ש"ס דליטא –ההשתלטות הליטאית על בני תורה ממרוקו – יעקב לופו

הוצאת הקיבוץ המאוחד

רבים בישראל מזהים את ש׳יס כתופעה חדשה, תוצר של משבר עדתי ומחאה נגד זרמים חרדים אשכנזים, דתיים לאומיים, וחברה אשכנזית חילונית ועו״נת. אולם הסבר זה הוא חלקי בלבד. מקורותיה של ש״ס עמוקים ושזורים בתהליך של השתלמות האסכולה הליטאית על עולם התורה של מרוקו, כבר מ-1912, עם כיבוש מרוקו על ידי הצרפתים.

חתימת חוזה הפרוטקטורט עם צרפת ציינה את קיצה של תקופה שהתחוללו בה מהומות ממושכות, פגיעה ביהודים, אנרכיה ומצב כלכלי קשה. השלטון הצרפתי בראשותו של המרשל ליוטה הביא לרגיעה ביטחונית, והניח את התשתית הכלכלית של מרוקו המודרנית. באמצעות המינהל הצרפתי נבנו נמלים, כבישים, מסילות רכבת, בניינים מודרניים, בתי חולים ובתי ספר. השינוי היה מהיר וסוחף. חרף הסתייגות מסוימת מצד חוגים שמרנים ביותר, רוב יהודי מרוקו קיבלו ברצון את סגנון החיים החדש. היהודים כמיעוט נסבל אך נחות (כדרך ה״דימים״),קידמו את הצרפתים ואת המתיישבים האירופים בברכה, וראו בהם לא רק כובשים אלא גם משחררים הנושאים את הבטחת האמנסיפציה ושינוי העתיד. בעיקר עמדה לנגד עיניהם האפשרות של קניית השכלה מודרנית באמצעות בתי הספר של ״אליאנס״, ומכאן יכולתם להשתלב בכלכלה ובמינהל החדש ששלט אז במרוקו. נוכחותה של צרפת אפשרה ליהודי מרוקו להשתחרר ממגבלות מסוימות שהיו טבועות בעצם מעמדם כ״דימים״. הדור החדש שגדל תחת שלטון הפרוטקטורט ניסה להשתלב בחברה האירופית, תבע את תיקון מעמדו המשפטי ועמד על הזכות לקבל אזרחות צרפתית. בפועל הוענקה האזרחות הצרפתית רק ליהודים מעטים שהיו קשורים לצרפת על בסיס כלכלי, כגון אלו שעסקו באספקה לצבא צרפת באלג׳יריה. קבלת אזרחות צרפתית היתה עיקר שאיפתם של החוגים המתקדמים (הממוערבים) והמודל ששימש להם דוגמה היה מעמדם של היהודים באלג׳יריה.

הערת המחבר : האסלאם מכיר ביהדות כהתגלות מונותאיסטית שקדמה לאסלאס, ויחסו ליהודים נגזר מן הדחייה שדחתה היהדות את האסלאם. עובדי אלילים חייבים להתאסלם או למות, אך לא כן היהודים והנוצרים. עמים שיש להם ספרים קדושים משלהם הינם בני חסות, ״דימים״. הם משלמים דמי חסות לשלטון המוסלמי המחויב להגן עליהם. בענייני משפחה, אישות ודת, אפשר השלטון המוסלמי ל״דימים״ לנהל את חייהם על פי תורתם.

מה היה מרקם החיים ומצבם הכללי של היהודים במרוקו באותם ימים?

