פינה פנויה.
לעת עתה כששמאות דירות במחוז אלג'יר, וכאותו מספר במחוז אוראן. הן רק טיפה בים הצרכים הדחופים בשטח זה. את משמעותם המעשית נבין מיד, כשניזכר, כי אוכלוסיית אלג'ירי גדולה פי חמישה ממספר תושבי ישראל. כאן גם הסכנה האמיתית האורבת לצרפת, אם לא תצליח להכניס שינויים יסודיים ביחסה לארץ זו.
סכנה שהיא חמורה בהרבה מזו הצפויה לה כתוצאה של הענקת העצמאות לתוניסיה ומרוקו, כי התמוטטות השפעתה על התפתחותה של אלג'יריה וההתפתחויות בה תחולל זעזוע קשה שמטרופולין.
המשך…..
اسرائيل بالعربية – اليهود في المغرب
الشيخ أحمد العدوان: لا يوجد شئ في القرآن الكريم اسمه “فلسطين”
قال الشيخ أحمد العدوان وهو عالم إسلامي مقيم في لأردن عبر صفحته الشخصية علي فيس بوك ان لا يوجد شئ في القرآن الكريم اسمه “فلسطين”: “”كتب الله تعالى الارض المقدسة لبني اسرائيل الى يوم القيامة ، الاية 21 من سورة المائدة ، واورثها لهم بقوله تعالى ( كذلك وأورثناها بني اسرائيل ) سورة الشعراء 59، اقول للمحرفين عن كتاب ربهم القرآن الكريم من اين أتيتم باسم فلسطين يا كذابين يا ملاعين وقد سماها الله تعالى الارض المقدسة وأورثها بني اسرائيل الى يوم القيامة ، لا يوجد شئ في القرآن الكريم اسمه فلسطين ، اذا مطالبتكم بارض اسرائيل باطلا واعتداء على القرآن وعلى اليهود وعلى ارضهم وبالتالي لن تفلحوا وسيخزيكم الله ويخذلكم كونه تعالى هو الذي يدافع عنهم”.
Read more