מבחינה דמוגרפית קשה לאמוד את היקף האוכלוסייה היהודית באותו זמן. סקר האוכלוסייה הרשמי הראשון שנערך על ידי הצרפתים בשנת 1921 העיד על כ־93,000 יהודים. במפקדים הבאים ניתן לראות גידול מתמיד באוכלוסייה. במפקד של שנת 1947 נמנו כ־203,800 יהודים (מתוך 8,292,400 מוסלמים). קיימת השערה שלא כל היהודים התפקדו, ולפי הערכת הג׳ויינט מספר היהודים במרוקו באותו זמן עמד על כ־240,000 נפשות. הם התפזרו ב־ארבעים עד ארבעים וחמש קהילות מאורגנות, ובעשרות נקודות יישוב זעירות שבהן לא היתה קהילה מאורגנת. רוב היהודים (למעלה מ־70%) התגוררו בחמש־ עשרה הקהילות העירוניות הגדולות, כשבקזבלנקה עצמה חיו קרוב לשליש מיהודי מרוקו כולה. בקרב יהודי מרכז הארץ (בעיקר במקומות בהם פעל הרב הלפרין) היתה החלוקה כלהלן: בפאז(העיר וכעשרים קהילות קטנות מסביבותיה) מנו היהודים כ־22,500 נפשות. במחוז מקנאס (העיר וכעשרים קהילות קטנות) – 22,300 נפשות. במחוז מארקש (העיר וכעשרים וארבע קהילות קטנות) חיו כ־50,300 נפשות. במשפחות רבות היו בין שישה לתשעה ילדים. ניתוח הגילאים מעיד על אוכלוסייה צעירה מאוד גם ביחס לאוכלוסייה המוסלמית. אמנם הילודה בקרב המוסלמים היתה גבוהה עוד יותר, אך גם תמותת התינוקות בקרבם היתה גדולה יותר.באזורים אלו – מרכז הארץ – היהודים התרכזו בעיקר במלאח, בצפיפות גדולה, בהזנחה ובעוני בולט לעין. ברוב הערים עקב הצפיפות במלאחים, ניתן לחלק מהיהודים לגור ברובעים האירופים החדשים שזה עתה נבנו. במקנאס נרכש בשנת 1925 שטח למלאח חדש שנבנה צפונית למלאח הישן על פי תכנון מודרני.

פרנסתם של היהודים ביישובים שבמרכז מרוקו באה להם בעיקר מן המסחר והמלאכה הזעירה. רבים עסקו במסחר קמעונאי וברוכלות, ומעטים מצאו פרנסה בסחר סיטונאי ובינלאומי. תחומי המסחר היו מגוונים – מזון ותבלינים, משי, סריגים ובגדים, בשמים, טבק ומשקאות חריפים. מלאכות שהיו מזוהות עם היהודים הן צורפות, חייטות, סנדלרות, ייצור כלי נחושת, סריקת צמר, כריכת ספרים, לבלרות. בעיר פאז עסקו בשנת 1928 כ־550 יהודים ברידוד חוטי זהב (מתוך קהילה של 9,000 נפשות).בעלי מלאכה וסוחרים היו מאוגדים במעין קורפורציות שבראשן עמד ״אמין״ שדאג לסדר ולפתרון סכסוכים. בתי המלאכה קבעו את מקומם על פי סוג האומנויות שבהן עסקו ברחוב מסוים, או בשוק מיוחד כגון שוק הצורפים וכר.

בשנת תרע״ט (1919) הוציאו שלטונות מרוקו מספר ״דהירים״ (חוקים) אשר נגעו לארגון הקהילות היהודיות ומוסדותיהם.

שלוחי ארץ ישראל – כרך א' – אברהם יערי

השליחות מארץ־ישראל לארצות הגולה לשם שיתופם של בני הגולה בישוב ארץ־ישדאל ע״י תרומות לתמיכה בישוב ובמוסדותיו, היא אינסטיטוציה הקיימת בעמנו בצורות שונות מחורבן בית שני עד היום. ואף על פי כן לא זכתה עד היום לתיאור מסכם, ולא עוד אלא שגם אבני־הבנין לסיכום כזה לא נאספו כל צרכן. יתר על כן, עצם רציפות התופעה הזאת לא הוכרה למדי, כל־שכן שלא הוערכה כראוי. מה שנחקר בשטח זה נתחלק לשני כיוונים: המחקר על השלוחים מחורבן בית שני ועד ביטול הנשיאות מזה, ומאידך מחקרים בודדים ומפורדים על שלוחים שונים בתקופה החדשה, בעיקר מהמאה השמונה־ עשרה ואילך. 

שלוחי בית אל.

 משנת תקל״ז(1777) ואילך ניתנה רשות לשלוח שלוחים קבועים גם למוסד אחד בירושלים, ישיבת המקובלים ״בית אל״, שנקראה גם ״ישיבת החסידים״ או ״ק״ק חסידים״. מוסד זה נוסד בירושלים ארבעים שנה לפני כן, בשנת תצ״ז (1637), ע״י המקובל ר׳ גדליה חיון, כמקום מיוחד לתפילה עפ״י כוונות האר״י. אחרי פטירתו עמד בראש המוסד המקובל שעלה מתימן ר׳ שלום מזרחי המכונה שרעבי על שם עיר מוצאו. וכשנפטר גם זה והמוסד בא במצוקה הותר לו ע״י כוללות ירושלים לשלוח שליח משלו. השליח הראשון שנשלח בשנת תקל״ז (1777) היה ר׳ חיים אברהם אליעזר ן׳ שנג׳י, ומאז הפכה שליחות זו לדבר של קבע, והמוסד ״בית אל״ שלח שלוחים לכל האזורים וקבע קופות כאילו הוא עיר מערי ארץ־ישראל.

לעתים נתנו רשות לישיבה מן הישיבות שהיתה נתונה במצוקה לרגל מות הנדיב שתמך בה, או ירידתו מנכסיו, או בשנת בצורת שבה לא הספיקה הקרן הקבועה להחזקת הישיבה, לשלוח שליח מיוחד משלה לחו״ל. אולם היתה זו הוראת שעה ולא דבר שבקבע. כך שלחה ישיבת ״כנסת ישראל״ בחברון בשנת תקמ״ח (1788), לאחר חמש שנות רעב, כשליח מיוחד לאירופה את ר׳ שמואל הכהן. ישיבת ״כנסת ישראל״ בירושלים, שנוסדה ע״י ר׳ חיים ן׳ עטר, הורשתה בשנת תקס״ז (1807) לשלוח כשליח מיוחד לאיטליה את ר׳ חיים יהודה  עייאש. היה גם מקרה של מתן רשות ליחיד, אמנם יחיד סגולה, לשלוח שלוחים משלו. ״שליחות ר׳ יום טוב אלגאזי, הרב הראשי בירושלים, שבנו, אחד ממנהיגי קהלת חברון, נתפס על חוב. שחבה חברון לערבים, והאב נאלץ לפדותו, ייפה את כוחם של שלוחי ירושלים, לגבות בדרכם תרומות מיוחדות ל״שליחות הרב״ לשם פדיון בנו, ולבסוף יצא בעצמו לשם כך בשנת תקנ״ה (1795) לקהילות תורכיה הגדולות. אמנם הוא התנה עם השלוחים שלא יגשו בשום מקום לגבות תרומות לצורך זה עד שלא יסיימו את עבודתם למען כוללות ירושלים.״ בשנת תקע״ט (1819) הורשתה ״חברת בקור חולים״ בירושלים לשלוח כשליח מיוחד למען החברה את הבחור ר׳ רחמים שלמה ב״ר רפאל הלוי. ״

מלבד שלוחי ארבעת ערי הקודש מופיע בשנת תק״ז (1747) שליח של מקום נוסף בא״י, שליח כפר י סיף ליד עכו, מקום ישוב עברי עתיק, שנתחדש בה הישוב בשנה ההיא לרגל מסיבות מיוחדות. אולם שליחות זו לא היתה קבועה אלא הוראת שעה, ותפקידו של השליח ר׳ שלמה עבאדי היה לקבץ כסף לביסוס הישוב במקום ע״י בנין בית־כנסת ובית־מדרש ומשיכת עולים לשם. הוא היה השליח הראשון והאחרון של כפר יסיף, אבל דרך־שליחותו הקיפה כמעט את כל אזורי־השליחות: תורכיה האסיאטית והאירופית, אירופה הדרומית והמערבית, צפון־אפריקה ואיי הודו המערבית שבקרבת אמריקה.

סמוך לאותו זמן, בשנת תק״ו (1746) אנו מוצאים בפולין שליח צידון. הוא הביא אז לדפוס בזאלקווא את הספר ״סאה סולת״ לר׳ רפאל מנורצי, ועל שער הספר כתב! ״במצוות המשולח מצידון תוב״ב קלונימוס קלמן המכונה בספרדית שלמה אשכנזי בן החסיד המפורסם כמוהר״ר אהרן זצ״ל, נכד של המפורסם מהור״ר משה חר״ח מזאמושטש״. מכיון שאין לנו שום ידיעה נוספת על שליח זה, קשה לדעת מה טיב שליחותו. אפשר שלא היה אלא ״שליח לעצמו״.

בשנת תרמ״ו (1886) הורשה גם הישוב היהודי בשכם לשלוח שליח מיוחד לחו״ל, אבל שליח גם זה היה בחינת הוראת־שעה ולא שליחות קבועה, כי יהודי שכם התפרנסו מיגע כפם ולא היו זקוקים לחסדי אחיהם שבגולה, ומטרת השליחות היתה לאסוף כסף לבנין בית־כנסת קבוע ליהודי שכם, שידם לא הגיעה להוצאה גדולה כזו, ועד אז השתמשו בבית ששכרו מהערבים.

הערת המחבר : השליח היה רבי ניסן אדהאן, אגרת המלצה שנתנו לו רבני ירושלים נתפרסמה על ידי פ. גראייבסקי ב " זכרון לחובבים הראשונים ". עד כאן הערת המחבר.

המשך……

יהדות פורטוגל במוקד – מחקרים על יהודים ויהודים בסתר

עורכים : יום טוב עסיס, משה אורפלי

ספר זה הוא הראשון המוקדש כולו ליהדות פורטוגל שרואה אור בארץ. יהדות פורטוגל לא זכתה לתשומת לב ראויה במחקר בארץ והספר בא לתקן במקצת את המעוות ולבטל עוול גדול שנעשה ליהדות זו בהיסטוריוגרפיה היהודית.

מבחינת התרבות היהודית הייתה פורטוגל חלק מיהדות חצי האי האיבר׳ שנודעה בשם ״ספרד" מימי השלטון המוסלמי ואילף הספר פותח אשנב לתולדותיה של קהילה שרק ימי מצוקתה וסבלה האחרונים נחקרו ונתפרסמו.

אף ספר זה אינו כל כך יוצא דופן בדגש שיש בו על "הנוצרים החדשים". עם זאת, הספר נועד להעלות את יהדות פורטוגל למוקד התעניינות הציבור הקורא עברית. הוא בא לעודד את המשך חקר היצירה הרוחנית, הספרות העברית, לימוד התורה והישגי המדע של יהדות פורטוגל לפני השמד של 1497.

מאמרים של חוקרים מארצות שונות כלולים בספר. יום טוב עסיס, רחל איבנייס ספרבר, אלווירה דה אזבדו מאה, אריק לווי, אליהו ליפינר ז״ל, משה אורפלי, אדגר סמואל, זיתה טניס קראירה, שרל עמיאל ודב טטוצ׳ינסקי פותחים בפני הקורא העברי יריעה רחבה של היבטים ונושאים הקשורים ליהדות פורטוגל מימי התגבשותה לקהילה מיוחדת כחלק מיהדות ספרד ועד הפיכתה לעדת אנוסים או "נוצרים חדשים" במצור ובמצוק לאחר שמד אכזרי. מהרגע שחדלה יהדות פורטוגל להתקיים הפכה פורטוגל למולדתם של "יהודים בסתר", אנוסים או "נוצרים חדשים".

פתח דבר

ספר זה, המוקדש כולו ליהדות פורטוגל, הוא הראשון מסוגו בעברית. יהדות פורטוגל לא זכתה לתשומת לב ראויה במחקר בארץ והספר בא לתקן במקצת את המעוות.

מבחינת התרבות היהודית הייתה פורטוגל חלק מספרד של ימי הביניים המוקדמים, אשר בתקופה המוסלמית כללה כמעט את כל חצי האי האיברי. קובץ המאמרים המתפרסם עתה בא לבטל עוול גדול שנעשה ליהדות פורטוגל בהיסטוריוגרפיה היהודית ואנו תקווה שיפתח אשנב לתולדותיה של קהילה, שרק ימי מצוקתה וסבלה האחרונים נחקרו ונתפרסמו. אף בקובץ זה הושם דגש מה על ״הנוצרים החדשים״, עם זאת מבקשים אנו להעלות את יהדות פורטוגל בכללותה למרכז התעניינות הציבור הקורא עברית.

רוב המאמרים בקובץ מבוססים על הרצאות שנישאו במסגרת הכנס שארגנה ״היספניה יודאיקה״, בשיתוף עם מרכז דינור, לציון 500 שנה לשמד פורטוגל. הכנס התקיים בצמוד לתערוכה ״יהדות פורטוגל בראי הספרות והספר״, שנערכה בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים בינואר 1997 והציגה מאוצרות בית הספרים. למען שלמות הקובץ שלפנינו הוזמנו מספר מאמרים נוספים ואחרים תורגמו לעברית.

מאמרו של יום טוב עסיס ״יהודי פורטוגל בימי הביניים: היבטים היסטוריים והיסטוריוגראפיים״ סוקר את קורות היהודים בפורטוגל מתחילתן ועד ימי השמד של שנת 1497. המאמר בודק את צמיחתה ודיכויה של יהדות פורטוגל תוך עיון בשלבים השונים בהתפתחותה ותוך התייחסות להיבטים חשובים בתולדותיהם של יהודי פורטוגל ושל דמויות בולטות בתוכה.

רשימת הספרים שהכינה רחל איבנייס ספרבר ״ספרים המתייחסים ליהדות פורטוגל באוצרות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים״ מבוססת על הספרים שהוצגו בתערוכה הנ״ל, שהאחראית עליה הייתה המחברת. בהערותיה לרשימה מוסיפה המחברת מידע רב על גורלם של הספרים ובעיקר של מחבריהם. הרשימה, על תיאוריה הביבליוגראפיים והביוגראפיים, תקל על חוקרים ותלמידים שעניינם יהדות פורטוגל.

אלווירה דה אזבדו מאה מקדישה את מחקרה ״נוצריות חדשות בסבך הלשכההקדושה״ לנשים מצאצאי האנוסים שנפלו בידי בית הדין של האינקוויזיציה. מאמרה, המבוסס על תיקי אינקוויזיציה שחקרה, ממחיש את התנהלות החיים בצל האימה ומבליט את מעמדן המיוחד של הנשים בחברת הנוצרים החדשים בפורטוגל.

רבי יצחק אברבנאל היה מגדולי החכמים והמנהיגים שקמו ליהודי פורטוגל. במאמרו ״ביוגרפיה אינטלקטואלית של יצחק אברבנאל לאור כתביו הפורטוגליים״ מתמקד אריק לווי בחיבוריו של אברבנאל שנכתבו בפורטוגל ומתאר את דמותו האינטלקטואלית על סמך חיבורים אלה.

לדעת לווי אפשר למצוא כבר בחיבוריו המוקדמים של אברבנאל (קרי: אלו שנכתבו בפורטוגל) את כל כיווני החשיבה אליהם יפנה בהמשך, ואין לתלות את התפתחותו האינטלקטואלית דווקא בתולדות חייו הסוערים.

אליהו ליפינר ז״ל מקדיש את מאמרו ׳״אנוס רחמנא פטריהי׳ בעיותיהם של אנוסי ספרד ופורטוגל נוכח ההלכה״ להיבטים הלכתיים הנוגעים לאנוסים. שאלות הלכתיות העסיקו את האנוסים עצמם והמחבר מתאר את ״מחתרת השאלות־ ותשובות״ שבין פשוטי הנוצרים החדשים לבין עצמם; שאלות הלכתיות בהקשר לאנוסים בחצי האי האיברי הועלו גם בפני חכמי התקופה. הדיון במאמרו של ליפינר מבהיר את מהות בעיותיהם של האנוסים מול ההלכה ואת התייחסותם של הרבנים אליהם.

אף לאחר היעלמותם הרשמית של היהודים בפורטוגל לא חדל הפולמוס כנגד היהודים והיהדות. הימצאותם של אנוסים או נוצרים חדשים שנחשדו בקיום תורה ומצוות בסתר אולי החריפה את הפולמוס הנוצרי.

 משה אורפלי דן בשאלה החשובה הזאת במאמרו ״יהודים ויהדות בכתבי הפולמוס הנוצריים בפורטוגל״. כתבי הפולמוס שופכים אור נוסף על קשייהם החברתיים ועל בעיית זהותם של הנוצרים החדשים.

אדגר סמואל מספר את סיפורה המרתק של משפחת קוריאל במאמר ״משפחת קוריאל בפורטוגל במאה הט״ז״. על סמך מקורות מגוונים פורס סמואל בפני הקורא 100 שנים בחייה של משפחת אנוסים מפורטוגל, שעל בניה נמנו אנוסים חדשים ומתייהדים, כאלה שהועלו על המוקד וכאלה שיצאו זכאים במשפט האינקוויזיציה, כאלה שהלשינו וכאלה שברחו לארצות השכנות, בעלי קרבת דם למשפחות אצולה, כמרים רבי השפעה, תושבי דרום אמריקה וחוזרים ליהדות. גורלם של בני המשפחה אופייני לחיי הנוצרים החדשים בפורטוגל וניתן ללמוד מהם על משפחות אנוסים רבות.

מאמרו של ז׳וזה נונס קראירה ״גולי פורטוגל במזרח הקרוב(במאות הט״ז והי״ז) באור סיפורי נוסעים״ מרחיק אותנו מחופי פורטוגל אל המזרח הקרוב בעקבות פליטים יהודים מפורטוגל שהתיישבו שם. המאמר מתבסס על נוסעים המספרים את סיפורם של הפליטים, וחושף את הזדהותם המפתיעה של מהגרים אלה עם ״מולדתם הישנהפורטוגל.

״יהדות בסתר נוכח האינקוויזיציה״ של שרל עמיאל דן בתלאותיה של חברת הנוצרים החדשים מנקודת הראות של בתי הדין של האינקוויזיציה, שם הואשמו בקיום מצוות היהדות. המאמר בודק את השינויים שחלו בהתייחסותם של האינקוויזיציה והחברה הנוצרית בכלל ל״התייהדותם״ של הנוצרים החדשים, לאורך מאות שנות קיומה של האינקוויזיציה.

בחלוף השנים הלכה ונשכחה הן מן הנוצרים והן מן הנוצרים החדשים משמעותם של סממני ומנהגי התייהדות שונים, שהופיעו ברשימת ההאשמות של האנוסים.

דב סטוצ׳ינסקי מציע הערכה מחודשת של פעילותם הכלכלית בהקשר לזהותם הדתית של הנוצרים החדשים בפורטוגל. מאמרו ״זהות דתית נוצרית חדשה ופעילות כלכלית: בדיקה חדשה״ מעלה נימוקים וטיעונים לראייה חדשה של פעילותם הכלכלית של הנוצרים החדשים הפורטוגלים בארצם ומחוצה לה, בהקשר לתודעתם ולזהותם כנוצרים חדשים. מהיבט זה הוא בודק הן את התייחסות החברה הכללית אליהם והן את תפיסתם את עצמם.

קובץ המאמרים המוגש כאן לקורא העברי פותח בפניו יריעה רחבה של היבטים ונושאים הקשורים ליהדות פורטוגל למן ימי התגבשותה לקהילה מיוחדת, כחלק מיהדות ספרד, ועד הפיכתה לעדת אנוסים או נוצרים חדשים במצור ובמצוק לאחר שמד אכזרי. מהרגע שחדלה יהדות פורטוגל להתקיים, הפכה פורטוגל למולדתם של יהודים בסתר״, אנוסים או נוצרים חדשים. אחדים מהם מתלבטים עד ימינו אלה בייסורי זהותם הכפולה.

יום טוב עסיס

סלים, אלול תשס״ט

הפטרת ויצא בנוסח מרוקאי